בקשה לרישום סימן מסחר שנדונה בפני רשם סימני המסחר אסא קלינג. ביום 12.9.2013 ניתנה החלטה בתיק.
העובדות: בקשה לרישומו של סימן מסחר תלת ממדי אשר נתבקש לרישום בסוג 33 הכולל משקאות אלכוהוליים (ראו תמונתו לעיל). הבקשה סורבה על ידי מחלקת סימני מסחר, אשר קבעה כי בהיותו דמות תלת ממדית של אריזת משקה אלכוהולי, נעדר הסימן אופי מבחין אינהרנטי כנדרש בהתאם לסעיף 8(א) לפקודת סימני מסחר.
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה. נפסק כי הסימן רכש אופי מבחין וכי אין לו תפקודו פונקציונאלי מיוחד או ייחוד אסתטי.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

סימני מסחר תלת ממדיים

נפסק כי סימני מסחר תלת ממדיים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות, והן: סימנים המהווים את המוצר עצמו, סימנים המהווים את אריזת המוצר וסימנים אשר אינם קשורים למוצר כלל, בין אם הם מחוברים אליו ובאין אם נפרדים ממנו.

סימנים הנוגעים לאריזות ולמוצר עצמו

הרשם מאזכר את עניין ע"א 3776/06 עין גדי קוסמטיקס נ' רשם הפטנטים, פורסם באתר נבו (2008) (להלן: "עניין עין גדי") שם דן בית המשפט העליון בחלוקה זו בין מוצר ואריזה של מוצר ובשאלה האם היא גוררת בהכרח התייחסות שונה לבחינת הכשירות לרישום של סימנים הנוגעים למוצר ושל סימנים הנוגעים לאריזות:
"אכן, יש יסוד להבחנה בין הקריטריונים הנדרשים לשם רישומה של צורת מוצר כסימן מסחר לבין הקריטריונים הנדרשים לשם רישומה של אריזת מוצר כסימן מסחר. כך למשל, עוצמתו של החשש מפני פגיעה בתחרות באמצעות רישומה של אריזה כסימן מסחר פחותה מעוצמתו של חשש זה בהקשר של רישום סימן מסחר ביחס לצורתו של מוצר (להרחבה בעניין זה ראו פסקאות 12-11 ו-32 לפסק הדין בעניין טופיפי). מאידך, קיימים שיקולים נגדיים התומכים בעמדה לפיה המבחנים לרישום בשני המקרים צריכים להיות דומים, ועיקרם הוא, שהמבחנים לעניין רישומם של סימני מסחר תלת ממדיים צריכים להיות פשוטים וקלים וכי יש להימנע, ככל הניתן, מיצירתן של אבחנות דקות וקשות ליישום." 
עיקר הדיון בעניין טופיפי נסב על שאלת כשירות צורתו התלת ממדית של מוצר לרישום כסימן מסחר לגביו מצא  בית המשפט העליון קשיים העומדים ביסוד ההכרה בו כסימן מסחר:
"המונופולין לו זוכה בעל הסימן ביחס לצורתו התלת ממדית של המוצר מעורר קשיים ניכרים. הטעם לכך נעוץ בהבדל בסיסי בין סימני המסחר הקונבנציונאליים, הכוללים מילים וסמלים דו ממדיים, לבין סימנים המורכבים מצורתם התלת ממדית של  מוצרים. תפקידם של סימנים מהסוג הראשון מתמצה בסימון מקורו של המוצר עליו הם מוטבעים, הא ותו לא. לעומת זאת, לצורתו של המוצר יש, על פי רוב, תפקיד עצמאי החורג מן התפקיד המיועד לסימן מסחר. פעמים רבות מוכתבת צורת המוצר משיקולים פרקטיים, בין שיקולים פונקציונאליים ובין שיקולים אסתטיים. בדברינו על שיקולים פונקציונאליים, מתכוונים אנו לכך שצורת המוצר מיועדת לאפשר את פעולתו התקינה של המוצר ולהשיג תוצאה טכנית או הנדסית מסוימת. לעתים, לא ניתן כלל לייצר את המוצר אלא בצורה תלת ממדית מסוימת. כך למשל, צמיג רכב לא יוכל למלא את ייעודו אלא אם צורתו תהא עגולה. במקרים אחרים ניתן אמנם לייצר את המוצר במספר צורות תלת ממדיות, אלא שאימוץ צורה מסוימת תאפשר ייצור יעיל יותר של המוצר ביחס ליתר הצורות האפשריות. בדברינו על שיקולים אסתטיים מתייחסים אנו לכך, שעל אף שצורה מסוימת של המוצר אינה נדרשת לשם השגת תוצאה פונקציונאלית כלשהי, הרי שלאותה צורה נודעת עדיפות על פני צורות אפשריות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפותיו של ציבור הצרכנים הרלוונטי" (בפסקה 10 לפסק הדין) 
נפסק כי על מבחני הכשירות לרישום כלל סוגי הסימנים התלת ממדיים להתרחק מאבחנות דקות וקשות ליישום. בצד זאת, כפי שעמד על כך בית המשפט העליון הן בעניין טופיפי והן בעניין עין גדי, לא ניתן להתעלם מכך שכאשר מדובר באריזה עצמת החשש מפני פגיעה בתחרות באמצעות רישומה של אריזה כסימן מסחר פחותה מעוצמתו של חשש זה בהקשרו של רישום סימן מסחר ביחס לצורתו של מוצר. על פי רוב, כאשר מדובר באריזה, פתרון סוגיות אלה פחות קשה לפתרון מאשר בקשר עם מוצר. כך למשל, בדברינו על שיקולים פונקציונאליים, אין ספק כי מטרת האריזה היא להכיל את המוצר, אך אבחון היבטי הצורה החורגים ממטרת ההכלה גרידא יהיו, על פי רוב, קלים יותר להפרדה מאשר במקרה של המוצר. כך, על פי רוב שאלת הכרת הציבור הרלבנטי את האריזה כסימן מסחר או לחלופין כהעדפת צורת אריזה אחת על פני שניה המושתתת על טעמים של אסתטיקה או פונקציונאליות (השייכים לתחום רישומם של מדגמים), תדרוש אבחנה שונה.

אופי מבחין ביחס לסימן תלת ממדי

נפסק כי הוראות הפקודה באשר לכשירות רישום סימני מסחר אינם קובעים כללים נפרדים לגבי רישום סימני מסחר תלת ממדיים. בכלל זה נמנית גם שאלת האופי המבחין כדרישת סעיף 8(א), לגביה קבע בית המשפט העליון בעניין טופיפי שלגבי מוצר לא יכול שיהיה אופי מבחין אינהרנטי אך לא קבע מסמרות אלה באשר לכשירות צורת אריזה.
הסימן המבוקש בענייננו הוא צורת אריזתו של משקה אלכוהולי אותו משווקת המבקשת באמצעות בקבוק שקוף, מעוגל, בעל מדליון המוטבע בחזיתו וסוגר עגול ורחב בראשו.
נפסק כי ביחס לאופי מבחין נרכש, יש לבחון את תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום לה זכה והמאמץ שהשקיע בעל הסימן ביצירת קשר בין המוצר ליצרן.
במקרה שלפנינו, הרשם פסק כי לאור משך השימוש הארוך וההיקף הגדול של הפרסומים, אכן נוצרה בקרב הציבור הכרה של הסימן המבוקש, ובמילים אחרות, רכש לו הסימן אופי מבחין.

מבחן השפעה על תפקודו הפונקציונאלי

כאשר מדובר בסימן תלת ממדי לא ניתן להסתפק בשכנוע כי נרכש אופי מבחין מבלי לבחון האם יש לעיצובו השפעה על תפקודו הפונקציונאלי או להביא  לייחוד אסתטי.
כדי להכריע האם צורה הנה בעלת תפקיד פונקציונאלי, יש לבחון האם יש בצורה מסוימת זו כדי להביא לתועלת ביחס לחלופות עיצוב אחרות. משמעותה של תועלת בהקשר זה הנו תפקוד טוב יותר, אמינות גבוהה יותר או עלויות ייצור נמוכות יותר.
נפסק כי במקרה הנדון, ספק אם יש בצורתו של הבקבוק כדי לתרום ולהביא לו תועלת ביחס לחלופות עיצוב אחרות. על אף צורתו הפשוטה אין בבקבוק נשוא הבקשה ייחוד כלשהו מן הבחינה הפונקציונאלית המקנה לו יתרון על פני עיצוב שונה. לפיכך, הרשם קיבל את הטענה כי עיצובו הפשוט בהכרח אינו נגזר מתפקיד פונקציונאלי ממשי.

מבחן השפעה הייחוד האסתטי

בדומה לדרישה להעדר תפקיד פונקציונאלי, כך גם נדרש הסימן להיות נעדר תפקיד אסתטי ממשי. סימן מסחר שלצורתו עדיפות על פני צורות אפשריות אחרות בשל טעמים אסתטיים והעדפותיו של ציבור הצרכנים הרלוונטי, אף הוא לא ייחשב ככשיר לרישום.
נפסק כי בחינת הבקבוק במקרה הנדון מראה כי המדובר בבקבוק שקוף, מעוגל המזכיר בקבוק תרופות ישן ללא אלמנטים בולטים המושכים את העין בשל עיצובם. לבקבוק פרופורציות מיוחדות בין הצוואר, המכסה וגוף הבקבוק. בשיפולי הצוואר מוטבע המדליון הנדון לעיל. הרשם לא מצא בחוזי זה של הבקבוק  חריג אשר היה מקנה לו תפקיד אסתטי הגורם להסב תשומת לבו של צרכן מהציבור מטעמים אסטתיים, להבדיל מטעמים של זיהוי הטובין עם מקורם.
שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?