משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: תחרות בלתי הוגנת

18 בפברואר, 2016,

0 תגובות

התנגדות לסימן מסחר מעוצב לפרופיל

התנגדות לסימן מסחר מעוצב לפרופיל
חברת אקסטל בע"מ הגישה התנגדות לסימן מסחר של חברת AL-SHURKAH ALWATANEYA LISENAET AL-ALAMENYOM WALPROFILAT (National Aluminum & Profile Co.). ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 24.1.2016 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: הבקשה לרישום סימן מסחר הוגשה בגין "פרופילים העשויים מאלומיניום; הכל כלול בסוג 6". לשם הבהרת מהות הסימן התווספה ההערה הבאה ביחס לסימן המבוקש: "סימן זה מתייחס למשטח הכולל חריץ אורכי במפתח של 120 מעלות על גבי המשטחים הלא משמעותיים של הפרופיל".
 
הסימן קובל ופורסם להתנגדויות הציבור. ההתנגדות הוגשה בעילות הבאות: הסימן המבוקש חסר אופי מבחין כנדרש בסעיף 8(א) לפקודת סימני מסחר; הסימן דומה עד כדי הטעיה לסימן המסחר המוכר היטב של המתנגדת לגבי טובין שהינם מאותו הגדר ולכן אינו כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11(13) לפקודה; רישומו של הסימן עלול לפגוע בתקנת הציבור ובמוסר ועל כן פסול לרישום על פי הוראות סעיף 11(5) לפקודה; ברישומו של הסימן יהיה כדי לעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר, הוא כולל ציון מקור כוזב וכן עלול להטעות את ציבור הצרכנים; ברישומו של הסימן יהיה כדי לאפשר דילול מוניטין של המתנגדת ולהיבנות ממנו ועל כן אינו כשיר לרישום בהתאם לסעיף 11(6) לפקודה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת. בנוסף נפסקו למתנגדת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

אופי מבחין בסימן המבוקש והחובה לסמן פרופילים

תנאי הכשירות לרישומו של סימן מסחר הוגדר, בין היתר, בסעיף 8(א) לפקודה כך:
"אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן - בעל אופי מבחין)."
 
כאמור, אחת מעילות ההתנגדות הינה כי הסימן המבוקש חסר אופי מבחין כפי הנדרש בסעיף 8(א) לפקודה. טענה זו נזנחה בסיכומים. 
 
פרופילי אלומיניום מסומנים על ידי היצרנים לאור התקינה הנדרשת על ידי מכון התקנים. מטרת הסימן הינה זיהוי יצרן הפרופיל והוא נעשה בדרך כלל באמצעות חריצים או בליטות לכל אורך הפרופיל באופן שלא יהא בו כדי להפריע לתפקודו הפונקציונלי של הפרופיל. מכיוון שפרופילים מיוצרים באורך רב ונחתכים לאחר מכן לאורכים הרצויים לצורך שימוש בהם, סימון בקצה הפרופיל בלבד או במרווחים קבועים אינו מבטיח כי הסימן יוותר על הפרופיל גם לאחר חיתוכו. על כן מקובל הסימן לכל אורך הפרופיל באמצעות חריצים או בליטות.
 
מכון התקנים מנהל רישום של סימוני הפרופילים הנמכרים בישראל, אך מורה ליצרנים וליבואנים להגיש גם בקשות לרישום הסימונים כסימני מסחר. 
 
ברי כי קיומה של חובה לסמן פרופילים הנובעת מן התקן הישראלי, אינה מחייבת את רשם סימני המסחר לרשום את הסימון באותם מקרים בהם הוא סבור כי אין בסימן אופי מבחין אינהרנטי או מנימוק אחר, כגון דמיון מטעה בינו לבין סימנים אחרים.
הוראות העבודה לבחינת בקשות לרישום סימני מסחר משקפות את מדיניות הרשות ביחס לבחינת סימני מסחר שהינם דמות של פרופיל בקובען כי:
"אם הסימן הוא לכאורה דמות של פרופיל- תופעל השגה על פי סעיף 8(א) לפקודה. הבוחן יציין כי ניתן לשקול את ביטול ההשגה אם יוכח כי יש בו אופי מבחין אינהרנטי והוא נבדל מפרופילים אחרים, ובכלל אלה המאושרים על ידי מכון התקנים, או אם יוכח שהסימן רכש אופי מבחין על פי סעיף 8(ב) לפקודה".
 
במלים אחרות, ככל שיש בסימן על גבי הפרופיל כדי להבדיל בינו לבין פרופילים המיוצרים על ידי יצרנים אחרים הנושאים סימנים אחרים, ניתן לקבוע כי הסימן הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי. ודוק, הכוונה היא לסימון על גבי הפרופיל ולא לצורת הפרופיל שהינה בעלת תפקיד פונקציונלי או אסתטי. 
אין מחלוקת בדבר שאלת אופיו המבחין האינהרנטי של הסימן המבוקש ואין מחלוקת כי הסימן המבוקש נועד כדי לסמן את הפרופילים של המבקשת ולהבדילם מפרופילים של מתחריה. 
 
מכאן שההכרעה מתמקדת בשאלת הדמיון המטעה בין הסימן המבוקש לבין סימני המתנגדת, ובשאלת התחרות הבלתי הוגנת שעלול ליצור רישום הסימן המבוקש. 
 

תחרות בלתי הוגנת

כאמור לעיל, טענה המתנגדת כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום שכן דומה עד כדי להטעות לסימן הפס האחד בו עושה שימוש ובניגוד להוראות סעיף 11(6) לפקודה לפיהן:
"11. סימנים אלה אינם כשרים לרישום:
...
(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר;"
 
שלושה הם המרכיבים של העילה לפי סעיף 11(6) לפקודה: המוניטין של הטוען לסכנת הטעיה, הדמיון המטעה בין הסימנים (זה המבוקש מחד וזה ה"וותיק" מאידך) וחוסר תום לב בבחירת הסימן.
לעניין מבחני הדמיון המיושמים בעילה זו כבר נקבע כי דומים הם לאלה המיושמים בעילה לפי סעיף 11(9) לפקודה. 
 
ואולם, כאשר נטען כי סכנת הטעיה של הציבור מרחפת מעל הסימן המבוקש בשל סימן אחר שלא נרשם, יש להוכיח מוניטין רב באותו סימן "וותיק". 
 
לטענת המתנגדת, אין להבחין בין סימן החריץ לבין סימן הבליטה שכן הציבור מזהה את הסחורה מתוצרתה לפי סימן "הפס האחד", ללא הבחנה באשר לצורתו. לפיכך גם בהעדר שימוש בסימן החריץ, יש למנוע את רישום הסימן המבוקש. המבקשת טוענת מנגד כי המתנגדת לא משתמשת עוד בסימן החריץ ועל כן אין לה מוניטין בסימן זה וכי הקהל מבחין בין סימן החריץ בו עושה שימוש המבקשת לבין סימן הבליטה, בו עושה שימוש המתנגדת. 
 
מראיות המתנגדת עולה כי המתנגדת הינה חברה מוכרת מאוד בשוק הישראלי וכי היא מייצרת ומשווקת פרופילים מישראל למעלה מ-26 שנים. מבקשת הסימן אינה חולקת על כך ואף מודה כי היקף המכירות של אקסטל עולה באופן משמעותי על היקף מכירותיה שלה. לטענת אקסטל שלא נסתרה, היא אוחזת בכ-20% משוק הפרופילים בישראל, אך אינה היצרנית הגדולה ביותר בישראל. 
 
נפסק כי המתנגדת השכילה להוכיח כי סימן הפס האחד מזוהה בציבור הרלוונטי כמסמן את תוצרתה של המתנגדת וכי עלה בידיה להוכיח קיומו בהתאם לאמות המידה שנקבעו בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פיניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain , פ"ד מה (3), 225 246-245)).
 
מראיות המתנגדת עולה כי היא עושה שימוש בסימונים של חריץ או בליטה מזה שנים רבות. 
 
אכן צודקת המבקשת כי מרבית הפרופילים שהוצגו מסומנים בבליטה ורק מיעוטם בחריץ. ואולם נפסק כי הציבור הרלוונטי לא מבחין בין שני הסימונים ומייחס את שניהם למתנגדת. בנוסף נפסק כי קיים קושי להבחין בין סימן החריץ לסימן הבליטה ולעתים דורש הדבר חקירה ובדיקה. 
נפסק כי מן הראיות עלה כי השוק מכיר את סימנה של המתנגדת ושהעובדים אינם מתמקדים בצורת הפס. על הקושי להבחין בין השקעים לבין הבליטות עמדתי בסעיפים הקודמים והעדר ההבחנה עלה גם מן החקירות.
ממכלול חומר הראיות עולה כי המתנגדת הוכיחה את המוניטין הרב שרכשה בסימן הפס האחד, דהיינו הן בסימן הבליטה והן בסימן השקע. מכאן שנותר לבחון את תום ליבה של מבקשת הרישום בבחירת סימנה.
 
הסיבות לבחירת הסימן על ידי המבקשת נותרו עמומות, אך חקירה ודרישה בכך מתייתרות לאור העובדה שברור כעת שיהיה ברישומו של הסימן כדי להטעות. יתרה מכך, תום הלב הנבחן הוא זה האובייקטיבי כפי שנקבע בעניין בקרדי:
"מעבר לנדרש אוסיף כי גם אם קיומה של תחרות בלתי הוגנת ייבדק באמצעות מבחן העזר של תום לב, הרי שמדובר במבחן אובייקטיבי של תום לב, שהרי רמת ההתנהגות הנדרשת על פי דיני התחרות הבלתי הוגנת צריכה להיקבע על פי סטנדרטים ערכיים ראויים של החברה ולא על פי האמונה הסובייקטיבית בדבר יושר והגינות של המבקש לרשום סימן מסחר."(ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardy Limited & Company, פ"ד נב (3), 276, בסעיף 13 לפסק הדין)
 
משהוכיחה המתנגדת מוניטין רב בסימן הפס האחד, לאור הדמיון המטעה בין הסימן המבוקש לסימנה של המתנגדת, ולאחר שהוכח כי נסיבות בחירת הסימן המבוקש אינן מנותקות מן המוניטין הרב של המתנגדת בסימנה, הרי שאין הסימן המבוקש כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11(6) לפקודה. מסקנה זו מתחזקת לאור הנטל המוטל על המבקשת להוכיח את כשירות הסימן לרישום גם בהליך ההתנגדות (ר' התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מס' 170851 Orange Personal Communications Services Limited נ' גמקום בע"מ (פורסם באתר רשות הפטנטים, 11.10.2009), פסקא 17 להחלטה.
 

טענת המתנגדת כי סימנה מוכר היטב 

משנפסק כי בענייננו העילה בהתאם לסעיף 11(6) לפקודה מתייתר הדיון בעילתה החלופית של ההתנגדות בהתאם לסעיף 11(13) לפקודה, דהיינו כי סימנה של המתנגדת הוא סימן מוכר היטב. 
עם זאת נפסק כי המתנגדת לא הוכיחה כי סימנה כה מפורסם עד כי יכול הוא ליהנות מהגנת הסימן המוכר היטב. סימן מסחר מוכר היטב מוגדר בפקודה בסעיף 1:
""סימן מסחר מוכר היטב" - סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק;"
 
בסעיף 11(13) לפקודה נקבע כי המגבלה על רישומו של סימן מסחר בעל דמיון לסימן מסחר מוכר היטב תתקיים אף אם האחרון אינו רשום: 
"(13) סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הגדר;"
 
מבחני העזר לבחינת מעמדו של סימן מסחר כסימן מסחר מוכר היטב בישראל פורטו בהחלטה בעניין בהתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 93261 "PENTAX",PENTAX S.R.L נ'ASAHI KOGAKU KOGYO KABUSHIKI KAISHA , (פורסם באתר רשות הפטנטים, 3.9.2003) (להלן: "עניין Pentax"), ואלו הם: מידת ההכרה של הסימן; היקף השימוש ומשך השימוש בסימן; היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסום הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסום רישום ואכיפה; מידת הייחודיות של הסימן; אופי ומידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (שימוש על ידי מספר גורמים בסימן עשוי להצביע על כך שהמוניטין בסימן אינו שייך לאף אחד מהם); אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; (ר' גם: ע"א 9191/03 V& S Vin Spirt Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.2004).
 
מר יוסי הברמן, סמנכ"ל הכספים של המתנגדת (בתצהיר מיום 11.7.2013) העיד על היקפי ההשקעה בפרסום מטעם המתנגדת בשנים 2008-2012 שנעו בין 534 ל- 2,781 אלפי ₪. כן העיד מר הברמן על היקפי המכירות של המתנגדת בשנים 2008 - 2012 שעמדו על כ- 9,000 אלפי ק"ג בשנה. 
על אף האמור ובהתבסס על אמות המידה שפורטו בעניין Pentax, אין המדובר בסימן מסחר מוכר היטב. 
 
נפסק כי על אף שמחומר הראיות עולה כי אכן המתנגדת ומוצריה מוכרים בקרב קהל הלקוחות הרלוונטי בתחום וכן מוכר סימן הפס האחד בו משתמשת, מידת הייחודיות שבו  אינה רבה. בתחום בו תחום אפשרויות מוגבל לסימון, שנובע ממגבלות טכניות כגון שטח הפרופיל וסוג החריטה שתהווה בסופו של יום את הסימן, עצם קיומו של סימון כלשהו אינו ייחודי בהכרח. יתרה מכך, לאור השימוש בערבוביה של סימן השקע לצד סימן הבליטה, כאשר מרבית השימוש הינו בסימן הבליטה, קשה לייחס לסימן הפס האחד מוניטין רבים עד כדי הכתרתו כסימן מוכר היטב. זאת ועוד, נתח השוק של המתנגדת מסתכם ל-20% משוק הפרופילים בישראל. סגנית הרשם לא סברה כי היקף זה הינו  מספק לצורך הגדרת הסימן כמוכר היטב.
 
על אף שעולה הספק לגבי היותו של סימנה של המתנגדת מוכר היטב, ניכר כי רכשו סימניה מוניטין רב בשוק הרלוונטי, בקרב קהל הלקוחות הרלוונטי. על כן, לו היה נרשם הסימן המבוקש, החשש להטעיה ולתחרות בלתי הוגנת לא היה נמנע.
 

18 ביוני, 2015,

0 תגובות

הטעיית הציבור ותחרות בלתי הוגנת ברישום סימן מסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי סאר-גו השקעות בע"מ כנגד ENRICO COVERI s.r.l.. ההתנגדות נדונה ברשות הפטנטים, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 27.5.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן המסחר COVERI בסוג 25 בגין דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש.
 
המתנגדת טוענת כי היא פועלת מזה כ-15 שנים תחת השם Coveri Kids ו- Coveri Home ומשכך ביססה את המוניטין שלה בקרב קהל הצרכנים בסימנים אלה. המתנגדת טוענת כי הינה בעלת זכות קודמת בסימן מכוח סעיף 24(א1)(2) לפקודת סימני המסחר, למרות שלא רשמה את הסימן קודם לכן. עוד טוענת המתנגדת כי רישום הסימנים המבוקשים יביא לתחרות בלתי הוגנת במסחר וכי יש ברישום הסימנים להביא לכדי הטעיה ופגיעה בתקנת הציבור לפי סעיפים 11(6) ו-11(5) לפקודה. 
 
לחלופין טוענת המתנגדת כי גם אם תידחה התנגדותה יש לאפשר רישום מקביל של סימנה לצד סימני המבקשת וזאת בשל השוני במראה הסימנים וצליליהם. לטענת המתנגדת, יש להגות את סימנה Caveri או קאברי, ואילו את הסימן המבוקש יש להגות Coveri או קוברי. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת ללא צו להוצאות. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

30 באפריל, 2014,

0 תגובות

דמיון מטעה בין סימני מסחר

דמיון מטעה בין סימני מסחר
מילניום מרקטינג - אינטרטרייד (1999) בע"מ הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת FARM CHALK INVESTMENT LIMITED. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני הרשם אסא קלינג. ביום 12.3.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "Clip Fresh-By Farm Chalk" (מעוצב), לגבי מכלים לאחסון מזון, הנכללים בסוג 21. לטענות המתנגדת, הסימן המבוקש מטעה ביחס לסימנה הרשום גם הוא בסוג 21 - "Click & fresh" (מעוצב) ועל כן לטענתה סימן המבקשת אינו כשיר לרישום מכוח סעיף 11(6) (תחרות בלתי הוגנת במסחר ובהטעיית הציבור) וסעיף 11(9) (הטעייה ביחס לסימן רשום) לפקודה בכך שזהה הוא או דומה עד כדי הטעיה לסימנה הרשום. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי אין חשש להטעייה בין הסימנים.
 
על החלטה זו הוגש ערעור שנדחה להחלטה בערעור ראו את המאמר שלהלן.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

18 בפברואר, 2014,

0 תגובות

גזל סוד מסחרי ביחס לפרויקט נדל"ן

תביעה שהגיש ברוס מינצר כנגד האדריכלים עירית-ברכה סולסי-שלף, דרור יעקב גרשון וחברת שכון ובינוי יזמות נדל"ן. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט אורי שהם. ביום 5.1.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה למתן צו מניעה קבוע, ולתשלום פיצויים בסכום של 751,431 ₪, בעילות של גזל סוד מסחרי; תיאור כוזב; תחרות לא הוגנת; הפרת הסכם; ועשיית עושר ולא במשפט. 
 
התובע, יזם בתחום הנדל"ן פנה אל הנתבעים, אדריכלים במקצועם וביקש את עזרתם בקידום פרויקט נדל"ני, על-פי רעיון ה-TOD ("Transit Oriented Development"). הנתבעים הכינו עבור התובע תוכנית רעיונית ובגין עבודתם זו של הנתבעים שולם להם על ידי התובע ולאחר מכן ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה.
לשיטתו של התובע, מאחר שהוא לא נענה לדרישות השכר של הנתבעים, הם פעלו בחוסר תום לב כלפיו, והפרו את הסכם ההתקשרות. לטענות השתמשו הנתבעים בכל המידע היזמי אליו הם נחשפו, פנו אל הנתבעת 3, עניינו אותה באותו פרויקט, ואף העבירו אליה את כל המידע, על מנת שזו תעסיק אותם, ותוציא את הפרויקט לפועל. פנייתם של הנתבעים אל הנתבעת 3 טירפדה את המשא ומתן של התובע עם בעלי החלקות ביחס לפרוייקט, וגרמה להם לסגת מהמשא ומתן עימו. 
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה, בית המשפט חייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום של 20,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

22 בינואר, 2014,

0 תגובות

בקשה לסימן מסחר המפרה זכות יוצרים

בקשה לסימן מסחר המפרה זכות יוצרים
ABRAHAM BERMAN וחברת GB Clothing LLC הגישו התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי ג'י.בי. הלבשה חסידית בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 1.12.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב הכוללת את המלל GB Gentleman Boutique, עבור דברי הלבשה בסוג 25. 
 
המתנגדים טוענים כי הינם מן המובילים בעולם בייצור ביגוד חסידי. עוד טוענים המתנגדים כי החל משנת 2004 הם מייצרים ביגוד חסידי באמצעות המותג GB Glauber & Bierman (שאינו רשום בישראל) ומשווקים אותו במגוון ערוצים. 
 
המתנגדים טוענים כי סימנם מוכר היטב וכי יהיה ברישום הסימן המבוקש כדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת ולהטעיה בניגוד להוראות סעיפים 11(6), 11(13), 12 לפקודת סימני מסחר וזאת לאור  הדמיון בין המראה והצליל של הסימנים, סוגי הלקוחות והטובין.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות התקבלה, נפסק כי הסימן המבוקש מפר את זכות היוצרים של המתנגדים בסימן ואינו כשיר לרישום על פי סעיף 11(5) לפקודה בהיותו פוגע בתקנת הציבור.
בנוסף נפסק כי המבקשת תשלם למתנגדים את הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

15 בינואר, 2014,

0 תגובות

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן
חברת עשינו עסק בע"מ הגישה בקשה לסימן מסחר אשר פורסמה להתנגדות. חברת פיוניר כלי עבודה מבית ש. כהן (2011) בע"מ הגישה התנגדות לסימן. ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 5.12.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בשני סוגים: כלים חשמליים בסוג 7,  התקנים למאור בסוג 11. 
המתנגדת הגישה התנגדות לרישום סימני המסחר בטענה כי הסימנים המבוקשים דומים עד כדי הטעייה לסימניה הרשומים בסוגים 7, 8, 11, 12 והינם טובין מאותו הגדר. המתנגדת מוסיפה וטוענת כי בינה לבין המבקשת קשרים עסקיים, וכי בחוזה שנחתם ביניהן, הסכימה המבקשת שלא לעשות כל שימוש בסימנה או בשמה של המתנגדת. 
 
המבקשת טוענת כי המילה "PIONEER" הינה מילה גנרית שלא ניתן לרכוש בה בעלות וכי קיימים גופים עסקיים לא מעטים המשתמשים בה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת, נפסק כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לאור הוראות סעיפים 11(6) ו-11(9) לפקודת סימני המסחר. 
 
בנוסף נפסק כי המבקשת תשלם למתנגדת הוצאותיה בהליך זה בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורכי דינה בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

23 ביוני, 2013,

0 תגובות

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה
התנגדות לבקשות לרישום סימני מסחר, ההתנגדות הוגשה על ידי חברת ConvaTec Inc. כנגד סימני המסחר שהוגשו על ידי חברת פרמהסוויס ישראל בע"מ. ההתנגדות נדונה בפני אסא קלינג רשם סימני המסחר. ביום 3.6.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מבקשת הסימן הגישה ארבע בקשות לרישום סימן מעוצב PharmaSwiss (ראה תמונתו לעיל – תמונה עליונה) בסוגים 3, 5, 10 ו – 36 (תרופות וציוד רפואי).
 
המתנגדת, המייצרת ומשווקת תרופות ומכשירים רפואיים הגישה הודעת התנגדות בטענה כי היא בעלת סימנים רשומים מעוצבים דומים (ראה תמונתם לעיל – תמונות תחתונות).
 
המתנגדת ביססה את התנגדותה על הוראות סעיפים 8(א), 11(6), 11(9), 11(10) 11(13), ו-11(14) לפקודת סימני מסחר. המתנגדת טוענת שקיים דמיון וויזואלי וקונצפטואלי בין שני הסימנים שלה, הבאים שניהם כדי לחקות או להזכיר לצרכן את המקדש היווני, ובין הסימן המבוקש. כמו כן, כי הכיתוב"PharmaSwiss" , המהווה חלק מהסימן המבוקש, אינו גורם לבידול בין הסימן המבוקש ובין סימניה שלה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית והסימן המבוקש ירשם. נפסק כי בהפעלת המבחן המשולש לא נמצא כי ישנו חשש שרישומו של הסימן המבוקש יגרום לחשש להטעיה עם סימניה הרשומים של המתנגדת וכי לסימן המבוקש אופי מבחין לצרכי סעיף 8(א) לפקודה.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

21 באפריל, 2013,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן "פורטל הזכיינות של ישראל"

התנגדות לרישום סימן
מט"י- המרכז לפיתוח עסקים בירושלים וחברת פרנקס - יעוץ עסקי בע"מ הגישו התנגדות לרישום סימן מסחר שהוגש על ידי חברת עדי אביהו חאמי ניהול ושיווק נדל"ן מניב בע"מ. הליך נדון בפני רשם סימני המסחר, אסא קלינג. ביום 11.3.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 233872 "פורטל הזכיינות של ישראל" (מעוצב) לגבי "שירותי טיפול בעסקים ע"י זכיינות באמצעות האינטרנט; הנכללים כולם בסוג 35". 
 
לזכות המתנגדת 1 רשום סימן מסחר מעוצב "המרכז לקידום זכיינות" לגבי "ניהול עסקים, טיפול בעסקים; הנכללים כולם בסוג 35". בנוסף, הן המתנגדת 1 והן המתנגדת 2 עשו ועושות שימוש בסימן הלא מעוצב "אתר הזכיינות של ישראל", אשר מעולם לא הוגש מטעמן לרישום.
 
המתנגדות טוענות (בין היתר) לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין השם בו הן עושות שימוש מאז שנת 2002 – "אתר הזכיינות של ישראל". יתרה מכך, טוענות המתנגדות כי החל משנת 2010 עשתה המתנגדת 2 שימוש באתר האינטרנט שלה בשם "פורטל הזכיינות של ישראל" הזהה לסימן המבוקש – דבר המחזק את חששן של המתנגדות להטעיית הציבור.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת. הרשם הורה על דחיית הבקשה לרישום סימן מסחר.
בנוסף נפסק כי המבקשת תישא בהוצאות המתנגדות, בסך כולל של 15,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

30 באוגוסט, 2012,

0 תגובות

ביטול ומחיקת סימן מסחר רשום למול הליך של התנגדות לבקשה לסימן

ביטול ומחיקת סימן מסחר רשום למול הליך של התנגדות לבקשה לסימן

בקשה למחיקה וביטול סימן מסחר רשום שהוגשה על ידי חברת המלח לישראל (אילת) 1976 בע"מ כנגד בעלת הסימן – חברת סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ. הבקשה נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום  26.7.2012 ניתנה החלטת יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני בתיק.

עובדות: בעלת הסימן הגישה את הסימן לרשום, מבקשת הביטול לא הגישה התנגדות לרישום הסימן אף שידעה על הגשת הבקשה לרישום סימן מסחר. לאחר שהסימן אושר לרישום הגישה מבקשת הביטול בקשה לביטול הסימן בטענה כי: אחד ממרכיבי הסימן הרשום הביטוי - "מלח הארץ" מטעה ביחס לסימן מבקשת הביטול ואי לכך הותרת הסימן בפנקס סימני המסחר עומדת בניגוד להוראת סעיפים 8(א), 11(6), 11(6), ו- 11(14) לפקודה. זאת משום שהסימן הרשום אינו בעל אופי מבחין, ויש בו כדי להטעות עם סימנה הרשום והמוכר כמו גם עם שלל מוצריה נושאי הסימן וליצור תחרות בלתי הוגנת במסחר.

בנוסף נטען כי לבעלת הסימן לא הייתה כוונה לעשות שימוש בסימן בתום לב ושלמעשה לא עשתה שימוש בו בתום לב כהוראת סעיף 41 לפקודה.

תוצאות ההליך: הבקשה לביטול סימן מסחר נדחית. הרשם הורה למבקשת לשאת בהוצאות בעלת הסימן בסך 5,000 ₪. נפסק כי סימן מסחר רשום הינו נכס סחיר ועביר ככל קניין אחר והפגיעה בו תעשה במשורה ורק בנסיבות המצדיקות זאת. נוכח העדר תשתית ראייתית מוצקה לטענות המבקשת, לא קיימת בשלב זה הצדקה למחיקת הסימן מפנקס סימני המסחר או לביטולו. 

 

הערת DWO: סיכויי ההצלחה של הליך התנגדות לבקשה לסימן מסחר טובים בהרבה מסיכויי ההצלחה של הליך לביטול סימן מסחר רשום. יתכן ואילו היתה המבקשת מגישה בזמן ובמועד התנגדות לבקשה לסימן מסחר, תוצאת ההליך היתה שונה והרשם לא היה מתיר את השימוש במילים "מלח הארץ" במסגרת הסימן.

נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההחלטה:

28 באוגוסט, 2012,

1 תגובות

בקשה למחיקת סימן מסחר MIX - הסתרת עובדות מהרשם

בקשה למחיקת סימן מסחר MIX - הסתרת עובדות מהרשם

בקשה למחיקת סימן מסחר מעוצב MIX שהוגשה על ידי ג'וני בגים – מיקס בע"מ כנגד מיקס שירותי מוסיקה 2005 בע"מ. הבקשה נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, יערה שושני כספי הפוסקת בקניין רוחני. ביום 15.7.2012 ניתנה ההחלטה בתיק.

העובדות: השם "מיקס" והלוגו "MIX" היו במקור בשימושה של  חברה להפקת אירועים בשם מיקס שירותי מוסיקה בע"מ אשר הייתה בבעלות משותפת של מר עופר דותן ומר ג'וני בגים. בשנת 1998 החליטו השניים לפרק את השותפות ביניהם.

בקשת המחיקה הוגשה בהתאם להוראות סעיפים 38 ו-39 לפקודת סימני מסחר במסגרתה נטען (בין היתר):

א. השם "MIX" הפך למוכר היטב עם חברת מיקס המקורית. על כן יש למחוק את הסימן הרשום לפי סעיף 11(13) לפקודה.

ב. בין הסימן הרשום לבין השם "מיקס ג'וני בגים" של המבקשת, קיים דמיון מטעה ואי לכך אינו ראוי להיוותר במרשם אף בהתאם להוראת סעיף 11(6) לפקודה.

ג. הסימן הרשום יוצר תחרות בלתי הוגנת במסחר ועל כן אינו כשיר להיוותר רשום כקבוע בסעיף 39 (א) לפקודה.

ד. בעת רישום הסימן, נהגה בעלת הסימן בחוסר תום לב כלפי רשם סימני המסחר. בעלת הסימן נמנעה מלעדכן את בוחנת סימני המסחר באשר לקיומו של הליך משפטי המתנהל בין הצדדים. 

תוצאות ההליך: הרשם הורה על מחיקת הסימן הרשום. וזאת מאחר שמר בגים היה ועודנו מבעליו של הסימן "מיקס" והלוגו המעוצב "MIX" ועושה באלו שימוש תדיר ורציף לפני מועד הגשת הבקשה לסימן, מאחר שלא הוכח כי בעלת הסימן רכשה זכויות כלשהן בסימנים הנ"ל ונוכח התנהלותה הלקויה של בעלת הסימן מול רשם סימני המסחר שעה שהגישה את סימנה לרישום והסתירה עובדות מהרשם.

בנוסף נפסק הוצאות לטובת מבקשת המחיקה בסך של 8,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

17 ביוני, 2012,

0 תגובות

גזלת פעילות, גזלת שם מתחם והקמת חברה מתחרה על ידי שותף

תביעה שהוגשה על ידי ביגון יואב וחברת בלי דירה בע"מ כנגד שגיא הירש וחברת מקורות תוכנה בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופטת ד"ר דרורה פלפל. ביום 6.6.2012 ניתן פסק הדין בתיק.

העובדות: המדובר בתביעה למתן צו מניעה קבוע ופיצוי כספי שעילותיה הפרת זכויות קניין רוחני ועשיית עושר ולא במשפט הנובעות מהעברת רישום הבעלות בשם המתחם "Blidira.co.il" על שם חברת מקורות תוכנה בע"מ (גזלת שם מתחם). כמו כן, מעשיית שימוש שלא כדין בדומיין ובתוכנה שפותחה במסגרת המיזם מחוץ לפעילותה העסקית של חברת "בלי דירה בע"מ".

הצדדים הקימו יחדיו "מיזם בלי דירה" והיו שותפים שווים במיזם במסגרת חברת בלי דירה בע"מ, במהלך חודש פברואר 2006 הציב הנתבע אולטימטום, בה קבע כי במידה והתובע לא יתקבלו דרישותיו בנוגע להתנהלות העסקית המשותפת בין השניים, הנתבע יפעל במסגרת עסקית אחרת ויחד עימו תועבר גם פעילות מערכת "בלי דירה", וכתוצאה מכך תתרוקן פעילותה העסקית של התובעת – אמר וכך עשה ומכאן התובענה.

תוצאות ההליך: בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הדומיין יועבר על שם התובעת, ע"י הנתבעים. התוכנה הפועלת באתר הדומיין תימסר לתובעים. ניתן צו מניעה קבוע לפיו הנתבעים לא יעשו כל שימוש בדומיין ובתוכנה שפותחה במסגרת המיזם של "בלי דירה" מחוץ לפעילות העסקית של התובעת.

בנוסף, נפסק פיצוי בסך של 10,000 ₪, בגין פעולות הגזל.

הנקודות המרכזיות שנדונו בפסק הדין:

12 במרץ, 2012,

0 תגובות

העתקה של פרטי לבוש שאינם רשומים כמדגם

העתקה של פרטי לבוש שאינם רשומים כמדגם

ערעור שהגישה המעצבת טלי דדון כנגד חברת א.ת סנאפ בע"מ, בעלי המניות שלה והחנויות שמכרו את מוצריה, על פסק הדין של כב' השופטת אסתר שטמר (מחוזי מרכז). הערעור נדון בבית המשפט העליון בפני ההרכב המשנה לנשיא  א' ריבלין, השופט ס' ג'ובראן, השופט ע' פוגלמן. ביום 12.3.2012 ניתן פסק הדין בערעור.

המשיבים יוצגו על ידי עו"ד אבי מונטקיו.

הערעור עסק בתביעת המעצבת לפיה דגמי אופנה שעיצבה (שאינם בגדר מדגם רשום), הועתקו ושוקו על ידי הנתבעים לצד דגמיה שלה כמוצרי חיקוי זול.

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי המערערת לא הוכיחה מוניטין בדגמים או הטעייה.

בנוסף נפסק כי המערערת תשא בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים בסך 15,000 ש"ח.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי מצא כי הבגדים שנמכרו דומים דמיון רב לדגמים שעיצבה המערערת, בהבדל אחד – דגמי המשיבים נמכרו במחירים זולים יותר.

בית המשפט העיר כי מכירת החיקויים באותה חנות במחיר זול יותר מהווה תחרות בלתי הוגנת. התנהלות המשיבים הייתה חסרת תום לב, ומנוגדת לכללי המסחר ההוגן ולכללי האתיקה, כך נפסק.

עם זאת, בית המשפט קמא מצא כי יסודות העוולה של גניבת עין לא התקיימו בענייננו. נפסק כי המערערת לא הוכיחה שקנתה לעצמה מוניטין, באופן שקהל הלקוחות מכיר ומוקיר את הדגמים, או כי הציבור מזהה את המוצר על פי חזותו ומקשר אותו עם מוצרים של המערערת. בנוסף על כך מצא בית המשפט כי המשיבים לא ניסו להשתמש בשמה של המערערת למכירת הדגמים, וכי הם אף דאגו להדגיש כי מדובר בחיקוי.

בנסיבות אלה, כך נפסק, אין חשש להטעיה. על כן פסק בית המשפט קמא כי אין החיקוי מקים עילה בגין גניבת עין.

באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט פסק בית המשפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את שווי גובה חסרון הכיס שנגרם לה או את ההתעשרות שעשו המשיבים על חשבונה. המערערת אף ויתרה על בקשתה לצו למתן חשבונות, אשר היה יכול להוביל להוכחת הסעד המבוקש. בית המשפט קבע כי לא ניתן לפסוק סעד בגין עשיית עושר על דרך האומדנה, בלא שהובא בסיס עובדתי כלשהו לכך. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה.

עוולת גניבת עין ביחס להעתקה של מוצרי אופנה

העוולה של גניבת עין מופיעה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999: "(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

עוולה זו דורשת את הוכחתם של שניים: מוניטין שרכש התובע בנכס או בשירות שהוא מציע וחשש מפני הטעיה של הציבור העלול לחשוב כי הנכס או השירות שמציע הנתבע – למעשה שייך לתובע.

מטרת עוולת גניבת עין: העוולה נועדה להגן על היצרן ולא נועדה להגן על הצרכן

בבסיס עוולת גניבת העין עומד הערך של הגנה על האינטרס הקנייני של העוסק, ולא של ההגנה על אינטרס ציבור הצרכנים. העוולה נועדה לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מצד אחד, עומד הצורך להגן על האינטרס הקנייני של בעל מוניטין מפני מי שמבקש "להתעטף" במוניטין זה על חשבונו. מנגד, אל מול הרצון להגן על המוניטין עומדים חופש העיסוק של היצרנים המתחרים והרצון לעודד תחרות חופשית שתשרת במידה הרבה ביותר את קהל הצרכנים.

זאת משום שההגנה הניתנת בגניבת עין מקנה למעשה מונופול ליצרן הראשון.

עוולת גניבת העין לא נועדה למנוע תחרות (אפילו הייתה זו תחרות בלתי-הוגנת), ולא להגן על הצרכן. העוולה נועדה להגן על היצרן מפני גזילת המוניטין שלו בדרכים של הטעיה.

אין בדגמים שהועתקו מוניטין

באשר ליסוד המוניטין, תנאי להוכחתו הוא כי הציבור מזהה את הנכס או את השירותים שמציע התובע עם עסקו של התובע. המוניטין מתייחס לקיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר מאפשרת שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו. על התובע להראות כי המוצר או השירות אותו הוא מציע רכשו הכרה והוקרה בקרב הציבור, וכי ציבור הלקוחות מסוגל להבחין בין תוצרתו של התובע לבין מוצרים אחרים בשוק.

בנסיבות מסוימות ניתן לראות בחיקוי אינדיקציה לרצון "להתעטף" במוניטין של אחר. אולם יהיו מקרים בהם נועד החיקוי לשרת מטרות אחרות, שאינן קשורות דווקא במוניטין אלא בתכונות אחרות של המוצר. לפיכך, אין החיקוי מכריע בשאלת קיומו של מוניטין, אלא הוא מהווה רק אחת האינדיקציות לכך.

נפסק כי, לא הוכח כי הדגמים היו בעלי ייחוד כזה או כי הציבור מסוגל להבחין ביניהם לבין דגמים של מעצבים אחרים. לא הוכח גם כי קיים למערערת מוניטין בדגמים אלה, במובן של תדמית חיובית המושכת אחריה לקוחות.

הדגמים אשר יצרה המערערת היו מבוססים על רעיונות אשר היו קיימים בשוק האפנה באותן שנים, ואין בהם די ייחוד כדי שיקבע כי המערערת קנתה לעצמה מוניטין בהם. יתרה מכך, המערערת גם לא הציגה די נתונים בנוגע לפרסום ושיווק הדגמים, להיקף המכירות וכיוצא באלה – נתונים אשר היו יכולים להעיד גם הם על קיומו של מוניטין. על כן, המערערת לא רכשה מוניטין בדגמי השמלה והמכנסיים שהועתקו.

אין בדגמים שהועתקו כדי להטעות

באשר ליסוד ההטעיה – באופן כללי נבחנת ההטעיה על-פי כמה רכיבים: מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה הנמכרת וחוג הלקוחות שלה; מבחן יתר נסיבות העניין ומבחן השכל הישר.

גם לעניין ההטעיה, כמו לעניין המוניטין – עצם החיקוי אינו מעיד בהכרח על כוונה להטעות את הלקוחות. יתכן, למשל, כי המחקה התכוון למשוך לקוחות למוצר בשל תכונותיו – ולאו דווקא בשל שיוכו לתוצרתו של המותג המתחרה.

כאשר נשאלו בעלי החנויות לפשר ההפרש בין המחירים (בין המקור לחיקוי) – דאגו המשיבים ליידע את הלקוחות בדבר היות הבגד חיקוי.

על כן במקרה כזה נפסק כי לא מתקיים חשש סביר להטעיית הלקוחות.

לא ניתן לקבל פיצוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט על דרך אומדנה

המערערת לא הביאה כל נתונים שעל בסיסם ניתן להעריך מה גובה ההתעשרות שעשו המשיבים על חשבונה, ואם אכן הייתה כזאת. על כן, אפילו התקיימו כל יתר יסודות העילה בעשיית עושר – אין לפני בית המשפט כל הוכחה באשר לגובה ההשבה המתבקשת. אמנם, חוק העוולות המסחריות כולל בחובו אפשרות של פיצוי סטטוטורי, אשר אינו דורש כי התובע יוכיח את נזקיו (סעיף 13 לחוק). אולם סעיף זה מיועד למקרה של פיצוי בגין העוולות הקבועות בחוק עוולות מסחריות. אין כל בסיס לקביעה כי רף זה משקף בהכרח את גובה ההתעשרות שנעשתה על חשבונה של המערערת. בוודאי שאין בסיס לייבא את סעד הפיצוי המוסכם מכוח חוק עוולות מסחריות אל סעד ההשבה מכוח דיני עשיית עושר. כלל הוא כי "בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק" – או, כבמקרה שלנו, את גובה ההשבה (ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397 (2001)).

המערערת אף פגעה בסיכויי תביעתה שלה כאשר ויתרה על קבלת צו למתן חשבונות – דבר שפגם בסיכוי להוכיח את גובה הסעד המבוקש. 

24 בנובמבר, 2011,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לרישום סימן מסחר חמצוצים - סימן העלול להטעות את הציבור

התנגדות לסימן מסחר שהוגשה על ידי חברת גורי יבוא והפצה בע"מ כנגד חברת אליאס וקסמן בע"מ. נדונה בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסקת יערה שושני כספי. ביום 24.11.2011 ניתנה ההחלטה בתיק.

התנגדות לרישום סימן המסחר מעוצב מספר 200256 "חמצוצים" בסוג 30 ביחס למסטיקים, ממתקים, ופלים וסוכריות.

המתנגדת טוענת כי היא זו שהגתה את סימן המסחר "חמצוצים" והחל משנת 2005 היא עושה בו שימוש. המתנגדת טוענת כי יש ברישום הסימן המבוקש כדי להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר ולפיכך אינו כשיר לרישום לנוכח הוראות סעיף 11(6) לפקודה.

ההתנגדות התקבלה, נפסק כי אין לרשום את הסימן בשל כך שרישומו עלול להטעות את הציבור.

המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות בסך 7,000 ₪ הכולל מע"מ.

נקודות מרכזיות שנדונו בהחלטה:

סימן מוכר היטב

לפי סעיף 11(13) לפקודת סימני המסחר, סימן מסחר אינו כשיר לרישום במידה וקיים סימן מסחר אחר המוכר היטב.

המבחנים להכרעה בשאלת היות סימן מסחר בבחינת מוכר היטב הם: מידת ההכרה וההוקרה של הסימן;  היקף השימוש ומשך השימוש בו; היקף ומידת פרסום הסימן; מידת האופי המבחין האינהרנטי או הנרכש של הסימן; מידת מידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (לעניין זה יצוין כי שימוש על ידי מספר גורמים בסימן מסוים עשוי להצביע על כך שהמוניטין אינו משויך אף לא לאחד מהם וכך תתקבל המסקנה כי אין המדובר בסימן מוכר היטב) ועוד (ראו ע"א 9191/03  Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז, פ"ד נח(6) 869).

בענייננו, להוכחת טענתה כי הסימן "חמצוצים" הפך לסימן מוכר היטב המזוהה עמה, הגישה המתנגדת ראיות באשר למאמצי הפרסום והשיווק מטעמה.

נפסק כי בהעדר חוות דעת מומחה בשאלה נתח השוק, בהעדר סקר צרכנים ובשל כך שמוצרי המתנגדת אינם נמכרים כאשר הסימן "חמצוצים" מוטבע על אריזתה, קיים קושי לקבוע בוודאות הנדרשת כי הסימן המבוקש הפך למוכר היטב כמשמעותו בדין כתוצאה מפעילות המתנגדת.

על כן הסימן "חמצוצים" (מעוצב) איננו בבחינת סימן מוכר היטב המזוהה עם המתנגדת.

הטעית הציבור ותחרות בלתי הוגנת

המתנגדת טענה כי רישום הסימן על שם המבקשת יצור הטעיה בקרב ציבור הצרכנים  וכן יעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר לפי סעיף 11(6) לפקודה.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימני מסחר, הם כידוע מבחן המראה והצליל, סוג הסחורות וחוג הלקוחות, צינורות השיווק מבחן השכל הישר וכלל נסיבות העניין (ע"א 261/64 פרו-פרו נ. פרומין, פ"ד י"ח(3), 275).

נפסק כי הסימן המבוקש וסימן המתנגדת מעוצבים ואי לכך קיימים ביניהם הבדלים ויזואליים. אולם מבחינה פונטית קיימת למעשה זהות מוחלטת בין שני הסימנים. כמו כן, הן המבקשת והן המתנגדת מעוניינות לעשות שימוש בסימן "חמצוצים" ביחס לאותן סחורות בדיוק, היינו, פסי גומי ארוכים וחמוצים. קהל היעד בשני המקרים הינו זהה וכולל בעיקר ילדים ונוער.

בנוסף נפסק כי המתנגדת עשתה שימוש בסימן "חמצוצים" החל משנת 2005 ועל כן שוכנע הרשם כי סימן המתנגדת רכש אופי מבחין במידה מסוימת אשר יש בה כדי למנוע רישומו של הסימן המבוקש נוכח חשש להטעיה.

22 בנובמבר, 2011,

0 תגובות

גניבת עין במצעים והפרת חובות אמון של מתווך

גניבת עין במצעים והפרת חובות אמון של מתווך

תביעה שהגישה חברת ציפי דבש בע"מ כנגד חברת שמיכות מורן מ.ד. בע"מ ומנהלה וכן תביעה שכנגד. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי מרכז ונדונה בפני השופט פרופ' עופר גרוסקופף. ביום 22.11.2011 ניתן פסק הדין בתיק.

הנתבע (דני דלל), קישר בין דבש לבין מפעל סיני. בתמורה לסיועו הובטחה לדני דלל עמלה בשיעור של 3% עד 5%. זמן לא רב לאחר מכן, החל הנתבע לייבא מצעי תינוקות דומים מהמפעל הסיני. בסמוך לאחר מכן ניתק המפעל הסיני את הקשר עם דבש.

דבש הגישה תביעה כנגד דלל בה טענה כי יבוא הסחורה המתחרה מהווה הפרה של זכויות קניין רוחני, שימוש בסוד מסחרי , גניבת עין  ועשיית עושר ולא במשפט. בנוסף לטענת דבש המפעל הסיני ניתק את היחסים בשל לחצו של דני דלל ופעולה זו מהווה התערבות לא הוגנת בקשרי המסחר עם המפעל הסיני והפרת אמונים.

דלל תבע את דבש, במסגרת התביעה שכנגד נטען כי לא שולמה העמלה המגיעה לו וכי ציפי דבש הוציאה את דיבתו של דני דלל ופגעה במוניטין שלו, בהאשמות הקשות , והמופרכות, שהטיחה נגדו, בפני בעלי חנויות ובפני המפעל הסיני.

תביעתן של התובעות (ציפי דבש) התקבלה. נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך  159,108₪. בנוסף, ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, לייבא, לייצר לשווק ולמכור מוצרים הדומים למוצרי דבש.

בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים בהוצאותיה הגשת תביעתה ובשכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

התביעה הנגדית נדחית, למעט סכום העמלה בסך 10,510 ₪  בה הכירה ציפי דבש.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

אי רישום מדגם בסט מצעים

בית המשפט דחה את הטענה כי יש לדבש קניין רוחני בסט המצעים. נפסק כי ציפי דבש לא השכילה לפעול על פי דיני המדגמים, על מנת לזכות בהגנת הדין (רישום מדגם היה מאפשר תביעה על הפרת מדגם).  דבש הגישה בקשות לרישום מדגמים, אולם התיקים בעניין נסגרו מחוסר מעש ציפי דבש לא השיבה לדו"ח השגות שנשלח אליה ולהודעות.

רק לאחר הגשת התביעה פנתה ציפי דבש, לרשם המדגמים בבקשה לשוב ולפתוח את התיקים ואולם רשם המדגמים דחה את הבקשה.

במצב דברים זה אין התובעות יכולות לסמוך עצמן, בתביעה שלפני, על טענה לקיום זכות קניין רוחני בעיצוב סט המצעים.

דחייה מטעם זה של טענה לקיום זכות קניין רוחני בעיצוב  שוללת בנסיבות העניין גם את האפשרות לטעון לקיומה של זכות בעיצוב מכוח דיני  עשיית עושר ולא במשפט.

גזילת סוד מסחרי

סעיף 16 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כ  "כל סוג, מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני,  מתחריו ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו עיצובו ".

המוצר הנמכר לכל דורש בשווקים, כדוגמת סט המצעים בו עסקינן , אינו יכול,  מטבע בריאתו, להיכנס להגדרה זו, שכן הוא מידע שניתן לגלות בנקל.

גניבת עין

נטילת מוניטין קבועה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, המעגן כיום את העוולה של גניבת עין. וזו לשון הסעיף: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

על מנת לבוא בגדרה של העוולה נדרש, כידוע, להוכיח שני יסודות מצטברים , ראשית:  קיומו של מוניטין לתובע אצל ציבור הלקוחות הפוטנציאלי , שנית; נטילתו של המוניטין על  ידי הנתבע באמצעות הטעייה של ציבור.

על תובע המבקש להוכיח קיומה של העוולה של גניבת עין, להוכיח שני אלה: תחילה על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין, באופן שהציבור מזהה את תדמיתם החיובית של הטובין עם התובע.  בשלב שני על התובע לשכנע את בית המשפט שמעשיו של הנתבע מביאים לכך שהציבור מוטעה לחשוב כי הטובין של הנתבע הם הטובין של התובע או שיש להם קשר לתובע.

ציפי דבש איננה עוסקת בשיווק ישיר של סחורתה לצרכנים, ולפיכך טענתה לגניבת עין יכולה להתייחס הן להטעיה של הצרכן הסופי והן להטעיה של גורם הביניים עימו היא סוחרת (בתי העסק לממכר מוצרי).

נפסק כי לציפי דבש מוניטין בתחום ייצור בגדי תינוקות וכי מוניטין זה משתרע גם על מצעי תינוקות. ראיה לכך היא העובדה כי דבש הצליחה למכור את סחורתה גם בענף זה כסחורה  ממותגת ואיכותית, שמחירה גבוה משמעותית מזה של סחורה בלתי ממותגת מאחר.

למרות שהעיצוב בין המוצרים שונה במעט ולמרות שלמוצרי הנתבע  צורפה תווית יצרן שונה ולמרות שהיא נמכרה לבתי עסק במחיר נמוך משמעותית מסחורתה של ציפי דבש, ושיווקה נעשה בידי משווק אחר.

מן הקלטות השיחות שבוצעו בין המשווק מטעם ציפי דבש לבין שתי חנויות עימן עבד ביחסי  מסחר עולה כי לפחות אחת מהן טעתה לחשוב שסחורה של דני דלל היא סחורה של ציפי דבש.

ועל כן נפסק כי הוכח שהדמיון בין הסטים עלול היה להטעות את בעלי החנויות ולמצער את הצרכניים הסופיים, להניח כי סחורתו של דני דלל נהנית מהמוניטין הטוב של מוצרי ציפי דבש.

הטעיית לקוחות

סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל בכתב או, בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה".

הזכות לתבוע סעדים בגין עוולה של הטעיה צרכנית ניתנה על פי סעיף31 (א) לחוק  "לצרכן שנפגע מהעוולה וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו".

הקביעה לפיה הוכח לעניין עוולת גניבת עין, שקיים חשש להטעיית צרכנים להניח כי סחורתו של דני דלל היא סחורה של ציפי דבש (חשש שבוודאי קיים אם בעלי החנויות עלולים לטעות, ולהציג את הסחורה ככזו) מחייבת ממילא את המסקנה כי הוכחה גם העילה של הטעיית לקוחות, עם זאת.

כאשר העוולה של הטעיית לקוחות נטענת בידי עוסק ביחס לשימוש מטעה במוניטין שלו על ידי אחר , מתקיימת מבחינת האינטרס המוגן חפיפה,  בינה לבין העוולה של גניבת עין. לפיכך הגם שבשתי עוולות שונות עסקינן, נראה שאין מקום להעניק לעוסק שנפגע פיצוי נפרד בגין כל אחת מהן.

הפרת אמון ע"י מתווך

דני דלל הוא האדם שסייע ביצירת הקשר העסקי בין ציפי דבש לבין המפעל הסיני ובגין סיועו זה הוא היה זכאי לתשלום בהתאם לחוזה שבינו לבין ציפי דבש. מערכת יחסים זו הופכת את דני דלל, מבחינה משפטית למתווך.

מעמדו של דני דלל כמתווך שייצר את הקשר העסקי בין ציפי דבש לבין המפעל הסיני מטיל  עליו חובות אמון מסוימות כלפי ציפי דבש.

עד להסדרת נושא התיווך בחוק, ניתן ללמוד גזירה שווה לעניין זה מהוראת סעיף 19(א) לחוק המתווכים במקרקעין, כי על מתווך לפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך.

גם סעיף 229 להצעת חוק דיני ממונות 2011,  מטיל על מתווך חובת אמון כשהוענקה לו בלעדיות ביחס לקשירת העסקה.

היקפן של חובות האמון המוטלות על מתווך הוא תלוי נסיבות, ובאופן כללי ניתן לומר כי  הוא נמוך מזה הנדרש משליח.

אם נציין כי למתווך, כמי שאמור לפעול לטובת הלקוח בקשר לעסקה אסור להשתמש  במידע שברשותו לרעת הלקוח ראו, ובכלל זה אסור לו לנצל מידע שהגיע לרשותו בעקבות שירותי התיווך שנתן על מנת להתחרות בלקוח או להפיק רווחים שאמורים היו להגיע לידי הלקוח.

בית המשפט פסק כי יבוא הסחורה המתחרה על ידי דני דלל בנסיבות המקרה מהווה  הפרה של חובות האמון שלו כמתווך. בעקבות התפקיד שמילא בעסקה ידע דני דלל מהיכן  מייבאת ציפי דבש את סחורתה, ובזכות קשריו במפעל הצליח בנקל להשיג בעבור  עצמו סחורה הדומה בצורתה ובאיכותה לסחורה שיוצרה בעבור ציפי דבש. בכך מעל דני דלל באמון שניתן בו, ועשה שימוש במידע שברשותו לרעת הלקוחה, ולמען התעשרות על חשבונה מכאן שגם העילה של הפרת חובת אמון מצד מתווך הוכחה בענייננו.

תחרות בלתי הוגנת

הדין הישראלי איננו מכיר בעוולה נזיקית כללית של תחרות בלתי הוגנת, אולם במסגרת  דיני עשיית עושר ולא במשפט הוכרה קיומה של עילה המאפשרת לאסור על תחרות בלתי  הוגנת ולתבוע את הרווחים שהופקו במסגרתה.

דרך התחרות בה בחר דני דלל מהווה, בנסיבות שהוכחו, היא תחרות בלתי הוגנת.

דלל תיווך בין ציפי דבש לבין המפעל הסיני, ולאחר שלא היה שבע רצון מהעמלה שהוצעה לו,  החליט להתחרות בה (ועל ידי כך אף לנקום בה) וזאת באמצעות יבוא סחורה דומה עד  מאד לסחורתה, ושיווקה במחיר נמוך משמעותית מהמחיר שדרשה , ודוק. לא עצם התחרות הוא הפסול במקרה זה, אלא הדרך הבלתי ראויה בה בחר דני דלל להתחרות: במקום לעצב לעצמו או לבחור מבין שפע העיצובים הבלתי מוגנים העומדים לרשות הכלל, עיצוב המבדיל  בינו לבין ציפי דבש, הוא נטל עיצוב מוצלח משלה וביצע בו שינויים קלים. בעשותו כן פעל דני דלל באופן בלתי לגיטימי תוך הפרת חובת האמון וגניבת עין ובכך נהנה הוא שלא על פי זכות שבדין ממאמצי הייצור של ציפי דבש (בשל כך שבא אל המוכן).

גם אלמלא היותו מתווך בעסקה עם המפעל הסיני ניתן היה לראות במעשיו של דני  דלל  בנסיבות המקרה, משום תחרות בלתי הוגנת לעניין דיני עשיית עושר ולא במשפט וזאת בשל יצור מוצרים הדומים עד כדי הטעיה לאלו של ציפי דבש כאשר, לא כל שכן מדובר גם בנסיבות בהן התנהגותו מהווה הפרה של חובת אמון.

התערבות בקשרי המסחר עם המפעל הסיני

נפסק כי דני דלל הוא שעומד מאחורי ניתוק הקשר בין המפעל הסיני לבין ציפי דבש. פעולתו האקטיבית של דני דלל לניתוק יחסי המסחר שבין המפעל הסיני לבין ציפי דבש  מהווה עוולה כלפיה בשני מישורים:  ראשית, המעשה מהווה הפרה נוספת של חובת האמון שחב דני דלל לציפי דבש מכוח תפקידו כמתווך.

שנית, התערבותו של דני דלל ביחסים החוזיים שבין המפעל הסיני לבין ציפי דבש מהווה  עוולה של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין הקובע: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".

נפסק כי לא רק שדני דלל ידע כי הוא גורם לניתוק מוקדם מאד של היחסים החוזיים שבין  המפעל הסיני לדבש, אלא שהוא גרם בכוונת מכוון לניתוק זה. לפעולתו "אין כל צידוק מספיק " וזאת בשים לב לכך שהמעשה נעשה אך ורק על מנת לפגוע בציפי דבש.

פיצוי

ציפי דבש לא הביאה ראיות לגבי היקף מכירת המצעים לאורך השנים, וממילא אין לדעת מה הפגיעה שספגה במכירותיה. דבש לא הציגה כל ניתוח של הסיבות שהביאו להפחתת מכירותיה וזאת בשעה שהנתבעים טענו, ובצדק, שיש גורמים אחרים שיכלו לפגוע במכירות (כגון תחרות מצד יבואנים אחרים).

על כן פסק בית המשפט כי אין באפשרותו לפסוק פיצוי בגין נזק שהוכח בפועל.

כל שניתן לפסוק לטובת ציפי דבש הוא את הרכיבים הבאים:

א. פיצויים בלא הוכחת נזק בגין העוולה של גניבת עין בהתאם לסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות –  הפיצוי המקסימאלי בגין רכיב זה עומד על סך של 100,000 ₪ ובשים לב לחומרת העוולות שביצעו הנתבעים, להיותם מעשים מכוונים, ולקשיי ההוכחה  שניצבו בפני התובעים, מצא בית המשפט לנכון לפסוק אותו במלואו.

ב. השבת רווח מיבוא הסחורה המתחרה  – בנסיבות המקרה, סבר בית המשפט כי ניתן לפסוק  סעד זה במצטרף לפיצוי ללא הוכחת נזק (וזאת בשונה מהמצב בו היה נפסק פיצוי  על נזק שהוכח). הנתבע הרוויח מהמכירה,  ₪29,108 - אשר אותם פסק בית המשפט לטובת התובע .

ג. הוצאות בגין הצורך לאתר מפעל חלופי בסין -   בעקבות ניתוק היחסים עם המפעל  נאלצה ציפי דבש לאתר מפעל חילופי לייצור הסחורה. לא הוצגו בפני בית המשפט נתונים  מדויקים ביחס לעלויות הכרוכות בכך, וספק אם ניתן לכמת את כל העלויות הללו , דני דלל, טען בעדותו כי הוא נשא בהוצאות של  30,000 ₪ עת נדרש לסייע לציפי דבש ליצור יחסים עם המפעל הסיני. סביר להניח כי ציפי דבש נשאה לפחות בהוצאות דומות על מנת לאתר מפעל חילופי. על כן פסק לה בית המשפט 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

16 בינואר, 2011,

0 תגובות

הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חיים טובי (תא (ת"א) 16580-07-10) – 16.1.2011

תחום: הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

נושאים: התנאים לקבלת סעד זמני, בחינת תניית אי תחרות, תקנת הציבור ואי תחרות, סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים, הפרת פטנט הרשום בחו"ל, מאזן הנוחות, שיהוי

עובדות:

בקשה למתן סעדים זמניים שתכליתה לאסור על המשיבים לעשות שימוש בשיטת בנייה הנעשית באמצעות תבניות קל-קר חלולות, המשמשות, בו זמנית, לבידוד וליציקת בטון מזויין.

הטענה העיקרית עליה סומכת המבקשת בבקשתה הינה, כאמור, הפרתה של תניית אי התחרות להסכם הקבלנות. עוד   טוענת   המבקשת,   כי   המשיבה  הציגה   עצמה – כמפתחת, משווקת ומיישמת של שיטת הבנייה הייחודית למבקשת. ולשיטת המבקשת, בפעולות היבוא, השיווק והפירסום, המשיבה אף  מבצעת כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי, גניבת עין, הפרת זכויות של בעל הפטנט והפרת זכויותיה שלה, כבעלת זיכיון בלעדי לשיווק המותג בישראל.

נפסק:

בית המשפט לא שוכנע, בשלב זה של ההליך, כי המשיבה אכן הפרה או מפרה תניית אי תחרות, עת היא מבצעת פעולות בנייה בשיטת התבניות.

הבקשה לסעד זמני נדחתה. הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ על פי תוצאות ההליך העיקרי.

נקודות מרכזיות:

התנאים לקבלת סעד זמני

נפסק כי לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים.

קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות נשקלים יחדיו. ככול שסיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו הראשית גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות.

יתר על כן, בבוא בית המשפט להכריע האם יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו – עליו לשקול שיקולים שביושר ובצדק ובהם: יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד.  יש ליתן משקל, לשיהוי בהגשת הבקשה החותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראייה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו.

בחינת תניית אי תחרות

בבחינת תניית אי תחרות יש ליתן את הדעת ללשונו של סעיף אי התחרות בחוזה וכן להיגיון הכלכלי העומד בבסיסו של החוזה.

בית המשפט פסק כי לא מצא כי קיים היגיון כלכלי המחייב פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, כמי שאוסר שימוש גורף בשיטת הבנייה בתבניות, הידועה בעולם כולו בשם ICF.

כן פסק בית המשפט כי מתן פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, מעבר לאיסור השימוש בתבניות מנסן, יחטא לאיזון המתבקש למהלך העסקי הרגיל, המעודד תחרות לרווחת הציבור בכללותו.

תקנת הציבור ואי תחרות

בית המשפט פסק כי גם אם ניתן להניח כי כוונת הצדדים בסעיף אי התחרות הייתה לאסור על המשיבה מלבצע פעולות בנייה בכל סוגי התבניות ולא רק במותג הספציפי של בעל הפטנט מר מנסן – מסופקני אם יש ליתן לתנייה גורפת מעין זו תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

"תקנת הציבור" לצורך בחינת תוקפה של תניית אי תחרות, מחייבת עריכת איזון בין חופש ההתקשרות של הצדדים והחובה לקיים הסכמים מחד, לבין חופש העיסוק והקניין של היחיד, מאידך.

סבירות ההגבלה, כך נפסק, תיבחן בהתחשב בהיקפה, אופייה, הקשר בין הצדדים, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, והאם אומנם מגנה היא על סודות מסחריים [ע"א 31556/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נ"ה(1) 939 (1999); דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נ"ו(1) 56 (2001)].

בית המשפט פסק כי הגבלת המשיבה מלהשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, למשך 8 שנים שלאחר סיום פרוייקט הירקון – מהווה הפרה לכאורה של האיזון המתבקש בין חופש העיסוק של המשיבה לבין אכיפת זכות חוזית (גרידא) לאי תחרות.

סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים

בית המשפט לא מצא בסיס של ממש לטענת המבקשת לפיה תניית אי התחרות נועדה להגן על "סוד מסחרי" של האחרונה.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

מידע עסקי שהינו נחלת הכלל והניתן לגילוי כדין על ידי כולי עלמא – איננו בא בגִדרו של "סוד מסחרי".

בית המשפט פסק כי שיטת הבנייה בתבניות נוהגת זה שנים רבות בעולם, הינה נחלת הכלל ואף ניתנת לגילוי בנקל ועל כן אינה בגדר סוד מסחרי.

הפרת פטנט הרשום בחו"ל

בית המשפט הדגיש כי פטנט הינה זכות טריטוריאלית.

ועל כן פסק כי טענת המבקשת להפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר מנסן, אינה ראוייה להתייחסות כלל שכן לדעת הכל לא נרשם מעולם פטנט בישראל על שיטת הבנייה בתבניות מנסן, כמו גם בתבניות בכלל.

מאזן הנוחות

בית המשפט פסק כי השימוש שעושה ביתרמי בשיטת הבנייה בתבניות לא יגרום לנזק ממשי למבקשת. המבקשת לא טרחה להציג נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על נזק שייגרם לה.

בית המשפט פסק כי, אם יוכח, בסופו של יום, כי אכן עסקי המבקשת נפגעו מאובדן לקוחות פוטנציאליים, כנטען, הרי שעסקינן בנזק הפיך היכול להירפא באמצעות פיצוי כספי.

בית המשפט פסק כי, לא ניתן להתעלם מהנזק הממשי והמיידי שייגרם למשיבה באם יינתן צו המניעה המבוקש, שכן מתן הצו יביא בהכרח להפסקה מיידית של הבנייה בשני האתרים בהם פועלת המשיבה.

שיהוי

בית המשפט פסק כי, חרף העובדה שהמבקשת הייתה מודעת ל"הפרת" תניית אי התחרות מצד המשיבה, כבר בחודש ינואר 2010, היא התעכבה מלהגיש הבקשה לצו מניעה משך 7 חודשים תמימים.

הימנעות המבקשת משך חודשים ארוכים מלנקוט בהליך כלשהו אשר ימנע מהמשיבה לבצע פעולות בנייה בשיטת התבניות, מלמדת על העדר דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

13 בדצמבר, 2010,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר בארבעה פסים

הפרת סימן מסחר בארבעה פסים

תביעה שהוגשה על ידי חברת אדידס כנגד יבואן נעליים בשם ג'אלאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת  דר' מיכל אגמון-גונן (ת"א 2177/05). ביום 13.12.2010 ניתן פסק הדין בתיק.

תחום: הפרת סימן מסחר נושאים: מטרת סימני המסחר: מניעת תחרות בלתי הוגנת, מניעת הגנה על הצרכן, מניעת דילול סימן מסחר, תדמית ואפיק שיווק, סימני מסחר ונחלת הכלל: אין להגן על סימן בהיעדר הטעייה, פגיעה בתחרות, עלויות שיפגעו בצרכן, אפקט מצנן, הזכות לביטוי עצמי, שימוש הוגן בסימני מסחר, צמצום ההגנה לסימני מסחר, מבחן ההטעיה: סימן מסחר דומה, מראה וצליל, סוג הלקוחות מבחן השכל הישר ויתר הנסיבות, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט , גזל מוניטין, דילול מוניטין.

 

עובדות: הנתבע ייבא ממפעל בסין נעלי ספורט שיוצרו לפי הזמנתו, שעליהן ארבעה פסים אלכסוניים בצידי הנעל, שהשם SYDNEY מוטבע עליהם בצורה ברורה. חברת אדידס טוענת כי השימוש בארבעה פסים אלכסוניים, ללא קשר לשאר מרכיבי הנעל, מפר את סימן המסחר הרשום והמוכר היטב של חברת אדידס העולמית הכולל שלושה פסים מקבילים על צידי הנעל. סכנת טעות באשר למקור הנעל אינה קיימת. השאלה, אם יש ליתן הגנה לסימן המסחר בהעדר חשש תחרות בלתי הוגנת מצד הנתבע, או ניסיון של הנתבע להיבנות מהמוניטין של חברת אדידס, או שמא יש להשאיר בנחלת הכלל, כל מה שלא כלול בסימן המסחר, כגון ארבעה פסים, במקרה שלפניי.

 

תוצאות ההליך: התביעה נדחית. מדינת ישראל תשחרר את הנעליים שנתפסו במכס. אדידס תישא בכל העלויות הנובעות מעיכוב ואחסנת הנעליים במחסני המכס. בנוסף לעלויות אלו, תשלם אדידס לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

 

ערעור: להחלטה בערעור על פסק דין זה ראו ע"א 563/11.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

 

11 בינואר, 2010,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן מסחר

התנגדות לרישום סימן מסחר

רשם סימני המסחר, הרשם מאיר נועם (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 197111) -  11.01.2010

תחום: התנגדות לרישום סימן מסחר

נושאים: מבחני הדמיון, סימן מסחר מוכר היטב מגן על סוגים שונים, משפחה של סימני מסחר

עובדות

המבקשת הגישה סימן לרישום סימן מסחר בסוג 43 (שירותים של בתי מלון) והמתנגדת התנגדה לבקשה בטענה כי הסימן המבוקש לרישום הינו דומה עד כדי זהות לסימן כוכב המזל של המתנגדת ורישומו עלול לגרום להטעיה ובלבול בקרב הציבור. וכן כי הסימן המבוקש לרישום מעודד תחרות בלתי הוגנת, מכיל ציון מקור כוזב ודומה עד כדי הטעיה לסימני של המתנגדת שהינם סימנים מוכרים היטב.

נפסק

רשם סימני המסחר קיבל את ההתנגדות ודחה את הבקשה לרישום סימן מסחר.

נפסק כי מבקשת הסימן תשלם למתנגדת את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

נקודות מרכזיות

מבחני הדמיון

נפסק כי על פי מבחני הדמיון המקובלים בפסיקה יש להגיע למסקנה כי הסימן שרישומו מבוקש דומה לסימנים הרשומים של המתנגדת.

על פי מבחן העין, "כוכב המזל" הינו הרכיב הדומיננטי בסימני המתנגדת הרשומים. מבט בסימני המתנגדת, שחלקם הוצגו לעיל, מביא למסקנה כי רכיב זה הוא הבולט בסימנים.  לעתים קרובות הרכיב מופיע בגודל העולה בהרבה על גודל האותיות. החזרה על הרכיב בכל סימני המתנגדת מסייעת לו להישאר בתודעת הצרכן.

ההבדל עליו הצביעה המבקשת בין כוכב המזל לבין הסימן המבוקש לרישום הינו כה מינורי, עד כי רק בהתבוננות דקדקנית בשני הסימנים ניתן להבחין בו. כידוע, לא זו ראיית הצרכן וגם זכרונו הינו בלתי מושלם.

סימן מסחר מוכר היטב מגן על סוגים שונים

המתנגדת הוכיחה בראיותיה כי סימנה הינו מוכר ביותר בקרב הציבור הישראלי.

הטענה כי המדובר בסוג שירותים שונה של כל אחד מהסימנים (האחד מלונות והשני הימורים). אינה יכולה להועיל שכן כאמור בסעיף 11(14) לפקודת סימני המסחר ההגנה על הסימן חלה גם במצב בו סימן שהוא דומה לסימן מסחר מוכר היטב רשום, וזאת אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש.

וראה גם הוראות סעיף 46א(ב) לפקודת סימני המסחר הקובע כי: סימן מסחר מוכר היטב רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן גם לענין טובין שאינם מאותו הגדר, אם השימוש בסימן על ידי מי שאינו בעליו עשוי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור.

לאור מבחני הדמיון וניתוח התחומים בהם עוסקים הצדדים קבע הרשם כי הקרבה בין הסימנים גדולה מספיק כדי ליצור קישור בין שירותי המבקשת לאלה של המתנגדת. יודגש כי ככל שהסימן הרשום הינו מפורסם יותר כך גוברת סכנת ההטעיה בינו לבין הסימן המבוקש לרישום. ועל כן הסימן אינו כשיר לרישום על פי סעיף 11(14) לפקודה.

משפחה של סימני מסחר

הרשם פסק כי לתוצאה דומה ניתן להגיע על פי דוקטרינת ה- Family of Marks, שעניינה שימוש במוטיב חוזר בשורה של סימני מסחר שמשייכים את הטובין למקור משותף.

נפסק כי המתנגדת עמדה בנטל להוכיח כי הרכיב המשותף "כוכב המזל" הינו בעל אופי מבחין מספיק כשלעצמו אף במנותק מיתר המרכיבים בסימני המתנגדת. נקבע כי זהו הרכיב הדומיננטי בסימני המתנגדת.

הרשם פסק כי פרסום מספר סימני מסחר מהמשפחה יחד ושיווקם זה לצד זה יוצרים את השיוך של הסימנים לאותה משפחה ולאותו  מקור.

דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור