משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: עורכי דין סימן מסחר

24 בנובמבר, 2011,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לסימן מסחר שהוגשה על ידי חברת גורי יבוא והפצה בע"מ כנגד חברת אליאס וקסמן בע"מ. נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסקת יערה שושני כספי. ביום 24.11.2011 ניתנה ההחלטה בתיק.

התנגדות לרישום סימן המסחר מעוצב מספר 200256 "חמצוצים" בסוג 30 ביחס למסטיקים, ממתקים, ופלים וסוכריות.

המתנגדת טוענת כי היא זו שהגתה את סימן המסחר "חמצוצים" והחל משנת 2005 היא עושה בו שימוש. המתנגדת טוענת כי יש ברישום הסימן המבוקש כדי להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר ולפיכך אינו כשיר לרישום לנוכח הוראות סעיף 11(6) לפקודה.

ההתנגדות התקבלה, נפסק כי אין לרשום את הסימן בשל כך שרישומו עלול להטעות את הציבור.

המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות בסך 7,000 ₪ הכולל מע"מ.

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

סימן מוכר היטב

לפי סעיף 11(13) לפקודת סימני המסחר, סימן מסחר אינו כשיר לרישום במידה וקיים סימן מסחר אחר המוכר היטב.

המבחנים להכרעה בשאלת היות סימן מסחר בבחינת מוכר היטב הם: מידת ההכרה וההוקרה של הסימן;  היקף השימוש ומשך השימוש בו; היקף ומידת פרסום הסימן; מידת האופי המבחין האינהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת מידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (לעניין זה יצוין כי שימוש על ידי מספר גורמים בסימן מסוים עשוי להצביע על כך שהמוניטין אינו משויך אף לא לאחד מהם וכך תתקבל המסקנה כי אין המדובר בסימן מוכר היטב) ועוד (ראו ע"א 9191/03  Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869).

בענייננו, להוכחת טענתה כי הסימן "חמצוצים" הפך לסימן מוכר היטב המזוהה עמה, הגישה המתנגדת ראיות באשר למאמצי הפרסום והשיווק מטעמה.

נפסק כי בהעדר חוות דעת מומחה בשאלה נתח השוק, בהעדר סקר צרכנים ובשל כך שמוצרי המתנגדת אינם נמכרים כאשר הסימן "חמצוצים" מוטבע על אריזתה, קיים קושי לקבוע בוודאות הנדרשת כי הסימן המבוקש הפך למוכר היטב כמשמעותו בדין כתוצאה מפעילות המתנגדת.

על כן הסימן "חמצוצים" (מעוצב) איננו בבחינת סימן מוכר היטב המזוהה עם המתנגדת.

הטעית הציבור ותחרות בלתי הוגנת

המתנגדת טענה כי רישום הסימן על שם המבקשת יצור הטעיה בקרב ציבור הצרכנים  וכן יעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר לפי סעיף 11(6) לפקודה.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימני מסחר, הם כידוע מבחן המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות, צינורות השיווק מבחן השכל הישר וכלל נסיבות העניין (ע"א 261/64 פרו-פרו נ. פרומין, פ"ד י"ח(3), 275).

נפסק כי הסימן המבוקש וסימן המתנגדת מעוצבים ואי לכך קיימים ביניהם הבדלים ויזואליים. אולם מבחינה פונטית קיימת למעשה זהות מוחלטת בין שני הסימנים. כמו כן, הן המבקשת והן המתנגדת מעוניינות לעשות שימוש בסימן "חמצוצים" ביחס לאותן סחורות בדיוק, היינו, פסי גומי ארוכים וחמוצים. קהל היעד בשני המקרים הינו זהה וכולל בעיקר ילדים ונוער.

בנוסף נפסק כי המתנגדת עשתה שימוש בסימן "חמצוצים" החל משנת 2005 ועל כן שוכנע הרשם כי סימן המתנגדת רכש אופי מבחין במידה מסוימת אשר יש בה כדי למנוע רישומו של הסימן המבוקש נוכח חשש להטעיה.

13 באפריל, 2011,

0 תגובות

Diageo - בקשה לרישום סימן מסחר תלת מימדי

Diageo - בקשה לרישום סימן מסחר תלת מימדי

בקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת Diageo North America ונדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ. ביום 13.4.2011 ניתנה ההחלטה בתיק הבקשה.

המבקשת הגישה לרישום סימן מסחר תל מימדי אשר נתבקש לרישום בסוג 33 "משקאות אלכוהוליים (למעט בירה); הנכללים כולם בסוג 33".

מחלקת סימני מסחר הודיעה כי הסימן אינו כשיר לרישום בשל היותו דמות תלת מימדית של אריזה או מיכל המשמשים עבור הטובין המסומנים בסימן. עוד צוין כי הדרך הראויה להגן על עיצובים תלת מימדיים הינה באמצעות הגשת בקשה לרישום מדגם.

הסימן התקבל לרישום.

יוער כי המדובר בהחלטה הפוכה להחלטה שהתקבלה בעניין Spirits.

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

התנאים לרישום סימן מסחר מעוצב על בקבוק משקה

כאמור לא יהא זה כל בקבוק, ואף לא כל בקבוק המזוהה בעיני הצרכן, אלא אך ורק בקבוק המתקיימים בו שלושת התנאים הבאים:

(א) קווי דמות החורגים מן העיצוב (דמות שאין לה תפקיד אסתטי ממשי);

(ב) תפיסת העוסק ותפיסת הצרכן (הדמות ממלאת בפועל תפקיד של סימן מסחר);

(ג) וכל אלה כאשר הבקבוק מיוצר ומשווק ורכש לו שם משך שנים רבות (אופי מבחין נרכש).

נפסק כי משקאות אלכוהוליים מסוימים ניכרים בעיצוב הבקבוק המכיל אותם במשך שנים רבות וצורת הבקבוק נתפסת כסימן מסחר, דהיינו כדמות המהווה את הקישור בעין הצרכן למוצר או למקורו.

בשוק מעין זה, שוב אין אינטרס לציבור, ואף לא ליצרנים להמשיך ולעצב, על שום שמראש, דהיינו מצד היצרן, ובדיעבד, דהיינו מצד הצרכן, קיימת חשיבות להשקעה במותג הנתפס על פי צורת הבקבוק.

נפסק כי שמו של המשקה המשווק בבקבוק המבוקש הוא "Crown Royal" ובעברית - כתר מלכותי. מבט בפיתוחים והתבליטים שעל הבקבוק ילמדו כי אלה נועדו להעניק לו מראה של כתר.

נפסק כי, מדובר במוצר הנמכר בבקבוק זה מזה עשרות שנים, וככזה ברי כי עניינו במיתוג וזיהוי המוצר ולא בעיצוב אריזתו, וכך מן הסתם הוא גם נתפס על ידי הציבור.

על כן נפסק כי במקרה מעין זה, כאמור, גובר האינטרס של יציבות חיי המסחר (המזהים את הבקבוק כסימן מסחר) ושכלול התחרות, על הרצון לעודד עיצובים חדשים.

21 במרץ, 2011,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר וגניבת עין בבקבוק יין

הפרת סימן מסחר וגניבת עין בבקבוק יין

תביעת הפרת סימן מסחר שהגישה חברת יקב רימון בע"מ כנגד חברת טעמי הגליל בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט יהודה זפט. ביום 21.3.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

הנתבעים משווקים יינות מפרי הרימון שלטענת התובעת מהווים חיקוי מטעה של יינות רימון שהיא משווקת. על כן הגישה התובעת תביעה לצו מניעה האוסר על הנתבעים לייבא ו/או לייצר ו/או לשווק את המוצרים המפרים ולהורות על השמדת המוצרים המפרים, להורות לנתבעים למסור דין וחשבון על היקפי הייצור והשיווק של המוצרים המפרים ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקים שגרמו לה בצירוף פיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 ופיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח הוראות סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007.

התביעה נדחתה. נפסק כי אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהיינות המשווקים על ידי הנתבעת הם של התובעת או קשורים אליה. בנוסף נפסק כי התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

הפרת סימן המסחר

בית המשפט פסק כי ההשוואה בין התווית הנטענת להיות מפירה לבין סימן המסחר נעשית בהתחשב במכלול הרכיבים שעל התווית, ואפילו קיים דמיון מה בין האיור שעל תווית הבקבוק המשווק על ידי הנתבעת לבין האיור הכלול בסימן המסחר, אין בו כדי להוות דמיון מטעה בין התווית של הנתבעת לבין סימן המסחר.

על כן, דחה בית המשפט את טענות התובעת לעניין הפרת סימן המסחר הרשום.

גניבת עין

סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

כדי לזכות בתביעתה בעילה של גניבת עין על התובעת להוכיח שיינות הרימונים שהיא משווקת רכשו מוניטין וקיים חשש שציבור הלקוחות יטעה לחשוב שיינות הרימונים המשווקים על ידי הנתבעת הם מתוצרת התובעת או קשורים אליה.

אופן ההשוואה בין המוצרים

בית המשפט פסק כי צורת בקבוק התובעת אינה ייחודית ומקובלת בשוק היינות ועל כן לא תינתן הגנה לצורה זו. יתר על כן, התובעת לא רשמה מדגם על צורת בקבוקי היין שהיא משווקת.

השוואה בין הבקבוקי התובעת מעלה כי הם שונים באופן מהותי מהרכיבים המופעים על תווית בקבוק היין המשווק על ידי הנתבעת. נוכח כל אלה, נראה כי אין דמיון מטעה בין התוויות של הנתבעת לבין התווית של התובעת.

בשל מחירו הגבוה של יין הרימונים (100 ₪), לקוח המעוניין לרכוש יין רימונים בודק את תוית המוצר בטרם רכישתו ואינו בוחר את המוצר על פי צורת תחתית הבקבוק.

על כן נפסק כי, הדמיון בין האיורים על שרוול הבקבוקים אינו מבסס חשש שצרכנים יחשבו בטעות שבקבוקי היין של הנתבעת הינם של התובעת.

המוניטין במוצר

נפסק כי יין הרימונים של התובעת רכש מוניטין. עם זאת, נוכח מסקנת בית המשפט לפיה אין חשש שציבור הלקוחות הרלבנטי יטעה לחשוב שהיינות המשווקים על ידי הנתבעת הם של התובעת או קשורים אליה, דין התביעה להידחות  גם בעילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והטעיית הצרכנים.

13 במרץ, 2011,

0 תגובות

זכויות יוצרים, סימני מסחר וגניבת עין בטבעת

זכויות יוצרים, סימני מסחר וגניבת עין בטבעת

תביעה שהגישה חברת H.Stern כנגד חברת א.נ.ארניל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת ד"ר דרורה פלפל. ביום 13.3.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

אחד התכשיטים המצליחים והיותר מוכרים של התובעות הינה טבעת בשם "ג'וליאנה", בה משולבים שלשה אלמנטים. הנתבעים משווקים טבעת שאף היא משלבת את שלושת האלמנטים האמורים, בהבדל קטן.

התובעות טוענות, כי יש בטבעת זו משום העתקה של העיצוב הייחודי של טבעת ג'וליאנה, למעט הבדל זניח – לשיטתן, ועל-כן יש בייצורה ובשיווקה משום הפרה של סימן מסחר רשום, שאף מוכר היטב בישראל; עוולה של גניבת עין; הפרה של זכויות יוצרים; עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעות; דילול וגזל המוניטין של התובעות; והטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

נפסק:

התביעה מתקבלת בחלקה, ביחס לעילה של הפרת זכות יוצרים.

ניתן צו לפיו על הנתבעים לחדול ולהימנע, בעצמם או באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, מכל עיסוק מסחרי בטבעת המפרה.

ניתן צו לאיסוף והתכת הטבעות המפרות, וכן השמדת תבניות היציקה והגלופות, וזאת בנוכחות נציגי התובעות, תוך 45 יום ממועד מתן פסק-דין זה.

הנתבעים ישלמו לתובעות שכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪, וכן את הוצאותיהן, אותן יישום הרשם.

בנוסף, כאמור, על התובעות לבחור בין שני סעדים חלופיים: 1. פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או; 2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

נקודות מרכזיות:

האם הפרו הנתבעים את סימן או סימני המסחר הרשומים של התובעות?

התובעות טוענות כי הנתבעים מפרים את סימני המסחר שלהן בדמות הכוכב, על-פי הגדרת ההפרה שבסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972: "'הפרה' – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך – (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר"

הנתבעים אמנם אינם משתמשים ב"סימן מסחר רשום" של התובעות והשאלה היא האם שימוש במגן דוד הינו, לעניינו, שימוש "בסימן הדומה לו" בידי מי שאינו זכאי לכך. בית המשפט פסק כי התשובה לכך, הינה בשלילה.

המבחנים שהציבה הפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימנים מכונים "המבחן המשולש" – מבחן מצטבר המורכב משלושה מבחנים: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין ה"מבחן המשולש" הוצג לראשונה בע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק אגודת ישראל בע"מ, פ"ד יט(2) 673, 675 (1966). כן ראו, למשל, רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 453-451 (2003) (להלן: עניין טעם טבע).

מבחן המראה והצליל

בעניין טעם טבע, בעמ' 451, נקבע כי זהו המבחן המרכזי מבין השלושה, וכי: "אין מדובר בהשוואה מדוקדקת... יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם."

בין הכוכב בעל חמשת הקודקודים לבין הכוכב בעל ששת הקודקודים קיים דמיון מסוים. בעיקר נכונים הדברים כאשר מדובר בהטבעות – קטנטנות – של היטלי הכוכבים.

עם זאת, כאשר מדובר בתכשיטים כגון טבעות, אשר מטבעם הינם קטנים, והפרטים המבחינים בהם הינם זעירים, ואשר בשל מחירם הגבוה ביחס לגודלם הם נבחנים בקפדנות ובדקדקנות על-ידי רוכשיהם הפוטנציאליים – יש לייחס חשיבות רבה גם להבדלים מזעריים בין תכשיט אחד למשנהו, וכך גם להבדל – כבענייננו – במספר הצלעות.

בנוסף, בעניין טעם טבע ציין השופט גרוניס כי המשקל היחסי שיינתן להיבט החזותי לעומת סוגיית הצליל או שמם של הסימנים תלוי בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, והבחין בין שני סוגי מוצרים: "הסוג האחד הינו מוצרים המונחים דרך כלל על המדף שצרכנים יכולים ליטול אותם באופן חופשי, ואילו הסוג השני הוא מוצרים המצויים מעבר לדלפק אשר על-מנת לקבלם יש צורך להיעזר במוכר. במהלך דו-השיח עם המוכר נדרש הצרכן להגות את סימן המסחר המתייחס למוצר שהוא חפץ בו. הצורך לבטא את סימן המסחר על-פה והסכנה לטעות או לבלבול מגבירים את המשקל שיש ליתן לדמיון בצליל ביחס לסימנים של מוצרים מן הסוג השני. לעומת זאת ביחס לסימנים המתייחסים למוצרים מן הסוג הראשון יש לשים דגש דווקא על הדמיון החזותי, שהרי הצרכן נוטל את המוצרים לאחר שהוא מתבונן בסימנים המופיעים על גבי אריזתם." (ר' שם, בעמ' 452).

בית המשפט פסק כי בענייננו, לאור זאת, יש לשים דגש מיוחד להבדלים בין שמות הסמלים.

מבחן סוג הסחורות

בית המשפט פסק כי אין מחלוקת שסוג הסחורות – תכשיטים – משותף וזהה לשני הצדדים, התובעות והנתבעים. עם זאת, ביחס למבחן סוג הסחורות נקבע כי כאשר מדובר במוצרים אשר עלותם גבוהה, יטו הצרכנים לבצע בדיקה מעמיקה יותר ולהשוות בין המוצרים השונים בשוק בטרם ביצוע העסקה (ר' בעניין טעם טבע, בעמ' 453, מול האות ג', והאזכורים שם).

נפסק כי דברים אלה נכונים לענייננו. צרכנים המתעניינים ברכישת טבעת משובצת יהלומים, בודאי כאלה המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות – המתומחרים כיקרים מאד ביחס לשוק – אינם עושים זאת בחטף.

מבחן חוג הלקוחות

התובעות מיתגו את עצמן במשך שנים ארוכות כפונות לחוג לקוחות מסוים, ובמקומות מסוימים בלבד – בשדה התעופה הלאומי ובמלונות יוקרה; זאת, בשונה מהנתבעים, שפנו תמיד ללקוחות באופן בלתי אמצעי ונגיש, ותימחרו את מוצריהן בהתאם – ברמת מחירים נמוכה משמעותית מתימחור תכשיטי התובעות.

לקוחות המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות יודעים בוודאי כי את תכשיטיהן של התובעות ניתן לרכוש רק בחנויות שבבעלותן, ולכן אין חשש כי לקוח של התובעות הנכנס לחנויות הנתבעים ייטעה לחשוב כי אלה החלו לשווק את תכשיטי התובעות, ובכללן ג'וליאנה.

מבחן יתר נסיבות העניין

נוסף על שני המבחנים הנזכרים לעיל, מבחן זה מאגד את הנסיבות הספציפיות של המקרה אשר לא נדונו במבחנים הקודמים. נפסק כי בעניין זה ניתן לציין כי הנתבעים אינם נוקטים בדרכי פירסום ושיווק כגון אלה בהם עושות התובעות שימוש, ולמעט תמונות באתר האינטרנט שלהם, לא הוצגו בפני בית-המשפט צילומים של תכשיטי הנתבעים אשר בגינן עלול לטעות צרכן פוטנציאלי ולהתבלבל בין מוצרי הצדדים.

מבחן "השכל הישר"

הפסיקה הכירה במקרים מסוימים במבחן רביעי – הוא מבחן "השכל הישר" – במסגרתו עשוי בית-המשפט להכיר בהפרה אף במקרים בהם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל, וזאת כאשר המסר הרעיוני העומד בבסיס הסימן המפר דומה מהותית למסר העולה מהסימן של התובע (ראו בעניין טעם טבע, בעמ' 453). ומההן ניתן להכיר בלאו בענייננו: אם ניתן לייחס תכונות קונספטואליות לעבודות האומנות התכשיטנית, הרי שהמסר הרעיוני הנובע משימוש בכוכב, שמן של התובעות, שונה לחלוטין מהמסר הרעיוני הנובע מהשימוש במגן-דוד כסמל לתכשיטים שיוצרו בישראל.

לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הפרו את סימני המסחר הרשומים של התובעות.

האם הפרו הנתבעים סימן מסחר מוכר היטב של התובעות?

לטענת התובעות, סימן הכוכב (או הכוכבים) זכאי להגנה כסימן מסחר מוכר היטב, בהתאם להגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר: "סימן המוכר היטב בישראל... לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק."

מעבר לקביעה הכוללנית כי "בין השאר" יילקחו בחשבון שני השיקולים המנויים לעיל, החוק הישראלי, כמו גם אמנת פריס והסכם הטריפס – הם מקורות ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב – אינם מספקים מענה מדויק לשאלה מהו סימן מסחר מוכר היטב ומהם התנאים המגדירים סימן מסחר כמוכר היטב - ת"א (ת"א) 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, פסקה ה' (פורסם בנבו, 25.4.2010) (להלן: "אנג'ל נ' ברמן ".

התובעות הציגו שימוש רב וארוך בסימן הכוכב בתכשיטיהן, כמו גם שימוש בסימן בפירסום ובשיווק של התכשיטים.

עם זאת, במהלך הדיון הציג בא-כוח הנתבעים ראיות לא מעטות לשימוש בסימן הכוכב על-ידי אחרים, הן בעבר – אפילו הרחוק, והן בהווה – בשווקים רבים ושונים בעולם, בעיקר במזרח אירופה, ובפרט בארצות ברית-המועצות לשעבר (ביניהם מפורסמים מאד כגון CHANEL).

בנוסף, טענו הנתבעים, כי השימוש בסימן הכוכב הינו בסיסי מאד בתכשיטנות, והטבעתו הינה אחת מפעולות הצורפות הראשונות שנלמדות בבתי-ספר לצורפות.

על כן נפסק כי התובעות לא הוכיחו ברמה המחויבת בדיני הראיות האזרחיים (51%) כי סימן הכוכב הינו סימן מסחר מוכר היטב שלהן, דווקא.

האם ביצעו הנתבעים עוולה של גניבת עין?

שניים הם היסודות אותם נדרשות התובעות להוכיח בעוולת גניבת העין: המוניטין של התובעות בטבעת ג'וליאנה; והחשש הסביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטבעות של התובעות והנתבעים (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942 (2001) (להלן: עניין עיתון משפחה).

מוניטין

באשר ליסוד הראשון – הוכחת המוניטין – נקבע כי על התובעות להראות, בראש ובראשונה, כי הטבעת שלהן הינה בעלת אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף, ושהציבור מקשר אותה עם מקור מסוים – שהינו הן – אפילו אינו מזהה את המקור בשמן (ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, 232 (1991) (להלן: עניין פניציה); וכן בעניין עיתון משפחה, בעמ' 942).

התובעים הציגו עדויות במצביעות על הקישור – הנדרש לשם הוכחת מוניטין – בין תיאור הטבעת בעל-פה לבין הטבעת עצמה ואף למקור הטבעת – הוא התובעות.

ואולם, לשם הוכחת המוניטין נידרש להראות כי הציבור הוא שמקשר בין התיאור והמוצר לבין המקור, ועדויות שהציגו התובעים מתארות את הקישור האמור בקרב זבני החנויות שמשווקות חיקויים של אותו המקור – שלהם עניין ואינטרס מיוחד ועודף בהכרת המוצר, כמו גם מקורו, ביחס לכלל הציבור.

החיקויים עצמם – אין בהם משום עוולה של גניבת עין (ר' עניין פניציה, בעמ' 232), אלא יש בהם, בקישור בין תיאור הטבעת לבין התובעות ובכינוי הטבעת בשם התובעות אף בפי החקיינים, משום ראייה לקיומו של מוניטין, שפגיעה בו – בדרך של הטעיית הציבור – היא שמקימה את העוולה.

חשש להטעיה

המבחן הנוהג לבחינת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור במסגרת עוולת גניבת העין זהה למבחן הנוהג בבחינת הדמיון בין סימני מסחר, קרי – "המבחן המשולש", המורכב, כזכור, ממבחני המראה והצליל, מבחני סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין (ר' עניין עיתון משפחה, בעמ' 949).

למרות הזהות בין המבחנים, עמד בית-המשפט העליון בעבר על ההבדל, לעניין יסוד ההטעיה, בין עוולת גניבת העין לבין הפרת סימן מסחר, ככל שהדבר נוגע לשוני חזותי במכלול מרכיביו של המוצר. השופט א' גרוניס, בעניין טעם טבע, בעמ' 451-450, אף התייחס מפורשות למשמעות אריזת המוצר: "על-אף הזהות בין המבחנים לקיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר ובעוולת גניבת עין קיים בכל זאת שוני מהותי בין שני המקרים. ההבדל נעוץ במושא הבדיקה: בעוד שבעוולת גניבת עין בודקים אם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר, הרי שבתובענה בדבר הפרת סימן מסחר מכוונת הבדיקה אך ורק לקיומו של דמיון מטעה בין הסימנים עצמם. כלומר, בתביעת הפרה יש ליתן משקל נמוך יותר, או במקרים מסוימים לא ליתן משקל כלל, למידת הדמיון בחזותם של המוצרים או של אריזותיהם...".

בית המשפט פסק כי אין במכלול מעשיהם של הנתבעים כדי להביא לחשש סביר שהציבור יטעה לחשוב שטבעת הנתבעים היא מתוצרת התובעות.

התובעים לא הציגו ראיות לכך: - שהנתבעים משתמשים בשם הטבעת או בשמן של התובעות; - שהם משווקים את הטבעת שלהם בקשר כלשהו לטבעת התובעות או לתובעות עצמן; - או שלקוח כלשהו טעה והתבלבל בין התובעות לנתבעים ובין טבעותיהם.

נוסף על כך, התובעות משווקות את תכשיטיהן בחנויות שבבעלותן בלבד. לקוחותיהם, הקיימים והפוטנציאליים, בודאי יודעים זאת, שכן התובעות מיתגו עצמן כיצרני תכשיטי יוקרה מובילים. לפיכך, החשש כי לקוח פוטנציאלי ייכנס לחנות של הנתבעים וייטעה לחשוב שראה שם תכשיט של התובעות – הינו בלתי סביר.

אשר-על-כן, דחה בית המשפט את טענות התובעות אף בדבר גניבת-עין.

חוק זכויות יוצרים ביחס למוצרים שכשירים להירשם כמדגם

טענה מקדמית שהעלו הנתבעים בסיכומיהם (טענה שהינה משפטית גרידא, ועל כן לא מדובר בהרחבת חזית): לשיטת הנתבעים, בענייננו חל סעיף 22(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, לפיו חוק זה אינו חל לגבי מדגמים הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים והמדגמים, שכן הטבעת הינה פריט אופנתי הראוי להירשם כמדגם – ורישום שכזה לא נעשה על-ידי התובעות.

לתמיכה בטענתם זו, הפנו הנתבעים לפסיקה קודמת [למשל, ת"א (ת"א) 1311/04 אלקריף נ' יומטוביאן יעקב – אופנת טריפ (פורסם בנבו, 19.4.2010); וכן פסיקתי בעניין ת"א (ת"א) גונן נ' פשוט יבוא ושיווק בע"מ (פורסם בנבו, 16.4.2009)].

סעיף 22(1) קובע בזו הלשון: "חוק זה לא יחול על סימני-אמצאה הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, פרט לסימני-אמצאה שאם, אמנם, ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלות על-ידי פרוצס תעשייתי"

על-פי תצהיר עדת התביעה, לפיו ייצור תכשיטי התובעות הינו "ידני ופרטני", הרי שטבעת ג'וליאנה אינה עונה על הסיפא של ההגדרה המחייבת רישום, באשר אינה מהווה דוגמא המוכפלת על-ידי פרוצס תעשייתי.

ודוק: על-פי הגדרת "מדגם" בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים (שהחליפה את חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907) – מדגם, כעקרון, כולל גם עבודת יד: "'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני".

נמצא שהמחוקק הישראלי עמד על כך שרק לגבי מדגמים שנוצרו בתהליך תעשייתי, ולא בעבודת-יד, לא יחול חוק זכות יוצרים. בנוסף, עיון בפסיקה, [ר' גם, למשל, ת"א (נצ') 552/90 שדה-שוורץ נ' מאוזנר, פ"מ תשנ"ד(3) 147, 159-154 (1992)[, מלמד כי הקביעות לגבי הצורך ברישום פריטים אופנתיים כמדגמים התייחסו – כולן – לפריטי לבוש בלבד, ר' גם בעמ' 94-92 לספרו של טוני גרינמן זכויות יוצרים (2003)].

הפסיקה נוהגת להחיל את הוראת סעיף 22 לגבי בגדים, וזאת בשל כך שבגד הוא מוצר שימושי, שצורתו מוכתבת בעיקר על-ידי שיקולים פונקציונלים וצורת הגוף.

לא כך הדבר בעניין תכשיטים, ואין דין תכשיטים כדין אופנת לבוש.

למסקנה דומה הגיעה גם השופטת ארבל בהמ' (ת"א) 11001/95 מיכל נגרין עיצובים בע"מ נ' שארם – תכשיטים ישראליים מקוריים בע"מ (פורסם בנבו, 16.11.1995) (להלן: עניין מיכל נגרין).

זכויות יוצרים בטבעת ג'וליאנה

לשם הגנה על טבעת ג'וליאנה בזכויות יוצרים נדרש ראשית להכיר בה כיצירה מוגנת.

בית-משפט זה הכיר בעבר בתכשיטים כיצירה אומנותית הראויה להגנה, כל עוד מדובר ביצירה מקורית וייחודית (ר' עניין מיכל נגרין, בפסקה 3 להחלטה).

על-פי הפסיקה, מקוריות מורכבת משניים: 1. יצירה עצמית (להבדיל מהעתקה); 2. יצירתיות, או משאב רוחני השקול ליצירתיות. באשר ליצירה העצמית – התובעות הציגו בפני בית-המשפט ראיות, שלא הופרכו, לכך שמדובר בתכשיט פרי עיצובן. באשר לדרישת היצירתיות – כאמור לעיל, בפרק העובדות, טבעת ג'וליאנה מתאפיינת בשלושה אלמנטים, אשר נטען כי שילובם הינו מקורי וייחודי, ולפיכך זכאי להגנה.

לפיכך קבע בית המשפט כי טבעת ג'וליאנה הינה יצירה מקורית הראויה להגנה על זכויות יוצריה, וזאת בשל השילוב הייחודי והמקורי של שלושת האלמנטים.

ודוק: אין בקביעה זו כדי להקנות זכויות יוצרים באלמנט מסוים מבין שלושת האלמנטים, אלא על שילובם של השלושה בטבעת.

הפרת זכויות היוצרים – העתקה

העתקה ניתנת להוכחה באמצעות הוכחת שני אלה: 1. "גישה" או נגישות של הנתבע ליצירת התובע; 2. דמיון מהותי בין יצירת הנתבע ליצירתו הקודמת של התובע.

כאמור, התובעות הציגו בפני בית-המשפט פרסומים רבים ונפוצים של טבעת ג'וליאנה, בארץ ובעולם, ומשכך אין ספק שלנתבעים הייתה גישה ליצירת התובעות.

שאלה מורכבת יותר היא האם קיים בין טבעות הצדדים דמיון מהותי. דמיון מהותי הוגדר על-ידי בית-המשפט העליון כמתקיים כאשר: הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח כי דמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת, מלבד העתקה. (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 830 (1970) (להלן: עניין אלמגור))

בהמשך הדברים בעניין אלמגור קבע השופט י' כהן כי: "השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה, שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה. ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן."

גישה זו, של בחינת הדמיון המהותי בין היצירות כמכלול – בשונה מהשוואת רכיביהן – היא הגישה שאימץ בית-המשפט העליון כדרך המלך, בעיקר ביצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיביהן עדיפה על-פני פירוקן לרכיבים והשוואתם בנפרד ]ר' ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577, 590 (2000)[.

בודאי נכונים הדברים כאשר מדובר ביצירה שההגנה על זכויות יוצריה הוקנתה בשל שילוב ייחודי ומקורי של אלמנטים, ולא לאלמנטים עצמם.

כך גם בענייננו – יש לבחון ולהשוות את טבעות הצדדים כמכלול, המאופיין והמיוחד בשילוב שלושת האלמנטים. בית המשפט פסק כי בין הטבעות קיים דמיון מהותי, שכן הנתבעים לא הצליחו להצביע ולו על תכשיט אחד נוסף, שלהם או אחרים, בו משולבים שלושת האלמנטים. אין זה סביר ששילוב האלמנטים רק בטבעת זו הינו פרי של סיבה אחרת חוץ מהעתקת השילוב מטבעת התובעות.

במובן זה, השוני בפרטי רכיב הכוכב, אין בו כדי לערער ולהפחית מהדמיון המהותי בין טבעות הצדדים, ומהמסקנה כי הנתבעים העתיקו את טבעת התובעות.

לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעות בטבעת ג'וליאנה.

סעד כספי - פיצוי

התובעות ביקשו פיצוי בלא הוכחת נזק בגובה 20,000 ₪, מכוח הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים; וכן הוצאת צו למתן חשבונות, המורה לנתבעים להגיש דו"ח מפורט, בתצהיר, שתוכנו מאומת על-ידי רואה-חשבון, ביחס לכמות הטבעות המפרות שנמכרו על-ידי הנתבעים ולכלל התמורה בגין מכירות אלה.

סעדים אלה הינם סעדים חלופיים, ואין האחד יכול לבוא ביחד עם השני, שכן אז יהא זה משום כפל פיצוי לתובעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלהן. יפים לכך דברי השופט לנדוי, בפרשת דפוס ניאוגרפיקה [ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890, 893-892 (1957)]: "שלוש הן התרופות הכספיות אותן יכול בעל זכות-יוצרים לתבוע עקב הפרת זכותו: (א) פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה, בהתאם לסעיף 6 של חוק זכות יוצרים, 1911... (ב) מתן חשבונות על-ידי הנתבע, על הריווח שזה הפיק מן ההפרה... (ג) ... ... תביעת פיצויים ותביעת מתן חשבונות סותרות זו את זו, ועל-כן אי-אפשר לתבוע יחד את התרופות (א) ו-(ב)... הטעם לדבר הוא, שבתביעה למתן חשבונות יש משום מחילת ההפרה, בעוד שתביעת פיצויים מבוססת על עובדת ההפרה. לשון אחרת, תביעה לתשלום המגיע בהתאם לחשבון אינה תביעת נזיקים, אלא תביעה מעין-חוזית, בה תובע בעל-הזכות מאת המפר מה שהלה גבה עבורו, על יסוד 'עשיית עושר ולא במשפט'."

משלא פירטו התובעות את נזקן בגין ההפרה, נותרו בפניהן שני הסעדים החלופיים האמורים: 1. פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או; 2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

משציינו התובעות בסיכומיהן שהן חוזרות על כל הסעדים המבוקשים בפרשת התביעה, נראה שכדי לסיים תובענה ישנה זו, עדיף כיום לבחור בתשלום הפיצוי הסטטוטורי.

בית המשפט פסק כי אם תודענה התובעות כי ברצונן לבחון את סעד השבת הרווחים, יוצא צו למתן חשבונות, תוך 30 יום מיום מתן הודעת התובעות.

20 בפברואר, 2011,

0 תגובות

ביטול סימן מסחר בשל היעדר שימוש

ביטול סימן מסחר בשל היעדר שימוש

רשם סימני המסחר, הפוסקת יערה שושני כספי (בקשה לביטול סימן מסחר מס' 169322) - 20-2-2011

תחום: בקשה לביטול סימן מסחר בשל היעדר שימוש נושאים: מי ראשי להגיש בקשה לביטול סימן בשל היעדר שימוש, ביטול סימן בשל היעדר שימוש, נטל השכנוע בבקשה לביטול סימן, שימוש בסימן במסגרת שם החברה, שימוש בסימן באמצעות מבקשת הביטול ללא רישום רישיון, נסיבות מיוחדות במסחר המצדיקות את הרישום, נסיבות חריגות המצדיקות הפעלת שיקול דעת הרשם

עובדות:

בקשה לביטול סימן מסחר מעוצב "עוף טנא" בגין העדר שימוש לפי סעיף 41 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972. משנת 1991 בעלת הסימן אינה פעילה בתחום העופות. במסגרת הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, ניתן למבקשת רישיון בלתי ייחודי לעשות שימוש בשם המותג "עוף טנא" בכל הקשור במכירת עופות שישחטו או יעובדו במפעל  ואולם רישיון זה לא נרשם ברשם סימני המסחר.

נפסק:

בעלת הסימן לא עשתה כל שימוש בסימן בתקופה הקובעת, הן בעצמה והן באמצעות מבקשת הביטול, לצורך סימון הטובין (מוצרי עוף ובשר) בגינם נרשם הסימן. בעלת הסימן אף לא הצביעה על נסיבות מיוחדות במסחר שיסבירו את אי השימוש בסימן. בנוסף, לא קיימות נסיבות חריגות אחרות אשר יהוו צידוק ראוי בגינו יוותר רישום הסימן בפנקס סימני המסחר. אי לכך, מקבלת את הבקשה והרשם הורה על ביטולו של סימן מסחר מס' 169322. למבקשת נפסקו הוצאות בסך 10,000 ₪.

נקודות מרכזיות:

מי ראשי להגיש בקשה לביטול סימן בשל היעדר שימוש

סעיף 41 לפקודה מטרתו העיקרית היא טיהור הפנקס מסימנים שלא נעשה בהם שימוש בפועל ושאין כוונה לעשות בהם שימוש. זאת בשונה מסעיף 39 לפקודה, המעניק זכות לבקש מחיקת סימן אך ורק ל"צד נפגע". סעיף 41 מתייחס לכל אדם המעוניין בדבר ביטול הרישום, ואין נפקא מינא אם מעוניין הוא בסימן שביטולו נתבקש, אם לאו. לפיכך, נפסק כי לא מוטלת בספק מעמדה של המבקשת כמי שרשאית להגיש בקשה לביטול הסימן הרשום על שם בעלת הסימן.

ביטול סימן בשל היעדר שימוש

סעיף 41 (א) לפקודה קובע כדלקמן: "41.(א) בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום או לא היה שימוש כאמור בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול."

על פי הוראות סעיף 41 (א) לפקודה, יבוטל רישומו של סימן אם יוכח כי לא נעשה בו שימוש  בקשר עם הטובין שלגביהם הוא רשום, במשך שלוש השנים שקדמו למועד בו הוגשה בקשת הביטול.

במסגרת בקשה לביטול סימן מסחר על פי סעיף 41 לפקודה, על היושב בדין לבחון שלוש שאלות (בג"צ 302/74 NICHOLAS OVERSEAS נ' פרמינגר, פ"ד כ"ט(1) 676 (1975) (להלן: "פס"ד פרמינגר")): "השאלה הראשונה היא, אם היה או לא היה שימוש בסימן במשך התקופה הרלבנטית. אם לא היה, כי אז השאלה השניה היא, אם היו או לא היו נסיבות מיוחדות במסחר, שבגללן אי אפשר היה להשתמש בסימן. ואם לא היו נסיבות כאלו, כי אז השאלה השלישית היא, אם אף על פי כן על הרשם להשתמש בשיקול דעתו שלא למחוק את הסימן".

נטל השכנוע בבקשה לביטול סימן

נטל השכנוע בבקשה לביטול סימן מסחר רשום רובץ לפתחו של מבקש הביטול. אין בעובדה כי המדובר בעובדה שלילית – היינו, העדר שימוש בסימן הרשום במשך שלוש שנים שקדמו להגשת הבקשה לביטול – כדי לשנות את הכלל דלעיל. על מבקש ביטולו של סימן, להניח לפחות ראשית ראיה לטענותיו, או-אז יעבור נטל הבאת הראיות אל בעל הסימן. ראה: בג"ץ 296/86 MOORGATE TOBACCO CO. LTD.  נ' PHILIP MORRIS INC. פ"ד מ"א(1) 485.

בענייננו, המבקשת הוכיחה כי משנת 1991 חדלה בעלת הסימן לעשות בעצמה שימוש בסימן הרשום בכל הקשור לתחום שיווק וייצור עופות. הנה כי כן, עלה בידי מבקשת המחיקה להניח ראשית ראיה לטענותיה בדבר העדר שימוש בסימן הרשום בתקופה הרלבנטית. לפיכך, עבר נטל הראיה לבעלת הסימן, להפריך את טענות המבקשת ולהראות כי עשתה שימוש בסימן הרשום על שמה או לחילופין כי קיימות נסיבות מיוחדות במסחר בעטיין לא עשתה שימוש בסימנה.

שימוש בסימן במסגרת שם החברה

הרשם דחה את טענות בעלת הסימן לפיהן השימוש בסימן כשם החברה מהווה שימוש כהגדרתו בדין. אכן נכון, כבר נקבע לא אחת כי לא בנקל יבוטל סימן מסחר אשר נרשם כדין, וכי יש ליתן פרשנות רחבה למונח "שימוש" בסימן מסחר. כך, שימוש בסימן רשום במסגרת שם חברה עשוי להיחשב כשימוש מספיק לצורך דרישת סעיף 41, ובלבד ששם החברה מוטבע על גבי מוצר או שירות הנכללים בפרטת הסימן הרשום.

בענייננו, עיקר הראיות שהובאו על ידי בעלת הסימן לעניין הוכחת השימוש היו חשבוניות המס שהוצאו מטעמה בגין תשלום דמי השכירות ע"י המבקשת עבור השימוש במושכר. לא הובאו כל ראיות לפיהן עשתה בעלת הסימן שימוש בשם החברה לצורך מסחר בטובין הכלולים בפרטת הסחורות של הסימן הרשום (היינו: מוצרי בשר ועופות). בנוסף, הכיתוב המופיע על גבי חשבוניות אלו הוא שמה של בעלת הסימן (השם) באותיות דפוס בלבד ולא הלוגו המעוצב אשר ביטולו נתבקש דכאן. אי לכך, לא ניתן לזקוף את השימוש שעשתה בעלת הסימן בסימן במסגרת ציון שם החברה על גבי חשבוניות המס, או יתר מסמכיה לצורך העניין, כשימוש לפי הוראת סעיף 41 לפקודה.

שימוש בסימן באמצעות מבקשת הביטול ללא רישום רישיון

הוראות הסעיפים הרלבנטיים לענייננו מצויות בסעיף 41(ו)(2) ובסעיף 50 לפקודה. סעיף 41(ו)(2) קובע כדלקמן: "ו) בסעיף זה, "שימוש", בסימן מסחר, לרבות - (1) ...... (2) שימוש על ידי בעל רשות רשומה כאמור בסעיף 50, בתנאי ששימוש זה נעשה בכפוף לפיקוח בעל הסימן".

סעיף 50 לפקודה קובע כדלקמן: "50.(א) רשאי בעל סימן מסחר רשום להרשות לאדם אחר (בפקודה זו - בעל רשות) להשתמש בסימנו לענין הטובין שלגביהם רשום הסימן, כולם או מקצתם. (ב) לא יהיה תוקף לרשות אלא אם נרשמה לפי הוראות סעיף זה, ורשאי הרשם לרשום אותה בכפוף לתנאים ולהגבלות שייראו לו. (ג) כל עוד בעל רשות משתמש בסימן לענין הטובין במהלך עסקו בהתאם לרשות ובכפוף לתנאים או להגבלות שבה, יראו את זכות השימוש בסימן בידי בעל הרשות כשימוש ייחודי בידי בעל הסימן".

בהסתמך על שני סעיפים אלו נקבעה הלכה על ידי ביהמ"ש העליון לפיה שימוש בסימן רשום ע"י מי שקיבל רשות שימוש בו, מבלי שנרשמה הרשות בפנקס סימני המסחר, לא יחשב כשימוש על ידי בעלי הסימן הרשום. ראו: דברי כב' השופט י' דנצינגר בע"א 2209/08 GIGIESSE CONFEZIONI S.P.A  נ' ואמפום בע"מ (פורסם ב"נבו", 23.3.10).

בענייננו, לא נרשמה על שם המבקשת רשות שימוש בסימן הרשום. לפיכך, לא ניתן ליחס לטובת בעלת הסימן, את השימוש שעשתה המבקשת בסימן בתקופה הקובעת.

יודגש כי ייתכנו נסיבות בהן שימוש בסימן רשום על ידי חברה שאינה בעלת הסימן ייזקף לזכות בעל הסימן, אף אם לא נרשמה רשות שימוש. זאת, במידה וניתן להוכיח כי המדובר בחברות הקשורות זו לזו באופן אשר כל הפרדה ביניהן תהא בלתי משמעותית או מלאכותית.

נסיבות מיוחדות במסחר המצדיקות את הרישום

התנאים המצטברים בסעיף 41(ב) לפקודה הם כדלקמן: התנאי הראשון הוא  קיומן של נסיבות מיוחדות במסחר שמנעו את השימוש מבעל הסימן. התנאי השני הוא כי לבעל הסימן כוונה לעשות שימוש בסימן המסחר. יודגש כי כוונה לעשות שימוש בסימן המסחר רלבנטית רק ככל שמקיימות נסיבות מיוחדות במסחר שמנעו את השימוש בסימן המסחר.

בעלת הסימן לא טענה, ומשכך אף לא הוכיחה, כי בעטיין של  נסיבות מיוחדות במסחר נמנע ממנה השימוש בסימנה. לא זו אף זו, בעלת הסימן הדגישה כי רישיון השימוש בסימן שהוענק למבקשת היה רישיון בלתי ייחודי. כלומר, בעלת הסימן יכולה הייתה לעשות שימוש עצמאי בסימנה בהקשר לטובין נשוא הסימן, אך בחרה שלא לעשות כן.

נסיבות חריגות המצדיקות הפעלת שיקול דעת הרשם

כאמור בפס"ד פרמינגר, אף אם לא נעשה שימוש בסימן במשך שלוש השנים שקדמו לבקשה לביטולו ולא התקיימו נסיבות מיוחדות במסחר שמצדיקות את חוסר השימוש בסימן, עדיין מסור לרשם סימני המסחר שיקול הדעת שלא להורות על ביטול הסימן הרשום. בבואו להפעיל את שיקול דעתו על הרשם לאזן בין נסיבות חריגות, ככל שימצאו, אשר עשויות להצביע על קושי להורות על ביטול הסימן, לבין מטרת סעיף 41 לפקודה. מטרת הסעיף היא  לאפשר לכלל הסוחרים בתחום מסוים לעשות שימוש בסימנים אשר נותרו רשומים בפנקס סימני המסחר על אף שלא נעשה בהם כל שימוש מסחרי ואף לא קיימת כל כוונה להשתמש בהם.

הרשם פסק כי מקרה בו מבקש הביטול הוא בר רשות בסימן רשום, ועתה לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים והגיעו לסיום היחסים העסקיים בינהם, מבקש הוא את ביטול הסימן בטענה כי לא נרשמה רשות השימוש על שמו, עשוי במקרים מסוימים להיחשב כנסיבה חריגה לצורך הפעלת שיקול הדעת המסור לרשם.

עם זאת, אין המקרה שלפנינו בבחינת "נסיבה חריגה". כפי שכבר נקבע לעיל, מתוך החומר המצוי בתיק, קיים ספק אם עלה בידי בעלת הסימן להוכיח כי המבקשת עשתה שימוש בסימן הרשום במתכונת המעוצבת בה הוא מופיע בפנקס סימני המסחר. לפיכך, אף אם הייתה נרשמת רשות שימוש על שם המבקשת, קיים ספק לו השימוש שעשתה המבקשת בסימן נזקף היה לטובת בעלת הסימן עצמה.

14 בדצמבר, 2010,

0 תגובות

בקשה לרישום סימני מסחר "TEACH FOR ISRAEL"

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הרשם ד"ר מאיר נועם (בקשה לרישום סימני מסחר מס' 206037-40) - 14.12.2010

תחום: בקשה לרישום סימני מסחר נושאים: מטרת סימן מסחר: אופי מבחין, אופי מבחין אינהרנטי, אופי מבחין נרכש

עובדות:

בקשה לרישום סימני מסחר "TEACH FOR ISRAEL" בסוג 9 – מכשירי מדע, חשמל, מחשבים, סוג 16 – נייר וצרכי נייר, סוג 35 – פרסומת ומסחר וסוג 41 – חינוך ובידור. ביום 29.10.2008 הודיעה מחלקת סימני המסחר כי לא ניתן לרשום את הסימנים המבוקשים וזאת כיון שצירוף המילים חסר אופי מבחין לגבי הסחורה המבוקשת לאור סעיף 8(א) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב – 1972 (להלן: "הפקודה"). עוד נטען כי הסימן אף אינו כשיר לרישום לאור הוראת סעיף 11 (10) כיון שצירוף המילים נוגע במישרין אל מהות או איכות הטובין שלסימונם הוא נוצר, ובנוסף נטען כי הסימן אינו כשיר לרישום לאור סעיף 11 (11) כיון שהמילה "ISRAEL" הינה שם גיאוגרפי.

נפסק:

הרשם הורה על דחיית הבקשות לרישום סימני המסחר מס' 206037, 206038, 206039 ו- 206040.

נושאים מרכזיים:

מטרת סימן מסחר: אופי מבחין

מטרותיו של סימן הובאו והוסברו בספרו של המלומד א. ח. זליגסון דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם 1 (1972). עוד ראה, בקשה לרישום סימן מסחר מס' 215464 A.C.U. Medical Technologies Israel Ltd. (ניתן ביום 01.12.2010). מתפקידו של סימן המסחר כאמצעי לזיהוי ובידול נגזר התנאי לפיו על הסימן להיות בעל אופי מבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים. תנאי זה קבוע בסעיף 8 לפקודה:

"(א) אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן - בעל אופי מבחין). (ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום."

אופי מבחין אינהרנטי:

מחלקת סימני מסחר העלתה את ההשגה כי הסימנים כולם אינם כשירים לרישום לאור הוראות סעיף 11 (10):

"סימן המורכב מספרות, אותיות או מלים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9".

כך למשל נקבע כי צירוף המילים שנתבקש לרישום בסוג 9 הכולל: "מידע מורד מהאינטרנט; הקלטות שמע; קלטות וידאו; די.וי.די; תקליטורים, מנשאי מידע מגנטי, פילם; תקליטורים להקלטה; תוכנות מחשב;". בענייננו, ברי כי מדובר בסימן המתאר את הטובין. למוד נקשר באופן כמעט אינסטינקטיבי על ידי הצרכן לאינטרנט. כל נושא אשר אינו ידוע לצרכן והוא מעוניין לקבל בגינו פרטים נוספים, הדבר יעשה באמצעות האינטרנט או באמצעות תקליטורים למיניהם. לפיכך, לא נדרשת מהצרכן מחשבה כלשהי בכדי לקשר את הצירוף המבוקש לרישום עם הטובין ומהותם כפי שהם מובאים בפרטה זו.

אופי מבחין נרכש:

במכתב המבקשת מיום 15.04.2010 נטען כי הסימנים בעלי הצירוף המבוקש הינם בעלי אופי מבחין נרכש.

נפסק כי המבקשת לא השכילה לתמוך טענתה זו בראיות אשר יתמכו בגישתה האמורה, אלא הסתפקה באמירה בעלמא. באם טוענת המבקשת כי הצירוף המבוקש רכש מוניטין בקרב הצרכנים בישראל הרי שלא צלח בידה להוכיח זאת. באם המבקשת טוענת לאופי מבחין נרכש מכח מוניטין אותו יצרה, הרי שלא הובא תצהיר לעניין זה ואף לא הובאו סקרי שוק אשר יעידו על כך (ראה: ע"א 18/86 פיניציה נ' saint gobain, מח 3, 244, עמודים 240-247 (ניתן ביום 23.04.1991).

הרשם לא שוכנע כי הציבור מקשר את צמד המילים המבוקש לרישום עם המבקשת עצמה.

תוצאות החיפוש אשר הובאו מטעם המבקשת מעידות אלפי מונים על היעדר אופי מבחין נרכש לסימן, ועוד מעידות על כך שהסימנים אינם מוכרים בישראל כלל.

13 בדצמבר, 2010,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר בארבעה פסים

הפרת סימן מסחר בארבעה פסים

תביעה שהוגשה על ידי חברת אדידס כנגד יבואן נעליים בשם ג'אלאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת  דר' מיכל אגמון-גונן (ת"א 2177/05). ביום 13.12.2010 ניתן פסק הדין בתיק.

תחום: הפרת סימן מסחר נושאים: מטרת סימני המסחר: מניעת תחרות בלתי הוגנת, מניעת הגנה על הצרכן, מניעת דילול סימן מסחר, תדמית ואפיק שיווק, סימני מסחר ונחלת הכלל: אין להגן על סימן בהיעדר הטעייה, פגיעה בתחרות, עלויות שיפגעו בצרכן, אפקט מצנן, הזכות לביטוי עצמי, שימוש הוגן בסימני מסחר, צמצום ההגנה לסימני מסחר, מבחן ההטעיה: סימן מסחר דומה, מראה וצליל, סוג הלקוחות מבחן השכל הישר ויתר הנסיבות, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט , גזל מוניטין, דילול מוניטין.

 

עובדות: הנתבע ייבא ממפעל בסין נעלי ספורט שיוצרו לפי הזמנתו, שעליהן ארבעה פסים אלכסוניים בצידי הנעל, שהשם SYDNEY מוטבע עליהם בצורה ברורה. חברת אדידס טוענת כי השימוש בארבעה פסים אלכסוניים, ללא קשר לשאר מרכיבי הנעל, מפר את סימן המסחר הרשום והמוכר היטב של חברת אדידס העולמית הכולל שלושה פסים מקבילים על צידי הנעל. סכנת טעות באשר למקור הנעל אינה קיימת. השאלה, אם יש ליתן הגנה לסימן המסחר בהעדר חשש תחרות בלתי הוגנת מצד הנתבע, או ניסיון של הנתבע להיבנות מהמוניטין של חברת אדידס, או שמא יש להשאיר בנחלת הכלל, כל מה שלא כלול בסימן המסחר, כגון ארבעה פסים, במקרה שלפניי.

 

תוצאות ההליך: התביעה נדחית. מדינת ישראל תשחרר את הנעליים שנתפסו במכס. אדידס תישא בכל העלויות הנובעות מעיכוב ואחסנת הנעליים במחסני המכס. בנוסף לעלויות אלו, תשלם אדידס לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

 

ערעור: להחלטה בערעור על פסק דין זה ראו ע"א 563/11.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

 

2 בינואר, 2009,

0 תגובות

עורך דין סימני מסחר

DWO הוא אחד המשרדים המובילים בישראל בתחום משפטי הפרה של סימני מסחר. עורכי הדין במשרד מייצגים הן תובעים והן נתבעים, בתביעות הפרת סימן מסחר, בהליכים לסעד זמני בגין הפרת סימן מסחר, בהליכי ערעור מורכבים בסימני מסחר, בהליכי בוררות וגישור בסימני מסחר, בהליכים בינלאומיים בתביעות הפרת סימן מסחר ובהליכי התנגדות בפני רשם סימני המסחר. לעורכי הדין בפירמה יש ניסיון רב בהתמודדות עם המקרים המאתגרים ביותר בתחום סימני המסחר, בדרך כלל במקרים בעלי חשיבות אסטרטגית עצומה ללקוחותינו.

התיקים המרכזיים והמורכבים בתחום שטופלו לאחרונה על ידי עורכי הדין של המשרד כוללים:

  • תביעת סימני מסחר בתחום משחקי מחשב: ייצוג שתי רשתות קמעונאות מהגדולות בישראל העוסקות במוצרי צריכה כנגד חברת SONY העולמית, בסכסוך העוסק בסימני מסחר של מוצרי סוני פלייסטיישן. התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז.
  • תביעת סימני מסחר בתחום האופנה: ייצוג חברת אופנה מובילה בישראל בתביעת הפרת סימן מסחר. התיק התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
  • תביעת סימני מסחר בתחום סימן מסחר מאשר: ייצוג עמותה למען זכויות בעלי חיים בתביעת הפרת סימן מסחר מאשר בתחום "ביצי חופש". התיק מתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב.
  • הליך התנגדות לסימן מסחר: ייצוג חברת אופנה ידועה בהליך של התנגדות לסימן מסחר של חברה זרה בישראל. התיק התנהל בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.
  • הליך התנגדות לבקשה לסימן מסחר: ייצוג חברת אופנה ידועה בהליך לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר – בקשות מתחרות לסימנים זהים. התיק התנהל בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.
  • הליך לביטול רישיון לסימן מסחר: ייצוג חברת מזון המובילה בעולם בהליך לפי סעיף 52 לפקודת סימני המסחר – ביטול רשות ורישיון לסימן מסחר. התיק התנהל בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור