תביעה שהוגשה על ידי חברת Ice s.a. וחברת Ice IP s.a. כנגד טיים קונספט 1999 בע"מ ורענן  כץ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט גדעון גינת. ביום 10.2.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: הנתבעים שיווקו שעונים בעלי דמיון חזותי של שעונים אופנתיים הדומים לשעוני התובעות, הנושאים שמות שונים ואריזות חיצוניות שונות.
התובעת הגישה תביעה ובקשה לסעדים זמניים שעיקרן בטענות לגניבת עין, הפרת זכות יוצרים ועשיית עושר שלא במשפט.
התובעות עתרו למתן פסק-דין שיורה לנתבעים לחדול ולהימנע מכל שימוש בשעונים מושא התובענה, וכן לפיצוי בסך של 500,000 ₪.
תוצאות ההליך: התביעה נדחית. נוכח הנסיבות, נפסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

העתקה וחיקוי כשלעצמם אינם מקימים עילת תביעה

נקודת המוצא היא, כי העתקה וחיקוי כשלעצמם, בהיעדר הגנה סטטוטורית מכוח דיני המדגמים או הפטנטים, אינם מקימים, לכשעצמם, עילת תביעה. יש להידרש ולבחון את נסיבות העתקה בכל מקרה לגופו.
נפסק כי התבוננות בדגמי השעונים, כמו גם בצילומים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעות מלמדת, כי החזות הכוללת של שעוני הנתבעים דומה עד כדי זהות, לדגמי "אלקטריק" ו"פארטי". דמיון זה בולט במיוחד נוכח העובדה שהוצגו דגמים לא מעטים, אשר יוצרו על-ידי יצרנים שונים בעלי קו עיצוב דומה, אך אף אחד מהם אינו דומה ולבטח שאינו זהה בצורתו לדגמי "אלקטריק" ו"פארטי".

גניבת עין 

סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, שכותרתו "גניבת עין", קובע לאמור:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."
המבקש להיכנס בשעריה של העוולה של גניבת עין נדרש להוכיח שני יסודות מצטברים. ראשית, יסוד המוניטין בקשר לטובין עצמם. שנית, קיומו של חשש סביר להטעיה בקשר למקור הטובין.
בהעדר הוכחת יסוד המוניטין, ה"הכרה וההוקרה" לה זכה התובע בגין מוצריו, תידחה התביעה מבלי שיידרש בית המשפט לשאלה האם מעשי הנתבע עלולים להוביל להטעיית הציבור.

דרכי הוכחת קיומו של מוניטין

לעניין דרכי הוכחת קיומו של מוניטין עסקי, לא הותוו כללים חד-משמעיים.  נקבע, כי אין להגביל את התובע לסוגים מסוימים של דרכי הוכחה. בין הקריטריונים שנזכרו בפסיקה, ניתן למנות את מהות, היקף ומשך תקופת השימוש בסימן המבדל, ראיות בדבר פרסום המוצר וערוצי שיווקו וכן סקרים, עדויות וחוות-דעת המעידות על מידת זיהוי מקור המוצר בעיני ציבור הצרכנים הרלוונטי. יש לבסס מוניטין בקנה מידה משמעותי, הואיל והגנה על מוניטין נרכש, הינה זכות מעין קניינית.
בסופו של דבר, ייקבעו הממצאים בהתאם למכלול הראיות שיובאו בפני בית המשפט ובהתאם לנסיבות העניין, כאשר הדגש יושם על רכישת משמעות משנית המקשרת את הטובין עם התובע בעיני ציבור הצרכנים.
התובעות טענו כי הן השיקו קמפיין שילוט חוצות בעלות של 100,000 ₪, אשר במרכזו עמדה סדרת השעונים וכי העתקה כשלעצמה, מלמדת על קיומו של מוניטין. כדי לבסס את טענתן למוניטין, הציגו התובעות נתונים שונים ביחס למותג "Ice watch", ביניהם נקודות השיווק והיקף המכירות בארץ של שעוני "Ice".
לסיכומו של עניין, נפסק כי בשים-לב לפרק-הזמן הקצר בו שווקו שעוני "אלקטריק" ו"פארטי" קודם ליציאתם לשוק של שעוני הנתבעים, הרי לא הוגשו ראיות מוצקות ומובהקות שיש בהן כדי לקבוע כי חוזי השעונים משרת כסממן המזוהה עם מותג שעוני התובעות.
יתכן, כי לתובעות קיים מוניטין במותג  "Ice Watch", אך בית המשפט לא נדרש לדון בסוגיית חיקוי שם המותג, אין במכלול הראיות והנתונים האמורים כדי לבסס מוניטין בעיצוב שעוני "אלקטריק" ו"פארטי" הנדונים בענייננו.

חשש סביר להטעיה

באשר להוכחת קיומו של חשש סביר להטעיה, יופעל המבחן המקובל לבדיקת דמיון מטעה בסימני מסחר. במקרה של גניבת עין, מושא הבחינה יהיה רחב יותר ויכלול הן את המראה החיצוני ועיצוב המוצר בשלמותו, והן את פועלו והתנהלותו של הנתבע. כך למעשה, השאלה שתעמוד למבחן היא, האם צירופם של כלל הרכיבים יחדיו מצטבר כדי "מסה קריטית" היוצרת חשש סביר להטעיה.
נפסק כי חרף הדמיון הרב בחזות ובצורה הכללית של שעוני הצדדים, לא הוכח חשש להטעיה. המדובר במוצרים יקרים יחסית, אשר אינם נרכשים מדי יום ביומו. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא "הצרכן הממוצע", הרוכש את המוצר בלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת. עם זאת, יתכנו מקרים בהם יחייב אופיו של המוצר, כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר.
סביר להניח, כי לקוחות אשר מעוניינים בשעוני התובעות, בוודאי ישימו לב לשם היצרן המוטבע הן בתוך השעון והן על-גבי אריזתו. לזאת יש להוסיף את השוני בין האריזות ואת פער המחירים בין השעונים הנמכרים על-ידי התובעות לבין אלו הנמכרים על-ידי הנתבעים, אשר בנסיבות העניין עשויים להפיג את החשש להטעיה.
על כן נפסק כי כי התובעות לא הוכיחו את עילת התביעה המבוססת על העוולה של גניבת עין.

הגנה על צורת מוצר שלא נרשם כמדגם או פטנט

הגנה על צורתו התלת-מימדית של מוצר, להבדיל מהגנה לאריזתו או תיאורו/שמו, מהווה חריג במסגרת עוולת גניבת עין, כמו גם במסגרת דיני סימני מסחר.
בעניין טופיפי נקבע כי סימן תלת-מימדי המורכב מצורתו של מוצר, יהיה כשיר לרישום רק אם הוא בעל אופי מבחין נרכש (להבדיל מאופי מבחין אינהרנטי), ובלבד שצורת המוצר אינה ממלאת תפקיד פוקנציונאלי או אסתטי. הרציונאל להגנה המצומצמת על צורתו התלת-מימדית של מוצר הינו החשש מפני פגיעה בתחרות החופשית. מתן הגנה לצורתו של מוצר מונעת מן המתחרים אפשרות לייצר מוצר מתחרה שצורתו זהה או דומה כדי הטעיה לצורה נשוא סימן המסחר.
בכך נשללים מן המתחרים היתרונות הפונקציונאליים או האסתטיים הגלומים באותה צורה, ויש בכך כדי להביא לפגיעה באפשרות להתחרות באופן יעיל בבעל הסימן.
לא זו אף זו, הכרה בהגנה של סימן מסחר או, לענייננו, בהגנה מכוח העוולה של גניבת עין, עלולה לשמש "מסלול עוקף" לדיני הפטנטים או המדגמים, ולהפר את האיזון העומד בבסיסם – בין הרצון לעודד יצירה ופיתוח, לבין הרצון לאפשר שימוש ציבורי בעיצובים ובהמצאות.
בעניין פניציה דן בית-המשפט העליון בשאלה, האם חיקוי צורתו של מוצר מהווה גניבת עין, וקבע, כי מקום בו נודעת לצורה זו חשיבות פונקציונאלית או אסתטית, לא יהיה בחיקויה משום גניבת עין, גם אם יוכחו יתר יסודות העוולה.
בעניין טופיפי החיל בית-המשפט הלכה זו גם לגבי הפרה של סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הגנה על סימן מסחר תלת-מימדי "רגיל" לבין הגנה על סימן מסחר תלת-מימדי המורכב מצורתו של מוצר. במקרה האחרון, קובע בית-המשפט, אם לצורת המוצר תפקיד פונקציונאלי או אסתטי שאינו זניח, לא ניתן יהיה לרשום סימן מסחר על צורתו התלת-מימדית של המוצר, גם אם הוכח כי צורת המוצר רכשה אופי מבחין.

זכות יוצרים בעיצוב שלא נרשם כמדגם

סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים קובע כדלהלן:
"על אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים במדגם כהגדרתו בפקודת הפטנטים והמדגמים, אלא אם כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי; השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב מדגם כמשמש לייצור תעשייתי."
הוראה זו קובעת, כי במובחן מקניין רוחני אמנותי, קניין תעשייתי כשיר לרישום כמדגם, ולפיכך אינו מוגן מכוח חוק זכות יוצרים.
על-מנת לבחון את שימושיות היצירה, יש לבדוק האם לחלק האמנותי שבה, יש שימוש משל עצמו. להבדיל מיצירה אמנותית, אשר נרכשת מפאת האמנות שבה ועיצובה אינו מוכתב משיקולים פונקציונאליים, המוצר שמוגן במדגם נרכש לרוב בשל היותו פונקציונאלי ורק לאחר מכן מפאת צורתו החיצונית.
נפסק כי דגם השעונים, אף אם עיצובם מקורי וייחודי, משמשים לייצור תעשייתי וראויים להירשם כמדגם ולפיכך אינם יכולים לחסות בצל הגנתו של חוק זכות יוצרים.
על כן נפסק כי העילה המבוססת על חוק זכות יוצרים, דינה להידחות.

עשיית עושר ולא במשפט

על-פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר, שלושה הם היסודות שקיומם מבסס חובת השבה בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט: התעשרות; הבאה לזוכה מן המזכה; שלא על-פי זכות שבדין.
לעניין היסוד השלישי נקבע, כי חיקוי או העתקה ייחשבו כעשיית עושר ולא במשפט כאשר מתקיים "יסוד נוסף", שהרי העתקה או חיקוי, כשלעצמם, אינם מהווים תחרות בלתי הוגנת, כאשר הם אינם מוגנים על-פי דיני הקניין הרוחני.
בפסק-דינו בעניין א.ש.י.ר, קבע  הנשיא א' ברק, כי אותו "יסוד נוסף" משול בטיבו ובטבעו להפרת עיקרון תום-הלב האובייקטיבי, ויעניק הגנה מכוח דיני עשיית עושר, גם כאשר בעל הסימן אינו זכאי להגנה מכוח עוולת גניבת עין.
בענייננו נפסק כי לבד מטענותיהן הכלליות של התובעות בדבר עיצובם הייחודי של שעוני "אלקטריק" ו"פארטי", לא הובאו ראיות לעניין מידת החדשנות, לא הוצגו נתונים קונקרטיים בדבר היקף ההשקעה בפיתוח הדגמים וטענתן לקיומו של מוניטין לא הוּכחה.
גם בהנחה שלא די בקביעה לפיה לא התקיים אותו יסוד נוסף, רק על שום אי הוֹכחת יסודות המוניטין וההטעיה לצרכי העוולה של  גניבת העין (מובי, בסעיף 11 לפסק-הדין), סבר בית המשפט כי בהיעדר הגנה מכוח גניבת עין, יהיה מקום להגנה, אם בכלל ובמקרים קיצוניים ויוצאי דופן, רק בהתקיים "יסוד נוסף" בעל עוצמה חריפה ביותר.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?