משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: די.בי.אס. שרותי לווין

28 באוקטובר, 2015,

0 תגובות

תוכנה המאפשרת הורדת סרטים והפרה של זכויות יוצרים – לא תחסם

תוכנה המאפשרת הורדת סרטים והפרה של זכויות יוצרים – לא תחסם
בקשה לסעד זמני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתרו שבעה גופי הפקה ותקשורת ("המבקשות") לצווי עשה וצווי מניעה זמניים נגד המשיב 1 ("פלוני אלמוני") ונגד גופי אינטרנט שונים ("המשיב" ו"המשיבות" בהתאמה), מתוך מטרה להפסיק את השימוש בתוכנה או אפליקציה (להלן: "פופקורן") אותה "מוריד" הגולש למחשבו לרבות לטאבלט, אשר באמצעותה ניתן לבחור ולצפות, בין בזרימה ישירה ובין בהורדתם למחשב, בסרטים וביצירות שהמבקשות טוענות לזכויות יוצרים בהם. 
 
המשיב 1 הוא הבעלים והמפעיל של אתרי פופקורן. בהתאם להוראות חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, למבקשות זכות יוצרים בהפקות ו/או יצירות המפורטות בבקשה, אשר הופקו או יוצרו על ידי המבקשות 2 – 7 (להלן: "היצירות"), ואף אחת מהן לא העניקה למשיב 1 או למשיבה רשות לעשות שימוש ביצירות באמצעות אתרי או תכנת פופקורן. בכך מפר משיב 1 את זכות היוצרים של מבקשות 2 – 7, כמשמעות המונח "הפרה" בחוק זכות יוצרים, ואף עושה עושר ולא במשפט על חשבון המבקשות כמשמעותו בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979.
 
חרף בקשותיהן של המבקשות מהמשיבות לחסום את הגישה לאתרי פופקורן במסגרת שירותי האינטרנט אותם הן מספקות, פניות אלו לא נענו. על כן החליטו המבקשות לתבוע על הפרת זכויותיהן בבית המשפט ולבקש מבית המשפט סעד זמני לחסום את אתרי פופקורן וכן צו המורה לחשוף את זהותו של המעוול לכאורה, המשיב 1.
 
בדיונו, בית המשפט התייחס למספר אספקטים בהחלטתו כנגד מתן הסעדים הזמניים המבוקשים. תחילה, דן בית המשפט בסוגיה האם בית המשפט מוסמך ליתן סעד נגד צד שלישי בדבר חשיפתו של גולש אנונימי לגביו נטען כי ביצע עוולה. בית המשפט התבסס על פסיקתו של בית המשפט העליון בברע"א  4447/07 רמי מור נ' ברק אי. טי. סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (פורסם באתר בית המשפט העליון [פורסם בנבו] וקבע:
 
"בהליך שלפנינו מעורבים שלושה "צדדים". ראשון, המבקש הטוען לפגיעה בשמו הטוב. שני, המעוול  האנונימי. שלישי, המשיבה המחזיקה לכאורה במידע לגבי זהותו של המעוול האנונימי. כאמור, סיטואציה זו אינה ייחודית לתביעות בגין לשון הרע באינטרנט. גם בתביעות שונות לחלוטין עשוי להיווצר מצב שבו אדם סבור כי נגרם לו נזק בעוולה ואין הוא יודע את זהותו של המעוול, אף כי הוא חושד שצד שלישי ידוע מסוגל להצביע על המעוול הבלתי-ידוע ולחשוף את שמו. השאלה הדיונית שלפנינו רחבה אפוא יותר מן ההקשר הספציפי של חשיפת גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט, וזו השאלה: האם קיימת במשפט האזרחי הישראלי מסגרת דיונית שבה ניתן לחייב אדם לחשוף את זהותו של אדם אחר כדי שניתן יהיה להגיש תביעה נגד זה האחרון בגין עוולה שביצע לכאורה."
 
בית המשפט קבע כי בהסתמך על פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מור, כמו גם על ההלכות אשר נקבעו באנגליה ובארה"ב, ללא מסגרת נורמטיבית מובהקת בדין, אין הוא מוסמך ליתן סעד נגד צד שלישי בדבר חשיפת גולש אנונימי לגביו נטען כי ביצע עוולה.
 
עוד קבע בית המשפט כי המבקשות השתהו בהגשת הבקשה, ובכך יש ללמד על היעדר דחיפות הסעד הזמני המבוקש ועל כן, נחלשת ההצדקה לנתינתו. 
 
גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. בהעדר אמות מידה ברורות בידי המחוקק, מאזן הנוחות אינו מאפשר להעניק את הסעד המבוקש, שכן חסימת אתרי פופקורן לא תמנע את האפשרות להוריד את תכנת פופקורן ולעשות שימוש בה ע"י גולשים שכבר הורידו אותה:
 
" כל עוד לא איתרו המבקשות את משיב 1 לא ניתן למנוע ממנו פתיחת אתרים חדשים מהם ניתן יהיה להוריד את תכנת פופקורן, ועל כן, חסימה או סגירה של אתרי פופקורן לא תבטיח מניעה מוחלטת של האפשרות להוריד את תכנת פופקורן. לכך, יש להוסיף, כי מהבקשה עולה שהגולשים "מורידים" את תכנת פופקורן אל מחשבם האישי  ובשלב זה אינם זקוקים עוד לאתר ממנו הורידו את התכנה, כדי לצפות בסרטים או יצירות של המבקשות, דהיינו גולשים שכבר הורידו את תכנת פופקורן למחשבם יוכלו להמשיך לצפות ביצירות של המבקשות גם לאחר מתן הסעד הזמני. במצב דברים זה, נראה כי התועלת של הסעד הזמני המבוקש הינה מועטה אם בכלל." 
 
לבסוף, קבע בית המשפט כי במתן הסעד המבוקש קיים החשש לפגיעה בחופש זרימת המידע, בזכות הציבור לדעת, בחופש הביטוי, בהענקת סמכות לספקיות האינטרנט לקבוע מה מותר ומה אין לאפשר להזרים "בצנרת" האינטרנט.
 
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי אין מקום למתן הסעדים, אין מקום ליתן תוקף של פס"ד להסדר הפשרה אשר נרקם בין המבקשות למשיבות 3-7 וכי המבקשות יישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו למשיבה 2.

31 במרץ, 2015,

0 תגובות

בגין פריצת ממרים של חברת YES נפסק פיצוי בסך של 800,000 ש"ח

בגין פריצת ממרים של חברת YES נפסק פיצוי בסך של 800,000 ש
תביעה שהוגשה על ידי חברת די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ כנגד אחמד חמודה ועמאר חמודה. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטת אורית וינשטיין. ביום 12.2.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: התובעת, די.בי.אס. שרותי לווין (חברת הכבלים yes) הגישה כנגד הנתבעים תביעה בה נטען כי הנתבעים פרצו את מערכת הקידוד וההצפנה של שידורי הטלוויזיה בלווין של התובעת, ויצרו עסק פיראטי, המשווק ומוכר ללקוחות הנתבעים את האפשרות לצפות בשידורי הטלוויזיה של התובעת באופן פיראטי, בלא תשלום לתובעת בגין השירות, תוך תשלום מוזל לנתבעים בגין השירות הפיראטי, אשר גרפוהו לכיסם על גבה וחשבונה של התובעת. עוד נטען כי הופרו זכויות היוצרים של התובעת במארז השידורים, בלקט הערוצים ובתכנים המשודרים. כמו כן, הופרו זכויות התובעת בסימני המסחר הרשומים על שמה, ואשר הנתבעים עשו בהם שימוש בלתי מורשה ושלא כדין. 
 
התובעת עתרה לסעד של צו מניעה קבוע, אשר יורה להימנע מלעשות (1) שימוש פיראטי בשידורי הטלוויזיה של התובעת, (2) בשימוש בסימני המסחר הרשומים שלה (3) בשימוש בציוד של התובעת המסופק על ידיה ללקוחותיה. בנוסף עתרה התובעת צו עשה המורה על השמדת כל הציוד שסייע בידי הנתבעים בהפרת זכויותיה של התובעת כמפורט בכתב התביעה. 
 
כמו כן עתרה התובעת לסעד של מתן חשבונות ולפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים בסך של 700,000 ₪ ופיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת סימני המסחר הרשומים של התובעת. לחלופין, פיצוי בסך של 1,900,000 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט.
 
מאחר והנתבעים לא השיבו לצווי בית המשפט במסגרת ההליכים המקדמיים בית המשפט הורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים וכן הורה על הגשת ראיות מטעם התובעים לצורך הוכחת התביעה.
 
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה, מהתצהירים שהוגשו על ידי התובעת עולה כי זכויותיה הקנייניות של התובעת אכן הופרו ברגל גסה על ידי הנתבעים.
 
לפיכך, משהוכחה תביעת התובעת כנגד הנתבעים, נפסק כי התובעת זכאית לסעדים הבאים: 
 
(א) צווי המניעה הזמניים שניתנו כנגד הנתבעים יהפכו לצווי מניעה קבועים. 
 
(ב) ניתן צו המורה לנתבעים להשמיד כל ציוד אשר שימש או סייע בידם להפיץ ו/או למכור את השידורים או התכנים הטלוויזיוניים של התובעת וכל ציוד ששימש או סייע בידי הנתבעים בפיצת מערכת הקידוד וההצפנה של התובעת. 
 
(ג) ניתן בזאת צו המורה לנתבעים להסיר מדף הפייסבוק של בית העסק לוויני עכו ומכל פרסום של עסק זה או של הנתבעים את סימני המסחר הרשומים של התובעת. 
 
(ד) נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת, כאמור לעיל, בסך של 700,000 ₪. 
 
(ה) נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בגין הפרת סימני המסחר הרשומים על שם התובעת, כאמור לעיל, בסך של 100,000 ₪ 
 
בנוסף נפסק כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך 10,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪. 
 

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור