משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: בית המשפט המחוזי מרכז

19 ביולי, 2015,

0 תגובות

למצולם אין זכויות בצילום

למצולם אין זכויות בצילום
תביעה שהוגשה על ידי ארז ערג'י כנגד 1. ציון עוזרי, 2. עיריית רחובות, 3. ידיעות אחרונות בע"מ, 4. שלומית פרומר, 5. רשת שוקן בע"מ, 6. גל גפן רשת מקומונים. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט אורן שוורץ. ביום 17.7.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: בקשה לסילוק על הסף של התביעה ולחילופין העברתה אל בית משפט השלום, בטענת חוסר סמכות עניינית. הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מספר 5, רשת שוקן בע"מ. לטענת הנתבעים לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה. הטעם לכך הוא שסכום התביעה נמוך מגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. יתר עילות התביעה כנגד הנתבעים 2 – 6 הינן בגין עוולת לשון הרע. הואיל וטענות התובע המבוססות על פגיעה ב זכות יוצרים, אינן מקימות עילה, הרי שדין התביעה להימחק על הסף או להיות מועברת אל בית משפט השלום, לו הסמכות העניינית לדון בתביעה.
 
התביעה נסובה סביב תצלום שצילם הנתבע 1, מר ציון עוזרי. מר עוזרי, הצלם, הפיץ את התצלום לצדדים שלישיים, ביניהם הנתבעים 2 - 6, אשר עשו שימוש כזה או אחר בתצלום. 
 
במסגרת התביעה דנן, טען התובע כי זכות היוצרים בתצלום הינן שלו בלבד. מכאן שהשימוש שעושה מר עוזרי בתצלום הינו שימוש שמפר את זכות היוצרים של התובע. 
 
התובע עתר למתן סעד הצהרתי, לפיו יוצהר שזכות  היוצרים בתצלום שייכות לתובע בלבד. עוד עתר, כי יינתן צו מניעה כנגד המשך השימוש בתצלום ואף יפסקו לזכותו פיצויים בגין עוולת לשון הרע בגין כל שימוש ושימוש שבוצע בתמונה. רכיב הסעד הכספי בתביעה הועמד על סך 1,950,000 ₪ וכך גם הוערכה התביעה למתן חשבונות, בגין השימוש שנעשה בתצלום.
 
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה. נפסק כי עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים נדחית. בית המשפט הורה שהתביעה תועבר לעיונה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, כב' השופטת דפנה בלטמן, על מנת שתקבע לאיזה מבתי משפט השלום במחוז מרכז תועבר התביעה דנן. 
בנוסף, בית המשפט חייב את התובע לשאת בשכר טרחת באי כוח התובעים בסך 3,000 ₪ לכל אחד ואחד מחמשת הצדדים המיוצגים. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

12 ביולי, 2015,

0 תגובות

היקף ההגנה על מותג ומתן חשבונות

היקף ההגנה על מותג ומתן חשבונות
תביעה שהוגשה על ידי חברת סחוט טרי (2007) בע"מ כנגד 1. אקו אלפא בע"מ; 2. אביבה חרסונסקי; 3. אהוד חרסונסקי; 4.  תפוז טרי בע"מ; 5. ערן חרסונסקי; 6. יחיא גבריאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט פרופ' עופר גרוסקופף. ביום 15.6.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: עניינה של התובענה בטענתה של התובעת, חברת סחוט טרי, כי הנתבעים עשו שימוש בקניינה הרוחני והפרו את זכויותיה בשם המסחרי "סחוט טרי", כאשר ייצורו, שיווקו, הפיצו ומכרו מיץ טבעי תחת מותג זה גם לאחר שמכרו את זכויותיהם בו לחברת פריפר, אשר נרכשה במסגרת הליכי פירוק על ידי התובעת. בשלב הראשון התבקש בית המשפט לתת צו למתן חשבונות אשר יחייב את הנתבעים למסור לתובעת את כל המידע הרלוונטי באשר למכירת ושיווק המיצים תחת המותג "סחוט טרי".
 
תוצאות ההליך: דין התביעה נגד הנתבעת 1 והנתבע 3 להתקבל. לעומת זאת יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2, 4 – 6.
 
ניתן בזאת צו למתן חשבונות המורה לנתבעת 1 ולנתבע 3 לגלות בתצהיר ערוך על ידי רואה חשבון את הפרטים הבאים:
א. היקפי המכירות של מיצי פירות שבוצעו על ידם בתקופה שבין ה- 1.7.2007 לבין ה- 31.12.2009. ככל הניתן תבוצע הפרדה בין מכירות של בקבוקי משקה (1/2 ליטר) למכירה של גלונים (5 ליטר). 
ב. ההכנסות שהתקבלו מהמכירות המפורטות בסעיף (א) לעיל, וההוצאות שהוצאו לצורך ייצור מיצי הפירות ומכירתם.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

5 באפריל, 2015,

0 תגובות

גניבת עין בסימנים "בית בכפר" למול "הבית בכפר סבא"

תביעה שהוגשה על ידי חברת בית בכפר שירותי ניהול (לבתי אבות וחברות בניה) בע"מ וחברת בית בכפר כפר סבא בע"מ כנגד חברת משכנות כלל - מגדלי הים התיכון בע"מ, חברת חצרות הדר בע"מ וחברת מג'יקפיוצ'ר בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט יחזקאל קינר. ביום 26.2.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: התובעות מפעילות חמישה בתי דיור מוגן הפועלים כולם תחת המותג "בית בכפר" והן בעלות של סימן מסחר "בית בכפר" בסוג 43 עבור ניהול והפעלה של בתי אבות, ודיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת. סימן מסחר זה נרשם ועימו תנאי כי רישום הסימן לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה בית בנפרד, אלא בהרכב הסימן.
 
הנתבעות הן הבעלים והמפעילות של רשת בתי הדיור המוגן "מגדלי הים התיכון" והן החליטו לעשות שימוש במילה "הבית" בצירוף מיקומו הגיאוגרפי של כל בית דיור מוגן. כך יצא כי שמו של בית הדיור המוגן בכפר סבא הוא "הבית בכפר סבא", ומכאן עיקר התביעה. 
 
התובעות טוענת כי בהתנהלות זו יש הפרה של סימנה המסחרי. לטענת הנתבעות אין המדובר בהטעיה או בהפרת סימניה המסחריים של התובעות אלא בשימוש לגיטימי במונח "בית" שהוא מונח גנרי.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבל באופן חלקי. התביעה בעילה של גניבת עין התקבלה ויתר העילות נדחו.
 
ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעות לעשות שימוש בצירוף "הבית בכפר סבא", אלא אם התקיים אחד מהתנאים החלופיים הבאים:
1. הפרסום אינו ייחודי ובלעדי לבית בכפר סבא של רשת מגדלי הים התיכון.
2. לגבי פרסומים ייחודיים ובלעדיים לבית בכפר סבא של רשת מגדלי הים התיכון: א. בפרסום יופיע שם רשת "מגדלי הים התיכון". ב. בכל מקום בו יופיע בפרסום הצירוף "הבית בכפר סבא", תופיע בצמוד אליו התוספת "מגדלי הים התיכון". 
3. בכל מקום בו ייאמר בפרסום "הבית בכפר סבא", תתווסף בצמוד אליו (לפני או אחרי, אך ללא מלים מפרידות) התוספת "מגדלי הים התיכון" או "(מ)רשת מגדלי הים התיכון".
 
בהתחשב בדחיית מרבית טענות התובעות מחד, ובקבלת טענה אחת שלהן מאידך, וכן בהתחשב בסעדים המוגבלים שניתנו, לא מצא בית המשפט מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

11 במרץ, 2015,

0 תגובות

מוניטין במוצר שלא שווק המהווה המשך לקו מוצרים קיים

מוניטין במוצר שלא שווק המהווה המשך לקו מוצרים קיים
תביעה שהוגשה על ידי חברת ציפי דבש בע"מ כנגד חברת שמיכות מורן מ.ד. בע"מ, דני דלל, מזל דלל, איי בייבי (יבוא ושיווק מוצרי תינוקות) בע"מ ויצחק סופר. התביעה התנהלה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט פרופ' עופר גרוסקופף. ביום 29.1.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: ב- 9.6.2009, דינה דבש העבירה למפעל בסין עיצוב של דגם חדש למצעים המכונה "דובוני היער". אולם בעקבות הנתק שנוצר בסוף שנת 2009 בין המפעל הסיני לבין דבש, לא יוצר דגם זה על ידי המפעל הסיני בעבור דבש.
 
ב- 17.11.2009 הגישה דבש בקשה לרישום מדגם על מצעים ביחס לדגם המכונה "דובוני היער". יצוין כי בקשת המדגם התייחסה לדגם שונה במקצת מזה שצורף למייל מה- 9.6.2009 (כך, למשל, בדגם זה שלושה פרפרים, ולא שניים). הבקשה לרישום מדגם התקבלה ביום 11.8.2011, כשלמדגם ניתן תוקף מיום הבקשה. 
 
אין חולק כי דבש מעולם לא ייבאו ושיווקו בארץ את הדגם "דובוני היער". 
 
הנתבעים הזמינו משלוח מהמפעל הסיני שהגיע בסוף אפריל 2012, ונמכר בתוך חודש – חודשיים. בין הסטים של מצעי התינוקות שהגיעו במשלוח זה היו גם מצעים מדגם "דובני היער", שיוצרו על ידי המפעל הסיני, לפי הזמנתו של מר יצחק סופר. 
נטען על ידי הנתבעים כי דגם "דובני היער" נבחר על ידי מר סופר מבלי שידע שהוא דגם השייך לדבש.
 
מכאן התביעה שבמסגרתה התבקש סעד כספי של 1,992,338 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לדבש והפגיעה במוניטין שלה. כן התבקש צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לייצר, לשווק ולמכור את דגם "דובוני היער". 
 
להלן תמונת המדגם לצד תמנת המוצר המפר:
תמונות השוואה
 
תוצאות ההליך: התביעה כנגד הנתבעים 4, 5 התקבלה, בית המשפט חייב את הנתבעים 4 ו-5 בפיצוי התובעת בסכום של 50,000 ש"ח כפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת מדגם וגניבת עין.
התביעה כנגד הנתבעים 1 – 3 נדחית.
 
בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שכל הנתבעים יוצגו יחדיו, שדחיית התביעה נגד דלל היא משיקולים ראייתיים, ושדומה כי התביעה לא הייתה מוגשת אלמלא הסכסוך בין דבש לבין דלל, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

8 במרץ, 2015,

0 תגובות

הפרת מדגם של מכנסי ג'ינס

הפרת מדגם של מכנסי ג'ינס
בקשה לצו מניעה זמני שהוגשה על ידי Diesel Spa, פולימוד (1994) בע"מ כנגד הודיס בע"מ, מריאנו קרפ ויוסף שאשא גביזון. הבקשה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט יעקב שפסר. ביום 2.2.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
המבקשות יוצגו על ידי עו"ד ישראל שדה ועו"ד עמיר פרידמן, המשיבים יוצגו על ידי עו"ד ערן סורוקר ועו"ד הילה מורן צ'רני.
 
העובדות: בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים למכור, לשווק או לפרסם דגם מסוים של מכנסי ג'ינס המשווק כיום על ידם, ואשר, לטענת המבקשות, מפר שני מדגמים רשומים (50526, 51959, (המכונים "פאיזה")) הנמצאים בבעלות המבקשת 1, לפי סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים. כמו כן, נטען על ידי המבקשות כי שיווק דגם הג'ינס  האמור על ידי המשיבים מבסס אף עוולה של גניבת עין, לפי חוק עוולות מסחריות. 
 
לתמונות הדגמים ראו:
 
תמונות השוואה
 
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה. ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבים לעשות כל שימוש, בעיצובי מכנסיים מושא המדגם הרשום שמספרו  51959.
בנוסף הורה בית המשפט כי על המשיבות לאסוף את כל המוצרים המפרים לכאורה אשר נמסרו להפצה לחנויות, לספקים, לגורמים שלישיים, למשווקים למיניהם ו/או המופצים ישירות על ידי המשיבים.
 
נפסק כי צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, כפוף להפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית אוטונומית צמודה בסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט. 
בנוסף נפסק כי המשיבים ישלמו הוצאות המבקשות בהליך זה בסך של 20,000 ש"ח.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

5 בנובמבר, 2014,

0 תגובות

תקיפה עקיפה בתביעה להפרת מדגם

ערעור בתחום המדגמים שהוגש על ידי חברת אורן יורם אריזות בע"מ, המשיבים בערעור הם שקולניק ח.י בע"מ, שקולניק ח.י, חיים שקולניק, יוסף מסלם, איפאפלסט בע"מ ומשה אשכנזי. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.10.2010 בת.א. 21130-06-09, שניתן על ידי כבוד השופטת א' שטמר.

הערעור נדון בבית המשפט העליון, בפני כבוד הנשיא אשר גרוניס, כבוד השופט חיים מלצר וכבוד השופט אורי שהם. ביום 2.11.2014 ניתן פסק הדין בתיק.

 

העובדות: ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר) שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיבים בגין הפרת מדגם רשום.

המערערת היא בעליו של מדגם רשום על דגם מסוים של שקיות. המדגם נרשם בשנת 2007. בעלי הדין חלוקים ביחס לשאלה מהם הפרטים בשקית שנהנים מהגנת המדגם.

המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים, שהינם יצרני שקיות, בגין הפרת המדגם. המשיבים לא הכחישו שייצרו שקיות, אלא שלעמדתם השקית לא הייתה כשירה מלכתחילה להירשם כמדגם, בשל היעדר מקוריות או חידוש. כן גרסו המשיבים כי פגמים שונים בפנקס ובתהליך הרישום מצדיקים את ביטול המדגם. לטענתם, המדגם הרשום אינו משקף את צורת השקיות שבלב המחלוקת. זאת, שכן לפי גירסתם, לתיק המדגם צורף במירמה שרטוט ובו מסומן בפינות התחתונות של השקית תפר משולש בקו רציף וברור, שלא היה קיים בשרטוט המקורי.

 

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי קבע, כי המסמך שבו סומן התפר המשולש בקו רציף אכן אינו חלק מתיק המדגם. עם זאת, נקבע כי לא הוכח שהמסמך צורף במירמה. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי פגם נוסף בתיק רישום המדגם טמון בכך שתהליך העבודה אינו משתקף ממנו במלואו. זאת, משום שלאחר שהוגשה הבקשה לרישום המדגם הודיעה בוחנת המדגמים למערערת כי קיים כבר מדגם רשום שלאורו אין בחפץ נושא הבקשה חידוש או מקוריות כנדרש. לאחר חילופי דברים נוספים, עולה מן התיעוד בתיק רישום המדגם כי ניתנה למערערת תעודת רישום מדגם. זאת, מבלי שבתיק נמצא הסבר כלשהו לשינוי שחל בעמדת הבוחנת.

בשאלת קיומם של חידוש או מקוריות במדגם קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת לא הצליחה להזים את ראיות המשיבים כי אין חידוש במדגם. מסקנתו הסופית של בית המשפט המחוזי לפיכך הייתה כי יש לדחות את התביעה ולבטל את המדגם. יוער, כי בית המשפט המחוזי התייחס, מעבר לצורך, גם להתקיימות הגנת הפונקציונליות, לפיה הגנת המדגם תישלל מחפץ שצורתו מוכתבת מן הפונקציה שעליו למלא. לעניין זה נקבע כי לא הוכח שתפר המשולשים הוא הדרך היחידה ליצירת בסיס רחב לשקית, ועל-כן אין ההגנה האמורה עומדת למשיבים.

 

תוצאות ההליך: דין הערעור להידחות. נפסק כי המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 40,000 ש"ח.

 

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

 

20 בינואר, 2014,

0 תגובות

הפרת סימן מסחר בשגגה והפרת זכויות יוצרים בתמונות

שתי תובענות אשר נדונו במאוחד: התביעה הראשונה הוגשה על ידי אפולו אדקס בע"מ, פרומו פולו בע"מ ופולו אוניברסל בע"מ כנגד שווק ישיר – קראוס בע"מ. התביעה השנייה הוגשה על ידי שיווק ישיר - קראוס בע"מ נגד אפולו אדקס בע"מ, פרומו פולו בע"מ ופולו אוניברסל בע"מ. התביעות נדונו בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופטת עירית וינברג-נוטוביץ. ביום 30.12.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: במסגרת התביעה הראשונה הוגשה על ידי אפולו נגד שיווק ישיר, נטען לזכויות קניין רוחני בתיק גב שיוצר עבור אגד. לטענת אפולו, שיווק ישיר הפרה סימן מסחר עת ייצרה ושיווקה תיק גב דומה עבור אגד תוך שימוש בסימן המסחר הרשום של אפולו - POLO STAR.
 
במסגרת התביעה השנייה שהוגשה על ידי שיווק ישיר נגד אפולו נטען כי אפולו הפרה זכויות יוצרים בכך שהעתיקה ללא רשות תמונות וקטעים עיצוביים מקטלוג של שיווק ישיר לקטלוג שהוציאה, ובכך שעשתה שימוש בתמונות בקטלוג ובאתר האינטרנט שלה.
 
תוצאות ההליך: תביעת אפולו בגין הפרת סימן מסחר ועילות נוספות נדחתה. נפסק כי אפולו תישא בהוצאות שיווק ישיר, לרבות שכר-טרחת עורך-דין, בסך 25,000 ₪.
 
תביעת שיווק ישיר בגין הפרת זכות יוצרים התקבלה, בית המשפט הורה לאפולו לשלם לשיווק ישיר פיצוי בסך של 24,000 ₪. 
בנוסף, ניתן בזאת צו מניעה קבוע, האוסר על אפולו לעשות שימוש בתמונות ובלקטים המופיעים בקטלוג 2009 של שיווק ישיר.
ובנוסף חייב בית המשפט את אפולו בהוצאות שיווק ישיר (כולל שכר-טרחת עורך-דין) בסכום כולל של 10,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

16 בינואר, 2014,

0 תגובות

אין סוד מסחרי ביחס לפרטי ספקים שהועברו לעמיל מכס

תביעה שהוגשה על ידי חברת ארט יודאיקה בע"מ כנגד ג. טלי עד שינוע בע"מ, אברהם דביר ורימון יודאיקה ירושלים בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט יחזקאל קינר. ביום 26.12.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה שעיקרה טענה לגזל סוד מסחרי, שהוא פרטיהם של ספקים מחו"ל, וטענה להפרת חובות עמיל מכס כשלוח של היבואן, הבאה לידי ביטוי בעשיית שימוש לרעה בפרטים הנ"ל. 
הנתבעים 1, 2 שימשו כעמיל מכס של ארט יודאיקה. במסגרת פעילות זו העבירה ארט יודאיקה לידי טלי עד ודביר מסמכי יבוא, רשימות ספקים ומסמכים מסחריים מסוגים שונים, הכוללים לטענת ארט יודאיקה סודות מסחריים. הנתבעת 3 היא מתחרה של ארט יודאיקה והיא עובדת עם הנתבעים 1,2 שהפסיקו לעבוד עם ארט יודאיקה.
 
ארט יודאיקה טענה בתביעתה כי הנתבעים עשו שימוש במידע שהגיע לידיהם בפעילותם כעמילי מכס על מנת להגיע לספקי ארט יודאיקה. נטען גם כי רימון יודאיקה הזמינה מספק הטקסטיל העתק של מוצרים שארט יודאיקה מייצרת אצל אותו ספק.
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. מאחר ונקבע כי הנתבעים הפרו את חובת השליחות לא ניתן צו להוצאות.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

16 באוקטובר, 2013,

0 תגובות

הפרת זכות יוצרים בצילומי קטלוג

הפרת זכות יוצרים בצילומי קטלוג
תביעה שהוגשה על ידי מזל יפה תשובה כנגד אורן אוסי. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז בפני השופט יחזקאל קינר. ביום 6.10.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה להפרת זכות יוצרים ב 200 בצילומים ששולבו במצגת אחת, של קישוטי מכוניות חתן וכלה, סידורי פרחים וזרי כלה שצולמו על ידי הנתבע בהיותו עובד של התובעת, בחנות הפרחים שלה. לאחר סיום עבודתו של הנתבע אצל התובעת, הוצגו צילומים אלה על ידו לקונים פוטנציאליים בחנות הפרחים שפתח. 
 
סכום התביעה היה 700,000 ₪.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, נפסק כי הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובעת בצילומים. 
ניתן צו מניעה מלעשות כל שימוש בצילומים שהיו מצויים בקטלוג התובעת. 
בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

28 באוגוסט, 2013,

0 תגובות

הפרת פטנט במגב שטיפת רצפה

הפרת פטנט במגב שטיפת רצפה
תביעת הפרת פטנט שהוגשה על ידי דוד בכר ודרור בכר כנגד המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופטת הדס עובדיה. ביום 8.8.2013 ניתן פסק הדין בתיק.
 
 
העובדות: בבעלות התובעים פטנט ישראלי שמספרו 128361 שעניינו "תפס מטלית עבור מגבי שטיפת רצפה". בבקשת הפטנט צויין שמטרתו היא לשפר את פטנט קודם שהיה בבעלות התובעים שתוקפו פג בשנת 2006. 
 
הנתבעת מייצרת ומשווקת את המגב ששמו המסחרי "מגב הקסם". בטרם החלה הנתבעת בייצור "מגב הקסם", ביצעה חיפוש פטנטים כדי לבדוק את קיומם של פטנטים רשומים שמונעים את ייצורו. בנוסף קיבלה חוו"ד מעורך פטנטים לפיה "מגב הקסם" אינו מפר את זכויות התובעים.
 
התובעים טוענים שביצור, שיווק והפצת "מגב הקסם" על ידי הנתבעת היא מפרה את עיקר אמצאתם המוגנת בפטנט השני.
 
התובעים, עותרים למתן סעדים בגין הפרת פטנט רשום ועילות נוספות שבתחום הקניין הרוחני כנגד הנתבעת. הסעדים הנתבעים הם צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, פיצוי ושיפוי כספי.
 
הנתבעת טוענת שראוי לדחות את התביעה הן בהיעדר תוקף לפטנט השני בשל היעדר חידוש והיעדר התקדמות המצאתית, והן באשר "מגב הקסם" אינו מפר את הפטנט השני, אפילו אם יקבע שהפטנט בתוקף.
 
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת בדבר חוסר כשרות הפטנט להירשם כפטנט ואולם דחה את טענת התובעים על הפרת הפטנט על ידי הנתבעת. 
 
בנוסף נפסק כי התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

25 ביוני, 2013,

0 תגובות

אין זכויות יוצרים ברעיון לבנק די אן אי לכלבים

אין זכויות יוצרים ברעיון לבנק די אן אי לכלבים
ערעור שהוגש על ידי עיריית פתח תקוה כנגד הרי זיסו. הערעור נדון בבית המשפט העליון בפני הרכב הכולל את השופטת מ' נאור, השופט ס' ג'ובראן והשופט נ' סולברג. ביום 20.5.2013 ניתן פסק הדין בערעור.
הערעור הוא על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 1052-10-08 [פורסם בנבו] מיום 20.02.2011 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' שטמר.
 
העובדות: המשיב הגה רעיון לזיהוי הצואה ולאיתור בעלי הכלבים הסוררים, והציגוֹ לפני המופקדים על הנושא במספר רשויות מקומיות, בתחילה בראשון לציון ובפתח תקווה.
 
בעתירתו לבית המשפט המחוזי ביקש המשיב סעד הצהרתי על כך שהוא בעל זכות היוצרים ברעיון, וטען כי עיריית פתח תקווה הוליכה אותו שולל הציגה בפניו מצגים כוזבים, על מנת שיסתמך עליהם, כדי לקבל ממנו את פרטי הרעיון והפיילוט, ולאחר לימודם והפנמתם, הפסיקה את ההתקשרות עימו. 
 
פסק הדין של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתו של מר הרי זיסו למתן סעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכויות היוצרים ברעיון לאיתור כלבים שבעליהם השאירו את גלליהם ברשות הרבים, באמצעות בדיקת DNA, רעיון שלימים יוּשׂם על-ידי עיריית פתח תקווה.
 
תוצאות ההליך: הערעור מתקבל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מבוטל. נדחתה בקשת המשיב להצהיר כי הוא בעל זכות יוצרים ברעיון. 
 
נפסק כי אין זכות יוצרים ברעיון ולא בתהליך ושיטת ביצוע וכי עיריית פתח תקווה יִשמה את הרעיון שהגה המשיב, אך לא העתיקה את דרך ביטויו של הרעיון.
 
בנוסף חייב בית המשפט את המשיב בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור