תביעה שהוגשה על ידי חברת דניאל הררי עיצובים בע"מ כנגד חברת היי סיין – ריהוטים בע"מ. התביעה נדונה בבית משפט השלום בצפת, בפני השופט אורי גולדקורן. ביום 25.8.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: תביעה חוזית בגין אי תשלום תמורה מוסכמת עבור עיצוב קטלוג למכירת מוצרי ריהוט אותו הזמינה הנתבעת אצל התובעת, ותביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק עקב שימושים שונים בקטלוג אשר, לטענת התובעת, נעשו על-ידי הנתבעת ללא הסכמתה ותוך הפרת זכות יוצרים.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, בית המשפט הורה על חיוב הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 15,600 ₪; וכן –  25,000 ₪; וכן – שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

הפרת זכות יוצרים

נפסק כי ניתן לחלק את תהליך הבדיקה של טענה להפרת זכות יוצרים לששה שלבים:
(1) הכרעה אם מדובר ביצירה מוגנת;
(2) הוכחת יסוד הבעלות על היצירה;
(3) הכרעה אם נעשה שימוש ללא רשות באחת מהזכויות הבלעדיות של בעל זכות היוצרים;
(4) בדיקת הגנות ופטורים;
(5) קביעת אחריות ישירה;
(6) קביעת אחריות עקיפה (אחריות תורמת, אחריות שילוחית ושידול).
בסדר זה יערך הניתוח של הסוגיה, אם כי הוא עשוי להסתיים בשלב מוקדם, במידה ויתברר כי אחד השלבים מביא להכרעה סופית.

עיצוב קטלוג כיצירה מוגנת 

סעיף 4(א)(1) לחוק קובע, כי זכות יוצרים תהא בין השאר גם ביצירה מקורית שהיא יצירה אמנותית המקובעת בצורה כלשהי. סעיף 1 לחוק מגדיר "יצירה אמנותית" "לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית. "יצירת צילום" הוגדרה "לרבות "יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום".
סעיף 5 לחוק מונה במפורש רשימה של "יצירות" שעליהן לא תחול זכות יוצרים כמשמעה בסעיף 4 לחוק, ובהן גם "רעיון" (סעיף-קטן (1)) ו"תהליך ושיטת ביצוע" (סעיף-קטן (2)). הגנת זכות יוצרים כאמור אינה חלה ביחס לרעיונות שהם כשלעצמם "חופשיים כאוויר" או ביחס לתהליך ושיטת ביצוע אלא רק על דרך ביטוים, קרי – ההגנה מוענקת אך ורק ביחס לצורת הבעתם.
על רקע פרשנותה של דרישת ה"מקוריות" להכרה בזכות יוצרים התפתחו מבחן "יצירתיות" היצירה ומבחן "ההשקעה".
בענייננו נפסק כי עיצוב קטלוג, בדומה לעיצוב שלט פרסומת בעניין ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340 (1985), הינו "יצירה אמנותית", אשר אף כאשר היא עושה שימוש בתמונות שצולמו על-ידי אחרים, מביא לביטוי את מקוריותו של המעצב באופן עריכת הקטלוג, בחירת המוצגים, סדר וצורת העמדתם, בחירת התמונות והרקע המתאים, קביעת צבעוניות התמונות, גודלן ושילובן המתאים וכיוצא באלה.
אשר על כן, נפסק כי עיצוב קטלוג הינו יצירה המוגנת כזכות יוצרים.

הוכחת בעלות והעברת זכויות שימוש

סעיף  35(א) לחוק קובע כי ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של בעל זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
נפסק כי הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הסכמה העומדת בניגוד לברירת המחדל הקבועה ברישא של סעיף 35(א) לחוק:  מהמיילים, ובהם ההצעה לעיצוב וליווי הפקת הקטלוג  אשר – כללה הפקה של קטלוג מודפס,  לא  ניתן להסיק כי זכות היוצרים בעיצוב הקטלוג הוקנתה לנתבעת כמזמינת העבודה או כי לא הוגבלה זכותה לעשות שימוש בקטלוג המקורי.
נפסק כי לנתבעת הוקנתה הזכות לעשות שימוש בקטלוג המקורי בפורמט המודפס, ואולם לא הוקנתה לה הזכות לעשות שימוש בקטלוג באינטרנט.
נפסק כי הסכמת בעל זכות היוצרים ליתן זכות שימוש ביצירתו בדפוס אינה חושפת אותו לנזקים העלולים להיגרם לו ממתן שימוש להפצת יצירתו באינטרנט. הסכמה של בעל זכות יוצרים להפצת יצירתו ברשת חייבת להיות ברורה, ולא כמסקנה מתחייבת מעצם השינויים הטכנולוגיים פרי המציאות.
לאור זאת, נפסק כי הבעלות בקטלוג המקורי נותרה בידיה של התובעת, ולא ניתן לייחס לה הסכמה מכללא להרחבת השימוש של הנתבעת בקטלוג המקורי אף לאתר שלה באינטרנט.

שימוש בזכות יוצרים – העתקה

להוכחת  הפרת זכות יוצרים:
א. יש להוכיח כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת, אלא האיכות.
ב. ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.
ג. יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר, גובר החשש כי מדובר בהעתקה.
ד. השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן.

הפרת זכות יוצרים באינטרנט

התובעים טענו כי הנתבעת הפיקה באמצעות אחרים קטלוג ובו עיצובים זהים או דומים לאלו שבקטלוג המקורי. בנוסף נטען כי הנתבעת הציגה את מוצגיה באתר האינטרנט שלה תוך שימוש בקטלוג המקורי.
נפסק כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובעת ומבלי שקיבלה את הסכמתה היא העתיקה את הקטלוג המקורי אל אתר האינטרנט שלה ולא הסירה את חלקו הארי עד היום.

יצירה נגזרת

בנוסף נטען כי הנתבעת הצמידה למשאיות שלה צילומי ענק של מוצריה "כהופעתם המדויקת בקטלוג".
נפסק כי נעשה שימוש בתמונה אך ורק אלמנט עיצובי אחד.
כדי לקבוע האם אלמנט עיצובי אחד, בו עשתה הנתבעת שימוש בתמונה בעלת אלמנטים נוספים, הינו בגדר הפרת זכויות יוצרים, יש ליתן מענה לשלוש שאלות-משנה:
(1) האם האלמנט העיצובי המצוי בקטלוג המקורי, של תמונה בתוך מסגרת בעלת פינות מעוגלות, הינו יצירה מוגנת?
(2) במידה והתשובה חיובית – האם הנתבעת יצרה יצירה נגזרת?
(3) במידה והתשובה חיובית – האם עומדת לנתבעת הגנת "שימוש הוגן"?
לעניין שאלת היצירה המוגנת – פסק בית המשפט כי ניתן לראות בעיצוב תמונות ריהוט כעצמים בתוך מסגרת מרובעת שפינותיה מעוגלות כ"יצירה אמנותית" המוגנת בזכות יוצרים.
לעניין שאלת היצירה הנגזרת – פסק בית המשפט כי סעיף 11 לחוק זכויות יוצרים קובע כי זכות יוצרים כוללת עשיית יצירה נגזרת, אשר הוגדרה בסעיף 16 כעשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת. עולה מכך כי יש לבקש מבעל זכות היוצרים ומהבעלים של הזכות המוסרית רשות לעשות יצירה נגזרת  מהיצירה המקורית.
מהותה של יצירה נגזרת הוסברה בת"א (מחוזי ת"א) 1639/08 בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' לאור (פורסם בנבו, 31.5.2009) (להלן: עניין בית שוקן):
"יצירה נגזרת" לפי סעיף 16 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק") הינה "יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת" ….. דרישת המקוריות בהקשר זה – משמעותה שהיוצר לא העתיק יצירה קיימת, אלא הוסיף תוספת שמקורה בו, ולצורך כך די ברמת מקוריות מועטה (ראה: א' פישמן-אפורי, היצירה הנגזרת בדיני זכויות יוצרים (תשס"ה-2005), בעמ' 180-190, וכן ראה פסיקת בית המשפט העליון שצוטטה בהחלטתי בת.א. (ת"א) 1428/03 אייל לוין נ' גלריה גורדון בע"מ ואח') [פורסם בנבו].
גם אם מדובר ביצירה נגזרת בעלת מקוריות – עדיין יכולה התובעת לבסס טענה של הפרת זכות יוצרים, שכן עשיית יצירה נגזרת ופרסומה מהווים הפרה של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שהיא מתבססת עליה, אם היצירה הנגזרת נעשתה ללא הסכמת הבעלים של היצירה הראשונית. הזכות לעשות יצירה נגזרת ולפרסמה שמורה בלעדית לבעלים של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שממנה נגזרה (סעיף 11(6) לחוק). ודוק: מי שעושה יצירה נגזרת ללא הסכמת הבעלים של היצירה המקורית מפר את זכות היוצרים ביצירה הראשונית, גם אם יצר יצירה שהיתה ראויה להגנת זכות יוצרים כ"יצירה נגזרת" לו נעשתה בידי הבעלים של היצירה המקורית או בהסכמתו….
המבחנים להיותה של יצירה נגזרת אסורה הם "מבחן הזיקה המהותית בין היצירות" וכן "מבחן הזיקה הגלויה ליצירת הבסיס"; השאלה היא האם ניתן לזהות ללא כל קושי את יצירת המקור, כולה או חלקה, בתוך היצירה הנגזרת (ראה א' פישמן-אפורי בספרה הנ"ל, בעמ' 306-308). מבחנים אלו חופפים במידה רבה את המבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה לגבי הפרת זכות יוצרים, לפיהם על מנת להוכיח הפרה יש להראות העתקה של חלק ממשי ומהותי מן היצירה המקורית..".
נפסק כי השוואת היצירה על דופן המשאית ליצירה שעיצב הררי בקטלוג המקורי מעלה כי היצירה על דופן המשאית, אף שהינה מקורית, איננה המבוססת באופן מהותי על היצירה בקטלוג המקורי.
היצירה אשר נטען כי היא נגזרת אינה בעלת זיקה גלויה ליצירה שבקטלוג, ואין לומר כי ביצירה זו ניתן לזהות ללא קושי את התמונה הבודדה בתוך מסגרת בעלת פינות מעוגלות המצויה בקטלוג המקורי.
המסקנה הינה כי הנתבעת לא יצרה על גבי משאיותיה, יצירה נגזרת אסורה.

ההגנה של "שימוש הוגן"

בית המשפט הוסיף כי מעבר לדרוש אף אם נראה בעיצוב דופן המשאית כיצירה נגזרת, ניתן להחיל לגביה את ההגנה של "שימוש הוגן" ביצירה, הקבועה בסעיף 19 לחוק.
בעוד שהחוק הישן קבע רשימה סגורה של מטרות, קובע החוק החדש רשימה פתוחה של מטרות העשויות להיחשב כ"שימושים הוגנים". סעיף 19(ב) מגדיר את השיקולים אותם יש להביא בחשבון לצורך בחינת הוגנות השימוש ביצירה:
"לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:
(1)  מטרת השימוש ואופיו;
(2)  אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה".
לתכליות הגנת "שימוש הוגן" ולאופן בחינת קיומה של הגנה זו ראו פסקות 17-22 לפסק דינו של המשנה לנשיא ריבלין בעניין פרמייר ליג. בפסקה 20 שם נאמר:
"היבט נוסף אשר נבחן לעתים בגדר אופיו של השימוש, נוגע לשאלה עד כמה מדובר בשימוש "טרנספורמטיבי", אשר יוצר בעצמו מוצר חדש. ככול שמדובר בשימוש פרודוקטיבי, אשר אמנם נשען על היצירה הקודמת (המוגנת) – אך זאת לצורך הפקת מוצר או ביטוי חדש, בעלי אופי ותכלית שונים מן המוצר המקורי – גוברת הנטייה להכיר בשימוש כהוגן. התפיסה היא שקל יותר להכיר בשימוש טרנספורמטיבי, כ"הוגן", שכן הוא מגשים את תכליתו של ההיתר – לעודד את היצירה ולהעשיר את מאגר הידע המצטבר בחברה".
בעוד שהיצירה הנגזרת על גבי הבד בדופן המשאית נועדה להביא את הלקוחות הפוטנציאליים ליצור קשר ראשוני עם מחלקת שירות הלקוחות בבית העסק של הנתבעת,  הרי הקטלוג המקורי נועד לאפשר ללקוחות פוטנציאליים וקיימים לבחור את המוצרים שברצונם לרכוש מהנתבעת. אמנם בשני המקרים מדובר בשימושים למטרות שיווקיות, אולם אופיו ותכליתו של המיצג על גבי המשאית מכוון לשלב הקשר הראשוני עם לקוח פוטנציאלי, ואינו קשור לשלב של בחירת מוצרים לשם רכישתם. לנוכח השוני באופי השימוש, תחול על היצירה בתמונה ת/5 הגנת השימוש ההוגן.

הפרת הזכות המוסרית

בנוסף התובעת טענה כי באתר הנתבעת הוצגו ללא הסכמתה עיצובים של הררי שאינם חלק מהקטלוג המקורי – עיצובי ריהוט, מדפים ומתקני תצוגה ייחודיים בחנויות הנוחות שבתחנות תדלוק של "פז", "דלק", "טן" ואחרות – מבלי שציינה כי הם עוצבו על-ידו ומבלי ששילמה לו תמורה.
זכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין ידועה כ"זכות הייחוס". הזכות לייחוס והזכות לשלמות היצירה נקבעו בסעיף 46 לחוק כמהוות את הזכות המוסרית. סעיף 50 לחוק קובע הקביעה אם זכות זו הופרה כפופה למבחן הסבירות. סעיף 45 לחוק קובע כי הזכות המוסרית היא זכות אישית, המעניקה קשר בין היוצר ליצירתו, היא ניתנת ליוצר ולאו דווקא לבעלים הראשון של זכות היוצרים.
נפסק כי מאחר ובתביעה הנוכחית החברה שבבעלות הררי היא התובעת, ולא הוא באופן אישי, הרי לא ניתן ליתן במסגרת זו סעד בגין הפרה של הזכות המוסרית, שהינה זכות אישית.

פיצויים ללא הוכחת נזק

סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מקנה לבית המשפט סמכות  להעניק סעד כספי שלא יעלה על 100,000 ש"ח, וקובע רשימה של שיקולים אותם רשאי הוא לשקול בבואו להטיל פיצויים ללא הוכחת נזק על מפר זכות יוצרים, אם כי אין מדובר ברשימה סגורה: שיקולי היקף ההפרה, משך זמן ביצועה, חומרתה, הערכת הנזק שנגרם לתובעת והרווח שצמח לנתבעת בשל ההפרה, תום ליבה של הנתבעת, מאפייני פעילותה וטיב יחסיה עם התובעת.
בע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 4.4.2012) צויין כי "בנושא הפיצויים הסטטוטוריים בגין הפרת זכות יוצרים, שיקול ההרתעה צועד יד ביד עם הכרה בקושי בתיקים מסוימים להוכיח את הפיצוי בדרכים רגילות" (וראו גם ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.2011)).
נפסק כי מבין השיקולים המנויים בחוק ושאותם יש להביא בחשבון לצורך קביעת פיצויים ללא הוכחת נזק יש משקל נכבד למשך ההפרה של זכות היוצרים.
בניגוד להצהרת הבעלים של הנתבעת, עד היום רובו המכריע של הקטלוג המקורי מופיע עדיין באתר הנתבעת באינטרנט. מדובר, איפוא, בהפרה נמשכת של זכות היוצרים של התובעת. התנהלות זו, בניגוד לגרסת מנהל הנתבעת בבית המשפט, מצביעה, בין היתר, על העדר תום-לב מצידה.
לאור מכלול השיקולים, בגין הפרת זכות היוצרים על ידי הנתבעת פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?