משרד בוטיק העוסק בתחומי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים ואינטרנט

תג: שיתוף קבצים והפרת זכות יוצרים

28 באוקטובר, 2015,

0 תגובות

תוכנה המאפשרת הורדת סרטים והפרה של זכויות יוצרים – לא תחסם

תוכנה המאפשרת הורדת סרטים והפרה של זכויות יוצרים – לא תחסם
בקשה לסעד זמני מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתרו שבעה גופי הפקה ותקשורת ("המבקשות") לצווי עשה וצווי מניעה זמניים נגד המשיב 1 ("פלוני אלמוני") ונגד גופי אינטרנט שונים ("המשיב" ו"המשיבות" בהתאמה), מתוך מטרה להפסיק את השימוש בתוכנה או אפליקציה (להלן: "פופקורן") אותה "מוריד" הגולש למחשבו לרבות לטאבלט, אשר באמצעותה ניתן לבחור ולצפות, בין בזרימה ישירה ובין בהורדתם למחשב, בסרטים וביצירות שהמבקשות טוענות לזכויות יוצרים בהם. 
 
המשיב 1 הוא הבעלים והמפעיל של אתרי פופקורן. בהתאם להוראות חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, למבקשות זכות יוצרים בהפקות ו/או יצירות המפורטות בבקשה, אשר הופקו או יוצרו על ידי המבקשות 2 – 7 (להלן: "היצירות"), ואף אחת מהן לא העניקה למשיב 1 או למשיבה רשות לעשות שימוש ביצירות באמצעות אתרי או תכנת פופקורן. בכך מפר משיב 1 את זכות היוצרים של מבקשות 2 – 7, כמשמעות המונח "הפרה" בחוק זכות יוצרים, ואף עושה עושר ולא במשפט על חשבון המבקשות כמשמעותו בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979.
 
חרף בקשותיהן של המבקשות מהמשיבות לחסום את הגישה לאתרי פופקורן במסגרת שירותי האינטרנט אותם הן מספקות, פניות אלו לא נענו. על כן החליטו המבקשות לתבוע על הפרת זכויותיהן בבית המשפט ולבקש מבית המשפט סעד זמני לחסום את אתרי פופקורן וכן צו המורה לחשוף את זהותו של המעוול לכאורה, המשיב 1.
 
בדיונו, בית המשפט התייחס למספר אספקטים בהחלטתו כנגד מתן הסעדים הזמניים המבוקשים. תחילה, דן בית המשפט בסוגיה האם בית המשפט מוסמך ליתן סעד נגד צד שלישי בדבר חשיפתו של גולש אנונימי לגביו נטען כי ביצע עוולה. בית המשפט התבסס על פסיקתו של בית המשפט העליון בברע"א  4447/07 רמי מור נ' ברק אי. טי. סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (פורסם באתר בית המשפט העליון [פורסם בנבו] וקבע:
 
"בהליך שלפנינו מעורבים שלושה "צדדים". ראשון, המבקש הטוען לפגיעה בשמו הטוב. שני, המעוול  האנונימי. שלישי, המשיבה המחזיקה לכאורה במידע לגבי זהותו של המעוול האנונימי. כאמור, סיטואציה זו אינה ייחודית לתביעות בגין לשון הרע באינטרנט. גם בתביעות שונות לחלוטין עשוי להיווצר מצב שבו אדם סבור כי נגרם לו נזק בעוולה ואין הוא יודע את זהותו של המעוול, אף כי הוא חושד שצד שלישי ידוע מסוגל להצביע על המעוול הבלתי-ידוע ולחשוף את שמו. השאלה הדיונית שלפנינו רחבה אפוא יותר מן ההקשר הספציפי של חשיפת גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט, וזו השאלה: האם קיימת במשפט האזרחי הישראלי מסגרת דיונית שבה ניתן לחייב אדם לחשוף את זהותו של אדם אחר כדי שניתן יהיה להגיש תביעה נגד זה האחרון בגין עוולה שביצע לכאורה."
 
בית המשפט קבע כי בהסתמך על פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מור, כמו גם על ההלכות אשר נקבעו באנגליה ובארה"ב, ללא מסגרת נורמטיבית מובהקת בדין, אין הוא מוסמך ליתן סעד נגד צד שלישי בדבר חשיפת גולש אנונימי לגביו נטען כי ביצע עוולה.
 
עוד קבע בית המשפט כי המבקשות השתהו בהגשת הבקשה, ובכך יש ללמד על היעדר דחיפות הסעד הזמני המבוקש ועל כן, נחלשת ההצדקה לנתינתו. 
 
גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. בהעדר אמות מידה ברורות בידי המחוקק, מאזן הנוחות אינו מאפשר להעניק את הסעד המבוקש, שכן חסימת אתרי פופקורן לא תמנע את האפשרות להוריד את תכנת פופקורן ולעשות שימוש בה ע"י גולשים שכבר הורידו אותה:
 
" כל עוד לא איתרו המבקשות את משיב 1 לא ניתן למנוע ממנו פתיחת אתרים חדשים מהם ניתן יהיה להוריד את תכנת פופקורן, ועל כן, חסימה או סגירה של אתרי פופקורן לא תבטיח מניעה מוחלטת של האפשרות להוריד את תכנת פופקורן. לכך, יש להוסיף, כי מהבקשה עולה שהגולשים "מורידים" את תכנת פופקורן אל מחשבם האישי  ובשלב זה אינם זקוקים עוד לאתר ממנו הורידו את התכנה, כדי לצפות בסרטים או יצירות של המבקשות, דהיינו גולשים שכבר הורידו את תכנת פופקורן למחשבם יוכלו להמשיך לצפות ביצירות של המבקשות גם לאחר מתן הסעד הזמני. במצב דברים זה, נראה כי התועלת של הסעד הזמני המבוקש הינה מועטה אם בכלל." 
 
לבסוף, קבע בית המשפט כי במתן הסעד המבוקש קיים החשש לפגיעה בחופש זרימת המידע, בזכות הציבור לדעת, בחופש הביטוי, בהענקת סמכות לספקיות האינטרנט לקבוע מה מותר ומה אין לאפשר להזרים "בצנרת" האינטרנט.
 
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי אין מקום למתן הסעדים, אין מקום ליתן תוקף של פס"ד להסדר הפשרה אשר נרקם בין המבקשות למשיבות 3-7 וכי המבקשות יישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו למשיבה 2.

5 במרץ, 2014,

0 תגובות

זכויות יוצרים באינטרנט

12 באוגוסט, 2013,

0 תגובות

האם יצירת קישורים לתכנים מפרה זכויות יוצרים?

האם יצירת קישורים לתכנים מפרה זכויות יוצרים?
בפסק דין משמעותי בתחום דיני האינטרנט וזכויות היוצרים באינטרנט, קבע בית המשפט הפדראלי בניו-יורק, כי יצירת קישור לתכנים מוגנים בזכויות יוצרים אינה מהווה כשלעצמה הפרה של זכויות היוצרים בתכנים.
 
חברת Pearson הגישה תביעה כנגד הנתבעים בגין הפרת זכויות יוצרים באופן של מכירת תכנים חינוכיים ברשת האינטרנט שלטענת התובעת יש לה זכויות יוצרים בהם.
 
טרם הגשת התביעה, פנתה התובעת לנתבעים בשם בדוי וביקשה לרכוש מהם תכנים. בעקבות זאת, שלחו הנתבעים לתובעת קישור (לינק) לתוכן שהועלה לאתר אכסון קבצים כדוגמת Unlimit, Dropbox או Google Drive.
 
או אז הגישה התובעת את התביעה ובין השאר ביססה את תביעתה בכך שעצם יצירת הקישור לתכנים, מהווה הפרת זכויות יוצרים בתכנים.
 
בית המשפט דחה את טענות התובעת וקבע, כי שליחת דואר אלקטרוני המכיל קישור לאתר המאפשר מסחר בתכנים מוגנים, אינה מהווה כשלעצמה הפרה של זכויות היוצרים בתכנים אלו:
 
"Sending an email containing a hyperlink to a site facilitating the sale of a copyrighted work does not itself constitute copyright infringement."
 
בית המשפט הוסיף וקבע, כי קישור הוא למעשה הדרך הדיגיטלית לתת לנמען "נקודות ציון לנהיגה" במרחב המקוון כדי להגיע ליעד מסוים. הקישור עצמו לא מכיל כל תוכן מהותי או יצירה נגזרת של התוכן שאליו מכוון הקישור. משכך, שליחת קישורים אינה מפרה זכויות יוצרים בתכנים שאליהם הקישורים מובילים:
 
"A hyperlink (or HTML instructions directing an internet user to a particular website) is the digital equivalent of giving the recipient driving directions to another website on the Internet. A hyperlink does not itself contain any substantive content; in that important sense, a hyperlink differs from a zip file. Because hyperlinks do not themselves contain the copyrighted or protected derivative works, forwarding them does not infringe on any of a copyright owner’s five exclusive rights under Section 106 of the Copyright Act."
 
 
 
עם זאת, בית המשפט נזהר וקבע שאין באמור כדי להכשיר את עצם העלאת הקובץ המוגן לשירות אחסון הקבצים. אדם המעלה תוכן מוגן לשירות מעין זה, ייתכן ומפר זכויות יוצרים של בעל הזכויות בתוכן.
 
בנוסף רמז בית המשפט, כי בנסיבות מסוימות, עצם יצירת הקישור יכולה לעלות כדי הפרה תורמת.

15 בינואר, 2013,

0 תגובות

יצירת ושיתוף סרטים בעידן המידע

יצירת ושיתוף סרטים בעידן המידע

כיום, בעידן המידע והטכנולוגיה, כל העולם פתוח בפנינו. יצירת סרטים ושיתופם מעולם לא הייתה קלה יותר. אם אתם יוצרים או מפיקים סרטונים, עליכם להיות מודעים לחוקי זכויות היוצרים.

חוק זכות יוצרים מגן על הוידאו שלך באופן אוטומטי ומיידי מהרגע שהוידאו קובע במדיום מוחשי. רעיון לסרט אינו מוגן בזכויות יוצרים. מרגע שיצרת את הסרט, רק את, בעלת זכות היוצרים, יכולה לתת רישיון שימוש לאחרים להעתיק להפיץ עותקים שלו על דרך של מכירה, השכרה או העברת בעלות, או להכין יצירות נגזרות המבוססות על הסרט או התכנים שבו, או להקרין את הסרט בפומבי.

הפרת זכות יוצרים. הפרה מתרחשת כאשר מישהו עושה שימוש ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים מבלי אישור הבעלים. חוק זכות יוצרים קובע, כי על כל הפרה, בית המשפט רשאי לפסוק עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. מכאן שאין לעשות שימוש ביצירה מבלי לקבל את האישור של בעליה. חשוב לציין שבית המשפט המחוזי קבע מפורשות בע"א 3130/05 בוצ'צ'ו נ' רוטר, כי "אי ידיעת זהות הצלם, איננה מהווה הגנה לשימוש בצילום ללא הרשאה. יתכבד המשתמש ויתור אחר הצלם על מנת לקבל את רשותו. לא יאתרנו – לא יעשה דין לעצמו ולא ישתמש". העובדה ש"יותר קל" להעתיק יצירות דרך שימוש במחשב ורשת האינטרנט, אינה הופכת את השימוש לחוקי.

שחרור מאחריות ("ריליס"). אם ישנם אנשים המופיעים בסרט, תמיד יש להחתימם על טופס "ריליס" בטרם הצילומים. הריליס יגן עלייך מפני השלכות משפטיות בעתיד ונותן לך רשות לעשות שימוש בצילומי האדם המצולם למטרות מסחריות ו/או שאינן מסחריות. אם האדם המצולם הוא חלק מקהל המצולם במתחם ציבורי ואינו במוקד הצילום, ייתכן שאין צורך בריליס.

מיקום הצילומים. כעיקרון, יש לך את הרשות לצלם במקומות ציבוריים כמו רחובות, פארקים ואירועים ציבוריים. עם זאת, ייתכן שלמצולמים יש זכות לפרטיות ולצנעת הפרט. אסור לצלם ולהקליט במקומות פרטיים כמו ביתו של אדם או עסקו, ללא ריליס חתום.

סאונד. הסאונד הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מסרט ובעידן המידע זה מאוד מפתה לאתר ולהשתמש במוסיקה, צלילים והקלטות שאת מוצאת ברחבי רשת האינטרנט. עם זאת, זו גם הדרך הקלה והמהירה ביותר להפר זכויות של יוצרים אחרים. אם אינך יכולה ליצור בעצמך את הסאונד לסרט, כמו מוסיקה או אפקטים למיניהם, את יכול לשכור מישהו שיעשה זאת בשבילך או לשלם עבור רישיון שימוש מבנקים של הקלטות שונות.

תמונות סטילס. אם את מעוניינת להשתמש בתמונות סטילס בסרט, צלמי אותן בעצמך או שלמי למישהו שיצלם עבורך. אם את עושה שימוש בצילומים שנוצרו על ידי אחר או שמופיעים בהם אנשים, את צריכה לקבל מהם רישיון שימוש לעשות שימוש בתמונות.

שימוש הוגן. ישנן יצירות החוסות תחת ההגנה של "שימוש הוגן" הקבועה בחוק. בין השאר, שימוש ביצירות למטרות כמו "לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". עם זאת, שימוש מעין זה ביצירות אינו מהווה חסינות מתביעה אם בעל זכות היוצרים ביצירה אינו מעוניין בשימוש שלך ביצירתו.

הודעת זכות יוצרים. הגם שאין החוק מחייב לעשות זאת, מומלץ לשים הודעת זכות יוצרים בתחילת הסרט או בסופו: © שם היוצר, שנת היצירה (לדוגמא: © דנה כהן, 2013). אם הסרט יוצא בפורמט פיזי כגון DVD, מומלץ להטביע את ההודעה גם על האריזה.

רישום זכות יוצרים. הגם שהחוק אינו מחייב זאת, מומלץ להפקיד את היצירה במשרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני ובזכויות יוצרים, ולו בשל לקבע בזמן ראיה ל"יום שחור" שתתעורר בו מחלוקת לגבי היצירה, יוצרה ומועד יצירתה. מדובר בתהליך קצר ולא יקר שיכולה להיות לו השפעה על הליכים משפטיים עתידיים.

הדבר האחרון שאת צריכה הוא להתמודד עם טענות וחס וחלילה תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים, בתהליך היצירה של הסרט. הימנעי מהליכים משפטיים באמצעות הכנת טפסי שחרור מאחריות, קבלת רישיונות שימוש (לתמונות, סאונד, קליפים וכיוב') מבעוד מועד. כשהסרט מוכן ואולי אף בשלב התסריט, הפקידי אותו במשרד עורכי דין המתמחה בזכויות יוצרים כדי לקבע ראיה על ציר הזמן למקרים בהם תצטרכי להוכיח בעלות ביצירה.

תנאי שימוש - אתר DWO

סגור