משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: סימן מסחר מוכר היטב

2 במרץ, 2016,

0 תגובות

כשרות לרישום סימני מסחר ELLE למול ELLA

כשרות לרישום סימני מסחר ELLE למול ELLA
שלושה הליכים אשר אוחדו לכדי הליך אחד והצדדים להם הם: חברת Hachette Filipacchi Presse אשר מתנגדת 1 לרישום סימן מסחר מס' 242680;  חברת VF Intellectual Property Services Inc. מתנגדת 2 לרישום סימן מסחר מס' 242680; חברת Mo Industries, LLC מבקשת רישום סימן מסחר מס' 241679; אסף סנדרוסי ושמעון בודקוב מבקשי רישום סימן מסחר מס' 242680 והמתנגדים לרישום סימן מסחר מס' 241679.
ההליך נדון ברשות סימני המסחר בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 14.1.2016 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מר אסף סנדרוסי ומר שמעון בודקוב הגישו בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב בסוג 25 (דברי הלבשה). חברת Hachette Filipacchi Presse וחברתVF Intellectual Property Services Inc. הגשו התנגדויות נפרדות לבקשה.
 
חברת Mo Industries, LLC, הגישה בקשה לרישום סימן מסחר מס' 241679 (לא מעוצב) "ELLA MOSS" בסוג 25 (דברי הלבשה) ובסוג 35 (שירותי חנות קמעונאית). מר אסף סנדרוסי ומר שמעון בודקוב הגישו התנגדות לסימן זה.
קיים קשר משפטי בין חברת Mo Industries, LLC  המצויה בבעלות הראשונהVF Intellectual Property Services Inc.. עסקינן למעשה בהליך התנגדויות צולבות. 
המתנגדת 1 והמתנגדת 2 טוענות כי סימניה בבחינה סימן מוכר היטב. לגישתה, בחירת סימן המבקשים, הינו ניסיון לנצל את המוניטין של סימן המתנגדת 1 והשימוש בו אף עלול לגרום לדילול והטעייה ועלול לפגוע בתקנת הציבור. 
 
לטענת המבקשים, סימנם נבחר ללא כל קשר לסימן המתנגדת 1 או 2, ודאי לא על מנת להיבנות משמן, וממילא כלל אינו דומה להם וכי סימני המתנגדות אינו בגדר סימנים מוכרים היטב. נטען כי הסימן המבוקש רכש אופי מבחין, דבר המרחיק מסקנה באשר לסכנת הטעייה בינו לבין סימני המתנגדת 1 ו – 2.
 
באשר לסימן המתנגדת 1 נטען כי זה נרשם על ידה בסוג 25 בחוסר תום לב, שלא מתוך כוונה כנה לעשות בו שימוש.  
 
תוצאות ההליך: נדחית ההתנגדות אשר הוגשה מטעם המתנגדת 1 לרישום הסימן 242680 "ELLA יופי כשנוח לך". בנוסף, נדחית אף ההתנגדות אשר הוגשה מטעם המתנגדת 2 לרישום הסימן 242680 וכן התנגדות המבקשים לרישום סימן מסחר מס' 241679 "ELLA MOSS". 
הפוסקת הורתה על רישום שני הסימנים דלעיל. 
 
נפסק כי המתנגדת 1 תישא בהוצאות שכ"ט המבקשים בסך 8,000 ₪. באשר ליתר הצדדים כל צד בהוצאותיו.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

סימן מסחר מוכר היטב

סעיף 1 לפקודה קובע: 
 "סימן מסחר מוכר היטב" - סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק."
 
בהקשר זה, יוזכר כי טענת המתנגדת 1 היא כי סימן המבקשים אינו כשיר לרישום, הן מכח סעיף 11(13) והן מכח סעיף 11(14) לפקודה. הוראות סעיפים אלו קובעות כדלקמן:
"11 (13) סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הגדר;
11 (14) סימן שהוא זהה או דומה לסימן מסחר מוכר היטב שהוא סימן מסחר רשום, וזאת אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש."
 
סימן מסחר אשר הינו בבחינת מוכר היטב כמשמעותו בדין, נהנה ממעמד נישא ורם אשר עשוי להקנות לו עדיפות על פני סימני מסחר אשר הינם בעלי מוניטין פחותים משלו. אי לכך, נדרש מהטוען כי סימנו הינו מוכר היטב, לתמוך טענתו זו בראיות מבוססות כדבעי. בין הקריטריונים אשר יחולו לבחינת היות סימן מוכר היטב בישראל נמצא את אלה: מידת ההכרה של הציבור הרלוונטי בסימן, היקף ומשך השימוש בסימן; היקף המשאבים שהושקעו בפרסומו לאורך הזמן, מידת אופיו המבחין של הסימן, מידת הייחודיות (הבלעדיות) של הבעלים בסימן, מאמצי בעליו לרישום ואכיפת הסימן וכד'.
יודגש כי תנאי הכרחי לקביעה כי סימן המסחר הינו  מוכר היטב כמשמעותו בדין הוא כי הסימן ידוע ומוערך בחוגים הנוגעים לכך בישראל וכי לעיתים לא די בהיות הסימן מוכר במדינות אחרות ברחבי העולם.
 
מן הראיות, ניכר כי המתנגדת 1 פועלת באופן מקיף ורציף לפרסום סימן המסחר ELLE ברחבי העולם, בעיקר ביחס למגזיני אופנה ועיצוב היוצאים לאור על ידה בשפות צרפתית ואנגלית. בנוסף משווקת המתנגדת 1 מוצרים שונים, כגון אביזרי בית ומוצרי אופנה הנושאים את הסימן. 
יחד עם זאת, נפסק כי הנתונים שהובאו מטעם המתנגדת 1 מתמקדים בעיקר בשימוש שנעשה בסימן ברחבי העולם ולא בישראל. בהקשר זה, לא הובא מטעם המתנגדת 1 סקר צרכנים (או לצורך העניין כל ראיה שקולה אחרת) אשר יש בו להעיד כי לאור מאמצי הפרסום והשיווק אשר ננקטו על ידי המתנגדת 1 ברחבי העולם, "זלג" המוניטין של סימנה והוא מוכר אף בישראל.
 
בנוסף, הפוסקת לא קיבלה את טענת המתנגדת 1 לפיה סימנה הוא כה מוכר היטב בישראל בתחום האופנה, עד כי המדובר בידיעה שיפוטית. 
 
נפסק כי מן הראיות אשר הוצגו מטעם המתנגדת 1, לא ניתן לקבוע כי סימן המסחר המעוצב ELLE  הינו מוכר היטב בקרב הציבור הישראלי, לא ביחס למגזיני אופנה וודאי שלא ביחס למוצרי הלבשה והנעלה. 
 
על כן, מתייתר הדיון בכשירות סימן המבקשים לאור סעיפים 11(13) ו – 11(14) לפקודה. 
 
גם ביחס למתנגד 2 נפסק כי לא צורפו כל ראיות ממשיות שיש בכוחן לתמוך בטענתה לפיה סימנה הוא בגדר סימן מסחר מוכר היטב. על כן נפסק כי יש לדחות את טענת המתנגדת 2 לפיה הסימן "ELLA MOSS" הינו מוכר היטב בישראל כמשמעות הדבר בדין. 
 

הטעייה ביחס לסימן מוכר היטב

למעלה מן הצורך דנה הרשמת בשאלת ההטעייה בהנחה שהסימן היה מוכר כסימן מסחר מוכר היטב ופסקה כי:
באשר להוראת סעיף 11(13) לפקודה, יש לבחון, האם קיים חשש להטעיה בין סימן המתנגדת המעוצב ELLE  בהנחה שהינו מוכר היטב ביחס למגזיני אפנה, לבין סימן המבקשים, אשר נתבקש לרישום ביחס לדברי הלבשה והנעלה. 
 
בהקשר זה, נפסק כי אין לקבל את טענת המתנגדת 1, לפיה תחום מגזיני האופנה ותחום ההלבשה וההנעלה הינם בבחינת "טובין מאותו ההגדר" כמשמעות הדבר בדין. שהרי, אין המדובר במוצרים משלימים, אף לא במוצרים תחליפיים. אפילו קיימת בין הטובין קרבה כלשהי, שהרי הינה קלושה ולא ניתן לטעון כי בעטיה הצרכן אשר יתקל במוצר הנושא את שמו של מגזין אופנה כזה או אחר, יטעה לחשוב כי מקורו בהכרח בחברה המוציאה לאור את אותו מגזין אופנה.  
אף הטענה לפיה סימן המבקשים אינו כשיר לרישום לאור סעיף 11(14) לפקודה, הייתה נדחית, אפילו היה נקבע כי סימן המתנגדת 1 מוכר היטב בישראל בתחום מגזיני האופנה. בענייננו רשום על שם המתנגדת 1 סימן המסחר שמספרו 74356 "ELLE" בסוג 25. התנאי ראשון על פי הוראת סעיף 11(14), הוא קיומו של קשר, בתודעת הצרכן הרלוונטי, בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן (נעלים והלבשה) לבין בעל הסימן הרשום (היא המתנגדת 1). תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. על כן נפסק כי אין צורך להמשיך ולבחון, האם כתוצאה מאותו קשר תודעתי, עלולה להיגרם למתנגדת 1 פגיעה כזו או אחרת.
 

כשרות לרישום סימן הדומה לסימן רשום אחר

הפוסקת בחנה את טענת המתנגדת 1 לפיה קיים חשש להטעיה בין סימן המבקשים לבין סימן מסחר מס' 74356 הרשום של המתנגדת 1. הוראת סעיף 11(9) לפקודה קובעת כדלקמן:
"סימנים אלה אינם כשירים לרישום:
(9) סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"
על מנת להכריע בסוגיה האם קיים חשש להטעיה בין הסימנים שבמחלוקת, יש להפעיל את המבחן הקרוי "המבחן המשולש", המורכב משלושה מבחנים עיקריים: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות, מבחן יתר נסיבות העניין וכן מבחן השכל הישר אשר התפתח בפסיקה כמבחן משנה.
 

מבחן המראה והצליל

כידוע, מבחן זה הינו המרכזי ובעל החשיבות הגבוהה ביותר מבין השלושה. ההכרעה בשאלה האם הדמיון המטעה בין הסימנים מבחינת החזות והצליל תיעשה תוך השוואת הסימנים בשלמותם ובכללותם תוך מתן משקל לרושם שנוצר אצל צרכן בעל זיכרון בלתי מושלם. 
יש לזכור כי שאלת קיומו של חשש להטעיה תוכרע על בסיס ההבדלים שימצאו בין הסימנים ולאו דווקא בהסתמך על מידת הדמיון בין הסימנים וכי ההשוואה איננה כמותית כי אם איכותית. 
בעניינו, בהשוואה בין הסימנים  נפסק כי הרכיבELLA  בסימן המבקשים, אשר עוצב באופן ייחודי, הוא הרכיב הדומיננטי בסימן. נפסק כי הסימנים אינם דומים עד כדי הטעייה, בין אם אלו יבחנו בכללותם, ובין אם יבחנו על פי דומיננטיות רכיביהם. 
בנוסף, לצד הרכיבELLA  בסימן המבקשים, קיים רכיב נוסף, אשר לא קיים בסימן המתנגדת 1, שהינו הסלוגן בשפה העברית – "יופי שנח לך". ברכיב זה, יש כדי לנטרל במידה גבוהה את מידת הדמיון, לו היה קיים, בין הרכיב המעוצבELLA  בסימן המבקשים, לבין סימן המתנגדת 1 המעוצב אף הוא. 
על כן נפסק כי על בסיס ראיות המבקשים, אין לקבל את טענת המתנגדת 1 לפיה הסלוגן בעברית הוסף לרכיב המעוצב ELLA רק כדי לחמוק מטענת הדמיון בין הסימנים. נפסק כי רצון המבקשים אכן היה ליצור סימן מסחר אשר ישדר לאישה הישראלית נוחות מחד, ויופי מאידך, וזאת נעשה באמצעות הוספת הסלוגן "יופי שנח לך" בשפה העברית. אין המדובר בסלוגן חבוי או בעל כיתוב מינימליסטי, כי אם רכיב בולט לעין בסימן המבקשים. 
על כן נפסק כי קיים דמיון ויזואלי או פונטי בין סימן המתנגדת 1 (מס' 74356) לבין סימן המבקשים "ELLA יופי כשנוח לך", וממילא לא דמיון אשר יש בו כדי להטעות את הצרכנית הישראלית.
 

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

מבחן זה הינו משני בחשיבותו למבחן המראה והצליל. לכאורה, מאחר ונקבע כי לא קיים דמיון מטעה בין הסימן הרשום לבין סימן המבקשים אזי כי מתייתר הצורך להמשיך ולבחון את קיומו של חשש להטעיה על פי המבחנים הנוספים. 
בענייננו, קהל היעד, הן של המבקשים והן של המתנגדת 1 הוא נשים ישראליות. יחד עם זאת,  המבקשים משווקים תחת הסימן "ELLA יופי כשנוח לך" נעליים בלבד. כמו כן, מוצריהם משווקים בחנויות הנעלה שונות ברחבי ישראל בלבד. 
לעומת זאת, המתנגדת 1, לפחות על פי הצהרתה או כוונתה, עושה שימוש בסימן ביחס למוצרים אחרים מלבד נעליים. בנוסף, נעלי המתנגדת 1 המשווקת בישראל תחת הסימן "ELLE" מופצות לחנויות מסוימות בישראל, באמצעות חברה מורשה אחת בשםJB MARTIN, אשר המבקשים כלל אינם משתמשים בשירותיה. 
 

מבחן השכל הישר ויתר נסיבות העניין

מעיון בתצהירים ובכלל הראיות, לא השתכנע הפוסקת כי בחירת סימן המבקשים נגועה בחוסר תום לב או מתוך כוונה להיבנות מן המוניטין שאולי צבר סימן המתנגדת 1 ברחבי העולם (אך כאמור לא בישראל), ביחס למגזיני אופנה או מוצרי אופנה.   
נפסק כי המסר הגלום בסימן המבקשים משדר ישראליות, נוחות ורעננות, הן לאור העובדה כי לשם "אלה" קיים פירוש מוכר בעברית, והן לאור הסלוגן בעברית המהווה חלק בלתי נפרד מסימן המבקשים. בנוסף נפסק כי קיים שוני במסר הרעיוני המתקבל מהסימנים אצל קהל הצרכניות הישראליות הנובע מהשפות המדוברות בישראל. 
לאור האמור לעיל, נפסק כי בהחלת המבחן המשולש, לא קיים דמיון מטעה בין סימנה הרשום של המתנגדת 1, לבין סימן המבקשים. 
על כן נפסק כי יש לדחות את ההתנגדות אשר הוגשה מטעם המתנגדת 1, לרישום סימן המבקשים מס' 242680.  
 

כשרות לרישום סימן הדומה לסימן אחר שאינו רשום

טענה נוספת מפי המתנגדת 2, לפיה רישום הסימן על שם המבקשים יצור הטעיה בקרב ציבור הצרכנים הישראלי כקבוע בסעיף 11(6) לפקודה. כאמור לעיל, לצורך הוכחת עילה זו יש להוכיח דמיון מטעה בין סימן המבקשים לבין סימן המתנגדת 2.   
אף כאן, הדמיון בין הסימנים יוכרע על פי המבחן המשולש שפורט דלעיל. באשר למבחן המראה והצליל, שהרי הדמיון הויזואלי בסימנים מתמצה ברכיב: ELLA. נפסק כי את סימן המתנגדת 2, קוראים כמקשה אחת, כאילו היה כתוב "ELLAMOSS", דבר המאיין את הטענה לפיה הרכיב הדומיננטי בסימן המתנגדת 2 הוא המילה ELLA. 
כאמור לעיל, בעת בחינת החשש לדמיון מטעה יבחנו סימני המסחר בכללותם. כך, ניתן להבחין כי סימן המבקשים הינו מעוצב באופן ייחודי, וכולל סלוגן בעברית ("יופי כשנוח לך"), בעוד שסימן המתנגדת 2 כלל אינו מעוצב, וחסר סלוגן באנגלית או בעברית. 
על כן נפסק כי אין בין סימן המבקשים לבין סימן המתנגדת 2 דמיון ויזואלי או פונטי אשר עולה כדי הטעיה.  
באשר למבחן סוג הסחורות והלקוחות, הן סימן המתנגדת 2 והן סימן המבקשים הוגשו לרישום בסוג 25. יחד עם זאת, המבקשים עוסקים בממכר נעליים גרידא, לעומת המתנגדת 2 המוכרת מגוון מוצרי אופנה. כמו כן, המבקשים מציעים את מוצריהם למכירה בחנויות ברחבי ישראל בלבד לעומת המתנגדת 2 אשר לא עלה בידה להראות כי מציעה היא את מוצריה בחנויות פיזיות בישראל. בנוסף מראיות המתנגדת 1 כמו גם מסיכומיה עולה כי קיים פער מחירים משמעותי בין מוצריהם הזולים של המבקשים לבין מוצרי המתנגדת 2. בכך יש להביא למסקנה כי המדובר הלכה למעשה בקהלי יעד שונים.    
 
באשר למבחן יתר נסיבות העניין, סימן המבקשים מכיל מסר רעיוני מסוים המשדר ישראליות ורעננות בשונה מסימן המתנגדת 2 אשר הינו חסר כל מסר עבור הצרכנית הישראלית.  
הפוסקת לא התרשמה כי נכונה טענת המתנגדת 2 לפיה המבקשים הגישו את סימנם לרישום בחוסר תום לב ותוך כוונה להיבנות ממוניטין המתנגדת 2. עוד לא השתכנעתי כי המבקשים הם "פיראטים עקביים" כטענת המתנגדת 2 בשל שימוש כזה או אחר במוטיבים עיצוביים כאלה ואחרים. אלו נמצאו כעיצובים טריוויאליים ומקובלים. 
 
על כן נפסק כי יש לדחות את ההתנגדות אשר הוגשה מטעם המתנגדת 2 לרישום סימן המבקשים. 
 

18 בפברואר, 2016,

0 תגובות

התנגדות לסימן מסחר מעוצב לפרופיל

התנגדות לסימן מסחר מעוצב לפרופיל
חברת אקסטל בע"מ הגישה התנגדות לסימן מסחר של חברת AL-SHURKAH ALWATANEYA LISENAET AL-ALAMENYOM WALPROFILAT (National Aluminum & Profile Co.). ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 24.1.2016 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: הבקשה לרישום סימן מסחר הוגשה בגין "פרופילים העשויים מאלומיניום; הכל כלול בסוג 6". לשם הבהרת מהות הסימן התווספה ההערה הבאה ביחס לסימן המבוקש: "סימן זה מתייחס למשטח הכולל חריץ אורכי במפתח של 120 מעלות על גבי המשטחים הלא משמעותיים של הפרופיל".
 
הסימן קובל ופורסם להתנגדויות הציבור. ההתנגדות הוגשה בעילות הבאות: הסימן המבוקש חסר אופי מבחין כנדרש בסעיף 8(א) לפקודת סימני מסחר; הסימן דומה עד כדי הטעיה לסימן המסחר המוכר היטב של המתנגדת לגבי טובין שהינם מאותו הגדר ולכן אינו כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11(13) לפקודה; רישומו של הסימן עלול לפגוע בתקנת הציבור ובמוסר ועל כן פסול לרישום על פי הוראות סעיף 11(5) לפקודה; ברישומו של הסימן יהיה כדי לעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר, הוא כולל ציון מקור כוזב וכן עלול להטעות את ציבור הצרכנים; ברישומו של הסימן יהיה כדי לאפשר דילול מוניטין של המתנגדת ולהיבנות ממנו ועל כן אינו כשיר לרישום בהתאם לסעיף 11(6) לפקודה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת. בנוסף נפסקו למתנגדת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

אופי מבחין בסימן המבוקש והחובה לסמן פרופילים

תנאי הכשירות לרישומו של סימן מסחר הוגדר, בין היתר, בסעיף 8(א) לפקודה כך:
"אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן - בעל אופי מבחין)."
 
כאמור, אחת מעילות ההתנגדות הינה כי הסימן המבוקש חסר אופי מבחין כפי הנדרש בסעיף 8(א) לפקודה. טענה זו נזנחה בסיכומים. 
 
פרופילי אלומיניום מסומנים על ידי היצרנים לאור התקינה הנדרשת על ידי מכון התקנים. מטרת הסימן הינה זיהוי יצרן הפרופיל והוא נעשה בדרך כלל באמצעות חריצים או בליטות לכל אורך הפרופיל באופן שלא יהא בו כדי להפריע לתפקודו הפונקציונלי של הפרופיל. מכיוון שפרופילים מיוצרים באורך רב ונחתכים לאחר מכן לאורכים הרצויים לצורך שימוש בהם, סימון בקצה הפרופיל בלבד או במרווחים קבועים אינו מבטיח כי הסימן יוותר על הפרופיל גם לאחר חיתוכו. על כן מקובל הסימן לכל אורך הפרופיל באמצעות חריצים או בליטות.
 
מכון התקנים מנהל רישום של סימוני הפרופילים הנמכרים בישראל, אך מורה ליצרנים וליבואנים להגיש גם בקשות לרישום הסימונים כסימני מסחר. 
 
ברי כי קיומה של חובה לסמן פרופילים הנובעת מן התקן הישראלי, אינה מחייבת את רשם סימני המסחר לרשום את הסימון באותם מקרים בהם הוא סבור כי אין בסימן אופי מבחין אינהרנטי או מנימוק אחר, כגון דמיון מטעה בינו לבין סימנים אחרים.
הוראות העבודה לבחינת בקשות לרישום סימני מסחר משקפות את מדיניות הרשות ביחס לבחינת סימני מסחר שהינם דמות של פרופיל בקובען כי:
"אם הסימן הוא לכאורה דמות של פרופיל- תופעל השגה על פי סעיף 8(א) לפקודה. הבוחן יציין כי ניתן לשקול את ביטול ההשגה אם יוכח כי יש בו אופי מבחין אינהרנטי והוא נבדל מפרופילים אחרים, ובכלל אלה המאושרים על ידי מכון התקנים, או אם יוכח שהסימן רכש אופי מבחין על פי סעיף 8(ב) לפקודה".
 
במלים אחרות, ככל שיש בסימן על גבי הפרופיל כדי להבדיל בינו לבין פרופילים המיוצרים על ידי יצרנים אחרים הנושאים סימנים אחרים, ניתן לקבוע כי הסימן הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי. ודוק, הכוונה היא לסימון על גבי הפרופיל ולא לצורת הפרופיל שהינה בעלת תפקיד פונקציונלי או אסתטי. 
אין מחלוקת בדבר שאלת אופיו המבחין האינהרנטי של הסימן המבוקש ואין מחלוקת כי הסימן המבוקש נועד כדי לסמן את הפרופילים של המבקשת ולהבדילם מפרופילים של מתחריה. 
 
מכאן שההכרעה מתמקדת בשאלת הדמיון המטעה בין הסימן המבוקש לבין סימני המתנגדת, ובשאלת התחרות הבלתי הוגנת שעלול ליצור רישום הסימן המבוקש. 
 

תחרות בלתי הוגנת

כאמור לעיל, טענה המתנגדת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום שכן דומה עד כדי להטעות לסימן הפס האחד בו עושה שימוש ובניגוד להוראות סעיף 11(6) לפקודה לפיהן:
"11. סימנים אלה אינם כשרים לרישום:
...
(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר;"
 
שלושה הם המרכיבים של העילה לפי סעיף 11(6) לפקודה: המוניטין של הטוען לסכנת הטעיה, הדמיון המטעה בין הסימנים (זה המבוקש מחד וזה ה"וותיק" מאידך) וחוסר תום לב בבחירת הסימן.
לעניין מבחני הדמיון המיושמים בעילה זו כבר נקבע כי דומים הם לאלה המיושמים בעילה לפי סעיף 11(9) לפקודה. 
 
ואולם, כאשר נטען כי סכנת הטעיה של הציבור מרחפת מעל הסימן המבוקש בשל סימן אחר שלא נרשם, יש להוכיח מוניטין רב באותו סימן "וותיק". 
 
לטענת המתנגדת, אין להבחין בין סימן החריץ לבין סימן הבליטה שכן הציבור מזהה את הסחורה מתוצרתה לפי סימן "הפס האחד", ללא הבחנה באשר לצורתו. לפיכך גם בהעדר שימוש בסימן החריץ, יש למנוע את רישום הסימן המבוקש. המבקשת טוענת מנגד כי המתנגדת לא משתמשת עוד בסימן החריץ ועל כן אין לה מוניטין בסימן זה וכי הקהל מבחין בין סימן החריץ בו עושה שימוש המבקשת לבין סימן הבליטה, בו עושה שימוש המתנגדת. 
 
מראיות המתנגדת עולה כי המתנגדת הינה חברה מוכרת מאוד בשוק הישראלי וכי היא מייצרת ומשווקת פרופילים מישראל למעלה מ-26 שנים. מבקשת הסימן אינה חולקת על כך ואף מודה כי היקף המכירות של אקסטל עולה באופן משמעותי על היקף מכירותיה שלה. לטענת אקסטל שלא נסתרה, היא אוחזת בכ-20% משוק הפרופילים בישראל, אך אינה היצרנית הגדולה ביותר בישראל. 
 
נפסק כי המתנגדת השכילה להוכיח כי סימן הפס האחד מזוהה בציבור הרלוונטי כמסמן את תוצרתה של המתנגדת וכי עלה בידיה להוכיח קיומו בהתאם לאמות המידה שנקבעו בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פיניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain , פ"ד מה (3), 225 246-245)).
 
מראיות המתנגדת עולה כי היא עושה שימוש בסימונים של חריץ או בליטה מזה שנים רבות. 
 
אכן צודקת המבקשת כי מרבית הפרופילים שהוצגו מסומנים בבליטה ורק מיעוטם בחריץ. ואולם נפסק כי הציבור הרלוונטי לא מבחין בין שני הסימונים ומייחס את שניהם למתנגדת. בנוסף נפסק כי קיים קושי להבחין בין סימן החריץ לסימן הבליטה ולעתים דורש הדבר חקירה ובדיקה. 
נפסק כי מן הראיות עלה כי השוק מכיר את סימנה של המתנגדת ושהעובדים אינם מתמקדים בצורת הפס. על הקושי להבחין בין השקעים לבין הבליטות עמדתי בסעיפים הקודמים והעדר ההבחנה עלה גם מן החקירות.
ממכלול חומר הראיות עולה כי המתנגדת הוכיחה את המוניטין הרב שרכשה בסימן הפס האחד, דהיינו הן בסימן הבליטה והן בסימן השקע. מכאן שנותר לבחון את תום ליבה של מבקשת הרישום בבחירת סימנה.
 
הסיבות לבחירת הסימן על ידי המבקשת נותרו עמומות, אך חקירה ודרישה בכך מתייתרות לאור העובדה שברור כעת שיהיה ברישומו של הסימן כדי להטעות. יתרה מכך, תום הלב הנבחן הוא זה האובייקטיבי כפי שנקבע בעניין בקרדי:
"מעבר לנדרש אוסיף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי הוגנת ייבדק באמצעות מבחן העזר של תום לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום לב, שהרי רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע על פי סטנדרטים ערכיים ראויים של החברה ולא על פי האמונה הסובייקטיבית בדבר יושר והגינות של המבקש לרשום סימן מסחר."(ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardy Limited & Company, פ"ד נב (3), 276, בסעיף 13 לפסק הדין)
 
משהוכיחה המתנגדת מוניטין רב בסימן הפס האחד, לאור הדמיון המטעה בין הסימן המבוקש לסימנה של המתנגדת, ולאחר שהוכח כי נסיבות בחירת הסימן המבוקש אינן מנותקות מן המוניטין הרב של המתנגדת בסימנה, הרי שאין הסימן המבוקש כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11(6) לפקודה. מסקנה זו מתחזקת לאור הנטל המוטל על המבקשת להוכיח את כשירות הסימן לרישום גם בהליך ההתנגדות (ר' התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 170851 Orange Personal Communications Services Limited נ' גמקום בע"מ (פורסם באתר רשות הפטנטים, 11.10.2009), פסקא 17 להחלטה.
 

טענת המתנגדת כי סימנה מוכר היטב 

משנפסק כי בענייננו העילה בהתאם לסעיף 11(6) לפקודה מתייתר הדיון בעילתה החלופית של ההתנגדות בהתאם לסעיף 11(13) לפקודה, דהיינו כי סימנה של המתנגדת הוא סימן מוכר היטב. 
עם זאת נפסק כי המתנגדת לא הוכיחה כי סימנה כה מפורסם עד כי יכול הוא ליהנות מהגנת הסימן המוכר היטב. סימן מסחר מוכר היטב מוגדר בפקודה בסעיף 1:
""סימן מסחר מוכר היטב" - סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק;"
 
בסעיף 11(13) לפקודה נקבע כי המגבלה על רישומו של סימן מסחר בעל דמיון לסימן מסחר מוכר היטב תתקיים אף אם האחרון אינו רשום: 
"(13) סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הגדר;"
 
מבחני העזר לבחינת מעמדו של סימן מסחר כסימן מסחר מוכר היטב בישראל פורטו בהחלטה בעניין בהתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 93261 "PENTAX",PENTAX S.R.L נ'ASAHI KOGAKU KOGYO KABUSHIKI KAISHA , (פורסם באתר רשות הפטנטים, 3.9.2003) (להלן: "עניין Pentax"), ואלו הם: מידת ההכרה של הסימן; היקף השימוש ומשך השימוש בסימן; היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסום הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסום רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן; אופי ומידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (שימוש על ידי מספר גורמים בסימן עשוי להצביע על כך שהמוניטין בסימן אינו שייך לאף אחד מהם); אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; (ר' גם: ע"א 9191/03 V& S Vin Spirt Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.2004).
 
מר יוסי הברמן, סמנכ"ל הכספים של המתנגדת (בתצהיר מיום 11.7.2013) העיד על היקפי ההשקעה בפרסום מטעם המתנגדת בשנים 2008-2012 שנעו בין 534 ל- 2,781 אלפי ₪. כן העיד מר הברמן על היקפי המכירות של המתנגדת בשנים 2008 - 2012 שעמדו על כ- 9,000 אלפי ק"ג בשנה. 
על אף האמור ובהתבסס על אמות המידה שפורטו בעניין Pentax, אין המדובר בסימן מסחר מוכר היטב. 
 
נפסק כי על אף שמחומר הראיות עולה כי אכן המתנגדת ומוצריה מוכרים בקרב קהל הלקוחות הרלוונטי בתחום וכן מוכר סימן הפס האחד בו משתמשת, מידת הייחודיות שבו  אינה רבה. בתחום בו תחום אפשרויות מוגבל לסימון, שנובע ממגבלות טכניות כגון שטח הפרופיל וסוג החריטה שתהווה בסופו של יום את הסימן, עצם קיומו של סימון כלשהו אינו ייחודי בהכרח. יתרה מכך, לאור השימוש בערבוביה של סימן השקע לצד סימן הבליטה, כאשר מרבית השימוש הינו בסימן הבליטה, קשה לייחס לסימן הפס האחד מוניטין רבים עד כדי הכתרתו כסימן מוכר היטב. זאת ועוד, נתח השוק של המתנגדת מסתכם ל-20% משוק הפרופילים בישראל. סגנית הרשם לא סברה כי היקף זה הינו  מספק לצורך הגדרת הסימן כמוכר היטב.
 
על אף שעולה הספק לגבי היותו של סימנה של המתנגדת מוכר היטב, ניכר כי רכשו סימניה מוניטין רב בשוק הרלוונטי, בקרב קהל הלקוחות הרלוונטי. על כן, לו היה נרשם הסימן המבוקש, החשש להטעיה ולתחרות בלתי הוגנת לא היה נמנע.
 

27 באוקטובר, 2015,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר ומדגם במוצרי חשמל Gewiss

הפרת סימן מסחר ומדגם במוצרי חשמל Gewiss
תביעה שהוגשה על ידי חברת Gewiss כנגד חברת חשמל תמנע בע"מ ומוחמד שואהנה. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטת אורית וינשטיין. ביום 6.9.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: התובעת הגישה תובענה לתשלום פיצויים בסך 300,000 ₪ ולסעד מניעתי בטענה להפרת זכויות הקניין הרוחני שלה באביזרי חשמל מסוג שקעים, מתגים, מפסקים, מסגרות לבתי שקעים ומתגים, נתיכים, בתים ותעלות לחוטי חשמל ומוצרים הנלווים להם. 
 
לטענת התובעת הפרו הנתבעים את סימני המסחר הרשומים של התובעת ואת המדגם הרשום בישראל של התובעת, על ידי מכירה לחוקר פרטי מטעמה של אביזרי חשמל מפרים, המעוצבים באופן זהה לעיצוב אביזרי החשמל המוגנים במדגם הרשום, ארוזים באריזה הנחזית להיות אריזת התובעת והנושאים על גביהם את סימן המסחר Gewss, הדומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר הרשום של התובעת. 
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו כל זכויות הקניין הרוחני באביזרי החשמל המקוריים נשוא התובענה דנן הינם בבעלותה הבלעדית של התובעת וחל על איסור על כל צד שלישי לעשות בהם שימוש ללא רשותה המפורשת של התובעת. ניתן בזאת צו מניעה נגד הנתבעים, המורה להם להימנע מכל שימוש ביחס לאביזרי חשמל או אריזותיהם המפרים את זכויות התובעת בסימני המסחר ו/או במדגם הרשום. ניתן בזאת צו המורה לנתבעים להוריד לאלתר מן המדפים את כל אביזרי החשמל המפרים. 
 
נפסק כי הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, פיצוי בסך 80,000 ₪ בגין הפרת זכויות התובעת בסימני המסחר שבבעלותה. 
 
נפסק כי הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרת זכויות התובעת במדגם הרשום. 
 
בנוסף נפסק כי הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

18 במרץ, 2015,

0 תגובות

סימן מסחר מוכר היטב והגנה על טובין בסימנים בסוגים שונים

סימן מסחר מוכר היטב והגנה על טובין בסימנים בסוגים שונים
התנגדות לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת BASIC TRADEMARK S.A. כנגד חברת Karelia Tobacco Company Inc.. ההליך נדון ברשות הפטנטים וסימני המסחר, בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 22.1.2015  ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 213924 "KAPPA" (לא מעוצב), בסוג 34 ביחס לסחורות כדוגמת: "סיגריות, טבק...".
 
המתנגדת טוענת כי הינה אחת מן החברות המובילות בעולם בתחום הלבשה. לגישתה, הסימן KAPPA רכש מוניטין רב מאד בעולם. בבעלות המתנגדת 13 סימני מסחר הרשומים בישראל והכוללים את הסימן KAPPA באופנים שונים ובסוגי סחורות רבים. לטענת המתנגדת, כתוצאה ממאמצי השיווק והיקף הפעילות הפך סימן המסחר KAPPA למוכר היטב עמה. לפיכך, הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לפי סעיף 11(14) לפקודה, בין היתר מכיוון שהינו זהה לסימנה של המתנגדת וכי ציבור הצרכנים עלול לקשר בין טובין המבקשת לבין המתנגדת וכך לפגוע במוניטין השייך לאחרונה. 
כמו כן, נטען כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לאור סעיף 11(6) לפקודה שכן יש בו כדי לדלל את סימנה ולהחליש את המוניטין שרכש והדבר מהווה לטעמה תחרות בלתי הוגנת במסחר.  
בנוסף, טענה המתנגדת כי הסימן המבוקש נוגד את תקנות הציבור ואינו כשיר לרישום לפי סעיף 11(5) לפקודה. במסגרת זו מציינת המתנגדת את הוראת סעיף 7א(ד) לחוק הגבלת הפרסומות והשיווק. הוראות סעיף זה נחקקו לטענתה על מנת לצמצם את תופעת עישון הסיגריות הפוגע בבריאות הציבור.
 
לבסוף, לטענת המתנגדת מבקשת הסימן מעולם לא ייצרה ו/או שיווקה מוצרים תחת הסימן KAPPA ולכן הציבור אינו מזהה את הסימן עם המבקשת.     
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת. נפסק כי לא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל הרובץ לפתחה להוכחת כשירות הסימן המבוקש. מאידך, הוכיחה המתנגדת במידה הנדרשת, ומבלי שעלה בידי המבקשת לסתור זאת, כי סימן המסחר KAPPA הינו מוכר היטב, כי מתקיימים כלל התנאים לקיומה של  עילת ההתנגדות לפי סעיף 11(14) לפקודה ובנוסף כי קיים חשש לדילול סימן המתנגדת לפי סעיף 11(6) לפקודה.
 
בנוסף נפסק כי המתנגדת תהא רשאית להגיש בקשה לפסיקת הוצאותיה, תוך 30 יום ממועד החלטה זו. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

11 במרץ, 2015,

0 תגובות

מוניטין במוצר שלא שווק המהווה המשך לקו מוצרים קיים

מוניטין במוצר שלא שווק המהווה המשך לקו מוצרים קיים
תביעה שהוגשה על ידי חברת ציפי דבש בע"מ כנגד חברת שמיכות מורן מ.ד. בע"מ, דני דלל, מזל דלל, איי בייבי (יבוא ושיווק מוצרי תינוקות) בע"מ ויצחק סופר. התביעה התנהלה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט פרופ' עופר גרוסקופף. ביום 29.1.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: ב- 9.6.2009, דינה דבש העבירה למפעל בסין עיצוב של דגם חדש למצעים המכונה "דובוני היער". אולם בעקבות הנתק שנוצר בסוף שנת 2009 בין המפעל הסיני לבין דבש, לא יוצר דגם זה על ידי המפעל הסיני בעבור דבש.
 
ב- 17.11.2009 הגישה דבש בקשה לרישום מדגם על מצעים ביחס לדגם המכונה "דובוני היער". יצוין כי בקשת המדגם התייחסה לדגם שונה במקצת מזה שצורף למייל מה- 9.6.2009 (כך, למשל, בדגם זה שלושה פרפרים, ולא שניים). הבקשה לרישום מדגם התקבלה ביום 11.8.2011, כשלמדגם ניתן תוקף מיום הבקשה. 
 
אין חולק כי דבש מעולם לא ייבאו ושיווקו בארץ את הדגם "דובוני היער". 
 
הנתבעים הזמינו משלוח מהמפעל הסיני שהגיע בסוף אפריל 2012, ונמכר בתוך חודש – חודשיים. בין הסטים של מצעי התינוקות שהגיעו במשלוח זה היו גם מצעים מדגם "דובני היער", שיוצרו על ידי המפעל הסיני, לפי הזמנתו של מר יצחק סופר. 
נטען על ידי הנתבעים כי דגם "דובני היער" נבחר על ידי מר סופר מבלי שידע שהוא דגם השייך לדבש.
 
מכאן התביעה שבמסגרתה התבקש סעד כספי של 1,992,338 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לדבש והפגיעה במוניטין שלה. כן התבקש צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לייצר, לשווק ולמכור את דגם "דובוני היער". 
 
להלן תמונת המדגם לצד תמנת המוצר המפר:
תמונות השוואה
 
תוצאות ההליך: התביעה כנגד הנתבעים 4, 5 התקבלה, בית המשפט חייב את הנתבעים 4 ו-5 בפיצוי התובעת בסכום של 50,000 ש"ח כפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת מדגם וגניבת עין.
התביעה כנגד הנתבעים 1 – 3 נדחית.
 
בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שכל הנתבעים יוצגו יחדיו, שדחיית התביעה נגד דלל היא משיקולים ראייתיים, ושדומה כי התביעה לא הייתה מוגשת אלמלא הסכסוך בין דבש לבין דלל, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

17 באוגוסט, 2014,

0 תגובות

התנגדות לסימן מסחר הכולל את המילה FOCUS

חברת INFORMATION BUILDERS הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת אינספוקוס סיסטמס. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני אסא קלינג, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום 20.7.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 231956 "INSFOCUS" אשר הוגש לרישום לגבי "תוכנה; הנכללת בסוג 9". המתנגדת היא הבעלים של סימני מסחר רשומים מספר 126110, 126108 "WEBFOCUS" ו-"FOCUS" (באותיות דפוס). הסימנים הוגשו לרישום בישראל בגין תוכנות וחומרות מחשב, כולם בסוג 9. 
 
המתנגדת טוענת כי המוטיב המרכזי בסימנים נשוא ההליך המלה "FOCUS". על כן, לטעמה, מתקיים דמיון מטעה בין סימני המסחר של הצדדים. בנוסף לכך, טוענת המתנגדת כי מוצרי הצדדים הם באותו תחום ולאותו קהל לקוחות, וכן באותו סוג ולגבי אותם טובין. לפיכך, טוענת המתנגדת שהסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימן המתנגדת ואין בו כדי להבחין בין הטובין של המתנגדת לטובין של המבקשת, ועל כן הוראות סעיפים 8(א) ו-11(9) לפקודת סימני המסחר.
 
זאת ועוד, טוענת המתנגדת כי רישום סימן המסחר המבוקש מעודד תחרות בלתי הוגנת ועלול לגרום להטעיית הציבור ועל כן אינו כשיר לרישום לפי סעיף 11(6) לפקודה. המתנגדת מוסיפה על האמור לעיל וטוענת כי סימנה אשר רכש מוניטין נרחב הוא בבחינת סימן מסחר מוכר היטב, ועל כן, יש לקבל את ההתנגדות לרישום סימן המבקשת גם לפי סעיפים 11(13) ו-11(14) לפקודה, וזאת עקב הדמיון בין הסימן המבוקש לבין סימנה המוכר היטב של המתנגדת. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. הרשם הורה על רישום סימן מסחר 231956.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

17 ביוני, 2014,

0 תגובות

התנגדות לסימן מסחר בטענה של דמיון מטעה ודילול

התנגדות לסימן מסחר בטענה של דמיון מטעה ודילול
חברת הרכב Volvo הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת HEBEI AULION HEAVY INDUSTRIES. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני אסא קלינג, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום 28.5.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לבקשות רישום סימני מסחר הכוללים את המלל LOVOL לגבי רכבים, מכונות חקלאיות וכיוצ"ב הנכללים בסוג 7 ובסוג 12. לטענת המתנגדת הסימנים המבוקשים דומים עד כדי הטעיה לסימניה הרשומים בישראל באותו סוג והמוכרים היטב.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי אין חשש להטעייה בין הסימנים. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

10 ביוני, 2014,

0 תגובות

סימן מסחר מוכר היטב כעילת התנגדות - Selected

סימן מסחר מוכר היטב כעילת התנגדות - Selected
אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת אליעז בנימינה (18-18) בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 7.4.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לשתי בקשות לרישום סימני מסחר מעוצבים אשר הוגשו מטעם בנימינה בסוג 33 (משקאות אלכוהוליים) כדלקמן: בקשה לרישום סימן מס' 223721"BINYANINA RESERVE BINYAMINA SELECTED VINEYARDS" וכן בקשה לרישום סימן מסחר מס' 230010"BINYAMINA SELECTED VINEYARDS".
 
לטענת המתנגדת היא עושה שימוש נרחב החל משלהי שנות ה - 70 בסימן "Selected". הסימנים המבוקשים כוללים במלואם את הסימן המוכר היטב "Selected" ודומים כדי להטעות לסימניה הרשומים של המתנגדת, בין היתר לסימן מסחר מס' 165763 "סלקטד-Selected". אי לכך הסימנים המבוקשים אינם כשירים לרישום על פי הוראות סעיף 11(6), 11(9), 11(14) ו – 11(13) לפקודה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי אין חשש להטעייה בין הסימנים. בנוסף נפסק כי המתנגדת תשלם למבקשת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

22 בינואר, 2014,

0 תגובות

בקשה לסימן מסחר המפרה זכות יוצרים

בקשה לסימן מסחר המפרה זכות יוצרים
ABRAHAM BERMAN וחברת GB Clothing LLC הגישו התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי ג'י.בי. הלבשה חסידית בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 1.12.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכוללת את המלל GB Gentleman Boutique, עבור דברי הלבשה בסוג 25. 
 
המתנגדים טוענים כי הינם מן המובילים בעולם בייצור ביגוד חסידי. עוד טוענים המתנגדים כי החל משנת 2004 הם מייצרים ביגוד חסידי באמצעות המותג GB Glauber & Bierman (שאינו רשום בישראל) ומשווקים אותו במגוון ערוצים. 
 
המתנגדים טוענים כי סימנם מוכר היטב וכי יהיה ברישום הסימן המבוקש כדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת ולהטעיה בניגוד להוראות סעיפים 11(6), 11(13), 12 לפקודת סימני מסחר וזאת לאור  הדמיון בין המראה והצליל של הסימנים, סוגי הלקוחות והטובין.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות התקבלה, נפסק כי הסימן המבוקש מפר את זכות היוצרים של המתנגדים בסימן ואינו כשיר לרישום על פי סעיף 11(5) לפקודה בהיותו פוגע בתקנת הציבור.
בנוסף נפסק כי המבקשת תשלם למתנגדים את הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

23 ביוני, 2013,

0 תגובות

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה
התנגדות לבקשות לרישום סימני מסחר, ההתנגדות הוגשה על ידי חברת ConvaTec Inc. כנגד סימני המסחר שהוגשו על ידי חברת פרמהסוויס ישראל בע"מ. ההתנגדות נדונה בפני אסא קלינג רשם סימני המסחר. ביום 3.6.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מבקשת הסימן הגישה ארבע בקשות לרישום סימן מעוצב PharmaSwiss (ראה תמונתו לעיל – תמונה עליונה) בסוגים 3, 5, 10 ו – 36 (תרופות וציוד רפואי).
 
המתנגדת, המייצרת ומשווקת תרופות ומכשירים רפואיים הגישה הודעת התנגדות בטענה כי היא בעלת סימנים רשומים מעוצבים דומים (ראה תמונתם לעיל – תמונות תחתונות).
 
המתנגדת ביססה את התנגדותה על הוראות סעיפים 8(א), 11(6), 11(9), 11(10) 11(13), ו-11(14) לפקודת סימני מסחר. המתנגדת טוענת שקיים דמיון וויזואלי וקונצפטואלי בין שני הסימנים שלה, הבאים שניהם כדי לחקות או להזכיר לצרכן את המקדש היווני, ובין הסימן המבוקש. כמו כן, כי הכיתוב"PharmaSwiss" , המהווה חלק מהסימן המבוקש, אינו גורם לבידול בין הסימן המבוקש ובין סימניה שלה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית והסימן המבוקש ירשם. נפסק כי בהפעלת המבחן המשולש לא נמצא כי ישנו חשש שרישומו של הסימן המבוקש יגרום לחשש להטעיה עם סימניה הרשומים של המתנגדת וכי לסימן המבוקש אופי מבחין לצרכי סעיף 8(א) לפקודה.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

7 במרץ, 2013,

0 תגובות

סימני מסחר בסוגים שונים ואולם באותו הגדר

סימני מסחר בסוגים שונים ואולם באותו הגדר

בקשה לרישום סימן מסחר מספר 230160 שהוגשה על ידי חברת אורות העמקים חברה לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ. הבקשה נדונה בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 13.1.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.

עובדות: מבקשת הסימן הגישה בקשה לסימן מסחר לא מעוצב "VOLTA" בגין התקני תאורה בסוג 11. מחלקת סימני המסחר סירבה תחילה לרשום את הסימן בשל דמיון מטעה לסימנים הרשומים "VOLTA" (סימנים 169084, 175213, מילולי ומעוצב, בהתאמה) הרשומים בגין מצברים, כולם בסוג 9, זאת בהתאם להוראות סעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר. לאחר שיקול דעת נוסף הודיעה המחלקה כי היא מסירה את הסירוב לרישום לפי סעיף 11(9) בשל השוני בסחורות ואולם קבעה כי הסימן אינו כשיר לרישום בהתאם לסעיף 11(14) לפקודה, לנוכח העובדה שהסימנים המצוטטים הינם סימנים מוכרים היטב.

תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה. נפסק כי יש המדובר בבקשה לסימן שיש בה להטעות ביחס לסימן מסחר מוכר היטב VOLTA בתחום המצברים וזאת למרות שהסימן התבקש ביחס לנורות חשמל ובסוג אחר.

 

הערת DWO: המבקש לא היה מיוצג בהליך, לא הגיש ראיות כלשהן שנדרשו לצורך סתירה של השגות מחלקת סימני המסחר. יתכן אילו היה המבקש ער לפסיקה בתחום והיה מביא ראיות להוכחת טענותיו התוצאה היתה יכולה להיות שונה.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

6 במרץ, 2013,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר "TORRO"

התנגדות לרישום סימן מסחר
חברת Red Bull GmbH הגישה התנגדות לרישום סימן מסחר שהוגש על ידי חברת FINANSCONSULT" EOOD". הליך נדון בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 24.1.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן המסחר TORRO בגין סיגריות, סיגרים ומוצרים למעשנים, כולם בסוג 34. הבקשה נבחנה, קובלה ופורסמה להתנגדויות. 
 
לאחר הפרסום הגישה חברת Red Bull GmbH התנגדות לרישום הסימן. בהודעתה טענה המתנגדת כי הינה בעלת סימני המסחר TORO ROSSO ו-TORO ROJO וכי סימניה אלה מוכרים היטב. כן טענה המתנגדת כי הסימן המבוקש לרישום דומה עד כדי להטעות לסימנים האמורים ולפיכך אינו כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיפים 11(9), 11(14), 11(6) לפקודת סימני המסחר. לבסוף טענה המתנגדת כי הסימן המבוקש לרישום הינו חסר אופי מבחין בשל העובדה שאינו ייחודי למבקשת.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות התקבלה והבקשה לסימן מסחר נדחתה. הרשם חייב את המבקשת בהוצאות המתנגדת בסך 3,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 30,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

30 באוגוסט, 2012,

0 תגובות

ביטול ומחיקת סימן מסחר רשום למול הליך של התנגדות לבקשה לסימן

ביטול ומחיקת סימן מסחר רשום למול הליך של התנגדות לבקשה לסימן

בקשה למחיקה וביטול סימן מסחר רשום שהוגשה על ידי חברת המלח לישראל (אילת) 1976 בע"מ כנגד בעלת הסימן – חברת סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ. הבקשה נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום  26.7.2012 ניתנה החלטת יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני בתיק.

עובדות: בעלת הסימן הגישה את הסימן לרשום, מבקשת הביטול לא הגישה התנגדות לרישום הסימן אף שידעה על הגשת הבקשה לרישום סימן מסחר. לאחר שהסימן אושר לרישום הגישה מבקשת הביטול בקשה לביטול הסימן בטענה כי: אחד ממרכיבי הסימן הרשום הביטוי - "מלח הארץ" מטעה ביחס לסימן מבקשת הביטול ואי לכך הותרת הסימן בפנקס סימני המסחר עומדת בניגוד להוראת סעיפים 8(א), 11(6), 11(6), ו- 11(14) לפקודה. זאת משום שהסימן הרשום אינו בעל אופי מבחין, ויש בו כדי להטעות עם סימנה הרשום והמוכר כמו גם עם שלל מוצריה נושאי הסימן וליצור תחרות בלתי הוגנת במסחר.

בנוסף נטען כי לבעלת הסימן לא הייתה כוונה לעשות שימוש בסימן בתום לב ושלמעשה לא עשתה שימוש בו בתום לב כהוראת סעיף 41 לפקודה.

תוצאות ההליך: הבקשה לביטול סימן מסחר נדחית. הרשם הורה למבקשת לשאת בהוצאות בעלת הסימן בסך 5,000 ₪. נפסק כי סימן מסחר רשום הינו נכס סחיר ועביר ככל קניין אחר והפגיעה בו תעשה במשורה ורק בנסיבות המצדיקות זאת. נוכח העדר תשתית ראייתית מוצקה לטענות המבקשת, לא קיימת בשלב זה הצדקה למחיקת הסימן מפנקס סימני המסחר או לביטולו. 

 

הערת DWO: סיכויי ההצלחה של הליך התנגדות לבקשה לסימן מסחר טובים בהרבה מסיכויי ההצלחה של הליך לביטול סימן מסחר רשום. יתכן ואילו היתה המבקשת מגישה בזמן ובמועד התנגדות לבקשה לסימן מסחר, תוצאת ההליך היתה שונה והרשם לא היה מתיר את השימוש במילים "מלח הארץ" במסגרת הסימן.

נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההחלטה:

28 באוגוסט, 2012,

1 תגובות

בקשה למחיקת סימן מסחר MIX - הסתרת עובדות מהרשם

בקשה למחיקת סימן מסחר MIX - הסתרת עובדות מהרשם

בקשה למחיקת סימן מסחר מעוצב MIX שהוגשה על ידי ג'וני בגים – מיקס בע"מ כנגד מיקס שירותי מוסיקה 2005 בע"מ. הבקשה נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יערה שושני כספי הפוסקת בקניין רוחני. ביום 15.7.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.

העובדות: השם "מיקס" והלוגו "MIX" היו במקור בשימושה של  חברה להפקת אירועים בשם מיקס שירותי מוסיקה בע"מ אשר הייתה בבעלות משותפת של מר עופר דותן ומר ג'וני בגים. בשנת 1998 החליטו השניים לפרק את השותפות ביניהם.

בקשת המחיקה הוגשה בהתאם להוראות סעיפים 38 ו-39 לפקודת סימני מסחר במסגרתה נטען (בין היתר):

א. השם "MIX" הפך למוכר היטב עם חברת מיקס המקורית. על כן יש למחוק את הסימן הרשום לפי סעיף 11(13) לפקודה.

ב. בין הסימן הרשום לבין השם "מיקס ג'וני בגים" של המבקשת, קיים דמיון מטעה ואי לכך אינו ראוי להיוותר במרשם אף בהתאם להוראת סעיף 11(6) לפקודה.

ג. הסימן הרשום יוצר תחרות בלתי הוגנת במסחר ועל כן אינו כשיר להיוותר רשום כקבוע בסעיף 39 (א) לפקודה.

ד. בעת רישום הסימן, נהגה בעלת הסימן בחוסר תום לב כלפי רשם סימני המסחר. בעלת הסימן נמנעה מלעדכן את בוחנת סימני המסחר באשר לקיומו של הליך משפטי המתנהל בין הצדדים. 

תוצאות ההליך: הרשם הורה על מחיקת הסימן הרשום. וזאת מאחר שמר בגים היה ועודנו מבעליו של הסימן "מיקס" והלוגו המעוצב "MIX" ועושה באלו שימוש תדיר ורציף לפני מועד הגשת הבקשה לסימן, מאחר שלא הוכח כי בעלת הסימן רכשה זכויות כלשהן בסימנים הנ"ל ונוכח התנהלותה הלקויה של בעלת הסימן מול רשם סימני המסחר שעה שהגישה את סימנה לרישום והסתירה עובדות מהרשם.

בנוסף נפסק הוצאות לטובת מבקשת המחיקה בסך של 8,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

1 ביולי, 2012,

0 תגובות

הגנה על סימן מוכר היטב בעל משמעות תיאורית

הגנה על סימן מוכר היטב בעל משמעות תיאורית

תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שהוגשו על ידי חברת דן דיזיין סנטר בע"מ וחברת יצחקי מחסנים בע"מ כנגד חברת ב.ר.א.פ. ייזום פרויקטים בע"מ וחברת דרבן השקעות בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט אילן ש' שילה. ביום 19.6.2012 ניתן פסק הדין בתיק.

העובדות: התובעות "דיזיין סנטר", עותרות להצהרה כי צירוף המילים "Design Center" הוא סימן מסחר מוכר היטב. עוד התובעות עותרות לצו מניעה האוסר על הנתבעות לעשות כל שימוש בצירוף מילים זה. לטענת התובעות, השימוש שעושות הנתבעות, בצירוף המילים, לפרסום, שיווק ומיתוג של מרכז הקניות שלהן בראשון לציון, "מטעה את ציבור הלקוחות" לחשוב שיש קשר בין הצדדים, נטען כי הנתבעות עושות שימוש במוניטין ובסימן מסחר מוכר היטב של התובעות, ובכך מעוולות גם בעוולה של גניבת עין.

תוצאות ההליך: בית המשפט דחה את התובענה, נפסק כי צירוף המילים " "Design Center הוא בעל משמעות תיאורית; הוא שגור ומוכר כמתאר מרכז עיצוב. לא הוכח כי צירוף המילים "Design Center" רכש אופי מבחין, ומכל מקום מדובר בצירוף מילים שאין להפקיעו מרשות הציבור.

בנוסף נפסק כי התובעות ישלמו לנתבעות שכר טרחת עו"ד  בסך 50,000 ש"ח.

הערת DWO: אילו היו פונות התובעות לרשם סימני המסחר בטרם הגשת התובענה ורושמות את סימן המסחר ורק לאחר, מנהלות הליך בגין הפרת סימן מסחר רשום, סביר ותוצאות ההליך דכאן היו שונות. הגשת תובענה בדרך של הוכחת סימן מסחר מוכר היטב (להבדיל מתביעת הפרה של סימן מסחר רשום) מעלות באופן ניכר את רף ההוכחה הנדרש.

6 ביוני, 2012,

0 תגובות

סימני מסחר הגנתיים וסימני מלאי

סימני מסחר הגנתיים וסימני מלאי

הליך שנדון בפני רשם סימני המסחר, אסא קלינג,  בין חברת Gemological Institute of America לבין חברת Gemology Headquarters International. ביום 28.5.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.

חברת Gemological Institute of America הגישה התנגדות לסימן מסחר GHI  (מעוצב) ובקשה למחיקה של סימן GHI  (לא מעוצב) שהגישה חברת Gemology Headquarters International.

המתנגדת טוענת כי הסימנים אינם כשירים לרישום לפי סעיף 8(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"), זאת משום שאין בסימן GHI כדי להבחין בין הטובין של המבקשת לבין הטובין של אחרים, שכן המבקשת לא מספקת כל טובין או שירותים אלא הוקמה רק כדי לשרת את חברת EGL USA, באמצעות רישום סימני מלאי. בנוסף, המתנגדת טוענת כי לאור דמיונם לסימניה שלה, בסימניה של המבקשת יש כדי לגרום לסכנת הטעיה.

הרשם דחה את ההתנגדות ואת בקשות הביטול. ופסק כי המתנגדת תשלם למבקשת את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000₪.

הנקודות המרכזיות שנדונו בהליך:

אופי מבחין 

בהתאם להוראות סעיף 11(10) לפקודה, סימן המורכב מאותיות הנוהגות במסחר לציונם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם לא יהא כשיר לרישום אלא אם הוא בעל אופי מבחין.

נפסק כי, שני הסימנים שבמחלוקת הנם צירופי אותיות שרירותיים אשר לכשעצמם חסרי משמעות מילולית או שלצירופן נעדר דמיון לאותיות המקובלות במסחר. צירופי האותיות דנן אינם מכוונים לתאר את אופיים של הטובין.

סימן מסחר המורכב מאות אחת

סימן המורכב מאות אחת בלבד לא כשיר לרישום שכן לא ניתן להפקיע אות בודדת מרשות הציבור.

סימן מסחר המורכב משלוש אותיות

צירוף של שלוש אותיות ויותר לא יידחה רישומו על פניו וייחשב כסימן כשיר לרישום, גם אם אינו מעוצב, בכפוף לשאר הוראות החוק. כמצויין בחוזר, מובן שרישום של סימן שכזה לא יהיה בו להעניק למבקש זכות ייחודית באותיות המרכיבות את הסימן. ההחלטה אם סימן המורכב מאותיות הנו בעל אופי מבחין, תקבע בהתחשב בטובין או בשירותים, שביחס אליהם מתבקש הרישום.

סימן מלאי וסימן הגנתי

במונח "סימן מלאי" (הידוע בספרות גם בכינוי Reserve mark) הכוונה כפי הנראה לסימן הנרשם כאשר יש כוונה להשתמש בו, אולם לא באופן מיידי אלא בעתיד. בעל סימן המסחר מגיש את בקשתו לרישום כהכנה לקראת כניסתם של הטובין לשוק, כך שבמועד זה כבר יהיה בידיו סימן המסחר המגן על קניינו הרוחני. זאת, בשונה מסימן הגנתי (Defensive mark) שאין כוונה להשתמש בו.

סעיף 1 לפקודה קובע כי:

"סימן מסחר הוא סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם, וסימן שירות הוא סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין השירות שהוא נותן".

לאור האמור, על פי לשון הפקודה נקבע שאין חובה כי ייעשה שימוש בפועל בסימן המסחר המבוקש בזמן רישומו, אלא מספיקה כוונה להשתמש בו.

אם בדיעבד יתברר כי לא נעשה שימוש בסימן במשך שלוש שנים, או כי הוא הוגש לרישום ללא כוונה בתום לב להשתמש בו, כלומר שמדובר בסימן הגנתי ולא בסימן מלאי, הרי שניתן למחקו לפי סעיף 41 לפקודה, בתנאים האמורים שם. הסדר זה הוא הסדר מספק, והוא אינו מונע רישום של סימן כל עוד יש כוונה להשתמש בו. אמנם, כאשר הכוונה להשתמש נטענת לאחר רישום רב שנים ללא שימוש בסימן, אין די בה כדי למנוע את מחיקת הסימן (בג"צ 67/71 פרמו נ' שמידגל, פ"ד כה(1), 802).

חשש להטעיה

טענתה המרכזית של המתנגדת היא לדמיון בין הסימנים. דמיון זה ייבחן על פי המבחן המשולש: (1) החוזי והצליל; (2) קהל הלקוחות וסוג הסחורות; ו-(3) יתר נסיבות העניין. אל מבחנים אלה נוסף מבחן השכל הישר וכן פותחו קריטריונים כמבחני עזר, כגון: מבחן העין, מבחן החזות והפרטים המבחינים, מבחן צליל הסימנים (דמיון פונטי), מבחן סוג הלקוחות, מבחן סוג הטובין, מבחן צינורות השיווק ומבחן כלל הנסיבות.

מבחן החוזי והצליל

בהקשר זה ייבחן הדמיון באותיות, ביחס לסימנים המעוצבים ולסימנים הלא מעוצבים. לשני הסימניםGHI  ו-GIA משותפות האותיות G ו- I. האות G מופיעה בשני הסימנים כתחילית וככזו נטען כי יש ליתן לה משקל יתר.

ככלל, בהתאם לפסיקה, ההתייחסות לסימן תהיה לסימן בכללותו. יחד עם זאת, לעיתים יהיו חלקים בולטים וניכרים יותר, ולהם יינתן משקל מיוחד. כך למשל בהתנגדות לרישום סימן מסחר 169507 'טל עדן', סיימן סחר נ' תנובה (2.2.2009) נקבע, כי יש לתת משקל למילה הראשונה או לתחילית הסימן. מאידך, יהיו מקרים בהם לתחילית הסימן ינתן משקל פחות לעומת סיומת הסימן:

"בבואנו לבחון את מידת הדמיון שבין שני סימני מסחר, עלינו לבחון כל סימן וסימן כמכלול יחד עם מתן דגש על מידת הדמיון הקיימת בין המרכיבים היסודיים שבסימנים, אלו שהשפעתם על מכלול הסימן בולטת במיוחד. כך למשל, ייתכן וסימן יכלול מספר מרכיבים הזהים לחלקים הנמצאים בסימן אחר, ואולי אף יכיל את רוב מרכיבי הסימן האחר, ועדיין הרושם שיתקבל מכל אחד משני סימנים אלה יהא שונה במידה ניכרת. ייתכן אף שלסימן מסוים אשר מכיל בחובו סימן אחר, תתווסף תחילית או סיומת שתהא משמעותית לסימן עד כדי כך שלא יהא עוד חשש שהצרכן הסביר יטעה בין הסימנים". (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 146483 "Lenoplast", Farmaban SA נ' BSN medical Gmbh & Co. KG (4.12.2005))

נפסק כי לצורך בחינת שאלת החשש להטעיה, אין לייחס משקל יתר לאות G מאחר שהיא מייצגת מילה גנרית. הדברים אמורים לא רק לגבי המשקל שיש לייחס לאותG  המרכיבה את הסימן אלא יש בהם גם להשפיע על כיצד יש להתייחס ליתר האותיות המרכיבות את הסימן.

כבר נקבע  שכאשר כוללים הסימנים נשוא ההשוואה רכיב משותף, שהנו מקובל בענף (Common to the trade), נוטים הצרכנים לתת את הדעת דווקא לחלקים האחרים של הסימנים ולהבחין ביניהם באמצעות חלקים אלה.

נפסק כי, הסיומת הפונטית של GI-A שונה במשקלה מהסיומת הפונטית של GH-I. השוני בצליל יוצר הבדל משמעותי בין הסימנים.

לאור האמור, למרות הזהות בחלק מהאותיות והדמיון בהגיית האחרות, אין בכך די כדי לקבוע חשש להטעיה הן במבחן הצליל והן במבחן המראה.

מבחן קהל הלקוחות וסוג הסחורות

במסגרת מבחן זה ייבחן קהל הלקוחות וסוג הסחורות של הצדדים. ככל שהקהל הוא משותף לשני הצדדים, והסחורות דומות, יתחזק החשש להטעיה. עניין נוסף שיש לבחון בהקשר זה הוא שאלת מידת התחכום של הלקוחות והיכרותם את השוק. ככל שהלקוח מתוחכם יותר ומכיר בצורה טובה יותר את השוק, כך פוחת החשש להטעיה (ר' למשל ע"א 210/65 בנק איגוד לישראל נ. בנק "אגודת ישראל", פ"ד י"ט(2), 673 (1965) בעמ' 676).

בענייננו קהל הלקוחות וסוג הסחורות הרלבנטיים לשני הצדדים, הם דומים.

נפסק כי קהל הלקוחות הרלבנטי הוא ציבור הסוחרים. ציבור זה הינו ציבור מתוחכם האמון על ההבדלים בין המתנגדת ובין המבקשת אשר ידועות כשחקניות נפרדות ואחרות בשוק. הסוחרים יודעים להבחין בין הטובין שכל אחת מספקת.

על כן נפסק כי ציבור הסוחרים לא יטעה לבחור את המקור המתאים לו לתעודות הערכה.

לאור האמור לעיל, נפסק כי אין סכנת הטעיה בין הסימנים GHI ו-GIA כשהם אינם מעוצבים, במיוחד לאור העובדה שקהל הלקוחות הוא קהל מתוחכם של סוחרי יהלומים, שהם גם "שחקנים חוזרים", ומן הסתם מכירים את שתי החברות וידעו להבדיל ביניהן.

סימן מוכר היטב

המתנגדת טוענת כי סימנה הוא סימן מוכר היטב, ולכן יש להרחיב את היקף ההגנה עליו.

בהחלטה בהתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 93261, Pentax נ' Asahi Kogaku Kogyo Kabushiki Kaisha (4.9.2003), סוכמו הכללים ומבחני העזר לקביעה האם סימן מסחר הוא סימן מוכר היטב, וביניהם: מידת ההכרה של הסימן; היקף השימוש ומשך השימוש, היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסום הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסום, רישום ואכיפה; מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן ואופי ומידת השימוש של הסימן או סימן דומה על ידי צדדים שלישיים, כאשר שימוש על ידי מספר גורמים בסימן עשוי להצביע על כך שהמוניטין אינו צמוד אף לא לאחד מהם; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק: והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות. השאלה אם סימן הנו מפורסם אם לאו, היא שאלה שבעובדה, ויש לבחון אם הסימן מוכר היטב בקרב הציבור הנוגע לעניין.

משדחה הרשם את ההנחה כי ישנו דמיון בין הסימנים, לא מצא הרשם צורך להכריע בשאלה האם הסימן של המתנגדת הוא מוכר היטב.

28 במרץ, 2012,

0 תגובות

בקשות מתחרות לסימני מסחר

בקשות מתחרות לסימני מסחר

ביום 21.5.2008 הוגשה בקשה ע"י מר סאסן חודאדאדי לרישום סימן מסחר מעוצב בסוג 25 הכולל מפרשיות. ביום 17.6.2008 הוגשה בקשה ע"י חברת נאוטיקה לרישום סימן מסחר מעוצב בסוג 25 הכולל מפרשיות.

מחלקת סימני המסחר הודיעה למבקשים על הפעלת הליך תחרות לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב – 1972. וההליך נדון בפני רשם סימני המסחר וביום 15.2.2012 ניתנה החלטה בהליך מפי הפוסקת בקניין רוחני יערה שושני כספי.

הפוסקת קיבלה את טענות חברת נאוטיקה והורתה על המשך בחינתו של סימן מסחר של חברת נאוטיקה ועל סגירת תיק בקשה לסימן של מר חודאדאדי.

בנוסף נפסקו הוצאות בגין ניהול ההליך בסך 5,000 ₪.  

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

הליך לבקשות מתחרות לסימני מסחר

בהליך בקשות מתחרות לפי הוראת סעיף 29(א) לפקודה, יכריע היושב בדין באשר לאיזו בקשה ימשך הליך הבחינה וכפועל יוצא, על סגירת תיקי הבקשות המתחרות. ההליך הינו בעל אופי 'לעומתי' היינו, בחינת סימן מסחר ביחס לסימן המתחרה.  

לשם הכרעה בהליך זה יש להפעיל את שלושת מבחני העזר אשר עוגנו בפסיקה כמו גם במספר החלטות רשם (ראה למשל: ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ, פורסם בנבו (2007) וכן החלטה בבקשות מתחרות לרישום סימני מסחר מס' 186396, 188442, פורסם בנבו (2010)). 

נוכח המסקנות הנובעות מהחלת מבחני העזר על נסיבות המקרה, נפסק כי יש להעדיף את רישום סימנה של חברת נאוטיקה על פני זה של מר חודאדאדי.

מבחן ראשון: מבחן מועדי הגשת הבקשות המתחרות לרישום

מר חודאדאדי הגיש את בקשתו לפני שחברת נאוטיקה הגישה את בקשתה. עם זאת, כבר נפסק לא אחת כי רק במקרים חריגים יוענק משקל מכריע למועדי הגשת הבקשות המתחרות.

בנסיבות העניין, הוגשה בקשת חברת נאוטיקה לרישום סימנה מספר שבועות בלבד לאחר שהוגשה הבקשה לרישום סימן מר חודאדאדי. הרשם לא סבר כי יש בכך כדי להצביע  על שיהוי מטעם חברת נאוטיקה או על חוסר תום לב מצידה.

מבחן שני: מבחן היקף השימוש ערב הגשת הבקשות המתחרות

במסגרת זו יבחן היקף השימוש בסימנים בישראל עד למועד הגשת הבקשות. על היושב בדין לתת דעתו אף להיקף השימוש עד למועד הדיון בבקשות המתחרות, אולם בכך קיים חשש לשימוש אינטנסיבי מכוון, לאחר פתיחת הליך התחרות. יודגש כי  אין עסקינן  בהיקף השימוש בסימנים על רקע מימד הזמן בלבד, כי אם בהיקף שימוש אשר יעיד כי הסימן האחד רכש אופי מבחין מובהק יותר מהסימן המתחרה.

מר חודאדאדי לא עשה כל שימוש בסימן המסחר בישראל.  חברת נאוטיקה מאידך, הצביעה על שימוש בסימן המפרשיות וצירפה פרסומים  ומודעות בהן עשתה שימוש בסימן המבוקש בישראל, לצד שם החברה, הן למטרות שיווק ומכירות והן במסגרת הענקת חסות לאירועים כאלה ואחרים.

סימן מסחר מוכר היטב

סימן מסחר אשר הינו מוכר היטב נהנה ממעמד רם ומיוחד אשר עשוי להקנות לו עדיפות על פני סימני מסחר אשר אינם בעלי מוניטין נרחב כמותו. אי לכך, נדרשת מהטוען לבעלות בסימן מוכר היטב לצרף ראיות מובהקות התומכות בטענה זו. בין הקריטריונים אשר יחולו לבחינת היות  סימן  מוכר היטב נמצא את אלה: מידת ההיכרות של הציבור הרלבנטי עם הסימן, היקף ומשך השימוש בסימן והמשאבים שהושקעו בפרסומו, מידת אופיו המבחין של הסימן, מידת הייחוד (בלעדיות) של הסימן וכד'.

נפסק כי אין די בחומר הראיות אשר הוגש מטעם חברת נאוטיקה כדי לתמוך כדבעי בטענתה כי נכון למועד הגשת הבקשה היה סימן המפרשיות סימן מוכר היטב. בישראל המזהה את סימן המפרשיות עמה.  הכרה בסימן מסחר כסימן מוכר היטב אינה יכולה להיות ואף אל לה להיות, בגדר "ידיעה שיפוטית". אי לכך, אין אלא לקבוע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כדבעי כי סימן המפרשיות אשר נתבקש על ידה לרישום, הוא כשלעצמו, הינו מוכר היטב  כמשמעותו בדין.   

מבחן שלישי: מבחן תום הלב בבחירת הסימן ובעת השימוש בו

מבחן תום הלב, דן בשאלה האם אחד הצדדים בחר את הסימן המבוקש לרישום על מנת להיבנות ממוניטין של הסימן המתחרה או בכוונה לפגוע במוניטין זה. עדותו של מר חודאדאדי התגלתה כרווית פגמים ובשל כך נפגעה מהימנותה בעיני הרשם.  נפסק כי קיים טעם לפגם בהתנהלות מר חודאדאדי, אף אם זו אינה עולה כדי חוסר תום לב מובהק.   

רישום מקביל לפי סעיף 30 לפקודה

אין מחלוקת בין הצדדים כי בין שני הסימנים המתחרים קיימים אלמנטים דומים. אלא שלגרסת מר חודאדאדי, אין המדובר בדמיון מטעה שיש בו לגרום לתחרות בלי הוגנת במסחר ולפיכך אין מניעה להתיר את רישומם זה לצד זה. דין טענה זו להידחות שכן קיים ביניהם דמיון רב המתבטא במוטיב הדומיננטי בשני הסימנים הוא כמובן איור המפרשיות.

הרשם קיבל את חוות דעתו של מר חופשי, לפיה לאור העובדה כי איור המפרשיות הוא הרכיב הדומיננטי בסימנים המתחרים, נבלעים האלמנטים הנוספים (היינו הכיתוב: "Tre Vella"  כמו גם הריבוע השחור) בסימן מר חודאדאדי, דבר המגביר את מידת הדמיון בין הסימנים.

בהינתן העובדה כי רישום הסימנים נתבקש ביחס לאותו הסוג (תחום הביגוד והלבשה) היינו המדובר באותן סחורות בדיוק, בקהל יעד זהה ובצינורות שיווק דומים, שולל הדמיון הניכר בין הסימנים המתחרים את יכולתם להירשם במקביל ולחיות זה לצד זה במרשם סימני המסחר. בנסיבות העניין, יש בדמיון המובהק בין שני הסימנים הבא לידי ביטוי באיור המפרשיות, כדי ליצור חשש להטעיית הציבור.

בנסיבות העניין, יש בכך לדעתי כדי לשלול אפשרות לרישום מקביל של שני הסימנים. 

24 בנובמבר, 2011,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לסימן מסחר שהוגשה על ידי חברת גורי יבוא והפצה בע"מ כנגד חברת אליאס וקסמן בע"מ. נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסקת יערה שושני כספי. ביום 24.11.2011 ניתנה ההחלטה בתיק.

התנגדות לרישום סימן המסחר מעוצב מספר 200256 "חמצוצים" בסוג 30 ביחס למסטיקים, ממתקים, ופלים וסוכריות.

המתנגדת טוענת כי היא זו שהגתה את סימן המסחר "חמצוצים" והחל משנת 2005 היא עושה בו שימוש. המתנגדת טוענת כי יש ברישום הסימן המבוקש כדי להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר ולפיכך אינו כשיר לרישום לנוכח הוראות סעיף 11(6) לפקודה.

ההתנגדות התקבלה, נפסק כי אין לרשום את הסימן בשל כך שרישומו עלול להטעות את הציבור.

המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות בסך 7,000 ₪ הכולל מע"מ.

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

סימן מוכר היטב

לפי סעיף 11(13) לפקודת סימני המסחר, סימן מסחר אינו כשיר לרישום במידה וקיים סימן מסחר אחר המוכר היטב.

המבחנים להכרעה בשאלת היות סימן מסחר בבחינת מוכר היטב הם: מידת ההכרה וההוקרה של הסימן;  היקף השימוש ומשך השימוש בו; היקף ומידת פרסום הסימן; מידת האופי המבחין האינהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת מידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (לעניין זה יצוין כי שימוש על ידי מספר גורמים בסימן מסוים עשוי להצביע על כך שהמוניטין אינו משויך אף לא לאחד מהם וכך תתקבל המסקנה כי אין המדובר בסימן מוכר היטב) ועוד (ראו ע"א 9191/03  Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869).

בענייננו, להוכחת טענתה כי הסימן "חמצוצים" הפך לסימן מוכר היטב המזוהה עמה, הגישה המתנגדת ראיות באשר למאמצי הפרסום והשיווק מטעמה.

נפסק כי בהעדר חוות דעת מומחה בשאלה נתח השוק, בהעדר סקר צרכנים ובשל כך שמוצרי המתנגדת אינם נמכרים כאשר הסימן "חמצוצים" מוטבע על אריזתה, קיים קושי לקבוע בוודאות הנדרשת כי הסימן המבוקש הפך למוכר היטב כמשמעותו בדין כתוצאה מפעילות המתנגדת.

על כן הסימן "חמצוצים" (מעוצב) איננו בבחינת סימן מוכר היטב המזוהה עם המתנגדת.

הטעית הציבור ותחרות בלתי הוגנת

המתנגדת טענה כי רישום הסימן על שם המבקשת יצור הטעיה בקרב ציבור הצרכנים  וכן יעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר לפי סעיף 11(6) לפקודה.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימני מסחר, הם כידוע מבחן המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות, צינורות השיווק מבחן השכל הישר וכלל נסיבות העניין (ע"א 261/64 פרו-פרו נ. פרומין, פ"ד י"ח(3), 275).

נפסק כי הסימן המבוקש וסימן המתנגדת מעוצבים ואי לכך קיימים ביניהם הבדלים ויזואליים. אולם מבחינה פונטית קיימת למעשה זהות מוחלטת בין שני הסימנים. כמו כן, הן המבקשת והן המתנגדת מעוניינות לעשות שימוש בסימן "חמצוצים" ביחס לאותן סחורות בדיוק, היינו, פסי גומי ארוכים וחמוצים. קהל היעד בשני המקרים הינו זהה וכולל בעיקר ילדים ונוער.

בנוסף נפסק כי המתנגדת עשתה שימוש בסימן "חמצוצים" החל משנת 2005 ועל כן שוכנע הרשם כי סימן המתנגדת רכש אופי מבחין במידה מסוימת אשר יש בה כדי למנוע רישומו של הסימן המבוקש נוכח חשש להטעיה.

19 ביוני, 2011,

0 תגובות

סמכויות המכס לעיכוב טובין המפרים מדגמים, סימני מסחר או מטעים את הציבור

סמכויות המכס לעיכוב טובין המפרים מדגמים, סימני מסחר או מטעים את הציבור

תביעה שהגישה חברת הנעלים INC CROCS כנגד מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ ברשות המסים, התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט י' זפט. ביום 19.6.11 ניתן פסק הדין בתיק.

התובעת, יצרנית ומשווקת נעלי Crocs ברחבי העולם, היא בעלת מדגמים ובקשה שהגישה לרישום סימן מסחר (להלן: "סימן הקרוקודיל") – סימן שטרם נתקבל לרישום.

במכתב מיום 18.9.2006 הודיעה הנתבעת ("מנהל המכס") לתובעת כי עיכבה טובין המפרים לכאורה את סימן הקרוקודיל.

משהתברר לנתבעת שסימן הקרוקודיל לא נרשם כסימן מסחר, הודיעה לנתבעת, בהודעה אלקטרונית מיום 28.9.2006, כי "החלטנו לא להמשיך בהליכי החרמת הטובין עפ"י פקודת המכס" – המכס סבר כי אין לו סמכות לעקב טובין בנסיבות אלו לפי פקודת המכס.

התובעת הגישה תביעה בה ביקשה למנוע את שחרור הטובין.

התביעה נדחתה, נפסק כי בית המשפט אינו בא במקום הרשות עוד בטרם נעשתה אליה פניה מתאימה, אם וככל שהתובעת סבורה שיש במשלוחים המעוכבים כדי להטעות את ציבור הצרכנים ביחס לצורת הנכס, זהות היצרן ו/או ההרשאה לייצור הנכס ומכירתו או משום תיאור מסחרי כוזב, אזי עליה לפנות אל מנהל המכס ולבקשו לפעול בהתאם לסמכותו מכוח הוראות סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן ו/או סעיף 188 לפקודת המכס ו/או סעיף 14 לפקודת סימני סחורות.

בנסיבות העניין, נפסק כי אין צו להוצאות.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

מטרת ההליך לעיכוב נכסים המפרים קניין רוחני על ידי המכס

תפיסת מוצרים החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים ו/או מפרים זכויות קניין רוחני ובכלל זה מדגם, כבר בהגיעם לנמלי הים של ישראל הינה דרך יעילה ביותר למניעת שיווק מוצרים מזויפים בישראל, ואין ספק שפעולה כזו מתיישבת עם האינטרס הציבורי הגלום במניעת שיווק מוצרים המטעים את הציבור ו/או מפרים זכויות קניין רוחני .

עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמפרים סימן מסחר או זכות יוצרים

סעיף 200א (א) לפקודת המכס מסמיך את מנהל המכס להורות על עיכוב שחרור טובין מפרים.

מלשון סעיף 200א לפקודת המכס עולה כי מנהל המכס הוסמך לעכב טובין רק אם מצא כי "קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר".

פקודת המכס: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים או מפרים מדגם או מפרים זכות בסימן מסחר מוכר היטב

משטרח המחוקק ופירט את המקרים בהם רשאי מנהל המכס לעכב טובין ולא נקט בהסמכה כללית לעכב טובין המפרים זכות קניין רוחני, סביר להניח שלא התכוון להסמיך את מנהל המכס לעכב טובין המטעים את ציבור הצרכנים ו/או מפרים מדגם ו/או מפרים זכות בסימן מסחר מוכר היטב.

מסקנה זו נתמכת בכך שבפרק ב' לחוק התיקון קיימת התייחסות למדגמים ולתיקון פקודת הפטנטים והמדגמים, אולם פרק זה אינו כולל הוראה מקבילה להוראות שבפרק א' ובפרק ד' בחוק התיקון בעניין מתן הודעה למנהל המכס במקרים של הפרת זכות יוצרים או הפרת סימן מסחר. הוא הדין ביחס  להפרת סימן מסחר מוכר היטב הנזכר בפרק ד' לחוק המתקן אולם , אולם לא נכלל בתיקון סעיף 69א לפקודת סימני מסחר.

על כן פסק בית המשפט כי  סעיף 200א לפקודת המכס אינו מסמיך את מנהל המכס לעכב טובין המטעים את ציבור הצרכנים או מפרים מדגם.

ואולם סמכות נוספת של מנהל המכס לעכב טובין קבועה בסעיפים 42, 188, 204 לפקודת המכס. מהוראות אלה עולה כי מקום שקיימת מחוץ לפקודת המכס הוראת חוק האוסרת יבוא טובין, רשאי מנהל המכס לחלט את אותם הטובין.

חוק הגנת הצרכן: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים

סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן מבסס את סמכות מנהל המכס לעכב טובין החשודים כמטעים את ציבור הצרכנים. הוראה זו מסמיכה את מנהל המכס לתפוס טובין המיובאים בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק חוק הגנת הצרכן, הקובע: "לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה...".

נפסק כי נוכח הוראות סעיף 2(ב) לחוק הגנת הצרכן למנהל המכס סמכות שבשיקול דעת לתפוס טובין שיש בהם הטעיה ביחס לצורת הנכס, זהות היצרן ו/או ההרשאה לייצור הנכס ומכירתו.

פקודת המכס: עיכוב טובין על ידי מנהל המכס החשודים כמפרים מדגם

סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים, 1926 אינו אוסר יבוא טובין המפרים מדגם, ועל כן, נראה כי מנהל המכס לא הוסמך בסעיף זה לחלט טובין המפרים מדגם (הפרת מדגם רשום).

13 במרץ, 2011,

0 תגובות

זכויות יוצרים, סימני מסחר וגניבת עין בטבעת

זכויות יוצרים, סימני מסחר וגניבת עין בטבעת

תביעה שהגישה חברת H.Stern כנגד חברת א.נ.ארניל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת ד"ר דרורה פלפל. ביום 13.3.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

אחד התכשיטים המצליחים והיותר מוכרים של התובעות הינה טבעת בשם "ג'וליאנה", בה משולבים שלשה אלמנטים. הנתבעים משווקים טבעת שאף היא משלבת את שלושת האלמנטים האמורים, בהבדל קטן.

התובעות טוענות, כי יש בטבעת זו משום העתקה של העיצוב הייחודי של טבעת ג'וליאנה, למעט הבדל זניח – לשיטתן, ועל-כן יש בייצורה ובשיווקה משום הפרה של סימן מסחר רשום, שאף מוכר היטב בישראל; עוולה של גניבת עין; הפרה של זכויות יוצרים; עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעות; דילול וגזל המוניטין של התובעות; והטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

נפסק:

התביעה מתקבלת בחלקה, ביחס לעילה של הפרת זכות יוצרים.

ניתן צו לפיו על הנתבעים לחדול ולהימנע, בעצמם או באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, מכל עיסוק מסחרי בטבעת המפרה.

ניתן צו לאיסוף והתכת הטבעות המפרות, וכן השמדת תבניות היציקה והגלופות, וזאת בנוכחות נציגי התובעות, תוך 45 יום ממועד מתן פסק-דין זה.

הנתבעים ישלמו לתובעות שכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪, וכן את הוצאותיהן, אותן יישום הרשם.

בנוסף, כאמור, על התובעות לבחור בין שני סעדים חלופיים: 1. פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או; 2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

נקודות מרכזיות:

האם הפרו הנתבעים את סימן או סימני המסחר הרשומים של התובעות?

התובעות טוענות כי הנתבעים מפרים את סימני המסחר שלהן בדמות הכוכב, על-פי הגדרת ההפרה שבסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972: "'הפרה' – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך – (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר"

הנתבעים אמנם אינם משתמשים ב"סימן מסחר רשום" של התובעות והשאלה היא האם שימוש במגן דוד הינו, לעניינו, שימוש "בסימן הדומה לו" בידי מי שאינו זכאי לכך. בית המשפט פסק כי התשובה לכך, הינה בשלילה.

המבחנים שהציבה הפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימנים מכונים "המבחן המשולש" – מבחן מצטבר המורכב משלושה מבחנים: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין ה"מבחן המשולש" הוצג לראשונה בע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק אגודת ישראל בע"מ, פ"ד יט(2) 673, 675 (1966). כן ראו, למשל, רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 453-451 (2003) (להלן: עניין טעם טבע).

מבחן המראה והצליל

בעניין טעם טבע, בעמ' 451, נקבע כי זהו המבחן המרכזי מבין השלושה, וכי: "אין מדובר בהשוואה מדוקדקת... יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם."

בין הכוכב בעל חמשת הקודקודים לבין הכוכב בעל ששת הקודקודים קיים דמיון מסוים. בעיקר נכונים הדברים כאשר מדובר בהטבעות – קטנטנות – של היטלי הכוכבים.

עם זאת, כאשר מדובר בתכשיטים כגון טבעות, אשר מטבעם הינם קטנים, והפרטים המבחינים בהם הינם זעירים, ואשר בשל מחירם הגבוה ביחס לגודלם הם נבחנים בקפדנות ובדקדקנות על-ידי רוכשיהם הפוטנציאליים – יש לייחס חשיבות רבה גם להבדלים מזעריים בין תכשיט אחד למשנהו, וכך גם להבדל – כבענייננו – במספר הצלעות.

בנוסף, בעניין טעם טבע ציין השופט גרוניס כי המשקל היחסי שיינתן להיבט החזותי לעומת סוגיית הצליל או שמם של הסימנים תלוי בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, והבחין בין שני סוגי מוצרים: "הסוג האחד הינו מוצרים המונחים דרך כלל על המדף שצרכנים יכולים ליטול אותם באופן חופשי, ואילו הסוג השני הוא מוצרים המצויים מעבר לדלפק אשר על-מנת לקבלם יש צורך להיעזר במוכר. במהלך דו-השיח עם המוכר נדרש הצרכן להגות את סימן המסחר המתייחס למוצר שהוא חפץ בו. הצורך לבטא את סימן המסחר על-פה והסכנה לטעות או לבלבול מגבירים את המשקל שיש ליתן לדמיון בצליל ביחס לסימנים של מוצרים מן הסוג השני. לעומת זאת ביחס לסימנים המתייחסים למוצרים מן הסוג הראשון יש לשים דגש דווקא על הדמיון החזותי, שהרי הצרכן נוטל את המוצרים לאחר שהוא מתבונן בסימנים המופיעים על גבי אריזתם." (ר' שם, בעמ' 452).

בית המשפט פסק כי בענייננו, לאור זאת, יש לשים דגש מיוחד להבדלים בין שמות הסמלים.

מבחן סוג הסחורות

בית המשפט פסק כי אין מחלוקת שסוג הסחורות – תכשיטים – משותף וזהה לשני הצדדים, התובעות והנתבעים. עם זאת, ביחס למבחן סוג הסחורות נקבע כי כאשר מדובר במוצרים אשר עלותם גבוהה, יטו הצרכנים לבצע בדיקה מעמיקה יותר ולהשוות בין המוצרים השונים בשוק בטרם ביצוע העסקה (ר' בעניין טעם טבע, בעמ' 453, מול האות ג', והאזכורים שם).

נפסק כי דברים אלה נכונים לענייננו. צרכנים המתעניינים ברכישת טבעת משובצת יהלומים, בודאי כאלה המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות – המתומחרים כיקרים מאד ביחס לשוק – אינם עושים זאת בחטף.

מבחן חוג הלקוחות

התובעות מיתגו את עצמן במשך שנים ארוכות כפונות לחוג לקוחות מסוים, ובמקומות מסוימים בלבד – בשדה התעופה הלאומי ובמלונות יוקרה; זאת, בשונה מהנתבעים, שפנו תמיד ללקוחות באופן בלתי אמצעי ונגיש, ותימחרו את מוצריהן בהתאם – ברמת מחירים נמוכה משמעותית מתימחור תכשיטי התובעות.

לקוחות המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות יודעים בוודאי כי את תכשיטיהן של התובעות ניתן לרכוש רק בחנויות שבבעלותן, ולכן אין חשש כי לקוח של התובעות הנכנס לחנויות הנתבעים ייטעה לחשוב כי אלה החלו לשווק את תכשיטי התובעות, ובכללן ג'וליאנה.

מבחן יתר נסיבות העניין

נוסף על שני המבחנים הנזכרים לעיל, מבחן זה מאגד את הנסיבות הספציפיות של המקרה אשר לא נדונו במבחנים הקודמים. נפסק כי בעניין זה ניתן לציין כי הנתבעים אינם נוקטים בדרכי פירסום ושיווק כגון אלה בהם עושות התובעות שימוש, ולמעט תמונות באתר האינטרנט שלהם, לא הוצגו בפני בית-המשפט צילומים של תכשיטי הנתבעים אשר בגינן עלול לטעות צרכן פוטנציאלי ולהתבלבל בין מוצרי הצדדים.

מבחן "השכל הישר"

הפסיקה הכירה במקרים מסוימים במבחן רביעי – הוא מבחן "השכל הישר" – במסגרתו עשוי בית-המשפט להכיר בהפרה אף במקרים בהם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל, וזאת כאשר המסר הרעיוני העומד בבסיס הסימן המפר דומה מהותית למסר העולה מהסימן של התובע (ראו בעניין טעם טבע, בעמ' 453). ומההן ניתן להכיר בלאו בענייננו: אם ניתן לייחס תכונות קונספטואליות לעבודות האומנות התכשיטנית, הרי שהמסר הרעיוני הנובע משימוש בכוכב, שמן של התובעות, שונה לחלוטין מהמסר הרעיוני הנובע מהשימוש במגן-דוד כסמל לתכשיטים שיוצרו בישראל.

לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הפרו את סימני המסחר הרשומים של התובעות.

האם הפרו הנתבעים סימן מסחר מוכר היטב של התובעות?

לטענת התובעות, סימן הכוכב (או הכוכבים) זכאי להגנה כסימן מסחר מוכר היטב, בהתאם להגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר: "סימן המוכר היטב בישראל... לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק."

מעבר לקביעה הכוללנית כי "בין השאר" יילקחו בחשבון שני השיקולים המנויים לעיל, החוק הישראלי, כמו גם אמנת פריס והסכם הטריפס – הם מקורות ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב – אינם מספקים מענה מדויק לשאלה מהו סימן מסחר מוכר היטב ומהם התנאים המגדירים סימן מסחר כמוכר היטב - ת"א (ת"א) 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, פסקה ה' (פורסם בנבו, 25.4.2010) (להלן: "אנג'ל נ' ברמן ".

התובעות הציגו שימוש רב וארוך בסימן הכוכב בתכשיטיהן, כמו גם שימוש בסימן בפירסום ובשיווק של התכשיטים.

עם זאת, במהלך הדיון הציג בא-כוח הנתבעים ראיות לא מעטות לשימוש בסימן הכוכב על-ידי אחרים, הן בעבר – אפילו הרחוק, והן בהווה – בשווקים רבים ושונים בעולם, בעיקר במזרח אירופה, ובפרט בארצות ברית-המועצות לשעבר (ביניהם מפורסמים מאד כגון CHANEL).

בנוסף, טענו הנתבעים, כי השימוש בסימן הכוכב הינו בסיסי מאד בתכשיטנות, והטבעתו הינה אחת מפעולות הצורפות הראשונות שנלמדות בבתי-ספר לצורפות.

על כן נפסק כי התובעות לא הוכיחו ברמה המחויבת בדיני הראיות האזרחיים (51%) כי סימן הכוכב הינו סימן מסחר מוכר היטב שלהן, דווקא.

האם ביצעו הנתבעים עוולה של גניבת עין?

שניים הם היסודות אותם נדרשות התובעות להוכיח בעוולת גניבת העין: המוניטין של התובעות בטבעת ג'וליאנה; והחשש הסביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטבעות של התובעות והנתבעים (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942 (2001) (להלן: עניין עיתון משפחה).

מוניטין

באשר ליסוד הראשון – הוכחת המוניטין – נקבע כי על התובעות להראות, בראש ובראשונה, כי הטבעת שלהן הינה בעלת אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף, ושהציבור מקשר אותה עם מקור מסוים – שהינו הן – אפילו אינו מזהה את המקור בשמן (ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, 232 (1991) (להלן: עניין פניציה); וכן בעניין עיתון משפחה, בעמ' 942).

התובעים הציגו עדויות במצביעות על הקישור – הנדרש לשם הוכחת מוניטין – בין תיאור הטבעת בעל-פה לבין הטבעת עצמה ואף למקור הטבעת – הוא התובעות.

ואולם, לשם הוכחת המוניטין נידרש להראות כי הציבור הוא שמקשר בין התיאור והמוצר לבין המקור, ועדויות שהציגו התובעים מתארות את הקישור האמור בקרב זבני החנויות שמשווקות חיקויים של אותו המקור – שלהם עניין ואינטרס מיוחד ועודף בהכרת המוצר, כמו גם מקורו, ביחס לכלל הציבור.

החיקויים עצמם – אין בהם משום עוולה של גניבת עין (ר' עניין פניציה, בעמ' 232), אלא יש בהם, בקישור בין תיאור הטבעת לבין התובעות ובכינוי הטבעת בשם התובעות אף בפי החקיינים, משום ראייה לקיומו של מוניטין, שפגיעה בו – בדרך של הטעיית הציבור – היא שמקימה את העוולה.

חשש להטעיה

המבחן הנוהג לבחינת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור במסגרת עוולת גניבת העין זהה למבחן הנוהג בבחינת הדמיון בין סימני מסחר, קרי – "המבחן המשולש", המורכב, כזכור, ממבחני המראה והצליל, מבחני סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין (ר' עניין עיתון משפחה, בעמ' 949).

למרות הזהות בין המבחנים, עמד בית-המשפט העליון בעבר על ההבדל, לעניין יסוד ההטעיה, בין עוולת גניבת העין לבין הפרת סימן מסחר, ככל שהדבר נוגע לשוני חזותי במכלול מרכיביו של המוצר. השופט א' גרוניס, בעניין טעם טבע, בעמ' 451-450, אף התייחס מפורשות למשמעות אריזת המוצר: "על-אף הזהות בין המבחנים לקיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר ובעוולת גניבת עין קיים בכל זאת שוני מהותי בין שני המקרים. ההבדל נעוץ במושא הבדיקה: בעוד שבעוולת גניבת עין בודקים אם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר, הרי שבתובענה בדבר הפרת סימן מסחר מכוונת הבדיקה אך ורק לקיומו של דמיון מטעה בין הסימנים עצמם. כלומר, בתביעת הפרה יש ליתן משקל נמוך יותר, או במקרים מסוימים לא ליתן משקל כלל, למידת הדמיון בחזותם של המוצרים או של אריזותיהם...".

בית המשפט פסק כי אין במכלול מעשיהם של הנתבעים כדי להביא לחשש סביר שהציבור יטעה לחשוב שטבעת הנתבעים היא מתוצרת התובעות.

התובעים לא הציגו ראיות לכך: - שהנתבעים משתמשים בשם הטבעת או בשמן של התובעות; - שהם משווקים את הטבעת שלהם בקשר כלשהו לטבעת התובעות או לתובעות עצמן; - או שלקוח כלשהו טעה והתבלבל בין התובעות לנתבעים ובין טבעותיהם.

נוסף על כך, התובעות משווקות את תכשיטיהן בחנויות שבבעלותן בלבד. לקוחותיהם, הקיימים והפוטנציאליים, בודאי יודעים זאת, שכן התובעות מיתגו עצמן כיצרני תכשיטי יוקרה מובילים. לפיכך, החשש כי לקוח פוטנציאלי ייכנס לחנות של הנתבעים וייטעה לחשוב שראה שם תכשיט של התובעות – הינו בלתי סביר.

אשר-על-כן, דחה בית המשפט את טענות התובעות אף בדבר גניבת-עין.

חוק זכויות יוצרים ביחס למוצרים שכשירים להירשם כמדגם

טענה מקדמית שהעלו הנתבעים בסיכומיהם (טענה שהינה משפטית גרידא, ועל כן לא מדובר בהרחבת חזית): לשיטת הנתבעים, בענייננו חל סעיף 22(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, לפיו חוק זה אינו חל לגבי מדגמים הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים והמדגמים, שכן הטבעת הינה פריט אופנתי הראוי להירשם כמדגם – ורישום שכזה לא נעשה על-ידי התובעות.

לתמיכה בטענתם זו, הפנו הנתבעים לפסיקה קודמת [למשל, ת"א (ת"א) 1311/04 אלקריף נ' יומטוביאן יעקב – אופנת טריפ (פורסם בנבו, 19.4.2010); וכן פסיקתי בעניין ת"א (ת"א) גונן נ' פשוט יבוא ושיווק בע"מ (פורסם בנבו, 16.4.2009)].

סעיף 22(1) קובע בזו הלשון: "חוק זה לא יחול על סימני-אמצאה הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, פרט לסימני-אמצאה שאם, אמנם, ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלות על-ידי פרוצס תעשייתי"

על-פי תצהיר עדת התביעה, לפיו ייצור תכשיטי התובעות הינו "ידני ופרטני", הרי שטבעת ג'וליאנה אינה עונה על הסיפא של ההגדרה המחייבת רישום, באשר אינה מהווה דוגמא המוכפלת על-ידי פרוצס תעשייתי.

ודוק: על-פי הגדרת "מדגם" בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים (שהחליפה את חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907) – מדגם, כעקרון, כולל גם עבודת יד: "'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני".

נמצא שהמחוקק הישראלי עמד על כך שרק לגבי מדגמים שנוצרו בתהליך תעשייתי, ולא בעבודת-יד, לא יחול חוק זכות יוצרים. בנוסף, עיון בפסיקה, [ר' גם, למשל, ת"א (נצ') 552/90 שדה-שוורץ נ' מאוזנר, פ"מ תשנ"ד(3) 147, 159-154 (1992)[, מלמד כי הקביעות לגבי הצורך ברישום פריטים אופנתיים כמדגמים התייחסו – כולן – לפריטי לבוש בלבד, ר' גם בעמ' 94-92 לספרו של טוני גרינמן זכויות יוצרים (2003)].

הפסיקה נוהגת להחיל את הוראת סעיף 22 לגבי בגדים, וזאת בשל כך שבגד הוא מוצר שימושי, שצורתו מוכתבת בעיקר על-ידי שיקולים פונקציונלים וצורת הגוף.

לא כך הדבר בעניין תכשיטים, ואין דין תכשיטים כדין אופנת לבוש.

למסקנה דומה הגיעה גם השופטת ארבל בהמ' (ת"א) 11001/95 מיכל נגרין עיצובים בע"מ נ' שארם – תכשיטים ישראליים מקוריים בע"מ (פורסם בנבו, 16.11.1995) (להלן: עניין מיכל נגרין).

זכויות יוצרים בטבעת ג'וליאנה

לשם הגנה על טבעת ג'וליאנה בזכויות יוצרים נדרש ראשית להכיר בה כיצירה מוגנת.

בית-משפט זה הכיר בעבר בתכשיטים כיצירה אומנותית הראויה להגנה, כל עוד מדובר ביצירה מקורית וייחודית (ר' עניין מיכל נגרין, בפסקה 3 להחלטה).

על-פי הפסיקה, מקוריות מורכבת משניים: 1. יצירה עצמית (להבדיל מהעתקה); 2. יצירתיות, או משאב רוחני השקול ליצירתיות. באשר ליצירה העצמית – התובעות הציגו בפני בית-המשפט ראיות, שלא הופרכו, לכך שמדובר בתכשיט פרי עיצובן. באשר לדרישת היצירתיות – כאמור לעיל, בפרק העובדות, טבעת ג'וליאנה מתאפיינת בשלושה אלמנטים, אשר נטען כי שילובם הינו מקורי וייחודי, ולפיכך זכאי להגנה.

לפיכך קבע בית המשפט כי טבעת ג'וליאנה הינה יצירה מקורית הראויה להגנה על זכויות יוצריה, וזאת בשל השילוב הייחודי והמקורי של שלושת האלמנטים.

ודוק: אין בקביעה זו כדי להקנות זכויות יוצרים באלמנט מסוים מבין שלושת האלמנטים, אלא על שילובם של השלושה בטבעת.

הפרת זכויות היוצרים – העתקה

העתקה ניתנת להוכחה באמצעות הוכחת שני אלה: 1. "גישה" או נגישות של הנתבע ליצירת התובע; 2. דמיון מהותי בין יצירת הנתבע ליצירתו הקודמת של התובע.

כאמור, התובעות הציגו בפני בית-המשפט פרסומים רבים ונפוצים של טבעת ג'וליאנה, בארץ ובעולם, ומשכך אין ספק שלנתבעים הייתה גישה ליצירת התובעות.

שאלה מורכבת יותר היא האם קיים בין טבעות הצדדים דמיון מהותי. דמיון מהותי הוגדר על-ידי בית-המשפט העליון כמתקיים כאשר: הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח כי דמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת, מלבד העתקה. (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 830 (1970) (להלן: עניין אלמגור))

בהמשך הדברים בעניין אלמגור קבע השופט י' כהן כי: "השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה, שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה. ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן."

גישה זו, של בחינת הדמיון המהותי בין היצירות כמכלול – בשונה מהשוואת רכיביהן – היא הגישה שאימץ בית-המשפט העליון כדרך המלך, בעיקר ביצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיביהן עדיפה על-פני פירוקן לרכיבים והשוואתם בנפרד ]ר' ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577, 590 (2000)[.

בודאי נכונים הדברים כאשר מדובר ביצירה שההגנה על זכויות יוצריה הוקנתה בשל שילוב ייחודי ומקורי של אלמנטים, ולא לאלמנטים עצמם.

כך גם בענייננו – יש לבחון ולהשוות את טבעות הצדדים כמכלול, המאופיין והמיוחד בשילוב שלושת האלמנטים. בית המשפט פסק כי בין הטבעות קיים דמיון מהותי, שכן הנתבעים לא הצליחו להצביע ולו על תכשיט אחד נוסף, שלהם או אחרים, בו משולבים שלושת האלמנטים. אין זה סביר ששילוב האלמנטים רק בטבעת זו הינו פרי של סיבה אחרת חוץ מהעתקת השילוב מטבעת התובעות.

במובן זה, השוני בפרטי רכיב הכוכב, אין בו כדי לערער ולהפחית מהדמיון המהותי בין טבעות הצדדים, ומהמסקנה כי הנתבעים העתיקו את טבעת התובעות.

לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעות בטבעת ג'וליאנה.

סעד כספי - פיצוי

התובעות ביקשו פיצוי בלא הוכחת נזק בגובה 20,000 ₪, מכוח הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים; וכן הוצאת צו למתן חשבונות, המורה לנתבעים להגיש דו"ח מפורט, בתצהיר, שתוכנו מאומת על-ידי רואה-חשבון, ביחס לכמות הטבעות המפרות שנמכרו על-ידי הנתבעים ולכלל התמורה בגין מכירות אלה.

סעדים אלה הינם סעדים חלופיים, ואין האחד יכול לבוא ביחד עם השני, שכן אז יהא זה משום כפל פיצוי לתובעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלהן. יפים לכך דברי השופט לנדוי, בפרשת דפוס ניאוגרפיקה [ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890, 893-892 (1957)]: "שלוש הן התרופות הכספיות אותן יכול בעל זכות-יוצרים לתבוע עקב הפרת זכותו: (א) פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה, בהתאם לסעיף 6 של חוק זכות יוצרים, 1911... (ב) מתן חשבונות על-ידי הנתבע, על הריווח שזה הפיק מן ההפרה... (ג) ... ... תביעת פיצויים ותביעת מתן חשבונות סותרות זו את זו, ועל-כן אי-אפשר לתבוע יחד את התרופות (א) ו-(ב)... הטעם לדבר הוא, שבתביעה למתן חשבונות יש משום מחילת ההפרה, בעוד שתביעת פיצויים מבוססת על עובדת ההפרה. לשון אחרת, תביעה לתשלום המגיע בהתאם לחשבון אינה תביעת נזיקים, אלא תביעה מעין-חוזית, בה תובע בעל-הזכות מאת המפר מה שהלה גבה עבורו, על יסוד 'עשיית עושר ולא במשפט'."

משלא פירטו התובעות את נזקן בגין ההפרה, נותרו בפניהן שני הסעדים החלופיים האמורים: 1. פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או; 2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

משציינו התובעות בסיכומיהן שהן חוזרות על כל הסעדים המבוקשים בפרשת התביעה, נראה שכדי לסיים תובענה ישנה זו, עדיף כיום לבחור בתשלום הפיצוי הסטטוטורי.

בית המשפט פסק כי אם תודענה התובעות כי ברצונן לבחון את סעד השבת הרווחים, יוצא צו למתן חשבונות, תוך 30 יום מיום מתן הודעת התובעות.

31 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר אנרג'י

בית המשפט העליון, השופטת מ' נאור (ע"א 4410/06) - 31.8.2010

תחום: התנגדות לרישום סימן מסחר והפרת סימן מסחר

נושאים: מילה תאורית, הפרת סימן מסחר,  הודעת הסתלקות, אופי מבחין, מבחן הצליל, מבחן המראה, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות וסימן מסחר מוכר היטב.

עובדות:

למערערת סימן מסחר רשום (צירוף של שלוש אותיות באנגלית) אשר מבחינה פונטית נשמע כמו המילה אנרג'י, למשיבה סימן מסחר הכולל את המילה אנרג'י. המערערת הגישה ללשכת רשם סימני המסחר בקשה למחיקת המילה אנרג'י מסימן המשיבה. הבקשה נדחתה, מכאן הערעור.

נפסק:

הערעור נדחה: בית המשפט קבע כי העמדה המחייבת של המערערת שעמדה בפני הרשם כבסיס לאישור הסימן היא כאמור כי "לאותיות NRG... אין פירוש". גם בהתעלם מנסיבות אלה, סימן המסחר הכולל כיתוב האותיות NRG אינו משנה בהקשר בו נסובה התובענה, של שמני מנוע, את אופיה של המילה Energy כמילה תיאורית ועליה להישאר בנחלת הכלל. בית המשפט קבע כי המערערת תישא בהוצאות ושכר טרחת המשיבה בסך 50,000 ש"ח.

נקודות מרכזיות

הפרת סימן מסחר

בית המשפט מזכיר כי בדיקת טענה בדבר הפרת סימן מסחר נבדקת על פי המבחן המשולש: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.

מבחן הצליל בוחן האם שני הסימנים כפי שיהגו אותם קרובים זה לזה באופן בו הם נשמעים ("דמיון אקוסטי"), בית המשפט קבע כי כאשר מדובר במוצר הנמכר "מעבר לדלפק", יש ליתן חשיבות יתרה למבחן זה, וכי בנסיבות מסויימות מדובר אף במבחן העיקרי אף אם לא הבלעדי. כל הוא למשל, מצב בו הביטוי היחיד של השוני בין המוצרים הוא הכתב שעליהם, כאשר קהל הקונים של המוצר אינו יודע קרוא וכתוב. כך הוא גם, למשל, מצב שבו דוברי שפה מסוימת הוגים שני סימנים שונים באופן דומה עד זהה.

בית המשפט קובע כי מבלי להכריע בדבר, יש להניח כי צירוף אותיות עשוי להקים הגנה על מילה נגזרת.

הודעת הסתלקות

המשמעות הישירה של הודעת ההסתלקות היא כי כל יצרן אחר רשאי לעשות שימוש האותן אותיות ובלבד שלא יעצב אותן ב"הרכב הסימן", יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי נסיבות הרישום ותוכן ההתכתבות בין המערערת לרשם לקראת רישום סימן המסחר והודעת ההסתלקות מלמדות כי הלכה למעשה הסתלקה המערערת גם מן המשמעויות העשויות להגזר מן הסימן. כמו כן קבע בית המשפט כי "יש גם יש" משמעות לחיבור אותיות, ותוהה מדוע לא צויין הדבר בפני הרשם בעת הרישום.

מילה תאורית

בית המשפט קבע כי דין סימני המסחר מחייב שלילת הגנה למשמעויות הנגזרות - פונטית או אודיטורית - מן האותיות NRG בכלל וביחס למילה  Energy בפרט, וזאת אף מבלי להסתמך על נסיבות הרישום. בדין סימני המסחר מקובל להבחין בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנרים; שמות תיאוריים; שמות מרמזים; ושמות דמיוניים, כאשר עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות. השימוש במילה Energy – ככינוי לטובין בתחום השמנים – הוא שימוש מקובל בטרמינולוגיה המקצועית בעולם. הפוסק קבע בעניין זה כי "כפי שהוכח בפני המילה אנרגיה היא מילה המקובלת במסחר בשוק זה".

בית המשפט מוסיף וקובע כי מדובר בהקשר בו אנו עוסקים במונח מילוני-תיאורי. המילה הינה מילה לועזית בעלת מאפיינים תיאוריים: המערערת והמשיבה טענו כאחד כי השימוש במוצריהן מייעל את תהליך הפקת האנרגיה במנוע. זהו שם שנועד לתאר תכונה או רכיב של המוצר. המילה היא מילה בעלת "'ניחוח אוניברסלי', אשר נתקשה מאוד לקבוע כי יכול אדם לנַכס אותן לעצמו ולשלול אותן מן הציבור"

הלכה היא כי מונח מילוני-תיאורי צריך להישאר חופשי לשימוש הציבור:

"כשהמדובר בסימן הכולל שם שהוא מונח תיאורי-מילוני - ועושים אנו שימוש במלה 'מילוני' כדי להדגיש הדגשה יתרה - יש לנהוג זהירות רבה בפסילת הסימן ובמתן הגנה ל'ניכוסו' של המילון" (דברי השופט רובינשטיין ב-ע"א 9191/03 V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ)

הלכה זו חלה גם לגבי שם המוצר בשפה האנגלית, המובנת לפחות לחלק ניכר של האוכלוסיה בישראל.

בית המשפט קבע כי על המקרה חלה ההלכה כי "שמות תיאוריים, אשר מתארים תכונות או רכיבים של הנכס הנסחר או השירות הניתן, יזכו להגנה מועטה ביותר ובמקרים נדירים" (ע"א 8981/04 אבי מלכה – "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ).

בית המשפט מוסיף כי כיוון שבענייננו מדובר במילה תיאורית, אין המערערת יכולה לרכוש זכות לשימוש ייחודי בה ולהפקיעה, אף לא מכוח טענתה בדבר מבחן הצליל. זהות צלילית שאינה מטעה, תיתכן, כמובן, כאשר שני הסימנים נושאים מילה תיאורית או מילה המקובלת במסחר שכן בקבוצת סימנים זו הצליל הדומה נובע מאופיים המולד החל ש של הסימנים, המצדיק את השארתם פתוחים מעצם מהותם לשימוש הכלל.

אופי מבחין

בית המשפט מזכיר כי הכלל הוא כי אין מקום לגרוע שמות מתארים מן השפה השגורה, להפקיעם מרשות הציבור ולנכסם לטובין מוגדרים, אלא אם רכשו במהלך השימוש בהם אופי מבחין.

וכי המערערת לא הוכיחה כי המילה התיאורית Energy, לגביה היא טוענת לזכות לשימוש ייחודי, רכשה במהלך השימוש בה על גבי מוצר המערערת "משמעות שניה" באופן היוצר זיקה בלעדית בין המילה לבין המערערת או מוצרה העולה כדי "אופי מבחין" כהגדרתו בפסיקה.

לא התקיימו בענייננו אמות המידה להוכחת אופי מבחין "אינהרנטי" לסימן המערערת החולש על המילהEnergy  . המילה Energy היא כאמור "חלק מאוצר הלשון המדובר, שהיא נחלת הכל", המערערת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום שזכה לו והמאמץ שהשקיעה חברה ביצירת הזיקה האמורה. הנטל בעניין זה רובץ לפתח הטוען לאופי מבחין.

כמו כן קובע בית המשפט כי המערערת לא נקטה בצעד המקובל להוכחת "משמעות שנייה" - עריכת סקר צרכנים מהימן, להבדיל מבדיקה רנדומלית, שעשוי היה אולי להעיד כי הציבור מזהה את המילה עם מוצרה ומבדיל בינה לבין אחרים. סקר צרכנים אינו נדבך בלעדיו אין, וניתן להחליפו בראיות משכנעות אחרות, אולם בענייננו לא הומצאו ראיות שכאלה.כמו כן על הראיות לקיומו של אופי מבחין להיות בעלות עוצמה גבוהה.

מבחן הצליל

בית המשפט קובע כי יישום מבחן הצליל עליו מסתמכת המערערת, כשלעצמו, אינו מביא למסקנה כי קיימת הטעייה. מבחן הצליל בוחן את הדמיון הצלילי בין הסימנים בשלמותם. קרי, יש להשוות את סימנה של המערערת לסימנה של המשיבה על כל חלקיו תוך מתן משקל לרושם הראשוני הנוצר בעת השוואה זו. הגיית הסימנים בשלמותם מפחיתה את החשש להטעיה במבחן הצליל, שכן סימן המשיבה כולל שתי מילים: הראשונהHavoline  והשניה Energy, ואילו סימן המערערת כולל רק את צירוף האותיות NRG.

לפיכך, אם נאמר כי הצרכן, הבא לרכוש את המוצר נסמך רק על הצליל של סימן המסחר של המערערת, פוחת החשש שמא יטעה וירכוש את מוצר המשיבה הכולל מילה נוספת. המילה Energy היא בעלת זיקה הדוקה לענף השמנים, כך שעיקר הדגש בהשוואה שעורך הצרכן צריך להיות ליתר חלקי הסימן ובענייננו, למילה Havoline. אכן, בית המשפט מציין כי נהוג לשים דגש מהותי על הצליל או ההברה הדומיננטית של הסימנים בעת ההכרעה בדבר קיומה של סכנת הטעיה בין סימנים. לפי בית המשפט המילה Havoline היא תוספת דומיננטית שיש בה כדי להחליש באופן משמעותי את הדמיון הצלילי בין הסימנים.

מבחן המראה

בית המשפט קובע כי השוואת מראה הסימנים בשלמותם מלמדת על היעדר שוויון. השוואת הסימנים על כל חלקיהם מעלה כי סימן המשיבה כולל אלמנטים המבדילים בינו לבין סימן המערערת ומאיינים את החשש לבלבול ביניהם. קווי הדמיון הגראפיים – ובעיקר הכוונה לאיור הבוכנה – אינם משנים את המסקנה הניכרת לעין נוכח הכיתוב המפורש. בית המשפט קובע כי גם אין דמיון חזותי בסימנים "בהתחשב באופן שבו [הם מופיעים] בשימוש על המוצר בפועל" על גבי המוצר עצמו.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

אשר לסוג הסחורה. בית המשפט קבע כי תכלית כל מוצר היא שונה. לשוני בתכלית המוצרים יש השלכה ביחס לחוג הלקוחות, באופן המחליש את קו הטיעון של המערערת. כיוון ש"תוסף לשמן" איננו "שמן", נחלש החשש שמא יבקש הצרכן מן המוכר בתחנת התדלוק "תוסף לשמן".

אשר לחוג הלקוחות. לא נקבע בעניין זה ממצא עובדתי היכול להדריכנו בשאלה, אם מדובר בחוג לקוחות מצומצם ובעל כושר הבחנה מפותח היכול להחליש את סכנת ההטעיה, אם לאו. בית המשפט קובע כי יש בדבר פנים לכאן ולכאן. מחד, צינור השיווק עשוי להיות מורכב ממוכרים מקצועיים הממליצים מיוזמתם ללקוחות על המוצר ונוכח מיומנותם קטן החשש להטעיה, וכי גם אם יאמר כי מדובר בבחירה עצמאית של הלקוח, או-אז דווקא ההשוואה החזותית היא ההשוואה הרלוונטית ונוכח ההבדל הניכר באריזת המוצרים אין חשש להטעיה. מאידך, הלקוחות המגיעים לתחנות התדלוק עלולים להיות לא מיומנים דיים ולהסתמך על הצליל בלבד, אך הנטל בעניין זה מוטל על הטוען להטעיה.

סימן מסחר מוכר היטב

דוקטרינה זו בוחנת בין היתר את יסוד המוניטין במוצר, כאשר המבחנים הנוהגים בענין זה דומים לאלו של רכישת "אופי מבחין". בית המשפט קבע כי המערערת לא עמדה באמות המידה הנדרשות להוכחת מוניטין. בכלל זה,  כאמור, לא הביאה המערערת נתונים מספקים ביחס באופן שיוכיח שימוש נרחב וממושך במוצרה. לא הוכח גם שימוש שבעקבותיו מזהה הציבור את המוצר דווקא עם המערערת.

24 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר POLO

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, סגן רשם הפטנטים  נח שלו שלומוביץ (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 138296-9 ו 138302,3) – 24.8.2010

תחום: סימן מסחר מוכר היטב

נושאים: סימן מסחר מוכר היטב, משקלו של תצהיר כאשר העד אינו מתייצב לחקירה, משמעות ההכרה בסימן כסימן מסחר, מוכר היטב, הסכנות האורבות לסימן מסחר מוכר היטב, לעניין הבדלים בין סימני מסחר, מבחני הדמיון והטלת הוצאות על הצד הזוכה.

עובדות:

בקשה לרישום סימן המסחר POLO, בשלל טובין (מוצרי עור, מוצרים לבית, מוצרי חשבמל למינהם ועוד) המתנגדת (חברת הביגוד POLO) טוענת כי סימן המסחר שלה הוא "סימן מסחר מוכר היטב" ולכן משתרעת ההגנה עליהם מעבר לסוגי הטובין עליהם נרשמו.

נפסק:

התנגדות מתקבלת חלקית, נפסק כי הסימן POLO הינו סימן מסחר מוכר היטב ואכן סימני המבקשת בנוגע לטובין אשר קרובים במהותם לטובין המתנגדת לא ניתן למבקשת לרשום סימן מסחר, לגבי סימני מסחר לטובין אשר אינם קשורים כלל לעסקי המתנגדת ניתן היתר לרשום את סימן מסחר המבקשת.

נקודות מרכזיות

סימן מסחר מוכר היטב

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972 (להלן:"הפקודה") קובע כי "סימן מסחר מוכר היטב" "ואפילו אין הסימן רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל". הרשם מזכיר כי אפשר שסימן מסחר יהיה מפורסם עד כדי שך שניתן לומר שעצם מוכרותו מצויה היא בידיעה שיפוטית ("..הן ידועות לרוב בני האדם..המדובר בידיעות שהאדם הסביר אינו חולק על נכונותן.."). כמו כן קובע הרשם כי המדד למוכרות אינו רמת פרסום או מכירות אלא מידת היכירות (אשר לעיתים תגזר מפרסום או מכירות).

משקלו של תצהיר כאשר העד אינו מתייצב לחקירה

לעניין זה הרשם מצטט את בית המשפט העליון בעא 6181/96 יגאל קרדי נ'  Bacardi & Company Limited פ"ד נב (3) 276. (להלן:'פרשת בקרדי') שם נקע כי אין לפסול את התצהיר אך ניתן לייחס לו חשיבות מזערית.

משמעות ההכרה בסימן כסימן מסחר מוכר היטב

הרשם קובע כי ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב משתרעת אף מעבר לתחומים בהם הוא מוכר ו"אף למחוזות בהם לא קיימת סכנת טעות (בלבול או שיוך) דהיינו אף במקום בו קיימת סכנת דילול בלבד אם כי גם השתרעות זו אינה מוחלטת, ואינה כוללת בהכרח את כלל המוצרים והשירותים שניתן להעלות על הדעת".

הסכנות האורבות לסימן מסחר מוכר היטב

הרשם קובע כי סימן מסחר מוכר היטב חשוף ל-3 סכנות:

1. סכנת הטעות – אדם מן הציבור יחשבו שבידו הוא מוצר אשר הוא מכיר (אך בעצם אינו מכיר) – סכנה אשר משותפת לכלל סימני המסחר.

2. סכנת השיוך – טעות לפיה אדם יחשוב מקור המוצר הוא בעלי סימן המסחר המוכר היטב וכי לא ידע שהנ"ל עוסקים/מייצרים את אותו מוצר.

3. סכנת הדילול -  מצב בו אדם ידע ויכיר בכך שהמוצר שבידו אינו של בעלי הסימן המוכר היטב אולם עצם הדמיון בסימנים יפחית ממעמדו של הסימן.

הרשם קובע כי הגנה מפני דילול, אף שמידת האינטרס הציבורי בה אינה ברורה דיה, מתיישבת עם המטרות הכלליות של הגנה על סימני מסחר.

לעניין הבדלים בין סימני מסחר

הרשם קובע כי זכרונו של הצרכן אינו מושלם ויש לבחון את הסימנים כפי שהם נקבעים במוחו של הצרכן הממוצע ולא להשוות את הסימנים כשהם מוצבים זה לעומת זה.

מבחני הדמיון

הרשם קובע כי מבחן הדמיון החזותי אינו מספיק ויש לבחון את סוג הסחורות, צינורות השיווק ומבחן הנסיבות. כמו כן קובע הרשם כי לעיתים סוגי סחורות שונים משויכים בעיני הציבור לסוג 25 - "ג'ינסים שהם דברי לבוש" באופן בו קיומו של סימן בסוג מסוים, ימנע רישומו של סימן בסוג או בפרטי סחורה הקרובה אליו.

הטלת הוצאות על הצד הזוכה

הרשם מייחס חשיבות להתנהגות הצדדים (המתנגדת בעניינו לא התייצבה לדיון ולא העד מטעמה. זאת ללא בקשה, הודעה מוקדמת ואף ללא נסיון להגיע עם הצד שכנגד להסדר דיוני).

12 בינואר, 2010,

0 תגובות

הפרת סימן המסחר רב בריח

בית המשפט העליון, השופט א' גרוניס (רע"א  6658/09) – 12.1.10

תחום: הפרת סימן מסחר

נושאים: מבחני הפרה של סימן מסחר, ההבדל בין מבחני גניבת עין למבחני הפרת סימן מסחר, בחינת הפרת סימן מסחר ביחס לסימן מסחר מוכר היטב, בקשה להבאת ראיה נוספת, שיקולים שביושר במסגרת הסעד הזמני

עובדות

בקשת רשות ערעור על החלטתו של השופט זפט (מחוזי ת"א), אשר דחה את בקשת המבקשות למתן סעד זמני בשל טענת דמיון מטעה בין הסימנים. תוך שחייב את מולטילוק לשאת בשכר טרחה בסכום של 25,000 ש"ח.

לטענת מולטילוק, טעה בית המשפט קמא, שכן הסימן החדש של רב בריח אינו אלא וריאציה של סימנה וכי לקוחות שייחשפו לסימן החדש עלולים לטעות ולסבור כי מדובר בגרסה חדשה של סימנה המוכר היטב.

נפסק

הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת.

ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לעשות שימוש בסימן המפר בתחומים הרלוונטיים.

הסעדים הזמניים ייכנסו לתוקף בתום שישה חודשים מיום מתן פסק דין זה, ויעמדו בעינם עד להכרעה בתובענה.

להבטחת נזקיה של המשיבה, יפקידו המבקשות ערבון בסך 50,000 ש"ח וכן ערבות בסך 2,000,000 ש"ח.

אין צו להוצאות.

נקודות מרכזיות

מבחני הפרה של סימן מסחר

הפרה של סימן מסחר היא שימוש בו על ידי מי שאינו זכאי לכך (סעיף 1 לפקודת סימני מסחר). המבחן לקיומה של הפרה, כאשר אין מדובר בסימן זהה, הוא מבחן הדמיון המטעה. היינו, יש לבחון האם הסימן המפר דומה לסימן הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה של הציבור.

לצורך בחינת הדמיון המטעה פיתחה הפסיקה שלושה מבחנים עיקריים, שזכו לכינוי "המבחן המשולש": מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין.

בחינת השאלה האם קיים דמיון מטעה בין סימני התובעת לסימני הנתבעת צריכה להיעשות על דרך השוואה בין שני הסימנים בכללותם. עם זאת, אין די בכך שקיימים הבדלים מסוימים בין שני הסימנים כדי להביא למסקנה כי לא קיים דמיון מטעה. בהקשר זה חשוב להדגיש שתי נקודות:

האחת, הבחינה האם קיים דמיון מטעה בין שני סימני מסחר אינה נעשית בהכרח כאשר שני הסימנים מוצבים זה לצד זה. החשש להטעיה, שמפניו מגנים דיני סימני המסחר, כולל גם מצב בו נחשף הצרכן לשני הסימנים בנפרד ובמועדים שונים. על כן, גם אם כאשר מוצבים שני הסימנים זה לצד זה קיימים ביניהם הבדלים לא קטנים, אין בכך כדי לשלול את המסקנה כי קיים דמיון מטעה. זאת, כאשר קיים חשש סביר להטעיה אם ייחשף הצרכן לסימנים בהזדמנויות שונות.

השנייה, עשויים להיות מקרים בהם לא קיים חשש כי הציבור יטעה בין שני סימני המסחר במובן זה שהוא יחשוב כי מדובר באותו סימן מסחר, ועדיין יש לומר כי קיים דמיון מטעה. מצב כזה יתקיים כאשר ביסוד שני הסימנים ניצב "רעיון" זהה, אף אם ייצוגו הגרפי שונה, כך שקיים חשש סביר כי הצרכן יטעה לחשוב שהסימן המפר הוא וריאציה או חידוש של הסימן המוגן. השאלה מתי קיים דמיון מטעה בשל זהות רעיונית אינה תמיד פשוטה. יש להיזהר שלא להרחיב יתר על המידה את ההגנה הניתנת לסימני מסחר, כך שהיא תתפשט על כל מוטיב או מצג רעיוני בהם נעשה שימוש בגדר סימן המסחר. המבחן הוא האם הדמיון הרעיוני או הקשר האסוציאטיבי מקימים חשש כי הצרכן יסבור שמקורם של שני הסימנים אחד הוא. ההכרעה בשאלה זו צריכה להיעשות תוך הסתייעות, בין היתר, במבחנים המוכרים לנו מן המבחן המשולש, כגון חוג הלקוחות בו מדובר ויתר נסיבות העניין.

בית המשפט הפך את החלטת השופט זפט וקבע כי למרות שהסימנים אינם זהים, קיים לכאורה חשש כי הצרכן יקשר את הסימן החדש לדמות איש השרירים, במובן זה שייווצר אצלו הרושם כי שני הסימנים מגיעים מאותו מקור.

בנסיבות העניין, מעורר הדמיון הרעיוני חשש להטעיית הציבור, אשר עלול לסבור כי הסימן החדש הינו וריאציה מעודכנת של איש השרירים, על אף ההבדלים מבחינה גרפית בין שני הסימנים.

למסקנה זו בית המשפט הגיע בהתחשב, בין היתר, בשני נתונים שיש לייחס להם משקל לא מבוטל:

האחד, סימן המסחר החדש מיועד להיות בשימוש באותם שווקים בדיוק בהם נעשה שימוש בדמות איש השרירים. היינו, מדובר בפנייה לאותה קבוצה של לקוחות. עובדה זו רלוונטית לעניין מבחן חוג הלקוחות, שהינו המבחן השני בגדר המבחן המשולש, ויש בה כדי להעצים את החשש להטעיה.

השני, רב בריח עצמה עושה שימוש, כדין, בדמות איש השרירים בתחומים משיקים לתחום בו מבקשת היא לעשות שימוש בסימן החדש. בכך יש כדי להגביר את החשש כי יינטע בציבור הרושם שסימן המסחר החדש קשור לדמות איש השרירים ומהווה פיתוח והתאמה שלה לשוק דומה. בנסיבות העניין, אין די בתוספת הרקע בצורת מגן כדי להסיר את החשש להטעיה.

ההבדל בין מבחני גניבת עין למבחני הפרת סימן מסחר

המבחן לקיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר זהה בעיקרו לזה הנוהג לגבי יסוד ההטעיה בעוולת גניבת העין. עם זאת, קיים הבדל חשוב בין שתי העילות. בעילה של הפרת סימן מסחר נעשית השוואה בין הסימנים בכללותם, אולם במנותק ממכלול הפעילות של הנתבע. הווה אומר, ייתכן מצב בו ייקבע שקיים דמיון מטעה, על אף שפעולות מסוימות שנקט הנתבע, שהן חיצוניות לסימנים, מפיגות בפועל את החשש להטעיה. בעוולת גניבת העין, לעומת זאת, מושא הבחינה הוא התנהלותו הכוללת של הנתבע. השאלה הנבחנת היא האם יש בהתנהלות זו, בהתחשב בכל רכיביה, כדי להקים חשש סביר להטעיית הציבור.

הבחנה זו פועלת על פי רוב לצמצומה של עוולת גניבת העין ביחס לעילה של הפרת סימן מסחר, אולם היא עשויה לפעול גם באופן הפוך. היינו, הקביעה שבגדר עוולת גניבת העין יש לבחון את מכלול מעשי הנתבע עשויה לעתים להביא להרחבת ההגנה המוענקת בגדר עילה זו על פני ההגנה הניתנת בגדר דיני סימני המסחר.

בחינת הפרת סימן מסחר ביחס לסימן מסחר מוכר היטב

סימן מולטלוק הינו סימן מוכר, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר. הפקודה מעניקה הגנה עודפת לסימן מסחר מוכר היטב, הן כאשר מדובר בסימן רשום והן כאשר מדובר בסימן שאינו רשום.

יתכן כי כאשר מדובר בסימן מסחר מוכר היטב נכון יהיה להרחיב את ההגנה עליו גם במובן נוסף. כוונתי למידת הדמיון בין הסימן האחר לבין הסימן המוגן שיש בה כדי להביא למסקנה כי קיים דמיון מטעה העולה כדי הפרה. כאשר הסימן המוגן מוכר היטב, ניתן לטעון כי החשש שהציבור יטעה מתעצם ועל כן גם דמיון חלש יותר בינו לבין הסימן המפר נחשב לדמיון מטעה.

ואולם הכרעה בשאלה זו אינה נדרשת לענייננו ועל כן אותיר אותה בצריך עיון.

בקשה להבאת ראיה נוספת

המבקש להסתמך בטענותיו בפני ערכאת הערעור על ראיה שלא הייתה בפני הערכאה הדיונית נדרש להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות באופן הקבוע לשם כך בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92.

כל עוד אין החלטה שיפוטית המתירה את הגשת הראיות הנוספות, אין בעל הדין רשאי להסתמך עליהן בטיעוניו.

על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92 הנזכרת, בקשה להבאת ראיה  נוספת "תציין עיקר מהותה של הראיה בלי לצרפה..." (סעיף 1 להנחיה).

נפסק כי מולטילוק לא פעלה כנדרש ממנה. בגוף הבקשה להבאת ראיה צירפה מולטילוק את הראיה הנוספת לבקשה, בניגוד לנוהל הנדרש לפי הנחיית הנשיא.

התנהלות זו הינה בבחינת התחכמות ועולה כדי חוסר תום לב.

מולטילוק אף הגדילה לעשות והתייחסה בטענותיה בגדר בקשת רשות הערעור לראיה שצירופה התבקש.

התנהלות דיונית זו הינה חמורה ומחייבת תגובה שיפוטית ראויה.

מן הראוי שלא להיענות לבקשה להבאת ראיה נוספת ולא להתייחס לחלקים בבקשה לרשות ערעור הנסמכים על הראיה הנוספת.

ואולם בנסיבות העניין, אין להסתפק בדחיית הבקשה להבאת ראיה נוספת כתגובה על הליקויים שנפלו באופן הגשת הבקשה.

להתנהלותה הדיונית של מולטילוק תהיינה השלכות נוספות לעניין שיקולי היושר שבוכן בית המשפט במסגרת סעד זמני.

שיקולים שביושר במסגרת הסעד הזמני

בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין מתן סעד זמני, יש לשקול גם שיקולים שביושר, ביניהם תום ליבו של מבקש הסעד (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי), מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא כאמור לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד. יחד עם זאת, אין בית המשפט מוגבל לבחירה בין שתי ברירות קצה ונתונה לו האפשרות לבור דרך ביניים, שבגדרה יינתן סעד זמני אם כי מוגבל. המגבלה יכולה לבוא על דרך צמצום היקף הסעד הזמני או על דרך תחימה של התקופה בה יהיה הוא בתוקף. בחירת האמצעי אותו ינקוט בית המשפט כלפי בעל דין שבאופן התנהלותו נפל פגם צריכה להיגזר מחומרת הפגם ומכלל נסיבות העניין.

במקרה דנא, על אף חומרת הפגם שבהתנהלותה הדיונית (במסגרת הבקשה לצירוף ראיות) של מולטילוק יש ליתן את הסעד הזמני שנתבקש בבית המשפט המחוזי, אולם לדחות את כניסתו לתוקף. זאת, בנוסף לשלילת זכותה של מולטילוק להוצאות בשתי הערכאות.

בנסיבות העניין, קבע בית המשפט כי הצו הזמני ייכנס לתוקף בתום שישה חודשים מיום מתן פסק דין זה. בית המשפט ציין כי לולא הבעייתיות בהתנהלותה הדיונית של המשיבה, הייתה תקופה זו ארוכה יותר באופן משמעותי.

11 בינואר, 2010,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר

רשם סימני המסחר, הרשם מאיר נועם (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 197111) -  11.01.2010

תחום: התנגדות לרישום סימן מסחר

נושאים: מבחני הדמיון, סימן מסחר מוכר היטב מגן על סוגים שונים, משפחה של סימני מסחר

עובדות

המבקשת הגישה סימן לרישום סימן מסחר בסוג 43 (שירותים של בתי מלון) והמתנגדת התנגדה לבקשה בטענה כי הסימן המבוקש לרישום הינו דומה עד כדי זהות לסימן כוכב המזל של המתנגדת ורישומו עלול לגרום להטעיה ובלבול בקרב הציבור. וכן כי הסימן המבוקש לרישום מעודד תחרות בלתי הוגנת, מכיל ציון מקור כוזב ודומה עד כדי הטעיה לסימני של המתנגדת שהינם סימנים מוכרים היטב.

נפסק

רשם סימני המסחר קיבל את ההתנגדות ודחה את הבקשה לרישום סימן מסחר.

נפסק כי מבקשת הסימן תשלם למתנגדת את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

נקודות מרכזיות

מבחני הדמיון

נפסק כי על פי מבחני הדמיון המקובלים בפסיקה יש להגיע למסקנה כי הסימן שרישומו מבוקש דומה לסימנים הרשומים של המתנגדת.

על פי מבחן העין, "כוכב המזל" הינו הרכיב הדומיננטי בסימני המתנגדת הרשומים. מבט בסימני המתנגדת, שחלקם הוצגו לעיל, מביא למסקנה כי רכיב זה הוא הבולט בסימנים.  לעתים קרובות הרכיב מופיע בגודל העולה בהרבה על גודל האותיות. החזרה על הרכיב בכל סימני המתנגדת מסייעת לו להישאר בתודעת הצרכן.

ההבדל עליו הצביעה המבקשת בין כוכב המזל לבין הסימן המבוקש לרישום הינו כה מינורי, עד כי רק בהתבוננות דקדקנית בשני הסימנים ניתן להבחין בו. כידוע, לא זו ראיית הצרכן וגם זכרונו הינו בלתי מושלם.

סימן מסחר מוכר היטב מגן על סוגים שונים

המתנגדת הוכיחה בראיותיה כי סימנה הינו מוכר ביותר בקרב הציבור הישראלי.

הטענה כי המדובר בסוג שירותים שונה של כל אחד מהסימנים (האחד מלונות והשני הימורים). אינה יכולה להועיל שכן כאמור בסעיף 11(14) לפקודת סימני המסחר ההגנה על הסימן חלה גם במצב בו סימן שהוא דומה לסימן מסחר מוכר היטב רשום, וזאת אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש.

וראה גם הוראות סעיף 46א(ב) לפקודת סימני המסחר הקובע כי: סימן מסחר מוכר היטב רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן גם לענין טובין שאינם מאותו הגדר, אם השימוש בסימן על ידי מי שאינו בעליו עשוי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור.

לאור מבחני הדמיון וניתוח התחומים בהם עוסקים הצדדים קבע הרשם כי הקרבה בין הסימנים גדולה מספיק כדי ליצור קישור בין שירותי המבקשת לאלה של המתנגדת. יודגש כי ככל שהסימן הרשום הינו מפורסם יותר כך גוברת סכנת ההטעיה בינו לבין הסימן המבוקש לרישום. ועל כן הסימן אינו כשיר לרישום על פי סעיף 11(14) לפקודה.

משפחה של סימני מסחר

הרשם פסק כי לתוצאה דומה ניתן להגיע על פי דוקטרינת ה- Family of Marks, שעניינה שימוש במוטיב חוזר בשורה של סימני מסחר שמשייכים את הטובין למקור משותף.

נפסק כי המתנגדת עמדה בנטל להוכיח כי הרכיב המשותף "כוכב המזל" הינו בעל אופי מבחין מספיק כשלעצמו אף במנותק מיתר המרכיבים בסימני המתנגדת. נקבע כי זהו הרכיב הדומיננטי בסימני המתנגדת.

הרשם פסק כי פרסום מספר סימני מסחר מהמשפחה יחד ושיווקם זה לצד זה יוצרים את השיוך של הסימנים לאותה משפחה ולאותו  מקור.

30 בנובמבר, 2009,

0 תגובות

הפרת סימני מסחר באריזה לשוקולד

בית המשפט המחוזי מרכז, כב' השופט אחיקם סטולר (תא (מרכז) 1976-08-07) – 30.11.09

תחום: הפרת סימני מסחר באריזה לשוקולד

נושא:  מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות, מבחן יתר נסיבות העניין, מבחן השכל, סימן מסחר מוכר היטב , סימן מסחר תלת-מימדי מוכר היטב, יסודות עוולת גניבת עין , מבחני הוכחת מוניטין, שיקולים לפיצוי מכח חוק עוולות מסחריות

עובדות

תביעה שעילתה הפרת סימן מסחר הרשום על שם התובעת חברת Ferrero S.p.A מאיטליה. בגין הפצה ומכירה של  חיקויים של מוצר פררו-רושה. התביעה הוגשה כנגד חברת נ.א. קסטרו יבוא ויצוא בע"מ וכנגד המכס אשר עיכב את הטובין שיובאו על ידי הנתבעת מסין. התביעה כנגד חברת קסטרו עניינה הפרת סימני מסחר, גניבת עין וכן הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן. לפיצויים בסך של 100,000 ₪.

קסטרו הגישה תביעה שכנגד, נגד חברת פררו והמכס, בגין נזקים שנגרמו לחברת קסטרו בשל העיכוב בשחרורו של המטען. לפיצויים בסך של 273,000 ₪.

נפסק

התביעה של התובעת כנגד הנתבעת 1 מתקבלת. הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 60,000 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. תביעה התובעת (פררו) כנגד הנתבעת 2 היא המכס –  נדחית. התביעה שכנגד שהגישה קסטרו כנגד פררו והמכס נדחית.

לטובת פררו נפסקו הוצאות ושכ"ט בשיעור של 30,000 ₪ + מע"מ. לטובת המכס נפסקו הוצאות ושכ"ט בשיעור של 15,000 ₪ + מע"מ.

נקודות מרכזיות

מבחני הפרה של סימני המסחר

על מנת לקבוע האם מתקיימת הפרה של סימן מסחר רשום יש לבחון האם ישנו דמיון מטעה בין סימן המסחר הרשום לבין הסימן שנטען כי הוא מפר. שאלת קיומו של דמיון מטעה מוכרעת על פי מבחן משולש: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין.

יודגש כי בעת בחינת קיומו של דמיון מטעה אין לפרק את הסימן לגורמיו. יש להשוות את הסימן האחד בשלמותו לסימן האחר בשלמותו, ולבחון האם הדמיון בין שני המכלולים עולה כדי דמיון מטעה.

מבחן המראה והצליל

מבחן המראה והצליל, הוא המבחן המרכזי מבין השלושה. מהותו של מבחן זה הינה השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהם תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם, אף כאשר כוללים הסימנים רכיב משותף שהינו תיאורי במהותו. אין מדובר בהשוואה מדוקדקת של כל הברה בנפרד, שהרי אדם המכיר היטב את שני הסימנים ממילא איננו צפוי להתבלבל ביניהם. תחת זאת יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם. המשקל היחסי אשר יש ליתן להיבט החזותי לעומת סוגיית צלילם של הסימנים תלוי בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה.

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות. מבחן סוג הסחורות איננו מתמצה אך בשאלת הדמיון בין המוצרים, אלא הוא עוסק אף בהשפעת סוג המוצרים הנדונים על מידת הסכנה להטעיה. אף מבחן חוג הלקוחות מורכב משני עניינים משלימים – האחד, אם המוצרים פונים לאותו חוג לקוחות; השני, כיצד משפיעה זהותם של הלקוחות הנוהגים לרכוש את הסחורה על הסיכוי להטעיה. ככל שמדובר בחוג לקוחות מצומצם ומובחן, בעל כושר הבחנה מפותח יותר, כך פוחתת סכנת ההטעיה.

מבחן יתר נסיבות העניין

מבחן יתר נסיבות העניין, מבחן לוואי המאגד בתוכו את שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה אשר לא הובאו בחשבון במסגרת המבחנים האחרים.

מבחן השכל

כלי נוסף העשוי לשמש להכרעה בשאלת הדמיון הוא "מבחן השכל", שבבסיסו עומדת העובדה כי לעתים מגלם סימן המסחר מסר רעיוני כלשהו, מעין אומנות קונספטואלית. במצבים כאלה יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על-ידי שני הסימנים. במקרים שבהם המסר הרעיוני העומד בבסיס סימנו של הנתבע זהה, או דומה מהותית, לזה העולה מסימנו של התובע, עשוי בית-המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל.

סימן מסחר מוכר היטב

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר מגדיר סימן מסחר מוכר היטב:  כ"סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק";

לאור הצטרפות להסכם TRIPS הפקודה מגינה לא רק על סימן מסחר הרשום על פי הפקודה, אלא גם על "סימן מסחר מוכר היטב" אף אם אינו רשום לפי הפקודה, ומרחיבה את ההגנה על "סימן מסחר מוכר היטב" שנרשם על פי הפקודה אף כלפי טובין שאינם מאותו הגדר.

נפסק כי לתובעת ולמוצריה מוניטין רב לרבות מוצר ROCHER מתוצרתה בישראל. סימני המסחר שנרשמו על ידי התובעת לגבי מוצר זה הינם סימני מסחר רשומים מוכרים היטב, ויש לתת להם הגנה רחבה ביותר בהתאם להוראות פקודת סימני המסחר.

סימן מסחר תלת-מימדי מוכר היטב

בית המשפט פסק גם כי החוזי הכללי של כדור ROCHER מתוצרתה הינו סימן מסחר תלת-מימדי מוכר היטב של התובעת. כדור השוקולד, בתצורה שהוא עטוף לרבות צבעה, אופי האריזה, המדבקה וצורתה נותנים שיש להכיר בו כסימן מסחר תלת-מימדי מוכר היטב כמשמעות היגד זה בפקודת סימני המסחר.

יסודות עוולת גניבת עין

עוולת גניבת עין, בהתאם לסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999מכילה שני יסודות: האחד, שלתובע יש מוניטין במוצר או בשירות המדובר; השני, שקיים חשש סביר להטעיה העלולה להביא לידי כך שהציבור יזהה את המוצר או את השירות של הנתבע עם התובע.

יסודה של עוולת "גניבת עין" בשמירה על זכותו הקניינית של בעל מוניטין בעסק העלול להיפגע ממצג שווא של הנתבע, להבדיל מתכלית שעניינה בהגנה על הציבור ככזה.

הערך המוגן העומד ביסוד העוולה הוא הגנה על האינטרס הקנייני של העוסק להבדיל מהגנה על אינטרס ציבור הצרכנים. העוולה של גניבת עין באה אפוא להגן על יצרן, שהמעשים המבוצעים על ידי המעוול עלולים להביא קונה רגיל לטעות ולהניח שהוא קונה טובין של היצרן, שעה שלמעשה הוא קונה טובין של המעוול הנהנה מן ההטעיה. המדובר בראיות אובייקטיביות המעידות על קיום סכנה של הטעיית הציבור. אין חובה להוכיח הטעיה בפועל, ודי בהוכחת סכנה בלבד של הטעיה כזאת.

לצורך עמידה בדרישות ההוכחה כי נתקיימה עוולה יש להראות קיומו של חשש סביר שמעשי הנתבע יגרמו לקונה הרגיל לחשוב בטעות, כי מדובר בטובין או בשירות שמספק התובע בעוד, שלאמיתו של דבר, מדובר באלה של הנתבע.

למושג "חשש סביר" יוחס ממד אובייקטיבי, ואין צורך בהוכחת כוונת הטעיה, אם כי הוכחת כוונה כזו עשויה להקל את נטל ההוכחה בדבר קיום חשש סביר להטעיה. אין צורך בהוכחת הטעיה בפועל אלא די בהוכחת קיום סכנת הטעיה בלבד.

ההבדלים בישום המבחנים לבחינת הטעיה בין סימן מסחר לגניבת עין

המבחן לבדיקת חשש סביר להטעיה הוא המבחן המשולש, המשמש גם לעניין בדיקת "דמיון מטעה" בסימני מסחר ולעניינים נוספים. עם זאת, קיים הבדל רב חשיבות באופן יישומו של המבחן בשני המקרים. כאשר נבדקת שאלת הפרתו של סימן מסחר, מתמקדת הבחינה בהשוואה בין סימני המסחר לבדם. בעוולה של גניבת עין, לעומת זאת, הבדיקה היא האם מכלול התנהלותו ופועלו של הנתבע עולה כדי יצירת חשש להטעיה? בדרך כלל יש בעובדה זו כדי לצמצם את היקף ההגנה הניתנת בגדר עוולת גניבת העין ביחס להגנה הניתנת בגדרם של דיני סימני המסחר או דינים דומים. עם זאת, הקביעה שמושא הבחינה הוא מכלול מצגי הנתבע עשויה במקרים מסוימים להביא להרחבת ההגנה. כך יהיה במקרה בו השוואה בין רכיבי המוצרים או השירותים תלמד על דמיון מסוים בין כל רכיב ורכיב אשר בעומדו בפני עצמו אינו מעורר חשש להטעיה, אולם צירופם של כל הרכיבים יחדיו מצטבר לכדי "מסה קריטית" היוצרת חשש סביר להטעיה.

מבחני הוכחת מוניטין

המושג מוניטין קשה להגדרה מדויקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו של המוצר.

בפסיקה נמנו מבחני עזר שונים שניתן להסתייע בהם על מנת להוכיח מוניטין, כגון: (א) משך תקופת השימוש בסימן או בשם; (ב) האופי וההיקף של פרסום הסימן או השם והבאתם לידיעת הציבור; (ג) האמצעים שהושקעו ביצירת קשר מודע, אצל קהל הצרכנים, בין שם או סימן זה לבין מוצר מסוים; (ד) האם הציבור ייחס חשיבות לזהות היצרן ולא רק לתכונות ולצורה או למבנה של המוצר; (ה) האם הביקוש למוצר מושפע מהמיומנות ומההגינות של היצרן;

ויודגש, אין להיצמד לנוסחת בירור קשיחה והמבחן צריך להיגזר מנסיבות העניין.

שיקולים לפיצוי מכח חוק עוולות מסחריות

סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות קבע זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל עוולה המעוגנת באותו חוק בסך של עד 100,000 ₪. כאשר עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים יראו כעוולה אחת.

שני עיקרים עומדים בבסיס הסעיף המאפשר פיצויים ללא הוכחת נזק:

האחד - העדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גניבת העין, השני – הרצון להרתיע מעוולים בכוח.

רשימת השיקולים אותם צריך לשקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים בהתחשב ברציונאליים אלה, איננה סגורה: בין היתר, יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן ומשכן, אשמו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר וכדומה

המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה ולכן יש לראות עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת.

קביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין, בחוק עוולות מסחריות, יוצרת הינע מסוים גם לבעל סימן רשום, להשתית תביעתו דווקא על העוולה של גניבת עין, במקום על פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], שאינה מקנה פיצוי ללא הוכחת נזק. אין מניעה לתביעה בעוולה של גניבת עין גם כאשר מדובר בסימן רשום. מובן, כי הכדאיות לכך תלויה בנסיבות העניין. התביעה לפי דיני הסימן הרשום היא עוצמתית יותר, שכן זו תביעה בעלת אופי מונופוליסטי, בעוד שהתביעה לפי דיני גניבת עין דורשת הוכחת יסוד של הטעיה אצל לקוחות לגבי מקור הטובין או השירות.

בנסיבות העניין נפסק כי יש לראות במעשה גניבת העין מסכת אחת המקימה עילת תביעה אחת בלבד בקשר לאותה עוולה. המדובר במעשה חד פעמי של ניסיון לייבא מסין מוצרים מפרים. העובדה שלא כל המוצרים נמצאו מפרים היא הנותנת שלא מדובר בהפרה בעוצמה רבה. אין מדובר במעשה שנמשך לאורך זמן ואין המדובר בהיקף משמעותי שכן מדובר בחלק ממשלוח. במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בגדרי סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות, יש בהחלט לשקול את היקף ההפרה.

חוק זכות יוצרים כמקור להיקש לגניבת עין

מקור חקיקתי-נורמטיבי נוסף, שראוי להזקק לו הינו חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים עוסק בקביעת פיצויים בהפרת זכות יוצרים, וממנו ניתן להקיש את הדין בהפרת סימן מסחר, לרבות את השיקולים שרשאי בית המשפט לשקול בבואו לקבוע פיצויים. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים קובע: בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע.

29 באוקטובר, 2009,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר בשם למלון Jerusalem Colony

בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט נֹעם סולברג (תא (י-ם) 909107) – 29.10.09

תחום: הפרת סימן מסחר בשם למלון

נושא: סימני מסחר, סימן גנרי, סימן גיאוגרפי, סימן תיאורי, מבחני הפרה, פיצוי בהעדר נזק

עובדות

התובעת הגישה תביעה בטענה כי הנתבעת מפרה סימני מסחר, מעוולת בגניבת עין, ברשלנות ובהפרת חובות חקוקות, גוזלת מוניטין, עושה עושר ולא במשפט, מתערבת באופן לא הוגן במסחר, ומטעה את ציבור הצרכנים; וביקשה כי יינתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעת, וכן פיצוי כספי.

בכוונת הנתבעת להקים בירושלים מלון בשם 'Jerusalem Colony', והתובעת טוענת כי שם זה מפר את סימן המסחר הרשום על שמה – 'Colony', וכן את סימן המסחר 'אמריקן קולוני' המוכר היטב אף שאינו רשום.

נפסק

התביעה מתקבלת מכוח עילת הפרת סימני מסחר.

ניתן צו מניעה קבוע האוסר על שימוש בסימן.

בהעדר נזק, לא יפסקו פיצויים.

הנתבעת תשא בהוצאותיה של התובעת ושכט עוד ומעמ בסך כולל של 40,000 ₪.

נקודות מרכזיות

סימן גנרי

טענת הנתבעת כי השם 'Colony' 'שם גנרי' הוא ובטעות נרשם נדחתה. 'שם גנרי' הוא הסוג או הזן אליו משתייך הנכס או השירות שבהם מדובר. אין כל ספק כי המילה 'Colony' איננה מציינת את הסוג או את הזן שאליו משתייך בית-המלון,  ולפיכך איננו 'שם גנרי' ביחס לבתי-מלון או מלונאות.

סימן גיאוגרפי או 'תיאורי'

טענת הנתבעת כי השם 'Colony' הוא גיאוגרפי או 'תיאורי', ובטעות נרשם נדחתה.סימן תיאורי או גאוגרפי אינו כשיר לרישום, זולת אם הוא בעל אופי מבחין. השם 'Colony' איננו מתאר או מציין את בית המלון של התובעת. אין הוא מציין או מתאר את סוג הטובין. הוא גם אינו נוגע במישרין למהותו או לאיכותו של בית המלון, כלשון הסיפא של סעיף 11(10) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשלב - 1972.

בשם 'Colony' גם אין לראות משום שם גיאוגרפי.

גם אילו היה הסימן 'Colony' שם מתאר או גיאוגרפי לא היתה נשללת כשירותו לרישום על-ידי התובעת, משום שהוכח האופי המבחין שרכש הסימן. עדי התובעת העידו – עדות שלא נסתרה – כי בית-המלון של התובעת מכונה באופן שגרתי גם 'Colony', על-ידי עיתונאים, ספקים, ולעיתים אף בפירסומיה של התובעת עצמה. גם בעיני הציבור הרלוונטי לעניין השם 'Colony', בתחום המלונאות, נקשר לבית-המלון של התובעת דווקא. די במה שהובא לפניי כדי לקבוע כי השימוש בשם 'Colony' הפך למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש הרישום, כלשון סעיף 8(ב) לפקודה, ולפיכך אין לפסול את כשירותו לרישום מכח סעיפים 11(10) או 11(11) לפקודה.

סימן מסחר מוכר היטב

כדי לקבוע האם סימן מסחר הוא סימן המוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק. שני מבחנים – לא בלעדיים – מורה אותנו החוק לבחון. ראשית, מהי מידת ההכרה של הסימן בחוגי הציבור הנוגע לעניין. זהו מבחן אובייקטיבי מובהק, שתכליתו לבחון האם הציבור הרלוונטי לתחום מכיר את הסימן ומקשר אותו לטובין של הטוען לזכות עליו. שנית יש לבחון עד כמה ההכרה הזו באה כתוצאה ממאמצי שיווק. אין די בהכרה בציבור שבאה מאליה, ואין זכייה מן ההפקר. נדרשת השקעת משאבים שיווקיים מטעם הטוען לזכות על הסימן. הבעלות על סימן המסחר כרוכה בהוכחת הפעולות שננקטו מטעם בעל הטובין כדי להשריש את ההכרה בסימן בקרב הציבור הרלוונטי.

הסימן 'אמריקן קולוני' הוא אפוא סימן מוכר היטב אף שאינו רשום, וככזה הוא זוכה להגנת הדין סעיף 46א(א) לפקודה קובע כי סימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן לענין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל או לענין טובין מאותו הגדר.

ההפרה

סימן הכולל בתוכו סימן רשום עשוי בדרך-כלל להוות הפרה, אלא אם השימוש בסימן הרשום טפל למילים אחרות הנלוות אליו. רק תוספת דומיננטית, בעלת משמעות שאינה משנית או שולית לשם הרשום כסימן מסחר, תוספת שיש בה כדי לבטל את הדמיון התודעתי בין הסימן לסימן המסחר הרשום, תוכל לקיים את  ההסדר המוצע

שלושה מבחנים משמשים לבחינת קיומו של חשש הטעיה.

המבחן הראשון והחשוב בין המבחנים הוא מבחן המראה והצליל, ומקובלנו לגביו כי יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם. המבחן השני הוא מבחן סוג הסחורה וסוג הלקוחות. המבחן השלישי הוא מבחן לוואי – יתר נסיבות העניין.

מניתוח המבחנים עולה כי הנתבעת מפרה אפוא את סימניה של התובעת.

שימוש אמת

בהתאם להוראת סעיף 47 לפקודה רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו או בשמו הגאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק, או מהשתמש כהגדר אמיתי של מהותם או איכותם של טובין שלו.

אלא שבהתאם לתכליתה של הפקודה – שמירה על תחרות הוגנת ומניעת הטעיה – ובעקבות הדין והפסיקה האמריקניים והאירופיים, פירשה פסיקת בית המשפט העליון את הסעיף הזה על דרך הצמצום (עניין מועדון מנויי טוטו זהב הנל, עמוד 898). נקבע כי המונח 'אמת' שבסעיף 47 רומז גם לעיקרון ההגינות, קרי, השאיפה כי יתאפשר לכל אדם להגדיר נכונה את הטובין או השירות שהוא מספק, שאיפה שיש לאזנה עם החתירה לכך שיתאפשר לכל צרכן לזהות נכונה את מקור הסחורה או השירות שהוא רוכש (שם). לשם האיזון הזה, אין די בכך שהסימן יתאר באופן אמיתי את הטובין או השירות של בעל העסק. נדרש כי השימוש יהיה שימוש כן, כלומר חיוני לבעל העסק, ולשם כך אומצו שלושה מבחנים האם ניתן לזהות את המוצר או השירות בקלות ללא השימוש בסימן המסחר; האם השימוש בסימן המסחר נעשה במידה שאינה עולה על הנדרש לשם זיהוי המוצר; והאם אין השימוש בסימן המסחר מצביע על חסות שנתן בעל הסימן לבעל העסק המבקש להשתמש בו.

על-פי שלושת המבחנים הללו אין ספק שלא תחול ההגנה הקבועה בסעיף 47 על הנתבעת.

יתר עילות התביעה

אין נזק לתובעת ואין רווח לנתבעת. בהעדר נזק אין עוולה, ואין מקום לדון בעילות הנזיקיות. בהעדר רווח אין התעשרות, ואין מקום לדון בהשבה לפי עילת עשיית עושר.

דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור