התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד

תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ונדונה בפני השופט אלכסנדר רון. ביום 25.6.2018 ניתן פסק הדין בתיק.

הצדדים:

– התובע: עמיאל מיטב

– הנתבעים: (1) בלושטיין מפות ועוד בע"מ; (2) בנימין בלושטיין

– צד ג': הרשות לפיתוח ירושלים

העובדות: תביעה שיסודה בטענה להפרת זכויות יוצרים במישור הקרטוגרפי – תמצית טענת התובע הינה, שמפת העיר העתיקה של ירושלים שהוכנה על ידו, הועתקה באופן חלקי על ידי הנתבעים. הנתבעים מכחישים לחלוטין את טענת התובע להעתקת המפה שהכין, אך במקביל מאשרים כי התייחסו למפת התובע כמקור מידע והשראה. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי וטענו כי הצד השליש היה שותף פעיל בהכנת המפה.

חוות דעת מומחה בית המשפט: לאחר הגשת ראיות הצדדים הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו – ד"ר חיים סרברו. המומחה קבע כי "לא ניתן להגדיר את מפת בלושטיין כהעתק או העתקה של מפת עד אור לא מבחינת הצורה ולא מבחינת התוכן" ואולם המומחה מאשר כי מפת עד אור היוותה מקור מידע למפת בלושטיין.

תוצאות ההליך: התביעה נדחתה, נפסק כי הגם ששאבו הנתבעים מידע גם ממפת עד אור, היקף המידע שנטלו על פי כל הראיות, לא מגיע לרף המצדיק הטלת אחריות.

בנוסף, לא ניתן צו להוצאות.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

זכות יוצרים במפה

סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים, מגדיר יצירה אמנותית כדלקמן: "לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית".

נפסק כי אין ספק, שעקרונית, מוכרת מפה כיצירה ואף לא נטען אחרת.

ואולם היקף ההגנה למפה שונה מהיקף ההגנה ליצירה אומנותית אחרת (כפי שיפורט להלן).

העתקה חלקית של יצירה

סעיף 12 לחוק מגדיר "העתקה", אך אין בנוסח הסעיף כדי ללמדנו על עמדה ברורה של המחוקק, האם טעון מושג "ההעתקה" פרשנות מחמירה, גם כלפי מי שאינו נוטל מהיצירה, אלא רכיבים בהיקף מוגבל, או גישה מקלה וגמישה, לפיה שימוש מוגבל וחלקי, שאינו עולה כדי העתקה נרחבת עד מלאה, לגיטימי. הנושא נותר לפרשנות בהתאם לשיקולי מדיניות, ובשים לב קונקרטי לנסיבותיו של כל מקרה.

העתקה חלקית של יצירה: העתקת חלק מהותי

מסעיף 11 לחוק לומד בית המשפט על היקף זכות היוצרים: "זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה: (1) העתקה….".

בית המשפט מדגיש כי אכן, לא נכתב במפורש, ששימוש בחלק לא מהותי של יצירה, לגיטימי. אך במידה ידועה, הדברים משתמעים: אם מהות הזכות היא הגנה על חלקים מהותיים של היצירה, מכאן, שכנראה, שימוש בחלקים שאינם מהותיים, אינו מהווה פגיעה בזכות.

העתקה חלקית של יצירה: סוג היצירה

גורם נוסף המשפיע על שאלת העתקה חלקית של יצירה הוא סוג היצירה.

נפסק כי לסעיף 11 לחוק, קובע במפורש, שהיקף זכות היוצרים שתוגן, תיקבע – "… בהתאם לסוג היצירה".

"תהליך בדיקת העתקה אינו תהליך מכני או טעני. עיקרה של הבחינה הוא מהותי, ממשי ואיכותי…כיוון שתחולת החוק רחבה ומקיפה מגוון נכבד של מוצרים.. יש לבדוק כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו, למפרטו הטכני של המוצר, למהותו ולפונקציה שעליו למלא" [ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ [פורסם בנבו]; בית המשפט מזכיר כי הגם שמתייחס אף פסק דין זה לחוק הקודם, תקף האמור בו גם עתה.

העתקה חלקית של יצירה: סוג היצירה: מפה

בית המשפט קובע כי לא נכון לגזור גזירה שווה בין יצירה מסוג מפה לבין יצירות אמנות ושאר תמונות וכדומה.

בית המשפט מסביר כי אמנם, גם הכנת מפות טעונה עבודה רבה. ואולם, ניכר גם ההבדל. בעוד, יצירה אמנותית לסוגיה, כל כולה, או, לפחות כמעט כולה, מקורה במוחו, יותר מכך – ברוחו, ובוודאי בנפשו הייחודית של האמן, מפה, בכל ההערכה, והיא רבה, היא שיקוף של מציאות נתונה שהיא נחלת הציבור בכללותו. עיון בסיכומי התובע אף מצביע על מודעות ראויה מצדו לאפייה הייחודי של מפה, בהשוואה ליצירות האחרות שמפורטות בחוק.

בית המשפט מדגיש כי ייתכן, ש"הרף" לבחינת הפרות, צריך לשקף את התחום שבמוקד הדיון. וייתכן, שבשאלה זו, לא יעשה בית המשפט כהלכה, אם יימנע מלהבחין בין התחומים: לא הרי ה'מונה ליזה', כמפת ירושלים. וככל שהמידע הבסיסי ביחס לרחובות ירושלים, לרבות סמטאות העיר העתיקה, הינו נחלת הכלל, ואין חולקין שמיקומה של סמטה נתונה כלשהי, אינו נתון הנהנה מהגנת חוק זכויות יוצרים, עשוי הדבר להקרין גם על הפרשנות הראויה לחוק זכויות יוצרים בהקשר הקרטוגרפי.

העתקה חלקית של יצירה: התקופה

בנוסף נפסק כי פרשנות, הינה פעולה תלוית הקשר, וההקשר, הינו מושג תלוי תקופה: לא בהכרח דומה פרשנות ראויה למושג נתון על פי הקשריו בעבר, לפרשנות הראויה לאותו מושג, על פי הקשריו, למשל, בעידן האינטרנטי; וככל שהעידן האינטרנטי, מכיר ומעניק לגיטימציה לזרימת מידע, שבבסיסו הוא נחלת הכלל, מתחייב, שיקרין מצב דברים זה, גם על הממד הפרשני. ניתן אף לומר, שהיקף זכות היוצרים כערך מוגן, הולך ומשתנה. בודאי, כשאין המדובר ביצירת אמנות, אלא בעיבוד של נתונים שבידיעת הכלל. כגון רחובות ירושלים בקונטקסט קרטוגרפי. אף ייתכן, שתוצאות הדיון בטענה להפרת זכויות יוצרים, אילו נערך הדיון לפני שנים, עשויות היו להיות שונות במעט, מתוצאות ראויות ביחס לדיון נשוא פרשתנו. מן המורם עולה, שעל בית המשפט להעניק לחוק זכויות יוצרים ביחס למידע קרטוגרפי, פרשנות רלוונטית בהקשרי המקום והזמן.

ומן הכלל אל הפרט בשאלת העתקה:

בית המשפט פוסק כי לא היתה העתקה נרחבת ואף לא קרוב לכך. בית המשפט מזכיר כי לא רק מומחה בית המשפט אומר זאת. גם התובע עצמו, באמצעות ב"כ נדרש לעדויות וחקירות ביחס לאתרים איזוטריים בעיר העתיקה כדי ללמד על הקשר של הנתבעים למפת התובע בעבודתם.

על כן נפסק כי הגם ששאבו הנתבעים מידע גם ממפת עד אור, היקף המידע שנטלו על פי כל הראיות, לא מגיע לרף המצדיק הטלת אחריות.

זכות עובד ביצירה

בית המשפט מזכיר כי לא נעלמה מעינו שאלה של ממש, האם בכלל תבע התובע בגין הפרת זכויות השייכות לו: בהינתן, שחלק לא מבוטל מהמלאכה נעשתה בהיותו עובד של משרד הבטחון, עובדה שנתחוורה רק לקראת שלב ההוכחות, יש מקום לספק ממשי גם במישור זה. על אף הוראת חוק ברורה ומפורשת, המעוגנת בסעיף 36 לחוק, וכאשר חזקה על התובע, שהחוק הוא בידיעתו המלאה, לא גילה עד שנחקר נגדית, את הנסיבות בהן עשה במלאכתו, לפחות בחלקה, ולבית המשפט מכך, תחושת אי נוחות לא מבוטלת.

ועם זאת, נפסק כי אין בית המשפט נדרש עוד לשאלה זו לצורך הכרעה בתובענה.

שימוש הוגן

בית המשפט מזכיר כי בשלהי סיכומיהם, טענו הנתבעים גם לשימוש הוגן בהתאם לסעיף 19 לחוק.

ואולם בית המשפט דוחה את הטענה וקובע כי נטילת מידע מוגן למטרות מסחריות, כשברקע תחרות בכעין מכרז בין התובע לנתבעים, אינה שימוש ואינה שימוש הוגן. הגם שזו טענה חלופית, טוב היה לה שלא נטענה.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?