משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: google

26 באוקטובר, 2015,

0 תגובות

פרויקט הסריקה של גוגל מקבל גושפנקא משפטית

פרויקט הסריקה של גוגל מקבל גושפנקא משפטית
עשר שנים לאחר שקבוצה של סופרים וגופי הוצאה לאור שונים תבעו את חברת גוגל על סריקה של מעל 20 מיליון ספרי ספרייה ללא קבלת רשותם של בעלי זכות היוצרים, בית המשפט לערעורים בניו יורק, אישר (בתאריך 16.10.2015) בהחלטה פה אחד של שלושה שופטים, את החלטת בית המשפט הפדראלי המחוזי, אשר פסק כי פרויקט הסריקה של ענקית האינטרנט לא חרג מגדר חריג "השימוש ההוגן" (Fair Use) המצוי בחוק זכויות היוצרים האמריקאי. 
 
חרף העובדה שגוגל סרקה מעל 20 מליון ספרים במלואם והקימה אתר, google books, המאפשר חיפוש דיגיטאלי לכל משתמש, חשיפת המשתמשים לתכנים מתוך הספרים הינה חלקית שכן הם רואים קטעים בלבד, "Snippets", מתוך הספרים. 
 
כב' השופט דני צ'ין (Denny Chin) בבית המשפט הפדראלי פסק בין היתר כי השירות אותו נתנה גוגל הינו בעל חשיבות רבה לציבור שכן הוא מקדם את האמנויות והמדע, תוך שמירה על זכויות הסופר ושאר היוצרים ביצירה, ומבלי לפגוע בהן.   
 
בעוד גוגל שמחה מאד על הפסיקה בבית המשפט הפדראלי שכן טענתה לאורך כל הדרך הייתה שהאתר משמש כעין "כרטסת" בעדין הטכנולוגי למציאת ספרים, קנייתם ו/או השאלתם, גילדת הסופרים ערערה על הפסיקה. לטענתם, בפעולותיה, גוגל יצרה מהדורות דיגיטאליות של יצירות בינלאומיות בעלות ערך רב , אשר הינן עודן מוגנות בזכויות יוצרים אשר חורגות ומנצלות באופן בוטה את חריג "השימוש ההוגן".
 
בית המשפט לערעורים ייחס חשיבות עליונה לשימוש הטרנספורמטיבי שגוגל עשתה בהעתיקה את היצירה והפחית מחשיבותם של שיקולים אחרים בבחינת שימוש הוגן. בין השאר, בית המשפט ביטל את חשיבות השיקול הבוחן את אופי היצירה, כמו גם את העובדה שגוגל היא גוף מסחרי ומצא צידוק להעתקת הספרים במלואם לאור הצורך לחפש בהם ביעילות ובמהירות.
 
בפסיקתו, קבע בית המשפט כי גוגל לא מעמידה את הספרים הסרוקים באופן שמהווה תחליף לרכישת הספר המקורי, אלא מאפשרת למצוא מידע אודות הספר המבוקש באמצעות פונקציות חיפוש וכלי ניתוח מתוחכמים שהיא מעמידה לרשות המשתמשים. שימוש טרנספורמטיבי מסוג זה מקדם את מטרתם של דיני זכויות יוצרים ועל כן חריג השימוש ההוגן חל עליו.
 
פסיקה זו מהווה סימן לבאות לא רק עבור גוגל, אלא גם עבור אוניברסיטאות, ספריות וגופי מחקר אחרים, אשר עשויים לקבל תמריץ מהפסיקה ולהקים מאגרי מידע ופרויקטים קטנים יותר. 
 
יש לציין, כי ככל הנראה, גילדת הסופרים מתכוונת להגיש ערעור גם לבית המשפט העליון האמריקאי. 
 

2 ביולי, 2015,

0 תגובות

אחריות מנוע חיפוש להסרת פרסומים פוגעניים

אחריות מנוע חיפוש להסרת פרסומים פוגעניים
ערעור שהוגש על ידי עו"ד עמי סביר כנגד שאול בר נוי וחברת Google וכן ערעור נוסף שהוגש על ידי שאול בר נוי כנגד עו"ד עמי סביר וחברת Google. הערעורים נדונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת אביגיל כהן. ביום 22.6.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
שני ערעורים הם על פסק דינו של בית משפט שלום בת"א-יפו (כב' הש' הבכירה חנה ינון) מיום 23.9.14 בת"א 49918-05-12 [פורסם בנבו]. במסגרת ע"א 44711-11-14 מערער התובע בבימ"ש קמא – עו"ד עמי סביר (להלן: "סביר")  על דחיית תביעתו נגד Google incorporated, היא הנתבעת 2 בת.א 49918-05-12 [פורסם בנבו] (להלן: "גוגל"). במסגרת ע"א 39345-11-14 מערער - נתבע 1 בבימ"ש קמא – שאול בר נוי (להלן: "בר נוי") על קבלת התביעה נגדו.
 
העובדות: בר נוי הינו בעלים ומפעיל של אתר האינטרנט COURT.ORG.IL, באתר זה פורסם פסק דין שגוי אשר לפיו עו"ד סביר הורשע בבית הדין למשמעת וזאת כאשר עו"ד סביר רק ייצג את לשכת עורכי הדין בבית הדין למשמעת.
 
בגין פרסום זה הגיש סביר תביעה נזיקית על סך 200,000 ₪. נטען, כי הפרסום פגע בשמו, מעמדו, במוניטין המקצועי שלו, הסב לו הפסדי הכנסות, עוגמת נפש ואי נחת.
 
לכתב התביעה קדמו פניות לבר נוי ולגוגל לצורך הסרת הפרסום. הפרסום לא הוסר.
 
להלן הפרסום:
 
פסק הדין של בית המשפט השלום: כב' הש' ינון קיבלה את טענת סביר לפיה הדברים אשר נכתבו בפרסום מהווים דברי "לשון הרע", כמשמעותם בחוק איסור לשון הרע. התביעה נגד בר נוי התקבלה באופן חלקי ונפסק כי על בר נוי לשלם לסביר סך של 80,000 ₪. כן נקבע כי בר נוי ישא בהוצאות סביר בסך 20,000 ₪.
 
כב' הש' ינון דחתה את התביעה נגד גוגל. התקבלה טענת גוגל לפיה הביטוי בכותרת נוצר, נשלט ומפורסם ע"י בר נוי. לגוגל אין נגיעה לעניין ואין לה אפשרות לשנות את הקוד של בר נוי.
עוד סבר בימ"ש קמא כי אין מקום לחייב את גוגל, כמנוע חיפוש, באחריות לפרסום תוכן מאמר המפורסם ע"י האתר המפרסם כלפי צד שלישי, זאת כאשר בר נוי יכול היה לשנות את הכותרת בנקל ובכל עת.    
 
תוצאות ההליך: נפסק כי דין ערעורו של בר נוי להידחות. נפסק כי דין ערעורו של סביר להתקבל במובן זה, שבו שני הנתבעים בבית משפט קמא, כלומר בר נוי וגוגל יחויבו, יחד ולחוד, בסכום הפיצוי אשר נפסק.
בנוסף נפסק כי בר נוי ישלם לסביר הוצאות בסך 10,000 ₪ וכי גוגל תשלם לסביר הוצאות בסך 10,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

8 באוגוסט, 2013,

0 תגובות

הפרת פרטיות ב Google AdWords (ערעור)

הפרת פרטיות ב Google AdWords (ערעור)
ערעור בתחום מחשבים ואינטרנט שהוגש על ידי חברת פרופורציה פי.אם.סי בע"מ וחברת גוגל כנגד ד"ר דב קליין וזאת כנגד פסק הדין של השופטת חנה ינון מיום 18.9.2011. הערעור נדון בבית המשפט המחוזי בפני השופט גדעון גינת. ביום 29.7.2013 ניתן פסק הדין בערעור.
 
העובדות: המערערת עשתה שימוש בשמו של המשיב כמילת חיפוש (keyword) במנוע חיפוש "גוגל", במובן זה ששימוש בשם הביא להופעת מודעה ממומנת בתוצאות החיפוש. במודעה, לא נעשה שימוש בשמו של המשיב. 
 
פסק הדין של בית המשפט שלום: בית המשפט השלום פסק כי צודק התובע בדרישתו כי שמו הפרטי או צירופי שמו לא יופיעו בגדר פרסום מסחרי המהווה קישור ממומן, בלא ידיעתו והסכמתו. האינטרס של שמירה על זכות אדם להימנע מפרסום שמו ע"י אחרים, לשם פרסומת גובר על האינטרס השיווקי ועל עקרון התחרות החופשית.
השופטת קבעה פיצוי, על פי אמדן ותוך התחשבות בהוראות סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, המאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום של 50,000 ₪ למועד הגשת התביעה. עוד חויבו הנתבעות לשלם הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ליום מתן פסק הדין.   
 
 
תוצאות הערעור: הערעור התקבל, פסק הדין של בית המשפט השלום בוטל.
 
בית המשפט חייב את התובע לשלם לגוגל הוצאות המשפט בסך 28,000 ₪ וכן לשלם הוצאות משפט לחברת פרופורציה בסך של 28,000 ₪. 
 
הערת DWO: ברכות לחברי עו"ד צחי חליו ממשרד גולדפרב זליגמן על פסק הדין.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בערעור:

28 במאי, 2013,

0 תגובות

שימוש אמת בסימן מסחר במסגרת AdWords

שימוש אמת בסימן מסחר במסגרת AdWords
תביעה שהגישה חברת פאיירפלאי (המבקשת) נגד חברת Magic Software Enterprises Ltd. וחברת מג'יק תעשיות תוכנה ישראל בע"מ (המשיבות). התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופט גדעון גינת. ביום 16.5.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה בגין הפרת סימן מסחר ביחס לזכותה של המבקשת להשתמש בפרסומיה במילים eDeveloper, UniPaas ו-Magic באמצעות קישורים ממומנים במנוע החיפוש Google מכוח פסק הבוררות. המבקשת טוענת, כי פסק הבוררות מאפשר לה שימוש במילים אלו, בעוד המשיבות טוענות כי המילים הנדונות הן קניינן הרוחני וכי יש לפרש את פסק הבוררות על דרך הצמצום, באופן שאינו מתיר למבקשת להשתמש בהן לצורך הפרסום כאמור.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נפסק כי השימוש בשלוש המילים: eDeveloper, UniPaas ו-Magic אינו מפר את זכויותיהן של המשיבות וכי המדובר בשימוש אמת.
 
בנוסף הורה בית המשפט למשיבות לפנות לגוגל לאלתר, על מנת לתקן את פנייתן הראשונה, אשר על פיה הוסרו הקישורים הממומנים של פאיירפלאי.
 
ובנוסף נפסק כי המשיבות ישלמו למבקשת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

3 בינואר, 2013,

0 תגובות

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים

על צפייה ישירה באינטרנט ואחריות ספקי שירות להפרת זכויות יוצרים
לאחרונה התבקשה ענקית החיפוש Google שלא להציג בתוצאות החיפוש שלה אתרים אשר מאפשרים צפייה ישירה בסרטים ותוכניות טלוויזיה ללא אישור האולפנים ותוך הפרת זכויות יוצרים. הבקשה הגיעה לאחר שGoogle הכריזה כי תכלול בתחתית עמוד חיפוש לתכנים מפרים אזהרה לאי חוקיותו לכאורה של התוכן המוצג במנוע החיפוש.
 
כעת, אולפני הענק של הוליווד דורשים מ- Google, כי לא רק שתכלול אזהרה בעמודים הללו, אלא שתחסום את הגישה לאתרי הזרמת מדיה לחלוטין ולא תציג אותם כלל כתוצאות במנוע החיפוש.
 
על אף שאין זה מפתיע שהאולפנים החלו בנקיטת אמצעים שכאלו, העיתוי של המהלכים הללו, בה בעת שאולפנים רבים כ"כ עוברים ממגננה למתקפה, מתמיהה רבים.
 
אולפני הוליווד הגדולים (Lionsgate, 20th Century Fox, BBC Films, Walt Disney, Summit Entertainment and Sony Pictures) דרשו מ- Google לחסום את אתרי הזרמת המדיה WatchOnlineFreeTV.com, TV-Links.eu ועוד רבים אחרים כדוגמתם.
 
בנוסף להפיכת הפרת זכויות יוצרים לעבירה פלילית, חוק ה- DCMA (חוק פדראלי בארה"ב הנועד להגן על זכויות יוצרים במדיום הדיגיטלי), קובע מנגנונים שונים כדי למנוע הסתתרות של אתרים מאחורי טענה שאינם מעלים את החומרים המפרים בפועל, אלא הם מהווים רק "צינור" של העברת מידע מאדם שהעלה את התוכן לאדם שצורך אותו.
 
המקובל באתרי "צפייה ישירה" אלו הוא שאין הם מעלים בעצמם תוכן מפר, אלא שהם מעלים קישוריות, לינקים, לאתרים אחרים אשר בהם ניתן לצפות בתוכן ללא תשלום, ומוכרים פרסומות כדי לממן עשייה זו. כך, קשה הרבה יותר להגיע לאתרים מן הסוג הזה כיוון שהתכנים הפרים אינם נמצאים פיזית בשרתיהם.
 
מצד שני, ה- DMCA ופסיקות בתי המשפט בארה"ב קובעים, כי אתרים שהינם ספקי שירות אינטרנט גרידא (ISP's), כגון אתרי אחסון קבצים (Hosting) שאליהם משתמשים מעלים קבצים שונים, אך לא ניתן לצפות בקבצים באופן ישיר ללא קבלת קישור ממי שהעלה את הקבצים לשרת, אינם חבים באחריות לתכנים המועלים לשרתים, כל עוד אין להם "ידיעה ספציפית" אודות התכנים הללו.
 
לאחרונה פסק בית המשפט לערעורים (מעגל תשיעי) בארה"ב בעניין Veoh, כי ספק שירות אינטרנט כדוגמת המבקשת, יחוב באחריות, רק אם היה לו ידע ספציפי אודות תוכן מפר על אתר האינטרנט שלו ולמרות שהודיעו לו אודות התוכן, הוא לא הסיר אותו (UMG Recordings, Inc., v. Veoh Networks, Inc., Nos. 09-55902, 09-56777, 10-55732, 2011 U.S. App. WL 6357788, (9th Cir. Dec. 20, 2011)).
 
בעניין Veoh, קבע בית המשפט, כי הראיה החזקה ביותר לידיעה ספציפית של ספק שירות, היא דרישת ההסרה הנשלחת מבעל זכויות היוצרים.
 
מכאן, שניתן אולי להבין את הלחץ של האולפנים הגדולים הנמצאים מבחינתם בין הפטיש לסדן: מצד אחד, אין הם יכולים לשים ידם על האתרים המאפשרים לגולשים להעלות תכנים לשרתים המהווים "שטח אחסון" גרידא ומצד שני, קשה להם לשים ידם על אתרים או פורומים אשר רק מספקים קישורים לאתרים חיצוניים המאפשרים לצפות בסרטים.
 
חוקי זכויות היוצרים בארה"ב שונים במובנים רבים מן החוקים בישראל, ההבדל המשמעותי לעניין זה הוא כי בארה"ב "פשוט" הרבה יותר לשלטונות לרדוף אחרי מפרים שהם משתמשי הקצה, הצופים, בנוסף לספקי השירות.
 
בישראל, לעומת זאת, "קשה יותר" לשלטונות להגיע, מבחינת החוק, למשתמש הקצה והם יכולים בעיקר לנסות ולרדוף את ספקי השירות, זאת בהיעדר פסיקה או חקיקה ספציפית המסירה או מטילה אחריות מעל כתפי ספקי השירות. לכן, בארה"ב קיימים חששות לא רק של מעלי התוכן עצמו אלא אף של המשתמשים.
 
עם זאת, ניתן להקיש מפסק הדין בעניין ת.א. 567-08-09 א.ל.י.ס. בע"מ נ' רוטר.נט בע"מ, כי אין כל היגיון באימוץ כלל שעלול להוביל להטלת אחריות על אינספור צדדים שתפקידם בהפרה הנטענת הוא בסך הכל הקמה והפעלה של מערכת אשר דרושה לעצם קיומה ומהותה של רשת האינטרנט, כדוגמת פורומים או שירות אחסון קבצים.
 
הרדיפה האחרונה בארה"ב באה בעקבות דחייתה של תכנית מיוחדת מאסיבית חדשה של רדיפת מפרי זכויות יוצרים באינטרנט, אשר הוצעה ע"י ארגוני זכויות היוצרים בארה"ב, לינואר 2013 ככל הנראה. תכנית מקיפה זו אמורה לעבוד בשיתוף עם ספקי האינטרנט בארה"ב ע"מ לעקוב אחר משתמשים שונים הנחשדים בהפרות כאלו ואחרות.
 
בערב הגדול של שנה שעברה, ערב משחק הגמר של ליגת הפוטבול בארה"ב, בו אחוזי הצפייה הגדולים ביותר של השנה, סגרו השלטונות 16 אתרי צפייה ישירה, לאחר שטום בריידי, אחד השחקנים החזקים בליגה, הודה כי צפה במשחק בשנה הקודמת באתר צפייה ישירה. יתכן כי הודאה זו הביאה את בעלי זכויות היוצרים, אשר מפגרים אחר השינויים הטכנולוגיים התכופים של הטכנולוגיה, להבין עד כמה בעיה זו נפוצה בקרב ציבור הצופים.
 
בנקודה זו ראוי לציין את פסיקת בית המשפט העליון בישראל בעניין ע"א 9183/09 פרמייר ליג נ' פלוני, שקבע מפורשות ששידורי ספורט זכאים להגנת זכויות יוצרים וכי העברת שידורים אלה ללא רשות באמצעות אתרי צפייה ישירה, מהווה הפרת זכויות יוצרים לכל דבר ועניין.

14 באוקטובר, 2012,

0 תגובות

הגנה על שם פרטי כמילת חיפוש

הגנה על שם פרטי כמילת חיפוש

תביעה שהוגשה על ידי ד"ר רוני מוסקונה כנגד פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ וקופת חולים כללית. התובענה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בפני השופט יהודה פרגו. ביום 11.9.2012 ניתן פסק הדין בתובענה.

עובדות: נטען כי הנתבעות רכשו את שם התובע כמילת מפתח במערכת המודעות המכוונות (Google AddWords) של מנוע החיפוש גוגל (סימני מסחר באינטרנט). וכל פעם שמשתמש בגוגל הקיש את שמו של התובע, מודעותיהן של הנתבעות הופיעו בדף התוצאות החיפוש.

התובע טען כי בכך יש כדי פגיעה בפרטיותו בשל שימוש מסחרי שעושות לטענתו הנתבעות בשמו,  ללא הסכמתו. 

תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. לא נמצא כל פסול בשימוש בשם התובע כמילת חיפוש המפנה אל קישור ממון. לא ניתן צו להוצאות.

הערת DWO: המדובר בפסק דין חשוב (מחוזי) אשר הופך קביעת פסק הדין בעניין ד"ר דב קליין נ' פרופורציה (שלום) לפיו שימוש בשם כמילת חיפוש מהווה הפרה של פרטיות. יובהר כי פסיקה זו מחזקת את הקביעה בעניין מתאים לי ולמטייל, לפיה רק שימוש מטעה במילת חיפוש הינו שימוש אסור.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

 

הפרת פרטיות במילת חיפוש

חוק הגנת הפרטיות התשמ׳׳א-1981 קובע:

 ״1, איסור הפגיעה בפרטיות

 לא יפגע אדם בפרטיות זולתו ללא הסכמתו.

 2, פגיעה בפרטיות מהי

 פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

 (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם רווח״.

 

נפסק כי בהקלדת מילות החיפוש/המפתח ״רוני מוסקונה״, תוצאת החיפוש העלתה  את האתר האישי הפרטי של התובע - ד״ר רוני מוסקונה״ - לצד אתרים אחרים, אתרים שלתובע אין בעלות עליהם והוא אינו אחראי לתוכנם; לרבות אתרים/ ״קישורים ממומנים״ שנותנים שירותים דומים לאלו הניתנים ע״י התובע.

 אתרים/״קישורים ממומנים״ אלו, מופיעים בצד שמאל של דף לוח המודעות כשקו רציף  מפריד ביניהם ובין שאר האתרים, לרבות האתר האישי הפרטי של ד״ר רתי מוסקונה.

בית המשפט סבר כי דין של האתרים או "הקישורים המומנים או "המודעות הממומנות" כדין כל האתרים האחרים. אין התובע יכול למנוע את הופעתם בתוצאות החיפוש גם אם המדובר באתרים המתחרים עימו.

מחפש המידע אינו מוטעה והוא יודע לבור היטב מתוך המידע המוצג בתוצאות החיפוש את המידע הרלוונטי לו והוא יודע להבחין בין סוגי המידע. התובע לא רכש את מילות החיפוש / המפתח "רוני מוסקונה". מילים אלו הן נחלת הכלל גם אם אלו מילים המרכיבות את שמו.

ניתן לעשות שימוש בשם זה אף ביחס לאתרים אשר השם "רוני מוסקונה" אינו מופיע בהם, אך קשורים בדרך כלשהי לנושא הפרסום.

בית המשפט דוחה את הגישה של השופטת חנה ינון בעניין ת.א. 48511/07 ד"ר דב קליין נ' פרופורציה לפיהם "שמו של אדם אינו מילה או מושג גנרי ואף אינו סימן מסחר ועל כן אין להשתמש בו כמושא לקישורי פרסום ממומנים".

בנוסף, גם הפרסום האתר האישי הפרטי של ״ ד״ר רוני מוסקונה״  (לבקשתו) באתרי החיפוש,

 הפך את המילים ״רוני מוסקונה״  למילות חיפוש/מפתח ולנחלת הכלל.

לסיכום נקבע כי הופעתם  של  ״קישורים ממומנים״ על לוח המודעות בו מופיע גם אתר הפרסום של התובע אינה פוגעת בפרטיותו של התובע.

 

כמאמר כב׳ השופט ריבלין בע״א 8483/02 אליני אל בע״מ נ׳ אריאל מקדונלד:

 ׳׳אין זו הפגיעה ברגשותיו אותה הוא מבקש לרפא, כי אם את הפגיעה האסורה, אולי, בקניינו. לא לכן נועדה ההגגה על הפרטיות. היא נועדה ליתן פיצוי בגין עוגמת נפש - קרי בגין נזק נפשי, להבדיל נזק כלכלי, שהוסב לאדם. זוהי הגנה אשר עניינה בצנעת חייו של הפרט ובפגיעה ברגשותיו אותה הוא חווה עת מופרת האינטימיות של חייו. כך הוסבר הצורך בחקיקת חוק אשר יגן על הזכות לפרטיות במדינת ישראל."

 

27 בספטמבר, 2012,

0 תגובות

הגנה על סימן מסחר מתאר כמילת חיפוש

הגנה על סימן מסחר מתאר כמילת חיפוש

תביעה שהוגשה על ידי חברת למטייל המרכז לטיולים בע"מ וחברת למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ כנגד כ.כ.א.ש. בע"מ והבעלים שלה אליהו ברנס. התובענה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בפני השופטת ד"ר דפנה אבניאלי. ביום 2.9.2012 ניתן פסק הדין בתובענה.

 

עובדות: התובעות, רשת למטייל, הן בעלות שני סימני מסחר: האחד, ביחס למילה "למטייל" בעברית ו -  lametayel באנגלית והשני, ביחס לסמל (לוגו) של קבוצת "למטייל", הכולל גם את המילה "למטייל".

הנתבעת מפעילה חנות תחת השם "כ.כ.א.ש – המרכז למטייל ולחייל" החלה להפעיל אתר אינטרנט, שכתובתו www.odafim- lamtayel.co.il. הנתבעים פרסמו את האתר במנוע החיפוש "גוגל", תחת השמות "למטייל" ו"עודפים למטייל". כמו כן, רכשו הנתבעים מ"גוגל" קישורים ממומנים, כך שהקשת מילים מסוימות שנבחרו על ידם, מביאה ל"קפיצת" מודעה פרסומית מטעמם בצד הדף, הכוללת קישור לאתר. בנוסף הנתבעים כתבו בדף הראשי של האתר, כי "כל הזכויות שמורות לעודפים למטייל".

בפעילותם זו, נטען כי הנתבעים ביצעו עוולות של גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת, תיאור כוזב והפרת סימני מסחר.

התובעות עותרות להורות לנתבעים לחדול ולהימנע מכל שימוש עתידי בשמות "למטייל" ו- "lametayel" ולחדול משימוש בשם הדומיין  http://www.odafim-lametayel.co.il; לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות פיצויים בסך של  200,000 ₪.

 

תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נפסק כי השימוש שעשו הנתבעים בסימן "למטייל" הינו שימוש המטעה צרכנים לחשוב כי הם קשורים לרשת למטייל.

על כן, ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בשמות "למטייל" ו- "lametayel", בין באתר המפר ובין בדרך אחרת, לרבות שימוש בשם המתחם .www.odafim - lametayel.co.il.

בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים  לשלם לתובעות פיצוי בסך  100,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

 

הערת DWO: פסק דין זה מנוגד לפסיקה העקבית שניתנה בשנים האחרונות ביחס לפרשנות עוולת התערבות בלתי הוגנת לפיה עוולת זו תתקיים רק במצב של חסימה פיזית המונעת או המכבידה את הגישה של הלקוחות (ראו למשל פסקי דין בעניין אסף יצחק גולני ובעניין אופנת תוכנה).

בנוסף, המדובר בפסק דין המחדד את הפסיקה (בעניין מתאים לי) לפיה שימוש מטעה במילת חיפוש בגוגל (לרבות קישור ממומן בגוגל) הינו שימוש אסור אשר מנוגד לדיני סימני מסחר וגניבת עין.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

18 בספטמבר, 2011,

0 תגובות

הפרת פרטיות ב Google AdWords

הפרת פרטיות ב Google AdWords

העובדות: תביעה שהוגשה על ידי ד"ר דב קליין כנגד חברת פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ וחברת Google, התביעה הוגשה בבית המשפט השלום בתל אביב – יפו ונדונה בפני השופטת חנה ינון. ביום 18.9.2011 ניתן פסק הדין בתובענה.

תובענה על סך של 300,000 ₪ שעניינה תביעה על פי חוק עוולות מסחריות, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל פי חוק הגנת הפרטיות.

התובע גורס כי Google באמצעות שירות AdWords מפנה לקוחות המקישים באינטרנט את שמו - "דב קליין" לאתר האינטרנט של פרופורציה שהינה מתחרה בו.

לאמור, כל גולש המקליד השם "דב קליין" או "ד"ר קליין" במנוע החיפוש מופנה לפרסומת "פרופורציה רפואה אסתטית" המפנה אל פרופורציה. פרסומת זו פעלה במשך של כשנה וחצי.

 

תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪. בנוסף, נפסק כי הנתבעות תשלמנה, ביחד ולחוד, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

 

לפסק הדין בערעור על פסק דין זה ראו: פרופורציה גוגל נ' דב קליין - ערעור

נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת ההליך:

1 ביולי, 2010,

0 תגובות

בית המשפט העליון כמגן האנונימיות ברשת: סדקים בהלכת רמי מור

כזכור ביום 25.3.10 יצא מלפני בית המשפט העליון פסק דין בעניין רמי מור נ' בזק בינלאומי, בו נקבעה ההלכה העקרונית לגבי חשיפת פרטיהם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט אשר הפיצו דברי לשון הרע. בהלכת רמי מור נדונה שאלת האיזון הראוי בין ההגנה על האנונימיות ברשת, חופש הביטוי ובשמירה על הפרטיות, לבין הזכות לשם טוב, המוגנת במסגרת עוולת לשון הרע ונפסק כי לבית המשפט אין סמכות ליתן צו לחשיפת פרטי גולש.

הסיבוב השני לדיון בסוגיה זו הגיע, וכבר סדקים מתחילים לעלות בהלכה החדשה. בית המשפט העליון הוציא מלפניו פסק דין במסגרת ע"א 1622/09 גוגל ישראל נ' ברוקרטוב ואח' (1.7.10), שם נדונה תובענה בה הפעם חברת הבת הישראלית של ענקית התוכנה גוגל עמדה כמערערת וכמגנת הזכות לאנונימיות וסירבה לגלות פרטים אודות בעל חשבון Gmail.

הסיבוב הראשון במערכה זו, ניתן במסגרת פסק דין תקדימי של השופטת דבורה פלפל אשר אילצה, את גוגל העולמית (שכלל לא היתה צד להליך!) ואת גוגל ישראל לחשוף את פרטי כתובת ה IP של בעל חשבון Gmail אשר קיים חשד כי הוא מפר את סימן המסחר של חברת ברוקרטוב.

בית המשפט העליון הפך את פסק הדין של השופטת פלפל. בפסק הדין התייחס בית המשפט העליון באמירת אגב לשאלת האיזון הראוי בין ההגנה על האנונימיות ברשת ובשמירה על הפרטיות, לבין הזכות לקניין רוחני (סימן מסחר). בית המשפט עמד על השוני בין פסק הדין שניתן בעניין רמי מור שעניינו היה בחופש הביטוי ובשמירה על פרטיות, לבין פסק הדין הנוכחי, שעניינו הוא בפגיעה בקניין רוחני ורמז כי יתכן ויש בשוני זה כדי לאפשר את חשיפת פרטי הגולש.

לפי דעתו של השופט ריבלין נפסק כי אין לבית המשפט סמכות ליתן צו לחשיפת פרטי גולש, ועל הכנסת לומר את דבריה בנושא. כמאמרו של השופט ריבלין: "על-פי הכלים המצויים בידי בית המשפט כיום, מלאכת איתור הנתבע מוטלת על שכמו של המבקש לתבוע; ואילו יצירת מסגרת דיונית המאפשרת את גיוסו של צד שלישי לצורך כך – מלאכה היא למחוקק".

השופטים גרוניס והנדל הסתייגו מהקביעה כי יש צורך בהסדר חקיקתי נוסף כדי לאפשר לבית המשפט סמכות ליתן צו לחשיפת פרטי גולש והעדיפו להצטרף לחלק בפסק דינו של ריבלין אשר התבסס על הקביעה "הטכנית" כי חברת גוגל ישראל שנתבע אינה הגורם המתאים וכי היה על המשיבים לתבוע את חברת גוגל העולמית, בכדי שניתן יהיה לדון בסעד המבוקש. נפסק כי גוגל ישראל אינה מפעילה את שירות Gmail והיא אינה בעל הדין הדרוש בתובענה.

יוזכר כי גם בעניין רמי מור, נפסק על ידי השופט רובינשטיין בדעת מיעוט כי יתכן ויש לבית המשפט סמכות ליתן צו לחשיפת פרטי גולש.

לסיכום, בפסק דין זה בית המשפט פותח צוהר לפיו בתביעות בגין הפרה של קניין רוחני (זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר) קיימת אפשרות שבית המשפט יאפשר חשיפה של פרטי גולש.

דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור