ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, השופט ד"ר עמירם בנימיני (ת"א 2960/00) –  21.7.2010

תחום: פיצויים בגין גניבת עין והטעיה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת סימן מסחר

נושאים: השבת רווחים וחישובם

עובדות:

התובעת הינו חברת ורסצ'ה העולמית, הנתבעת עשתה שימוש בשם בלוגו ובסממני המסחר של ורסצ'ה העולמית. ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לעשות שימוש בסימני המסחר של התובעת, סממני המסחר של התובעת ובביטויים מטעים. כמו ניתן צו למתן חשבונות. פסק דין זה נוגע לעניין הסעדים הכספיים להם זכאית התובעת.

נפסק:

התביעה התקבלה:  נפסק כי הנתבעת לא הוכיחה כי החשבונות שהציגה נאותים ומשקפים את המציאות, במקרה זה יש לבסס את סכום ההשבה על בסיס כלל מכירותיה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגובה של 400,000 ₪.

נקודות מרכזיות

לא ניתן לפסוק פיצוי והשבה יחדיו

התובעת ביקשה מבית המשפט כי יורה על השבת רווחי הנתבעת ובו בזמן יפסוק לטובתה פיצוי ללא הוכחת נזק. בית המשפט קבע כי "גישה זו יש לשלול. משבחרה התובעת לילך בדרך של השבת רווחים, ההנחה היא כי היא ממצה בתרופה זו את הסכום המגיע לי בגין הפגיעה באינטרס המוגן. פסיקת פיצוי מעבר לכך תביא לכפל פיצוי, מה גם שהתובעת הודיעה שהיא בוחרת בהשבת רווחים ולא תתבע פיצוי בגין נזק" – יש לבחור אחת משתי דרכים אלו.

הנטל להוכיח את הנזק לצורך הפיצוי הכספי

בית המשפט מחדד שתביעה לפיצוי כספי צריכה להיות מבוססת על הנזק שנגרם לתובעת, על כן נטל ההוכחה במקרה זה הוא על התובעת. לא כל שכן, מוסיף בית המשפט ומזכיר כי "הפיצוי או ההשבה אינם נקבעים על פי אומדנא דדיינא, אלא שעל התובע להניח תשתית עובדתית לצורך הוכחתם" (הלכת נתן אסימוב).

הצגת חשבונות מהימנים ואופן חישוב הפיצויים

בית המשפט מזכיר כי הנטל להציג חשבונות מהימנים מוטל על הנתבע, אם הדבר לא כך, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע להגיש את חשבונותיו בצורה טובה יותר, או למנות חוקר מטעם בית המשפט לעריכת החשבונות, מכח תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי. נקעה כי אם בסופו של דבר המצב הוא שאין בידי בית המשפט חשבונות מהימנים שהגיש הנתבע ובהעדר ראיות ישירות בסיגיה זו, זכאי התובע להוכיח את הסכומים המגיעים לו באמצעות הבאת ראיות נסיבתיות או הערכות מומחים, במקרה זה נטל ההוכחה על התובע מופחת שכן מדובר בעובדות ונתונים המצויים בגדר ידיעתו המיוחדת של הנתבע (פס"ד ברלב).

זאת ועוד: כאשר הנתבע נמנע מלהציג חשבונות ומסמכים שאמורים להימצא בידו, בלא שהוא נותן לכך הסבר סביר, תחול ההלכה לפיה מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה הפועלת לטובתו; אם נמנע מלהביא ראיה שכזו – ניתן להסיק מכך כי אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו.

חישוב משך ההפרה

נקבע כי לאור העובדה שההפרה התגלתה לתובעת בסוף שנת 1999 ונפסקה בסוף שנת 2000, עם מתן צו המניעה הזמני, זו תחושב כתקופת ההפרה.

חישוב השבת רווחים

נקבע כי אין התובעת זכאית להשבת כל רווחי הנתבעת משיווק מוצריה, אלא אך ורק ל"אותם רווחים הנובעים מן ההתעשרות שלא כדין, ואשר באו לנתבעת מן התובעת, קרי: כתוצאה מניצול המוניטין של התובעת. ההנחה היא כי הנתבעת הייתה מוכרת בכל מקרה את מוצריה, וההשבה צריכה להתייחס רק לערך המוסף שהפיקה מניצול המוניטין של התובעת…"  נקבע כי בנסיבות המקרה, אין דרך לדעת בצורה מדוייקת מה הערך המוסף של השימוש המפר שעשתה הנתבעת במוניטין של התובעת. עוד מוסיף בית המשפט, כי לאור ההחלטה כי ההפרה תרמה באופן משמעותי לרווחי הנתבעת, קיים קושי אובייקטיבי להוכיח את מידת הנזק או הרווח והנתבעת עצמה גרמה לנזק הראייתי, אין להכשיל את תביעת הנפגע ודי לו שיביא נתונים שבאופן סביר ניתן להביאם תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר.

דוקטורינת הנזק הראייתי

כאשר נגרם לתובע נזק ראייתי באשמת הנתבע, יש להפוך את נטל הראיה ולהטילו על הנתבע. בעניינינו נקבע כי אין צורך לעשות שימוש בדוקטורינה זו שכן נטל הראיה ממילא על הנתבע, הרי ניתן צו למתן חשבונות.

גובה הפיצוי

בית המשפט קבע כי למרות שהיקף המכירות של הנתבעת עמד על כ-13 מיליון ₪, פיצוי של 400,000 ₪ הינו ראוי שכן הסעד העיקרי הינו צו המניעה הקבוע. בית המשפט מבהיר כי ההפרה לה זכאית התובעת לסעדים היא רק זו שבוצעה בין גילוי ההפרה למתן צו המניעה ולא מן ההפרות הקודמות שעימה השלימה התובעת במשך שנים.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?