תביעה שהוגשה על ידי חברת הרעיון הקבוע בע"מ כנגד אלכס בודקוב. וכן הודעת צד ג כנגד חברת פלאנט טאטו בע"מ. התיק נדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת ריבה ניב. ביום 30.5.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: התובעת מנהלת סטודיו לקעקועים בשם  "TRIBAL TATOO" והעסיקה את המקעקע אלכס בודקוב, הנתבע 1.
האחרון צילם את הקעקועים שביצע בתקופת עבודתו אצלה, ואלו הועלו לאתר האינטרנט של התובעת. בנוסף, העתיק אלכס את הצילומים גם לדיסק און קי שברשותו. משעבר לעבוד אצל המתחרה, הנתבעת 2, פלאנט טאטו בע״מ, מסר לה את מתקן הדיסק און קי שברשותו. הצילומים (64 צילומי קעקועים) הועלו לאתר האינטרנט של הנתבעת  אשר ציינה את שמו של אלכס המקעקע ואת מספר הטלפון שלה, לצורך הפנית המעוניינים אליה. התובעת, שגילתה זאת באקראי, כשנתיים לאחר מכן, פנתה אל הנתבעת אשר הסירה את הצילומים מהאתר.
בתביעה זו דורשת התובעת פיצוי בסכום של 400,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים ביצירותיה.
אלכס הגיש תביעה נגדית בטענה שהופרה זכותו המוסרית בכך שלא ניתן לו על ידי התובעת קרדיט בגין הצילומים.
תוצאות ההליך: תביעת הרעיון הקבוע כנגד פלאנט טאטו ואלכס מתקבלת באופן שפלאנט תשלם לתובעת סכום של 96,000 ₪. בנוסף נפסק כי הנתבעת תישא במחצית מהוצאות המשפט ובנוסף אף בשכר טרחת עו"ד בסכום של 12,000 ₪.
תביעת הרעיון הקבוע כנגד אלכס מתקבלת באופן שאלכס ישלם לתובעת סכום של 32,000 ₪
תביעת אלכס כנגד הרעיון הקבוע (בגין הפרת הזכות המוסרית) מתקבלת באופן שהאחרונה תשלם לתובע שכנגד סכום של 28,000 ₪.
בגין ההליכים שבין הרעיון הקבוע ואלכס- אין צו להוצאות
פלאנט תישא בשכר טרחת ב"כ הרעיון הקבוע בסכום של 8,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

זכות יוצרים בצילומים

סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים התשס"ח- 2007 (להלן "החוק") קובע כי יצירה אומנותית מוגנת כוללת "רישום, ציור, פיסול, תחריט, ליטופגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אומנות שימושית."
"למרות שעסקינן ביצירה אומנותית, ההגנה על צילומים חלה לא רק על צילומי "אומנותיים" אלא על כל צילום המקיים את יסודות המקוריות…בפועל, אין נדרשות תפישה צילומית ייחודית, כי אם מקוריות בלבד. בית משפט אמריקני היטיב להבהיר, כי יסוד זה יכול להתקיים בצילום: תזמון הצילום; ביצוע הצילום, הכולל את בחירת הזווית, התאורה, המרחק מהנושא וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, מבחינת בחירת הנושא וסידורו. מקוריות באחד או ביותר מהיסודות הללו עשויה להימצא גם בצילומים שאפתניים פחות מאשר הצילום האומנותי….ואפילו אלה שצולמו בן רגע. כדי שתתקיים מקוריות בשני הרבדים הראשונים, די בכך שהצלם בחר, ולו באופן אימפולסיבי, את זוית הצילום, את רגע הצילום ואת נושאו." (טוני גרינמן, זכויות יוצרים, עמ' 142).
מאידך, צילום שמהווה שעתוק מכני או טכני בלבד, כגון צילום אוטומטי של מסמך (פוטוקופי), אינו מקיים את המקוריות הנדרשת (שם).
נפסק כי הצילומים, נושאי התביעה הם יצירות מוגנות. מרבית הצילומים, שצורפו לתצהיר התובע, מדגימים את הקעקוע על גוף המקועקע. הצילום משקף לא רק את האומנותיות שבעבודת הקעקוע (לרבות הדוגמא, המועתקת מקטלוג), אלא גם את היחס בין גוף המקועקע לקעקוע- וההרמוניה שבין השניים.
"ככל צילום, יכול גם הצילום התיעודי להיות מושא זכות יוצרים, אם עומד הוא במבחני החוק הרגילים המציבים דרישה מינימאלית של מקוריות ושל יצירתיות. אמנם, הצלם התיעודי אינו מביים את נושא צילומו, אולם אין בכך כדי לשלול קיומן של מקוריות ויצירתיות בצילום התיעודי. אין להלום צמצום המקוריות למעשה של ביום. המקוריות יכולה להתבטא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו. בכל צילום העומד בדרישת המקוריות המינימאלית קיימת טביעת עינו הייחודית של הצלם. יותר משיש בו בצילום מן המצולם – יש בו מן המצלם. התצלום משקף את המציאות כפי שהיא נראית בעיני רוחו של המצלם. ההתרחשות אינה נושאת עמה "זכויות" ליוצר כל הארץ אך האספקלריה בה נתפשת המציאות – יוצרת את זכויות היוצרים". (רעא 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, פורסם בנבו).
נפסק כי הצילומים עונים על הדרישה המינימלית הנדרשת ליצירתיות ולמקוריות.

למי הבעלות בצילומים שצולמו על ידי עובד

נפסק כי זכויות היוצרים בצילומים שצולמו ע"י אלכס בעת עבודתו אצל התובעת, שייכות לה. ס' 34 לחוק קובע כי "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות יוצרים של יצירה שנוצרה ע"י עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם הוסכם אחרת."

שומוש הוגן – תיק עבודות

נפסק כי העתקת הקעקועים לדיסק און קי ע"י אלכס, יכולה הייתה, אולי, להיחשב כשימוש הוגן, כמשמעו בס' 19 לחוק, ככל שהתכוון אלכס ליצור תיק עבודות לשימושו הפרטי, ללימוד עצמי או לביקורת. העתקה כזו, עונה על דרישות ס' 19 ב' לחוק, הקובע את הקריטריונים לקביעת השימוש ההוגן: מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה, היקף השימוש והשפעת השימוש על ערכה של היצירות.
שעתוק יצירות פרי ידו, לצרכים עצמיים- יכול לענות על ההגדרה, אולם מעת שנעשה שימוש בדיסק און קי לצרכים מסחריים- השימוש בו על מנת להתקבל לעבודה, בשלב הראשוני, והעלאת הצילומים לאתר הנתבעת, לאחר מכן- מחייבים רשותו של בעל הזכויות- שלא ניתנה.
לפיכך נפסק קובעת כי אלכס הפר את זכויות היוצרים של התובעת בזכויותיה.

הפרת זכות יוצרים

נפסק כי עיקר ההפרה בוצעה ע"י הנתבעת, שעשתה שימוש מסחרי בצילומים באתר האינטרנט שלה באופן שבכותרת הדף בו הוצגו הצילומים נכתב: "קועקע ע"י אלכס מסניף ת. מרכזית קומה 4".
נפסק כי הנתבעת ידעה שאין לאלכס זכות יוצרים בצילומים.
אין בעובדה כי לאחר מספר שנות הפרה, לאור פניית התובעת, הסירה הנתבעת את הצילומים המפרים- על מנת לפטרה מאחריות להפרה.

הגנת מפר תמים

עיון באתר האינטרנט של הנתבעת מלמד כי היא טרחה לציין בו, כי יתכן והתמונות המוצגות שם כפופות לזכויות יוצרים. הגנה זו, שהיא מעניקה לתמונות באתר שלה עצמה, הופרה ע"י הנתבעת כלפי התובעת. מטעם זה נדחתה אף את טענת הנתבעת כי הינה "מפר תמים".

מספר הפרות

התובעת טענה כי יש לראות את כל אחד מהצילומים המועתקים כהפרה נפרדת. ס' 56(ג) לחוק קובע כי "לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כהפרה אחת." התובעת הפנתה לפסקי דין בהם הכיר בית המשפט בפרסומים רבים שנעשו בספר אחד, כהפרות נפרדות. ואכן, בת"א 3560/09 אבי ראובני, אמיר ריבלין נ' מפה-מיפוי והוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו) נקבע "במחלוקת ביחס לפרשנות הראויה של ס' 56 (ג) במצב הדברים הנדון כאן, יש לטעמי לקבל את עמדת התובעים ולקבוע כי הפרות של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות לא תיחשבנה כהפרה אחת (גם אם כל ההפרות נעשו בארוע אחד או בפרסום אחד), אלא כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו…..יודגש כי אין מדובר בעניינינו (במובחן מחלק מהפרשות שנסקרו לעיל) בסיטואציה עובדתית שתצדיק להתייחס אל התצלומים כסדרה אחת ולראות בסדרה, להבדיל ממרכיביה, יצירה אחת. כל תצלום מתאר אוביקט שונה. התצלומים נעשו בהזדמנויות שונות, גם אם חלקם באותו תאריך. העובדה שכולם מתארים אותו הארוע (מסע עליה לרגל) אינה הופכת אותם לצירה אחת, בדיוק כשם שסדרת פורטרטים של אותו האוביקט לא תיחשב, במקרה הרגיל, יצירה אחת של יוצר התמונות.
לא יהיה זה נכן לקבוע כי הפרה של זכויות יוצרים ביצירות שונות , היא שוות ערך מבחינת מספר ההפרות להפרת הזכויות ביצירה אחת בלבד." כך גם בעניינינו. כל אחד מהצילומים בוצע במועד אחר, התייחס לאוביקט שונה ולקעקוע אחר. העובדה שהועלו על מתקן USB אחד והעלו, ככל הנראה, כמקשה אחת, הינה שולית, שהרי בה במידה, ניתן היה להעתיק הצילומים במועדים שונים ולהעלותם  בנפרד. משכך, נדחית גם טענת הנתבעת כי העתקה זו הינה "זוטי דברים".

פיצוי בגין ההפרה

התובעת עתרה לפיצוי בסכום של 400,000 ₪. למרות שההעתקה הביאה, ככל הנראה, לנזק כלכלי, שעורו לא הוכח ואף לא נתבע. ס' 56 לחוק המקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, קובע את הקריטריונים לקביעתם: היקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה ההפרה, חומרתה, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה ועוד. בהתחשב בכל אלו, מצא בית המשפט לנכון להפריד בין הנתבעים, בהתחשב בנסיבותיו של כל אחד מהם (תקנה 27 לתקסד"א). הנתבעת 2, פלאנט טאטו, הינה המפרה העיקרית והנהנית מההפרה.
נפסק כי נתבעת זו תשלם לתובעת סכום של 1,500 ₪ בגין כל הפרה, ובסה"כ 96,000 ₪.
באשר לאלכס, נפסק כי הוא ישלם לתובעת סכום של 32,000 ₪.

הזכות המוסרית (התביעה הנגדית)

נפסק כי אלכס זכאי אף לקרדיט הניתן לצלם בגין צילומם. ס' 45 לחוק הוא המגדיר מהי הזכות המוסרית: "ליוצר של יצירה אומנותית…שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירת זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר."
הנתבעת שכנגד טענה כי מעולם לא נתנה קרדיט לצילומיו של אלכס, בעוד שלטענתו, הפסיקה את מתן הקרדיט בתקופה מסוימת.
נפסק כי אין נפקות לבירור מחלוקת זו, שכן משהודתה הנתבעת שכנגד כי לא נתנה לאלכס את המזכה המגיע לו על פי דין, ולא פירסמה כי הוא צלם התמונות, הפרה את זכותו המוסרית.
הואיל ונפסק כי כל אחד מהצילומים המועתקים מהוה הפרה בפני עצמה, נפסק כי זכותו המוסרית של אלכס הופר 64 פעמים.
בהתחשב באמור לעיל, נפסק כי אלכס זכאי בתביעתו הנגדית לפיצוי כולל בסך 28,000 ₪.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?