משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

הפרת הסכם שותפות לבנייה והפעלה של אתר אינטרנט

תא (ת"א) 32263/08 בית ונוי הוצאה לאור בע"מ נ' יובל ארבל (פורסם בנבו)

31 במרץ, 2014,

יונתן דרורי

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו על ידי בית ונוי הוצאה לאור בע"מ ואיריס מושלי (תובעות שכנגד) כנגד יובל ארבל, ניב קנטור ודניאל סופר (התובעים). התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט רחמים כהן. ביום 5.3.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: במהלך שנת 2004 חברו הצדדים על מנת להקים אתר אינטרנט בתחום הבנייה והעיצוב. באופן כללי ניתן לומר, כי בין הצדדים הוסכם על הקמת אתר אליו יועברו תכני המגזין ותכנים נוספים, כאשר התובעים יהיו אמונים על הקמת האתר, תחזוקת האתר וקידומו באינטרנט, סופר היה אמון על ניהול האתר הטמעת תכנים באתר ואיריס הייתה אחראית על אספקת תכנים לאתר ושיווקו בקרב לקוחות המגזין.
 
על פי טענת התובעים, התנערה איריס מהתחייבויותיה על פי ההסכם, לא העבירה תכנים ולא פעלה לשיווק האתר והחלה בפעילות מתחרה באתר ובחודש מרץ 2008 השיקה אתר מתחרה. בגין התנהלות זו התובעים מבקשים פיצויים בסך של 500,000 ₪. 
 
איריס והחברה הגישו נגד התובעים ונגד סופר תובענה על סך של 518,296 ₪ (ת.א. 32263/08, להלן – התובעות שכנגד). בתובענה זו נטען, כי איריס מעולם לא נתנה הסכמתה להסכם השותפים וכי הסכמתה זויפה. כמו כן נטען, שהתובעים הם אלה אשר הפרו את ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים. 
 
לטענת התובעות שכנגד, בהמשך הפעלת האתר ללא רשות ולאחר ביטולם כדין של יחסי השיתוף באתר גזלו התובעים וסופר את קניינן הרוחני והם ממשיכים בכך ונמנעים, שלא כדין, מהסרת תכני וסימני המסחר של החברה מהאתר. התובעים וסופר ממשיכים להשתמש בלוגו של המגזין ושל החברה כדי יצירת רושם, שהם הבעלים של לוגו זה וכי האתר מחזיק בתכני המגזין, דבר המהווה עוולת תיאור כוזב והפרת סימן מסחרי.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה והתביעה שכנגד נדחתה. נפסק כי בית ונוי ואיריס הפרו את ההסכם בין הצדדים.
 
בנוסף נפסק כי בית ונוי ואיריס ישלמו לתובעים 165,600 ₪. עוד נפסק כי התובעות שכנגד ישלמו לתובע 2 סך נוסף של 10,420 ₪. 
 
עוד נפסק כי התובעות שכנגד ישלמו לתובעים, ניב ויובל, הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. 
 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

הפרת הסכם להקמת אתר אינטרנט

נפסק כי התובעות שכנגד לא הוכיחו את טענותיהן, כי התובעים הפרו את הסכמות השותפים ולא ביצעו את חלקם במיזם. 
 
ראשית, נפסק כי לא נמצא כל הוכחה לכך, כי התובעים כשלו בביצוע התחייבותם לבנות אתר ראוי. 
 
שנית,  נדחתה גם טענת התובעות שכנגד ביחס לאחזקה לקויה של האתר. 
 
אכן, על התובעות שכנגד היה להוכיח, כי ככל שנתקלו בקושי להעלות את האתר, קושי זה היה תוצאה של ליקויים בתחזוקת האתר ולא תוצאה של גורמים אחרים כפי שהסבירו התובעים. התובעות שכנגד לא עשו כן. 
נפסק כי איריס נמנעה מלעשות כפי שהתחייבה, חדלה מלהעביר תכנים ובכך "מוטטה" את המיזם. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ומחזקת את המסקנה, שאיריס היא שהפרה את התחייבויותיה במסגרת השותפות.
 
על כן נפסק כי התובעים מילאו את חלקם בשותפות וכי לא הפרו את התחייבויותיהם וכי ככל שהדבר נוגע לתובעים, הנתבעת לא הייתה זכאית להפסיק את ביצוע התחייבויותיה על פי ההסכמות הבסיסיות כפי שעשתה, באופן חד-צדדי, ואופן התנהלותה מהווה הפרה של ההסכמות בין הצדדים וכי התובעים זכאים לפיצוי בגין הפרה זו. 
 

רשות לעשות שימוש בזכויות יוצרים

נפסק כי יש לדחות את טענת התובעת שכנגד להפרת זכויות יוצרים. ראשית, איריס מאשרת בעדותה, כי לא היו אלה התובעים אשר הפרו את זכויות היוצרים בכתבות, שכן היא מאשרת שאינה יודעת על שימוש כלשהו שעשו התובעים בזכויות היוצרים שלה. התובעות שכנגד לא פרטו כדבעי את טענותיהן בדבר הפרת זכויות קנייניות. הטענות נטענו בכלליות ללא פרוט מספיק ומבלי לבסס את יסודות הטענות. 
 
נפסק כי אמנם, התובעות שכנגד הצליחו להראות, כי כתבות מהמגזין פורסמו באתרים שבבעלות סופר. עם זאת, מהודעות דוא"ל ששלחה איריס לסופר ניתן להיווכח, כי הדברים נעשו לבקשתה של איריס אשר ביקשה באמצעות פרסומים אלה לקדם את המגזין.
 
"כדי להוכיח הפרת זכות יוצרים יש להוכיח כי הפעולה הרלוונטית נעשתה ביצירה ללא רשות בעל זכות היוצרים. ביטוי זה כולל בתוכו שני יסודות: הבעלות בזכות היוצרים והיעדר הרשאה לפעולה.
לשם הוכחת הבעלות בזכות היוצרים יש להראות מי הוא הבעל הראשון (היוצר עצמו או המעביד או המזמין לפי הוראת סעיפים 33-36), או מי קיבל את זכות היוצרים בהעברה בכתב (כאמור בסעיף 37), שראשיתה בבעל הראשון... (ת' אפורי, חוק זכות יוצרים, נבו הוצאה לאור בע"מ, 2012, עמ' 380, להלן – אפורי).
 
התובעות שכנגד לא פרטו טענותיהן בעניין זה, אך ניתן לצאת מנקודת ההנחה, כי הכתבות נשוא התובענה הן בבעלות החברה. בשלב השני יש לבחון, האם ניתנה הרשאה כלשהי לשימוש בכתבות.
 
מאחר וחוק זכות יוצרים אינו קובע כללים לעניין הסכמה לעשיית פעולה ביצירה, עשויות להתעורר שאלות רבות והתשובה להן צריכה להימצא בדיני החוזים. כך למשל, התשובה לשאלה, האם בעל זכות היוצרים רשאי לבטל רישיון שנתן.
 
לעניין התכנים המופיעים באתר אשר הוקם על ידי השותפות, הרי שניתנה לשותפות הסכמה לשימוש בהם וביטול זכותה של השותפות לעשות שימוש בכתבות צריך שיעשה על פי דין ובתום לב. אין באמור כדי להפקיע את זכויותיה של החברה בתכני ובסימני המגזין, אך מרגע שהועברו לשותפות בהסכמה, כל עוד פורקה השותפות כדין, סבר בית המשפט, שהיא רשאית להמשיך ולהותיר אותם במתכונת כפי שפורסמה. 
 
התובעות שכנגד לא שכנעו ולא הוכיחו, כי היו זכאיות להורדת תכני האתר. איריס היא שהפרה את הסכמותיה עם השותפים עת שהחליטה להפסיק ולבצע את חלקה בשותפות מבלי לנקוט בפעולות המתחייבות על מנת לפרק את השותפות. זאת, בניגוד להתחייבותה למצוא מתווה לפירוק מוסכם של השותפות. 

פיצוי בגין הפרת הסכם השותפות

נפסק כי יש לפצות את התובעים על העבודה אשר הושקעה על ידם במיזם המשותף. לטענת התובעים, מדובר בעבודה אשר שוויה עומד על סך של 460,000 ₪. בעוד שהתובעים העריכו את עלות שווי עבודות הקמת האתר בסך של 80,000 ₪, העריך המומחה מטעם התובעות שכנגד במחצית הסכום. את עלות התחזוקה החודשית העריכו התובעים בסך של 10,000 ₪ לחודש וסך הכול 360,000 ₪. המומחה מטעם התובעות שכנגד העריך אותה בסך של 5,000 ₪ לחודש. את עלות הקמת מערכת הניוזלטרים העריכו התובעים בסך של 20,000 ₪ בעוד שהמומחה מטעם התובעות שכנגד העריך את העלות בסך של 7,000 ₪. 
 
לאחר שבחן בית המשפט את טענות הצדדים שוכנע, כי אכן הסכומים הנטענים על ידי התובעים מופרזים וכי יש גם לקחת בחשבון את העובדה, שכפי שהיה קיים סיכוי להצלחת המיזם, קיים היה גם סיכון שהאתר לא יצליח.
 
אשר על כן, מצא בית המשפט לנכון לפסוק לתובעים סך של 40,000 ₪ עבור עלויות הקמת האתר, סך של 160,000 ₪ עבור עבודות תחזוקת האתר (5,000 ₪ לחודש עבור 32 חודשי פעילות) וסך נוסף של 7,000 ₪ עבור הקמת מערכת הניוזלטרים. הכול כפי שהעריך המומחה מטעם הנתבעות בסעיף 3 לחוות דעתו. 
 
סה"כ: 207,000 ₪. 
 
מסכום זה מצא בית המשפט לנכון להוריד 20%, המשקפים את הסיכוי שהאתר לא היה מצליח, מחד, ומאידך, את העובדה שלא ניתנה לתובעים הזכות להנות מפרי עבודתם ולהביא להצלחת האתר. 
 
סה"כ לתשלום: 165,600 ₪. 
עוד נפסק כי התובעות שכנגד ישלמו לתובע 2 סך נוסף של 10,420 ₪. 
 

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור