משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: מבחן סוג הסחורות

16 בפברואר, 2016,

0 תגובות

מבחני הדמיון בין סימני מסחר

מבחני הדמיון בין סימני מסחר
בקשה לרישום סימן המסחר שהוגשה על ידי קואופ ישראל רשת סופר-מרקטים בע"מ ונדונה ברשות סימני המסחר בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 31.1.2016 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: בקשה לרישום סימן המסחר בגין חנויות, מרכולים, הנכללים כולם בסוג 35. במהלך בחינת הבקשה הודיעה מחלקת סימני המסחר למבקשת כי הסימן אינו כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11(9) לפקודת סמני המסחר. מחלקת סימני המסחר סברה כי הסימן המבוקש זהה מבחינת הצליל ודומה עד כדי להטעות מבחינת המראה לסימנים הרשומים 83846 ו- 98697. 
 
המבקשת ביקשה להשמיע טענותיה בפני הרשם ומכאן ההליך. 
 
תוצאות ההליך: נדחתה הבקשה לרישום הסימן 244529 בשל הסימנים הרשומים 83846  ו-98697. 
 
לאור טענת המבקשת כי הסימנים הרשומים אינם בשימוש מזה למעלה משלוש שנים, ניתנת בזאת למבקשת ארכה בת שלושה חודשים להגיש בקשה לביטול הסימנים הרשומים. באם תגיש המבקשת בקשה לביטול הסימנים הרשומים, יושהה המשך הליך הבחינה של הסימן המבוקש עד מתן הכרעה בהליך הביטול. לא תוגש בקשה לביטול הסימנים הרשומים בתוך התקופה הנקובה לעיל, תידחה הבקשה לרישום הסימן.  
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

דמיון בין סימני מסחר

עריכת ההשוואה בין הסימנים תיעשה על פי המבחן המשולש, המורכב משלושה מבחנים עיקריים: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות, מבחן יתר נסיבות העניין וכן מבחן השכל הישר אשר התפתח בפסיקה כמבחן משנה.
 

מבחן המראה והצליל

מבחן זה הינו המרכזי מבין השלושה. הפעלת מבחן זה תיעשה תוך השוואת הסימנים בשלמותם ותוך מתן משקל לרושם הכללי שנוצר אצל הצרכן אשר אינו מתעכב לערוך השוואה מדוקדקת בין הסימנים ולאור מגבלות הזכרון האנושי. 
 
נפסק כי באשר למבחן הצליל, אין עוררין כי הסימנים הרשומים והסימן המבוקש לרישום חולקים רכיב משותף: "קואופ". עם זאת, כלל ידוע הוא כי יש לבחון את הסימן בכללותו ואין לפרקו לגורמים, שכן זהו האופן בו נתפס הסימן בעיני הצרכן. 
 
לפיכך, בבואנו לבחון את מבחן המראה, אין להתעלם מהעיצוב של הסימנים, וכן מהסיפא של הסימן המבוקש לרישום "שופ". נפסק כי קיים הבדל דק בגופנים בין הסימנים הרשומים לבין הסימן המבוקש לרישום  ואולם הבדל זה נראה רק מהשוואת הסימנים לפרטיהם. במבט כולל על הסימנים נראה כי הרושם הנוצר בין הסימן המבוקש לבין סימן 83846 דומה בעיקר בשל הצבע הכחול השולט בשני הסימנים.
 

מבחן המראה והצליל: רכיב מתאר בסימן

נפסק כי לאור העובדה שהסימנים מורכבים מרכיבים מתארים, שהרי גם הרכיב "שופ" הוא רכיב מתאר ואף גנרי ביחס לשירותים, כך שנראה כי הצרכן יתמקד באותו רכיב בעל אופי מבחין. נפסק כי, רכיב זה הוא, בעיקר, צבעם של הסימנים. 
המבקשת חזרה וטענה כי המילה "קואופ" הינה מילה מילונית שמשמעותה היא "אגודה שיתופית" ולפיכך, מדובר במילה תיאורית שאין להתחשב בה כאשר משווים בין הסימנים הרשומים לבין הסימן המבוקש לרישום מאחר וכלל הסימנים מעוצבים ויש להסתכל על הסימן המעוצב בכללותו. ואולם סגנית הרשם פסקה כי לא תוכל לקבל את עמדת המבקשת כי מדובר ברכיב תיאורי שיש להתעלם ממנו בעת עריכת השוואה בין הסימנים. 
 
נפסק כי כלל רכיבי הסימן המבוקש הינם מתארים. 
 

מבחן המראה והצליל: תחילית בסימן

בנוסף הוסיפה סגנית הרשם כי: לכך יש להוסיף את חשיבות הדמיון או שוני בין תחילית הסימנים מנקודת המבט של הצרכן.  בענייננו תחילית הסימן המבוקש זהה לסימן הרשום 83846 ויש בכך כדי להגביר את הדמיון בין מראה הסימנים, ראה התנגדות לרישום סימן מסחר מספר 146483 LENOPLAST FARMABAN S.A. נ' BSN Medical Gmbh & Co. KG (נבו, 4.12.2005) עמ' 10: "יש כמובן, לזכור, כי ההסתכלות היא תמיד כמכלול ואף פעם אין לחלק סימנים לחלקים ולהשוות אך ורק את החלקים השונים. למרות זאת בחינת המראה ותשומת לב הלקוח הרלוונטי דווקא לחלק הראשון של הסימנים, הרי שהשוני בחלק זה, משמעותי הוא."
 
לאור כל האמור לעיל, מסקנת סגנית הרשם היא כי קיים דמיון חזותי וצלילי רב בין הסימן המבוקש לבין הסימנים הרשומים, במיוחד ביחס לסימן רשום 83846. 
 

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

נפסק כי אין מחלוקת שסוג השירותים בגינם נתבקש רישום הסימן זהה לסוג השירותים שברשימת הסחורות והשירותים של הסימנים הרשומים. מכאן נגזר גם חוג הלקוחות הדומה. 
 
המבקשת טענה כי מיקום הסניפים של בעלת הסימנים שונה ממיקום הסניפים ברשת המרכולים שהיא מפעילה. ואולם סגנית הרשם פסקה כי אין במיקום גיאוגרפי כדי למנוע הטעיית צרכנים, בייחוד כאשר מדובר ברשת מרכולים שמטבעה מפוזרת בערים שונות ובמקומות שונים. 
 

מבחן השכל הישר ויתר נסיבות העניין

המבקשת טענה כי כלל אין חשש להטעיה משום שבעלת הסימנים הרשומים אינה משתמשת בסימניה. ואולם נפסק כי ככלל, דרך המלך היא כי טענת העדר שימוש תידון במסגרת בקשה לביטול סימנים, ולא כתגובה לליקוי שהעלתה מחלקת סימני המסחר בהודעתה. 

7 בדצמבר, 2015,

0 תגובות

התנגדות לרישום סימן המסחר "HOME4U"

התנגדות לרישום סימן המסחר
התנגדות שהוגשה מטעם מר עודד ליפשיץ (להלן: "המתנגד") לרישום השם "HOME 4 u תיווך וייעוץ בנדל"ן REAL ESTATE AGENCY" (מעוצב) כסימן מסחר מס' 238757 בעבור עסקי נכסי דלא ניידי הנכללים בסוג 36 (להלן: "הסימן המבוקש" או "הבקשה"). הבקשה הוגשה ביום 27.6.11 על ידי מר איציק פרץ (להלן: "המבקש"), וההתנגדות לבקשה זו הוגשה ביום 21.10.12. 
 
העובדות: המבקש הנו הבעלים של משרד לתיווך נדל"ן הפועל באזור נתניה, השרון והסביבה מאז שנת 2007.  המתנגד עוסק אף הוא בתחום תיווך מקרקעין, וזאת מאז שנת 1999. כמו כן, ביום  18.1.2005 הגיש המתנגד בקשה לרישום סימן המסחר "HOME4U" שמספרו 177762, והסימן נרשם על שמו. נטען כי בשנת 2008, חיפש המבקש אחר שם מתחם עבור אתר האינטרנט אותו ביקש להקים עבור המשרד בנתניה. משגילה כי שם המתחם Home4u.co.il אינו פנוי, רכש המבקש את שם המתחם www.Home4u.org.il והחל לעשות בו שימוש.
 
ההתנגדות לרישום סימן המסחר מבוססת על הוראת סעיף 24(א1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 ולפיה קיימת סיבה לפיה מוסמך הרשם לסרב לבקשת הרישום. עילות ההתנגדות בהן דנים במסגרת החלטה זו הן אלו המנויות בסעיפים 11(6) ו-11(9) לפקודה. במסגרת ההתנגדות, מתבקש הרשם, להכריע האם הסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימנו הרשום של המתנגד, כמו גם לשם המתחם אשר בבעלותו, ולדחות את רישומו.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות התקבלה, נפסק כי בקשת הרישום נדחתה ובנוסף יישא המבקש בהוצאות המתנגד ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000₪ בתוספת מע"מ.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך: 

האם דמיון בין שני סימני מסחר עולה לכדי הטעיה?

סעיף 11(9) לפקודה מעניק לבעל סימן מסחר רשום הגנה מפני רישום סימן הזהה או הדומה לסימנו הרשום, באופן אשר עלול להטעות את הציבור ולגרום לבלבול בין הטובין או השירות של בעל הסימן הרשום לאלו של בעל הסימן המבוקש. 
 
מאחר שבענייננו, הסימן המבוקש דומה (ולא זהה) לסימן הרשום, נפסק כי יש להכריע באמצעות בחינת שאלת קיומה או העדרה של סכנת הטעיה בין הסימן המבוקש לבין הסימן הרשום, תוך התייחסות לפרטת סחורות הסימנים. 
 
כידוע, הכרעה בשאלת הדמיון המטעה בין שני סימנים תערך על פי "המבחן המשולש" הלא הוא מבחן המראה והצליל, מבחן צינורות השיווק, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות וכן בעזרת מבחן יתר נסיבות העניין.
 
בהתנגדות המבוססת על סעיף זה אין כל נפקות לשאלת כשירותו של סימן רשום אחר או שאלת השימוש בו לעניין סעיף 41 לפקודה. שאלות אלו מקומן בהליכים אחרים המתנהלים בפני רשם הפטנטים. לפיכך, טענותיו של המבקש לעניין תקפות הסימן הרשום והיקף השימוש בו על ידי בעליו אינן רלוונטיות לענייננו.
 
תנאי מקדים לבחינת התנגדות על בסיס סעיף 11(9) הנה כי עסקינן באותם טובין או טובין מאותו הגדר. בענייננו, סימנו של המתנגד רשום בעבור שיווק ותיווך נדל"ן הכלולים בסוג 36. הסימן המבוקש, מתייחס לעסקי נכסי דלא ניידי שהינם למעשה שירותים זהים לאלו המנויים בפרטת סחורות הסימן הרשום. לפיכך, נפסק כי המדובר בסימנים המתייחסים לשירותים מאותו ההגדר.
 

מבחן המראה והצליל

בבחינת המראה והצליל יש לבחון את הסימן בכללותו, בשים לב לזיכרונו הבלתי מושלם של הצרכן וללא השוואה פרטנית בין רכיביו השונים. יחד עם זאת, יש ליתן חשיבות לרכיב הדומיננטי בסימן, אשר עלול להשליך על מידת הדמיון המטעה בין הסימנים
 
בענייננו, נפסק כי המרכיב הדומיננטי בסימן המבוקש הנו הצירוף "HOME 4 u" (להלן: "הצירוף הדומיננטי"). רכיב זה מופיע ראשון, בחלקו העליון של הסימן וכתוב בגופן הגדול והבולט ביותר. אין ביתר האלמנטים המופיעים בסימן בכדי לבדל את הסימן דיו מן הסימן הרשום. צירוף המילים: "תיווך וייעוץ בנדל"ן REAL ESTATE AGENCY" כמו גם צורת הבית בצבעו האדום הינם שגורים בתחום עיסוק הנדל"ן והתיווך. לפיכך, ניתן להניח כי אלמנטים אלו יהיו "שקופים" עבור ציבור הצרכנים, אשר בזיכרונם כמו גם בלשונם, יתקצר הסימן המבוקש לכדי הצירוף "HOME 4 u" בלבד. 
 
על כן נפסק כי קיים דמיון רב בין הסימן הרשום לבין חלקו הדומיננטי של הסימן המבוקש, הן מבחינת המראה (באופן חלקי) והן מבחינת הצליל. 
 

מבחן סוג הסחורות, צינורות השיווק וחוג הלקוחות

במקרה דנן, נפסק כי הן המבקש והן המתנגד עוסקים בתיווך מקרקעין. המבקש העלה טענה, לפיה אין המדובר באותו ציבור לקוחות שעה שהמתנגד פועל באזור תל אביב, ואילו המבקש פועל באזור נתניה והשרון. נפסק כי לא ברור אם אכן מדובר בקהלי יעד שונים וכי יש בשוני גיאוגרפי זה בכדי להפחית את סכנת ההטעיה. ציבור הלקוחות של שני הצדדים הנו ציבור המעוניין בתיווך מקרקעין. לא הובאה ראיה מספקת לפיה אדם המעוניין במקרקעין באזור מסוים, יפנה דווקא למשרד תיווך הממוקם באזור המבוקש. בנוסף, אין זה מן הנמנע כי מי מהצדדים בתיק זה יחפוץ להרחיב את שירותיו למחוזות גיאוגרפיים נוספים בישראל. 
 
כפי שנקבע לא אחת, שטחה של מדינת ישראל הינו כמעט מיניאטורי, וכל חלוקה גיאוגרפית לעניין השימוש בסימני מסחר רשומים לרוב אינה ברת ביצוע. נוכח האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי קיימת זהות לעניין חוג הלקוחות אליהם פונה בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן המבוקש. 
 
מן הראיות שצורפו, נראה כי שני הצדדים עושים שימוש באותם צינורות שיווק. כך, מטעם שני הצדדים הובאו פרסומי נכסים מלוחות מודעות ברשת האינטרנט. אין בהליך ההתנגדות מקום לבחינת תקפות סימנו הרשום של המתנגד. מאידך, בראיות אלו יש דווקא בכדי לתמוך בטענה כי שני הצדדים עושים שימוש באותם אמצעי פרסום ושיווק. כידוע, דמיון באופן הפרסום והשיווק,  עשוי להגביר את החשש לבלבול בקרב הציבור. חשש זה מקבל משנה תוקף, שעה שלוחות פרסום אלו נעדרים אפשרות לצירוף סימן מעוצב, ועל המפרסם לציין את שם עסקו אך ורק באופן מילולי.
 
הנה כי כן קיימת זהות בסוג הלקוחות אליהם פונים המבקש והמתנגד, כמו גם זהות ביחס לצינורות שיווק השירותים המוצעים על ידי בעלי הסימנים. בכך יש להגביר משמעותית את החשש להטעייתו של הציבור ככל שירשם הסימן המבוקש. 
 
על כן נפסק ככ לאור המסקנה לפיה קיים דמיון מטעה הן במבחן המראה והצליל והן במבחן סוג הלקוחות וצינורות השיווק נראה כי די בכך בכדי להורות על קבלת ההתנגדות על בהעדר כשירות על בסיס החלופה הקבועה בסעיף 11(9) לפקודת סימני המסחר. 
 
הוחלט לקבל את ההתנגדות ולדחות את הבקשה לרישום הסימן המבוקש. בנוסף הוחלט כי המבקש יישא בהוצאות המתנגד בגין שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ש"ח ₪ בתוספת מע"מ.

3 בספטמבר, 2015,

0 תגובות

הבדלים בהגדר בין סימנים השוללים חשש להטעיה

הבדלים בהגדר בין סימנים השוללים חשש להטעיה
הליך התנגדות לסימן מסחר שהוגש על ידי חברת RADO UHREN AG (RADO WATCH Co Ltd) (MONTRES RADO S.A). כנגד חברת ראדו יבוא ושיווק בע"מ. ההליך נדון ברשות הפטנטים, בפני אסא קלינג, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. ביום 29.6.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מבקשת הסימן הגישה בקשה לרישום סימן מסחר "R RADO" (מעוצב), בסוג 25 לגבי "דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש". על שם המתנגדת, רשום בישראל הסימן 79906 "RADO" מעוצב לגבי שעונים וחלקיהם הנכללים בסוג 14. בנוסף, רשומים בישראל על שם המתנגדת הסימנים המעוצבים 79907 לגבי "RADO DIASTAR", 86719 לגבי "RADO FLORENCE", 103811 לגבי "RADO", 234320 לגבי "RADO D-STAR" ו-235706 לגבי "RADO jubilé", כולם בגין פרטות שתכנן נכלל בסוג 14.
 
המתנגדת טענה שהזכויות בסימן "RADO" בין היתר בסוג 25, שייכות לה ומזוהות עמה בלבד. לכן אין הסימן המבוקש כשיר לרישום מהטעמים הבאים: הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לפי סעיף 11(9) לפקודה בהיותו זהה או דומה עד כדי להטעות לסימנה הרשום של המתנגדת; הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום בהיותו זהה או דומה עד כדי להטעות לסימנה המוכר היטב הרשום של המתנגדת לפי סעיף 11(14) לפקודה; הבקשה לרישום הסימן פוגעת בתקנת הציבור ולכן הסימן אינו כשיר לרישום לפי סעיף 11(5) לפקודה; הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום בהתאם לסעיף 11(6) לפקודה שכן עלול להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר; הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לפי סעיף 12 לפקודה שכן הוא דומה לשם עסק המתנגדת; וכי הבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחתה בשל שני נימוקים עיקריים: האחד, בשל ההבדל בהגדר בין הסימנים (שעונים למול מוצרי הלבשה) והשני, של שמבקשת הסימן פועלת מזה שנים תחת הסימן.
הרשם הורה על רישומו של סימן 244357.
 
בנוסף נפסק כי המתנגדת תישא בהוצאות משפט של המבקשת בסך כולל של  5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

חשש להטעיה בין סימנים

עילת ההתנגדות לפי סעיף 11(9), עיקרה שאלת החשש להטעיה בין סימן שרישומו מבוקש לבין סימן אשר כבר רשום בפנקס.
המבחן המשולש הינו צרור מבחנים פרי הפסיקה המשמשים לבחינת מידת הדמיון בין הסימנים ואת פוטנציאל הטעיית הציבור בעקבותיו: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.  אל מבחנים אלה נוסף מבחן השכל הישר.
 

מבחן המראה והצליל

כלל ידוע הוא שלצורך בחינת מידת הדמיון בין הסימנים לעניין מבחן זה, על ההשוואה להיעשות בין שני הסימנים בשלמותם, תוך התחשבות בעובדה שזכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם. מאידך, לא פעם נקבע שבעת הפעלת מבחן זה יש ליתן את הדעת לרכיב הדומיננטי בסימנים – כרעיון המרכזי בסימן כפי שמונח זה נדון בין היתר בעניין Uniliver.  
מהשוואה בין הסימן המבוקש והסימן הרשום של המתנגדת עולה כי חזותם דומה במידה רבה. 
ניכר כי רכיב המלה "RADO" הנו הרכיב הדומיננטי במראה הסימנים. למרות ההבדלים שבין העיטורים שמעל למלה, לא סבר הרשם כי יש בהבדלים אלה כדי לגרום לבידול ואבחנת סימן אחד ממשנהו בעיני הציבור, שעה שאף בעת השוואת הסימנים בשלמותם זה לצד זה חזותם דומה. לא כל שכן כאשר נעסוק בזיכרון הבלתי נעזר של הצרכן.    
מבחינה פונטית, הרי ששני הסימנים נהגים באופן זהה מבלי משים לרכיב העיטור הנוסף. 
מכאן שבהפעלת מבחן המראה והצליל הסימן המבוקש דומה לסימנה של המתנגדת.
 

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות

באשר לטענת המבקשת בדבר חוג לקוחותיה, לא פעם נקבע שככל שמדובר בחוג לקוחות מצומצם ומובחן כך פוחתת סכנת ההטעיה. אין חולק שהן המבקשת והן המתנגדת פעילות בשוק מזה שנים רבות. על פי סוג הטובין, הן בסוג 14 והן בסוג 25, אין המדובר בחוג לקוחות מצומצם אלא בציבור הרחב העשוי להתעניין במוצרי הנעלה, אופנה וכיוצא באלה. עם זאת, לאור סוג הסחורות כפי שנדון להלן אין בכך להכריע לשאלת ההטעיה.
כאמור, הפרטה לגביה מתייחס הסימן המבוקש כוללת דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש בסוג 25. זאת בעוד שסימן המתנגדת נרשם לגבי שעונים וחלקיהם הנכללים בסוג 14.
 

השוואה בין הגדר ולא בין הסוגים

אמנם על פניו סימני המתנגדת רשומים בסוג אחר מהסוג המבוקש. כלומר, אין חפיפה בין פרטת הסחורות של הסימנים ולכאורה אינם כוללים את אותם הטובין. אך עדיין נדרשת הבדיקה האם מדובר ב"טובין מאותו הגדר" כמצוות סעיף 11(9) לפקודה. 
סוגיית הגדר הטובין נדונה על ידי בית המשפט העליון ב-ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873, 893 שם נקבע כי טובין מ"אותו הגדר" אינם מצומצמים לטובין המסווגים באותו סוג, אלא כוללים טובין הקרובים במהותם, לרבות מוצר ושירות הקרובים במהותם. בהחלטות נוספות אף פורטו מספר קריטריונים אשר בידם לסייע לקביעה האם הטובין הם מאותו הגדר: אופי הטובין והרכבם, המטרות שלשמן משמשים הטובין, ערוצי ואופני השיווק ומידת התחרות השוררת בין הטובין. 
 
לעניין זה, נפסק כי לא עלה בידי המתנגדת להוכיח שמגמת השילוב בין ענף השעונים וענף האופנה לרבות תחום ההנעלה בו עוסקת המבקשת, אכן קיימת במידה אשר יש בה להביא למסקנה שבמישור המהותי מוצרי ההנעלה הפכו לטובין מאותו ההגדר של מוצרי השעונים כנדרש בסעיף 11(9) לפקודה. באשר למגמת השילוב, יש בראיות המתנגדת, אשר מתייחסות לנתח ספציפי מהחברות בשוק בלבד, כדי לענות לכל היותר על דרישות מבחן אחד מבין אלה המנויים בעניין לעיל. שעוני המתנגדת ונעלי המבקשת משמשים למטרה דומה וישנה חפיפה בין אופני שיווקם אך אינם משווקים באותן חנויות. מכאן שאכן ישנה קירבה מסוימת בין שני הענפים והגדרי הטובין, אך הרשם לא מצא שזו עולה כדי היותם טובין מאותו ההגדר. 
 
לעניין זה יוער שאין ברישומים שבבעלות המתנגדת בסוג 25 בחו"ל לסייע לה לעניין זה, שכן הבחינה לעניין סעיף 11(9) לפקודה נוגעת לסימנים הרישומים על שמה בישראל.  
 

מבחן יתר נסיבות העניין

צליל המלה הערבית יהא רשום באותיות לטיניות "RADU" ולא "RADO". עם זאת, לאחר שימוש של כ-20 שנים בסימן המבוקש, מהן כ-10 בידיעת המתנגדת, ספק אם יש להעניק משקל יתר לשאלת נסיבות בחירת הסימן לפני זמן כה רב.
לפיכך, אמנם הסימנים דומים עד מאוד מבחינת חזותם וצלילם, אך משום היותם בהגדרים שונים ובהעדר טעם נוסף הנגזר מיתר נסיבות העניין לא מצא הרשם שבמקרה זה ישנו חשש להטעיה בין הסימנים לצרכי סעיף 11(9) לפקודה.
 

סימן מוכר היטב

סעיף 11(14) לפקודה עוסק בסימן מוכר היטב רשום וזו לשונו:
"סימן שהוא זהה או דומה לסימן מסחר מוכר היטב שהוא סימן מסחר רשום, וזאת אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש."
 
קני המידה לעניין סימן המוכר היטב הקבועים בסעיף 1 לפקודה פורטו ב-ע"א 9191/03 V& S Vin Spirt Aktiebolag  נ' אבסולוט שוז בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.2004)(להלן: "עניין אבסולוט"):
"לענין קביעתו של סימן מסחר מוכר היטב בישראל - יילקחו בחשבון בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לדבר, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק". ודוק: המדובר בסימן מוכר היטב בישראל - קרי, על תנאי ההכרה להיות כאלה המתקיימים בישראל; דהיינו, שבחוגים הנוגעים לכך בישראל הוא מוכר, ואין די בהיותו מוכר בארצות אחרות."
 
מבחני העזר לבחינת מעמדו של סימן מסחר כמוכר היטב בישראל, הם: מידת ההכרה של הסימן; היקף השימוש ומשך השימוש בסימן; היקפי מכירות ועומק החדירה לשוק; היקף ומשך פרסום הסימן; המידה בה הסימן מוכר, נעשה בו שימוש, פרסום רישום ואכיפה; מידת הייחודיות (אקסקלוסיביות) של הסימן; אופי ומידת השימוש בסימן או בסימן דומה על ידי צדדים שלישיים (שימוש על ידי מספר גורמים בסימן עשוי להצביע על כך שהמוניטין בסימן אינו שייך למי מהם); מידה גבוהה של רכישת אופי מבחין תסייע בהוכחת מוניטין יותר מאשר אופי מבחין אינהרנטי; אופי הסחורות או השירותים וצינורות השיווק והדרגה שבה המוניטין של הסימן מסמל איכות של הסחורות.
 
נפסק כי למתנגדות נוכחות דומיננטית בתחום השעונים בארץ ובעולם. באשר להיקף השימוש בסימן וטיבו, הסימן מופיע באופן ברור ובולט לעין על כל מוצרי המתנגדת לרבות מוצרים אחרים משעונים, שהם בבחינת מוצרי קידום מכירות כמו כובעים, חולצות וצמידים.
 
בישראל, משווקים שעוני המתנגדת במספר רב של חנויות ברחבי הארץ. כמו כן, מר הולנדר הצהיר על מכירותיה של המתנגדת, לרבות פירוט פלח המכירות עבור כל מוצר שכפי הנראה נושא את סימניה. בישראל עמדו מכירותיה בשנים 2011 ו-2012 על 11 ו-13 מיליון ₪, בהתאמה.
במסגרת מאמצי השיווק, לפי הצהרת מר הולנדר השקעת המתנגדת בפרסום בישראל בשנת 2012 עמדה על 2 מיליון ₪. בנוסף, צורפו ראיות לגבי עשרות פרסומים בעיתונים מגזינים וירחונים ישראליים רבים שיוצאים לאור בשפות שונות (עברית, ערבית ורוסית) וכן לגבי פרסומים שלא דרך אמצעי התקשורת, לרבות פרסומים על גבי שלטי חנויות ובתוך קניונים ומתחמים מסחריים. כלל ועיקר פרסומים אלה נעשו לגבי השעונים של המתנגדת.
 
נוסף על כך, בהתחשב בזהירות שיש לייחס להשפעות הגלובליות של פעולות בשווקים בינלאומיים, יש מקום לתת משקל מסויים לשימוש הנרחב שעושה המתנגדת בסימן ברחבי העולם כגון באירועי ספורט כגון טורנירי הטניס US Champion משנת 2011 וה- Tennis Kremlin Cup משנת-2012 או באירועי תרבות מסוגים שונים, והכל בהקשרם של שעוני המתנגדת. 
 
כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי סימן המתנגדת הינו בבחינת סימן מוכר היטב בקרב הציבור הנוגע לתחום השעונים. 
 

הגנת סימן מסחר מוכר היטב ביחס להגדרים שונים

כפי שמצאנו לעיל אין הטובין לגביהם מבוקש רישום של הסימן המבוקש באותו הגדר כטובין של המתנגדת. ברם, תחולתו של סעיף 11(14) לפקודה רחבה מתחולתו של סעיף 11(9) לפקודת המצטמצם לטובין מאותו הגדר. סימן מוכר היטב רשום יכול לחול אף לגבי טובין שאינם מאותו הגדר, שאז יידרשו שני תנאים להחלתו: 
א. אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום; 
ב. והאם בעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש. 
על משמעות שני תנאים אלה עומדת כב' השופטת ברלינר בעניין Unilever תוך הפניה לפסקה י"ב לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בעניין אבסולוט:
"ובאשר לשני התנאים שבפקודה, הקשר והפגיעה, קשר לטעמנו אינו רחוק מאוד מהטעיה, אך אינו זהה לה, והמחוקק הבדיל בהגדרותיו. רף הקשר נמוך מרף ההטעיה, אך עדיין יש צורך בזיקה שתהא ניכרת בתודעתו של הלקוח. ובאשר לפגיעה, יש צורך להניח תשתית של ממש לאפשרות זו".
 
בענייננו, נפסק כי לא הניחה המתנגדת די כדי לבסס תשתית של ממש לפגיעה כאמור. לא הוצגו נתונים באשר לפגיעה מסתברת במתנגדת כתוצאה מפעילותה של המבקשת בתחום הנעליים. מצטרפת לכך עובדת אי העלאת טענה כלשהי כלפי המבקשת במשך 10 שנים מעת שידעה המתנגדת על קיומה ופעילותה תחת השם האמור.
 
בנוסף נפסק כי לעניין הקשר – likelihood of association הנדון בעניין אבסולוט (עמודים 883 - 884) שאמנם מצוי ברף נמוך מהטעיה  אך עדיין יש צורך בזיקה שתהא ניכרת בתודעתו של הלקוח – לא הביאה המתנגדת די כדי לשכנע. כפי שעמד על כך כב' השופט רובינשטיין בעניין אבסולוט, יש לשקול כל מקרה לגופו באשר להתקיימות התנאים המנויים בסעיף 11(14) לפקודה (בעמוד 885). בנסיבות עניין אבסולוט שנגע לוודקה מצד אחד ונעליים מצד שני, קבע, בעמוד 886: 
"אם השימוש שעשתה המשיבה עשוי להצביע על קשר בין הטובין שלה, הנעליים, לבין המערערות? חוששני שהתשובה לכך אינה חיובית, גם ברף נמוך מרף ההטעיה. נעליים רחוקות מוודקה וממשקאות משכרים, ולא הרי צורכי פיו של אדם כהרי צורכי כפות רגליו. "
 
ניכר אמנם שפער המרחק בין וודקה ובין נעליים גדול מזה המצוי בין שעונים ובין נעליים ששניהם טובין בתחום האופנה. עם זאת, תחום האופנה הינו תחום נרחב ביותר והיה על המתנגדת להצביע על נסיבות קונקרטיות מהן ניתן היה ללמוד על קרבה רבה ממנה היה ניתן ללמוד על קישור אותו היה הציבור עושה בין הטובין של המבקשת ובין אלה של המתנגדת. 
 

סעיף 11(6)

נפסק כי לא נמצא שהמתנגדת עמדה בנטל כדי לשכנע כי המבקשת כיוונה צעדיה כדי לרכב על מוניטין זה שנצבר למתנגדת (ר' ע"א 6181/96 יגאל קרדי נ' Bacardy Limited & Company, פ"ד נב(3) 276). נוסף על כך שהמתנגדת לא הביאה ראיות בדבר התנהגותה וכוונותיה של המבקשת הרי שגם תחת חקירה נגדית של העד מטעם המבקשת לא צלחה המתנגדת להראות כי התכוון ליהנות מהמוניטין שצברה המתנגדת בשם "RADO". מכאן שלא מתקיימים הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לשם קיומו של טעם שלא לרשום סימן לאור הוראות סעיף 11(6) לפקודה.
 

7 באפריל, 2015,

0 תגובות

אין דמיון מטעה בין הסימנים "SILVERLINE" ל "SILVER LINE"

אין דמיון מטעה בין הסימנים
התנגדות לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת בנדא מגנטיק בע"מ כנגד חברת Silverline Endustri Ve Ticaret Anonim Sirekti. התיק נדון ברשות הפטנטים בפני, רשם סימני המסחר, אסא קלינג. ביום 11.2.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 233053 "SILVERLINE" (מעוצב) לגבי הסוגים 6, 7 ו- 11. בבעלות המתנגדת סימני מסחר רשומים 188459, 195795 ו- 195892 הכוללים את צמד המילים "SILVER LINE" כשהם מעוצבים ורשומים בסוג 9. המתנגדת טוענת כי המותג "SILVER LINE" הינו בעל מוניטין וחשיפה גדולים בתחום האלקטרוניקה, המחשבים ומוצרי החשמל.
 
המתנגדת טוענת כי לאור הדמיון שבין הסימנים יש בסימן המבוקש בכדי להטעות. בפי המתנגדת גם טענות למוניטין אשר ייפגע במידה ויירשם הסימן המבוקש. קרי המדובר בטענות  טענות לאי-כשירות הסימן לרישום לאור הוראות סעיפים 11(6) ו-11(9) לפקודת סימני מסחר.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות תידחה. נפסק כי תוצאת הפעלת המבחן המשולש במקרה זה תהא שאין חשש להטעיה בין סימני המתנגדת הרשומים ובין הסימן המבוקש: מראה הסימנים השונה, סוג המוצרים וסוג הלקוחות השונים והנסיבות המיוחדות של מידת עצמתם של הסימנים המבוקשים גוברים במצטבר על הצליל הדומה של הגיית הסימנים לו אין ליתן משקל רב לאור אופי צינורות השיווק של המוצרים ומחיריהם המבטלים את עיקרו של החשש להטעיה. מכאן שנדחית טענת ההתנגדות על סמך סעיף 11(9) לפקודה.
 
נפסק כי המתנגדת תישא בהוצאות המבקשת בהליך זה ובשכר טרחת עו"ד ועו"פ בסך כולל של 35,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

30 במרץ, 2015,

0 תגובות

הדימיון בין הסימן Click & fresh לסימן Clip Fresh

הדימיון בין הסימן Click & fresh לסימן Clip  Fresh
ערעור על החלטות רשם הפטנטים שהוגש על ידי חברת מילניום כנגד חברת Farm Chalk. הערעור נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת יהודית שיצר.
 
העובדות: ערעור על החלטות רשם הפטנטים אסא קלינג מיום 12.3.2014, בעניין התנגדות המערערת לרישום סימן המסחר המעוצב של המשיבה, ומיום 24.7.2014, בעניין חיוב המערערת בהוצאות המשיבה בהליך ההתנגדות. 
 
המשיבה, חברה בינלאומית שמרכז עסקיה בהונג קונג ובסין, ושמוצרי כלי הבית והמטבח שלה משווקים במדינות רבות בעולם ובישראל, הגישה בקשה לרישום סימן מסחר מעוצב שבמרכזו אליפסה שבתוכה רשומות המילים -   Clip  Fresh ומתחת לאליפסה מופיע הכיתוב "By Farm Chalk. המערערת הגישה את התנגדותה  לסימן המסחר, לטענת הסימן דומה לסימנה המעוצב "Click & fresh"  , בסוג זהה. 
 
החלטת הרשם: ביום 12.3.2014 נתן הרשם החלטתו, לפיה התנגדות המערערת נדחית מאחר שהיא לא הוכיחה דמיון מטעה בין הסימנים, ולפיכך הורה הרשם על רישום הסימן המבוקש. 
בנוסף חייב הרשם את המערערת לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪. 
 
מכאן הערעור שלפנינו בו עותרת המערערת לביטול החלטות הרשם, הן לעניין דחיית התנגדותה והן לעניין ההוצאות. 
 
תוצאות ההליך: הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

15 בספטמבר, 2014,

0 תגובות

גניבת עין בכיסויים לחלות (ערעור)

ערעור בתחום גניבת עין שהוגש על ידי חברת מרכז המתנות 2006 בע"מ ומנהלה דקר עזר כנגד קארשי אינטרנשיונל בע"מ, עמי מוצרי נוי בע"מ ושלומי נחיאסי וזאת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.2012 בת.א 3402/09 שניתן על ידי כב' השופט י' שפירא.
 
 הערעור נדון בבית המשפט העליון, בפני המשנה לנשיא מרים נאור, השופטת אסתר חיות והשופט נ' סולברג. ביום 9.9.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: המערערים והמשיבים עוסקים בשיווק מזכרות ומוצרי יודאיקה. קארשי עיצבה ושווקה  סידרה של כיסויי חלה לשבת. במשך תקופה של כשנתיים, רכשה מרכז המתנות את כיסויי קארשי ושיווקה אותם ללקוחותיה. בחודש ינואר 2009 החלה מרכז המתנות לייבא כיסויי חלה באופן עצמאי מספק בסין ובמסגרת זו רכשה כ- 3,000 יחידות והחלה למכור אותן בארץ.
 
קארשי אשר סברה כי מרכז המתנות העתיקה את סדרת הכיסויים בעיצובה שיגרה ביום מכתב התראה למרכז המתנות. מרכז המתנות מצידה דחתה את טענות קארשי וכארבעה חודשים לאחר מכן מכרה 1,420 יחידות מהכיסויים החדשים למשיבה 2, חברת עמי מוצרי נוי בע"מ. בנוסף, במהלך שנת 2009 החלה גם עמי בייבוא של כיסויי חלה מסין וגם לגביהם טענה קארשי כי הם מפרים את זכויותיה.
 
נוכח האמור לעיל, הגישה קארשי תביעה, בעילות של גניבת עין על פי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות; התערבות בלתי הוגנת על פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות; עשיית עושר ולא במשפט על פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט; קיום הסכם שלא בתום לב וכן בשורה של עילות נוספות. במסגרת התביעה ביקשה קארשי כי יינתן כנגד מרכז המתנות ומנהלה ונגד עמי ומנהלה צו מניעה קבוע האוסר עליהם לעשות כל שימוש בכיסויי החלה המפרים וכי הם יחוייבו לשלם לה פיצוי בסך 200,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. כמו כן, עתרה קארשי למתן חשבונות.
 
פסק הדין של בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בחלקה את תביעת המשיבה 1 נגד המערערים וכן נגד המשיבים 3-2 בעילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט וקיום חוזה שלא בתום לב והורה על הוצאת צו מניעה קבוע האוסר עליהם לבצע פעולות שונות בקשר לסדרת כיסויי חלה שייבאו וכמו כן נתן צו למתן חשבונות ואישור לפיצול סעדים.
 
לפסק הדין של בית המשפט המחוזי ראו מאמר שלהלן.
 
תוצאות ההליך: הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל ונקבע כי: א. כי לא התקיימו במקרה דנן יסודותיה על עוולת גניבת העין; ב. כי נסיבות העניין אינן מקימות עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; ג. כי לא הונח הבסיס הראייתי להענקת סעד בשל ביצוע חוזה בחוסר תום לב; ד. כי נוכח המסקנות הללו אין מתקיימת גם עילה אישית נגד דקר.
 
בנוסף נפסק כי בשל האופן שבו התנהלה מרכז המתנות לא נפסקו הוצאות לזכותה, למרות קבלת הערעור.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 
 

30 באפריל, 2014,

0 תגובות

דמיון מטעה בין סימני מסחר

דמיון מטעה בין סימני מסחר
מילניום מרקטינג - אינטרטרייד (1999) בע"מ הגישה התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת FARM CHALK INVESTMENT LIMITED. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני הרשם אסא קלינג. ביום 12.3.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "Clip Fresh-By Farm Chalk" (מעוצב), לגבי מכלים לאחסון מזון, הנכללים בסוג 21. לטענות המתנגדת, הסימן המבוקש מטעה ביחס לסימנה הרשום גם הוא בסוג 21 - "Click & fresh" (מעוצב) ועל כן לטענתה סימן המבקשת אינו כשיר לרישום מכוח סעיף 11(6) (תחרות בלתי הוגנת במסחר ובהטעיית הציבור) וסעיף 11(9) (הטעייה ביחס לסימן רשום) לפקודה בכך שזהה הוא או דומה עד כדי הטעיה לסימנה הרשום. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי אין חשש להטעייה בין הסימנים.
 
על החלטה זו הוגש ערעור שנדחה להחלטה בערעור ראו את המאמר שלהלן.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

13 באפריל, 2014,

0 תגובות

בחינת הטעייה בין סימנם בתהליך רישום סימן

בחינת הטעייה בין סימנם בתהליך רישום סימן
דוד יחזקאל עזריאל הגיש התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת שיק דיזיין תעשיות בע"מ. התיק נדון ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני, סגנית רשם הפטנטים. ביום 19.3.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן מסחר "שיק דיזיין בע"מ Chic Design Ltd" לגבי שירותי מכירה בתחום הריהוט, הנכללים כולם בסוג 35. לטענות המתנגד, המבקשת בחרה את סימנה בחוסר תום לב ובמטרה להיבנות מן המוניטין שרכש במהלך השנים ובכך מטעה את הציבור ומעודדת תחרות בלתי הוגנת לפי סעיפים 11(5) ו- 11(6) לפקודת סימני המסחר. עוד טוען המתנגד כי סימן המבקשת אינו כשיר לרישום מכוח סעיף 11(9) לפקודה בכך שזהה הוא או דומה עד כדי הטעיה לסימניו הרשומים. 
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית. נפסק כי המתנגד יישא בהוצאות המבקשת בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך של 15,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

9 באפריל, 2014,

0 תגובות

בקשה לרישום סימן מסחר INFINITY

בקשה לרישום סימן מסחר שהוגשה על ידי אמיר אייל. הבקשה שנדונה בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 31.3.2014 ניתנה החלטה בתיק.
 
העובדות: בקשה לרישום סימן המסחר ""INFINITY "אינפיניטי" בסוג 36 בגין ביטוח ומימון. הבקשה סורבה לרישום לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני מסחר מכוח רישום סימן מסחר מס' 116478 "INFINITE" הרשום ביחס ל"כל השירותים המנויים בסוג 36". לגישת מחלקת סימני המסחר, הסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימן הרשום. 
 
תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה, נפסק כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום, מכוח סעיף 11(9) לפקודה.  
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

15 בינואר, 2014,

0 תגובות

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן

רכיב דומיננטי בסימן מסחר וחוסר תום לב ברישום סימן
חברת עשינו עסק בע"מ הגישה בקשה לסימן מסחר אשר פורסמה להתנגדות. חברת פיוניר כלי עבודה מבית ש. כהן (2011) בע"מ הגישה התנגדות לסימן. ההתנגדות נדונה ברשות סימני המסחר, בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 5.12.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: המבקשת הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בשני סוגים: כלים חשמליים בסוג 7,  התקנים למאור בסוג 11. 
המתנגדת הגישה התנגדות לרישום סימני המסחר בטענה כי הסימנים המבוקשים דומים עד כדי הטעייה לסימניה הרשומים בסוגים 7, 8, 11, 12 והינם טובין מאותו הגדר. המתנגדת מוסיפה וטוענת כי בינה לבין המבקשת קשרים עסקיים, וכי בחוזה שנחתם ביניהן, הסכימה המבקשת שלא לעשות כל שימוש בסימנה או בשמה של המתנגדת. 
 
המבקשת טוענת כי המילה "PIONEER" הינה מילה גנרית שלא ניתן לרכוש בה בעלות וכי קיימים גופים עסקיים לא מעטים המשתמשים בה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות מתקבלת, נפסק כי הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום לאור הוראות סעיפים 11(6) ו-11(9) לפקודת סימני המסחר. 
 
בנוסף נפסק כי המבקשת תשלם למתנגדת הוצאותיה בהליך זה בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורכי דינה בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

18 באוגוסט, 2013,

0 תגובות

חשש להטעיה גדל בין סימנים דומים באנגלית

חשש להטעיה גדל בין סימנים דומים באנגלית
המתנגדת, חברת ENSTO OY, הגישה התנגדות לבקשה לסימן מסחר מספר 219922 שהוגשה על ידי חברת Yueqing Onesto Electric Co., Ltd. ההתנגדות נדונו ברשות סימני המסחר בפני ז'קלין ברכה, פוסקת בקניין רוחני וסגנית רשם הפטנטים. ביום 10.7.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: התנגדות לרישום סימן המסחר ONESTO לגבי מכשור חשמלי בסוג 9. למתנגדת סימנים רשומים בישראל ENSTO EE (מעוצב) בסוג 9 ו-ENSTO (מילולי) בסוגים 7, 9, 11. לטענת המתנגדת ישנו דמיון מטעה בין הסימן שרישומו נתבקש לבין הסימנים הרשומים. 
 
תוצאות ההליך:  ההתנגדות מתקבלת. הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום. נפסק כי שקלול מבחני הדמיון מביא למסקנה כי יהיה ברישום הסימן כדי להטעות ולפיכך אין הוא כשיר לרישום לפי הוראות סעיף 11(9) לפקודה.
 
בנוסף נפסק כי המבקשת תישא בהוצאות הליך זה ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

23 ביוני, 2013,

0 תגובות

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה

התנגדות לסימן בטענה כי קיים רכיב דומה
התנגדות לבקשות לרישום סימני מסחר, ההתנגדות הוגשה על ידי חברת ConvaTec Inc. כנגד סימני המסחר שהוגשו על ידי חברת פרמהסוויס ישראל בע"מ. ההתנגדות נדונה בפני אסא קלינג רשם סימני המסחר. ביום 3.6.2013 ניתנה ההחלטה בתיק.
 
העובדות: מבקשת הסימן הגישה ארבע בקשות לרישום סימן מעוצב PharmaSwiss (ראה תמונתו לעיל – תמונה עליונה) בסוגים 3, 5, 10 ו – 36 (תרופות וציוד רפואי).
 
המתנגדת, המייצרת ומשווקת תרופות ומכשירים רפואיים הגישה הודעת התנגדות בטענה כי היא בעלת סימנים רשומים מעוצבים דומים (ראה תמונתם לעיל – תמונות תחתונות).
 
המתנגדת ביססה את התנגדותה על הוראות סעיפים 8(א), 11(6), 11(9), 11(10) 11(13), ו-11(14) לפקודת סימני מסחר. המתנגדת טוענת שקיים דמיון וויזואלי וקונצפטואלי בין שני הסימנים שלה, הבאים שניהם כדי לחקות או להזכיר לצרכן את המקדש היווני, ובין הסימן המבוקש. כמו כן, כי הכיתוב"PharmaSwiss" , המהווה חלק מהסימן המבוקש, אינו גורם לבידול בין הסימן המבוקש ובין סימניה שלה.
 
תוצאות ההליך: ההתנגדות נדחית והסימן המבוקש ירשם. נפסק כי בהפעלת המבחן המשולש לא נמצא כי ישנו חשש שרישומו של הסימן המבוקש יגרום לחשש להטעיה עם סימניה הרשומים של המתנגדת וכי לסימן המבוקש אופי מבחין לצרכי סעיף 8(א) לפקודה.
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

1 במאי, 2013,

0 תגובות

סימן מסחר אינו מגן על רעיון

סימן מסחר אינו מגן על רעיון
ערעור שהגישה חברת Wrangler Apparel Corp כנגד חברת אחים וייס י.ש.י ייצור ושיווק בע"מ. הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדון בפני השופטת יהודית שיצר. ביום 3.4.2013 ניתן פסק הדין בערעור.
 
הערעור הוגש בגין החלטת הפוסקת בקניין רוחני, יערה שושני כספי, בתיק התנגדות לסימן מסחר מס' 218503 (מעוצב). בהחלטה זו קיבלה הפוסקת את בקשת המשיבה, האחים וייס לרישום סימן מסחרי על שמה ודחתה את התנגדות המערערת, חברת רנגלר - WRANGLER APPAREL CORP. לרישום סימן מסחר זה.
 
העובדות: חברת האחים וייס הגישה בקשה לרישום סימן מסחר בסוג 25 "דברי הלבשה", על סימן המכיל דמות מושחרת כולה של בוקר רכוב על סוס ומניף פלצור, ומחוברת אליה המילה האנגלית – "rodeo". 
 
רנגלר הגישה את התנגדותה לרישום הסימן בשל קיומו של סימני מסחר הרשומים על שמה בארה"ב, אך אינם רשומים בישראל נכון למועד הגשת התנגדותה, אשר לטענתה הם בגדר סימן מסחר מוכר היטב. 
 
רק לאחר הגשת בקשת האחים וייס לרישום הסימן, הגישה המתנגדת בקשה לרישום סימנים אלו (שמספרם 221207, 223243). 
 
לטענת רנגלר האחים וייס הפרו את סימני הבוקרים שלה בשל דמיון מטעה של הסימן המבוקש לשני סימניה. 
 
החלטת רשם סימני המסחר: הפוסקת בקניין רוחני דחתה את טענות רנגלר, וקיבלה את בקשת האחים וייס לרישום הסימן המבוקש על שמה. הפוסקת קבעה בהחלטתה כי סימני רנגלר אינם סימן מוכר היטב, וכי לאור יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, הסימן המבוקש איננו דומה עד כדי להטעות לשני הסימנים של רנגלר. 
 
תוצאות ההליך: הערעור נדחה. בנוסף נפסק כי המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
דף הבא
דף קודם

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור