בקשה למתן סעד זמני שנדונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני השופט ישראל פבלו אקסלרד. ביום 27.1.2108 ניתנה ההחלטה בתיק.

המבקשת יוצגה על ידי עוה"ד אורן מנדלר ואורי פרידמן והמשיבה יוצגה על ידי עוה"ד אבי מונטקיו ואסף אוסלקה

הצדדים: ואקו פק תעשיות בע"מ נגד ירקט ירקות צעירים ארוזים בע"מ

העובדות: בקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע מן המשיבה להפר עיצוב של קופסת פלסטיק, המוגן במדגם רשום מס' 43935 ומלעשות שימוש בכל אריזה בצורת לב. כן נתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה לאסוף ולמסור למבקשת, או להשמיד, את כל האריזות המפרות.

המבקשת טענה כי המשיבה עושה שימוש בקופסה הדומה לקופסה שלה המוגנת במדגם, בנוסף נטען כי יש בשימוש גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.

תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה.

נפסק כי על המשיבה לחדול מכל הפרה של העיצוב המוגן במדגם.

נפסק כי על המשיבה לשמור בחזקתה את כל האריזות המפרות לכאורה ולאסוף אליה את כל האריזות המפרות לכאורה, אשר העבירה למי מלקוחותיה, ולא לעשות באריזות אלה כל שימוש עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

בנוסף נפסק כי תנאי לתוקפו של צו זה הוא כי תוך 7 ימים, תחתום המבקשת על התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום, כי מנהלה יחתום על ערבות בסכום של 300,000 ₪, וכי יופקד בקופת בית המשפט סכום של 200,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

תנאים למתן סעד זמני

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

בפסיקת בתי המשפט, נקבעו השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לצו מניעה זמני, שהוא אחד הסעדים הזמניים עליהם חלה תקנה 362 דלעיל.

ראשית, על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה שקיימת עילת תביעה.

שנית, יבחן בית המשפט מהו מאזן הנוחות שבפניו, דהיינו, מהו הנזק שייגרם למבקש הצו אם לא יינתן הצו הזמני ומהו הנזק שייגרם למשיב או למשיבים, אם יינתן הסעד הזמני.

שלישית, בית המשפט יבחן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם הסעד הוא צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בתוך שיקול זה, ניתן לכלול את שאלת השיהוי, דהיינו, האם השתהה מבקש צו המניעה הזמני בהגשת בקשתו, אם לאו.

שיקול נוסף, הוא הצורך במתן הצו והתערבותו של בית המשפט בשלב המוקדם הזה, בטרם בירור התביעה בתיק העיקרי.

מטרות ההגנה על מדגמים רשומים בישראל

ההגנה מהווה חלק מהגנה על זכויות בתחום הקניין הרוחני. ההגנה היא מסוג "מונופול שלילי", והדבר עולה מסעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים. ביצוע הפעולות האסורות על פי הסעיף תהווה הפרה של ההגנה. זו האחרונה נועדה להגן על הצורה החדשנית של המוצר, כדי לקדם את אינטרס הפרט שיצר הצורה, וכן את זה של הכלל, לעודד עיצובים מעניינים וחדשים. ההגנה ניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, כפי שהעין מסוגלת לקלוט אותה.

הפרת מדגם

בסעיף 2 לפקודת הפטנטים המדגמים מצויה ההגדרה של מדגם: ""מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;"

סעיף 37 לפקודה דן בהגנה על המדגם הרשום: "37. (1) כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה מדגם אסור לשום אדם, –

(א) לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות, ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.

(2) כל העובר על סעיף זה יהא צפוי לשלם לבעל הרישום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עבירה ועבירה, ואם העדיף בעל סימן המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עבירה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העבירה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה בהתאם לכך:

בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות. "

ההשוואה בין מוצרים לצורך הכרעה בשאלה אם מפר מוצר את המדגם הרשום, תיעשה קודם כל לפי "מבחן העין", וכן לפי "מבחן החידוש".

ביישום "מבחן העין" יבחן בית המשפט בעיני הצרכן הסביר, האם המוצר הנטען לגביו כי הוא מפר את המדגם, הוא בבחינת חיקוי בולט של המדגם. הבחינה תיעשה בעיניו של הצרכן הרלוונטי אשר אליו מכוון המוצר (פרשת מיפרומאל; רע"א 4090/09 יעקוב נטוביץ בע"מ ואח' נגד האחים בר נוי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 23.3.10)).

הליך ההשוואה ייעשה ע"י בחינת דמותו הכללית של המוצר, ההתרשמות מן החוזי הכללי שלו, לפי מראית העין בלבד ולא בדקדקנות ובזכוכית מגדלת. תיבחן הופעתו הכללית של המוצר ולא פרטיו (מיפרומאל, עמ' 712).

נפסק כי בצד מבחן העין וכמבחן עזר, יעשה בית המשפט שימוש אף ב"מבחן ההטעיה". מבחן זה מקורו בדיני גניבת העין וסימני המסחר, במסגרתו ייבדק קיומו של דמיון מטעה בין שני מושאי ההשוואה. בית המשפט יתייחס כאן למאפייניו החזותיים הדומיננטיים של המדגם הרשום, אלה הניצבים בֹֹֹֹֹֹזיכרונו של הצרכן העשוי לטעות בית המוצרים. בית המשפט יביא בחשבון לעניין זה, כי זכרונו של הצרכן אינו מושלם ולכן, אין צורך בזהות מוחלטת כדי לבוא למסקנה של סכנת הטעיה, וכן כי הצרכן אינו נתקל, בדרך כלל, במוצרים כאשר הם נתונים אחד ליד משנהו.

המבחן העיקרי השני, בשאלת הפרתו של מדגם אם לאו, עניינו בחינת חדשנותו של המדגם. מקום בו פורסם המדגם בישראל לפני הגשתו לרישום, דינו להתבטל.

ומן הכלל אל הפרט, לאחר בחינת טענות הצדדים, כאשר גם מונחים בפניו שני המוצרים הנדונים, פסק בית המשפט כי בהחלט קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, המבוססת על טענה בדבר הפרת זכויות במדגם רשום.

אין משמעות בשאלת ההפרה לשם המדגם

בעניין זה טענה המשיבה, כי במסגרת תהליך הבחינה בפני בוחן המדגמים, נדרשה המבקשת לשנות את שם המדגם מ"קופסה בצורת לב" ל"קופסה". נפסק כי בחינת קיומה של הפרה ייעשה, תוך השוואה של המוצר אשר לגביו נטען כי הוא מפר, למדגם ושרטוטיו, כמופיע אצל רשם המדגמים, ולאו דווקא בהקשר לשם המוצר.

צורת הבדיקה בשאלת הפרת מדגם

נפסק כי אם נציב את שני המוצרים האחד ליד משנהו, אין ספק כי קיימים הבדלים ביניהם וכי ברור לעין כי אין המדובר באותו העיצוב בדיוק. ואולם, לא כך תיעשה מלאכת הבחינה, אלא יש לדעת כי זכרונו של הצרכן אינו זיכרון מושלם, וכי בדרך כלל, ירכוש את המוצרים בהפרשי זמן וכאשר הם אינם מונחים זה לצד זה.

הרישום מהווה ראיה לכאורה לקיום הזכות

נפסק כי העובדה שרשם המדגמים מצא לנכון לאשר רישום של מוצר במדגם, יש בה ראיה של ממש לקיומה של זכות קניינית לעניין עילת ההפרה של מדגם. הדבר גם מהווה בבחינת חזקה לגבי היותו של המדגם עומד בדרישות החידוש. יחד עם זאת, אין הדבר פוטר את בית המשפט לבחון את שאר מרכיביה של העילה וקיומן של ראיות מהימנות לכאורה.

טענת ביטול מדגם בהליך לסעד זמני

המשיבה טענה כי אין המדובר הוא במוצר חדש ודין רישום המדגם להתבטל, באשר קיימים פרסומים באינטרנט שקדמו לרישום המדגם.

בית המשפט לא סבר כי זה השלב שבו יש להיזקק לפרסומים אלה ולבחון אותם לעומק. פרסום באינטרנט, שלא כפרסום "בנייר", הינו, באופן אינהרנטי, בעל מורכבות מיוחדת: הפרסום הוא נגיש לכל, אתרים ציבוריים ניתנים לעיתים לעריכה גם על ידי מי שאיננו בעל האתר, אתרים ודפיהם מתעדכנים כל העת ולא ניתן לדעת, ללא חקירה ודרישה, מהו המועד בו פורסמו דף או תמונה, לראשונה. אין פירוש הדבר שלא ניתן אף פעם להתחקות אחר נתונים אלו, אבל עניין זה ראוי שיהיה נתון לבירור מעמיק במסגרת הדיון בתביעה העיקרית, ולא בשלב דנן. בית המשפט הוסיף כי לא למותר לציין כי פרט לפרסום אחד, הפרסומים אליהם מתייחסת המשיבה הוגשו לראשונה במסגרת הסיכומים, כך שלא ניתן היה להתייחס אליהם ולחקור עליהם בשלב של החקירה על תצהירים.

גניבת עין

נפסק כי המבקשת טענה, בחצי פה, לקיומן של עילות תביעה נוספות – טענות בתחום גניבת העין ועשיית עושר ולא במשפט. ואולם נפסק כי ספק אם עלה בידי המבקשת, בשלב המקדמי הזה, להצביע על קיומו של מוניטין במדגם המדובר, מרכיב שקיומו הכרחי לעניין העוולה של גניבת עין. הראיות בעניין זה הן בגדר הצהרות כלליות ותו לא.

מאזן הנוחות

נפסק כי מאזן הנוחות פועל, במקרה דנן, לטובתה של המבקשת. אכן, המבקשת לא הציגה אומדן של נזקים וגם לא ראיה שמהווה בסיס לנתונים מהסוג הזה. גם המשיבה לא עשתה כן ופרט לאמירה כללית כי תאבד השקעה בסך 200,000 ₪ בשל רכישת מכונה, לא הוצג דבר. אין כל ראיה לכך, שהמכונה אכן מתאימה רק לאריזות בצורת לב ושלא ניתן להתאימה לאריזות שצורתן שונה.

אכן, עיסוקה של המבקשת בייצור אריזות ופעילותה העסקית לגבי המוצר הנדן הנו בליבת עיסוקה. לעומת זאת, עיסוקה של המשיבה בשיווק ירקות, גם עגבניות שרי. מתן צו המניעה המבוקש לא ימנע מן המשיבה לשווק את אותן העגבניות באריזות מרובעות או בעלות צורה אחרת, וככל שהתובענה תידחה ויעלה בידה להוכיח כי ניזוקה בשל השקעתה במכונה, תוכל לדרוש נזקיה בהתאם לדין. נראה גם כי זיהוי וכימות נזקיה של המשיבה, הינו מלאכה קלה לאין ערוך מכימות נזקיה של המבקשת, אשר ייאסר עליה ליהנות, לפחות בתקופת ביניים, מפרי קניינה, אותו דאגה לרשום כדין לפני כשבע שנים.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?