בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 1.11.2016 בעש"א 35620-02-16 [פורסם בנבו] (ע"י השופטת ענת זינגר). ההליך נדון בבית המשפט העליון בפני השופט מני מזוז. ביום 7.6.2017 ניתנה ההחלטה בתיק.

הצדדים: המבקשת: Al-Shurah Alwataneya Lisenaet Al-Alamenyon נגד המשיבה: אקסטל בע"מ.

העובדות: המבקשת והמשיבה עוסקות בייצור פרופילים. כמקובל בענף, ובהתאם לדרישת מכון התקנים, הפרופילים מסומנים באמצעות חריצים או בליטות לכל אורך הפרופיל על מנת שניתן יהיה לזהות את יצרן הפרופיל. הן המבקשת והן המשיבה הגישו בקשה לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לרישום הסימון שלהן על הפרופילים כסימן מסחר. בקשתה של המבקשת התקבלה לרישום והסימון פורסם להתנגדויות. המשיבה התנגדה לרישומו של הסימון כסימן מסחר בטענה כי הסימון דומה עד מאוד לסימון שלה, וכי יש בו כדי להטעות ולעודד תחרות בלתי הוגנת.

ההתנגדות המשיבה התקבלה על ידי סגנית רשם סימני המסחר. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הערעור נדחה ומכאן הליך זה.

החלטת סגנית רשם סימני המסחר: הפוסקת בקניין רוחני, ז'קלין ברכה, קיבלה את התנגדות המשיבה לרישום סימונה של המבקשת כסימן מסחר, על יסוד סעיף 11(6) לפקודת סימני מסחר הקובע כי "סימן שיש בו עדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר" אינו כשר לרישום.

נקבע כי קיים דמיון רב בין הסימון של המבקשת לבין זה של המשיבה, וכי אף שמרבית הפרופילים של המשיבה מסומנים בבליטה ולא בחריץ יש קושי להבחין בין השניים.

כן נקבע כי המשיבה הוכיחה כי רכשה מוניטין רב וכי תוצרתה מזוהה על ידי הציבור הרלבנטי באמצעות סימן "הפס האחד". אשר לבחירתה של המבקשת דווקא בסימן החריץ האורכי, נקבע כי היא אינה מנותקת מהמוניטין הרב של המשיבה.

למאמר על ההחלטה ראו קישור זה.

המבקשת הגישה ערעור על החלטת הפוסקת והמשיבה הגישה ערעור שכנגד.

החלטת בית המשפט המחוזי: שני הערעורים נדחו ובית המשפט המחוזי אישר את קביעותיה של הפוסקת.

בפסק דינו נדרש בית המשפט לטענה – העומדת אף במוקד בקשת רשות הערעור – לפיה סעיף 11(13) שהוסף לפקודה בשנת 1999 כחלק מהתחייבויותיה של מדינת ישראל במסגרת הצטרפותה להסכם שהקים את ארגון הסחר העולמי (WTO) להתאים את חוקיה לדרישות המוגדרות בהסכם הטריפס, איין הלכה למעשה את סעיף 11(6) לפקודה, בשל כך ששניהם עוסקים באותה סיטואציה – חשש מהטעיה לגבי סימן מסחר מוכר היטב.

בית המשפט דחה את הטענה לבטלות סעיף 11(6) לפקודה לאור הוספת סעיף 11(13) לפקודה. בית המשפט המחוזי קבע כי הפסיקה שנסבה סביב סעיף 11(6) לפקודה לא תחמה את השימוש בו לגבי סימן מסחר מוכר היטב, וכי בפרקטיקה ניכר הצורך להשתמש בסעיף במקרים של חשש מהטעיה בשל סימן מסחר בעל מוניטין רב שאינו מגיע בדרגתו לסימן מסחר מוכר היטב.

המבקשת חולקת על החלטה זו ומכאן הליך זה. תוצאות ההליך: בקשת רשות הערעור נדחית. נפסק כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

אין הצדקה לערעור בגלגול שלישי

נפסק כי אין מקום להיעתר לבקשה. זאת משום שהשאלה אותה מעלה המבקשת היא אכן שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מן הענין של הצדדים הישירים להליך וככזו מצדיקה דיון בערכאה שלישית במספר.

בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן, שכן השאלה אותה מעוררת המבקשת כלל איננה שאלה בעלת חשיבות כללית. לגופו של ענין נטען כי הפרשנות הנטענת בבקשה של סעיף 11(6) היא שגויה ומוצגת באופן בלתי מדויק, וכי השימוש שנעשה בכלל, ובמקרה זה בפרט, בסעיף 11(6) למניעת רישומם של סימנים שעלולים להטעות את הציבור, הוא שימוש ראוי שעולה בקנה אחד עם לשון הסעיף, תכליתו וההלכה הפסוקה.

נפסק כי רשם הפטנטים מוסמך, ואף חייב, שלא לרשום סימן מסחר אם הסימן המבוקש עלול להטעות את הציבור; ולמעשה המחלוקת בין הצדדים תחומה לשאלה האם די בכך שהסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימן אחר בעל מוניטין רב, או שמא יש להראות שהסימן האחר הוא סימן מסחר "מוכר היטב" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה; כלומר דרגה גבוהה יותר של מוניטין ומוּכרות.

בית המשפט לא סבר כי שאלה זו כשלעצמה מצדיקה מתן רשות ערעור. בהקשר זה ציין בית המשפט כי לא שוכנע, על בסיס הנטען בבקשה, שלשאלה זו ולהכרעה בה יש השלכה מהותית על חופש העיסוק וחופש התחרות בחיי המעשה. עוד ציין בית המשפט כי הוא לא סבר שהכרעתם של בית המשפט המחוזי ושל הפוסקת בקנין רוחני סטתה מההלכה המחייבת.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?