משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: תקנת הציבור

23 בפברואר, 2016,

0 תגובות

הטעיית הציבור ברישום הסימן מסחר PETA

הטעיית הציבור ברישום הסימן מסחר PETA
התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי העמותה People For The Ethical Treatment Of Animals, Inc. כנגד מבקשת הסימן חברת אנה לוטן בע"מ. ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 31.1.2016 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
המתנגדת יוצגה על ידי ד"ר אייל ברסלר.
 
העובדות: מבקשת הסימן עוסקת ביצור ובשיווק מוצרי קוסמטיקה. המתנגדת הינה חברה ללא מטרות רווח שנוסדה בארה"ב אשר מטרתה להגן על זכויות בעלי חיים ונוהגת ליתן רשיונות לחברות להשתמש בסימניה על מנת לסמן כי המוצרים מתוצרתן לא נוסו על בעלי חיים.
 
לפני הגשת הבקשה לרישום הסימן ניסתה המבקשת לקבל רשיון לשימוש בסימני המתנגדת. לא נחתם הסכם המאפשר למבקשת להשתמש בסימן המבוקש או בסימנים אחרים של המתנגדת וכי במועד הגשת הבקשה לרישום לא היה בידי המבקשת רשיון כאמור. 
 
עיקר טענת המתנגדת הינה כי המבקשת אינה בעלת הסימן וכי הגישה את הסימן לרישום בחוסר תום לב ובידיעה כי כלל אינה מורשית להשתמש בו. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת. נפסק כי המבקשת תישא בהוצאות המתנגדת בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

הבעלות בסימן המבוקש 

סעיף 17(א) לפקודה קובע כי סימן מסחר יוגש בידי מי שטוען לבעלות בסימן, כדלקמן:
"הטוען לבעלות על סימן מסחר שבשימושו או המיועד לשימושו ורוצה לרשום את הסימן, יגיש לרשם בקשה על כך בדרך שנקבעה."
 
המבקשת אינה טוענת לבעלות בסימן והיא אף נעדרת זכות שימוש בסימן. כל מטרתה ברישום הסימן, כפי שהיא מצהירה בסיכומיה בגלוי, הינה שהמתנגדת לא תוכל למנוע ממנה להמשיך ולמכור מוצרים הנושאים את הסימן, בשל השקעתה באריזות.
המבקשת ממשיכה ומבהירה כי הגישה את הבקשה לרישום הסימן לאחר שהמתנגדת דרשה כי תסיר את הסימן מאריזות מוצריה ולאחר שהסכימה להסירו מאתר החברה. 
 
המבקשת ממשיכה וטוענת כי זכותה לרשום את הסימן נובעת מסעיף 7 לפקודה. סעיף זה קובע כדלקמן:
"אדם המבקש לו זכות ייחודית להשתמש בסימן פלוני כסימן מסחר רשאי לבקש רישום הסימן על פי הוראות פקודה זו."
 
נפסק כי אכן סעיף 7 לפקודה קובע כי אדם המבקש לרשום סימן מסחר רשאי להגיש בקשה על פי פקודה זו וכי הרישום יקנה לאותו אדם זכות ייחודית להשתמש בסימן שביקש. עם זאת, ברור כי אדם שאינו בעל הסימן אינו רשאי לבקש כי הסימן יירשם על שמו. זאת ועוד, המבקשת אף אינה מבקשת זכות ייחודית להשתמש בסימן, שהרי ברור לה כי הסימן לא נועד לסמן את מקור הטובין מתוצרתה אלא לאשר כי לשם פיתוח וייצור המוצרים לא נעשו ניסויים בבעלי חיים. מכאן ברור כי אין המבקשת רשאית לרשום את הסימן על שמה.
מן האמור עולה כי המבקשת אינה בעלת הסימן ועל כן אינה זכאית כי יירשם על שמה בפנקס. די בכך כדי לקבל את ההתנגדות.
 
 

כשירות הסימן לרישום - סימן הפוגע או העלול לפגוע בתקנת הציבור או במוסר

למעלה מן הצורך, הוסיפה סגנית הרשם כי הסימן אינו כשיר לרישום גם בהתאם לסעיפים 11(5) ו-11(6) לפקודה. 
אמנם טענת אי הכשירות בהתאם לסעיף 11(5) לפקודה לא נטענה במפורש על ידי המתנגדת, ואולם התשתית העובדתית שבבסיס הטענה נטענה ואף אינו שנויה במחלוקת בין הצדדים. 
 
הסימן עוצב בידי המתנגדת או מטעמה ואין למבקשת זכות יוצרים בעיצוב זה. כבר נקבע כי הרשם לא יאפשר רישום סימן ביודעו כי הסימן מפר זכות יוצרים של צד שלישי שכן רישום כאמור מנוגד לתקנת הציבור. 
בהיות הסימן מעוצב, כולל גופן מיוחד ודמות של ארנב, הוא זכאי להגנה כיצירה אמנותית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007.
 
מכאן שהסימן אינו כשיר לרישום אף בהתאם לסעיף 11(5) לפקודה.
 

כשירות הסימן לרישום - סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור

סעיף 11(6) לפקודה קובע כדלקמן:
"סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר;"
 
סעיף 11(6) לפקודה טומן בחובו שלוש חלופות, אשר הראשונה מביניהן היא כי יש בסימן כדי להטעות את הציבור.
סגנית הרשם סברה כי עיקר הפגם ברישום הסימן אינו נובע מיחסי תחרות בין הצדדים, אלא מהחשש להטעיה של הציבור. שימוש בסימן על ידי המבקשת וביתר שאת רישום הסימן על שם המבקשת מעידים כלפי הציבור כי מוצריה של המבקשת הינם תוצר של תהליך שעבר את פיקוחה של PETA ואין מתבצעים במהלך ייצורם או בפיתוחם ניסויים בבעלי חיים. בפועל לא זכתה המבקשת באישורה של PETA להשתמש בסימן המאשר את תהליך היצור. 
 
מן האמור עולה כי הסימן אינו כשיר לרישום על שם המבקשת שכן יש בו כדי להטעות את הציבור כי המוצרים הנושאים את הסימן זכו לאישורה של המתנגדת כי לא נוסו על בעלי חיים. 
 
על מנת להוכיח כי יש ברישום הסימן כדי לעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר על המתנגדת להראות כי הבחירה בסימן והבקשה לרישומו נגועות בחוסר תום לב, כי יש בסימן מוניטין וכי קיים דמיון מטעה בין סימנה של המתנגדת לסימנה של המבקשת. אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת זהות כמעט מוחלטת בין הסימנים. 
 
יודגש כי בכל הנוגע לדוקטרינת ה"דילול" אין הכרח כי תהיה תחרות בין המוצרים עד כי תיווצר הטעיה בציבור ביחס למקור הטובין ודי בכך שהמוניטין של בעלת הסימן המפורסם ייוחס למבקש הרישום.
 
המתנגדת הראתה כי צברה מוניטין בסימנה וכי עוסקת היא במסחור אותו סימן ומתן רשיונות בו לצדדים שלישיים לקידום מטרותיה. מכאן ברור כי שימוש בלתי מורשה בסימנה, ללא פיקוח מטעמה, יגרום לדילול סימן המסחר ולאיבוד אמון הציבור בערכים שמסמל הסימן אותם מקדמת המתנגדת. המבקשת אף לא הכחישה את קיומו של המוניטין, שהרי לולא המוניטין לא הייתה מבקשת לסמן את מוצריה באמצעות אותו סימן. זאת ועוד, ברור כי רישום הסימן על שם המבקשת יגרום לשיוך מוצרי המבקשת למתנגדת בעוד שלא קיים קשר עסקי או אחר בין שתי החברות.
 לעניין תום הלב הודגש בעניין בקרדי כי אין בודקים את תחושתה הסובייקטיבית של המבקשת ביחס להתנהגותה אלא בוחנים את אותה התנהגות על פי אמות מידה אובייקטיביות לעניין אורחות המסחר ההוגן (ראה פסקה 13 לפסק הדין). אף אם סבורה המבקשת כי זכאית היא לרשום את הסימן משום שלא הצליחה להגיע לכדי הסכם עם המתנגדת בתנאים שיניחו את דעתה ביחס למלאי האריזות שהודפסו וטרם נמכרו, אין מדובר בהתנהגות ראויה שיש לעודד באמצעות רישום הסימן על שמה.
 
לפיכך סברה סגנית הרשם כי גם עילה זו לאי כשירות הסימן מתקיימת בענייננו ויש לקבל את ההתנגדות גם מטעם זה. 
 

10 במרץ, 2015,

0 תגובות

תקנת הציבור וסימן המסחר OLD JAFFA

תקנת הציבור וסימן המסחר OLD JAFFA
התנגדות לרישום סימני מסחר ובקשה למחיקת סימן מסחר שהוגשה על ידי המועצה לייצור צמחים ולשיווקם – ענף פרי ההדר כנגד יהודה מלכי. ההליכים נדונו ברשות סימני המסחר בפני אסא קלינג, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום 4.1.2015 ניתנה ההחלטה בתיקים.
 
העובדות: יהודה מלכי הגיש שתי בקשות לרישום סימני המסחר המילוליים "OLD JAFFA" שמספריהם 220541, 220542 בסוגים 30 ו-29 בהתאמה. ביום 27.2.11 הוגשה ההתנגדות דכאן כנגד שתי בקשות אלו, על ידי המועצה לייצור צמחים ולשיווקם.
 
בקשה נוספת לרישום סימן מסחר מילולי "OLD JAFFA" בסוג 3 שמספרה 237678, הוגשה על ידי המבקש, התקבלה ונרשמה ביום 6.3.11 (בהעדר התנגדויות מן הציבור). ביום 17.5.11 הגישה המתנגדת דכאן בקשה למחיקת הסימן הרשום.
 
המתנגדת טענה כי הסימנים מטעים ביחס לסימניה, מנוגדים לתקנת הציבור וכוללים ציון גאוגרפי כוזב.
 
תוצאות ההליך: הליכי התנגדות לרישום סימני מסחר ובקשה למחיקת סימן מסחר התקבלו. נפסק כי בקשות לרישום סימני מסחר 220541, 220542 נדחות וכי סימן מסחר 237678 ימחק מן הפנקס.
 
בנוסף נפסק כי הצדדים יוכלו להידרש לסוגיית פסיקת הוצאות ההליך בבקשה מתאימה.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

15 בינואר, 2014,

0 תגובות

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן
חברת עשינו עסק בע"מ הגישה בקשה לסימן מסחר אשר פורסמה להתנגדות. חברת פיוניר כלי עבודה מבית ש. כהן (2011) בע"מ הגישה התנגדות לסימן. ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 5.12.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בשני סוגים: כלים חשמליים בסוג 7,  התקנים למאור בסוג 11. 
המתנגדת הגישה התנגדות לרישום סימני המסחר בטענה כי הסימנים המבוקשים דומים עד כדי הטעייה לסימניה הרשומים בסוגים 7, 8, 11, 12 והינם טובין מאותו הגדר. המתנגדת מוסיפה וטוענת כי בינה לבין המבקשת קשרים עסקיים, וכי בחוזה שנחתם ביניהן, הסכימה המבקשת שלא לעשות כל שימוש בסימנה או בשמה של המתנגדת. 
 
המבקשת טוענת כי המילה "PIONEER" הינה מילה גנרית שלא ניתן לרכוש בה בעלות וכי קיימים גופים עסקיים לא מעטים המשתמשים בה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת, נפסק כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לאור הוראות סעיפים 11(6) ו-11(9) לפקודת סימני המסחר. 
 
בנוסף נפסק כי המבקשת תשלם למתנגדת הוצאותיה בהליך זה בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורכי דינה בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

16 בינואר, 2011,

0 תגובות

הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חיים טובי (תא (ת"א) 16580-07-10) – 16.1.2011

תחום: הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

נושאים: התנאים לקבלת סעד זמני, בחינת תניית אי תחרות, תקנת הציבור ואי תחרות, סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים, הפרת פטנט הרשום בחו"ל, מאזן הנוחות, שיהוי

עובדות:

בקשה למתן סעדים זמניים שתכליתה לאסור על המשיבים לעשות שימוש בשיטת בנייה הנעשית באמצעות תבניות קל-קר חלולות, המשמשות, בו זמנית, לבידוד וליציקת בטון מזויין.

הטענה העיקרית עליה סומכת המבקשת בבקשתה הינה, כאמור, הפרתה של תניית אי התחרות להסכם הקבלנות. עוד   טוענת   המבקשת,   כי   המשיבה  הציגה   עצמה – כמפתחת, משווקת ומיישמת של שיטת הבנייה הייחודית למבקשת. ולשיטת המבקשת, בפעולות היבוא, השיווק והפירסום, המשיבה אף  מבצעת כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי, גניבת עין, הפרת זכויות של בעל הפטנט והפרת זכויותיה שלה, כבעלת זיכיון בלעדי לשיווק המותג בישראל.

נפסק:

בית המשפט לא שוכנע, בשלב זה של ההליך, כי המשיבה אכן הפרה או מפרה תניית אי תחרות, עת היא מבצעת פעולות בנייה בשיטת התבניות.

הבקשה לסעד זמני נדחתה. הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ על פי תוצאות ההליך העיקרי.

נקודות מרכזיות:

התנאים לקבלת סעד זמני

נפסק כי לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים.

קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות נשקלים יחדיו. ככול שסיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו הראשית גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות.

יתר על כן, בבוא בית המשפט להכריע האם יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו – עליו לשקול שיקולים שביושר ובצדק ובהם: יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד.  יש ליתן משקל, לשיהוי בהגשת הבקשה החותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראייה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו.

בחינת תניית אי תחרות

בבחינת תניית אי תחרות יש ליתן את הדעת ללשונו של סעיף אי התחרות בחוזה וכן להיגיון הכלכלי העומד בבסיסו של החוזה.

בית המשפט פסק כי לא מצא כי קיים היגיון כלכלי המחייב פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, כמי שאוסר שימוש גורף בשיטת הבנייה בתבניות, הידועה בעולם כולו בשם ICF.

כן פסק בית המשפט כי מתן פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, מעבר לאיסור השימוש בתבניות מנסן, יחטא לאיזון המתבקש למהלך העסקי הרגיל, המעודד תחרות לרווחת הציבור בכללותו.

תקנת הציבור ואי תחרות

בית המשפט פסק כי גם אם ניתן להניח כי כוונת הצדדים בסעיף אי התחרות הייתה לאסור על המשיבה מלבצע פעולות בנייה בכל סוגי התבניות ולא רק במותג הספציפי של בעל הפטנט מר מנסן – מסופקני אם יש ליתן לתנייה גורפת מעין זו תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

"תקנת הציבור" לצורך בחינת תוקפה של תניית אי תחרות, מחייבת עריכת איזון בין חופש ההתקשרות של הצדדים והחובה לקיים הסכמים מחד, לבין חופש העיסוק והקניין של היחיד, מאידך.

סבירות ההגבלה, כך נפסק, תיבחן בהתחשב בהיקפה, אופייה, הקשר בין הצדדים, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, והאם אומנם מגנה היא על סודות מסחריים [ע"א 31556/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נ"ה(1) 939 (1999); דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נ"ו(1) 56 (2001)].

בית המשפט פסק כי הגבלת המשיבה מלהשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, למשך 8 שנים שלאחר סיום פרוייקט הירקון – מהווה הפרה לכאורה של האיזון המתבקש בין חופש העיסוק של המשיבה לבין אכיפת זכות חוזית (גרידא) לאי תחרות.

סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים

בית המשפט לא מצא בסיס של ממש לטענת המבקשת לפיה תניית אי התחרות נועדה להגן על "סוד מסחרי" של האחרונה.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

מידע עסקי שהינו נחלת הכלל והניתן לגילוי כדין על ידי כולי עלמא – איננו בא בגִדרו של "סוד מסחרי".

בית המשפט פסק כי שיטת הבנייה בתבניות נוהגת זה שנים רבות בעולם, הינה נחלת הכלל ואף ניתנת לגילוי בנקל ועל כן אינה בגדר סוד מסחרי.

הפרת פטנט הרשום בחו"ל

בית המשפט הדגיש כי פטנט הינה זכות טריטוריאלית.

ועל כן פסק כי טענת המבקשת להפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר מנסן, אינה ראוייה להתייחסות כלל שכן לדעת הכל לא נרשם מעולם פטנט בישראל על שיטת הבנייה בתבניות מנסן, כמו גם בתבניות בכלל.

מאזן הנוחות

בית המשפט פסק כי השימוש שעושה ביתרמי בשיטת הבנייה בתבניות לא יגרום לנזק ממשי למבקשת. המבקשת לא טרחה להציג נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על נזק שייגרם לה.

בית המשפט פסק כי, אם יוכח, בסופו של יום, כי אכן עסקי המבקשת נפגעו מאובדן לקוחות פוטנציאליים, כנטען, הרי שעסקינן בנזק הפיך היכול להירפא באמצעות פיצוי כספי.

בית המשפט פסק כי, לא ניתן להתעלם מהנזק הממשי והמיידי שייגרם למשיבה באם יינתן צו המניעה המבוקש, שכן מתן הצו יביא בהכרח להפסקה מיידית של הבנייה בשני האתרים בהם פועלת המשיבה.

שיהוי

בית המשפט פסק כי, חרף העובדה שהמבקשת הייתה מודעת ל"הפרת" תניית אי התחרות מצד המשיבה, כבר בחודש ינואר 2010, היא התעכבה מלהגיש הבקשה לצו מניעה משך 7 חודשים תמימים.

הימנעות המבקשת משך חודשים ארוכים מלנקוט בהליך כלשהו אשר ימנע מהמשיבה לבצע פעולות בנייה בשיטת התבניות, מלמדת על העדר דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור