מעדן “YOLO”, בקשת פטנט מס' 231713
מעדן “YOLO”, בקשת פטנט מס' 231713

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) בעש"א 20521-10-17 מיום 9.1.2018. ההליך נדון בבית המשפט העליון, בפני הרכב: השופט עוזי פוגלמן, השופט יצחק עמית, השופט דוד מינץ. ביום 25.12.2018 ניתן פסק הדין בתיק.

הצדדים:

– המבקשת: תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

– המשיבה: שטראוס בריאות בע"מ

העובדות: תנובה ביקשה לרשום פטנט על תהליך לייצור מעדן עתיר שוקולד ועל מעדן עתיר שוקולד (מעדן “YOLO”, בקשת פטנט מס' 231713). בקשת הפטנט קובלה והתפרסמה.

שטראוס התנגדה, לטענתה, בקשת הפטנט כללה הטעיות באשר לציטוטים בה וחסר בה ידע קודם; הפירוט בבקשת הפטנט לקוי וחסר; התביעות בבקשת הפטנט אינן חדשות ואין בהן התקדמות אמצאתית.

תנובה הגישה בקשת רשות לתקן את הפירוט בבקשת הפטנט, לפי סעיפים 29 ו-65 לחוק ולפי תקנה 102 לתקנות. היא ביקשה לערוך כמה תיקונים: תיקון שמהותו הבהרה, ושנועד לענות לטענה של המשיבה בדבר ניסוח "חסר כל משמעות"; מחיקת מאפיין באחת התביעות בבקשת הפטנט, ומהותה מענה לטענה של המשיבה בדבר ניסוח "חסר משמעות" – ובהמשך לכך מחיקת תביעות שתלויות במאפיין שיימחק ותיקון הפניות למספרי תביעות; צמצום היקף של אחת התביעות בבקשת הפטנט; שני תיקונים שמהותם תיקון שגיאות בפירוט. שטראוס התנגדה.

החלטת סגנית רשם הפטנטים: ביום 13.8.2017 התירה סגנית רשם הפטנטים לתקן את התיקונים שמהותם תיקון שגיאות בפירוט ודחתה את שאר החלקים בבקשת התיקון.

החלטת בית המשפט המחוזי בערעור: המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה בבקשת המחיקה ועל ההחלטה בבקשת התיקון. בהודעת הערעור טענה המבקשת כי על ההחלטה בבקשת התיקון נתונה לה זכות ערעור, ובערעור עליה אפשר לערער גם על ההחלטה בבקשת המחיקה משום שהיא החלטת ביניים בדיון בהתנגדות לבקשת התיקון. לחלופין היא ביקשה לתת לה רשות לערער על שתי ההחלטות.

ביום 9.1.2018 מחק בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) את הערעור וקבע כי אין מקום לתת למבקשת רשות ערעור, וכי בתום ההליך היא תוכל להעלות השגות שיישארו לה. נקבע כי אם במהלך הליך התנגדות לרישום פטנט ניתנה החלטה בעניין התנגדות לתיקון בקשת הפטנט, אפשר להשיג על החלטה זו ברשות. מדובר, כך נקבע, בהחלטה שניתנה במהלך הליך שעמד להימשך. עוד ציין בית המשפט כי יש לנהל את הליך ההתנגדות לרישום פטנט בלי לעכבו, לקוטעו או לסרבלו בערעורים על החלטות ביניים. בית המשפט הוסיף שיש קושי לתת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת המחיקה, ושהשגה בשלב זה תביא לעיכוב רב בהליך מפני שהמשיבה ביקשה ארכה להגשת ערעור שכנגד.

נושא בקשת רשות הערעור: מכאן בקשת ערעור זאת, תנובה מעוניינת להשיג כבר עתה על דחיית בקשת התיקון. סעיף 174 לחוק הפטנטים, קובע שיש זכות ערעור על "החלטה של הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו", אולם נדרשת רשות כדי לערער על "החלטה אחרת שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך". מה הסיווג של ההחלטה בבקשת התיקון? זו השאלה שמתעוררת בבקשת רשות הערעור.

תוצאות ההליך: ניתנה רשות לדון בבקשת רשות הערעור והערעור נדחה, נפסק כי אם בעקבות התנגדות למתן פטנט מוגשת בקשה לתיקון בקשת הפטנט, ורשם הפטנטים מכריע בבקשת התיקון תחילה, הכרעה זו היא החלטה אחרת שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך שנערך לפני הרשם. כדי להשיג עליה עם הינתנה נדרשת רשות. לחלופין, אפשר להשיג עליה בזכות בתום הדיון בהליך ההתנגדות למתן פטנט.

נפסק כי המבקשת תשלם את הוצאות המשיבה בסך 20,000 ש"ח.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

תיקון בקשת פטנט בזכות

נפסק כי בשל החשיבות של מסמכי הפטנט החוק קובע הוראות בדבר תיקונם. מבקש הפטנט רשאי – בלי צורך ברשות – לתקן את כתב הפירוט (בפסקה זו: לרבות כתב התביעות) בכל שלב עד קיבול הבקשה (סעיף 22 לחוק).

תיקון בקשת פטנט ברשות

לאחר קיבול הבקשה הוא יכול לבקש מהרשם רשות לתקן את כתב הפירוט (סעיף 29 לחוק).

לאחר שהפטנט ניתן, בעל הפטנט יכול לבקש מהרשם רשות לתקן את כתב הפירוט (סעיף 65 לחוק).

אם מתנהל בבית משפט הליך לפי החוק, בעל הפטנט יכול לבקש שבית המשפט יורה לתקן את כתב הפירוט (סעיף 190 לחוק).

את התיקונים שדורשים רשות: לאחר קיבול הבקשה, לאחר שהפטנט ניתן ובהליך בבית משפט – אפשר לבקש בשתי עילות:

א. העילה הראשונה עניינה תיקון טעות סופר. הרשם או בית המשפט ירשה תיקון כזה אם שוכנע שמדובר בטעות סופר בלבד. הרשם אף מוסמך לתקן מיוזמתו (ובהסכמת המבקש או הבעלים) טעות סופר בכתב הפירוט (סעיף 69 לחוק).

ב. העילה השנייה היא תיקון קל: הבהרה או סילוק שגיאה, או תיקון שמצמצם את התביעות (סעיף 65 לחוק). הרשם או בית המשפט ירשה את התיקון אם הוא אינו מרחיב את התביעות ואינו מוסיף דברים שלא נזכרו בעיקרם מלכתחילה (סעיף 66 לחוק). כל אדם רשאי להתנגד לתיקון על פי העילה השנייה (סעיף 67 לחוק). מיום שתיקון נרשם, רואים את כתב הפירוט המתוקן כאילו התקבל כך מלכתחילה (סעיף 71 לחוק).

לעיתים, לאחר קיבול בקשת פטנט, מוגשות לאחר מכן הן התנגדות למתן פטנט, הן בקשה לתקן את בקשת הפטנט. תקנה 102 לתקנות מסדירה את ניהול הדיון במצב זה. בתמצית, היא קובעת דרכים לוודא שהצדדים יהיו מודעים לקיום שתיהן ושהדיון בהן יהיה במשותף, ויש בה העדפה להקדים את ההכרעה בבקשה לתקן את בקשת הפטנט להכרעה בהתנגדות למתן הפטנט.

ערעור על החלטות רשם הפטנטים, זכות או רשות?

אף שהרשם הוא בעל תפקיד ברשות המבצעת, הדיון בבקשות אלו הוא מעין שיפוטי במובן זה שיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטות בהן. הערעור הוא בזכות או ברשות, בהתאם לשאלה אם הסתיים ההליך לפני הרשם (סעיף 174 לחוק). לפי תקנה 192 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: התקנות), סדרי הדין בערעור זה הם כמו אלה שבערעור על פסק דין של בית משפט השלום.

סעיף 174 לחוק הפטנטים קובע על אילו החלטות של רשם הפטנטים יש זכות לערער, ועל אילו נדרשת רשות לכך:

"(א) מי שרואה את עצמו נפגע על ידי החלטה של הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו לפי חוק זה, לרבות החלטה שלא לשמעו לפי סעיף 159, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט תוך המועד שנקבע.(ב) מי שרואה את עצמו נפגע על ידי החלטה אחרת של הרשם לפי חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט, לאחר שניתנה לו רשות לכך מאת בית המשפט או מאת הרשם.לענין סעיף זה, 'החלטה אחרת' – כל החלטה אחרת שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך שנערך בפני הרשם".

הכרעה בבקשה לתיקון בקשת פטנט מסיימת את הדיון בבקשה זו. מה הדין אם ההכרעה בבקשה לתיקון בקשת פטנט היא במהלך דיון בהתנגדות למתן פטנט? כדי להכריע בכך יש לפרש את המילה "הליך" בסעיף 174 לחוק.

המשיבה והיועץ המשפטי לממשלה טענו שהפרשנות הנכונה היא ש"הליך" לענייננו הוא כל הליך ההתנגדות למתן פטנט. המבקשת טענה שהבקשה לתיקון בקשת הפטנט היא "הליך" בין משום ש"הליך" כולל לפחות יחידה דיונית חשובה בהליך ההתנגדות למתן פטנט, בין משום שהבקשה היא הליך עצמאי אף אם הוגשה במהלך הליך ההתנגדות.

בית המשפט סבר כי המשמעות הלשונית של המילה עשויה לשאת את הפרשנויות השונות שהצדדים טוענים להן ולכן עבר לבחון את תכלית ההוראה (סובייקטיבית ואובייקטיבית).

נפסק כי התכלית הסובייקטיבית של סעיף 174 לחוק היא קיצור פרק הזמן של הליכים לפני הרשם בדרך של הפחתת האפשרויות לערער בזכות על החלטות ביניים עם הינתנן. אם רואים בכל אחת מהחלטות הרשם, זו בהתנגדות למתן פטנט וזו בבקשה לתיקון בקשת הפטנט, "הליך" נפרד שיש עליו זכות ערעור, התוצאה היא ערעור נוסף – על ההחלטה בבקשת התיקון – במהלך הדיון בפטנט והארכה של הדיונים לפני הרשם. לעומת זאת, פרשנות שרואה בבקשת התיקון "הליך ביניים" ב"הליך העיקרי" של התנגדות למתן פטנט, חוסכת ערעור בזכות ועשויה לקצר את הדיון הכולל בבקשת הפטנט. על כן נפסק כי התכלית הסובייקטיבית של סעיף 174 לחוק תומכת אפוא בפרשנות שמציעים המשיבה והיועץ.

נפסק כי בחוק הפטנטים בחר המחוקק שלא לקבוע זכות ערעור על החלטות הרשם לפי סוגן. על כן נפסק כי אף מטעם זה אין לקבל את הטענה כי על החלטה בעניין תיקון בקשת פטנט מוקנית תמיד זכות ערעור. יש לבחון את ההחלטה לפי חלקה בהליך.

על כן נפסק כי תולדות סעיף 174 לחוק מגלות את התכלית הסובייקטיבית של הסעיף. הן תומכות בפרשנות שלפיה החלטה בבקשה לתיקון בקשת פטנט שניתנה במהלך דיון בהתנגדות למתן פטנט, אינה מסיימת את הדיון ב"הליך" ואין עליה זכות ערעור.

בנוסף נפסק כי התכלית האובייקטיבית של סעיף 174 לחוק דומה אפוא לתכלית הסובייקטיבית שלו: צמצום הערעורים על החלטות ביניים של הרשם כדי לקצר את ההליכים לפניו ולייעל אותם.

רשות או זכות? מהי "החלטה אשר סיימה את הדיון בהליך" לפני הרשם?

סעיף 174 לחוק מבחין בין החלטות של הרשם לפי השפעתן על ה"הליך", אם סיימו אותו אם לאו. הבחנה זו דומה לאמת המידה הרגילה בסדר הדין האזרחי להבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת".

נפסק כי תכליות סעיף 174 לחוק תואמות את המגמה הכללית בסדר הדין האזרחי בעניין השגה על החלטות ביניים בהליך. חוקים חדשים בתחום הקניין הרוחני מפנים במפורש לסעיפים בחוק בתי המשפט שקבעו את ההבחנה הזו. מטעמים של הרמוניה חקיקתית סבר בית המשפט שיש להחיל בענייננו את אמת המידה האמורה מסדר הדין האזרחי.

בסדר הדין האזרחי מבחינים בין "פסק דין", שיש עליו ערעור בזכות, ל"החלטה אחרת", שנדרשת רשות כדי לערער עליה עם הינתנה. לשם כך בודקים אם תם הדיון בתביעה ובית המשפט סיים את מלאכתו. כדי לסווג החלטות שניתנו לפני שהדיון בתיק כולו הסתיים, מחילים את מבחן הסעד. לפי מבחן זה, "פסק דין" (או "פסק דין חלקי") הוא החלטה שבה "קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו", והחלטה שאין בה הכרעה בדבר הסעד הסופי היא "החלטה אחרת". ההחלה של מבחן הסעד היא מהותית: "[]אין נפקא מינה, מה שם ומה תואר ניתנו להחלטה על-ידי בית המשפט שנתן אותה. לא השם גורם, כי אם טיבה של ההחלטה מבחינת סיום מלאכת השיפוט בתיק" (ב"ש 1096/83 גמזו נ' גולוב, פ"ד לח(1) 29, 31 (1984)). את ההחלטה יש לבחון בקשר לתיק הנדון ולסעד שמבוקש בו.

בית המשפט העליון בחן את ההליך נושא הערעור בחינה מהותית ופסק כי לפנינו הליך עיקרי (התנגדות למתן פטנט) שנפתח בו הליך ביניים (בקשה לתיקון בקשת פטנט). כדי להחיל את מבחן הסעד יש לבחון את הסעד שהתבקש בהליך העיקרי. בהחלטה בבקשת התיקון אין הכרעה בדבר מתן הפטנט – לתת את כולו, לתת את חלקו או לסרב לתת אותו – והדיון בשאלה זו נמשך. על כן ההחלטה בבקשת התיקון היא החלטה אחרת (ולא פסק דין או פסק דין חלקי), ונדרשת רשות כדי לערער עליה.

נפסק כי הבחינה המהותית האמורה נכונה בכל מקרה שבו הבקשה לתיקון בקשת הפטנט באה בעקבות התנגדות למתן פטנט. סיווג מהותי של ההליך מוביל לכך שבקשת התיקון אינה עצמאית ואינה "הליך" לעניין סעיף 174 לחוק.

על כן נפסק כי החלטת סגנית הרשם בבקשת התיקון לא סיימה את ההליך לפניה. כדי להשיג על החלטה זו עם נתינתה היה על המבקשת לקבל רשות. למבקשת תעמוד הזכות לערער על החלטה זו בתום הדיון בהתנגדות למתן הפטנט.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?