משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: פטנטים

26 במרץ, 2017,

0 תגובות

דירוג IP Stars לשנת 2017 לתחום הקניין הרוחני

דירוג IP Stars לשנת 2017 לתחום הקניין הרוחני
במסגרת דירוג משרדי עורכי הדין בישראל בתחום הקניין הרוחני שפורסם בחודש פברואר 2017, פרסם מדריך הדירוג הבינלאומי Managing Intellectual Property את משרדי עורכי הדין המובילים בישראל במספר תחומי עיסוק. במסגרת זו, נבחר משרד 'דרורי - וירז'נסקי - אורלנד' כאחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל בתחום הפטנטים. 
 
לדירוג המלא ראו:
 
https://www.ipstars.com/countries/israel/il#/rankings
 

6 במרץ, 2016,

0 תגובות

דירוג IP Stars לשנת 2016 לתחום הקניין הרוחני

דירוג IP Stars לשנת 2016 לתחום הקניין הרוחני
במסגרת דירוג משרדי עורכי הדין בישראל בתחום הקניין הרוחני שפורסם בחודש פברואר 2016, פרסם מדריך הדירוג הבינלאומי Managing Intellectual Property את משרדי עורכי הדין המובילים בישראל במספר תחומי עיסוק. במסגרת זו, נבחר משרד 'דרורי - וירז'נסקי - אורלנד' כאחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל בתחום הפטנטים. 
 
לדירוג המלא ראו:
 

17 בנובמבר, 2013,

0 תגובות

מה הופך פטנט לפטנט טוב?

מה הופך פטנט לפטנט טוב?
רק כחמישים אחוז מהפטנטים המוגשים מתקבלים לרישום בסופו של יום ורק כמחצית מהפטנטים שהתקבלו לרישום יצליחו לעבור שיפוט של בית משפט כאשר הוא בוחן את תקפות הפטנט כטענה מקדמית בתביעה בגין הפרת פטנט.
 
המשמעות של נתונים אלו היא שרק חלק קטן מהפטנטים שנרשמים אכן יאפשרו הגנה אפקטיבית ביום פקודה.
 
יש סיבות שונות ומגוונות לטענה זו ואולם אנו כעורכי דין ועורכי פטנטים יכולים להשפיע על נתון זה וזאת כתלות באיכות הפטנטים המנוסחים על ידנו.
 

ניסוח תביעה (CLAIM) מרובת תנאים שלא לצורך

סיבה מרכזית לאי ישימות של פטנט היא ניסוח פטנטים, הכוללים תביעות מורכבות מרובות תנאים, אשר בשלב הגשת התביעה בגין הפרת הפטנט לא מאפשרות כל הגנה אפקטיבית לפטנט וזאת בשל התנאים המרובים הנכללים בדרך כלל בתביעה מספר 1 לפטנט. 
 
סיבה זו נפוצה מכיוון שהיא מאפשרת למנסח הפטנט לעבור בקלות יחסית את מחסום הפרסום הקודם וההתקדמות ההמצאתית שבתהליך בחינת הפטנט וזאת על ידי הוספת תנאים רבים ומיותרים ואולם, הוספה של תנאים מיותרים ומרובים בתביעה 1, מקשה בהמשך לטעון כי מוצר מסוים מפר את הפטנט.
 
אינדיקציה טובה לזיהוי תביעה (CLAIM) מרובת תנאים שלא לצורך היא מספר השורות בו נכתבו התביעה העצמאית (בדרך כלל תביעה מס' 1), כאשר אנו רואים עשרות שורות סביר כי המדובר בניסוח שיהיה קשה ביותר להגן עליו בבית המשפט.
 
תביעה מרובת תנאים מאפשרת למפר לעקוף בקלות את הפטנט וזאת בדרך של שינוי ו/או הסרה של רכיבים במוצר שלו אשר יהיה בהם כדי למלט את המפר מנוסח בתביעה העצמאית. 
 

מה הופך פטנט לפטנט טוב? 

פטנט טוב מגן על המצאה רחבה ככל האפשר. על כן לצורך ניסוח של פטנט טוב יש:
(1) לזהות מה "ההמצאה" וזאת ביחס לידע הקודם הקיים בתחום;
(2) יש לתאר את "ההמצאה" באופן הטוב ביותר אשר משרת את מטרותיו של הלקוח;
(3) תביעת פטנט אשר כתובה היטב אמורה לקחת בחשבון גם את הצרכים של ממציא אל מול השוק. 
 
כלל האצבע להבדיל בין פטנטים טובים לפטנטים רעים הוא התמקדות באורך ומספר התביעות. פטנטים שנוסחו היטב הם בדרך כלל קצרים, ברורים ורחבים באופן המגן על הרעיון ולא על המוצר הספציפי המהווה בדרך כלל תצורה מסוימת של הרעיון.
 

הגנה על רעיון ולא על מוצר ספציפי

מעל לכל, יש לזכור שמשימתו של עורך הדין ועורך הפטנטים היא הרבה יותר מאשר רק לתאר את מה שהממציא חושב שהוא המציא – שזה בדרך כלל מוצר. עורך הדין ועורך הפטנטים צריכים לתאר ולטעון את כל מה שגלום ב"המצאה". כדי לעשות זאת, חייב עורך הדין ועורך פטנטים להבין ביסודיות איך ההמצאה שונה מהידע הקודם הקיים בתחום ולאחר מכן, לתכנן את כל הדרכים האפשריות המתארות את הבדל זה. 
 
ההמצאה היא כמעט תמיד רחבה יותר ממה שהממציא חושב שהיא.
 
כך למשל בעניין ת.א. (מרכז) 8706-11-12 דוד בכר נ' המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם בנבו, 2013), בית המשפט מצטט את תביעה מספר 1 בפטנט בדברים הבאים:
"A rag clamping device for floor-washing wipers having a wiper head mounted to a broomstick, the device comprising a pair of spaced apart, oppositely aligned, flexible arms pivotably connected to the wiper head at their respective inner free ends and at their outer ends connected to a clamp carrier, the clamp carrier being slidable along the broomstick so that in a first, lower position the clamp is urged against the wiper head for holding the rag, and adapted to be flexed into a second elevated position whereby the arms pass through a dead-center position characterized in that the pivotal connection comprise arresting means for preventing the unintentional disengagement of the arms from the wiper head" 
 
תביעה מספר 1 בפטנט כוללת ארבעה אלמנטים מרכזיים:
א. זוג זרועות המחוברות צירית לראש המגב - Flexible arms pivotably connected to the wiper head.
ב. החיבור לראש המגב הוא של הקצוות החופשיים הפנימיים של זוג הזרועות - Connected to the wiper head at their respective inner free ends 
ג. מנשא התפס ניתן להחלקה לאורך מקל המטאטא - The clamp carrier being slidable along the broomstick.
ד. ההתקן מתאפיין בכך שהחיבור הצירי כולל אמצעי עצירה למניעת התנתקות לא מכוונת של הזרועות מראש המגב - Arresting means for preventing the unintentional disengagement of the arms.
 
כפי שאנו למדים המדובר בניסוח ממוקד ביותר למוצר ספציפי ולא לרעיון למוצר ספציפי.
 
בית המשפט פסק כי עיקר האמצאה בפטנט הוא שיפור המתייחס לבעיית "שחרור בלתי רצוני של הזרועות, הנוגע לעיגון הזרועות לראש המגב באמצעות שיני עצירה בתוך תושבות". 
 
ועל כן נפסק כי המוצר הנטען כמפר ("מגב הקסם") בנוי, בשונה מעיקר האמצאה שבפטנט, ממנשא וזרועות שנוצקו ביציקה אחת, שהזרועות והטבעת אף הן מהוות חלק ממנה. זרועות "מגב הקסם" והטבעת אינן מחוברות לראש המגב ועל כן אין במוצר זה כדי להפר את הפטנט.
 
דוגמה זו באה להמחיש את הבעייתיות בניסוח המגן על המוצר להבדיל מקונספט שיוצר מונופול יעיל. פטנט אשר בסופו של יום לא "מספק את הסחורה" ולא יוצר מונופול אפקטיבי אשר ניתן להגן עליו בבית המשפט.

4 בנובמבר, 2013,

1 תגובות

תהליך רישום פטנט אצלנו ובכלל

תהליך רישום פטנט אצלנו ובכלל

רבים מלקוחותינו פונים אלינו עם רעיונות שונים ומבקשים מאיתנו "לרשום" להם פטנט.

ובכן, תהליך רישום פטנט אינו דבר פשוט כל כך והוא אינו מוצר "אינסטנט" הניתן לרישום מיידי, כאן ועכשיו.

לצורך הבנת הציבור את מהות ומשמעות תהליך רישום הפטנט, ראינו לנכון להביא בפניכם מדריך פשוט, קצר וקולע המתאר את התהליך.

ובכן, תהליך רישום הפטנט מתחיל במוחו של הממציא, בין אם כשהוא מתעורר באמצע הלילה עם "רעיון גאוני" ובין אם כשהוא שוקד חודשים ארוכים על מחקר ופיתוח של הרעיון שלו, כדי לבדוק אם הוא ישים.

(כדי ללמוד על מבנה הפטנט ותהליך עריכתו ראו מאמר בנושא: איך כותבים פטנט?).

יובהר כי פטנט מגן על רעיון טכנולוגי וכלשון החוק: "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט".

 

7 ביוני, 2012,

0 תגובות

פרסום קודם השולל את תוקף הפטנט

בתביעת פטנטים ישנן שתי טענות הגנה נפוצות ביחס לשאלת תוקף הפטנט, האחת, הטענה כי הפטנט אינו חדש והשנייה, היעדר התקדמות המצאתית – (רעיון טרוויאלי). במאמר זה נתמקד בטענה הראשונה - היעדר חידוש.

סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע, כי: "אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, ... (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה ... באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו".

חזקה היא, כי פטנט שנרשם תקף והנטל להוכיח, כי הפטנט חסר תוקף מוטל על הטוען לשלילת תוקפו (ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729, 736). על הנתבע הטוען להעדר חידוש הנטל ההוכחה, כי פטנט התובע חסר תוקף.

"על-מנת להוכיח פירסום קודם, אשר יש בו כדי לשלול חידוש, יש להצביע על מסמך המכיל את האמצאה כולה, ואין ליצור פסיפס של ידיעות המלוקטות מתוך מסמכים שונים ונפרדים לגיבושה של תמונה כוללת אחת" (עא 345/87 Hughes aircraft company נ' מדינת ישראל פ"ד מד(4) 45, 103).  "כדי להוכיח היעדר חידוש, יש להראות שהאמצאה כולה הוצגה או פורסמה בפומבי בעת הגשת בקשת הפטנט, וכי הפרסום או ההצגה איפשרו לבצע את האמצאה" (ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ'Smith Kline Beecham PLC (פורסם בנבו), 22-23).

על הנתבע הטוען לפרסום קודם להוכיח כי נתקיים פרסום קודם, על הנתבע להציג פרסום אחד הכולל לבדו את כל מרכיבי המהותיים של האמצאה נשוא פטנט התובעים (ת.א [ת"א] 2207/01 סנו מפעלי ברונו בע"מ נ' נקה חימיקלים 1952 בע"מ (פורסם בנבו), 43).

על הנתבע להראות בפרסום יחיד כי הוא מציע "את הפתרון השלם והמלא" המתואר בפטנט שכלפיו נטען הפרסום הקודם (התנגדות לבקשת פטנט 153109 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ'Merck & Co., Inc. (פורסם בנבו), 59).

אשר על כן יש לבחון את המסמכים שהנתבע טוען לגביהם "פרסום קודם" כל אחד בפני עצמו, האם הוא מכיל את האמצאה כולה.

29 בינואר, 2012,

2 תגובות

כיצד ניתן להגן על המצאה שלא מוגנת בפטנט?

כיצד ניתן להגן על המצאה שלא מוגנת בפטנט?

כאשר הוגשה בקשה לרישום פטנט בישראל (וכמו שנראה בהמשך, גם אם לא הוגשה בקשה כלל), אך הפטנט עוד לא קובל והוא מוגדר כבקשה גרידא, ניתן להגן על ההמצאה מכוח דיני הקניין הרוחני שאינם דיני הפטנטים.

מהם הסעדים העומדים לרשות ממציא בישראל, כאשר הוא מגלה שגורם כלשהו מנצל את המצאתו, מבלי שאותו גורם קיבל כל רישיון לעשות בהמצאה (העומדת בבסיס הבקשה לרישום הפטנט או זו שלא הוגש פטנט בגינה) כל שימוש?

מה הם הסעדים שיכולים לעמוד לרשות ממציא שרשם פטנט במדינות מסוימות, אך ההמצאה שבבסיס הפטנט מנוצלת שלא כדין במדינות בהן לא נרשם ו/או לא התקבל פטנט בגין ההמצאה?

ברור שדיני הפטנטים אינם יכולים לחול מקום בו לא הוכרה ההמצאה כפטנט ו/או מקום בו הבקשה עוד לא אושרה ו/או שלא הוגשה כלל בקשה לרישומה כפטנט. עם זאת, הפסיקה הענֵפה של בתי המשפט מספקת לממציאים מסגרת נורמטיבית שונה, המתאימה להגנה על המצאות בנסיבות של תחרות בלתי הוגנת והיא דיני עשיית עושר ולא במשפט (Unjust Enrichment).

כך, בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין סמית' קליין (ת.א. (ת"א) 2091/02 SMITH-KLINE נ' אוניפארם (פורסם בנבו)) קבע, כי "גם אם דיני הפטנטים אינם מאפשרים לקבל סעד מכוח חוק הפטנטים על קניין רוחני שטרם נרשם, עדיין ניתן לקבל סעד מכוח עשיית עושר ולא במשפט" ובהמשך נקבע כי "ניתן לקבל סעד בדיני עשיית עושר, גם במקום בו נשללת אפשרות כזו מכוח דיני הפטנטים".

בישראל, אין חוק המכיר בעילה עצמאית של תחרות בלתי הוגנת. עם זאת, בית המשפט העליון בעניין מאיה נ' פנפורד (ע"א 93 / 1569 מאיה נ' פנפורד, מח (5) 705, עמוד 719) הכיר בצורך להגן על חיי המסחר, וקבע כי "גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים... והפוגע באותם כללים ייתן את הדין על מעשיו או על מחדליו. כללים אלה, הבריות בחיי המסחר והעסקים נוהגות על פיהם, ובתי המשפט יקבעו את גבולותיהם מעת לעת, ברוח הזמן והמקום. ענייננו הוא ב"מוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר-עסקים תחויב בתגובתו של בית המשפט".

בית המשפט העליון פירש את סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, כמקור נורמטיבי למניעת תחרות מסחרית בלתי הוגנת.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: "הזוכה") שבאו לו מאדם אחר (להלן: "המזכה"), חייב להשיב למזכה את הזכייה.

על פי ההלכה שנקבעה בעניין א.ש.י.ר (רעא 94 / 5768 א.ש.י.ר. נ' פורום, נב (4) 289), נדרש כי יתקיים "יסוד נוסף" לשם ביסוס היסוד שעניינו התעשרות "שלא על פי זכות שבדין", וזאת כאשר נסיבות המקרה אינן עולות כדי הפרה של פטנט ו/או הפרה של סוד מסחרי ו/או הפרה של זכות קניין רוחני אחרת.

"יסוד נוסף" זה התפרש כהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות המסחר ההוגן. בית המשפט העליון בעניין ג'נרל מילס (עא 945/06 Genreral-Mills  נ' משובח (פורסם בנבו)) קבע, כי קיימת הסכמה באשר למספר רכיבים הדרושים לביסוסו של יסוד זה. רכיבים אלה נוגעים לכך ש"על הרעיון המועתק להיות מסוים, ניתן להגדרה, חדשני, ייחודי ויישומי ועליו להיות רעיון שבעליו עשו בו שימוש או שבכוונתם לעשות בו שימוש". עוד נדרש כי "על הזוכה להיות מודע לכך שהוא מעתיק מוצר פרי רעיונו של אחר".

קריטריונים נוספים שהוזכרו בפסק הדין לבחינת התקיימותו של "היסוד הנוסף": היקף ההשקעה בפיתוח המוצר; היותה של ההעתקה שיטתית או חד פעמית; הקושי שבחיקוי; השאלה אם מדובר בהעתקה מלאה או חלקית של המוצר; משך הזמן שבו המוצר המועתק נמצא בשוק; קיומן של חלופות להשגת התכלית המבוקשת על ידי המעתיק; האפשרות לקיומו של כשל שוק אם יותר החיקוי; והשאלה אם ניתן היה להשיג הגנה על הקניין הרוחני על ידי רישומו.

בית המשפט העליון העניק לשיקולים אלו פרשנות מרחיבה וקבע בפרשת סודה גל (ע"א 347/90 סודה גל נ' ספילמן, פ"ד מז(3) 459), כי "תחרות הפוגעת בציפייה עסקית לגיטימית של הנפגע... והמצמיחה למתחרה, על-חשבון הנפגע, רווח או טובת- הנאה, עשויה - בהתקיים תנאים מסוימים - להעמיד לנפגע עילת תובענה בשל עשיית עושר ולא במשפט".

לסיכום, בהתאם לסקירה הקצרה שהובאה לעיל, יתכן ובתי המשפט "ירחיבו" את תחולת ההגנה על המצאה שלא רשומה כפטנט גם בנסיבות של תחרות בלתי הוגנת ו/או במצב דברים אשר גרם לפגיעה חמורה בצפייה הלגיטימית של הממציא. ואולם, יודגש כי אין אחידות בפסיקה בשאלה זו - בתי המשפט המחוזיים פסקו גם פסיקות המנוגדות ומצמצמות את גישה זו (תא (ת"א) 2580/06 Safety-Kleen נ' סייקלין (פורסם בנבו)).

7 בנובמבר, 2011,

0 תגובות

מי רשאי להירשם כממציא בפטנט קומבינציה לדגימת דם

מי רשאי להירשם כממציא בפטנט קומבינציה לדגימת דם

ערעור שהוגש על ידי חברת שחל טלרפואה בע"מ כנגד אלי אורן. הערעור נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט יצחק ענבר.  ביום 7.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

ערעור על החלטת סגן רשם הפטנטים נח שלו שלומוביץ מיום 25.8.10, לפיה דחה את התנגדות המערערת לציון שם המשיב כממציא משותף של האמצאה הנתבעת בבקשת פטנט ישראלי מס' 146776, שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" לצד מר אלראי שנרשם כממציא.

ביום 27.11.2001 הגישה המערערת  בקשת פטנט על אמצאה שעניינה "מכשיר לדגימת דם בתנאי ואקום" (להלן - האמצאה). אלראי נרשם בבקשה כממציא. מדובר במכשיר שמטרתו לאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם, אנליזה של  הבדיקה ושידורה למוקד רפואי לשם דיאגנוזה ומתן הנחיות ראשוניות לטיפול.

המשיב, אלי אורן (להלן - המשיב), מהנדס במקצועו, עבד אצל המערערת בתפקיד מנהל פיתוח מוצרים. כחודש ימים לאחר הפסקת עבודתו הגיש המשיב לרשם הפטנטים "דרישה לציון שם הממציא", שבה עתר לרשמו כממציא יחיד בבקשת הפטנט, תחת שמו של אלראי.

בקשתו נתקבלה ומכאן הערעור.

ההליכים לפני סגן הרשם

בפני סגן הרשם, המשיב טען כי תרומתו לאמצאה התבטאה במספר רכיבים וכי הוא זכאי להירשם כממציא יחידי. המערערת טענה, מנגד, כי האמצאה כולה היא פרי מחשבתו ויצירתו של אלראי, וגובשה במלואה עוד קודם לתחילת עבודתו של המשיב.

סגן הרשם קבי כי עיקרה של האמצאה הוא פתרון הבעיה של הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם באופן אוטומטי לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש וכי לתרומתו של המשיב נודעת חשיבות רבה משום שהיא הפכה את המתקן מרעיון טוב למכשיר פועל.

על רקע ממצאים אלו הורה סגן הרשם על ציון שמו של המשיב כממציא נוסף לצד שמו של אלראי.

הערעור התקבל, נפסק כי שמו של המשיב לא יצויין כממציא.

המשיב ישלם למערערת בגין ההתדיינות בשתי הדרגות הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בערעור:

ציון שם הממציא בפטנט – הזכות המוסרית בדיני פטנטים

סוגית ציונו של שם הממציא במסמכי הפטנט מוסדרת בסעיפים 39–43 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, שזו לשונם:

"39. ממציא שעל אמצאתו נתבקש פטנט, או שאיריו, רשאים לדרוש כי יצויין שמו של הממציא בפירוט, בפנקס ובתעודת הפטנט, והרשם ייעתר לדרישה בכפוף לאמור בסעיפים 40-41, ובלבד שהדרישה הוגשה בזמן ובדרך שנקבעו.

40. דרשו ממציא או שאיריו את ציון שם הממציא – שעה שאין הבעלות באמצאה או בפטנט בידם – יתן הרשם הודעה על כך לבעל האמצאה או לבעל הפטנט, ואם היו אותה שעה תלויים ועומדים הליכי התנגדות לפי סעיף 30 – לכל אדם אחר שהוא צד לאותם ההליכים; הרשם יחליט לאחר ששמע את טענותיהם של הנוגעים בדבר, אם ביקשו זאת תוך המועד שנקבע.

41. הרשם לא יזדקק לדרישת ציון שם הממציא, אם הוא סבור שמן הדין לדון בה כבבקשה שעילתה כאמור בסעיף 31(3) או בסעיף 73.

42. התנאה שלפיה מוותר הממציא על הזכות לדרוש ציון שמו אין לה תוקף.

43. מי ששמו צוין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט."

הוראות אלו מסדירות את "הזכות המוסרית" של הממציא. נוכח מהותה של הזכות והאינטרס כי תשקף את המציאות כפי שהייתה בפועל, המדובר בזכות שאינה ניתנת להתנאה או לויתור (סעיף 42 הנ"ל).

הגדרת האמצאה

על מנת לבחון את מידת תרומתו של המשיב לאמצאה יש להגדיר תחילה את מהותה של האמצאה.

על פי ההלכה שנפסקה בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, [פורסם בנבו], בכל הנוגע להגדרת האמצאה יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול מבלי שלתביעות נודעת עדיפות על פני הפירוט. כדברי הנשיא שמגר (שם, בפסקה 10): "כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו – נקודת המוצא היא כתב התביעות, וכתב הפירוט יכול לשמש ככלי פרשני, ככלי להסרת אי-בהירויות, או ככלי להבהרת מונחים ומשמעויות בלתי מובנות. אין הפירוט יכול לשמש כדי להרחיב את המונופול...לעומת זאת, כאשר הסוגיה שבמחלוקת היא משמעותה של האמצאה או היקפה, אזי יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול, ואין לכתב התביעות עדיפות על פני כתב הפירוט, אם כי כתב התביעות חייב לנבוע מתוך כתב הפירוט ולהתבסס עליו...".

תרומתו של המשיב לפטנט נבחנת על פי הגדרת מהותה של האמצאה והחידוש האמצאתי הטמון בה, ולא על פי היקף המונופולין שמעניק הפטנט.

לאחר ניתוח הפטנט הגיע סגן הרשם למסקנה, כי "לב ליבה של האמצאה" הינו מנגנון המאפשר "הקזת כמות דם מצומצמת והפסקת זרימת הדם אוטומטית לאחר מספר טיפות שהוגדר מראש".

ואולם בית המשפט פסק כי קביעה זו אינה משקפת את האמור במסמכי הפטנט.

עיקרה של האמצאה אינו מנגנון הקזת כמות דם מבוקרת העומד בפני עצמו, כפי שמשתמע מדברי סגן הרשם, כי אם מכשיר המאפשר לחולה לבצע בכוחות עצמו בדיקת דם ואנליזה, אשר הקזת כמות דם מבוקרת אינה אלא אחד ממאפייניו.

אמצאת קומבינציה

האמצאה נושא בקשת הפטנט היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת בין אלמנטים שכולם היו ידועים, אשר רק השילוב ביניהם מביא לכדי יצירת אמצאה כשירת פטנט.

ייחודה של אמצאת קומבינציה הוא: "כי ההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר, כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. מאחר שההמצאה נבחנת כשילוב, אין מניעה כי רכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם או נעדרי צעד אמצאתי בעמדם לבדם" (ע"א 2972/95 יוסף וולף בע"מ נ' דפוס בארי) [פורסם בנבו].

אולם, על מנת שאמצאת קומבינציה תהיה כשירת פטנט עליה למלא פונקציה חדשה אשר לא הייתה קיימת קודם לכן. פונקציה חדשה זו – אשר מהווה את הסיבה למתן הפטנט – היא עיקר האמצאה ומהותה.

האם המשיב ממציא משותף של האמצאה

חוק הפטנטים קובע בסעיף 3 כי "אמצאה כשירת פטנט" היא "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית". בגדר דרישות אלה, על הממציא להציג דרך מעשית ליישומו של הרעיון העומד ביסוד האמצאה (ע"א  296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק, [פורסם בנבו] בפסקה 13).

אולם החוק אינו מגדיר מהי "אמצאה" ומהו מועד התגבשותה ומיהו "ממציא".

שאלת מיהות ה"ממציא" טרם נבחנה בפסיקת בית המשפט העליון. פסיקתם של בתי המשפט המחוזיים דלה וב"כ המערערת לא הפנו אלא למקרה אחד שנדון לפני כ-16 שנים - ה"פ 994/83 רוזנצוויג נ' התעשיה האוירית לישראל [פורסם בנבו] (להלן: עניין רוזנצוויג).

בית המשפט המחוזי בעניין רוזנצוויג פסק (בפסקה 5): "אין די בכך, מצד אחד כדי שהדבר ייחשב לאמצאה, שרעיון נולד במוחו של הממציא, אך מצד שני, די בכך שהוא נותן ביטוי לרעיונו בע"פ או בכתב ומתאר בכך כיצד ייושם רעיונו הלכה למעשה".

על כן, על מנת שהאמצאה תתגבש חייב הממציא להיות מסוגל לתאר אותה ברמת מסוימות ("particularity") המאפשרת לבעל מקצוע להבינה. עמדה זו אומצה בעניין רוזנצוויג תוך שצוין, כי  גם חוק הפטנטים הישראלי אינו דורש שיוכח בנסיונות מעשיים שאכן האמצאה היא אפקטיבית או יעילה (שם, בפסקה 5).

צ’יזם, בספרו: Chisum On Patents, A Treatise On The Law Of Patentability, Validity, And Infringement, LexisNexis Publications (September 2005), p.10-71-10-81), טוען כי:

מועד התגבשותה של האמצאה אינו בעת הגייתו של הרעיון הראשוני, אך גם לא בעת השקתו של המכשיר נשוא האמצאה. מועד ההתגבשות הנו הרגע שבו יכול היה הממציא לתאר את הרעיון במילים או בשרטוט  ולהורות למכונאי ליישמו. יישומו של הרעיון לכלל מכשיר שימושי ויעיל  עדיין יכול לדרוש סבלנות רבה ומיומנויות מכניות ואולי אף סדרה ארוכה של ניסויים, אך בכל אלו אין כדי לגרוע מהעובדה שגיבושה של האמצאה כבר הושלם. אכן, המועד שבו מתגבשת אמצאה הנו באותה נקודת זמן שבה הסתיימה עבודתו של הממציא והחלה עבודתו של המכונאי.

ודוק: תרומתו של של "המכונאי" ליישומה של האמצאה אחרי שזו כבר גובשה יכולה להיות רבת חשיבות, אך אם המכונאי לא תרם לגיבושו של הרעיון האמצאתי (Conception) הוא לא יראה כ"ממציא".

ממציא האמצאה יכול להיעזר בצדדים שלישיים בליטוש והשלמת האמצאה שפיתח, וזאת מבלי שהדבר יקנה להם זכויות של ממציא.

עזרתו של צד שלישי תקנה לו אפוא מעמד של ממציא משותף רק אם סייעה בגיבוש הרעיון האמצאתי.

ומן הכלל אל הפרט

יישומן של אמות המידה בשאלת מיהות ה"ממציא"  על עובדות המקרה שלפנינו מוביל למסקנה, כי המשיב אינו יכול להיחשב כ"ממציא" משותף של האמצאה, שכן הוא לא תרם לגיבוש הרעיון האמצאתי ביסודה.

כפי שכבר הודגש, האמצאה נשוא בקשת הפטנט דנן היא "אמצאת קומבינציה", המשלבת רכיבים שכולם היו ידועים. משעה שאלראי הגה את הרעיון לשלב לכדי מכשיר אחד רכיבים ידועים של דקירה, שאיבה, נטרול שאיבה, אנליזה ושידור התוצאה - והרעיון הועלה על הכתב, בטרם החל המישב את עבודתו במערערת- לא נדרשה פעילות אמצאתית נוספת לשם יישומו, להבדיל מפעילות טכנית - מכנית.

אין כלל ספק, כי פעולותיו דלעיל של המשיב תרמו באופן משמעותי לפיתוחו של המוצר הסופי, אולם לא הובאה ראיה של ממש כי נודע להם ערך המצאתי. אדרבא, בהינתן שמדובר ב"אמצאת קומבינציה" המהווה שילוב של רכיבים שכולם היו ידועים, נראה, כי מדובר בפעולות של "מכונאי". שילובם הפיזי של הרכיבים הידועים לכלל מכשיר אחד אכן דרש סבלנות, מיומנות הנדסית וטכנית וסדרת ניסויים, אך הוא לא הווה חלק מגיבושו של הרעיון האמצאתי.

24 ביולי, 2011,

0 תגובות

בעלות בפטנט שהומצא על ידי עובד - אמצאת שירות

בעלות בפטנט שהומצא על ידי עובד - אמצאת שירות

תביעה שהוגשה על ידי חברת אוריין ש.מ. בע"מ כנגד הגב' יעל בונה. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט יצחק ענבר, ביום 24-7-2011 ניתן פסק הדין.

מיהו הבעלים של האמצאה מושא בקשה בינלאומית לרישום פטנט: האם המבקשת, חברת אוריין ש.מ. בע"מ; או שמא המשיבה, גב' יעל בונה, אשר הבקשה לרישום הפטנט הוגשה בשמה?

יעל עבדה בחברת אוריין כמנהלת פרויקט. במסגרת תפקידה הייתה יעל אחראית על פיתוח אמצאה, שעניינה שילוב של מספר יריעות בידוד מושא בקשת הפטנט. במהלך תקופת עבודתה בחברת אוריין, הגישה יעל בשמה בקשה לרישום פטנט.

סמוך לאחר הגשת הבקשה הבינלאומית נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הבעלות באמצאה.

התביעה נדחתה. נפסק כי: אוריון ידעה כי יעל רשמה את הפטנט על שמה ולא התנגדה, על כן, בין היתר, מתקבלת גרסת יעל לפיה בין הצדדים הוסכם כי יעל היא הבעלים של הפטנט.

בנוסף נפסק כי חברת אוריין תשלם ליעל את הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

אמצאת שירות – אמצאה של עובד

האם האמצאה היא "אמצאת שירות" כמשמעותה בסעיף 132 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים).

סעיף 132 לחוק הפטנטים קובע ארבעה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, ואלה הם:

א. המדובר באמצאה;

ב. בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד;

ג. העובד הגיע לאמצאה עקב השירות;

ד. העובד הגיע לאמצאה בתקופת השירות.

בסעיף 132 נקבעו שלושה חריגים, אשר בהתקיימם תוקנה הבעלות באמצאה לעובד: האחד, מקום בו נכרת הסכם בין המעביד לעובד הקובע כי זכויות הקניין באמצאה שייכות לעובד;

השני, עם ויתור המעביד על האמצאה בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד על האמצאה בהתאם לסעיף 131 לחוק;

השלישי, בהעדר תשובה נוגדת של המעביד בתוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד למעביד, כאמור.

נטל השכנוע בדבר התקיימותם של ארבעת התנאים הנקובים בסעיף 132 לחוק הפטנטים, אשר בהתקיימם זכויות הקניין באמצאה שייכות למעביד, מוטל על המעביד – בענייננו חברת אוריין.

לעומת זאת, נטל ההוכחה לביסוס הטענה כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", כאמור בסעיף 132 לחוק הפטנטים, מוטל על הטוען טענה זו - יעל. כך הדבר גם ביחס לטענה כי חברת אוריין ויתרה על האמצאה, אשר נטל הוכחתה מוטל אף הוא על יעל.

הצדדים פרשו לפני בית המשפט גרסאות קוטביות, כאשר כל אחד מהם טוען לגבי האמצאה כי "כולה שלי". יעל טוענת, כי הוסכם שהאמצאה תהיה קניינה, ואילו חברת אוריין טוענת כי לא נערך הסכם כלשהו בעניין זה, כי מהלכיה של יעל היו נגועים בהפרת אמון ובמרמה, וכי מדובר באמצאת שירות שהיא קניינה.

בסופו של יום בית המשפט הגיע למסקנה, כי יש להעדיף את גרסתה של יעל.

 

20 בפברואר, 2011,

0 תגובות

הפרת פטנט ברעף

הפרת פטנט ברעף

תביעה שהגישה חברת חסין אש כנגד חברת קוניאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט אליהו בכר. ביום 20.2.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

ענינה של התובענה דנא נסב אודות שאלת הפרתם של אמצאות חסין אש המוגנות בפטנטים רשומים, ברעף המתאפיין בעמידות רבה יותר ובתהליך ייצור הכרוך באחוזי פסולת נמוכים תוך הקטנת עלויות הייצור. לאחר שפניה בכתב לנתבעת לא הועילה, הוגשה תובענה זו בעילה של הפרת הפטנטים הרשומים, עוולת גניבת עין, גזל מוניטין ועשית עושר שלא במשפט.

התובעת עתרה לסעד של מתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להפר  את הפטנטים הרשומים על שמה ולסעד של פיצויים, לרבות פיצוי עונשי  ופיצוי  ללא הוכחת נזק בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪  בגין כל עוולה, כשלצרכי אגרה העמידה תביעתה על הסך של 1 מליון ₪. לאחרונה גם עתרה לתיקון תביעתה ולהגדלת הסעד הכספי העולה ממנה לעשרים מליון ₪.

נפסק כי לאחר שלא הוכחה הפרתם של פטנטים דינה של התובענה להידחות. בנוסף נפסק כי התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום כולל של 75,000₪.

 

הערת DWO: בפסק הדין יש חוסר בהירות לגבי המשפט הבא שבפסק הדין "המסקנה כי הפטנט אינו מופר. זאת, שכן תביעה מספר 1 קובעת כי רעף המערערת מיוצר מתערובת של חרסיות בעוד רעף המשיבה מכיל גם בזלת", פסיקה זו מנוגדת למושכלות ראשונים בדיני פטנטים לפיו הוספה של רכיב (להבדיל מהחלפה של רכיב) אינה יכולה למלט מפר מהפרת פטנט.

 

נקודות מרכזיות שנדונות במסגרת פסק הדין:

המונופול בפטנט

התשתית הנורמטיבית המאפשרת לבעל דין למנוע מגורם אחר זולתו לעשות שימוש בפטנט הרשום על שמו מעוגנת בסעיף 49(א) לחוק הפטנטים, הקובע כדלהלן: "(א)בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן – הפרה)."

הסעיף דלעיל יוצר הגנה משפטית המוענקת לפטנט הרשום, אשר מכונה בעגה המשפטית "תחום המונופולין של הפטנט" ונקבעת על ידי תביעות הפטנט.

בחינת ההפרה: עיקר האמצאה

ביחס לפרשנות המשפטית הנדרשת בפני בית המשפט בבאו לבחון הפרה נטענת של פטנט יש לפרש את תביעות הפטנט ולבחון האם המוצר החדש מפר את 'עיקר האמצאה' המתוארת במסגרת תביעות הפטנט. פרשנות התביעות הינה פרשנות תכליתית. את בקשת הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם. תביעות הפטנט יפורשו תוך עיון במידת הצורך, בתיאור ובשירטוטים המצורפים לבקשת הפטנט. המטרה הסופית הניצבת בפני ערכאת השיפוט, הינה התחקות אחר כוונת הממציא או בעל הפטנט. הפרה של פטנט יכולה להיות הפרה מילולית או הפרה של 'עיקר האמצאה'. הפרה מילולית תתבצע, כאשר המפר יעתיק את התביעות כלשונן, אף אם ישנה במקצת את מאפייניה החיצוניים של האמצאה. הפרה של מהות האמצאה תתבצע, כאשר המפר ישתמש באלמנטים המהותיים הכלולים בתביעות הפטנט (פרידמן, עמ' 679).

עילות הגנה: הפטנט לא היה כשיר לרישום

חוק הפטנטים מעניק לנתבע בגין הפרת הפטנט אפשרות לטעון כנגד רישומו כפטנט מלכתחילה. סעיף 182(א) לחוק הפטנטים קובע כי : "182(א) עילה שניתן על פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי הענין."

העילות אשר במסגרתן ניתן להתנגד למתן פטנט מעוגנות בסעיף 31 לחוק הפטנטים הקובע כדלהלן: "ואלה עילות ההתנגדות למתן פטנט: (1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט; (2) האמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 4(2); (3) המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה".

מהסעיף דלעיל ניתן להסיק, כי נתבע בתובענה שעילתה הפרת פטנט רשום יכול להתגונן מפני התובענה על בסיסה של כל עילה אשר בגינה מוסמך היה רשם הפטנטים שלא לאשר את הפטנט לרישום.

עילה אשר בגינה ניתן היה להתנגד לרישום הפטנט מלכתחילה כאמור בסעיף 31(1), יכול ותהיה קשורה לכשרות רישומה של האמצאה המוגנת בפטנט.

חוק הפטנטים קובע בסעיף 3 לחוק הפטנטים מהי אמצאה כשירה פטנט כך: "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט."

מהאמור לעיל יש להסיק כי העילות אשר בגינן מוסמך רשם הפטנטים שלא לאשר את הפטנט לרישום מלכתחילה בגין אי כשרות הפטנט לרישום , ושבגינם ניתן להתגונן בגין הפרת פטנט, מנויות בסעיף 3 דלעיל והינם: העדר חדשנות, העדר תועלת והעדר התקדמות המצאתית.

בספרו של עו"ד עמיר פרידמן, פטנטים דין, פסיקה ומשפט משווה (שם) 461 מוסבר הרציונל באפשרות המוענקת לנתבע בגין הפרת פטנט להתנגד לכשרות רישומו של הפטנט לרישום מלכתחילה: "חלקן הארי של הבקשות לביטול פטנט מתייחסות לכשרות רישומה של האמצאה המוגנת בפטנט. הליכי הרישום אינם מבטיחים, באופן אבסולוטי שלא יוקנה מונופול בגין אמצאה שאינה עונה על תנאי הכשרות לרישום כפטנט. לעיתים, חומקת מבעד למסננת הרישום אמצאה שאיננה עונה על הדרישות הבסיסיות לכשרות רישומה כפטנט" ובהמשך: "העילות שעל יסודן תוגש, בדרך כלל, בקשה לביטול פטנט שנרשם כדין, יהיו העילות על פיהן האמצאה המוגנת בפטנט לא היתה 'חדשה' או לא היתה בה 'התקדמות אמצאתית' וככזו לא היתה כשירה לרישום כפטנט. עילות אלו יורדות לעצם כשרותה של האמצאה לזכות בהגנה פטנטיאלית. עילות אלו מגנות על האינטרס הציבורי הדוגל בכך שלא יוענק פטנט בגין אמצאה שאיננה כשירה לרישום כפטנט. ... הזכות לתקוף את הפטנט ולדרוש את ביטולו, בהתבסס על שאלת כשרות האמצאה לרישום כפטנט או על שאלת הבעלות האמיתית באמצאה, נובעת מהאינטרס הציבורי הניצב ביסודה של שיטת הפטנטים. האינטרס הציבורי דוגל בעידוד אמצאות וחידושים המועילים לחברה."

טענה בדבר אי כשרותו של פטנט יכול ותדור בכפיפה אחת עם טענה בדבר הפרתו של פטנט הגם שהינו כשיר לרישום. ואולם ההסדר המקובל הינו לבדוק תחילה האם אכן הוכחה הפרתו של הפטנט, ורק במידה והוכחה ההפרה הנטענת יש מקום להידרש לטענות בקשר לאי כשרות רישומו של הפטנט מלכתחילה.

למרות האמור, קבעה הפסיקה כי בנסיבות המתאימות ההסדר אינו מחייב וניתן להידרש קודם לשאלת כשרות הפטנט (ע"א 47/87 חסם נ' בחרי, פ"ד מה (5)196 (19991)).

עוד נקבע, כי למרות היות שאלת הפרת הפטנט כרוכה בשאלת תוקפו של הפטנט, הרי שככול שהדבר נוגע לסוגית נטל ההוכחה, קיים הבדל בין השתיים.

בחסם נ' בחרי נקבע בהקשר זה כך: "אכן, על-אף היות השאלה של הפרת הפטנט כרוכה בשאלה אם יש בפטנט חידוש או התקדמות המצאתית, קיים הבדל בין שתי השאלות מבחינת נטל ההוכחה. בעוד שלגבי תוקפו של הפטנט עצם מתן הפטנט משמש ראיה לכאורה לתקפותו (ע"א 700/78 [2], בעמ' 763), ועל הנתבע הטוען להיעדר תוקף לפטנט רובץ הנטל להוכיח זאת, הרי בשאלה אם הופר הפטנט נטל ההוכחה רובץ על התובע (בעל הפטנט) (ע"א 345/87 [3], בעמ' 102)."

נטל ההוכחה

עמידה בנטל ההוכחה מחייב את התובעת להוכיח במאזן הסתברויות כי בנסיבות, הרכב הרעף אותו הינה מייצרת זהה במרכיביו ובשיעור חומרי הגלם שבו (באזלת וחרסית) לרעף הנתבעת. החובה המוטלת על בעל פטנט להוכיח את הפרתו הינה חובה מובנית בהיות בעל הפטנט ה"מוציא מחברו". יחד עם זאת יצוין, כי ההגנה המסורה לבעל פטנט מחייבת את בעל הפטנט להוכיח את טענותיו בראיות שתהיינה בעלות משקל ומובהקות כזו שלא תשלול מהאחר הזכות להתחרות בפטנט מטעמים שאינם קשורים בהגנה עליו.

כמות הראיות ורצינותן

כידוע הגנת הפטנט יוצרת מונופולין בתחום בו היא ניתנה. פגיעת המונופולין הינה למעשה פגיעה רעה בתחרות ויש להמעיט בה ככל הניתן ולהעניקה רק בהתקיים התנאים לכך בחוק הפטנטים שסיבותיו טובות כשלעצמן. כך למשל, הכיר חוק הפטנטים בזמניותו של הפטנט (ר' סעיף 52 לחוק הפטנטים) על מנת לאפשר העברתו להנאת הציבור בכללותו עם סיום התקופה לגביה נמסר לרישום.

מאחר ומדובר בזכות חזקה מחד ופגיעה לא פחות חזקה במתחרים פוטנציאליים  מאידך, נדמה, כי יש צורך כי כמות הראיות ורצינותן תעדנה באופן מובהק על הטיית מאזן ההסתברויות לטובת התובעת. (ר' לעניין זה לדוגמא ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות,פ"ד לט(2) 225 בו קובע ביהמ"ש העליון מפי הנשיא שמגר כי: "כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות..." ור' גם בג"צ 4146/95 עיזבון דנקנר נ' רשות העתיקות, פ"ד נב(4)800 שם קבע ביהמ"ש העליון מפי כב' הש' זמיר כי:"... ההבדל בין זכות לזכות, לפי המעמד והחשיבות של הזכות, עשוי להשפיע גם על רמת הראיות הנדרשות כדי להכשיר פגיעה בזכות. הכיצד? אפשר שלצורך פגיעה בזכות אחת יידרשו, לפי המעמד והחשיבות של הזכות, ראיות חזקות במיוחד להוכחת הפגיעה בשלום הציבור או באינטרס ציבורי אחר, ואילו לצורך פגיעה בזכות שנייה יספיקו ראיות חלשות יותר...."). לחילופין, על התובעת להוכיח, כי ככול שקיים הבדל מזערי ביחס שבין חומרי הגלם ברעפים השונים, כי אז עסקינן בהבדל מזערי וחסר משמעות שאין בו בכדי להוכיח שהנתבעת לא הפרה את הפטנט וכפי שציינה התובעת בסיכומיה כי כפי הידוע, במקרי ספק על הספק לפעול לטובת בעל הפטנט (סעיף 6.6 לסיכומים).

בחינת שאלת ההפרה

בענייננו, הגדרת הפטנט וחדשנותו נובעת משילובם של שני האלמנטים העיקריים הקבועים בו- חומרי הגלם, ותהליך הייצור. בכל הקשור עם הפרתו של פטנט 826 הרי שהשוני בין חומרי הגלם המשמשים בתהליך יצור רעפי התובעת מהליך ייצור רעפי הנתבעת מחייב את המסקנה כי הפטנט אינו מופר. בכל הקשור עם פטנט 765 סוגית הפרתו של הפטנט או תוקפו צריכה להיבחן לפי עיקר האמצאה אשר כולל כאמור לעיל שילובם של שני אלמנטים גם יחד, היינו שימוש בחומרי גלם בהרכב מסוים בתהליך סנטור הקובע טווח טמפרטורות ייחודי –  תביעה מס' 2 ותביעה מס' 5 לפטנט. נפסק כי בחינת חומר הראיות מעלה, כי התובעת אינה מרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את עצם הפרת הפטנט. רעף הנתבעת אינו מפר פטנט 765 באשר יחס החומרים שבו – באזלת וחרסית ממשית – אינה מגעת לזו המוגנת בפטנט ואף אינה מתקרבת אליו בשוליים. נהפוך הוא, פטנט 765 מכיל למעלה מ-50% יותר בזלת בתערובת מרעפי הנתבעת. בהיות היחס בין הכמויות אלמנט חשוב ואקוטי בפטנט לפי דעת מומחי שני הצדדים, כי אז אין לומר שרעפי הנתבעת מפירים פטנט 765 כאמור.

6 בינואר, 2011,

0 תגובות

פיצוי בגין הפרת פטנט למערכת השקייה

בית המשפט העליון, השופטים מ' נאור, ח' מלצר, י' עמית (עא 2634/09) - 6.1.2011

תחום: פיצוי בגין הפרת פטנט נושאים: פיצויים בגין הפרת הפטנט בתקופת ההפרה, מניעת כפל פיצוי – השבה ופיצוי בדיני פטנטים, פגיעה במוניטין, פיצויים עונשיים

עובדות:

במוקד הערעור עומדת המצאתו של המערער, מהנדס השקיה בהכשרתו, עליה נרשם פטנט כדין. ההמצאה מושא הפטנט היא אביזר המכונה "פולסטור", הממיר ספיקה רצופה וקבועה של מים לספיקה גבוהה בפולסים. המשיבה, חברת אלגו השקיה, חתמה עם המערער על הסכם לפיו נמסרו לה זכויות ייצור ושיווק בפטנט.

בחלוף מספר שנים מחתימת ההסכם, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, והמערערים שלחו למשיבים הודעה על ביטול ההסכם. המשיבים כפרו בהודעת הביטול, המשיכו בהפצה ובשיווק של המוצרים מושא הפטנט ואף העבירו לתובעים תמלוגים מכוח ההסכם.

הצדדים פנו לבוררות ולאחר סיום הליכי הבוררות, המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי לפיצוי בגין הפרת ההסכם ובגין נזקים נמשכים בתקופה שלאחר הגשת התביעה לבורר, היא התביעה מושא הערעור שבפנינו.

תביעת הפיצוי הורכבה מראשי הנזק הבאים: אי פיתוח המוצרים במשך תקופת ההפרה והכנסות אבודות בשנים אלו שנבעו מאי פיתוח המוצרים; פגיעה במוניטין של המערערים; הפצה באזורים שלא נקבעו בחוזה; נזקים שנגרמו למערערים בגין התערבות המשיבים ביחסיהם עם החברות הזרות. כן נתבעו פיצויים עונשיים בהסתמך על החוזה ומכוח סעיף 183(ג) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הפטנטים). המערערים העמידו את תביעתם על סך 9,650,000 דולר ועתרו במקביל למתן צו חשבונות לפירוט הכנסות המשיבה ממכירת המוצרים מושא הפטנט.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

להלן עיקרי קביעותיו ונימוקיו של השופט ד"ר אחיקם סטולר בפסק דינו: הפרת הפטנט - בית משפט קמא פסק לטובת המערערים פיצוי בסך 200,000 דולר (שתורגמו ל-800,000 ₪) בגין הפרת הפטנט בתקופת ההפרה. זאת, בהתאם להוראות סעיף 183 לחוק הפטנטים הקובע כי בפסיקת הפיצויים בתביעה על הפרת פטנט, רשאי בית המשפט להתחשב, בין היתר, בהיקף ההפרה וברווחים שהפיק המפר. יתר טענות המערער באשר לנזקים ודרישה למתן חשבונות נדחו.

נפסק:

הערעור נדחה והערעור שכנגד מתקבל, כך שיבוטל הפיצוי בסך 30,000 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ערעור המערערים התמקד בשמונה נקודות עיקריות שהסתעפו לנתיבים שונים: התערבות המשיבים ביחסים העסקיים של המערערים עם חברות זרות; מתן צו לפירוט חשבונות ומינוי חוקר; פיצויים בגין הפרת פטנט; הפרת חובת הפיתוח ומניעת זכויות בפטנט מהמערערים; פגיעה במוניטין; פיצויים עונשיים; תביעה אישית נגד משיב 2; ריבית והוצאות. מרביתן של הטענות נגד קביעות בית משפט קמא עוסקות בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. מכל מקום, גם לאחר שבחנו טענות המערערים לגופן, לא ראה בית המשפט העליון להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.

נקודות מרכזיות

פיצויים בגין הפרת הפטנט בתקופת ההפרה

בית משפט קמא קבע כי לפסק דינו של הבורר בדבר בטלות ההסכם יש ליתן תוקף החל ממועד הודעת הביטול בחודש אפריל 1996. בהתאם לכך, נעתר בית משפט קמא חלקית לתביעה ברכיב זה, הנסב על שיווק מוצרים לאחר ביטול ההסכם, ופסק למערערת פיצוי בגובה רווחי המשיבה בתקופת ההפרה, בסכום של 200,000 דולר. המערערים טענו כי בית משפט קמא טעה בכך שאימץ את חוות דעתו של רואה חשבון זונטג, בעוד שעל פי רו"ח אגם, סמנכ"ל המשיבה, הרווח עמד על 385,000 דולר. בהקשר זה, נטען כי בית משפט קמא התעלם מטענות המערערים כי המשיבה העלימה הכנסות וניפחה עלויות, ופסק בדרך של אומדנא לא מבוססת. נפסק כי, ענייננו בתביעה לרווחים שנוצרו בעקבות הפרת פטנט, והמסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיף 183 לחוק הפטנטים הקובע כדלהלן:

"183. סעדים במשפטי הפרה (א) בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו מניעה ולפיצויים. (ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר – (1) הנזק הישיר שנגרם לתובע; (2) היקף ההפרה; (3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה; (4) דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה".

בפרשת עין טל (בע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל, פ"ד נ"ט(6) 406, 502 (2005)) - גם שם נדונה תביעה הקשורה לפטנטים בתחום ההשקייה - נאמר כי העקרון שעומד מאחורי פסיקת פיצויים מכוח הסעיף האמור הוא, בדומה לדיני הנזיקין, השבת המצב לקדמותו והעמדת הניזוק במצב בו היה אלמלא ההפרה. וכלשונו של בית המשפט בעניין עין טל: "הכלל היסודי הוא החזרת 'עטרת בעל הפטנט ליושנה' כאילו לא הופרו זכויותיו כלל" (שם, בעמ' 502). אך להבדיל מדיני הנזיקין, רשאי בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים בגין הפרת פטנט להתחשב "במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה" וכן רשאי הוא להתחשב בשיקולים השונים כדלעיל, והרשימה איננה סגורה. על בית המשפט לקבוע את הפיצוי הראוי בהתייחס לכל מקרה לגופו, בבחינת השיקול הראוי אשר ישרת את מטרת הפיצוי ויתחשב ברווחי המפר מחד ובהוצאותיו מאידך.

הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא מבוסס על הרווח הריאלי שהפיקה המשיבה בתקופת ההפרה, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח זונטג. בית המשפט קבע כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי טיעוני המערערים בעניין זה צריכים היו להיתמך בחוות דעת מומחה מטעמם, כפי שנעשה על ידי המשיבים, ובהיעדר נתונים לסתור, אין לבית המשפט אלא להתייחס לחוות הדעת שהוגשו על ידי המשיבה.

חוות דעתו ששל רו"ח זונטג, אשר אומצה על ידי בית משפט קמא, עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 183(ג) לחוק הפטנטים לגבי "הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה", מה עוד שגם המערער השתית טענתו על כך שהפיצויים המגיעים לו נגזרים מרווחי המשיבה כתוצאה מהפרת הפטנט. אף לא למותר לציין את טענת המשיבה, ודומה כי יש בה ממש, כי אם המערער היה לוקח את המושכות לידיו ומפתח בעצמו את הפטנט לא היה מפיק רווחים מיידיים בתקופת הפרה, נוכח הערכה כי נדרשות שש שנות פיתוח עד להפקת רווחים בפועל מהמוצר.

בנוסף, רשאי היה בית משפט להפחית את סך הפיצויים על פי שיקול דעתו לאור רכיב הסיכון, אם מכוח סמכותו הכללית לאמץ חוות דעת מומחה על כל רכיביה או חלק מרכיביה, ואם מכוח סמכותו לפי סעיף 183(ד) לחוק הפטנטים הקובע כדלהלן: "נתבעו פיצויים, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית המשפט כפות בדין וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה..." (ראו עניין עין טל בעמ' 499).

מניעת כפל פיצוי – השבה ופיצוי בדיני פטנטים

בעניין עין טל נאמר כי בדומה לעוולה נזיקית, תכלית הפיצוי בגין הפרת פטנט היא השבת המצב לקדמותו. לצד תכלית זו ניתן להוסיף גם את התכלית של מניעת התעשרות שלא כדין. בדומה לדיני הנזיקין, גם דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים על חיובים לא רצוניים, אך מטרתם שונה – לא רק השבת המצב לקדמותו, אלא גם שלילה של התעשרות על חשבון הזולת, ובהקשר של הפרת פטנט, מניעת מצב בו ראובן מתעשר על חשבון פרי המצאתו של שמעון. על חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, נאמר כי "שולח הוא פארותיו אל כל פינות המשפט והוא בצופן הגנטי של כל כלל במשפט" (דברי השופט חשין, כתארו אז, בהקשר של ביטוח כפל ברע"א 3948/97 מגדל נ' מנורה, פ"ד נה(3) 769, 814 (2001)). מגוון האפשרויות והסעדים שמעמיד המחוקק לרשות בית המשפט בסעיף 183(ב) לחוק הפטנטים, עולה בקנה אחד הן עם התכלית של השבת המצב לקדמותו והן עם התכלית של מניעת עשיית עושר ולא במשפט. "הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה" - כאמור בסעיף 183(ב)(3) לחוק הפטנטים - מהווים קריטריון להערכת הנזק שנגרם לבעל האמצאה עקב הפרת הפטנט, אך גם מאפשרים לנפגע לקבל את רווחי מפר הפטנט על מנת למנוע התעשרות עקב נטילת רכוש הזולת.

בבוא בית המשפט לתאם בין הסעדים והשיקולים השונים בפסיקת הפיצויים מכוח סעיף 183 לחוק הפטנטים, עליו ליתן את הדעת שאין לפסוק כפל פיצוי. כך יאה וכך נאה בדין האזרחי בכללותו, ובהיקש קרוב לענייננו, נזכיר את ההלכה לפיה ניתן לתבוע סעדים מכוח דיני עשיית עושר לצד סעדים מתחום דיני קניין רוחני (ע"א 5768/94 א.ש.י.ר  נ' פורום אביזרים, פ"ד נב(4) 289 (1998)) אך "מן ההכרח לתאם בין שני הסעדים האלה, פן ייוצר כפל פיצוי" (ע"א 2972/95 וולף נ' דפוס בארי, פ"ד נג(3) 472, 480 (1999)).

ומהתם להכא: התביעה בגין מניעת זכויות המערער בפטנט היא תביעה חלופית לתביעת הפיצויים בגין הרווח שהפיקה המשיבה מכוח סעיף 183(ב)(3) לחוק הפטנטים, אך אינה יכולה להצטבר אליה. בית משפט קמא פסק לזכות המערערים את הרווח הריאלי שהפיקה המשיבה בסך של 200,000 דולר (מעבר לתמלוגים בסכום של למעלה מ–226,000$ ששולמו למערערים בתקופת ההפרה). מתן פיצוי למערער בגין מניעת השימוש בפטנט במצטבר להשבת הרווח הריאלי שהפיקה המשיבה בגין השימוש בפטנט, מהווה למעשה כפל פיצוי וגם מטעם זה יש לדחות את תביעת המערערים.

פגיעה במוניטין

המערער טען כי המשיבים פגעו במוניטין שלו בשני אופנים: בכך שלא ציינו את שמו על גב אריזות המוצרים ששווקו חרף התחייבות המשיבה בהסכם, ועקב השמצות והאשמות שהפיצו אודותיו, לפיהן כביכול הוא מפר פטנטים של אחרים ושלא ניתן לנהל עימו יחסים מסחריים.

נפסק כי, על הטוען לפגיעה במוניטין להוכיח את הפגיעה ואת שיעור הנזק שנגרם לו כתוצאה ממנה. בית משפט קמא דחה את טענת המערערים בקובעו כי לא הרימו את נטל ההוכחה. המערער לא הראה כי המוניטין שלו נפגע ולא הוכיח את הנזק שנגרם לו, והמכתבים שהוחלפו בין הצדדים, גם אם כללו חילופי האשמות, נכתבו על רקע הסכסוך העסקי בין הצדדים וכך יש לראות את הדברים.

פיצויים עונשיים

המערערים טענו כי התקיימו התנאים לפסיקת פיצויים עונשיים, נוכח הפרה שנעשתה בכוונת מכוון, ביודעין ובמצח נחושה על אף הודעת הביטול, תוך שהמשיבים ממשיכים ביודעין לעשות שימוש אסור בפטנט ולמכור את הפולסטורים. עוד נטען כי לאחר ביטול ההסכם מכרה המשיבה לחברת Drip-in זכויות שכבר לא היו שייכות לה, והתערבה ביחסים העסקיים שבין המערערים לחברות זרות. לטענת המערערים, הקביעה של בית משפט קמא לפיה המשיכו הצדדים לנהוג על פי ההסכם חרף הודעת הביטול, אינה עולה בקנה אחד עם שאר הראיות ועם קביעת הבורר שאין לזקוף לחובת המערערים את קבלת התמלוגים לאחר הודעת הביטול.

נפסק כי, סעיף 183(ג) לחוק הפטנטים קובע כלהלן: "נעשתה הפרה לאחר שבעל הפטנט או בעל הרשיון היחודי הזהיר עליה את המפר, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בתשלום פיצויי עונשין, בנוסף לפיצויים שקבע לפי סעיף קטן (ב), ובלבד שלא יעלו על סכום אותם פיצויים".

עניינו של הסעיף בסעד עונשי, שנועד להרתיע מפר מלהמשיך ולהשתמש בפטנט חרף פנייה של בעל הפטנט. סעיף 183(ג) לחוק הפטנטים לא קובע קריטריונים ברורים לפסיקת פיצויים עונשיים במקרה של הפרה. הפיצוי מסור לשיקול דעתו של בית המשפט על רקע מכלול הנסיבות, לרבות התנהגות הצדדים, היקף ההפרה וחומרתה, ותחושת הצדק.

בדין הישראלי נקבע כי פסיקת פיצוי עונשי מכוח סעיף 183(ג) תיעשה במשורה ובזהירות רבה, מקום בו הוכח כי ההפרה נעשתה ביודעין תוך הסבת נזקים נוספים למפר ולאחר שבעל הפטנט הודיע בכתב על מעשה ההפרה ודרש ממנו לחדול ממעשיו (עניין עין טל, בעמ' 511).

[במאמר מוסגר בית המשפט מציין, כי הנושא של פיצוי עונשי מתעורר בהקשרים שונים, כפיצוי שתכליתו לשקף סלידתה של החברה מהמעשה, להעניש את המפר ולהרתיע מפרים פוטנציאליים לבל ישנו מקרים דומים (ראו עניין Roton Barrier v. Stanley Works וכן רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני ([פורסם בנבו], 6.7.2009) פסקה כ"ב לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות שם. נציין כי באותו מקרה לא נפסקו פיצויים עונשיים, למרות שהנתבע הורשע בפלילים בעבירות מין חמורות שביצע בתובעת)].

נפסק כי, המערערים לא הביאו ראיה המוכיחה כי התרו במשיבים לחדול ממעשה הפרה, ודי בכך כדי לדחות תביעתם לפיצוי עונשי. עוד נזכיר כי בתקופת ההפרה קיבלו המערערים תמלוגים שוטפים מהמשיבים, וכפי שנקבע על ידי בית משפט קמא "המשיכו למעשה לקיים את ההסכם כשהם ממתינים לפסק הבורר.. ההפרה כפי שבא לידי ביטוי בעניין דכאן היא הפרה מינורית...".

מכל מקום, בית המשפט לא סבר כי ניתן לראות את התנהגות המשיבים כזדונית עקב כך שדחו את הודעת המערערים על ביטול החוזה. המשיבה רשאית הייתה לדחות את הודעת הביטול ולהיאבק על עמדתה בהליך הבוררות, כך שאין מדובר בהפרה בוטה של ההסכם ושל זכות המערערים בפטנט.

בהתחשב בכל אלו, נפסק כי לא זה המקרה המתאים לפסיקת פיצוי עונשי.

24 בנובמבר, 2010,

0 תגובות

רישום פטנט

רישום פטנט

מבוא

פטנט הוא למעשה רשיון מונופוליסטי זמני לניצול מסחרי של המצאה, אשר ניתן לבעלי ההמצאה על ידי המדינה בה מבוקש הפטנט.

על מנת לקבל פטנט לרישום יש להגיש בקשה לרישום פטנט בכל מדינה ומדינה בה מעוניין בעל ההמצאה לנצלה, בעצמו או על ידי אחר. יודגש כי אין כל דרישה לניצול בפועל של ההמצאה על מנת לקבל את הפטנט, אך עצם קבלת הפטנט מונעת מגורמים אחרים שאינם בעלי הפטנט לנצל את ההמצאה עד תום תקופת הפטנט.

בכדי לקבל פטנט לרישום, על המבקש להראות כי המצאתו היא "כשירת פטנט", כלומר שהיא המצאה חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי, יש בה התקדמות המצאתית והיא בתחום טכנולוגי. יודגש לעניין זה כי תוכנות מחשב כשלעצמן אינן זכאיות לפטנט והן מוגנות מכוח דיני זכויות היוצרים כ"יצירה ספרותית".

קבלת פטנט לרישום היא למעשה "עסקת חליפין" בין מבקש הפטנט לזולת, לפיה בעוד המבקש מקבל מונופול לזמן קצוב (בד"כ 20 שנה מתאריך הגשת הבקשה) הוא חושף את המצאתו לזולת, על מנת שהזולת יוכלו ללמוד מההמצאה, לפתח אותה ולעשות בה שימוש שיסייע לחברה.

הליך הגשת בקשה לרישום פטנט הינו הליך יקר וארוך. לפיכך, לפני הגשת בקשה לרישום פטנט כדאי לעשות חיפוש יסודי ומעמיק של ההמצאה המבוקשת לפטנט ולו בכדי לחסוך בזמן וכסף של המבקש.

 

מידע בדבר הליך רישום הפטנט

יש להדגיש מספר נקודות מרכזיות ביחס לתהליך רישום הפטנט:
 
סע' 3 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 קובע כי: המצאה בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית, היא כשירת פטנט. 
 
הגשת בקשה לרשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בירושלים, שהיא סוכנות ביצוע מטעם משרד המשפטים המטפלת ברישום זכויות קניין רוחני. הבקשה מתוארכת, מקבלת מספר, וממתינה בתור לבחינתה. בבוא העת היא נבחנת על ידי בוחן פטנטים (שהינו בעל השכלה מדעית בתחום ההמצאה), הבודק האם היא מקיימת את דרישות החוק. במקרה של ליקוי בבקשה (תמיד יש לבוחן הערות) שולח הבוחן את השגתו למבקש. על המבקש להסיר את ההשגה תוך הזמן הקבוע בחוק או בתקנות הפטנטים בדרך שנקבעה בהם להסרתה. אי הסרת ההשגה יגרור את ביטול בקשת הפטנט.
 
נמצא כי ההמצאה ראויה לפטנט, תתפרסם הודעה על קיבולה ביומן הפטנטים והמדגמים, שהוא כרך של "רשומות" המיוחד לפרסומים המתחייבים מהחוקים והתקנות העוסקים בקניין רוחני. הפרסום כולל את שם ההמצאה, תקציר שלה ופרטי בעליה. פרסום דבר הקיבול איננו סופי, ומטרתו לתת אפשרות למעוניין בכך להגיש את התנגדותו למתן הפטנט, באופן שנקבע בחוק הפטנטים ובתקנותיו.
 
לא הוגשה לרשם הפטנטים התנגדות למתן הפטנט על ידי מי מהציבור בתוך 3 חודשים מיום הפרסום, יוענק הפטנט. הוגשה התנגדות, ידון בה הרשם, יבחן את עילותיה, יתן למבקש לטעון את טענותיו שמנגד, יזמן עדים ומומחים כפי הנדרש על מנת להגיע להכרעה, ולבסוף יתן את החלטתו אם לקבלה או לדחותה. זכות הצדדים לערער על ההחלטה בפני בית המשפט. כל עוד לא תם הדיון לא יוענק הפטנט.
 
לאחר שעברה בקשת הפטנט בהצלחה את השלבים האמורים, יינתן הפטנט, וישאר בתוקף כל עוד שולמו עבורו אגרות החידוש הקבועות בחוק, וכל עוד לא הוחלט על ביטולו. באופן עקרוני תוקף פטנט בישראל הוא ל-20 שנה מיום הגשת הבקשה לפטנט.
 

מידע בדבר הליך רישום פטנט בחו"ל

אנו מבקשים להדגיש בפניכם מספר נקודות מרכזיות ביחס לרישום פטנט בחו"ל:
 
ההגנה על פטנט ניתנת בטריטוריה שבה הוא נרשם. על כן, ככל ויש צורך מסחרי בהגנה במספר מדינות, יש לרשום את הפטנט בכל מדינה ומדינה בנפרד.
 
בהתאם לאמנת פריז, תאריך הגשת בקשה להגנה על פטנט במדינה אחת תוכר על ידי המדינות האחרות החתומות על האמנה כתאריך הגשת הבקשה במדינה שלהם, אם הבקשה תוגש במדינה האחרת תוך זמן 12 חודשים מההגשה במדינה הראשונה. תאריך ההגשה הראשונית נקראת "תאריך הבכורה".  
 
שמירת תאריך בכורה מאפשרת לאדם שהגיש בקשה לפטנט במדינה מסוימת (החתומה על האמנה) שנה שלמה להסדיר הגשת בקשה לפטנט דומה בכל אחת מהמדינות החתומות על האמנה, ובכך לדחות את ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשה באותן מדינות למשך שנה. אם במהלך פרק זמן זה אדם אחר יגיש בקשה לפטנט זהה באחת מהמדינות, בקשתו תידחה, והמקדים להגיש את הבקשה יזכה לבכורה על בסיס "כל הקודם זוכה".
 
הגשת פטנט בחו"ל אפשרית במספר מסלולים ובהם: (א) הגשת בקשה נפרדת בכל מדינה; (ב) הגשת בקשה איזורית (ככל האפשר), בעיקר לפי אמנת EPC למדינות אירופה; (ג) הגשת בקשה בינלאומית לפי אמנת ה PCT.  
 
בהתאם לאמנת ה PCT (Patent Cooperation Treaty), בקשת PCT בינלאומית היא בקשת פטנט שרואים אותה כבקשת פטנט לאומית, שהוגשה ביום הגשת הבקשה הבינלאומית בכל אחת מהמדינות החברות באמנה.
 
יש להדגיש, כי מדובר בבקשה בינלאומית, שיערך הכוללת ביצוע חיפוש והוצאת דו"ח בחינה ראשוני כתוב. בשלב הבא, השלב הלאומי (לרוב 30 חודש מיום הבכורה), יש להגיש בקשת פטנט נפרדת בכל מדינה מיועדת וכל מדינה כזו תתייחס לבקשה כאל בקשה מקומית ותעניק פטנט לאומי לפי החוק הקיים באותה מדינה. 
 
נבקש להסב את תשומת ליבכם כי טאיוואן, ומדינות רבות באסיה, אפריקה, מדינות ערב, ארגנטינה ומרבית מדינות דרום אמריקה, אינן צד לאמנת ה PCT. על כן הגשת בקשה לפטנט למדינות אלו אמורה להתבצע לפני פרסום הבקשה בטווח של שנה אחת כאמור באמנת פריז וככל האפשר במקביל להגשת הבקשה במדינות ה PCT.

5 בספטמבר, 2010,

0 תגובות

גניבת עין במתקן לקיבוע מסכי מחשב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, השופטת מ' נאור (ע"א 2154/07 וע"א 2482/07) - 5.9.2010

תחום: ערעור על פסק דין בעניין של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט וגזל סוד מסחרי.

נושאים: עוולת גזל סוד מסחרי, גניבת עין, שאלת הפונקציונליות בגניבת עין, הקשר בין תביעה בגין גניבת עין ותביעה בגין הפרת פטנט, עשיית עושר ולא במשפט וגזל סוד מסחרי בידי עובד.

עובדות:

התובעים ייצרו ושווקו מִתקן המשמש לקיבוע מסכי מחשב לשולחנות. הנתבעים – אשר שימשו כסוכני מכירות של המוצר אותו ייצרו התובעים – התחילו לייצר בעצמם מִתקן דומה. התובעים פנו לבית המשפט על מנת למנוע את ייצור ושיווק המתקן המתחרה של הנתבעים וכן על מנת לדרוש פיצויים המגיעים להם, לטענתם. על בית המשפט קמא להורות על מניעת ייצור ושיווק המוצר המתחרה של הנתבעים וכן להעניק לתובעים פיצויים. בתגובה, הנתבעים טענו כי הם הכניסו שינויים במוצר שלהם והתחילו לייצר ולשווק מוצר חדש.

התובעים פנו שוב לבית המשפט קמא על מנת למנוע את שיווק המוצר החדש של הנתבעים.

בית המשפט קמא החליט לאפשר את ייצורו ושיווקו של המוצר החדש.

שני הצדדים מערערים על פסק דינו של בית המשפט קמא.

נפסק:

הערעור נדחה:  בית המשפט קבע כי אין מקום להתערבות בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה לתובעים לא קמה עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט ביחס למוצרים החדשים. שני הצדדים נדחו בלא צו להוצאות.

נקודות מרכזיות

לעניין גזל סוד מסחרי בידי עובד

בית המשפט מזכיר כי בכל הנוגע לגזל סוד מסחרי בידי עובד או עובד לשעבר, הסמכות הייחודית קנויה לבית הדין לעבודה (סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות")). לעתים, במקרים בהם מדובר באדם אשר תפקד הן כעובד והן כסוכן, אין מנוס מפיצול ההתדיינות (ראו: ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 521ו ואילך (2004)).

לעניין עוולת גזל סוד מסחרי

בית המשפט קבע כי אין ראיות מספיקות לכך שזהות ספק יחידות הנעילה הייתה סוד מסחרי של התובעים. לאור העובדה שהספק מייצר מוצר מדף.  וכי התובעים  לא הוכיחו במידה מספקת גישה של הנתבע לפרטי הספק אצלה; היא לא הראתה אפילו כי דאגה, באופן סביר, לשמור על זהות הספק בסוד, כדרישת סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.

לעניין גניבת עין

בית המשפט קבע כי לשם ביסוס עוולת גניבת עין יש צורך להוכיח שני נדבכים: ראשית, קיומו של מוניטין אצל התובע; שנית, כי מכלול התנהגותו של הנתבע עולה כדי יצירת חשש להטעיה שהנכס שייך או קשור לעוסק אחר.עם זאת, גם אם יש דמיון בין שני מוצרים, לא מתגבשת עוולת גניבת עין אם הדמיון הוא במאפיינים פונקציונאליים של המוצר.

בית המשפט קבע כי התובעים מכרו את המתקנים המקוריים במשך תקופה העול העל חמש שנים לפני שהנתבעים חדרו לשוק עם מוצריהם המתחרים. לפיכך קבע בית המשפט כי בשימוש ממושך וייחודי זה יש כדי להצביע על קיומו של מוניטין למתקן המקורי. בית המשפט מוסיף וקובע כי בכך שהנתבע היה ידוע כמפיץ ומשווק של מוצרי התובעים, הסיכוי שהלקוחות יחשבו כי הם רוכשים מוצרים של התובעים גדל פי כמה.

לעניין שאלת הפונקציונליות בגניבת עין

בנוגע לשאלה האם החיקוי נבע מצרכים פונקציונאליים, בית המשפט קבע שבריח מגן חיקתה את העיצוב החיצוני של המוצר של נובל, חיקוי שאינו מבוסס רק על הצרכים הפונקציונאליים. דבר זה מהווה נדבך נוסף המוביל למסקנה בעניין ההטעיה. מעבר לכך, בית המשפט קבע כי העובדה כי בדיעבד הנתבעת יצרה מנגנוני נעילה חדשים – לגביהם, כפי שקבע בצדק בית המשפט, לא הוכחו יסודות עוולת גניבת העין – מעידה על כך שלא הייתה כל הצדקה פונקציונאלית לחיקוי. החיקוי נבע רק מהרצון ליהנות מן המוניטין של נובל.

לעניין הקשר בין תביעה בגין גניבת עין ותביעה בגין הפרת פטנט

הנתבעים טוענים כי לא היה מקום כלל להיזקק לתביעה בגין גניבת עין משנדחתה התביעה להפרת פטנט.  בית המשפט קובע כי אין לקבל טענה זו. התביעות אינן מוציאות זו את זו, ואין בעניין זה כל הסדר שלילי.

לעניין עשיית עושר ולא במשפט

בית המשפט מזכיר כי המסגרת המשפטית להכרה בעילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט כאשר מתקיים חיקוי של מוצר נדונה בהרחבה בפרשת א.ש.י.ר. ובו נקבע כי חיקוי של מוצר כשלעצמו – כאשר אין מדובר במוצר המוגן על ידי דיני הקניין הרוחני, וכאשר החיקוי אינו מהווה פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי – אינו מקים זכות להשבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. על מנת שתקום זכות השבה נדרש כי יתווסף לחיקוי "דבר מה נוסף". הדעות בפרשת א.ש.י.ר. נחלקו בנוגע למהותו של אותו דבר מה נוסף. עם זאת, כפי שציין השופט ריבלין בפרשת הרר (ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ ואח' נ' שמואל הרר ואח', פסקה 12 לפסק דינו ([פורסם בנבו], 5.12.2005) (להלן: פרשת הרר)), מתוך העמדות השונות שהוצגו בפרשת א.ש.י.ר., נדמה כי שני תנאים זכו לתמיכת רוב השופטים. התנאי הראשון הינו כי הרעיון המועתק צריך להיות "מסוים, ניתן להגדרה, חדשני, ייחודי ויישומי ועליו להיות רעיון שבעליו עשו בו שימוש או שבכוונתם לעשות בו שימוש" (שם, בעמ' 431); ושנית, על המעתיק "להיות מודע לכך שהוא מעתיק מוצר פרי רעיונו של אחר" (שם, בעמ' 432).

בנוסף לקריטריונים הפרטניים אשר נדונו בפרשת א.ש.י.ר., בטרם מחליט בית המשפט להעניק סעד לפי דיני עשיית עושר בגין חיקוי של מוצר, נראה שיש מקום גם לבחינה כללית יותר של השוק בו נמכר המוצר. עמד על כך המשנה לנשיאה ריבלין בפרשת General Mills אשר הוזכרה לעיל: "השיקולים הפרטניים האמורים לא באים אלא לבחון אם מדובר בחיקוי המהווה "תחרות בלתי הוגנת", "הפרה של הלכות המסחר" או "חוסר תום-לב". בחינתם של מושגים אלה צריכה להיעשות, בין היתר, גם על רקע ההתנהגות המקובלת בתחום המסחר שבו מדובר. קשה להלום עמדה הרואה בחיקוי מסוים "הפרה של הלכות המסחר", אם חיקוי מעין זה מקובל באותו תחום והעוסקים בתחום זה אינם מלינים על כך. במסגרת הבחינה הכללית יש ליתן משקל גם למטרה שיש ליצירת החיקויים בשוק המסוים, ולהצדקה האפשרית של יצירתם לאור מטרה זו."

12 באוגוסט, 2010,

0 תגובות

התנגדות לבקשת פטנט ספוגית ניקוי משולבת

התנגדות לבקשת פטנט ספוגית ניקוי משולבת

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הרשם ד"ר מאיר נועם (התנגדות לבקשת פטנט מס' 110548) –  12.8.2010

תחום: התנגדות לבקשת פטנט.

נושאים: בקשה להארכת מועד המוגשת מכוח סעיף 164 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן:"החוק")  וכשירות בקשה לפטנט.

עובדות:

המבקש כבר ביקש בעבר לרשום את הפטנט נשוא ההתנגדות אך זנח את הליך הרישום ובשל אי תשלום אגרות בוטל הליך הרישום, כעת מנסה הוא לחדש את התהליך ולהאריך את המועד לתשלום האגרות הנ"ל. המתנגדת טוענת שאין להאריך את מועד התשלום שכן היא אינו כדין, וטוענת כי מכל מקום, האמצאה אינה כשירת פטנט.

נפסק:

ההתנגדות התקבלה: הרשם קבע כי אין מקום להאריך את המועד לתשלום אגרת הפרסום וכי האמצאה אינה כשירת פטנט. הרשם פסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין סכך עולל של 25,000 בצירוף מע"מ לטובת המתנגדת.

נקודות מרכזיות

בקשה להארכת מועד המוגשת מכוח סעיף 164 לחוק

הרשם קובע כי בניגוד לטענת המבקש כי מדובר בבקשה להחזר תוקף פטנט, מדובר בבקשה להארכת מועד המוגשת מכוח סעיף 164 לחוק.

הרשם מפנה לעניין רע"א 2826/04 Recordati Ireland Ltd. נ' רשם הפטנטים, פ"ד נט(2) 85, שקבע כי סמכות זו של הרשם להאריך מועדים תתפרש בהתאם להקשר שבו הבקשה נדונה:

"המדיניות לגבי בקשות שונות להארכת מועד המובאות בפני הרשם עשויה להשתנות על-פי הקשר הדברים ועל-פי טיבו של ההליך שלגביו מתבקשת הארכת מועד".

הרשם מוסיף ומזכיר כי השיקולים שנלקחו בחשבון באותו עניין הינם פרק הזמן של האיחור וקיומו של הסבר ממשי לאותו איחור.

הרשם קובע כי לא משך האיחור הוא העומד לרועץ למבקש, אם כי מדובר בפרק זמן ארוך וכלל לא מבוטל, כי אם הסיבה לאיחור בתשלום אגרת הפרסום. הרשם מפנה גם לעניין ב"ש 83/86 סוקול נ' ישמח, פ"ד מ(1) 577 בו קבע בית המשפט העליון בהקשר של בחינת הסיבה לאיחור בראי הטעם הסביר, כי:

"הסמכות להאריך את המועד נועדה לאפשר להתגבר על תקלות ועל מכשלות חיצוניות, שאינן בשליטתו של בעל הדין."

כשירות בקשה לפטנט

סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה –

(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;

(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו."

סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע כדלקמן:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."

הרשם מזכיר כי, על מנת לשלול חידוש של אמצאה הכרחי כי זו תתואר במלואה בפרסום אחד ויחיד (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45) (להלן: "עניין היוז"). לאופן בחינת ההתקדמות ההמצאתית לאור הפרסומים הקודמים ראה עניין היוז וכן בקשה לביטול פטנט מס' 123976 יפים גיסר נ' קומפיוקרפט בע"מ.

 

1 ביולי, 2010,

0 תגובות

על קניין רוחני

כללי

קניין רוחני הינו תת תחום בתוך דיני הקניין אשר נועד להסדיר את שיח זכויות הקניין בנכסים בלתי מוחשיים – חסרי תיחום פיזי כשלעצמם.

ענפיהם הקניין הרוחני השונים מעוצבים באופן שונה כדי להתאים את ההגנה לסוגים שונים של נכסים בלתי מוחשיים. דיני הקניין הרוחני, מעניקים בדרך כלל זכויות בלעדיות ומונופול ביחס למגוון של נכסים בלתי מוחשיים, כגון נגינה, ספרות, יצירות אמנות, תגליות, המצאות, מילים, ביטויים, סמלים, עיצובים ועוד.

ענפי הקניין הרוחני מחולקים לשתי  קבוצות מרכזיות והם זכויות רשומות וזכויות שאינן רשומות, חלוקה זו אינה חלוקה קבועה וברורה והיא עשויה להשתנות ממדינה למדינה. כך למשל בישראל הזכויות הרשומות הן: פטנטים, סימני מסחר, מדגמים, זכויות מטפחים וכינוי מקור, ואילו הזכויות הבלתי רשומות הן: זכויות יוצרים, סוד מסחרי, הגנה על מוניטין וזכויות מבצעים.

ההיסטוריה של הקניין הרוחני

אמנם רבים מן העקרונות המשפטיים השולטים בתחומי הקניין הרוחני התפתחו במשך מאות שנים, ואולם רק במאה ה -19 החל השימוש במונח "קניין רוחני" [1].

הבסיס החקיקתי לחוקי הקניין הרוחני בעולם ובעיקר לחוקי זכויות היוצרים והפטנטים מבוסס כנראה על החקיקה הבריטית: Statute of Anne 1710 ועל חוק בריטי נוסף והוא Statute of Monopolies 1623.

מטרות חוקי הקניין הרוחני

מטרת דיני הקניין הרוחני היא לאפשר מתן בלעדיות לבעלים הקניין הרוחני וזאת כדי שאלו יוכלו ליהנות מן הנכס שהם יצרו, ובכך לתמרץ אותם להמשיך וליצור. תוך הענקת הגנה לתוצר מאמציו המנטאליים של האדם ולא ליציר כפיו [2]. כיום הגישה המודרנית היא, שלא להרחיב את תחומי ההגנה על זכויות הקניין הרוחני מעבר למטרות, שלשמן נוצרה אותה הגנה וזאת כדי לאזן בין הזכות של בעל הקניין הרוחני לבין זכות הציבור לנצל את הקניין הרוחני.

במסגרת פסק דין אשרז [3] נקבע כי על ידי בית המשפט העליון כי תכלית ההגנה על קניינו הרוחני של היוצר היא לשמור על יצירתו לבל יפגעו בה ולבל ינשלו אותו ממנה על דרך העתקה או גזלה בכל צורה אחרת ולבל יפגעו באינטרסים הכלכליים שלו. כן מיועדת הגנה זו לעודד את היוצר לפתח יצירתיות ומקוריות התורמות לקידומם, להתפתחותם ולהעשרת עולמם של האדם ושל החברה בכל תחומי החיים.

הרמוניזציה של חוקי הקניין הרוחני

כיום חוקי הקניין הרוחני במדינות השונות בעולם מתחילים להיות מושפעים יותר ויותר ממגמות של הרמוניזציה של זכויות הקניין הרוחני בכל העולם. כך למשל בשנת 1994 חתמה ישראל בתור מדינה, על הסכם TRIPS (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights) אשר מטרתו הינה האחדה של זכויות הקניין הרוחני בכל העולם. הסכם TRIPS, נוגע להיבטים מסחריים של זכויות קניין רוחני, הוא הסכם בינלאומי, המחייב הגנה ואכיפה של זכויות קניין רוחני.

בנוסף ארגונים בינלאומיים של האו"ם כגון WIPO (World Intellectual Property Organization) (ארגון המונה כיום 170 מדינות החברות בו) מקדמים את ההגנה על הקניין הרוחני ברחבי העולם, תוך פיקוח על מספר אמנות קניין רוחני ופיתוח נורמות ותקנים בינלאומיים להגנה על זכויות קניין רוחני.

החקיקה בתחום בישראל

בישראל ישנם מספר רב של חוקים אשר מסדיר את שיח הזכויות המשפטי ואשר ניכרת בהם השפעה רבה של החקיקה הבריטית והחקיקה בארה"ב ובהם:

 

  • בתחום הפטנטים: חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926.
  • בתחום סימני המסחר: פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972.
  • בתחום המדגמים: פקודת הפטנטים והמדגמים, 1926.
  • בתחום זכויות היוצרים: חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, חוק זכות יוצרים, 1911, פקודת זכות-יוצרים, 1924.
  • בתחום סודות מסחריים והגנה על המוניטין: חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.

[1] Lemley, Mark A., Property, Intellectual Property, and Free Riding. Texas Law Review, Vol. 83, p. 1031, 2005. Available at SSRN: http://ssrn.com/abstract=582602 or doi:10.2139/ssrn.582602

[2] עא 513/89 interlego  נ' lines bros. S.a-exin, פ"ד מח(4) 133

[3] ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255

8 במרץ, 2010,

3 תגובות

בית המשפט העליון בארה"ב הכריע: שיטה לעשיית עסקית כשירה לרישום כפטנט

אמש, בפסק דין תקדימי בעניין בילסקי (Bilski), שלו השפעה מכרעת על עולם העסקים בכלל ועל אפליקציות השירות באינטרנט בפרט, קבע בית המשפט כי ניתן לרשום כפטנטים שיטות לעשיית עסקים.

שיטה לעשיית עסקים היא שיטה שפותחה על ידי בית עסק או ספק שירות כלשהו במטרה לבדל את בית העסק שבו השיטה מיושמת משאר המתחרים שלו. מתן פטנט על שיטה עסקית מאפשר לבעל הפטנט למנוע ממתחריו לעשות שימוש באותה השיטה או בשיטה הדומה לה או, אם יבחר בכך, לתת רישיון לעסקים אחרים להשתמש בשיטה. פטנט השיטה לעשיית עסקים המוכר והמדובר ביותר שאושר אך לאחרונה על ידי רשם הפטנטים האמריקני, הוא הפטנט של ענק האינטרנט Amazon.com לרכישה של מוצר בקליק אחד.

בית המשפט קבע כי שיטות לעשיית עסקים הן כשירות לרישום כפטנטים. בקביעה זו, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט הפדראלי לערעורים שקבע כי המצאות שעיקרן הוא שיטה לעשיית עסקים, אינן כשירות לרישום אלא אם הן עונות על מבחן ה- Machine or Transformation, היינו כוללות מכונה שמטרתה ליישם את השיטה או שתהליך יישום השיטה משנה דבר מסוים, יהא מוחשי או לא, לדבר אחר.

התוצאה הישירה של החלטה זו היא כי גם פטנטים על תוכנה, אינטרנט ואלגוריתמים הינם כעת כשירות לרישום כפטנט בארצות הברית.

בית המשפט קבע כי מבחן "המכונה או השינוי" אינו המבחן היחיד להכרעה באם הרעיון נשוא הפטנט הינו פטנטבילי או לא וכי יש לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות ולהתייחס לחדשנות שבהמצאה. עם זאת, בית המשפט לא קבע מבחן חדש ומוגדר להכרעה בדבר כשירות שיטות עסקיות לרישום כפטנט ו"הזמין" את בתי המשפט ליצור סטנדרטים מדויקים יותר לשאלה זו התואמת את רוח פסק הדין בעניין בילסקי.

יודגש, כי בישראל שיטות לעשיית עסקים עדיין אינן כשירות לרישום כפטנט, אלא אם הן מוגדרות כ"המצאות היברידיות". בדומה למבחן "המכונה או השינוי" שבוטל כעת בפסיקה האמריקנית, קבע רשם הפטנטים בישראל, כי המצאה היברידית היא המצאה שחלקה שיטה עסקית, וחלקה בתחום טכנולוגי הכשיר מלכתחילה לרישום כפטנט. עוד נקבע כי בכל הנוגע להמצאה היברידית, "אם לב ההמצאה בתחום הטכנולוגי, האמצאה כשירת פטנט ואם לאו – אינה כשירת פטנט".

ההחלטה התקדימית בעניין בילסקי זו מסירה כמעט לחלוטין את ההגבלות לרישום שיטות עסקיות כפטנטים, דבר שיוביל לעלייה חדה בהגשת בקשות לפטנטים בתחומי התוכנה, השירות, העסקים באינטרנט ועל אלגוריתמים מתימטיים.

2 במרץ, 2010,

0 תגובות

הפרת פטנט ילקוט

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דרורה פלפל (תא (ת"א) 1346-07) – 2.3.2010

תחום: הפרת פטנט לתיק

נושאים: הפרה בתקופה שהפטנט מבוטל בגין אי תשלום אגרה, הפיצוי בגין ההפרה, אומדן, רישיון שימוש רעיוני

עובדות

תובענה לפיצוי בסך של 500,000 ש"ח בגין הפרת הפטנט של התובע בתיק (ילקוטים המאפשרים גם נשיאה על הגב וגם גרירה באמצעות גלגלי עזר וידית נשיאה). בנוסף מתבקש פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים הגלומות בשרטוטים הנלווים לפטנט.

כמו כן ביהמ"ש מתבקש להוציא צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעות להמשיך בכל פעולה שיש בה להפר את הפטנט של התובע.

נפסק

התובענה מתקבלת, סכום הפיצוי בו יחויבו הנתבעות יעמוד על 157,500 ₪, בנוסף הנתבעות ישלמו  לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪ + מע"מ וכן את הוצאות המשפט, אותן יקבע הרשם.

בית המשפט הוציא צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעות להמשיך ולהפר את הפטנט של התובע.

נקודות מרכזיות

הפרה בתקופה שהפטנט מבוטל בגין אי תשלום אגרה

כאמור בסעיף 63 לחוק הפטנטים: אם הפטנט פקע, ובדרך כלל קורה דבר זה בגלל הזנחתו של בעל הפטנט, ובתקופת הביניים עד שהוחזר תקפו של הפטנט החל אדם לנצל את ההמצאה או עשה הכנות ממשיות לניצולה, פעולות אשר יכולות להיות קשורות בהשקעות כספיות ניכרות, הרי אותו אדם יהיה זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו.

כוונת המחוקק בסעיף 63, לא באה לתת זכויות יש מאין למי שהשתמש בפטנט בתקופה שבה תוקפו פג, אלא שהכוונה היא להגן על מי שבתום לב השתמש בפטנט לאחר שתוקפו פג, ולצורך שימוש זה השקיע מזמנו ומכספו, השקעה אשר עלולה לרדת לטמיון במידה ולא יקבל את ההגנה הניתנת לו בסעיף 63.

ואולם במקרה דנן, הנתבעות החלו להפר את הפטנט של התובע לפי שפג תוקפו של הפטנט. דבר זה מלמד על חוסר תום ליבן שהחל לפני שפג תוקפו של הפטנט ולכן בית המשפט אינו מקבל את טענותיהן של הנתבעות לעניין זה, וקובעת כי הפטנט הופר בכל התקופה הרלבנטית, לרבות בהפסקות הביניים.

הפיצוי בגין ההפרה

הבסיס לסעד בעבור הפרת פטנט מצוי בסעיף 183(א) לחוק הפטנטים הקובע: "בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו מניעה ולפיצויים".

דיני הפטנטים, כמו דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר ומדגמים, הם חלק מדיני הקניין הרוחני. ההגנה על הפטנט היא בעלת אופי קנייני ובתור שכזאת, חוסה תחת כנפיו של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, הפרה של פטנט דומה לעוולה נזיקית, שתכלית הפיצוי עבורה, כמו תכלית הפיצויים לפי דיני הנזיקין, היא השבת המצב לקדמותו; קרי, העמדת הניזוק במצב בו היה אלמלא ההפרה. לפיכך, בעל הזכויות בפטנט זכאי להיפרע פיצויים עבור הפסדים ממשיים שנגרמו לו ולא עבור הפסדים פוטנציאליים שעלולים היו להיגרם לו; והם מושתתים על הנזקים שנגרמו לו בפועל כתוצאה מהפרת זכויותיו הקנייניות ועל הרווחים הריאלים שהפיק המפר כתוצאה מהפרת זכותו של בעל הפטנט לנצל באופן בלעדי את האמצאה המוגנת.

בכדי לזכות בפיצויים בגין נזקיו הכספיים, על בעל הפטנט להניח בפני ביהמ"ש ראיות שיבססו את הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה. מאחר ולפעמים קיים קושי ראייתי להוכיח נזקים ממוניים בגין הפרת פטנט, מקובל להעניק פיצוי ללא הוכחת נזק בדומה לזכות הסטטוטורית שבדיני זכויות היוצרים.

הוראת סעיף 183(ב) לחוק הפטנטים מונה שיקולים שעל ביהמ"ש להתחשב בהם בבואו לפסוק את שיעור הפיצוי המגיע לבעל הפטנט:

"(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר –

(1) הנזק הישיר שנגרם לתובע;

(2) היקף ההפרה;

(3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;

(4) דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה".

עם זאת, רשימת השיקולים שמנה המחוקק בסעיף 183(ב) לחוק הפטנטים, אינה בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו נתונים נוספים, שאינם באים בגדר החלופות שפורטו בפירוש בסעיף.

אומדנה על דרך רישיון שימוש רעיוני

ערכאת השיפוט איננה חייבת להגיע לאומדן מדויק, ותחושת הצדק הבסיסית לא תקופח אם התמלוגים שיקבעו יסטו במידה מסוימת לכאן או לכאן.

בית המשפט פסק כי במקרה דנן, ישנה דרך אומדנא פשוטה והיא על פי סעיף 183(ד)(4) לחוק הפטנטים – דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רישיון.

בית המשפט פסק כי על הנתבעות לשלם את הסכום שהיו משלמות לתובע אילו היו מקבלות ממנו רישיון לשיווק ומכירה של 3500 תיקים בשנה – קרי 17,500 ₪. סכום זה יש להכפיל  ב- 9 שנות הפרה ולכן סכום הפיצוי יעמוד על 157,500 ₪.

2 בינואר, 2009,

0 תגובות

עורך דין פטנטים

DWO הינה אחת מהפירמות המובילות בישראל בניהול משפטים בתחום הפטנטים. אנחנו מייצגים הן תובעים והן נתבעים, בתביעות הפרה בפטנטים, בהליכים לסעד זמני בגין הפרת פטנט, בהליכי ערעור מורכבים בפטנטים, בהליכי בוררות וגישור בפטנטים, בהליכים בינלאומיים בתביעות הפרת פטנט ובהליכי התנגדות בפני רשם הפטנטים. לעורכי הדין בפירמה יש ניסיון רב בהתמודדות עם המקרים המאתגרים ביותר בתחומי הפטנטים, בדרך כלל במקרים בעלי חשיבות אסטרטגית עצומה ללקוחותינו.

לצורך ניהול תיק פטנטים מוקם צוות אד-הוק, המורכב מעורכי דין מיומנים בתחום ליטיגציית פטנטים ועורכי פטנטים המיומנים בתחום הטכנולוגי הרלוונטי, שילוב זה של מומחיות משפטית לצד מומחיות מקצועית מהווה את סוד ההצלחה של הפירמה בתחום דיני הפטנטים.

הניסיון של עורכי הדין במשרד בתחום דיני הפטנטים לקח אותנו אל שדות מגוונים ובהם תיקי פטנטים בהם נטענה טענת הפרה ביחס לתחומים הבאים: מחשבים חומרה ותוכנה, תרופות, ביוטכנולוגיה, מכשור רפואי, מערכות מכניות, שיטות מסחר בניירות ערך, תקשורת ומוצרי היגיינה.

התיקים המרכזיים והמורכבים בתחום שטופלו לאחרונה על ידי עורכי הדין של הפירמה כוללים:

  • תיק פטנטים בתחום מוצרי היגיינה וצריכה: ייצוג ממציאים בתביעת הפרת פטנט כנגד ג'ילט ופרוקטור אנד גמבל. התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
  • תיק פטנטים בינלאומי בתחום התוכנה: ייצוג חברת תקשורת מרכזית בהליכי מו"מ שעניינם הפרת פטנט למול חברת אפל העולמית וחברת מייקרוסופט העולמית.
  • תיק פטנטים בתחום החקלאות: ייצוג חברת חקלאות מרכזית בתביעת הפרת פטנט כנגד ג'ילט ופרוקטור אנד גמבל. התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
  • תיק פטנטים בתחום החקלאות: ייצוג חברה מרכזית שמתמחה בפתרונות בחקלאות במסגרת תובענה בעילת הפרה של פטנט בטכנולוגית הגנה מפני מזיקים. התיק התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור