משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: נגישות ליצירה

7 בפברואר, 2016,

0 תגובות

הפרת זכות יוצרים בתוכנה

הפרת זכות יוצרים בתוכנה
תביעה שהוגשה על ידי חברת ריווחית - תכנות עסקי 1999 בע"מ כנגד איגור איצקוב ונחום כוורס. ההליך נדון בבית המשפט המחוזי מרכז, בפני השופט יעקב שפסר. ביום 27.1.2016 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תובענה למתן צו מניעה קבוע, המורה לנתבעים לחדול מביצוע כל פעולה המפרה את זכויות היוצרים של התובעת בתוכנת מחשב בתחום הנהלת החשבונות, וכן לקבלת פיצויים כספיים בגין הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות ההפרה הנטענת. 
 
תוצאות ההליך: התובענה מתקבלת ביחס לנתבע 1 ונדחית ביחס לנתבע 2. 
 
צו מניעה: צו המניעה הזמני יהפוך לצו מניעה קבוע, במסגרתו על הנתבע 1 לחדול ולהימנע מכל שימוש בתוכנה. 
 
מתן חשבונות: בנוסף נפסק כי על הנתבע 1 להעביר לתובעת דין וחשבון מלא ומאושר על ידי רואה חשבון ובו פרטים בדבר עלויות הייצור, הפיתוח, השיווק, מכירות שבוצעו וכל שימוש שנעשה על ידי הנתבע 1 בתוכנת פיננסית וזאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיו.
 
הוצאות: בנוסף נפסק כי הנתבע 1 ישלם הוצאות התובעת בגין תשלום אגרת בית משפט ובגין שכ"ט המומחה ששולם על ידה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. בנוסף נפסק כי התובעת תשלם הוצאות הנתבע 2 בסך של 15,000 ש"ח. 
 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
 

זכויות יוצרים בתוכנה

חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "החוק") מגדיר בסעיף 4 באילו יצירות עשויה להתגבש זכות יוצרים:
"4. (א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."
 
כאשר בסעיף 1 לחוק נקבע כי "יצירה ספרותית" הינה:
"לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב."
"תוכנת מחשב" – תוכנת מחשב בכל צורה שבה היא מבוטאת."
 
הנה כי כן, תוכנת מחשב, יהא אופן ביטוייה אשר יהא, מהווה יצירה ספרותית המשתייכת לאחת מארבעת הקטגוריות המוגנת בזכויות יוצרים על פי סעיף 24(א)(1) לחוק. כמו כן, אף תוכנת מחשב שהינה תוכנה יישומית, כפי המקרה בענייננו (בו מהווה רווחית תוכנה המסייעת לניהול עסקים ולהנהלת חשבונות), חוסה בגדרי ההגנה הקיימת בחוק. 
 

הבעלות בזכות היוצרים בתוכנה

זאת ועוד, על פי סעיף 33 לחוק, היוצר הינו הבעלים הראשון של זכות היוצרים, כאשר אין דרישה לנקיטתה של פעולה פורמלית כלשהי (כגון רישום או עמידה בדרישה פרוצדוראלית אחרת) על מנת לכונן את זכות היוצרים, והיא מתגבשת בד בבד עם מעשה היצירה. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי החברה היא זו אשר יצרה את תוכנת ריווחית. על כן, בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק ולהעדר דרישה לאקט פורמלי מצד החברה על מנת לבסס זכותה, המסקנה הינה כי הבעלות בזכות היוצרים בתוכנת ריווחית נתונה לחברה. 
 

הפרת זכות יוצרים בתוכנה

סעיף 11 לחוק קובע מהי זכות יוצרים, ואילו פעולות בלעדיות ביצירה נתונות למחזיק בה:
"11. זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."
 
מכאן, שעל מנת להפר את זכות היוצרים של החברה בריווחית די בכך שהנתבעים ביצעו איזו מן הפעולות האמורות בסעיף - המוכרות כהפרה של הזכות ביחס ליצירה ספרותית או לתוכנת מחשב - קרי, העתקה, ביצוע פומבי, שידור, העמדת ריווחית לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת או השכרה.
 
הפרת זכות יוצרים באמצעות העתקתה, לרבות בדרך של עשיית יצירה נגזרת (דהיינו, יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת) הכוללת העתקה, ניתנת להוכחה באמצעות הבאת ראיות נסיבתיות. הסיבה לכך הינה כי במקרים רבים המפר נמנע מהעתקת היצירה בשלמותה, על כל רבדיה, אלא מבצע העתקה חלקית בלבד, במסגרתה מוספים שינויים ולעיתים אף שיפורים ליצירה, באופן המסווה את ההעתקה ומקשה על גילוייה והכחתה. 
 
קיומו של דמיון מהותי בין היצירות, שאיננו מהווה דמיון מובהק, עשוי לעלות כדי ראייה נסיבתית כאמור, ואולם זאת בכפוף להוכחה כי לגורם המפר אף הייתה נגישות ליצירה המקורית. 
 

הפרת זכות יוצרים: דמיון מהותי

התרשמות לפיה בין שתי התוכנות קיים דמיון מסוים איננה מספיקה על מנת לעמוד בדרישת הדמיון המהותי. הסיבה להצבת רף גבוה למדי, של דמיון מהותי, מגלמת את ההכרה בכך שדמיון בין יצירות עשוי לנבוע מנסיבות שאינן העתקה והפרת זכות יוצרים, אלא דווקא מאופי היצירה ככזה שמתבסס על רעיון הניתן לביטוי בדרכים מוגבלות בלבד; מהסתמכותן של שתי היצירות על מקור זהה; ולעיתים אף מצירוף מקרים הנוצר כתוצאה מעיסוק בתחום זהה. במטרה למנוע ככל הניתן קביעת העתקה על סמך זיהויו של דמיון מסוים בין היצירות הנובע מנסיבות לגיטימיות, נקבע כי דמיון מהותי הדרוש להוכחת הפרת זכות יוצרים מתקיים בנסיבות בהן ההעתקה הינה הסיבה המסתברת ביותר לקיומן של נקודות דמיון מצטברות בין היצירות.
 
לשם הוכחת הדמיון בין התוכנות בענייננו, צורפו לכתבי הטענות צילומי מסך של פונקציות מקבילות בתוכנת ריווחית ובתוכנת פיננסית. בדרך זו, ניתנה בידי האפשרות להתרשם באופן ישיר מדרגת הדמיון הגבוהה הקיימת בין השתיים, בין היתר, במאפיינים הבאים: 
 
א. קיומו של דמיון גרפי "במראה ובתחושה" ("Look and Feel") של שתי התוכנות. 
 
ב. סדר וארגון – תרשימי הזרימה במסכי התפריטים של שתי התוכנות מאורגנים באופן כמעט זהה לחלוטין, וכך גם סדר הפונקציות בסרגלי הכלים. 
 
ג. בחירת השמות והקודים – דמיון ניכר (עד זהות) קיים בשמות הפעולות המוצגות על גבי סרגלי הכלים, בשמות הפונקציות, בשמות התפריטים והפעולות האפשריות במסגרתם. 
 
ד. C-REPORT – הפונקציה C-REPORT הקיימת בריווחית, מהווה לטענת החברה (אשר לא נסתרה) שם מסחרי רשום בבעלותה. פונקציה זו מופיעה גם בתוכנת פיננסית, ואולם, מלבד היותה בגדר שם מסחרי, בתוכנת פיננסית מדובר בפונקציה לא שמישה, אשר למעשה איננה מקושרת לפעולה כלשהי. 
 
נפסק כי נקודות ההשקה בין התוכנות בהיבטים אלו, אף כי מדובר בדמיון החל ביחס לשלבי פיתוח שאינם בהכרח קוד התוכנה, נכללות גם הן בגדרי ההגנה הנתונה לתוכנת מחשב במסגרת החוק. הגנה זו מתקיימת בהתאם לגישה הנרחבת אשר אומצה בפסיקתנו - המכירה בהגנה רחבת היקף ביחס לתוכנות מחשב - המשתרעת גם על צורת התוכנה (artwork), המבנה, הזנות המשתמש (user inputs), סדר התוכנה והאופן בו היא מאורגנת.
 
נוכח הסקירה האמורה לעיל, נפסק כי משקלן הכמותי והאיכותי של נקודות ההשקה הקיימות בין תוכנת ריווחית לפיננסית, ואשר חלקן בלבד פורטו לעיל, מעיד על דמיון מהותי החל בין השתיים. 
 

השוואה בין התוכנות באמצעות תצלומי מסך

בית המשפט היה ער למגבלות הנובעות מביצוע השוואה בין שתי תוכנות מחשב באמצעות צילומי מסך בלבד, כפי שהוצגו בתיק זה. 
אף כי תוכנת מחשב חוסה במסגרת החוק תחת הגדרת "יצירה ספרותית", בשונה מהשוואת ספרים או מחזות, בחינת תוכנות מחשב באופן חד מימדי, במסגרתו מושווים צילומים נקודתיים מתוך כל אחת מן התוכנות, איננה מאפשרת לעמוד על מכלול מאפייניהן ויישומיהן, אשר רבים מהם דורשים בחינה מקצועית-טכנית מורכבת. בנסיבות מעיין אלו, הכרוכות בניתוח זהות בן תוכנות מחשב, נודעת חשיבות מוגברת להסתייעות בעדות מומחים.
 
בענייננו, הועברה כאמור בחינתה של סוגיית הדמיון שבין שתי התוכנות גם לבחינתו של מומחה מטעם בית המשפט, אשר ערך השוואה מקיפה בין תוכנת ריווחית לפיננסית, במסגרתה נבחנו על ידו מאפיינים כגון: פונקציונאליות, עיצוב, גרפיקה, שפת התכנות, הודעות והתראות, פיתוח הקוד, המרה בין שפות תכנות ועוד. 
 
באשר לאופן ביצוע הבדיקה, התייחס המומחה גם לתקנות ולהנחיות רשות המיסים בדבר מערכות ניהול חשבונות ממוחשבות וציין כי קיימות בתקנות אלו דרישות מסוימות החלות על תוכנות מסוגן של ריווחית ופיננסית ולפיכך, ציין כי הקפיד להפחית משקלם של רבדים מתחייבים אלו בבדיקתו. כמו כן ציין המומחה, כי בבדיקתו פסל פרמטרים גנריים, המשותפים לכלל התוכנות. 
 
נוכח האמור גיבש המומחה מסקנותיו, אשר במסגרתן נקבע באופן חד משמעי כי לעניין העיצוב, תרשימי הזרימה ופונקציונאליות המערכת מהווה פיננסית העתקה של ריווחית. קביעה זו החיל המומחה גם ביחס למסד הנתונים של פיננסית בציינו כי: "מדובר בזהות אשר קשה עד בלתי אפשרי ליחס ליד המקרה."
 
יחד עם זאת קובע המומחה, כי לא נמצאה זהות בין הקוד של פיננסית לזה של ריווחית, כתוצאה משוני בשפות הפיתוח ומפרמטרים נוספים, ואולם בדרך של היקש, קובע כי הזהות במבנה הנתונים ובנתונים עצמם מעידה על העתקה מתוכנת ריווחית אף ברובד התכנוני. 
מסקנותיו של המומחה תומכות אפוא גם הן בקיומו של דמיון בלתי מבוטל, העולה לא אחת כדי זהות מוחלטת, בין שתי התוכנות. 
 
בהתבסס על התרשמות בית המשפט מן ההשוואה בין צילומי המסך של שתי התוכנות, וכן על מסקנות המומחה כפי שהן עולות מחוות דעתו, מעדותו ומדו"ח ההבהרה, הגיע בית המשפט לכלל דעה כי בין תוכנת ריווחית לפיננסית מתקיים דמיון מהותי. 
 

הפרת זכות יוצרים:  מקרים בהם קיימות אפשרויות ביטוי מצומצמות בלבד

לטענת איצקוב, היות שריווחית ופיננסית כפופות לתקנות ולהנחיות רשות המיסים, אופן הביטוי שלהן נגזר במדיה רבה מהנחיות אלו, ועל כן קיומו של דמיון ניכר ביניהן הינו בלתי נמנע ואינו יכול לשמש בסיס לטענת הפרת זכויות יוצרים. לחיזוק טענתו זו, מפנה איצקוב לאמור בפסק הדין אשר ניתן בעניין דנאל (פרשת דנ-אל, בפס' 6ב; אשר מפנה בעניין זה להלכת סייפקום (ע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' רביב (פורסם בנבו, 18.11.2013)), לפיו על מנת להוכיח הפרת זכויות יוצרים, במקרים בהם קיימות אפשרויות ביטוי מצומצמות בלבד - נוכח קיומן של דרישות פונקציונאליות – אין די בהוכחת דמיון מהותי ויש להוכיח דמיון כמעט מוחלט ליצירה המוגנת. 
 
ואולם בענייננו, ציין המומחה מפורשות כי במסגרת בדיקתו אודות הדמיון בין ריווחית לפיננסית הובאו בחשבון על ידו הפרמטרים בתוכנות הנובעים מהנחיות רשות המיסים וכן מאלמנטים גנריים ומשקלם הופחת בהתאם, כאשר אף על פי כן, הגיע למסקנה כי תוכנת פיננסית הועתקה מריווחית.
 

הפרת זכות יוצרים: נגישות

אלמנט הנוסף הדרוש להוכחת הפרת זכות היוצרים בתוכנה היא הנגישות של הנתבע לתוכנה המקורית.
על מנת למלא אחר דרישת הנגישות אין צורך להוכיח נגישות ממשית ודי בכך שבידי הנתבע נקרתה הזדמנות לגישה אל היצירה המקורית, לדוגמא כתוצאה מקשר עקיף עם היוצר המקורי או לאחר שהיצירה כבר הופצה בציבור, כאשר באזור גיאוגרפי מצומצם כמדינת ישראל, הפצה נרחבת תיחשב כיוצרת נגישות. 
 
בענייננו, טענת החברה, אשר לא נסתרה, הינה כי ריווחית מופצת בשוק הישראלי מזה כ-15 שנים, משרתת למעלה מ-20,000 לקוחות, והינה בין התוכנות המובילות בישראל בשוק הרלוונטי. בכך יש כדי לאפשר נגישותו הפוטנציאלית של איצקוב לתוכנת ריווחית. בנוסף, גם נגישותו בפועל של איצקוב לתוכנת ריווחית הוכחה בענייננו, שכן, כאמור, בתוצאות בדיקת המחשב שנערכו במחשבו של איצקוב נקבע כי: ספרייה בשם "Rivhit" נמחקה ממנו מספר ימים לאחר הגשת התובענה דנן, כי קיימת גם ספרייה בשם RivhitTutors"" ובה קבצים שחלק משמם "Rivhit", וכן כי בחיפוש שנערך בדואר האלקטרוני של איצקוב בשימוש במילה "ריווחית" נמצאו תוצאות. מכאן, שבמחשבו של איצקוב נמצאו עדויות לקבצים הקשורים לריווחית, המגבשים נגישותו הממשית לתוכנה זו.
 

הפרת זכות יוצרים: הגנת הטענה של יצירה עצמאית

נפסק כי אף קיומם של דמיון מהותי ונגישות לתוכנת ריווחית אינם מגבשים הפרתן של זכויות יוצרים, ככל שיעלה בידי איצקוב להוכיח בראיות מהימנות כי יצר את פיננסית באופן עצמאי ולא תוך העתקה מתוכנת ריווחית. בענייננו, לא סבר בית המשפט כי עלה בידי איצקוב לבסס כדבעי טענתו לפיה תוכנת פיננסית כוללת מסכים ייחודיים רבים, שאינם נכללים בריווחית, ועל כן מהווה יצירה מקורית ועצמאית. בכדי לתמוך בטענתו זו, צירף איצקוב לכתב הגנתו צילומי מסך של ריווחית ופיננסית אשר נועדו להדגיש את ייחודיותם של מסכי פיננסית. עם זאת, נפסק כי צילומי מסך בודדים בלבד מאלו שצורפו אכן משווים בין מסכיהן של שתי התוכנות, בעוד שמרבית הצילומים הינם מתוך תוכנת פיננסית בלבד (ואינם מאפשרים לפיכך עריכת השוואה ממשית בין התוכנות). בנוסף, אף אילו טענת איצקוב לקיומם של מסכים מקוריים בתוכנת פיננסית הייתה מוכחת, אין בה כשלעצמה כדי להעיד על יצירתה של פיננסית באופן עצמאי מקום בו חלקים מהותיים מריווחית הועתקו בגדריה.
 

טענות הגנה לאי-הפרת זכויות יוצרים: העדר שימוש מסחרי

איצקוב, כאמור, טוען כי לא החל בשיווק מסחרי או בפרסום פיננסית וכי כל שנעשה על ידו בשלב זה הוא מתן התוכנה למכרים לשם שימוש ניסיוני. ואולם, בד בבד טוען איצקוב, כי פיננסית הותקנה בפועל בשני בתי עסק בעבור תשלום סמלי, מתייחס אל פיננסית כאל "עסק" וכן מציין מפורשות כי התוכנה אמורה הייתה להוות את מקור פרנסתו העיקרי. העובדה כי תוכנת פיננסית החלה כבר להימכר לציבור עולה גם מדו"ח של החוקר הפרטי אשר הוזמן על ידי החברה בחודש מרץ 2014. על פי דו"ח זה, משיחות שנעשו אל הטלפונים המופיעים באתר פיננסית, קיימת אפשרות לרכישת התוכנה בעבור סך של 490 ₪ במסגרת מבצע לעסקים קטנים, כאשר לכך מצטרף העתק פרסום, אשר צורף על ידי החברה, ואשר לפיו מפורסמת פיננסית באתר "תפוז עסקים". 
 
יוצא אפוא, כי הן לפי אחת מגרסאות איצקוב, והן לפי אינדיקציות חיצוניות כגון דו"ח החוקר הפרטי והפרסום באתר, החל איצקוב, הלכה למעשה, בשיווק מסחרי של תוכנת פיננסית. 
 
עם זאת, גם אם לא כך היו פני הדברים, ממילא אין הפרתה של זכות יוצרים מתגבשת רק בכפוף להפקת רווחים על ידי המפר, שכן אף העתקה של יצירה מקורית שאיננה לצרכים מסחריים (ככל שאינה נכללת בגדר ההיתרים הקיימים בחוק – ראו לדוגמא פרק ד' לחוק) עשוי לעלות כדי הפרה (סעיפים 11-12 לחוק). 
 

טענות הגנה לאי-הפרת זכויות יוצרים: תום לב

נפסק כי גם בטענת איצקוב, לפיה פיתוח פיננסית נעשה על ידו בתום לב ומתוך עניין מקצועי גרידא, אין כדי להוות הגנה בפני הפרה בענייננו. זכות יוצרים הינה זכות קניינית, ועל כן, ביצוע לא מורשה של פעולה אשר יוחדה לחברה, כבעלת הזכות, מהווה הפרת זכות יוצרים גם אם מדובר בפעולה שבוצעה על ידי איצקוב ללא כוונה.
 

הפרת זכות יוצרים על ידי הנתבע 2

החברה טוענת, כי כוורס הפר את זכויות היוצרים הקיימות לה בריווחית ביחד עם איצקוב, שכן מספר הטלפון של כוורס הופיע באתר פיננסית ולאור שיחתו אל מוקד התמיכה הטכנית של החברה במטרה לברר פרטים אודות ריווחית. מנגד טוען איצקוב כי כוורס אינו ולא היה שותפו לפיתוח תוכנת פיננסית ואף כוורס טוען כי לא היתה לא יד בפיתוחה. נפסק כי טענות החברה כנגד הנתבע 2 לא היו מבוססות דיין, באופן המאפשר לקבוע כי עמדה בנטל הדרוש להוכחת טענותיה כלפי כוורס. 
 

25 בינואר, 2015,

0 תגובות

שימוש הוגן ותום לב ביחס להפרת זכויות קניין רוחני

שימוש הוגן ותום לב ביחס להפרת זכויות קניין רוחני
תביעה שהוגשה על ידי חברת Fisher Price  וחברת Mattel  כנגד חברת דוורון - יבוא ויצוא בע"מ ומנהליה, אהרון שטיין ודוד בן שושן. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, בפני השופט יוסף בן-חמו. ביום 8.1.2015 ניתן פסק הדין בתיק.
 
העובדות: תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לייצר, לייבא, להפיץ ולמכור כיסא נדנדה לתינוק, המהווה, על פי הנטען, העתק מדויק של כיסא נדנדה לתינוק מתוצרת התובעות, על כל מרכיביו, לרבות הריפוד המצויר של כיסא זה וחוברת ההדרכה שלו, וכן תביעה כספית לאחר מתן חשבונות, שעילתה טענות להפרת זכויות יוצרים, גניבת עין, הפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא במשפט. התובעות העמידו את תביעתן הכספית על סך של 750,000 ₪, מטעמי אגרה.
 
לטענת התובעות, הנתבעים מייצרים, מייבאים ומפיצים כיסא נדנדה לתינוק שהוא העתק מדויק של כיסא הנדנדה מתוצרתן, ומשווקים אותו בישראל בכשני שליש ממחירו של כיסא הנדנדה מתוצרתן, תחת השם "Infanti", תוך הפרה בוטה וגסה של זכויות הקניין הרוחני שלהן.
 
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. בית המשפט לא שוכנע כי הנתבעים הפרו את זכויות הקניין הרוחני של התובעות בכיסא הנדנדה כיצירה תלת מימדית, בריפוד המצויר של כיסא זה ובחוברת ההדרכה שלו, לרבות זכויות יוצרים, גניבת עין, הפרת סימן מסחר רשום ועשיית עושר ולא במשפט. 
בנוסף, חייב בית המשפט את התובעות לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. 
 
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור