בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חיים טובי (תא (ת"א) 16580-07-10) – 16.1.2011

תחום: הגנה על שיטת בניה במסגרת סעד זמני

נושאים: התנאים לקבלת סעד זמני, בחינת תניית אי תחרות, תקנת הציבור ואי תחרות, סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים, הפרת פטנט הרשום בחו"ל, מאזן הנוחות, שיהוי

עובדות:

בקשה למתן סעדים זמניים שתכליתה לאסור על המשיבים לעשות שימוש בשיטת בנייה הנעשית באמצעות תבניות קל-קר חלולות, המשמשות, בו זמנית, לבידוד וליציקת בטון מזויין.

הטענה העיקרית עליה סומכת המבקשת בבקשתה הינה, כאמור, הפרתה של תניית אי התחרות להסכם הקבלנות. עוד   טוענת   המבקשת,   כי   המשיבה  הציגה   עצמה – כמפתחת, משווקת ומיישמת של שיטת הבנייה הייחודית למבקשת. ולשיטת המבקשת, בפעולות היבוא, השיווק והפירסום, המשיבה אף  מבצעת כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי, גניבת עין, הפרת זכויות של בעל הפטנט והפרת זכויותיה שלה, כבעלת זיכיון בלעדי לשיווק המותג בישראל.

נפסק:

בית המשפט לא שוכנע, בשלב זה של ההליך, כי המשיבה אכן הפרה או מפרה תניית אי תחרות, עת היא מבצעת פעולות בנייה בשיטת התבניות.

הבקשה לסעד זמני נדחתה. הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ על פי תוצאות ההליך העיקרי.

נקודות מרכזיות:

התנאים לקבלת סעד זמני

נפסק כי לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני – מאזן הנוחות בין הצדדים.

קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות נשקלים יחדיו. ככול שסיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו הראשית גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות.

יתר על כן, בבוא בית המשפט להכריע האם יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו – עליו לשקול שיקולים שביושר ובצדק ובהם: יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד.  יש ליתן משקל, לשיהוי בהגשת הבקשה החותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראייה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו.

בחינת תניית אי תחרות

בבחינת תניית אי תחרות יש ליתן את הדעת ללשונו של סעיף אי התחרות בחוזה וכן להיגיון הכלכלי העומד בבסיסו של החוזה.

בית המשפט פסק כי לא מצא כי קיים היגיון כלכלי המחייב פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, כמי שאוסר שימוש גורף בשיטת הבנייה בתבניות, הידועה בעולם כולו בשם ICF.

כן פסק בית המשפט כי מתן פירוש מרחיב לסעיף אי התחרות, מעבר לאיסור השימוש בתבניות מנסן, יחטא לאיזון המתבקש למהלך העסקי הרגיל, המעודד תחרות לרווחת הציבור בכללותו.

תקנת הציבור ואי תחרות

בית המשפט פסק כי גם אם ניתן להניח כי כוונת הצדדים בסעיף אי התחרות הייתה לאסור על המשיבה מלבצע פעולות בנייה בכל סוגי התבניות ולא רק במותג הספציפי של בעל הפטנט מר מנסן – מסופקני אם יש ליתן לתנייה גורפת מעין זו תוקף מחייב נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובעת כי "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

"תקנת הציבור" לצורך בחינת תוקפה של תניית אי תחרות, מחייבת עריכת איזון בין חופש ההתקשרות של הצדדים והחובה לקיים הסכמים מחד, לבין חופש העיסוק והקניין של היחיד, מאידך.

סבירות ההגבלה, כך נפסק, תיבחן בהתחשב בהיקפה, אופייה, הקשר בין הצדדים, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, והאם אומנם מגנה היא על סודות מסחריים [ע"א 31556/98 בן ישי נ' וינגרטן, פ"ד נ"ה(1) 939 (1999); דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, נ"ו(1) 56 (2001)].

בית המשפט פסק כי הגבלת המשיבה מלהשתמש בשיטת הבנייה בתבניות בכללותה, למשך 8 שנים שלאחר סיום פרוייקט הירקון – מהווה הפרה לכאורה של האיזון המתבקש בין חופש העיסוק של המשיבה לבין אכיפת זכות חוזית (גרידא) לאי תחרות.

סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים

בית המשפט לא מצא בסיס של ממש לטענת המבקשת לפיה תניית אי התחרות נועדה להגן על "סוד מסחרי" של האחרונה.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי" כ"מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

מידע עסקי שהינו נחלת הכלל והניתן לגילוי כדין על ידי כולי עלמא – איננו בא בגִדרו של "סוד מסחרי".

בית המשפט פסק כי שיטת הבנייה בתבניות נוהגת זה שנים רבות בעולם, הינה נחלת הכלל ואף ניתנת לגילוי בנקל ועל כן אינה בגדר סוד מסחרי.

הפרת פטנט הרשום בחו"ל

בית המשפט הדגיש כי פטנט הינה זכות טריטוריאלית.

ועל כן פסק כי טענת המבקשת להפרת זכויותיו של בעל הפטנט מר מנסן, אינה ראוייה להתייחסות כלל שכן לדעת הכל לא נרשם מעולם פטנט בישראל על שיטת הבנייה בתבניות מנסן, כמו גם בתבניות בכלל.

מאזן הנוחות

בית המשפט פסק כי השימוש שעושה ביתרמי בשיטת הבנייה בתבניות לא יגרום לנזק ממשי למבקשת. המבקשת לא טרחה להציג נתונים כלשהם שיש בהם כדי להצביע על נזק שייגרם לה.

בית המשפט פסק כי, אם יוכח, בסופו של יום, כי אכן עסקי המבקשת נפגעו מאובדן לקוחות פוטנציאליים, כנטען, הרי שעסקינן בנזק הפיך היכול להירפא באמצעות פיצוי כספי.

בית המשפט פסק כי, לא ניתן להתעלם מהנזק הממשי והמיידי שייגרם למשיבה באם יינתן צו המניעה המבוקש, שכן מתן הצו יביא בהכרח להפסקה מיידית של הבנייה בשני האתרים בהם פועלת המשיבה.

שיהוי

בית המשפט פסק כי, חרף העובדה שהמבקשת הייתה מודעת ל"הפרת" תניית אי התחרות מצד המשיבה, כבר בחודש ינואר 2010, היא התעכבה מלהגיש הבקשה לצו מניעה משך 7 חודשים תמימים.

הימנעות המבקשת משך חודשים ארוכים מלנקוט בהליך כלשהו אשר ימנע מהמשיבה לבצע פעולות בנייה בשיטת התבניות, מלמדת על העדר דחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?