תביעה שהוגשה על ידי יניר לוין כנגד עורך דין מוטי קניבסקי. התביעה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב בפני השופטת עינת רביד. ביום 15.11.2012 ניתן פסק הדין.
העובדות: תביעה כספית לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי העתקה ופרסום טקסט באתר אינטרנט (זכויות יוצרים באינטרנט). התובע הוא אדם פרטי העוסק בבניה ובקידום אתרי אינטרנט אשר בבעלותו וביניהם האתר  www.shekel-il.org.il הרשום על שמו. האתר הוא פורטל מסחרי המעניק מענה מקיף לקהל המתעניינים, בין היתר בתחום הרשלנות הרפואית. נטען כי הנתבע הנתבע העתיק כמעט במדויק מאמר, ללא מתן קרדיט וללא רשות וזאת במטרה לקדם את עסקיו.
התובע טוען להפרת חוק זכויות יוצרים תשס"ח- 2007 וחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 ותובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 80,000 ₪.
תוצאות ההליךהתביעה התקבלה, נפסק כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים בסך של 10,000 ₪ ובגין הפרת הזכות המוסרית ישלם הנתבע פיצוי בסך של 10,000 ₪. כן ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת  עורך דין  בסך 3,500 ₪.
הערת DWO: פסק הדין ללא כל הנמקה ובשונה ממגמת פסקי הדין בתחום, פוסק סכום נמוך ביותר של שכר טרחת  עורך דין והוצאות. יש להניח כי סכום זה אינו משקף את עלות שכ"ט שהושקעה בתיק. בכדי להימנע ממצב בו בית המשפט פוסק שכ"ט בדרך של אומדן בתיקים קטנים, אנו ממליצים לצרף חשבוניות בדבר עלות שכ"ט, או לכל הפחות לטעון במסגרת הסיכומים לסכום פסיקת ההוצאות המקובל בתחום.
נקודות מרכזיות שנדונו במסגרת פסק הדין:

טענת הגנה "אני כתבתי את היצירה"

בפני בית המשפט שתי גרסאות נוגדות. גרסת התובע לפיה הוא שכתב את המאמר, והנתבע הפר את זכויותיו והעתיקו ממנו, וגרסת הנתבע לפיה הוא יוצר המאמר, והתובע הוא שהעתיקו לאתרו שלו תוך  שהפך את  היוצרות.
נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו.
נפסק כי גרסת התובע לעניין זה היא קוהרנטית וחד משמעית. גרסתו מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. התובע נחקר ארוכות בחקירה נגדית תוך שהוא מתבקש להתייחס לפרטים הקטנים ואף לא רלבנטים, אך תשובותיו נשארו חד משמעיות.
תימוכין לגרסתו ניתן למצוא בראש ובראשונה בעובדה כי התובע פנה לנתבע במכתב בא כוחו בזמן אמת בחודש ספטמבר 2010 בדרישה  להסיר את המאמר המפר ולשלם פיצויים. מבחינה זו מדובר בדרישה אותנטית. האפשרות  שהתובע עשה זאת בכזב כאשר במציאות הוא דווקא הצד המפר אינה מתקבלת על דעתי ואינה מתיישבת עם ההיגיון הסביר.
למכתב הדרישה ששלח התובע ולמכתב נוסף שנשלח זמן קצר לאחר מכן לא התקבלה כל תגובה מהנתבע. הדעת נותנת כי לו היה זה התובע שהפר את זכויות היוצרים של הנתבע במאמר, ואף מגדיל לעשות ובא בדרישת שווא בה הפך את היוצרות, היה הנתבע מביע את מחאתו במכתב תגובה באופן מיידי בזמן אמת השולל את דברי התובע והדורש כי התובע הוא שיסיר את הפרסום. העדר התגובה אומר דרשני ותומך במסקנה כי השתלשלות האירועים הייתה כגרסת התובע.
בנוסף הנתבע כשל בהוכחת טיעונו כי הוא אשר כתב את המאמר. באופן שיטתי נמנע מלצרף במסגרת ראיותיו כל הוכחה כי כתב את המאמר, וטען כי כל הטיוטות והתיעודים הושמדו, לא נשמרו או נמחקו. הדעת נותנת כי לאדם אשר עמל על כתיבת המאמר ופרסם אותו באתר אינטרנט תוך שליחתו לגורם נוסף יישארו במחשבו ובמקומות נוספים אי אלו גרסאות מסוימות של המאמר בשלבי עריכה שונים.
הנתבע לא הסביר מדוע לא נשמרו המסמכים בדואר האלקטרוני שלו או מדוע אינו מציגם. הוא אף נמנע מלהציג את תכתובת הדואר באשר לעצם התכתבות בינו לבין המומחה מהזמן הרלוונטי.
כפי שכבר צוין לעיל הנתבע מסר גרסה מיתממת ומתפתלת שקשה לתת בה אמון. יותר משהנתבע ראה להתמודד עם הטענות שיוחסו לו ולתת הסברים שיוכלו להתמודד בהצלחה עם הטענות שנשמעו כנגדו, הוא התמקד בהטחת האשמות ובהשחרת פניו של התובע אף מעבר לנדרש, וזאת ללא כל בסיס ראייתי ועובדתי.
אשר על כן קיבל בית המשפט את גרסת התובע כי הנתבע הוא אשר העתיק את המאמר מאתרו.

האם המאמר מוגן בזכויות יוצרים

הנתבע טען כי כלל לא ברור כי המאמר זכאי להגנת זכויות יוצרים שכן היצירה היא חזרה על הוראת הדין והפסיקה ללא חידוש כלשהו ומדובר במאמר שאינו עונה על דרישת המקוריות.
חוק זכויות יוצרים מגן על חמישה סוגים של יצירות. היצירה הספרותית היא אחת מהן. מאמר, יהיו אורכו ואיכותו אשר יהיו, נחשב ליצירה מוגנת. גם דרישת היצירתיות בו אינה גבוהה. בכל הנוגע למאמרים מתייחסת ההגנה לאופן הביטוי- לרובד המילולי בשונה מהתוכן. עיון בפסיקה- הגם שקדמה לחוק החדש- מלמד כי יצירה הראויה להגנת זכויות יוצרים היא יצירה שהיא פרי מאמץ, כשרון והשקעה של המחבר, אולם, לעניין זה די אף במידה צנועה של כשרון ומאמץ. לעניין מקוריות היצירה, לפי הפסיקה, מספיקה עמידה בדרישה שהיצירה לא הועתקה מאחר ואין צורך להוכיח מקוריות ספרותית, חדשנות או איכות יצירתית.
בית המשפט קיבלל את הטענה של התובע, כי המאמר ראוי להיקרא "יצירה" החוסה לפיכך תחת כנפי דיני הגנת זכויות יוצרים. נפסק כי די לעיין בצילומי המסך כדי לראות כי אין מדובר בציטוט סעיפי חוק גרידא, אלא בעריכה מיוחדת ומקצועית, לשיטת העורך, של היבטים ונושאים שונים העונה על דרישת הפסיקה. המאמר מושא התביעה מפרט את הגורמים כנגדם  ניתן להגיש תביעה, את ראשי הנזק השונים, את גישת בית המשפט ועוד. לא יכולה להיות מחלוקת כי במאמר הושקעו מאמץ ומחשבה.

טענת עשיית עושר ולא במשפט 

ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט 1979, קובע שלושה יסודות שיש להוכיח בעילה זו: האחת: קבלה של נכס, שרות או טובת הנאה אחרת ע"י הזוכה שהיא ההתעשרות, השנייה: ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה או על חשבון המזכה שהוא קשר סיבתי, השלישית- התעשרות הזוכה נעשתה שלא על פי זכות שבדין שהיא היסוד הנורמטיבי.
נפסק כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה ולא הוכיח כי הנתבע התעשר כתוצאה מהעתקת המאמר, התובע אף נמנע מלחקור את הנתבע בעניין זה, משכך טענתו בעניין עשיית עושר דינה להידחות.

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

חוק זכות יוצרים הוא חוק חדש יחסית אשר המחוקק שינה בו את תחומי הפיצוי מן המקסימום של 20,000 ₪ לפי הפקודה הקודמת למקסימום של 100,000 ₪.
בית המשפט המחוזי התייחס לסוגיית הפיצוי וזכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי כאשר הוא מציין: "חשיבות ההגנה על זכויות יוצרים בעיקר בעידן הדיגיטלי, שבו ניתן לבצע העתקה של יצירה מהבית או מהמשרד באמצעות נקישה על עכבר המחשב. אכן, הקלות היחסית שבה ניתן לבצע הפרות ברשת האינטרנט מחייבת את בתי המשפט להירתם למלחמה בתופעה זו בכדי להרתיע מהפרות במדיום זה (ר' ת"א מח-י-ם) 5068/03 Getty Images נ' רדיקס טכנולוגיות (פורסם [פורסם בנבו]  31.10.03). יחד עם זאת, יש הקוראים להיזהר מהחמרת דיני זכויות יוצרים באינטרנט, פן יגרם אפקט מצנן שיפגע בחופש הביטוי וההתפתחות הרשת…". ת.א. (מרכז) 15307-11-09 אס.פי.בי. ציוד בע"מ נ' אליקל בע"מ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 26.8.11).
בענייננו, בהעתקתו את המאמר ללא ציון שמו של התובע ככותב המאמר הופרה הן זכות היוצרים כאמור בסעיפים 11, 12 לחוק זכויות יוצרים והן הזכות המוסרית לפי סעיף 46 (1) לחוק, שהיא זכות היוצר, כי שמו יקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין.
בסעיף 56(ב) לחוק מונה המחוקק את השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בקביעת הפיצוי כאמור – (1) היקף ההפרה, (2) משך זמן ההפרה, (3) חומרת ההפרה, (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע,  להערכת בית המשפט, (5) הרווח שצמח לנתבע מההפרה להערכת בית המשפט (6) מאפייני פעולתו של הנתבע, (7) טיב היחסים שבין התובע והנתבע, (8) תום לבו של הנתבע.
מחד גיסא, במקרה זה היקף ההפרה אינו גדול. מדובר במאמר אחד בלבד שפורסם באתר הנתבע. אתר התובע מכיל מאמרים רבים נוספים, ובזכות היוצרים המוענקת להם לא פגע הנתבע. בנוסף, הנזק הממשי לא הוכח כלל, וכל שטען התובע הוא כי האתר ירד מרשימת האתרים המובילים, והוא נדרש להשקיע כספים על מנת להחזירו למקומו, וכי התרחש מעבר לקוחות מאתרו לאתר הנתבע ואתרים אחרים. הדעת נותנת שאם היה נגרם לתובע נזק משמעותי הוא היה מנסה להוכיח את נזקיו ולא מסתפק בתביעת פיצויים ללא הוכחת נזק. יתר על כן בעניין הרווח שצמח לנתבע עקב ההפרה, לא הובאו ראיות בעניין זה, ובכל מקרה קשה להעריך כי פרסום מאמר מפר אחד באתר אינטרנט הצמיח לנתבע רווח ניכר, גם אם ניתן להניח כי הנתבע  הפיק רווחים כלשהם ממעבר לקוחות פוטנציאלים מהתובע אליו.
מאידך, ולמרות שהיקף ההפרה אינו גדול, שכן מדובר במאמר אחד בלבד שפורסם באתר הנתבע, הרי שכתיבת מאמרים אלו היא חלק מפרנסתו ומומחיותו של התובע, ואין לפגוע בו בפרסומים מפרים כלשהם, ובמיוחד כשמדובר בפרסום המוצג לציבור הגולשים ברשת. כל גולש בגוגל שהיה מחפש מאמר בנושא, היה מופנה מיד גם לאתר "משפטיק". בנוסף, מדובר בהפרה שאינה קצרת מועד באופן יחסי ונמשכה תקופה בלתי מבוטלת של כשנתיים. בהתאם לתצהיר הנתבע והמומחה מטעמו המאמר עלה לאתר הנתבע בסביבות חודש פברואר 2009. הנתבע טוען כי שינה את המאמר מיד לאחר הגשת התביעה (התביעה הוגשה בחודש פברואר 2011), אך התובע טוען כי רק בשלב ניהול ההוכחות הוסר המאמר. גם לגרסת הנתבע לעניין זה, עדיין מדובר בהפרה בת  כשנתיים. כך או כך, פעולת ההסרה נבעה כל כולה מעצם הגשת התביעה תוך התעלמות הנתבע ממכתבי דרישה קודמים. אם התובע לא היה מבחין כי דירוג אתרו ירד בחיפוש ב"גוגל", אין לדעת מתי היה המאמר מוסר מאתר "משפטיק", אם בכלל.
גם חומרת ההפרה אינה מזערית. כפי שנאמר קודם לכן, ענייננו בפרסום מפר, בריש גלי, תוך פגיעה קשה בזכות היוצרים של התובע. מדובר בהפרה בוטה וחמורה שעה שמדובר בשני אנשים שעוסקים באינטרנט בתחום דומה. כידוע, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את המגמה העיקרית שבדיני זכויות יוצרים – הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים.
זאת ועוד, מאפייני פעילותו של הנתבע ברשת האינטרנט דומים מאוד לאלו של התובע. שניהם מעוניינים כי אתרם יהיה בדירוג גבוה ככל האפשר במנוע החיפוש גוגל, כך שהפרת הזכויות עשויה  להיות בעלת השלכות על התובע. לא זאת אף זאת, לא היו בין התובע והנתבע כל יחסים. הנתבע לא טרח לפנות ולבקש מהתובע את הסכמתו לפרסום. הנתבע ניצל את מומחיותו בתחום, על מנת לעשות שימוש במאמר מוגן על מנת לשוות נופך רציני וענייני לאתר "משפטיק". עוד עולה, כי הנתבע אינו תם לב ולא יכול להיות שלא ידע והבין  היטב  את מהות מעשיו כמפרסם פרסום מפר, בניגוד להוראות החוק. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד כשמדובר במי שהוא עורך דין במקצועו.
לפיכך, נפסק כי באיזון בין הצורך בהגנת זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי ואת יתר הפרמטרים והנסיבות המובאות לעיל, ובעיקר את העובדה כי נזק ממשי לא הוכח, נפסק כי בגין הפרת זכות היוצרים ישלם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪ ובגין הפרת הזכות המוסרית ישלם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪, כלומר סה"כ פיצוי של 20,000 ₪.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?