משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: סוד מסחרי

16 בינואר, 2014,

0 תגובות

אין סוד מסחרי ביחס לפרטי ספקים שהועברו לעמיל מכס

תביעה שהוגשה על ידי חברת ארט יודאיקה בע"מ כנגד ג. טלי עד שינוע בע"מ, אברהם דביר ורימון יודאיקה ירושלים בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט יחזקאל קינר. ביום 26.12.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה שעיקרה טענה לגזל סוד מסחרי, שהוא פרטיהם של ספקים מחו"ל, וטענה להפרת חובות עמיל מכס כשלוח של היבואן, הבאה לידי ביטוי בעשיית שימוש לרעה בפרטים הנ"ל. 
הנתבעים 1, 2 שימשו כעמיל מכס של ארט יודאיקה. במסגרת פעילות זו העבירה ארט יודאיקה לידי טלי עד ודביר מסמכי יבוא, רשימות ספקים ומסמכים מסחריים מסוגים שונים, הכוללים לטענת ארט יודאיקה סודות מסחריים. הנתבעת 3 היא מתחרה של ארט יודאיקה והיא עובדת עם הנתבעים 1,2 שהפסיקו לעבוד עם ארט יודאיקה.
 
ארט יודאיקה טענה בתביעתה כי הנתבעים עשו שימוש במידע שהגיע לידיהם בפעילותם כעמילי מכס על מנת להגיע לספקי ארט יודאיקה. נטען גם כי רימון יודאיקה הזמינה מספק הטקסטיל העתק של מוצרים שארט יודאיקה מייצרת אצל אותו ספק.
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. מאחר ונקבע כי הנתבעים הפרו את חובת השליחות לא ניתן צו להוצאות.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

13 באוקטובר, 2013,

0 תגובות

רשימת לקוחות כסוד מסחרי במסגרת סעד זמני

רשימת לקוחות כסוד מסחרי במסגרת סעד זמני
הליך לסעד זמני בעילת הפרת סוד מסחרי שהוגש על ידי חברת אוריה חברה למסחר במזון כנגד מתן מזרחי. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט חגי ברנר. ביום 1.10.2013 ניתנה ההחלטה בבקשה.
 
העובדות: בקשה לצו מניעה זמני, שעיקרו איסור על המשיב להתחרות בעסקיה של המבקשת וכן להשתמש ברשימת הלקוחות שלה. 
 
על פי הנטען בבקשה, המבקשת היתה בשליטתו של המשיב עד לשנת 2011. לאחר הצטרף נדב אוחיון, בעליה הנוכחי של המבקשת, כשותף באחזקות במבקשת. בהתאם להסכם שבין נדב למשיב התחייבו הצדדים "שלא להתחרות בעסקיה של החברה... משך כל זמן היותם ... בעלי מניות בחברה ובמשך 10 שנים לאחר מכן."  בנוסף הוסכם בהסכם כי "כל מידע הקשור לחברה... ללקוחותיה... אשר הגיע... לידיעת ... בעל המניות ... הינו מידע חסוי, ובלבד שמידע זה אינו נחלת הכלל ... ".  בהתאם להסכם הוסכם כי "רשימת לקוחות ... בגדר סוד מסחרי של החברה".
 
בשנת 2013 העביר המשיב לנדב את מניותיו במבקשת. לטענת המבקשת המשיב החל ליצור קשר עם לקוחותיה והתקשר עימם בהסכמי אספקה חדשים. 
 
תוצאות ההליך: דין הבקשה להתקבל, ניתן צו מניעה זמני. נפסק כי המשיב הפר הסכם לפיו רשימת הלקוחות הינה בגדר סוד מסחרי.
 
בנוסף נפסק כי המשיב ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 25,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

22 ביולי, 2013,

0 תגובות

הפרת חובת אמון של עובד במצב בו אין סוד מסחרי

הפרת חובת אמון של עובד במצב בו אין סוד מסחרי
תביעה בגין הפרת סוד מסחרי שהגישה חברת דיזנהויז יוניתורס תיירות נכנסת (1998) כנגד תוחפה עלי, סנא סרוג'י וחברת איתרניתי טראבל בע"מ. התביעה הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ונדונה בפני השופטת שרה שדיאור, נציג ציבור (עובדים) הגב' גילה פרימק, נציג ציבור (מעבידים) מר יהושע ענר. ביום 8.6.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: התובעת, סוכנות לנסיעות. הנתבעת 1, גב' תוחפה עלי, עבדה כמפעילת תיירות בתובעת, הנתבעת 2 גב' סנא סרוג'י עבדה אצל הנתבעת כמנהלת תחום תיירות נכנסת מהמזרח הרחוק, מצרים וירדן. הנתבעת 3 היא חברת תיירות בשם "איתרניתי" שהוקמה ביום 10.11.08 ובה בעלת המניות היא אחות של  הנתבעת 2 גב' ראדה זנוויל.
 
התובעת טוענת כי הנתבעות יחדיו, ולחוד נהגו באופן בלתי הגון ובפעולתן הסיטו את כל תנועת התיירות מאינדונזיה ומזרח אסיה מהתובעת לנתבעת 3 וגרמו לתובעת הפסדים בסכומים ניכרים ביותר. התביעה מתייחסת לעילות שונות ובהן פגיעה בסודות מסחריים, חבלה בעסקי התובעת לפי חוק עוולות מסחריות, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת האמון של עובד, גרם הפרת חוזה ועוד.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי למרות שלא הוכח סוד מסחרי, הנתבעות פעלו בחוסר תום לב תוך הפרת חובות אמון.
 
נפסק כי הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
גב' תוחפה עלי תשלם לתובעת סך של 69,000 ₪. 
גב' סנא סרוג'י תשלם לתובעת סך של 137,500 ₪. 
חברת איתרניתי טרוולס בע"מ תשלם לתובעת סך של 206,500 ₪. 
 
בנוסף נפסק כי ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד התובעת כלהלן: 
גב' תוחפה עלי תשלם סך של 6,000 ₪. 
גב' סנא סרוג'י תשלם סך של 12,000 ₪. 
החברה איתרניתי בע"מ תשלם סך של 20,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

13 בדצמבר, 2012,

0 תגובות

ריגול תעשייתי בדרך של פריצה לחומר מחשב

ריגול תעשייתי בדרך של פריצה לחומר מחשב
תביעה שהוגשה בתחילה על ידי חברת גאמידה מדאקויפ בע"מ כנגד חברת גטר ביו מד בע"מ, חברת Fisher Scientific Company L.L.C ומר יעקב טוויק (בהמשך הועבר התביעה כנגד טוויק לבית הדין לעבודה והתביעה כנגד גטר הסתיימה בפשרה). התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט עמירם בנימיני. ביום 5.12.2012 ניתן פסק הדין בתביעה כנגד פישר.
 
העובדות: תביעה לתשלום פיצויים בסך 4 מיליון ₪ בגין גזל של סודות מסחריים ושימוש בהם. התובעת טוענת כי הנתבעת, חברת FISHER SCIENTIFIC העולמית, שיתפה פעולה עם עובד לשעבר של התובעת, יעקב טוויק, אשר הורשע על פי הודאתו בכך שחדר ללא רשות למחשבי התובעת ונטל משם חומרים שונים (חדירה לחומר מחשב). התובעת טוענת כי הנתבעת עודדה את טוויק לחדור למחשבי התובעת לצורך השגת מידע סודי השייך לה, ולשם שימוש במידע על מנת לפגוע בעסקיה. 
התביעה הוגשה תחילה גם נגד טוויק וחברת גטר ביו מד בע"מ (להלן: "גטר"), שהיא נציגתה של הנתבעת בישראל. טוויק עבד בגטר בעת שביצע את החדירות הבלתי מורשות למחשבי התובעת, ועשה לשם כך שימוש במחשביה. התביעה נגד טוויק הועברה לבית הדין לעבודה, בהתאם להוראת סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, ובסיומה חויב טוויק לשלם לתובעת סך של 1 מיליון ₪ (פסק הדין ניתן מכוח סעיף 79א. לחוק בתי המשפט). התביעה נגד גטר הסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו חויבה גטר בתשלום סך של 400,000 ₪ לתובעת. 
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בחלקה. נפסק כי כתב התביעה חושף פרשה חמורה של גזל סודות מסחריים, שבוצע בידיעתה המלאה ובעידודה של הנתבעת. הנתבעת הפעילה עובד לשעבר של התובעת (טוויק) כסוכן שפעל עבורה אצל התובעת. הלה חדר למחשבי התובעת מאות פעמים, תוך ביצוע עבירות לפי חוק המחשבים, כדי לדלות משם מידע עסקי חסוי שהנתבעת שמחה לקבל ואף השתמשה בו כדי לפגוע בתובעת. עסקינן בריגול תעשייתי שביצעה הנתבעת אצל התובעת, כדי לשאוב מידע חסוי על מתחרותיה. 
 
נפסק כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 600,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סודותיה המסחריים (1,000,000 ₪ פיצוי בתיק זה, בקיזוז הסך של 400,000 ₪ שגבתה התובעת לפי פסק הדין שניתן נגד גטר). 
 
בנוסף נפסק כי הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 60,000 ₪, ובנוסף תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

12 בדצמבר, 2012,

5 תגובות

הסכם סודיות - Non-disclosure agreement

הסכם סודיות - Non-disclosure agreement

הסכם סודיות או בשמו הלועזי Non-disclosure agreement או בקיצור NDA, הינו הסכם בעל משקל וחשיבות רבה לאלו החפצים בשמירת סודם המסחרי.

הסכם זה יוצר חובה חוזית המחייבת משפטית את הצדדים החתומים, לשמירת סודיות, מניעת חשיפת המידע הרגיש הנחשף במסגרת ההתקשרות שבין הצדדים ומניעת השימוש בו.

האם יש צורך בהסכם סודיות?

הסכם סודיות מתאים למצב בו הסוד המסחרי טרם נרשם (כפטנט או כמדגם) או במצב בו לא ניתן לרשום את הסוד כפטנט או מדגם ויש צורך מסחרי בחשיפתו של הסוד בפני גורמים רלוונטיים למשל: לצורך גיוס משאבים כלכלים, לצורך פיתוחו, שיווקו וכיוצא בזאת.

להסכם סודיות יש חשיבות רבה במספר מצבים ייחודיים והם:

1. הסכם סודיות עם אנשי מקצוע - מצב בו יש רעיון טכנולוגי גולמי ויש צורך באנשי מקצוע (שרטט, מהנדס, יועצים שונים וכו') כדי לפתח את הרעיון או ליצור אב טיפוס לרעיון. במצב זה קיים חשש כי הגילוי של הסוד לאנשי מקצוע עלול להוות פרסום קודם אשר ישלול רישום פטנט (כפי שנקבע למשל בעניין מטאור נ' פולישק) או במצב בו יש חשש כי איש המקצוע עלול "לגנוב" את הרעיון.

2. הסכם סודיות לצורך גילוי בקשת פטנט זמנית (Provisional Patent Application) – בקשת פטנט זמני היא בקשה שאינה מפורסמת ויתכן שלא תוגש כבקשת פטנט בהמשך. בנסיבות אלה קיים חשש כי גילוי הבקשה ללא הסכם סודיות יגרום לכך שהגורם שלו מגלים את הבקשה, ימתין כדי לראות האם תוך 12 חודשים מהיום שבו הוגשה הבקשה הזמנית מוגשת מכוחה בקשה מלאה, ככל ולא הוגשה הבקשה המלאה וככל ולא נחתם הסכם סודיות, עלול הגורם שלו גילו את הבקשה לטעון כי הרעיון שבבקשה הזמנית נמצא בנחלת הכלל והוא יכול לעשות בו שימוש וזאת מאחר ולא הוגש מכוחו פטנט.

החיסרון המרכזי של הסכם סודיות

החיסרון המרכזי של הסכם סודיות טמון בעובדה שהסכם זה מחייב אך ורק את הצדדים החתומים עליו. כך שיש חשש תמידי כי אחד הצדדים להסכם יספר את הסוד לצד שלישי ואותו צד שלישי יעשה שימוש בסוד. במצב דברים זה יהיה קשה ביותר לבוא בטענות כלפי הצד השלישי, שכן יש צורך בהוכחה כי אותו צד שלישי קיבל את הסוד המסחרי מצד החתום על הסכם הסודיות ובנוסף יש להוכיח כי אותו צד שלישי גם ידע כי בסוד מסחרי אותו מגלים תוך הפרה של הסכם סודיות.


ניסוח הסכם סודיות

בראש ובראשנה הסכם סודיות חייב להכיל באופן מדויק וברור את הסוד המסחרי עליו רוצים להגן. ככל וסוד זה לא יתואר באופן ברור ויסודי במסגרת ההסכם יש חשש שהצד הנגדי יטען בהמשך כי הסוד לא גולה לו. סוד מסחרי זה בדרך כלל מפורט בנספח להסכם.

 

להורדת הסכם סודיות לדוגמה בקובץ WORD ליחצו על הלינק הבא.


להלן נוסח הסכם סודיות לדוגמה:

 

כתב התחייבות לשמירת סודיות בטרם מצגת

אני הח"מ, __________, נושא ת.ז. מספר __________ או ח.פ. __________, מרח' __________,  מתחייב בזאת כלפי __________ (להלן: "המציג") כדלקמן:


1.     לשמור בסודיות, לא לגלות, לא להעביר ולא למסור בכל דרך שהיא ובשום זמן שהוא, לרבות בטרם קשריי העסקיים עם המציג, במשך תקופת קשריי העסקיים עם המציג והן לאחר מכן, ולרבות במידה ולא אתקשר כלל בקשרים כלשהם עם המציג, כל מידע הקשור לרעיון שיוצג בפני על ידי המציג במצגת וכן כל מידע הקשור בחברה שהוקמה או תוקם על ידי המציג, לשירותיה, ללקוחותיה, לתוכניותיה, לסודותיה המקצועיים, העסקיים והמסחריים או לעסקיה, אשר הגיע או יגיע לידיעתי ו/או לידיעת שלוחיי בכל דרך שהיא ובלבד שמידע זה אינו נחלת הכלל, אלא שאם הפך המידע לנחלת הכלל עקב הפרת התחייבות כל שהיא שלי ו/או מי מטעמי ו/או שלוחיי ו/או מי מעובדיי, יישאר אף אז המידע בבחינת מידע חסוי. המידע האמור יכול שיהיה, מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מידע בעל פה או מידע בכתב, לרבות בצורת דו"חות, תרשומות, מסמכים, מפות, תיאור הליכי שיווק, הפצה, פיתוח ו/או אחרים ו/או בכל צורה אחרת (להלן :"המידע החסוי"). (העתק המצגת מצורפת ומסומנת א').

2.     לא להעתיק ו/או להרשות לאחרים ו/או לגרום לאחר לבצע במידע החסוי שכפול, העתקה, צילום, תדפיס וכל צורת העתקה אחרת.

3.     לשמור בהקפדה את המידע החסוי ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים לשם מניעת אובדנו ו/או הגעתו לידי אחר.

4.     לא לפרסם ולא לעשות כל שימוש בכל צורה שהיא בין בעצמי ובין באמצעות אחרים במידע החסוי שיועבר אלי.    

5.     ידוע לי שאצטרך לפצות את המציג בגין כל הנזקים שיגרמו לו בגין הפרת התחייבויותיי על פי כתב התחייבות זה.

6.     תוקפו של כתב התחייבות זה הינו לכל תקופת היות המידע חסוי וסודי ובטרם הפך לנחלת הכלל.

7.     התחייבויותיי על פי כתב התחייבות זה הינן בלתי חוזרות.

בחתימתי שלהלן הנני מאשר כי קראתי והבנתי את כל האמור בכתב התחייבות זה.

תאריך: __________                        חתימה: __________

 

המלצות


1. אנו ממליצים בשלב הראשוני של הרעיון ועד לרישום פטנט או מדגם להחתים את כלל הנוגעים בדבר (בדגש על אנשי מקצוע) על הסכם סודיות.

2. אנו ממליצים בטרם חשיפת הסוד בפני גורמים מסחריים אשר עשויים להיות מתחרים פוטנציאלים להגן על הרעיון תוך שילוב בין פטנט או מדגם המעניקים הגנה קניינית [הגנה הפועלת כלפי כל העולם] עם הסכם סודיות המעניק הגנה חוזית [הגנה הפועלת רק בין הצדדים להסכם].

2 בפברואר, 2011,

0 תגובות

הגבלת חופש העיסוק ותניית אי תחרות

הגבלת חופש העיסוק ותניית אי תחרות

 

בית דין אזורי לעבודה בנצרת, השופט מירון שוורץ, גב' קרן קנדרו, מר ישראל שוטלנד (סע (נצ') 28192-12-10) - 2.2.2011

תחום: הגבלת חופש העיסוק ותניית אי תחרות נושאים: הזכות לחופש עיסוק, תניות המגבילות את חופש העיסוק, פרשנות תניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, הגבלת תחרות וסודות מסחריים

עובדות:

בקשה לסעדים זמניים שהגישה המבקשת כנגד המשיבה (ויסוצקי). במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת אשר עובדת כיום אצל המשיבה, לקבלת צו הצהרתי זמני הקובע כי לא חלה כל מניעה על העסקתה על ידי חברת יוניליוור, תוך קביעה כי אין תוקף לתניית הגבלת העיסוק הקבועה בהסכם העבודה בין הצדדים (הקובעת תקופת צינון של 12 חודשים לעבודה אצל מתחרה).

נפסק:

הבקשה מתקבלת. אין אינטרס לגיטימי כלשהו המצדיק מתן תוקף לתניית הגבלת העיסוק בנסיבות העניין ועל כן אין מקום להגביל את עיסוקה של המבקשת באופן שימנע ממנה לעבור באופן מיידי לעבוד בתאגיד יוניליוור. ויסוצקי תשלם למבקשת בגין הליך זה, סך של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

נקודות מרכזיות:

הזכות לחופש עיסוק

הזכות לחופש עיסוק, אשר עוגנה בחוק יסוד חופש העיסוק, כזכות יסוד חוקתית, הוכרה עוד קודם לכן כזכות "על חוקית". בהתאם לכך, פסק בית המשפט הגבוה לצדק, עוד בימיו הראשונים, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח היד, אינה אסורה על פי החוק (בג"צ 1/49 בזרנו נ' שר המשטרה, פ"ד ב(1) 80).

תניות המגבילות את חופש העיסוק

הגישה הכללית שמצאה ביטויה בהלכת "יבין פלסט", שונתה לאחר שנים בפרשת "סער", שם קבע בית המשפט העליון כי תניות המגבילות את חופש העיסוק של העובד מעבר לאינטרסים הלגיטימיים של הצדדים, נוגדות את תקנת הציבור (ע"א 6601/96 AES SYSTEMS INC. נ' סער, פ"ד נ"ד (3) 850). מאוחר יותר, נדרש בית הדין הארצי לעבודה, לדון בעניינו של דן פרומר ו"צ'ק פוינט", שם נקבע, ברוב דעות, כי אין לתת משקל רב לתנייה המגבילה את חופש העיסוק בחוזה אישי, כשלעצמה, אלא יש לבחון את סבירות התנייה והאם היא מגינה על האינטרסים ההדדיים של שני הצדדים (ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רדגארד בע"מ, פד"ע ל"ד 249).

בפסק הדין האמור, קבע בית הדין כי בטרם יגביל את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:

א. סוד מסחרי - יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, בסוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם. בענייננו נפסק כי לא התרשמנו מן הראיות שהביאה ויסוצקי, כי קיימים סודות מסחריים בהם עשויה המבקשת להשתמש שלא כדין, במסגרת תפקיד אבטחת איכות בחברה המייצרת מוצרים שונים ממוצריה.

ב. הכשרה מיוחדת - במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרה העובד, ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו במשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת. בענייננו נפסק כי מדובר בהכשרה שהייתה למבקשת במסגרת לימודיה בטכניון.

ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק - יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות במעסיק הנוכחי. בענייננו נפסק כי המבקשת לא קיבלה תמורה מיוחדת עבור התחייבותה עליה חתמה בחוזה העבודה עם תחילת העסקתה.

ד. חובת תום הלב וחובת האמון - יש ליתן משקל לתום הלב של העובד ו/או המעסיק החדש. בענייננו נפסק כי המבקשת פעלה, בתום לב מובהק ובהגינות ראויה לציון והערכה, כאשר בטרם פעלה באופן חד צדדי, ביקשה להגיע להבנה בדרכי נועם ומשלא עלה בידי המבקשת לעשות כן, עתרה לבית הדין תוך שהיא מביאה את העובדות כהווייתן.

כן נקבע באותו פסק דין, כי ארבעת הנסיבות הללו אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו, על פי מכלול נסיבותיו. נקבע כי הכלל המנחה הוא, כי אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות לעיל. כן נקבע, כי אין בקיומה של אחת מהנסיבות הנ"ל, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין.

פרשנות תניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה

בחינת חוזה עבודתה של המבקשת בויסוצקי, מלמד כי כלולה בו תניית הגבלת עיסוק, כפי שצוטטה לעיל, שהינה רחבת היקף. בבואו של בית הדין לפרש את התנייה, בהתבסס על כוונת הצדדים, ובמקרה זה כוונתה של ויסוצקי אשר ניסחה את ההסכם, מביא למסקנה כי עסקינן באיסור תחרות על דרך מעבר לחברה אחרת שעוסקת בתחום עיסוקה של ויסוצקי ובמקרה הנדון – ייצור ושיווק תה.

לפיכך, בית הדין סבר כי מקום בו עסקינן בתאגידי ענק, אשר חולשים על חברות שונות המייצרות מוצרים שונים, הרי שיש להסיר את המעטפת הכוללת אשר במקרה הנדון הינה תאגיד יוניליוור העולמית, ולבחון לגופו של עניין את המפעל הספציפי אליו מבקש העובד לעבור, בתוך תאגיד הענק האמור, שאם לא כן, הרי שעסקינן בהגבלה רחבת היקף, אשר משתרעת על תחומים רחבים ושונים שאין להם כל רלוונטיות להגבלה שנקבעה בחוזה.

אשר על כן, נפסק כי מאחר שבנסיבות העניין, מיועדת המבקשת לעבוד במפעל המייצר מוצרים שונים בתכלית מאלה אותם מייצרת ויסוצקי, ובשים לב לכך כי מהות התפקיד המרכזי, הנוכחי והמיועד, נוגע לתחום אבטחת איכות, תחום לגביו התרשם בית הדין כי המבקשת הוכשרה בלימודיה האקדמיים, ובניגוד לטענת ויסוצקי, לא קיבלה כל הכשרה מיוחדת בתחום זה, אצלה, הרי שאין לראות את תניית הגבלת העיסוק בחוזה העבודה, כתנייה אשר חלה בנסיבות העניין.

הגבלת תחרות וסודות מסחריים

נפסק כי גם גם במקרה שהוכח לכאורה, כי בידי העובד מצוי סוד מסחרי, עדיין מתעוררת שאלה מרכזית בתובענות בנושא הגבלת העיסוק והיא: אימתי יש לקבוע כי עובד יעשה שימוש ב"סוד המסחרי" המצוי בידיו במסגרת עבודתו החדשה? עובד שמצוי בידו "סוד מסחרי", אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל"סוד המסחרי" שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש וכי הדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם. שאלה זו היא בעלת חשיבות משום שבמקרים רבים עובד מיומן מחפש עבודה בענף שבו עבד, היינו: אצל מעסיק המתחרה במעסיקו הקודם.

נפסק כי, יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו. אין לקבוע חזקה לפיה, עובדים אינם ממלאים אחר הקבוע בחוק או שאינם מקיימים את חובת הנאמנות למעסיקם הקודם בדבר "סודות מסחריים". על מנת להגביל את עיסוקו של עובד, על המעסיק הקודם להוכיח, כי קיימות ראיות או נסיבות המצביעות על אפשרות סבירה, כי העובד ישתמש ב"סודות המסחריים" שבידו במסגרת עבודתו אצל המעסיק החדש ובכך יפר את חובת הנאמנות. יש לבחון מהן כוונות העובד ומהן כוונות מעסיקו החדש... האם המעסיק החדש שיבץ את העובד דווקא במחלקה במפעלו הזקוקה למידע בדבר סוד מסחרי המצוי בידיעת העובד ולא באחת מהמחלקות האחרות המצויות במפעל, שבהן היה העובד יכול להשתלב וכו'.

 

 

21 בנובמבר, 2010,

0 תגובות

גזל סודות וזכויות יוצרים ממעביד

גזל סודות וזכויות יוצרים ממעביד

תביעה שהגישה חברת שקד הנדסה איכות ובטיחות בע"מ כנגד קרויטנברג בתיה. התביעה הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ונדונה בפני השופטת מהא סמיר-עמאר. ביום 21.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

בכתב תביעתה עתרה התובעת לאסור על הנתבעת לעשות שימוש בספר הנהלים שנטלה  עמה במועד סיום עבודתה ללא רשות התובעת, וכן לאסור עליה לפנות ללקוחות התובעת,  לחייבה בתשלום פיצויי, בגין גזל סוד מסחרי והפרת זכויות יוצרים של התובעת ביחס לספר הנהלים, שנטען שהוא יצירה ספרותית וקניין רוחני המוגן עפ"י חוק זכויות יוצרים, בסכום של 50,000 ₪.

התביעה נדחתה. נפסק כי הנתבעת לא עשתה כל שימוש בסודות מסחר של התובעת ואין לתובעת זכויות יוצרים בספר הנהלים (העדר חדשנות).

יחד עם זאת,  ונוכח התנהלות שני הצדדים, החליט בית הדין לא לעשות צו לחיוב התובעת בהוצאות הנתבעת עקב דחיית התביעה.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

גזילת סוד מסחרי

כאמור טענתה העיקרית של התובעת הינה, כי הנתבעת גזלה את סודותיה המסחריים (ספרי נוהל טפסים ורשימת לקוחות), עת נטלה מהמחשב נהלים וטפסים, רשימת הלקוחות ושיטות העבודה, שנוצרו בעמל רב ע"י מר שקד,  ועשתה בהם שימוש בעבודתה כעצמאית ללא רשות התובעת, תוך הפרת חובת האמונים שהיא חבה לתובעת.

נקודת המוצא לבחינת השאלה מהו סוד מסחרי מצויה בחוק עוולות מסחריות,  תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), אשר סעיף  5 שלו  מגדיר כך: "סוד מסחרי", "סוד" — מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;.."

סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות,  מפרט מהו גזל סוד מסחרי וקובע לאמור:

"(ב)      גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:

(1)        נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;

(2)        שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;

(3)        קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.

 (ג)        גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב,  כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1); לענין סעיף קטן זה, "הנדסה חוזרת" — פירוק         או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר."

סעיף 7 לחוק עוולות מסחריות קובע סייגים לאחריות בגין גזל מסחרי, כדלקמן:

"(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;

(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור".

בנוסף להגדרה המצויה בחוק, עמדו בתי הדין לעבודה בפסיקותיהם על סוגית גזל סוד מסחרי. בפסק הדין המנחה בעניין ע"ע 164/00  פרומר – רדגארד (להלן: הלכת צ'ק פויינט) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי:

"מכאן, עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך-כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק.

ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי".

...דוגמאות ל"סוד מסחרי" שמצאנו במשפט האמריקני כוללות: רשימת לקוחות או ספקים שהוכנה ונשמרה על-ידי המעסיק; תכניות עסקיות, נוסחאות ושרטוטים      (Designs); תוכנות מחשב ומידע ממוחשב. מושגים כלליים, דוגמת שיטות להפעלת תוכנה, שהפכו זה מכבר נגישות לציבור הרחב, אינם נחשבים בארצות-הברית ל"סודות מסחריים". ...

"סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

האם נהלי וטפסי העבודה הם בגדר סוד מסחרי

התובעת צרפה לכתב תביעתה מספר טפסים שלטענתה מהווים סוד מסחרי שלה , שהועתקו ונעשה בהם שימוש ע"י הנתבעת, ללא רשות התובעת. גם בסיכומיה טענה התובעת כי הסוד המסחרי טמון בעיקר במאגר הנהלים  והטפסים השונים – המבוססים על תקן ISO  מתאימים לענפים השונים שהיא צברה במסגרת שנות עבודתה.

בית הדין פסק כי כעקרון התקן ידוע ומפורסם ברבים, וכי בכל נוהל ניתן למצוא את פרקי החובה המתבססים על דרישות התקן הידועות והתמצית שלהם, פרק המתיחס לחוקים הרלבנטיים לענף, ופרק היישום שחייב להיות מבוסס על עבודת היועץ והיכרותו את הארגון הספיציפי ואת הבעיות המיוחדות שלו, כאשר לצורך תיעוד ולימוד פעולותיו של הארגון  לצורך חיבור הנוהל בהתאם לדרישות התקן בארגון הספיציפי, נעזרים בטפסים שונים שעניינם, לגודמא,  תשלום, הזמנת חומרי גלם, מעקב אחרי ספקים וכיו"ב.

נפסק כי קובצי הנהלים והטפסים של התובעת, אינם בגדר "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, ומכאן נדחתה בקשת התובעת לפסוק לטובתה פיצויי בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות ,בסך של 50,000 ₪.

האם רשימת הלקוחות היא בגדר סוד מסחרי

טענה נוספת בפי התובעת הייתה כי גם רשימת הלקוחות שלה הינה בגדר סוד מסחרי שהנתבעת עשתה בה שימוש בעבודתה כעצמאית וגרמה לה נזק ממשי. למעשה ומלבד טענה כללית לא הוכיחה התובעת את רשימת הלקוחות הסודית הנטענת על ידה ולא את השימוש שכביכול עשתה בה הנתבעת.

מהעדויות הוברר כי, רשימת הלקוחות של התובעת, (אף אם החלקית) נמצאת באתר האנטרנט שלה. ואילו הנתבעת  הראתה מצדה שהיא בכל מקרה לא התקשרה עם לקוחות  התובעת, וכי מלבד לקוח אחד שטיפלה בעניינו בזמן עבודתה בתובעת, חב' מסיעי נסימי בע"מ, בו המשיכה לטפל כשיצאה לעצמאות בנסיבות שיופרטו להלן, היא לא התקשרה עם אף לקוח מלקוחות התובעת. את טענתה זו תמכה התובעת  בהציגה החשבוניות שהנפיקה בעסק שלה בשנת פעילותו הראשונה, לאחר שפוטרה ע"י מר שקד.

משכך פסק בית הדין כי לא הוכח כי רשימת הלקוחות של התובעת הינה בגדר סוד מסחרי.

הפרת זכות יוצרים באוגדן הנהלים

לטענת התובעת אוגדן הנהלים שלה, הינו יצירה ספרותית אשר הושקעו בה עמל רב, כשרון, ידע, לימוד ואיסוף נתונים, כל זאת מהווה עבודה במובן של WORK, וכזו היא מהווה קניין רוחני בר הגנה עפ"י חוק זכויות יוצרים, ומזכה את התובעת בפיצויי של 20,000 ₪ בגין כל העתקה של כל קובץ נוהל  שהעתיקה הנתבעת, ביחס ל- 8-10 ענפים שונים שהודתה כי  העתיקה לפני סיום עבודתה בתובעת.

תנאים לקיום זכות יוצרים

בעא (חי') 40319-02-10 עו"ד יוסף סגל נ' עו"ד אבי גולדהמר,  פורסם ביום 10.08.10) נקבע, כי לצורך קיומה של זכות מוגנת כזכות יוצרים צריך שיתקיימו שני תנאים הכרחיים מצטברים,  מבחן היציריתיות ומבחן ההשקעה. באשר למרכיב ההשקעה נקבע כי הוא קל יותר לזהוי וכי הדרישה היא, שתהיה השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, הכולל: זמן עבודה, כישרון, ידע ועוד (סע' 34 לפסה"ד של השלום  המפנה גם לפס"ד אינטרלגו (ע"א 513/89 Interlego A/S  נ' Exin-Line Bros.S.A, פ"ד מח(4) 133, 173)), וכי הכוונה הברורה העומדת מאחורי דרישה זו הינה, שאדם יוכל ליהנות מפירות עמלו שלו, ולא מפירות עמלו של אחר, בלא רשות ובלא תמורה.

מבחן היצירתיות

באשר ליצירתיות נקבע כי יכול ודרך הביטוי היא שתעניק לאותו נכס שנוצר "מקוריות ייחודית", מתוך כוונה להעשיר את עולם הביטויים, בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיוניות הקיימים, וכי כדי לאבחן את יסוד היצירתיות, אין הכרח להתמקד בתוצר המוגמר, אלא בתהליך הכנתו, והשאלה שתקבע היא, מידת היצירתיות של מלקט החומר ביצירה שיצר, בשלבי גיבושה.

בחירת הנתונים, סידורם, עיצובם והסקת המסקנות של אלו ביישומם על העבדות הספיציפיות, אכן יכולה לחייב מסקנה לפיה התקיים מרכיב היצירתיות.

נפסק כי גם אם בהכנת הנוהלים והטפסים ע"י מר שקד אכן התקיים מרכיב ההשקעה כנטען על ידו, עדיין יש לבחון את מרכיב היצירתיות. בהקשר זה  הדעה היא  כי טופס שאין בו מקוריות בעיצוב או במתן ביטוי למידע ואשר משמש רק לרישומו של מידע לא יהיה מוגן  בהגנת זכות יוצרים.

נפסק כי יישום האמור לעיל ביחס למסמכים שלטענת התובעת הם בגדר יצירה ספרותית שלה, מוביל למסקנה שלא מתקיים בהם מרכיב היצירתיות ומקוריות. עיון במסמכים שצרפה התובעת לכתב תביעתה ושלטענתה ראויים להגנת חוק זכויות יוצרים, מלמד כי המדובר בטבלה פשוטה המפרטת "תוכן העניינים", וכפי שהתרשמנו מהראיות תוכנו ופרקיו הם נגזרת מדרישות התקן, ובנוסף תורף של טפסים, של התובעת ושל הנתבעת, שכנראה מיועדים למטרה דומה, אך רק חלק מהכותרות בהם  דומה.

בית הדין לא שוכנע כי קיימת מקוריות או יצירתיות כלשהיא במסמכים.

ובנסיבות אלו, ובהעדר מרכיב היצירתיות, ברי כי המסמכים הנטענים אינם חוסים תחת ההגנה על פי חוק זכויות יוצרים, ולכן טענת התובעת לפיצויי מכוח החוק, דינה להידחות.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור