משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

שיווק פצירה דומה לא מהווה עילה למתן צו מניעה זמני

תא (מחוזי מרכז) 2398-08-15 רקיט בנקיזר (ניר איסט) בע"מ נ' ניאופרם (ישראל) 1996, בע"מ (פורסם בנבו)

7 בדצמבר, 2015,

אופרי פוקס

שיווק פצירה דומה לא מהווה עילה למתן צו מניעה זמני
ביום 7.8.2015 דחה בית המשפט המחוזי-מרכז את בקשתן של חברות רקיט בנקיזר (ניר איסט) בע"מ ו- LRC Products Limited ("המבקשות") למתן צו מניעה זמני כנגד חברות ניאופרם (ישראל) 1996, בע"מ וד"ר עור בע"מ ("המשיבות") אשר יאסור על המשיבות למכור פצירה חשמלית להסרת עור מכף הרגל - "DOCTOR OR Silk Touch Pedicure Express" ("המוצר") - אשר מהווה, לכאורה, חיקוי מוחלט של המוצר של המבקשות. 
 
טענות המבקשות: המבקשות טענו כי בהפצת המוצר, המשיבות "רכבו" באופן פסול על המוניטין של המבקשות, וזאת על ידי הפצה, מכירה ושיווק של המוצר, כך שהמוצר ואריזתו מהווים חיקוי מוחלט ומושלם של מוצר המבקשות ואריזתו, תוך פגיעה חמורה במוניטין של המבקשות במותג SCHOLL  ודילולו, לאור האיכות הנחותה וביצועיו הנחותים של המוצר ביחס למוצר המבקשות. עוד טענו המבקשות כי מדובר בתחרות בלתי הוגנת היוצרת אצל הצרכן קישור בין המוצר ואריזתו למוצר המבקשות, באופן המקים חשש כבד להטעיית הצרכן.
 
המבקשות אף טענו כי השוואת הביצועים בין המוצר שלהן ובין מוצר החיקוי של המשיבות העלתה כי המוצר של המשיבות נחות באיכותו ובביצועיו, היוצר נזק כפול: הצרכן רוכש את מוצר המשיבות כיוון שהוא טועה לחשוב שמדובר במוצר המבקשות והשימוש במוצר המשיבות עלול לאכזב אותו ולגרום לאסוציאציה כלפי המותג SCHOLL להפוך שלילית ולפגוע קשות במוניטין שבמוצר המבקשות ובמותג.
 
לדידן, התנהגותן של המשיבות היתה חסרת תם לב מבחינה מסחרית ועלתה לכדי עשיית עושר ולא במשפט, תחרות בלתי הוגנת על חשבון המבקשות, התערבות בלתי הוגנת, פגיעה בקניין המבקשות וגזל מוניטין, הטעייה אסורה של קהל הצרכנים, הפרת חובה לנהוג בתום לב, גניבת סוד מסחרי וגניבת עין.
 
טענות המשיבות: המשיבות מצידן טענו כי המוצר - פצירה חשמלית תחת המותג "ד"ר עור" - הושק מספר חודשים בטרם ניתן פסק הדין תחת המותג "ד"ר עור", אשר נחשב אחד המותגים המפורסמים, הוותיקים והמוכרים בישראל בתחום טיפוח העור וככזה, אף רשום כסימן מסחר. הפצירה החשמלית של המשיבות היא מוצר מדף שנמכר בחו"ל כמוצר OEM באופן המאפשר למשווקים ומפיצים ברחבי העולם למתג אותו תחת סימן הבית שלהם וכך הן נהגו. המשיבות טענו כי אין בהפצת המוצר כל סכנת הטעייה ואין בשווק המוצר החדש שלהן גניבת עין או כל עוולה אחרת, לאור קביעת בתי המשפט כי לא תיתכן סכנת הטעייה כשמוצרים, לרבות אם הם דומים או זהים, נושאים שמות שונים. אין ולא יכולה להיות גניבת עין בחיקוי של מוצר פונקציונלי, ואין סכנת הטעייה כאשר המוצר נושא שם שונה ובפרט שבענייננו, מדובר במוצר המשיבות, אשר נושא את אחד מסימני המסחר המוכרים ביותר בתחום הטיפוח -  "ד"ר עור" - המכסה כמעט את כל אריזת מוצר המשיבות החדש.
 
טענה נוספת אשר הועלתה היתה כי בתי המשפט כבר הדגישו בשורה ארוכה של מקרים, כי כאשר ניתן היה לרשום מדגם, אך התובע לא עשה כן ולא נתן הצדק סביר לכך, לא ניתן לזכות בהגנה מכוח דיני עשיית עושר. במקרה ז, המבקשות לא סיפרו לבית המשפט שבארצות הברית ובאירופה רשמו מדגמים בקשר לפצירה החשמלית אך הן לא עשו כן בישראל ודי בכך כדי לסלק את הבקשה על הסף. מנסחי המדגמים המתייחסים לפצירה החשמלית מושא ההליך, ניתן לראות כי הבעלים הרשומים שלהם היא חברה שכלל אינה צד להליך -Reckitt Benckiser (Brands) Limited, ועל כן המבקשות כלל אינן הבעלים של הזכויות בעיצוב המוצר שלהן ודי בכך כדי לסלק את הבקשה העוסקת בזכויות שאינן נתונות להן כלל. 
 
בין טענות המשיבות, עלתה גם הטענה כי המבקשות מלכתחילה לא עמדו בתנאי הסף הדרושים לבקשת סעד זמני שכן לא חשפו בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשה, כגון העובדה שהמשיבות שינו את אריזת מוצרן לאחר שהמבקשות פנו אליהן, כמו גם את העובדה שהמשיבות חדלו משיווק המוצר המקורי שלהן והחלו בשיווק מוצר חדש. המבקשות אף הסתירו את דרישתן מהמשיבות להימנע מתחרות וכן את העובדה כי רשמו מדגמים בחו"ל, מצב השומט את הקרקע מתחת לתביעה.
 
לבסוף, מזל כ-70 שנה שניאופרם היא אחת מקבוצות החברות הגדולות בישראל בתחום הפארמה, הקוסמטיקה והטיפוח. ככל שיינתנו הסעדים הזמניים ייגרם נזק תדמיתי חמור ופגיעה קשה במוניטין שלה אשר נרכש בעמל רב במשך שנים. אין הצדקה לגרום למשיבות נזק כה חמור רק מאחר שהמבקשות מבקשות למנוע תחרות לגיטימית.
 
דיון והכרעה: נפסק כי בכדי לקבל סעד זמני, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: א. קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד; ב.הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
 
בית המשפט בדק והתרשם מהמוצרים של הצדדים, אשר הוגשו במהלך הדיון, כמו גם מחוות דעת מומחה אשר הוגשה בדיון, וקבע כי הסיכוי לבלבול בין המוצרים נמוך ביותר -  הלוגו בין האריזות שונה ובמיוחד גודל הלוגו של המשיבות, מיקומו והבלטתו על מוצר המשיבות החדש מבחינים היטב בים המוצרים.
 
עם זאת, בית המשפט קבע כי עדיין קיימות ראיות לכאורה לעניין החיקוי וההעתקה, וכי במובן זה הליך התביעה אינו טורדני וקיימת שאלה רצינית לדון בה.
 
לעניין חוסר הגילוי – בית המשפט סבר כי היה על המבקשות לגלות במסגרת בקשתן הן את העובדה שלא נרשם מדגם בישראל והן את הודעת המשיבות כי יחלו לשווק את מוצר המשיבות החדש ויחדלו משיווק מוצר המשיבות המקורי, ומשלא עשו כן, הרי שנהגו בחוסר ניקיון כפיים.
 
לאור כלל הראיות אשר הובאו לפתחו, בית המשפט סבר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות וכי הנזקים שייגרמו למבקשות, ככל שייגרמו, ניתנים לבדיקה והערכה במסגרת ההליך העיקרי (הליך התביעה) וכי הינם ברי פיצוי. היעתרות לבקשה לצו מניעה זמני עלולה לגרום לפגיעה חמורה בהשקת מוצר המשיבות, כמו גם בהתחייבויותיהן כלפי צדדים שלישיים, באופן חדירת המותג "ד"ר עור" לשוק, וכן, קיים חשש לנזקים כספיים של המשיבות כתוצאה מאי השימוש במוצר בתקופת הצו. בנוסף, מתן צו מניעה זמני עלול לגרום אף לפגיעה במוניטין של המשיבות בכלל.
 
לסיכומו של דבר, בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני למכירה והפצת מוצר המשיבות – נדחתה.

יש לכם שאלה לגבי המאמר?

השאירו תגובה

אני מאשר את

תנאי השימוש

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור