משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: הפרת זכויות יוצרים באינטרנט

28 באוקטובר, 2015,

0 תגובות

הפרת זכויות יוצרים בתכנים ביחס למוצרי יודאיקה

הפרת זכויות יוצרים בתכנים ביחס למוצרי יודאיקה
תביעה שהוגשה על ידי חברת ג'. דבליו . ג'י. בע"מ כנגד הנתבעים: 1.בר און שופ בע"מ; 2.מארק בר-און; 3.חמסה וכסף בע"מ; 4.אינפוטרייד ישראל 2010 בע"מ; 5.שרון גנתי. הנתבעים 1-2 הגישו הודעה כנגד צד שלישי - טל כהן. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני השופט כרמי מוסק. ביום 24.9.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תובענה שעיקרה תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים ובגין קיומן של עילות תביעה נוספות. במסגרת התובענה מתבקש בית המשפט על ידי התובעת לחייב את הנתבעים 1-2 בתשלום פיצויים בגין הפרת זכויות ב-10 תכנים ששייכים לתובעת ואת הנתבעים 3-5 בתשלום פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים ב-5 תמונות השייכות לתובעת. 
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כדלקמן:
א. התובענה אשר הוגשה כנגד הנתבעים 1-2 והנתבעים 4-5 מתקבלת;
ב. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות;
ג. ההודעה כנגד הצד השלישי נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות;
ד. הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים שלה בתכנים, וזאת בסך של 40,000 ₪, וכן ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. 
ה. הנתבעים 4-5, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים שלה בתמונות, וזאת בסך של 40,000 ₪ וכן ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

8 באפריל, 2014,

0 תגובות

חסימת אתרים על ידי ספקיות אינטרנט

חסימת אתרים על ידי ספקיות אינטרנט

מי אחראי לשאת בנטל של מניעת הגישה לתוכן מפר זכויות יוצרים באינטרנט? בעל האתר המפר? הגורם המעמיד את התוכן לרשות הציבור? ציבור הגולשים? בשנים האחרונות שאלה זו עולה שוב ושוב, ללא תשובה מספקת, ומדינות שונות, ולעיתים אף בתי משפט שונים במדינה אחת, נותנים תשובות שונות ולעיתים סותרות.

בחודש הקודם בית המשפט האירופי לצדק (ECJ) נתן תשובה חלקית לסוגיה שנויה במחלוקת זו. התיק החל בבתי המשפט באוסטריה, וטיפס עד הגיעו לבית המשפט העליון של האוסטרי. התביעה הובאה בידי מספר בעלות זכויות יוצרים בסרטים שונים, אשר תוכנן הוצע לציבור ללא הרשאה באתר kino.to. אולם, במקום ללכת בדרך המקובלת ולתקוף את בעלי האתר המפר או מעלי התוכן המפר לאתר, בעלי הזכויות בסרטים בחרו לתקוף דווקא את ספקית האינטרנט UPC Telekabel Wien. במסגרת זו ביקשו בעלי הזכויות מבית המשפט להוציא צו מניעה שיחייב את הספקית לחסום באופן אקטיבי את גישת לקוחותיה לאתר.

למעשה, השאלה שהתעוררה היא האם ספקית האינטרנט צריכה ליטול אחריות מסוימת במלחמה בתוכן הפיראטי הנמצא באתרי האינטרנט השונים, זאת ללא כל קשר בין ספקית האינטרנט לבין האתר kino.to ואף ללא כל הוכחה שלקוחותיה של הספקית גלשו בכלל לאתר זה.

 

כידוע, לבתי המשפט של המדינות החברות באיחוד האירופאי נתונה האפשרות, תוך כדי בירור סוגיה מסוימת, להפנות שאלה משפטית ל-EJC, בדרך כלל על מנת לקבל את הפרשנות הנכונה לחוקי האיחוד. במקרה זה נשאל האם ספקית האינטרנט נחשבת "intermediary" (מתווכת) ע"פ דירקטיבת האיחוד Directive 2001/29/EC of the European Parliament and of the Council of 22 May 2001 on the harmonisation of certain aspects of copyright and related rights in the information society (OJ 2001 L 167, p. 10), אשר שירותיו נמצאים בשימוש על ידי צד שלישי בצורה הפוגעת בזכויות, ועל כן ניתן לחייבה לפעול למיגור התופעה? במידה והתשובה לשאלה זו היא חיובית, הרי שבעלי זכויות רשאים לבקש מבית המשפט צו מניעה כנגדה לצורך אכיפת זכויותיהם.

 

ספקית האינטרנט טענה כי חיובה להפעיל אמצעים לחסימת אתרים שכאלה תפגע בצורה אנושה בחופש העיסוק שלה, תעלה לה הון, וכלל לא תהיה יעילה (שכן, היא טוענת, החסימות ניתנות לעקיפה יחסית בקלות).

 

אולם, ה-ECJ בהחלטה תקדימית פסק שאכן הספקית יכולה להיחשב ל"מתווכת" על פי הדירקטיבה וכי ניתן לחייבה להכניס חסמים שיחסמו לקוחות מכניסה לאתרים שיש בהם תוכן המפר זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי אין צורך בקשר ממשי בין הגורם שנחשב "מתווך" (במקרה זה הספקית) לבין הגורם המעמיד את החומרים המפרים לרשות הציבור; וכן כי אין צורך להוכיח שלקוחות הספקית בכלל גלשו לאתר זה. זאת, מכיוון שהדירקטיבה נועדה לא להיות רק ענישתית בדיעבד אלא אף מניעתית מלכתחילה.

על פי החלטת בית המשפט, על בתי משפט השונים במדינות האיחוד, לאזן בין שלושה אינטרסים של שלוש קבוצות שונות: חופש העיסוק של הספקית; זכויות בעלי היצירות שתוכנן מועלה לציבור בצורה מפרה; וזכויותיהם של הגולשים באינטרנט לחופש מידע ולחופש תנועה ברשת עם כמה שפחות מגבלות.

לא ברור עד כמה החלטה זו תשפיע על המחוקק או על בתי המשפט בישראל ובתי המשפט השונים במדינתנו מתחבטים בסוגיה זו יום יום. אולם, ניתן לומר בבירור שטרם נאמרה המילה האחרונה בנושא.

                                

5 במרץ, 2014,

0 תגובות

זכויות יוצרים באינטרנט

5 בדצמבר, 2013,

0 תגובות

האם האכיפה של האולפנים בכל הנוגע להזרמת מדיה עולה מדרגה?

האם האכיפה של האולפנים בכל הנוגע להזרמת מדיה עולה מדרגה?
לאחרונה התבקשה ענקית החיפוש גוגל כי תעלים ממנוע החיפוש שלה אתרים אשר מאפשרים להעלות סרטים ותוכניות טלויזיה אשר מפרות, לכאורה, זכויות יוצרים. הבקשה מגיעה לאחר שגוגל הכריזה כי תכלול בתחתית עמוד חיפוש לתכנים מפרים אזהרה לאי חוקיותו לכאורה של התוכן המוצג באתר. אך האולפנים הגדילו לעשות ודורשים כעת מגוגל כי לא רק שתכלול אזהרה בעמודים הללו, אלא שיחסמו את הגישה אליהם כליל. 
 
על אף שאין זה מפתיע שהאולפנים החלו בנקיטת אמצעים שכאלו, העיתוי של המהלכים הללו, בה בעת שאולפנים רבים כ"כ עוברים ממגננה למתקפה, מתמיהה רבים.
 
אתר הטורנטים הפופולרי TorrentFreak מדווח שהאולפנים Lionsgate, 20th Century Fox, BBC Films, Walt Disney, Summit Entertainment and Sony Pictures ביקשו כולם מגוגל בקשות לחסימת אתרי הזרמת המדיה WatchOnlineFreeTV.com, TV-Links.eu ועוד רבים אחרים כדוגמתם.
 
בנוסף להפיכת הפרת זכויות יוצרים לעבירה פלילית, הDCMA, חוק פדרלי חדש בארה"ב הנועד להגן על זכויות יוצרים במדיום הדיגיטלי, חוקק בין השאר על מנת למנוע הסתתרות של אתרים מאחורי טענה שאינם מעלים את החומרים המפרים בפועל. המקובל באתרים כגון אלו שנמנו לעיל הוא שאין הם מעלים בעצמם תוכן מפר, אלא שהם מעלים קישוריות, לינקים, לאתרים חינמיים אחרים אשר בהם ניתן לצפות בתוכן ללא תשלום, ומוכרים פרסומות ע"מ לממן עשיה זו. כך, קשה הרבה יותר להגיע לאתרים מן הסוג הזה כיוון שהתכנים הפרים אינם נמצאים פיזית בשרתיהם.
 
יש לציין בהקשר הזה כי חוקי זכויות היוצרים בארה"ב שונים במובנים רבים מן החוקים בישראל, ההבדל המשמעותי לעניין זה הוא כי בארה"ב "פשוט" הרבה יותר לשלטונות לרדוף אחרי מפרים שהם משתמשי הקצה, הצופים, בנוסף למעמידים את התוכן לציבור. בישראל, לעומת זאת, "קשה יותר" לשלטונות להגיע, מבחינת החוק, למשתמש הקצה והם יכולים בעיקר לרדוף את המעמידים את התוכן לציבור. לכן, בארה"ב קיימים חששות לא רק של מעלי התוכן עצמו אלא אף של המשתמשים.
 
ברדיפה האחרונה של האולפנים אחר מעלי תוכן מפר, התמקדו האולפנים בהסרה מחיפושי גוגל את משתפי הסרטים  “The Other Guys,” “Cinderella,” “50/50,” “Prometheus,” “Cabin in the Woods,” ותוכניות הטלויזיה “Family Guy” ו- “How I Met Your Motherבין סרטים וסדרות אחרים, מדווח TorrentFreak. בטעות אף דרשו האולפנים את הסרת תוצאת החיפוש עבור ערך הויקיפדיה ועמוד הפייסבוק של כל אחד מן הסרטים. עד עתה לא ברור כיצד בדיוק זה קרה.
 
הרדיפה האחרונה באה בעקבות דחייתה של תכנית מיוחדת מאסיבית חדשה של רדיפת מפרי זכויות יוצרים באינטרנט, אשר הוצעה ע"י ארגוני זכויות היוצרים בארה"ב, לינואר 2013 ככל הנראה. תכנית מקיפה זו אמורה לעבוד בשיתוף עם ספקי האינטרנט בארה"ב ע"מ לעקוב אחר משתמשים שונים הנחשדים בהפרות כאלו ואחרות.
 
בערב הגדול של שנה שעברה, ערב משחק הגמר של ליגת הפוטבול בארה"ב, בו אחוזי הצפיה הגדולים ביותר של השנה, סגרו השלטונות כ16 אתרי הזרמת מדיה בלתי חוקית לאחר שהודה השחקן המרכזי של אחת הקבוצות, טום בריידי, כי ראה את המשחק של השנה הקודמת באתר הזרמה בלתי חוקי. יתכן כי הודאה זו הביאה את אוכפי הפרות זכויות היוצרים, אשר מפגרים אחר השינויים הטכנולוגיים התכופים של הטכנולוגיה, להבין עד כמה בעיה זו נפוצה בקרב ציבור הצופים.

17 בספטמבר, 2013,

0 תגובות

הפרת זכות יוצרים בתמונות באינטרנט

הפרת זכות יוצרים בתמונות באינטרנט
תביעה בגין הפרת זכות יוצרים ותביעה שכנגד שהוגשה על ידי חברת פרסומדיה נט גרופ בע"מ כנגד מר עמוס מעתוק ומר אברהם פרימוביץ. התביעה נדונה בבית המשפט השלום בצפת, בפני השופט אורי גולדקורן. ביום 5.9.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה ותביעה שכנגד בין בעלי עסק מתחרים של פרסום צימרים באינטרנט - האחת, תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, עקב העתקת תמונות והעלאתם לאתר המתחרה, והשניה, תביעה בגין פרסומים פוגעניים, המהווים לשון הרע, פרסום כוזב ושקר במפגיע.
 
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים העתיקו לאתר שלהם (www.zimers.co.il) חומר מאתר התובעת (www.zimmerim.biz), לרבות פרטי יצירת קשר עם לקוחותיה של התובעת ומתן הצעה זולה יותר על מנת שלקוחות אלו יעדיפו להשתמש בשירותי הפרסום באינטרנט של הנתבעים.
 
בנוסף נטען כי כ 100 דפי אינטרנט ותמונות התובעת פורסמו באתר הנתבעים. 
 
סכום התביעה הועמד על סך של 1,020,000 ₪.
 
בכתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי התובעת נקטה כנגדם בפעולות אשר נועדו לפגוע בשמם הטוב, במוניטין שלהם ושל עסקיהם, לרבות פגיעה באתר הנתבעים, במאגר לקוחותיהם ולקוחות פוטנציאליים שלהם, ולמנוע תחרות הוגנת בשוק של פרסום צימרים בצפון הארץ. 
סכום התביעה שכנגד הועמד על-סך 500,000 ₪.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעת ב 100 תמונות, בית המשפט פסק כי המדובר ב 100 הפרות נפרדות ופסק פיצוי לפי החוק הישן.
 
התביעה שכנגד בגין עילת לשון הרע נדחתה.
 
בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובעת 242,500 ₪.
בנוסף, חייב בית המשפט את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת 7,500 ₪;
בנוסף, חייב בית המשפט את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך-דין בסך 70,000 ש"ח.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

27 ביוני, 2013,

0 תגובות

הפרת זכויות יוצרים באינטרנט ונוהל הודעה והסרה

הפרת זכויות יוצרים באינטרנט ונוהל הודעה והסרה
תביעת הפרת זכות יוצרים שהוגשה על ידי חברת בי.אין און ליין כנגד שי לב ארי. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופטת אסתר שטמר. ביום 18.6.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בצילומים, התובעת טענה כי תצלומיה הועלו לאתר היכרויות באינטרנט בשם Myclick, שהנתבע הוא בעליו. התובעת טוענת כי הנתבע העלה או איפשר לאחרים להעלות לאתר שלו תמונות ששייכות לה, ללא הרשאתה. 
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחית. נפסק כי התובעת התירה למשתמשים לעשות שימוש בתמונות ובנוסף נפסק כי הנתבעת פעלה לפי נוהל "הודעה והסרה" ועל כן אין לה חבות בנסיבות העניין.
נפסק כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת בא כוחו בסכום של 15,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בתובענה:

3 ביוני, 2013,

0 תגובות

אל תמכור לי לוקשים! על מכירה חוזרת של קבצי מוזיקה

אל תמכור לי לוקשים! על מכירה חוזרת של קבצי מוזיקה
בשני פסקי דין תקדימיים שניתנו בחודשים האחרונים בארה"ב נדרש ביהמ"ש לשאלה היקף ההגנה של דוקטרינת "המכירה הראשונית" ("First Sale Doctrine").
 
הדוקטרינה באה מתחום דיני זכויות היוצרים ודיני הקניין ומשמעותה הזכות של קונה, שקנה עותק חוקי של יצירה מסוימת, למוכרו, להשאילו או לתתו לאחר, ולעשות בו כל שימוש ככל העולה על רוחו, שכן זהו רכושו.
 
לכאורה ולפי דוקטרינה זו, אם אדם קנה עותק חוקי של ספר מסוים, אין מניעה שלאחר מכן יוכל למכור אותו לאדם אחר. כך, ניתן לראות כיום חנויות לממכר ספרים מיד שניה, גם על גבי רשת האינטרנט.
 
עם זאת, עולה השאלה מהו הדין בכל הנוגע לעותקים דיגיטלים? האם גם רכישת שיר (כקובץ דיגיטלי), מחנות שירים מקוונת כדוגמת iTunes, מאפשרת לרוכש למכור את העותק לאדם אחר? יודגש, שמדובר במכירה של אותו העותק ולא יצירה של עותק נוסף על ידי שכפול העותק, פעולה המהווה הפרה של זכות היוצרים.
 
בית המשפט העליון בארה"ב ניסה לענות על שאלה זו בעניין Kirtsaeng v. John Wiley & Sons. Kirtsaeng הוא יבואן של ספרי לימודים מחו"ל אותם הוא מייבא ומוכר בארה"ב על בסיס דוקטרינת המכירה הראשונית. הוא קונה עותקים חוקיים של הספרים בחו"ל ובתור בעליהם מוכר אותם בארה"ב.Wiley  היא חברה בעלת זכויות יוצרים בספרים אלה כשאלה מודפסים בארה"ב. Wiley טענה כי Kirtsaeng מפר את זכויות היוצרים שלה בטענה שדוקטרינת המכירה הראשונית אינה חלה לגביו כיוון שייבא את הספרים מחו"ל ולא רכש אותם בתוך ארה"ב.
 
ביהמ"ש פסק לטובת Wiley וקבע כי לפי הדוקטרינה יש גבולות טריטוריאלים למכירה הראשונה והיא אינה מאפשרת או נותנת זכות לרוכש למכור בשוק המשני יצירות אשר נוצרו מחוץ לארה"ב ויובאו לתוך המדינה.
 
אך מסתבר שהדין, כידוע לכולם, יכול לקבל פרשנויות שונות במקרים שונים (ובכך לסבך לכולם את החיים...). כך, לאחרונה עסק בית המשפט הפדרלי בניו-יורק בעניין ReDigi v. Capitol Records. ReDigi מהווה פלטפורמה למכירה של מוזיקה וקבצים דיגיטליים, בדומה ל- iTunes, אולם ההבדל הוא שבפלטפורמה זו המוזיקה למכירה היא "יד שניה". כלומר, אלו שירים אשר נרכשו ב- iTunes או ב-Amazon ונמכרים כקבצים דיגיטלים "יד שניה" במחיר מופחת על ידי מי שרכש אותם רכישה ראשונית.
 
Capitol הגישה כנגד ReDigi תביעה שבה טענה, כי שיטת המכירה של ReDigi מפרה את זכויות היוצרים של Capitol. טענת ההגנה העיקרית של ReDigi הייתה כי הקבצים נרכשו כדין על ידי בעליהם ומכוח דוקטרינת המכירה הראשונית, מדובר בקובץ שהוא קניינו של הרוכש המקורי שניתן לאפשר לו לסחור בו. יתרה מזאת: ReDigi מאפשרת לסחוחר על גבי הפלטפורמה רק בקבצים שנרכשו כדין ב- iTunes או ב-Amazon.
 
בית המשפט קבע, כי דוקטרינת "המכירה הראשונית" אינה חלה במקרה זה, אך לא פסל את יישום הדוקטרינה בתחום המוסיקה הדיגיטלית באופן גורף. בית המשפט עמד בעיקר על העובדה שעל מנת לבצע את ההעברה ממוכר לקונה, הפלטפורמה יוצרת עותק של הקובץ בשרתי החברה כחלק ממסלול המעבר של הקובץ הנרכש. למעשה, לפני שהמוכר מוחק את הקובץ שאצלו, מועתק הקובץ לשרתי ReDigi ומשם מועבר למחשב הרוכש. פעולה זו של העתקה היא למעשה יצירה של קובץ חדש על ידי העתקה והיא אסורה לפי דיני זכויות היוצרים.
 
לאור פסיקה זו, עולה השאלה, האם כשייפתר מכשול טכני זה, תוכל לעמוד דוקטרינת המכירה הראשונית במלוא הדרה ברשת האינטרנט?
 
לרוב, החנויות הדיגיטליות  אינן "מוכרות" את הקבצים אלא מעניקות בהם רישיונות שימוש. כלומר, כאשר משתמש "מוריד" שיר דרך החנות הדיגיטלית, לרוב הוא אינו רוכש את השיר או עותק דיגיטלי שלו ולא מקבל בו זכויות קנייניות המקנות זכות לנהוג מנהג בעלים בקובץ, לרבות מכירתו או העברתו לאחר, אלא רק זכויות חוזיות. שיטה זו מאפשרת לבעלי זכויות היוצרים לוודא שמשתמשים לא יוכלו לעשות כל שימוש שירצו בקבצים, אלא שימושים שמאושרים על ידם.
 
מעניין לראות שבשני פסקי הדין ביהמ"ש כלל לא נכנס לדיון בשאלת היותו של שוק זה שוק "יד שניה". רוצה לומר, בשוק יד שניה המוצרים נמכרים במחיר נמוך יותר כיוון שהם כבר משומשים, הבלאי שהצטבר במוצר מגולם במחירו. אולם בשיר דיגיטלי אין מימד של בלאי ולכן כלל אין משמעות להגדרת שיר כ"יד שניה" בשוק דיגיטלי.
 
פלטפורמה כזו טרם קיימת בישראל, אולם אם תצליח ReDigi לפתוח את שוק  "היד השניה" של קבצים דיגיטליים בכל העולם, יתכן ויהיה ביקוש גם בישראל. מעניין יהיה לבחון את השוני בדיני זכויות היוצרים במדינות השונות, אשר יצטרכו להתמודד עם משולש: המוכר, הקונה ובעל זכויות היוצרים. כאמור לעיל, ביהמ"ש העליון בארה"ב כבר קבע כי יחולו סטנדרטים חוקיים שונים בעניין זה על מוצרים שהגיעו ממדינה שונה. יתכן והשליטה הדורסנית שיש לאולפנים וליוצרים, אשר בשם הגנה על זכויותיהם משתמשים בשיטות שונות, כגון מתן רישיון ולא העברת בעלות, תהווה המסמר האחרון בארון שוק היד השניה של המוזיקה הדיגיטלית.

 

15 בינואר, 2013,

0 תגובות

יצירת ושיתוף סרטים בעידן המידע

יצירת ושיתוף סרטים בעידן המידע

כיום, בעידן המידע והטכנולוגיה, כל העולם פתוח בפנינו. יצירת סרטים ושיתופם מעולם לא הייתה קלה יותר. אם אתם יוצרים או מפיקים סרטונים, עליכם להיות מודעים לחוקי זכויות היוצרים.

חוק זכות יוצרים מגן על הוידאו שלך באופן אוטומטי ומיידי מהרגע שהוידאו קובע במדיום מוחשי. רעיון לסרט אינו מוגן בזכויות יוצרים. מרגע שיצרת את הסרט, רק את, בעלת זכות היוצרים, יכולה לתת רישיון שימוש לאחרים להעתיק להפיץ עותקים שלו על דרך של מכירה, השכרה או העברת בעלות, או להכין יצירות נגזרות המבוססות על הסרט או התכנים שבו, או להקרין את הסרט בפומבי.

הפרת זכות יוצרים. הפרה מתרחשת כאשר מישהו עושה שימוש ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים מבלי אישור הבעלים. חוק זכות יוצרים קובע, כי על כל הפרה, בית המשפט רשאי לפסוק עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. מכאן שאין לעשות שימוש ביצירה מבלי לקבל את האישור של בעליה. חשוב לציין שבית המשפט המחוזי קבע מפורשות בע"א 3130/05 בוצ'צ'ו נ' רוטר, כי "אי ידיעת זהות הצלם, איננה מהווה הגנה לשימוש בצילום ללא הרשאה. יתכבד המשתמש ויתור אחר הצלם על מנת לקבל את רשותו. לא יאתרנו – לא יעשה דין לעצמו ולא ישתמש". העובדה ש"יותר קל" להעתיק יצירות דרך שימוש במחשב ורשת האינטרנט, אינה הופכת את השימוש לחוקי.

שחרור מאחריות ("ריליס"). אם ישנם אנשים המופיעים בסרט, תמיד יש להחתימם על טופס "ריליס" בטרם הצילומים. הריליס יגן עלייך מפני השלכות משפטיות בעתיד ונותן לך רשות לעשות שימוש בצילומי האדם המצולם למטרות מסחריות ו/או שאינן מסחריות. אם האדם המצולם הוא חלק מקהל המצולם במתחם ציבורי ואינו במוקד הצילום, ייתכן שאין צורך בריליס.

מיקום הצילומים. כעיקרון, יש לך את הרשות לצלם במקומות ציבוריים כמו רחובות, פארקים ואירועים ציבוריים. עם זאת, ייתכן שלמצולמים יש זכות לפרטיות ולצנעת הפרט. אסור לצלם ולהקליט במקומות פרטיים כמו ביתו של אדם או עסקו, ללא ריליס חתום.

סאונד. הסאונד הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מסרט ובעידן המידע זה מאוד מפתה לאתר ולהשתמש במוסיקה, צלילים והקלטות שאת מוצאת ברחבי רשת האינטרנט. עם זאת, זו גם הדרך הקלה והמהירה ביותר להפר זכויות של יוצרים אחרים. אם אינך יכולה ליצור בעצמך את הסאונד לסרט, כמו מוסיקה או אפקטים למיניהם, את יכול לשכור מישהו שיעשה זאת בשבילך או לשלם עבור רישיון שימוש מבנקים של הקלטות שונות.

תמונות סטילס. אם את מעוניינת להשתמש בתמונות סטילס בסרט, צלמי אותן בעצמך או שלמי למישהו שיצלם עבורך. אם את עושה שימוש בצילומים שנוצרו על ידי אחר או שמופיעים בהם אנשים, את צריכה לקבל מהם רישיון שימוש לעשות שימוש בתמונות.

שימוש הוגן. ישנן יצירות החוסות תחת ההגנה של "שימוש הוגן" הקבועה בחוק. בין השאר, שימוש ביצירות למטרות כמו "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". עם זאת, שימוש מעין זה ביצירות אינו מהווה חסינות מתביעה אם בעל זכות היוצרים ביצירה אינו מעוניין בשימוש שלך ביצירתו.

הודעת זכות יוצרים. הגם שאין החוק מחייב לעשות זאת, מומלץ לשים הודעת זכות יוצרים בתחילת הסרט או בסופו: © שם היוצר, שנת היצירה (לדוגמא: © דנה כהן, 2013). אם הסרט יוצא בפורמט פיזי כגון DVD, מומלץ להטביע את ההודעה גם על האריזה.

רישום זכות יוצרים. הגם שהחוק אינו מחייב זאת, מומלץ להפקיד את היצירה במשרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני ובזכויות יוצרים, ולו בשל לקבע בזמן ראיה ל"יום שחור" שתתעורר בו מחלוקת לגבי היצירה, יוצרה ומועד יצירתה. מדובר בתהליך קצר ולא יקר שיכולה להיות לו השפעה על הליכים משפטיים עתידיים.

הדבר האחרון שאת צריכה הוא להתמודד עם טענות וחס וחלילה תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים, בתהליך היצירה של הסרט. הימנעי מהליכים משפטיים באמצעות הכנת טפסי שחרור מאחריות, קבלת רישיונות שימוש (לתמונות, סאונד, קליפים וכיוב') מבעוד מועד. כשהסרט מוכן ואולי אף בשלב התסריט, הפקידי אותו במשרד עורכי דין המתמחה בזכויות יוצרים כדי לקבע ראיה על ציר הזמן למקרים בהם תצטרכי להוכיח בעלות ביצירה.

3 בינואר, 2013,

0 תגובות

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים
לאחרונה התבקשה ענקית החיפוש Google שלא להציג בתוצאות החיפוש שלה אתרים אשר מאפשרים צפייה ישירה בסרטים ותוכניות טלוויזיה ללא אישור האולפנים ותוך הפרת זכויות יוצרים. הבקשה הגיעה לאחר שGoogle הכריזה כי תכלול בתחתית עמוד חיפוש לתכנים מפרים אזהרה לאי חוקיותו לכאורה של התוכן המוצג במנוע החיפוש.
 
כעת, אולפני הענק של הוליווד דורשים מ- Google, כי לא רק שתכלול אזהרה בעמודים הללו, אלא שתחסום את הגישה לאתרי הזרמת מדיה לחלוטין ולא תציג אותם כלל כתוצאות במנוע החיפוש.
 
על אף שאין זה מפתיע שהאולפנים החלו בנקיטת אמצעים שכאלו, העיתוי של המהלכים הללו, בה בעת שאולפנים רבים כ"כ עוברים ממגננה למתקפה, מתמיהה רבים.
 
אולפני הוליווד הגדולים (Lionsgate, 20th Century Fox, BBC Films, Walt Disney, Summit Entertainment and Sony Pictures) דרשו מ- Google לחסום את אתרי הזרמת המדיה WatchOnlineFreeTV.com, TV-Links.eu ועוד רבים אחרים כדוגמתם.
 
בנוסף להפיכת הפרת זכויות יוצרים לעבירה פלילית, חוק ה- DCMA (חוק פדראלי בארה"ב הנועד להגן על זכויות יוצרים במדיום הדיגיטלי), קובע מנגנונים שונים כדי למנוע הסתתרות של אתרים מאחורי טענה שאינם מעלים את החומרים המפרים בפועל, אלא הם מהווים רק "צינור" של העברת מידע מאדם שהעלה את התוכן לאדם שצורך אותו.
 
המקובל באתרי "צפייה ישירה" אלו הוא שאין הם מעלים בעצמם תוכן מפר, אלא שהם מעלים קישוריות, לינקים, לאתרים אחרים אשר בהם ניתן לצפות בתוכן ללא תשלום, ומוכרים פרסומות כדי לממן עשייה זו. כך, קשה הרבה יותר להגיע לאתרים מן הסוג הזה כיוון שהתכנים הפרים אינם נמצאים פיזית בשרתיהם.
 
מצד שני, ה- DMCA ופסיקות בתי המשפט בארה"ב קובעים, כי אתרים שהינם ספקי שירות אינטרנט גרידא (ISP's), כגון אתרי אחסון קבצים (Hosting) שאליהם משתמשים מעלים קבצים שונים, אך לא ניתן לצפות בקבצים באופן ישיר ללא קבלת קישור ממי שהעלה את הקבצים לשרת, אינם חבים באחריות לתכנים המועלים לשרתים, כל עוד אין להם "ידיעה ספציפית" אודות התכנים הללו.
 
לאחרונה פסק בית המשפט לערעורים (מעגל תשיעי) בארה"ב בעניין Veoh, כי ספק שירות אינטרנט כדוגמת המבקשת, יחוב באחריות, רק אם היה לו ידע ספציפי אודות תוכן מפר על אתר האינטרנט שלו ולמרות שהודיעו לו אודות התוכן, הוא לא הסיר אותו (UMG Recordings, Inc., v. Veoh Networks, Inc., Nos. 09-55902, 09-56777, 10-55732, 2011 U.S. App. WL 6357788, (9th Cir. Dec. 20, 2011)).
 
בעניין Veoh, קבע בית המשפט, כי הראיה החזקה ביותר לידיעה ספציפית של ספק שירות, היא דרישת ההסרה הנשלחת מבעל זכויות היוצרים.
 
מכאן, שניתן אולי להבין את הלחץ של האולפנים הגדולים הנמצאים מבחינתם בין הפטיש לסדן: מצד אחד, אין הם יכולים לשים ידם על האתרים המאפשרים לגולשים להעלות תכנים לשרתים המהווים "שטח אחסון" גרידא ומצד שני, קשה להם לשים ידם על אתרים או פורומים אשר רק מספקים קישורים לאתרים חיצוניים המאפשרים לצפות בסרטים.
 
חוקי זכויות היוצרים בארה"ב שונים במובנים רבים מן החוקים בישראל, ההבדל המשמעותי לעניין זה הוא כי בארה"ב "פשוט" הרבה יותר לשלטונות לרדוף אחרי מפרים שהם משתמשי הקצה, הצופים, בנוסף לספקי השירות.
 
בישראל, לעומת זאת, "קשה יותר" לשלטונות להגיע, מבחינת החוק, למשתמש הקצה והם יכולים בעיקר לנסות ולרדוף את ספקי השירות, זאת בהיעדר פסיקה או חקיקה ספציפית המסירה או מטילה אחריות מעל כתפי ספקי השירות. לכן, בארה"ב קיימים חששות לא רק של מעלי התוכן עצמו אלא אף של המשתמשים.
 
עם זאת, ניתן להקיש מפסק הדין בעניין ת.א. 567-08-09 א.ל.י.ס. בע"מ נ' רוטר.נט בע"מ, כי אין כל היגיון באימוץ כלל שעלול להוביל להטלת אחריות על אינספור צדדים שתפקידם בהפרה הנטענת הוא בסך הכל הקמה והפעלה של מערכת אשר דרושה לעצם קיומה ומהותה של רשת האינטרנט, כדוגמת פורומים או שירות אחסון קבצים.
 
הרדיפה האחרונה בארה"ב באה בעקבות דחייתה של תכנית מיוחדת מאסיבית חדשה של רדיפת מפרי זכויות יוצרים באינטרנט, אשר הוצעה ע"י ארגוני זכויות היוצרים בארה"ב, לינואר 2013 ככל הנראה. תכנית מקיפה זו אמורה לעבוד בשיתוף עם ספקי האינטרנט בארה"ב ע"מ לעקוב אחר משתמשים שונים הנחשדים בהפרות כאלו ואחרות.
 
בערב הגדול של שנה שעברה, ערב משחק הגמר של ליגת הפוטבול בארה"ב, בו אחוזי הצפייה הגדולים ביותר של השנה, סגרו השלטונות 16 אתרי צפייה ישירה, לאחר שטום בריידי, אחד השחקנים החזקים בליגה, הודה כי צפה במשחק בשנה הקודמת באתר צפייה ישירה. יתכן כי הודאה זו הביאה את בעלי זכויות היוצרים, אשר מפגרים אחר השינויים הטכנולוגיים התכופים של הטכנולוגיה, להבין עד כמה בעיה זו נפוצה בקרב ציבור הצופים.
 
בנקודה זו ראוי לציין את פסיקת בית המשפט העליון בישראל בעניין ע"א 9183/09 פרמייר ליג נ' פלוני, שקבע מפורשות ששידורי ספורט זכאים להגנת זכויות יוצרים וכי העברת שידורים אלה ללא רשות באמצעות אתרי צפייה ישירה, מהווה הפרת זכויות יוצרים לכל דבר ועניין.

8 באוגוסט, 2011,

1 תגובות

אחריות בעל פורום ללינקים המפנים לאתרים מפרי זכויות יוצרים

אחריות בעל פורום ללינקים המפנים לאתרים מפרי זכויות יוצרים

תביעה שהוגשה על יד א.ל.י.ס. אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ כנגד חברת רוטר .נט בע"מ, התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט פרופ' עופר גרוסקופף. ביום 8.8.2011 ניתן פסק הדין בתביעה. 

במסגרת הפורומים בתשלום שמקיימת רוטר.נט מוצבים באופן תדיר קישורים (Links) לאתרים בהם מצויים עותקים מפרים של יצירות שבבעלות התובעות. קצפן של התובעות יוצא במיוחד נגד שניים מהפורומים בתשלום, בהם מתרכזים לטענתן הקישורים לאתרים מפרים בתחום הסרטים: פורומים המכונים "Downloads" (להלן: "הורדות") ו- "סרטים וטלוויזיה" (להלן: "סרטים").

התביעה נדחתה, נפסק כי התובעים לא הוכיחו כי החריגים (חריג העידוד או חריג ה"פורום הפסול") מתקיימים בנתבעים או באיזה מהפורומים שבאתר רוטר.נט. לפיכך, ובכפוף לכך שהנתבעים יוסיפו לפעול על פי נוהל "הודעה והסרה", כפי שהצהירו שבכוונתם לעשות, יש מקום לדחות את התביעה. בנוסף נפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבעים בסך של 50,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

הדין: היקף אחריות של בעל אתר לתוכן מפר המועלה על ידי צד שלישי

להבדיל מישראל במדינות רבות הנושא מוסדר באמצעות חקיקה. בארצות הברית נעשה הדבר באמצעות ה- Online Copyright Infringement Liability Limitation Act שחוקק כסעיף 512 ב- Digital Millennium Copyright Act of 1998 (להלן: "DMCA"). באיחוד האירופי ניתנה התייחסות לסוגיה של אחריות גורמי ביניים באינטרנט במסגרת Directive 2000/31/EC of The European Parliament and The Council of 8 June, 2000 (להלן: "הדירקטיבה האירופית").

הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח – 2008, אשר הוגשה מטעם הממשלה, אשר ניסתה להסדיר את נוהל "הודעה והסרה", אושרה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, אולם דין הרציפות לא הוחל עליה, והיא ירדה מהפרק. ועל כן היא אינה יכולה לשמש בסיס להכרעה משפטית בסוגיה.

 "בהיעדר נורמות משפטיות ייחודיות להסדרת האחריות המשפטית לתוכן המופץ  באינטרנט, יחולו כללי המשפט הפרטי" (אלקין-קורן, בע' 402).

אחריות להפרה ישירה על בעל אתר בגין קישור לאתר מפר

הטלת אחריות ישירה להפרת זכות יוצרים על בעל אתר מחייבת קביעה כי באתר בוצעה פעולה המהווה הפרה של זכות יוצרים לפי סעיף 47 לחוק זכות יוצרים. סעיף זה קובע כדלהלן: "העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'".

סעיף 11 לחוק זכות יוצרים מונה שבע פעולות המגדירות מהו "אגד הזכויות" הכלול בזכות היוצרים: העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה. מבין הפעולות הללו, היחידה שניתן לטעון לגביה שהיא מבוצעת בעצם יצירת קישור לאתר מפר, בדרך שהדבר נעשה בענייננו, היא "העמדה לרשות הציבור". חלופה זו מוגדרת בסעיף 15 לחוק זכות יוצרים, באופן הבא: "העמדה של יצירה לרשות הציבור היא עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם".

עיון בהגדרה שמספק המחוקק הישראלי בסעיף 15 לחוק מוביל למסקנה כי עצם יצירת קישור המעביר את הגולש ישירות לאתר המפר אינו מהווה "העמדה לרשות הציבור" וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, עצם יצירת הקישור לאתר המפר, אינו בגדר "עשיית פעולה ביצירה"; שנית, הקישור כשלעצמו אומנם מקל על אנשים מקרב הציבור לאתר את היצירה המפרה, אך אין הוא זה שיוצר את אפשרות הגישה. במילים אחרות, היצירה כבר הועמדה לרשות הציבור בידי האתר המפר, ועל כן הקישור לאותו אתר לבדו אינו יכול להוות "העמדה לרשות הציבור".

 נפסק כי לא ניתן ליחס לנתבעות אחריות ישירה בגין קיומו של קישור לאתר מפר בפורום זה או אחר המתנהל באתר שבבעלותן.

הטלת אחריות בגין הפרה תורמת על בעל אתר בגין קישור לאתר מפר

בפסק דינו החשוב והתקדימי בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן קבע בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, הן את תחולתה של דוקטרינת ההפרה התורמת בתחום דיני זכויות היוצרים, והן את התנאים להחלתה.

בהתאם לפסק הדין הפרה תורמת תוכר רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א. קיומה בפועל של הפרה ישירה.

ב. מודעותו של גורם הביניים לביצועה של ההפרה הישירה.

ג. קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע ההפרה.

 יישום שלושת התנאים שנקבעו בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן ביחס לאחריותם של בעלי אתרים לקישורים לאתרים מופרים המוצבים על ידי הגולשים באחד הפורומים שמתנהלים באתר מוביל למסקנה הבאה: אחריות בעל אתר להימצאות קישור לאתר מפר יכולה להתקיים בנסיבות מתאימות, אולם, למעט מצבים קיצוניים, היא מותנית בכך שנמסרה לבעל האתר התראה על הימצאות הקישור באתר שבבעלותו, והוא נמנע מלפעול לגביה בהתאם לנוהל של "הודעה והסרה".

 סיכומו של דבר, הכלל הוא שבעל אתר אינו נושא באחריות להפרה תורמת בגין הימצאות קישור לאתר מפר בפורומים המתנהלים באתר, אלא לאחר שנמסרה לו הודעה על הימצאות הקישור, והוא לא פעל במהירות הראויה להסרתו.

 החריגים – מצבים קיצוניים בהם תוטל חבות על בעל אתר

 ואולם יתכנו גם מקרים חריגים, בהם יתקיימו בבעל האתר התנאים שנקבע בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן להטלת אחריות בגין הפרה תורמת. קיימים שני מצבים מרכזיים בהם יתקיים החריג: בעל אתר המעודד הצבת קישורים מפרים (להלן: "חריג העידוד"), ובעל אתר שפורום בו משמש, רובו ככולו, להצבת קישורים לאתרים מפרים (להלן: "חריג הפורום הפסול").

חריג העידוד

בעל אתר המעודד באופן אקטיבי הצבת קישורים לאתרים מפרים באחד או יותר מהפורומים של האתר עלול למצוא עצמו אחראי להפרה תורמת, וזאת מאחר שפעילותו מביאה להתקיימות תנאי המודעות והתרומה המשמעותית שנקבעו בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן. לעניין זה יש לתת את הדעת למכלול הנסיבות, ובכלל זה שם הפורום, דרך שיווקו לציבור, ההנחיות שניתנו לגולשים בתקנון האתר ובמסגרת הפורום, ההודעות שפורסמו מטעם בעל האתר ומפעיל הפורום, הצהרותיו הפומביות של בעל האתר וכיו"ב. אם התמונה המצטיירת ממכלול הנסיבות הללו היא שבעל האתר (או מנהל הפורום מטעמו) משווק את האתר כלוח המשמש להצבת קישורים לאתרים מפרים, כי אז לא יחול לגביו הכלל, והוא עלול להימצא אחראי להפרה תורמת בגין הימצאות קישורים לאתרים מפרים באתר.

בענייננו, ביחס לחריג העידוד, הרי שהתובעות לא הביאו כל ראיות לכך שהנתבעים, או מי מטעמם, מעודד הצבת קישורים לאתרים מפרים באתר בכללותו, או במי מהפורומים שבו.

כל שנטען על ידי התובעות בהקשר זה הוא ששמות הפורומים מדברים בעד עצמם, ומהווים הזמנה להשתמש בו לצורך הצבת קישורים מפרים. קשה לקבל טענה זו. אכן, השמות מצביעים על כך שהפעילות במסגרתם היא בקשר לסרטים או יצירות אחרות המוגנות בדיני זכויות יוצרים, אולם השמות הם כלליים, ויכולים לשמש גם ככותרת למסגרת פעילות חוקית ולגיטימית.

חריג ה"פורום הפסול"

אף בהעדר עידוד אקטיבי של בעל אתר או מנהל פורום, עלול להיווצר מצב בו פורום מסוים הופך להיות מוקדש, רובו ככולו, להצבת קישורים לאתרים מפרים. במצב דברים זה הפורום משמש מעין "מדריך להפרת זכויות יוצרים", וככזה הוא עלול לאבד את זכות הקיום הלגיטימית שלו. כאשר נוצר מצב דברים מסוג זה, ובעל האתר מודע לכך, הרי מחובתו של בעל האתר לסגור את הפורום האמור.

על מנת לקבוע האם פורום מסוים נכנס להגדרת "פורום פסול" יש לבחון בעיקר את היקף הקישורים לאתרים מפרים שנמצאם בפורום, וזאת הן כעניין יחסי לפעילות בפורום (קרי, אחוז הקישורים לאתרים מפרים מכלל ההודעות בפורום), והן כעניין אבסולוטי (קרי, מספר הקישורים לאתרים מפרים הקיימות בפורום).

כן יש מקום לתת את הדעת לשאלה אם מדובר בפורום פתוח או סגור (קרי, פורום שהכניסה אליו מוגבלת, בין אם בתשלום ובין אם בדרך אחרת), וזאת מהטעם שביחס לפורום סגור קשה יותר לבעלי זכויות היוצרים לבצע את משימת הפיקוח.

חריג ה"פורום הפסול": פורום סגור

ככללי אצבע ניתן לקבוע כי פורום סגור, שבו קיימות במועד נתון למעלה מ- 10 קישורים לאתרים מפרים, ואשר הודעות הכוללות קישורים לאתרים מפרים מהוות יותר מרבע מהתוכן המהותי של הפורום (קרי, מההודעות שאינן בגדר בקשה לקבלת מידע או תגובה להודעות אחרות), צריך להיחשד כ"פורום פסול".

חריג ה"פורום הפסול": פורום פתוח

לעומת זאת, ביחס לפורום פתוח נראה שראוי לקבוע מבחן מחמיר יותר, עד כדי דרישה שמחצית מהתוכן המהותי של הפורום יהיו הודעות הכוללות קישורים לאתרים מפרים.

בענייננו, ביחס לחריג ה"פורום הפסול" הרי שמספר הקישורים לאתרים מפרים עליהם הצביעו התובעות איננו מצדיק את המסקנה כי הוכח שמדובר בפורומים החשודים כפורומים פסולים. ודוק, התובעות הצביעו על כך שבפורומים הללו הוצבו קישורים לאתרים מפרים, אולם הן לא הביאו ראיות לא למספרם האבסולוטי.

12 בינואר, 2011,

0 תגובות

אין זכויות יוצרים בצילום לא ייחודי

בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת חנה ינון (תא (ת"א) 64269/07) - 12.1.2011

תחום: אין זכויות יוצרים בצילום לא ייחודי

נושאים: הגנה על צילום בזכות יוצרים, המקוריות הנדרשת בצילום, צילומים שלא יקבלו הגנה, דוקטרינת המיזוג בתחום זכויות היוצרים: ביטוי מצומצם, הגנת המפר התמים

עובדות:

תביעה על סך של  500,000 ₪ שעניינה טענה בדבר הפרת זכויות יוצרים עקב פרסום צילומים מאתרו של התובע באתר האינטרנט שבניהולו של הנתבע.

לטענת התובע, פרסם הנתבע באתר האינטרנט שבבעלותו, תמונות שצולמו על ידו והמשמשות אותו לשיווק מוצריו, תוך הפרת זכויות היוצרים שלו, לרבות זכויותיו המוסריות בצילומים, וזאת ללא הסכמתו.

נפסק:

מדובר בצילום של כלי בית אשר ניתן לצילום במספר מצומצם ביותר של זוויות, ועל כן, אין צידוק להעניק זכות יוצרים לצלם.

התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 8,000₪.

נקודות מרכזיות:

הגנה על צילום בזכות יוצרים

על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה "מקורית", שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו.

על פי סעיפים 1 ו-35 לחוק זכות יוצרים, 1911, צילום יכול שיהא נושא לזכות יוצרים, שכן הוא בגדר יצירה אומנותית, שהצלם השקיע בו מפרי מחשבתו וכישרונו בבחינת האובייקט, הרקע , זווית האור והצילום.

סעיף 1(1) לחוק קובע כי יצירות אומנותיות הנן מושא ראוי לזכויות יוצרים. סעיף 35(1) לחוק זה מגדיר "יצירה אמנותית" ככוללת צילומים. מלשון ההוראות הנזכרות עולה כי חוק זכות יוצרים מכיר בזכות יוצרים בצילומים.

גם צילום של זוג נאהבים על רקע של שקיעת השמש, או של מגדל פיזה, הגם שהוא צילום נפוץ שצולם אין ספור פעמים, עדיין יש לו ייחוד משלו, פרי כשרונו של הצלם הספציפי שצילם אותו, ואין  שני צילומים זהים לחלוטין, כל צלם זכאי לצלם את מגדל פיזה פעם נוספת מאותה זוית ובאותם תנאי תאורה אך אין הוא רשאי להעתיק צילום שעשה אחר מבלי לקבל רשות לכך, בדרך זו המשפט מגן על ביטוי שיש בו דרגה מסוימת של מקוריות ושהוא תוצאה של כשרון ומאמץ.

המקוריות הנדרשת בצילום

המונח "מקורי" אין כוונתו , כי הביטוי של הרעיון הנדון חייב להיות חדש או המצאתי ובוודאי לא מהפכני,  כי אם די בכך שהוא פרי מחשבתו של בעל היצירה ואינו מהווה העתקה מיצירה אחרת.

צילומים שלא יקבלו הגנה

במקרה שבפנינו, מדובר בצילומים של כלי בית שונים, אשר, נפסק כי אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא, כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג, ולפרסם אותם לצרכן.

אולם, גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי.

נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסוים, אם כי מינימום זה נמוך מאוד. נדרש 'שניתן יהיה להבחין בתרומתו העצמאית של היוצר', או ש'המוצר ניתן להבחנה מאבני הבניין שלו'. בבחינת מקוריות אין כל מקום לעשות השוואה בין היצירה המוגמרת לבין יצירות אחרות, וההתמקדות צריכה להיות בשלב הגיבוש של היצירה, כאשר המבחן הראוי יתמקד בבדיקת השיקולים בשלב הגיבוש של היצירה ויבדוק אם אלו לקוחים ממרכיבים קיימים או מיצירות קיימות או שיש בהם גם מעבר לזה, מתרומתו המקורית של היוצר.

בית המשפט קבע כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים, ולגישת בית המשפט, הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע.

דוקטרינת המיזוג בתחום זכויות היוצרים: ביטוי מצומצם

"דוקטרינת המיזוג", לפיה, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון. החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי במקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על ה'רעיון' ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.

בית המשפט פסק כי מדובר בצילום של כלי בית אשר ניתן לצילום במספר מצומצם ביותר של זוויות, ועל כן, אין צידוק להעניק זכות יוצרים לצלם.

הגנת המפר התמים

בית המשפט פסק כי לכשהסתבר לנתבע כי התובע טוען לזכויות בצילומים, הזדרז הוא והסיר את הצילומים מאתר האינטרנט שלו.

וכי אף באם הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובע בתמונות נשוא התביעה, מסקנה אשר נשללה על ידי, הרי שגם אז יש לפטור את הנתבע מתשלום פיצוי לתובע, בהיותו "מפר תמים", כאמור, בסעיף 8 לחוק, שזהו לשונו:

" 8. מפר תמים

הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת,  במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחוייב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."

לעניין זה ראה: ע.א. 2312/02 דרוק נ' דנציגר, פ"ד נט [6] 421, 430 כדלקמן:

פי שנפסק, חל סעיף 8 לחוק זכות יוצרים "...רק על אדם המפר זכות-יוצרים, מבלי לדעת – ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד – שקיימת בכלל זכות-יוצרים ביצירה הנדונה, ולא די בכך שהמפר לא ידע, ולא היה לו יסוד לחשוד, שהתובע דוקא הוא בעל זכות-היוצרים...".

בית המשפט פסק כי זה המצב העובדתי בעניננו, לאחר שהנתבע הוכיח כי לא ידע על קיום זכות יוצרים בצילומים וכי הסירם מיד עם דרישת התובע.

5 בינואר, 2011,

0 תגובות

הפרת זכויות יוצרים בצילומי בניינים

בית המשפט המחוזי תל אביב, השופט אבי זמיר (תא (ת"א) 2432/07) - 5.1.11

תחום: הפרת זכויות יוצרים בצילומי בניינים

נושאים: זכויות יוצרים בתוכניות הנדסיות ושרטוטים, דרישת ה"מקוריות" בזכויות יוצרים, תמונות סטילס וסרטוני וידאו המתעתדים פרוייקטים נדל"ניים, מספר הפרות,  זכויות המזמין ביצירה מוזמנת, התחייבות לשמירה על סודיות, פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

עובדות:

תביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים בצילומים המתעדים פרוייקטים בתחום הנדל"ן, על דרך העברתם לצדדים שלישיים, שלא כדין ובניגוד למוסכם.

במסגרת התביעה המקורית עתרה התובעת למתן צו מניעה וצו עשה, וכן לפיצוי כספי בסך 324,435 ₪, המורכב מארבעה רכיבים - פיצוי סטטוטורי, פיצוי מוסכם, השבת רווחים והשבת סכום, שעל פי הנטען שולם לנתבעת מראש על חשבון עבודה שטרם בוצעה.

נפסק:

התביעה מתקבלת חלקית, בית המשפט חייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם, בסך 40,000 ₪ , המעוגן בנספח ההתחייבות לשמירה על סודיות.

בנוסף, בגין הפרת זכות התובעת בתצלומים בארבע הפרות, חיויבה הנתבעת בתשלום סכום כולל של 60,000.

בנוסף, חויבה הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

נקודות מרכזיות:

זכויות יוצרים בתוכניות הנדסיות ושרטוטים

נפסק כי תוכניות הנדסיות למבנה ושרטוטי ייצור מוגנים בזכויות יוצרים כ"יצירה אמנותית", בכפוף להוכחת דרישת המקוריות וכך גם תוכניות הנדסיות להקמת בנין או לשיפוצו מוגנות בזכות יוצרים (כ"יצירה ספרותית" או כ"יצירה אמנותית"), הן לפי הדין הקודם והן לפי הדין החדש.

דרישת ה"מקוריות" בזכויות יוצרים

דרישת ה"מקוריות" היא תנאי מרכזי להכרה בזכות יוצרים, והיא נבחנת באמצעות שני מבחנים מצטברים: מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט [פורסם בנבו] (25.1.2010).

כדי שהיצירה תהיה ראויה להגנה כ"יצירה ספרותית", צריכה היא לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהו, דל ככל שיהיה, וצריכה היא למקוריות ולמידת מה של מאמץ וכישרון.

תמונות סטילס וסרטוני וידאו המתעתדים פרוייקטים נדל"ניים

היצירות המדוברות הם תמונות סטילס וסרטוני וידאו עבור לקוחות התובעת, המתעתדים פרוייקטים נדל"ניים.

נפסק כי תמונות וסרטוני וידאו אלה הם בגדר "יצירה אמנותית", המוגנת בזכות יוצרים, על פי החוק הישן והחדש גם יחד, והמתבטאת, בעיקר, באופן הצגתם של הפרוייקטים המצולמים.

כלומר, צילום הבניינים (שהם בפני עצמם, יצירה אדריכלית), מציג את הבניינים בפרוייקט באופן מסויים, הדורש יצירתיות והשקעה, ולכן הוא בגדר יצירה מוגנת (וזאת להבדיל מבניינים הממוקמים במקום ציבורי, שצילומם הראשוני אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים).

מספר הפרות

המדובר בארבע הפרות, בהתאם למספר הסרטונים המפר.

זכויות המזמין ביצירה מוזמנת

סעיף 33 לחוק החדש קובע:

"בכפוף להוראות פרק זה-

(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה;

(2) המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט".

ובסעיף 35(א) לחוק החדש נקבע:

"ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע".

סעיף זה מציב לבית-המשפט אתגר לא-פשוט לקבוע כלים ומבחנים מתי תישמר הבעלות בידי היוצר ומתי היא תעבור לידי המזמין.  בהעדר מבחנים ברורים, נראה שטוב יעשו בתי-המשפט אם יקדמו באמצעות פרשנות הסעיף את המטרות העומדות בבסיסן של זכויות היוצרים.  במילים אחרות, בקביעת המבחנים ניתן לשלב, נוסף על רצון הצדדים, גם שיקולים הקשורים לתעשייה שבה נעשה ההסכם, לקידום היצירות בחברה מבחינה יומית, למתן גישה ליצירות לאחר שנוצרו וכן הלאה.  כמו-כן יהיה נכון מצד בתי-המשפט לספק כלים מנחים לבדיקת מהותו של ההסכם.

על פי נוסח סעיף 5(1) לחוק הקודם, מוקנות זכויות היוצרים לתובעת, בהיותה מזמינת הצילומים והסרטונים, אלא אם כן יתברר, כי כוונת הצדדים במועד עריכת ההסכם היתה אחרת.

אציין, כי בניגוד לטענת הנתבעת, המחיר הנמוך (לטענתה) ששולם לה כתמורה עבור עבודתה, אינו מעיד גם הוא על אומד דעת הצדדים לגבי מצב הזכויות בתצלומים, ומנגד אינו שולל את התחייבויותיה החוזיות של הנתבעת או את מהות ההסכמות בין הצדדים, וזאת בהתחשב בכך שבפתח חוזה ההתקשרות הוצהר כי הנתבעת הסכימה לקבוע מחירים מיוחדים ונמוכים משאר הלוחות המתחרים, על מנת להקנות יתרון לשיתוף הפעולה בין הצדדים.

לפיכך, פסק בית המשפט כי לא התקיים החריג המעוגן בסעיף 5(1)(א) בדבר קיומה של הסכמה בין הצדדים, המעידה על כך שהנתבעת היא בעלת זכויות היוצרים בתצלומים, למרות שאינה מזמינת הצילום.

אם כן, מתקיים בענייננו הכלל האמור, שלפיו מאחר שמדובר בתצלומים מוזמנים, הרי שהתובעת-המזמינה היא בעלת זכויות היוצרים בהם.

מעבר לכך, ניתן להתרשם, שהוראות ההתחייבות, כמו גם הוראות חוזה ההתקשרות, מטילות על הנתבעת חובות חוזיות מסויימות, אשר משמעותן היא צמצום טווח השימושים המותרים של הנתבעת בתצלומים ובסרטונים (וכן בחומרי הגלם).

כבר נפסק, כי תכליתו של חוזה מגלמת את המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית שהצדדים ביקשו להגשים ביחד, ובהעדר נתונים מספיקים על אומד דעתם הסובייקטיבי, או בהתקיימותו של קושי ממשי לחלצו, ניתן לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את המטרות והאינטרסים שחוזה מאותו סוג או מאותו טיפוס נועד להגשים.

התחייבות לשמירה על סודיות

במסגרת חוזה ההתקשרות וההתחייבות לשמירה על סודיות, הודגשו, בפועל, הנפקויות המעשיות הנובעות מכח זכויות היוצרים של התובעת בתצלומים. לפיכך, בעלותה של התובעת על זכויות היוצרים בתצלומים וכן ההסכמות השונות, מקנות בלעדיות עסקית לתובעת כמפרסמת התצלומים, ומונעת את העברת התצלומים לאתרי אינטרנט שהם מתחרים פוטנציאליים שלה.

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

נפסק כי לאור הפרת זכות התובעת בתצלומים, ולאור העדר הוכחת נזק, חייב בית המשפט את הנתבעת בתשלום פיצוי סטטוטורי מכח הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, שלפיו:

"לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים".

בהתאם לכך, ומאחר שהוכחו ארבע הפרות, ראה בית המשפט לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של 60,000 ₪, מכח סעיף 3א האמור.

16 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

הפרת זכויות יוצרים בפרסום מאמר באינטרנט

בית משפט השלום בתל אביב יפו, השופט דן מור (ת"א 26386-09-09) –  16.8.2010

תחום: הפרת זכויות יוצרים.

נושאים: פיצוי ללא הוכחת נזק והזכות המוסרית.

עובדות:

בבעלות הנתבע אתר אינטרנט בו פורסם מאמר של התובע (אשר פורסם קודם לכן באתר אחר) ללא קבלת אישורו או הסכמתו של התובע או של בעלי האתר בו פורסם המאמר.

נפסק:

התביעה התקבלה:  נפסק כי התובע הוכיח את זכותו והוכיח כי אכן הייתה הפרה מצד הנתבע, נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 30,000 ₪, הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪, שכ"ט עורך דין בסך של 10,000 ₪ ושכר מומחה.

נקודות מרכזיות

פיצוי ללא הוכחת נזק

בית המשפט מזכיר כי בסעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים, תשמ"ח -2007 (להלן: "החוק") מונה המחוקק את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקביעת הפיצוי כאמור – (1) היקף ההפרה, (2) משך זמן ההפרה, (3) חומרת ההפרה, (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט, (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט, (6) מאפייני פעולתו של הנתבע, (7) טיב היחסים שבין התובע והנתבע, (8) תום לבו של הנתבע.

עוד מוסיף בית המשפט כי עליו לשים לנגד עיניו את המגמה העיקרית שבדיני זכויות יוצרים – הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים (ראה ע"א שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 266).

לעניין הזכות המוסרית

בית המשפט מזכיר כי "זכות מוסרית" (סעיף 45 לחוק) היא זכותו של היוצר כי שמו יקרא על יצירתו ושלא יוטל פגם או סילוף ביצירה. בית המשפט קובע כי למרות שנעשה הפרה של הזכות החומרית, לא נעשה הפרה של הזכות המוסרית והתובע לא זכאי לפיצוי בגינה.

דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור