משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: יצירה קולנועית

31 במאי, 2015,

0 תגובות

זכות מוסרית ביצירה קולנועית – שימוש בפריים

תביעה שהוגשה על ידי נועה לביא ורפאל ברבירו כנגד הוצאת עתון הארץ בע"מ. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת ריבה ניב. ביום 3.5.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה בעילה של הפרת זכויות יוצרים, לטענת התובעים (יוצריו של סרטון אשר הופץ באתר ה"יו טיוב"), בעיתון "הארץ", פורסמו ששה צילומי מסך מיצירת התובעים. תחת התמונה נכתב "הסרטון הוויראלי "שיט שתל אביבים אומרים". אם רק היה פחות מביך ויותר מצחיק". 
לטענת התובעים, כיוצרי הסרטון- הינם בעלי זכות היוצרים בו. בפרסומים האמורים, הפרה התובעת את זכות היוצרים שלהם וכן את הזכות המוסרית, שכן לעמדתם, לא ניתן להם מזכה כראוי להם. לטענתם, מהווים הפרסומים האמורים העתקה של יצירתם, פוגעים בזכותם הכלכלית והמוסרית ויוצרים מצג שווא וגניבת עין. 
 
על כן, הוגשה תביעה זו בסכום של 360,000 ₪ בגין העילות המפורטות.
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחית.  בנסיבות העניין מצא בית המשפט שלא לחייב בהוצאות.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

6 בדצמבר, 2012,

0 תגובות

זכויות יוצרים ביצירה קולנועית

זכויות יוצרים ביצירה קולנועית

בשונה משאר העבודות המוגנות בזכויות יוצרים, יצירה קולנועית היא יצירה משותפת משום שהתהליך האומנותי הכרוך בהפקתו של סרט כולל יוצרים רבים (בין היתר; במאים, תסריטאים, עורכים, צלמים, עורכים מוזיקליים, שחקנים, מעצבי תפאורה, מעצבי תלבושות, מאפרים וכו'). על פניו, כל אחד מהמשתתפים תורם את חלקו באופן שיכול לזכות אותו בזכויות יוצרים, ועל כן ההגנה הכוללת של היצירה הקולנועית כיצירה אחת מציבה בעיה עקרונית בכל הנוגע להגדרתם וסיווגם של היוצרים מתוך כל הגורמים האומנותיים התורמים להפקתו של הסרט. הגדרת בעלי הזכויות ביצירה הקולנועית היא הכרחית לניצול מעשי של הזכויות הכלכליות. כאשר ישנם בעלי זכויות רבים ביצירה אחת, הדבר יכול להרים קשיים על פרסומה של היצירה. במקרה כזה, יש צורך להשיג אישור מכל אחד מהיוצרים המעורבים וישנו סיכון גדול שאחד מהמשתתפים בהפקה יעכב את אישורו וימנע את פרסומו של הסרט. 

על אף שמרבית מדינות העולם מכירות במונח "יצירה משותפת", הבעייתיות המתוארת לעיל מחייבת התייחסות מיוחדת להגנתה של יצירה קולנועית ככזאת. ישנם מספר מודלים לפיהם המסדירים את נושא הבעלות בהפקתה של יצירה קולנועית. ניתן לחלק באופן גס את המודלים הקיימים לשניים עיקריים: 
 
1. מודל המשפט הקונטיננטלי: ההנחה המונחת בבסיסו של מודל זה היא שההגנה של היצירה הקולנועית מחייבת שהפרטים התורמים אומנותית לסרט הם היוצרים ועל כך הבעלים הראשוניים של זכויות היוצרים. אותם פרטים לעולם יהיו בני אדם (ולא חברת הפקה, לדוגמא). השוני בין המדינות שאימצו את המודל הזה הוא בהגדרתם של אותם יוצרים. החוק הצרפתי, למשל, מספק רשימה פתוחה של יוצרים שהם בין היתר יוצרי הפסקול (שהוכן לסרט הספציפי), כותבי התסריט והבמאי. אולם בגרמניה, מדובר בבמאי, בצלם ובעורך. בשתי המדינות, ישנה חזקה לפיה הזכויות הכלכליות של אותם יוצרים מועברות למפיק, אלא אם כן הוכח אחרת.
 
2. מודל המשפט המקובל: לפי מודל זה, היוצר והבעלים הראשוניים של הזכויות ביצירה הקולנועית הוא המפיק, בין אם מדובר באדם או בחברת הפקה. באוסטרליה וניו זילנד ישנה הוראה ספציפית בחוק זכויות היוצרים המקנה למפיק את כל הזכויות הכלכליות ביצירה הקולנועית. בבריטניה מדובר ביצירה משותפת של הבמאי והמפיק, אלא אם כן קיימים בין הבמאי למפיק יחסי עובד מעביד. במקרה כזה, זכויות הבמאי עוברות למפיק. בארצות הברית, היוצרים האינדיווידואלים יכולים להיות הבעלים הראשוניים של הזכויות הכלכליות, אך הן עוברות למפיק מכוח הוראת "יצירה שנוצרה לפי הזמנה" (Work Made For Hire) בחוק זכויות היוצרים האמריקאי.  הוראה זאת מקימה חזקה לפיה הזכויות הכלכליות עוברות למזמין, אלא אם כן סוכם אחרת בין הצדדים. 
 
קשה למקם את המצב המשפטי בישראל בתוך אחד המודלים. חוק זכויות יוצרים ישראלי החדש, כמו קודמו, אינו מגדיר במפורש מיהו היוצר של היצירה הקולנועית. בהעדר הגדרה לזהות היוצר ביצירה קולנועית, בית המשפט קבע כי היוצר הינו הבמאי. כב' השופטת שיצר בבש"א 004636/03 אקו"ם בע"מ נ' תל"י ואח' פסקה כי תכלית החוק מצביעה על הבמאי כיוצר היצירה הקולנועית:
 
"אם נחזור ונבחן את תפקיד הבמאי ותכלית החקיקה נמצא כי מכל היבט מעשי ומהותי לא ניתן להגיע למסקנה שבמאי של סרט הוא מחברו וזאת מכל בחינה אפשרית. אין אפשרות ליצור סרט ללא במאי וכמעט לא קיימים סרטים, אשר נוצרו ללא מישהו שביים אותם. לכן זכאי הבמאי להכרה בזכויותיו."
 
כמו כן, מצאה כי בבסיס הגדרתה של היצירה האומנותית, הבמאי הוא יוצרה: 
 
"שמות במאים כמו פליני, ברגמן, היצ'קוק ודומיהם כבר נכנסו לפנתאון הרוח העולמי, לא פחות משמות סופרים וציירים מפורסמים. אבחנות טריטוריאליות אינן יכולות לשנות את מהות הגדרתה של היצירה האומנותית, שהיא חובקת עולם ואין לה גבולות, מעצם טבעה. לכן אין גם מקום לאבחנות בכל הנוגע לקביעת מעמדו של מי שיצר את היצירה. במקרה שהיצירה היא סרט, יש לראות איפה את הבמאי כיוצרה."
 
בפס"ד מאוחר יותר, קבעה כב' השופטת ברון בת"א(תל-אביב יפו) 1419/01 תל"י ואח' נ' שידורי קשת בע"מ ואח' כי:
 
"תכלית חוק זכויות יוצרים... אין בה כדי להוציא את הבמאים, אשר משקיעים מאמץ ויצירתיות בבימוי יצירותיהם, מתחולת החוק."
 
כפי שהוזכר לעיל, הפסיקות הנ"ל ניתנו מתוקף חוק זכויות יוצרים הישן. בחוק הישן, כמו בחוק הנוכחי, לא ניתנה הוראה ספציפית בנוגע לזהות היוצר ביצירה קולנועית. הפסיקות הנ"ל מפרשות את החוק בצורה תכליתית, וקובעות כי בהיעדר הוראה מפורשת בדבר זהות היוצר של יצירה קולנועית- יש לראות את הבמאי/ת כיוצרה. 
 
יש לציין כי בחוק החדש נוספה הוראה המסדירה את זהות היוצרים ביצירה שנוצרה לפי הזמנה. הוראה זאת מתייחסת למצב לפיו אדם או גוף מזמין את יצירתה של יצירה מבלי להעסיק את היוצר ("פרילאנס"). ביצירה כזאת, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.מדובר למעשה בשיטה הפוכה מזאת הנהוגה בארה"ב, שם "יצירה שנוצרה לפי הזמנה" (Work Made For Hire) מזכה את המזמין בזכויות הכלכליות ביצירה. הדבר יכול להוות תקדים בכל הנוגע לזהות היוצרים ביצירה קולנועית ולקרב את ישראל למודל המשפט הקונטיננטלי. במידה ובית המשפט יכיר בכל התורמים האומנותיים ביצירה הקולנועית כיוצרים לפי הוראת "יצירה שנוצרה לפי הזמנה", תידרש המחאה של הזכויות הכלכליות מכל אחד ואחד מהיוצרים למזמין היצירה (במקרה של היצירה הקולנועית, המפיק או כל גוף אחר). 
 
זכויות מוסריות
הגדרת זהות היוצר ביצירה קולנועית היא רלוונטית במיוחד בכל הנוגע לזכויות המוסריות. ברוב המדינות בעולם, היוצר זכאי להגנה נוספת על יצירתו בדמות הזכויות המוסריות, וזאת בנפרד מהזכויות הכלכליות. שתי הזכויות העיקריות הניתנות ליוצרים הן הזכות לשלמות היצירה (הזכות למנוע שינויים ביצירה שיש בהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר) וזכות הייחוס (זכות היוצר ששמו ייקרא על יצירתו). מקורן של הזכויות המוסריות הוא בחיבור הרגשי שבין היוצר ליצירה שנובע מהעובדה לפיה תהליך היצירה כולל את האישיותו וזהותו של היוצר. הזכויות המוסריות הינן אישיות ואינן ניתנות להעברה, והן  יעמדו ליוצר גם כאשר העביר את זכויותיו הכלכליות. 
 
צרפת וגרמניה ידועות בהגנה נרחבת לזכויות מוסריות. ביצירה קולנועית, כל הפרטים הלוקחים חלק בתהליך היצירתי המוגדרים כיוצרים יהיו זכאים להגנה של זכויות אלה. בבריטניה, הבמאי והמפיק הוכרו כיוצרים ועל כן הם בלבד יהיו זכאים להגנת הזכויות המוסריות. אם זאת, יש לציין כי בבריטניה ניתן לוותר על הזכויות המוסריות מראש. בארה"ב, היוצרים של יצירה קולנועית אינם זכאים להגנת הזכויות המוסריות כלל.
 
בישראל, אם הבמאי יוכר כיוצר של היצירה הקולנועית, יעמדו לו הזכויות המוסריות ביצירתו גם אם זה העביר את זכויותיו הכלכליות. אם כל התורמים האומנותיים יוכרו כיוצרים שהעבירו את זכויותיהם הכלכליות למזמין לפי הוראת "יצירה שנוצרה לפי הזמנה", לכל אחד ואחד מהם יעמדו הזכויות המוסריות בחלקם. 
 
********************************************************************************************************
לקריאה נוספת: J.A.L Sterling, World Copyright Law, (Sweet & Maxwell), 3rd ed, 2008;Copinger and Skone James on Copyright (K.M. Garnett, G. Davies, G. Harbottle, W.A. Copinger, E.P. Skone James eds), 15th ed, 2005.
 

11 במאי, 2009,

0 תגובות

זכויות יוצרים בתקציר לתסריט

בית המשפט השלום בתל-אביב, כב' השופט מיכאל תמיר (תאמ (ת"א) 41030-04) - 5.11.09

תחום: זכויות יוצרים בתקציר לתסריט

נושא: זכויות יוצרים בתקציר לתסריט, בחינת שאלת ההפרה, זכויות יוצרים ביצירה משותפת, פיצוי בגין הפרה, פיצוי בהעדר נזק ממשי

עובדות

תביעה בגין הפרה זכות יוצרים בתסריט, סינופסיס, שכתבו התובעת והנתבעת במשותף. התביעה הוגשה במקור לקבלת סעד כספי בסך של 20,000 ₪ וכן לצו מניעה, אולם בהמשך ובהסכמת הצדדים התקבלה החלטה למחיקת הסעד של צו מניעה מכתב התביעה.

נפסק

התביעה מתקבלת בחלקה, של הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, כל צד ישא בהוצתאותיו.

נקודות מרכזיות

האם תקציר של תסריט מהווה יצירה שחלים עליה דיני זכויות יוצרים?

יצירה קולנועית הינה בגדר יצירה דרמטית המוגנת בזכויות יוצרים, וזאת מבלי לגרוע מקיומן של זכויות יוצרים עצמאיות בכל אחת מיצירות המשנה שמהן מורכבת היצירה הקולנועית בכללותה.

לגבי תקציר התסריט יש לבחון האם הינו בגדר רעיון גרידא, או שמא מדובר באופן ביטוי הרעיון.

שכן זכות יוצרים אינה חלה על רעיון, אלא על אופן ביטוי הרעיון או על ה"לבוש" שלו. כלל זה וסייג בצדו: צירוף וחיבור רעיונות אחדים בעלילה יכולים להוות יצירה, בתנאי שמצאו ביטוי כל שהוא  בחומר מוחשי.

בית המשפט פסק כי תקציר התסריט מהווה לכל הפחות צירוף של רעיונות בעלילה אשר הובאה לידי ביטוי בכתב, ועל כן מדובר ביצירה המוגנת בדיני זכות יוצרים.

האם התקציר אכן נכתב על-ידי התובעת והנתבעת במשותף?

מאחר ושמה של התובעת הופיע על גבי התקציר חלה בענייננו החזקה כי התובעת הייתה שותפה בכתיבת התקציר, ועל הנתבעת הנטל לסתור חזקה זו.

לנוכח הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט, נקבע כי די בכך שהתובעת סייעה בסידור ועריכה של חומרים ורעיונות שהציגה בפניה הנתבעת כדי לקבוע כי היצירה הינה יצירה משותפת המוגנת בזכות יוצרים. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה על-מנת לסתור החזקה הקבועה בסעיף 9(1) לפקודת זכויות יוצרים, לפיה התקציר הינו יצירה משותפת שלה ושל התובעת, ושתיהן יחד בעלות זכות היוצרים בה.

וזאת למרות שתרומתה של התובעת לכתיבת התקציר הייתה פחותה במידה ניכרת מזו של הנתבעת.

האם הופרה זכות היוצרים של התובעת לרבות זכותה המוסרית?

העתקה מפירה הינה כל העתק, לרבות חיקוי מטעה. כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים, על התובע להוכיח שהנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כשלעניין זה לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו.

ניתן להסיק, שהנתבע העתיק מיצירות התובע, כאשר לנתבע הייתה אפשרות של גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח שדמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת, מלבד העתקה.

נפסק כי לנתבעת היתה גישה לתקציר; העלילה המתוארת בשתי היצירות דומה מאוד; הדמויות המרכזיות, סדר האירועים והרצף העלילתי זהים כאמור בשני התקצירים. ולנוכח הדמיון הרב בין שני התקצירים, אין זה סביר כי התקציר שהוגש לקרן הוכן באופן עצמאי מבלי להסתמך כלל על התקציר המקורי אשר נכתב יחד עם התובעת.

נפסק כי זכות היוצרים של התובעת הופרה בהעתקת היצירה והגשתה לקרן ללא ציון שמה של התובעת.

פיצוי בגין הפרה

בית המשפט פסק כי יש לחייב את התובעת בתשלום הפיצוי המינימאלי שהיה קבוע בחוק זכויות יוצרים (החוק הישן) נכון למועד ההפרה, דהיינו סך של 10,000 ₪.

בקביעת גובה הפיצוי הביא בית המשפט בחשבון מספר שיקולים, שחלקם מעוגנים כיום בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (החוק החדש). ראשית, על פי הראיות והעדויות שבפני, התקציר שהוגש לקרן נפסל לצורך השקעה עוד בשלבי המיון הראשוניים ובעקבות זאת נגרס, כשמאז לא נעשה בו כל שימוש. לפיכך, נראה שלא צמח לנתבעת כל רווח מהשימוש הלא מורשה ביצירה, והנזק הממשי שנגרם לתובעת, אם בכלל, הינו מועט ביותר. בנוסף לכך, בית המשפט התרשם כי התקצירים אכן מבוססים במידה רבה על פרי עמלה של הנתבעת לאורך שנים רבות, בית המשפט התרשם כי תרומתה של התובעת לכתיבת התקציר הייתה פחותה במידה ניכרת מזו של הנתבעת.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור