תביעה שהוגשה על ידי עו"ד שרון רוזנבלט כנגד עו"ד חנא סמעאן. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט יצחק כהן. ביום 25.5.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: התובעת הגישה תביעה לפיצוי בסך 250,000 ₪, בגין הפרת זכות יוצרים. בתביעה נטען כי התובעת פרסמה באתר אינטרנט, סקירות תמציתיות של פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין לעבודה, עדכוני חקיקה שונים, ומאמרים בתחום משפט העבודה. התובעת טוענת, כי הנתבע הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון, ובשישה מקרים העתיק את הידיעות שנכללו בידיעון, ופרסם אותן בדף ה"פייסבוק" שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות, כאילו הוא עצמו כתב את התוכן המפורסם.
נטען כי לא זו בלבד שהנתבע העתיק את הפרסומים, ופגע בזכות היוצרים (החומרית) של התובעת, אלא שאף לא טרח לציין את העובדה, כי התוכן נכתב ונערך על ידי התובעת, ובכך פגע הנתבע אף בזכויותיה המוסריות של התובעת באותם פרסומים שהועתקו.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 16,600 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

זכות היוצרים בתקצירי פסקי דין ובמאמרים

בסעיף 4(א) לחוק זכות יוצרים נקבע, כי הגנת זכות היוצרים תהא ביצירות מקוריות, שהן יצירות ספרותיות, יצירות אומנותיות, יצירות דרמטיות או יצירה מוסיקלית.
יצירה ספרותית הוגדרה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים כיצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט ותוכנת מחשב.
נפסק כי הפרסומים באתר האינטרנט של התובעת, כמו גם הידיעון, הם "יצירה המבוטאת בכתב", והם "יצירה ספרותית" לעניין החוק.
פסקי הדין והחוקים עליהם מדווח בפרסומים אינם מקוריים, ואין מחלוקת שלתובעת אין זכות יוצרים בהם. ואולם, הפרסום עצמו, המדווח על פסקי הדין והחוקים, ככל שהוא לא הועתק מאדם אחר, הוא בהחלט יצירה מקורית, שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים.

הגנה על יצירה ספרותי

השאלה מהי "יצירה ספרותי" לעניין חוק זכות יוצרים, נדונה בהרחבה בע"א 8484/08 The FA Premier League Ltd. נ' המועצה להסדר הימורים בספורט (פורסם במאגר "נבו" – 14.3.2010). בפסק הדין נקבע, כי על פי הפסיקה יש צורך בהתקיימותם של שני מבחנים, כדי להכיר בזכות יוצרים, והם מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. שני מבחנים אלה, שהם מבחנים מצטברים, אינם מציבים רף גבוה לטוען לזכות יוצרים.
נפסק כי התובעת הוכיחה כי היא עומדת בשני המבחנים גם יחד.  נפסק כי לצד היצירתיות שיש באיסוף החומר, כתיבתו ועריכתו, יש גם השקעת משאבים לא מבוטלת, הן בשעות עבודה והן בכסף. על כן זכאית התובעת להגנת חוק זכות יוצרים בפרסומים אלה.

הפרת זכות היוצרים 

נפסק כי הנתבע שתל כתבות שונות בדף ה"פייסבוק" שלו, תחת שמו שלו. הכתבות שנשתלו על ידי הנתבע, זהות בתוכנן לכתבות שהופיעו בידיעון ובאתר האינטרנט של התובעת. הדברים נעשו כך, שכל הנכנס לדף ה"פייסבוק" של הנתבע, מתרשם כאילו הנתבע היה זה שכתב את הכתבה.
נפסק כי בעת שהנתבע שתל את הכתבות השונות בדף ה"פייסבוק" שלו, הוא מחק את שמה של התובעת, ושתל את הכתבות תחת שמו שלו, כאילו הוא היה זה שכתב את הכתבות.

הגנת שימוש הוגן

הנתבע טען, כי עשה "שימוש הוגן" בפרסומים שקיבל מאת התובעת, והפרסומים לא היו פתוחים לציבור, אלא רק לחברים קרובים שלו, שהוגדרו כ"חברים" בדף ה"פייסבוק" שלו.
הגנת "שימוש הוגן" הקבועה בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, מוגבלת למטרות מסוימות בלבד, שנקבעו באותו סעיף. מדובר בשימוש שנעשה לצורך "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוכי". הנתבע שתל את הכתבות שנכתבו על ידי התובעת בדף ה"פייסבוק" שלו, למטרות מסחריות, כדי לפרסם את עצמו ואת משרדו, ולהציג את עצמו כמי שמתמחה בתחום דיני העבודה. בנסיבות העניין, מאזן ההסתברות מוביל למסקנה, שמטרת הנתבע הייתה מטרה מסחרית מובהקת, ובכך נשללת הגנת ה"שימוש ההוגן". יתרה מזאת: אם מצויה עובדה מובהקת, המלמדת על כך שהנתבע לא עשה שימוש הוגן בפרסומים, הרי זו העובדה, שהנתבע השמיט את פרטיה של התובעת, ושלל ממנה את הזכות המוסרית.

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

נפסק כי התובעת הוכיחה כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלה 6 (שש) פעמים. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי המדובר בהפרה אחת.
על פי סעיף 56  לחוק זכות יוצרים, בשל הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק לנפגע מההפרה פיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על סך 100,000 ₪, בשל כל הפרה.
התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 250,000 ₪.
נפסק כי בהתחשב במבחנים שנקבעו בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, ובכלל זאת היקף ההפרה, משך זמן ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שעלול היה להיגרם לתובעת, בית המשפט החליט להעמיד את הפיצוי לתובעת על סכום כולל של 35,000 ₪, בגין כל ההפרות גם יחד.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?