משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים

האם אתרי אחסון קבצים ואתרי פורומים אחראים להפרת זכויות יוצרים? מתי ייחשב אתר במסייע להפרה ומתי לא?

3 בינואר, 2013,

יותם וירז'נסקי ואבישי אסטרין

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים
לאחרונה התבקשה ענקית החיפוש Google שלא להציג בתוצאות החיפוש שלה אתרים אשר מאפשרים צפייה ישירה בסרטים ותוכניות טלוויזיה ללא אישור האולפנים ותוך הפרת זכויות יוצרים. הבקשה הגיעה לאחר שGoogle הכריזה כי תכלול בתחתית עמוד חיפוש לתכנים מפרים אזהרה לאי חוקיותו לכאורה של התוכן המוצג במנוע החיפוש.
 
כעת, אולפני הענק של הוליווד דורשים מ- Google, כי לא רק שתכלול אזהרה בעמודים הללו, אלא שתחסום את הגישה לאתרי הזרמת מדיה לחלוטין ולא תציג אותם כלל כתוצאות במנוע החיפוש.
 
על אף שאין זה מפתיע שהאולפנים החלו בנקיטת אמצעים שכאלו, העיתוי של המהלכים הללו, בה בעת שאולפנים רבים כ"כ עוברים ממגננה למתקפה, מתמיהה רבים.
 
אולפני הוליווד הגדולים (Lionsgate, 20th Century Fox, BBC Films, Walt Disney, Summit Entertainment and Sony Pictures) דרשו מ- Google לחסום את אתרי הזרמת המדיה WatchOnlineFreeTV.com, TV-Links.eu ועוד רבים אחרים כדוגמתם.
 
בנוסף להפיכת הפרת זכויות יוצרים לעבירה פלילית, חוק ה- DCMA (חוק פדראלי בארה"ב הנועד להגן על זכויות יוצרים במדיום הדיגיטלי), קובע מנגנונים שונים כדי למנוע הסתתרות של אתרים מאחורי טענה שאינם מעלים את החומרים המפרים בפועל, אלא הם מהווים רק "צינור" של העברת מידע מאדם שהעלה את התוכן לאדם שצורך אותו.
 
המקובל באתרי "צפייה ישירה" אלו הוא שאין הם מעלים בעצמם תוכן מפר, אלא שהם מעלים קישוריות, לינקים, לאתרים אחרים אשר בהם ניתן לצפות בתוכן ללא תשלום, ומוכרים פרסומות כדי לממן עשייה זו. כך, קשה הרבה יותר להגיע לאתרים מן הסוג הזה כיוון שהתכנים הפרים אינם נמצאים פיזית בשרתיהם.
 
מצד שני, ה- DMCA ופסיקות בתי המשפט בארה"ב קובעים, כי אתרים שהינם ספקי שירות אינטרנט גרידא (ISP's), כגון אתרי אחסון קבצים (Hosting) שאליהם משתמשים מעלים קבצים שונים, אך לא ניתן לצפות בקבצים באופן ישיר ללא קבלת קישור ממי שהעלה את הקבצים לשרת, אינם חבים באחריות לתכנים המועלים לשרתים, כל עוד אין להם "ידיעה ספציפית" אודות התכנים הללו.
 
לאחרונה פסק בית המשפט לערעורים (מעגל תשיעי) בארה"ב בעניין Veoh, כי ספק שירות אינטרנט כדוגמת המבקשת, יחוב באחריות, רק אם היה לו ידע ספציפי אודות תוכן מפר על אתר האינטרנט שלו ולמרות שהודיעו לו אודות התוכן, הוא לא הסיר אותו (UMG Recordings, Inc., v. Veoh Networks, Inc., Nos. 09-55902, 09-56777, 10-55732, 2011 U.S. App. WL 6357788, (9th Cir. Dec. 20, 2011)).
 
בעניין Veoh, קבע בית המשפט, כי הראיה החזקה ביותר לידיעה ספציפית של ספק שירות, היא דרישת ההסרה הנשלחת מבעל זכויות היוצרים.
 
מכאן, שניתן אולי להבין את הלחץ של האולפנים הגדולים הנמצאים מבחינתם בין הפטיש לסדן: מצד אחד, אין הם יכולים לשים ידם על האתרים המאפשרים לגולשים להעלות תכנים לשרתים המהווים "שטח אחסון" גרידא ומצד שני, קשה להם לשים ידם על אתרים או פורומים אשר רק מספקים קישורים לאתרים חיצוניים המאפשרים לצפות בסרטים.
 
חוקי זכויות היוצרים בארה"ב שונים במובנים רבים מן החוקים בישראל, ההבדל המשמעותי לעניין זה הוא כי בארה"ב "פשוט" הרבה יותר לשלטונות לרדוף אחרי מפרים שהם משתמשי הקצה, הצופים, בנוסף לספקי השירות.
 
בישראל, לעומת זאת, "קשה יותר" לשלטונות להגיע, מבחינת החוק, למשתמש הקצה והם יכולים בעיקר לנסות ולרדוף את ספקי השירות, זאת בהיעדר פסיקה או חקיקה ספציפית המסירה או מטילה אחריות מעל כתפי ספקי השירות. לכן, בארה"ב קיימים חששות לא רק של מעלי התוכן עצמו אלא אף של המשתמשים.
 
עם זאת, ניתן להקיש מפסק הדין בעניין ת.א. 567-08-09 א.ל.י.ס. בע"מ נ' רוטר.נט בע"מ, כי אין כל היגיון באימוץ כלל שעלול להוביל להטלת אחריות על אינספור צדדים שתפקידם בהפרה הנטענת הוא בסך הכל הקמה והפעלה של מערכת אשר דרושה לעצם קיומה ומהותה של רשת האינטרנט, כדוגמת פורומים או שירות אחסון קבצים.
 
הרדיפה האחרונה בארה"ב באה בעקבות דחייתה של תכנית מיוחדת מאסיבית חדשה של רדיפת מפרי זכויות יוצרים באינטרנט, אשר הוצעה ע"י ארגוני זכויות היוצרים בארה"ב, לינואר 2013 ככל הנראה. תכנית מקיפה זו אמורה לעבוד בשיתוף עם ספקי האינטרנט בארה"ב ע"מ לעקוב אחר משתמשים שונים הנחשדים בהפרות כאלו ואחרות.
 
בערב הגדול של שנה שעברה, ערב משחק הגמר של ליגת הפוטבול בארה"ב, בו אחוזי הצפייה הגדולים ביותר של השנה, סגרו השלטונות 16 אתרי צפייה ישירה, לאחר שטום בריידי, אחד השחקנים החזקים בליגה, הודה כי צפה במשחק בשנה הקודמת באתר צפייה ישירה. יתכן כי הודאה זו הביאה את בעלי זכויות היוצרים, אשר מפגרים אחר השינויים הטכנולוגיים התכופים של הטכנולוגיה, להבין עד כמה בעיה זו נפוצה בקרב ציבור הצופים.
 
בנקודה זו ראוי לציין את פסיקת בית המשפט העליון בישראל בעניין ע"א 9183/09 פרמייר ליג נ' פלוני, שקבע מפורשות ששידורי ספורט זכאים להגנת זכויות יוצרים וכי העברת שידורים אלה ללא רשות באמצעות אתרי צפייה ישירה, מהווה הפרת זכויות יוצרים לכל דבר ועניין.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור