תביעה בגין הפרת סוד מסחרי שהגישה חברת דיזנהויז יוניתורס תיירות נכנסת (1998) כנגד תוחפה עלי, סנא סרוג'י וחברת איתרניתי טראבל בע"מ. התביעה הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ונדונה בפני השופטת שרה שדיאור, נציג ציבור (עובדים) הגב' גילה פרימק, נציג ציבור (מעבידים) מר יהושע ענר. ביום 8.6.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: התובעת, סוכנות לנסיעות. הנתבעת 1, גב' תוחפה עלי, עבדה כמפעילת תיירות בתובעת, הנתבעת 2 גב' סנא סרוג'י עבדה אצל הנתבעת כמנהלת תחום תיירות נכנסת מהמזרח הרחוק, מצרים וירדן. הנתבעת 3 היא חברת תיירות בשם "איתרניתי" שהוקמה ביום 10.11.08 ובה בעלת המניות היא אחות של  הנתבעת 2 גב' ראדה זנוויל.
התובעת טוענת כי הנתבעות יחדיו, ולחוד נהגו באופן בלתי הגון ובפעולתן הסיטו את כל תנועת התיירות מאינדונזיה ומזרח אסיה מהתובעת לנתבעת 3 וגרמו לתובעת הפסדים בסכומים ניכרים ביותר. התביעה מתייחסת לעילות שונות ובהן פגיעה בסודות מסחריים, חבלה בעסקי התובעת לפי חוק עוולות מסחריות, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת האמון של עובד, גרם הפרת חוזה ועוד.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי למרות שלא הוכח סוד מסחרי, הנתבעות פעלו בחוסר תום לב תוך הפרת חובות אמון.
נפסק כי הנתבעות ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
גב' תוחפה עלי תשלם לתובעת סך של 69,000 ₪.
גב' סנא סרוג'י תשלם לתובעת סך של 137,500 ₪.
חברת איתרניתי טרוולס בע"מ תשלם לתובעת סך של 206,500 ₪.
בנוסף נפסק כי ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד התובעת כלהלן:
גב' תוחפה עלי תשלם סך של 6,000 ₪.
גב' סנא סרוג'י תשלם סך של 12,000 ₪.
החברה איתרניתי בע"מ תשלם סך של 20,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

רשימת הסוכנים –סוד מסחרי שיש להגן מפני חשיפתו? 

לטענת התובעת רשימת סוכני המכירות שלה היא בגדר סוד מסחרי וכי הנתבעות עשו שימוש שלא כדין ברשימה זו.
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט -1999, (להלן: החוק), קובע כי "סוד מסחרי" – "סוד" מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים, ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
בפסק דין בעניין צ'ק פוינט נקבע כי סוד מסחרי אינו מילת קסם וכי "על המעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו, היינו עליו לתאר ולפרט מהו הסוד". לא די בתיאור כללי על סוד, אלא צריכה להיות רשימה מסוימת, שיש בה ערך מוסף, שעליו יש לשמור ושנעשה המאמץ לשמור עליו.
הפסיקה הכירה בנסיבות מסוימות בהן רשימת לקוחות ובהיקש רשימת סוכנים, תהווה "סוד מסחרי", כאשר לעניין זה נפסק:
"רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן'". 
נפסק כי מהראיות שהוצגו עולה כי עובדי חברת תיירות אחת עוברים לחברת תיירות אחרת כדברי וכי סוכני נסיעות עוברים מחברה אחת לאחרת על פי כדאיות העסקה וכי רשימת הסוכנים אינה חסויה.
נפסק כי התובעת לא הוכיחה כי ננקטו אמצעי שמירה כאלה ואחרים ביחס לסוכנויות עמם עמדה התובעת בקשר. המידע היה נגיש לעובדי התובעת, בירושלים ובתל אביב, פרט לתוחפה וסנא, מבלי שהוכח שהיו הרשאות מיוחדות לעובדים מסויימים לחלק מהמידע.
על מנת שרשימה זו תחשב כסוד היה על התובעת להוכיח כי מס' אנשים מצומצם כגון "הנהלה" היו נגישים לרשימה.
על כן נפסק כי הרשימה של 29 סוכנים – איננה ולא הייתה סוד מסחרי.

חובת תום הלב ביחסים שבין עובד למעביד

נפסק כי גם בהעדר סוד מסחרי חלה חובת תום הלב ביחסים שבין הצדדים. חובת תום הלב חלה גם על העובד.
נפסק כי מעבר חופשי של לקוחות בין יועצים לא מקים עילת שימוש שלא כדין ברשימת לקוחות או גניבת לקוחות כל עוד היוזמה היא של הלקוחות עצמם או של מישהו אחר, פרט לעובד.
ואולם, גם בהעדר סוד מסחרי ונוכח שאלת תום הלב, לצורך בדיקה עילת גניבת הלקוחות הספציפיים כאשר התובעת טוענת לנספח א' על כל סוכניו, יש לאתר מי הם הסוכנים אשר הוכח במובהק כי עברו מהתובעת לאיתרניתי ישירות ומאיזה טעם.
יש לומר כי אותם סוכנים אשר לא עברו ישירות לאיתרניתי אלא שקודם לכך עברו לחב' תיירות אחרת באופן טבעי אין לראות את המעבר שלהם כפועל יוצא של פעולות מטעם הנתבעות גם אם הגיעו בסופו של יום לקבלת שירות מאיתרניתי או מסנא.
הגם שהרשימה איננה סוד מסחרי כפי שקבענו לעיל , נפסק כי הקשר עם סוכנים אלו נוצר בין סנא ועודד במסגרת עבודתם בדיזנהויז , או התחזק בשל כך ,ולכן לא ראוי היה כי יפנו אישית לסוכנים הללו מיוזמתם בתקופת הזמן הרלוונטית כעולה מהפסיקה בעניין חופש העיסוק, גם ללא סעיף מפורש בהסכם, למס' חודשים ובוודאי שלא בחודשים חופפים לעבודתה של סנא בדיזנהויז, וברי כי לא הייתה רשות לקחת את כל הסוכנים של כל המזרח ולהעבירם לאיתרניתי כפי שהתובעת טוענת.

תום הלב ביחסי העבודה

דיזנהויז טוענת כי  תוחפה הוחתמה על כתב הצהרה והתחייבות בו נאמר בין היתר: "ידוע לי כי רשימת הלקוחות של החברה הנם קניינה הבלעדי של החברה (ובכלל זה פרטי לקוחות , תנאי הפעילות עימם, צרכיהם ומאפייני העבודה עמם) וכי רשימה זו היא סודית."(פסקא 5 למסמך).
נפסק כי אין ליתן אמון בעדות תוחפה בכל הסוגיות שנסקרו בעדותה. היא לא עמדה  בחובות להם התחייבה במסמך עליו חתמה, ולו לנאמנות בסיסית. עם זאת, נפסק כי לא נטלה עמה סודות מקצועיים או עסקיים רק ידע רב,  לא קונפידנציאלי ,ומיומנות מקצועית שרכשה בעבודה ובעיסוק, בדיזנהויז.
תיק 2023/09 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' משה כיהלי  נפסק:
"חובת האמון הנאמנות ותום הלב בה חב עובד כלפי מעסיקו פורשה בהרחבה בפסיקת בתי המשפט. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"ע 189/09 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך ל"ג (1 6) 43 (להלן: "הלכת גירית"), כי ההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים: 
"יחסי עובד-ומעביד הם יחסי קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו.. . 
[…] 
יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן . הפרת חובות אלו על ידי הנתבעים , יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו. במיוחד כן, בשים לב לכך שהיו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בחברה ובעיקר בתחום שיוחד לקשרי המסחר עם קרונה ". 
בע.ב. (ת"א) 2395/04 פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ נ' ברק ענבר [פורסם במאגר נבו] (להלן: "פרשת פרודקטיב"), בעמ' 9 נאמר כדלקמן:
"באותו מקרה הוגבל עיסוקם של העובדים למשך 12 חודשים, בהסתמך על שני אינטרסים שהוכרו כ"לגיטימיים": האחד, בלעדיות הקשר שבין המעסיק לשעבר לבין הספק הרלוונטי, קשר שנמשך כארבעים שנה ואשר אותו ניסו העובדים לנכס לעצמם; השני, חוסר תום הלב הקיצוני של העובדים, אשר "במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר- תרתי משמע – עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה " . 
נפסק כי חובת האמון מטילה על עובד חובות רבים , המתייחסים לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעביד, וכן לתפקודו ותחומי אחריותו חובה זו ממשיכה בהיבטים מסויימים גם אחרי תום יחסי עובד ומעביד.  מעבר לחובה שלא לחשוף סוד מסחרי, מוטלת על העובד חובת אמון כלפי מעבידו. מכח חובת אמון זו מנוע העובד מלחשוף כל מידע קונפידנציאלי שנמסר לו במסגרת עבודתו אף אם אין המידע בגדר סוד מסחרי.
מחובת האמון נגזרות חובות רבות, כגון: האיסור של שידול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או איסור על ניגוד עניינים.
נפסק כי הקמת חברה מתחרה או השתתפות בה שעה שסנא מועסקת בדיזנהויז מעמיד אותה במצב של ניגוד אינטרסים מובהק.
במצב כזה מדובר במעשים הנוגדים את חובות תום הלב, האמון והנאמנות החלות עליה כעובדת.
גם אם לא הייתה חתומה על מסמך סודיות ואי תחרות, נפסק כי התנהגותה אינה עומדת באמות מידה בסיסיות של יושרה ותום לב, והתנהלותה זו יש לראות בחומרה.
נפסק כי סנא לא עמדה בחובת תום הלב המוטלת עליה כעובדת, זאת בנוסף לחוסר תום הלב מצד תוחפה. גם אם רשימת הסוכנים איננה סוד מסחרי הכרוך ב"עבודת רגליים" מרובה, התנהגות זו של סנא עולה כדי חוסר תום לב משווע ביחסי עבודה.
בנוסף נפסק  כי חברת איתרניתי פעלה בחוסר תום לב ומתוך הסתמכות על העברת לקוחות מדיזנהויז.

חוק עוולות מסחריות – גניבת עין

התובעת השתיתה תביעתה בין היתר על חוק עוולות מסחריות והעילות מכוחו. נבחן את  לשון החוק ותכליתה ואת שהוכח לנו בעניין זה במסכת הראיות.
גניבת עין כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות , תשנ"ט-1999 קובע "גניבת עין – 1.(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או שירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."
תכליתה של עוולת גניבת עין  היא להגן על המוניטין שרכש אדם או עסק שנותן שירותים.(ראו ע"א 634/89 ריין נ. Electronics Mgf Co Fuji ) [פורסם בנבו].
ליצירת עוולה זו שני תנאים מצטברים ,האחד מוניטין שיש לשירותים של התובע והשני קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שירותים שמציע הנתבע לציבור הם של  התובע או קשורים אליו .
נפסק כי בעניינה של  דיזנהויז, היה לה מוניטין בשוק באינדונזיה ובמזרח.
אשר לתנאי השני , ביחס לסנא הוכח חד משמעית כי סנא הטעתה את  הגב' יוניס  לחשוב שהיא תמשיך לעבוד עם גב' נוף. גב' נוף היתה מזוהה עם דיזנהויז וסנא חיברה את נוף לכאורה לחברה החדשה שלה מתוך מצג שזה מחובר לעובדת ותיקה של דיזנהויז שלה המוניטין. מוניטין השייך במקור לדיזנהויז. יוניס זיהתה את המוצע לה עם נוף. כשהבינה את ההטעיה מציינת שתתן גם לדיזנהויז משהו מקבוצותיה, אולם זאת בדיעבד ובאיחור. הנזק כבר נגרם.
על כן נפסק כי עוולת גניבת העין נתקיימה בהתנהגות סנא.

הנזק בגין הפרת חובת אמון

בדיקת רשימת הסוכנים עליהם הלינה התובעת כאילו "נגנבו" ע"י הנתבעות, ביחס למה שהוכח בפועל לגביהם מצביע כי היה מצוצמצם במידה ניכרת ומשמעותית ביחס לנטען. דהיינו, סוכנויות רבות שהופיעו ברשימה כלל לא היו רלוונטיות נוכח סיום התקשרות הרבה לפני 2009 או התקשרויות חד פעמיות וכל זיקה ולו רחוקה בינם לנתבעות לא התקיימה. ולמעטות שכן היתה רלוונטיות כלשהיא לא הוכחה הזיקה בינן לנתבעות בעת העזיבה.
נפסק כי הוכחה זיקה בין מעבר הסוכנויות מהתובעת לאיתרניתי בארבע  סוכנויות בלבד: פרי, דהה, פנורמה וריץ.
בנסיבות אלו נפסק כי הערכת הנזקים של התובעת חסרת פרופורציה בעליל ביחס למה שהוכח בפועל.
נפסק כי סך הכל לשנת 2009 ומחצית 2010 נמנע מדיזנהויז בגין סוכנויות אלה רווח בסך 825,846 ₪.
סכום זה הוא תוצאה ישירה של אותן ארבע סוכנויות לגביהן הוכיחה התובעת כי הנתבעות בפועלן השפיעו ישירות על המעבר לאיתרניתי.
נפסק כי יש ליטול בחשבון את האשם התורם של התובעת בניהול ענייניה כפי שפורט בפרק הקטנת הזנק. לטעמנו בשיעור של 50%.
על כן נפסק כי יש להשית על הנתבעות נזק בשיעור של 413,000 ₪.
בית הדין קבע כי סכום זה יתחלק בין הנתבעות לפי מידת האחריות, חובת תום הלב, והנסיבות הכלליות, לפי שיקול דעת בית הדין, אשר אינו חייב לאמץ את מסקנות המומחה כלשונה ,מהנימוקים ונוכח הפסיקה שהצבענו עליה לעיל.
גב' תוחפה עלי תשלם לתובעת 69,000 ₪.
גב' סנא סרוג'י תשלם לתובעת 137,500 ₪.
החברה איתרניתי בע"מ תשלם לתובעת  206,500 ₪.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?