ברדוגו נ' טבקה – הפרת זכויות יוצרים בצילום תא (שלום ת"א) 70999-02-20 ישראל ברדוגו נ' טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה (נבו, 29.9.2022)

https://pxhere.com/en/photo/1038512

הליך שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט. ביום 29.9.22 ניתן פסק הדין.

הצדדים: התובע: ישראל ברדוגו; הנתבעת: טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה.

התובע יוצג על ידי חברי עורך הדין אריאל דובינסקי.

העובדות: התובע הוא אמן בתחום הצילום בישראל שזכה להכרה בפועלו כצלם דוקומנטרי ואווירי. בשנת 2013 התובע זכה לתעד את הרב עובדיה יוסף זצ"ל בביתו כשהוא לבוש בגלימה ובמצנפת המוכרים, מספר חודשים לפני מותו. על ייחודה וערכה של היצירה ניתן ללמוד מכך שהשירות הבולאי בחר בה לצורך הנפקת הבול הממלכתי לציון שנה לפטירתו של הרב עובדיה.

בחודש פברואר 2020 גילה התובע במנוע החיפוש של "גוגל" שהנתבעת עושה שימוש ביצירה לצורך קידומה ולצורך הפקת רווח, ללא רשות, ללא מתן קרדיט וללא מתן תשלום. עם גילוי מעשה ההפרה התובע פנה לנתבעת בבקשה להסיר את התצלום ולרכוש רישיון עבור השימוש ביצירה. הנתבעת הציעה לתובע 2,500 ₪ כאשר מחיר היצירה עומד על 35,000 ₪.

התובע טען כי מדובר בהפרה של זכות הקניין שלו שהוכרה בחוק יסוד: כבר האדם וחירותו, הפרה של חוק זכות יוצרים, ובכלל זה פגיעה בזכותו המוסרית בהתאם לסעיף 46(1) לחוק. בנוסף, התובע טען כי השימוש ביצירה מהווה גזל, הפרת חובה חקוקה ורשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין.

תוצאות ההליך: נקבע כי הנתבעת עומדת בתנאי שבסעיף 56א(א)(3)(א) לחוק זכות יוצרים. עמידתה של הנתבעת בתנאי זה, יחד עם עמידתה בתנאים המצטברים שבסעיפים 56א(א)(1) ו- 56א(א)(2) פוטרים אותה מתשלום פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית ללא הוכחת נזק. עם זאת, נפסק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 8,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

הצילום כיצירה מקורית

סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע שזכות יוצרים תהיה ביצירה שהיא "מקורית". הפסיקה הכירה בשני מבחנים לבחינת שאלת מקוריות היצירה – "מבחן היצירתיות" ו-"מבחן ההשקעה". כמו כן, נקבע בפסיקה כי מבחנים אלה אינם מציבים רף גבוה בפני המבקש להגן על יצירתו בזכויות יוצרים.

בית המשפט הסביר כי התובע הוכיח שהצילום שצילם מהווה יצירה מקורית. מדובר בתצלום ייחודי של הרב עובדיה, בו הוא רוכן על ספר לימוד על רקע ספרייתו גדושת ספרי הקודש. לצילום ניתנה אווירת קדושה תוך שימוש בקווי אור המדגישים את עיטורי הזהב שבגלימתו, והקווים הישרים הנפגשים או יוצאים ממרכז התמונה בצורת מדפי הספרים המעניקים עומק ופרספקטיבה לצילום.

הנתבעת הציגה תמונות אחרות של הרב עובדיה בספרייתו גדושת ספרי הקודש, אך בית המשפט הסביר כי לכאורה אין בהן את אותה איכות אומנותית שיש בתמונת התובע. לא בכדי השירות הבולאי בחר בתמונה זו לצורך הנפקת הבול הממלכתי לציון שנה לפטירתו של הרב עובדיה. בכל מקרה, עצם קיומן של תמונות אומנותיות אחרות של הרב עובדיה אינו פוגע במקוריות ובאומנות בצילום מושא התובענה.

לפיכך, בית המשפט קבע כי התמונה היא יצירה כהגדרת החוק וכי התובע הוא בעליה ויוצרה.

סעיף 11 לחוק מקנה לתובע זכות בלעדית לבצע ביצירה פעולות שעשויות להקנות לו רווח כלכלי כגון, פרסומה, מכירתה, השכרתה ועוד. הנתבעת עשתה שימוש ביצירה ללא רשות ולכן, בכפוף לבחינת טענות ההגנה של הנתבעת, הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובע בהתאם לסעיף 47(א) לחוק.

שימוש הוגן

הנתבעת טענה שעשתה "שימוש הוגן" ביצירה בהתאם לסעיף 19 לחוק, מכיוון שהפוסט בפייסבוק מטרתו היתה לבקר את הממסד הרבני – שאימץ את פסיקת הרב עובדיה באיחור ניכר.

דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר שימושים מסוימים, הנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שאותה הם משרתים, גם אם מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. דוקטרינה זו מאפשרת, במקרים מתאימים, לאזן בין התכליות השונות של דיני זכויות היוצרים – הענקת תמריץ להפקת יצירת חדשות, כמו גם הרצון להעשיר את המרחב הציבורי במגוון של יצירות. מדובר בטענת הגנה ולכן הנטל להוכיח אותה מוטל על הנתבע המבקש לחסות תחתיה.

בית המשפט הסביר כי בעניין זה, הבחינה המצטברת של שיקולים אלה מצביעה על כך שאין להכיר בהגנת השימוש ההוגן. בין השימושים המוגנים לפי סעיף 19 לחוק קיימת אמנם הגנה על דברי ביקורת, תחתיה מבקשת הנתבעת לחסות, אך הביקורת צריכה להיות מופנית כלפי היצירה עצמה – למשל האיכות האומנותית או ההקשר התרבותי ועוד. בעניין זה, הביקורת של הנתבעת מופנית לממסד הרבני, והתמונה היא רק כלי שרת לביקורת זו. אותו הדין ביחס לטענה שהפרסום נעשה תחת הגנת ה"סקירה". התמונה אינה מושא הסקירה אלא החלטת הממסד הרבני. לפיכך, בית המשפט דחה את טענת השימוש ההוגן.

יצירה נגזרת

הנתבעת טענה שלא הפרה את זכות היוצרים מכיוון שמדובר ב"יצירה נגזרת" כהגדרתה בסעיף 16 לחוק. בית המשפט דחה טענה זו. אמנם הפוסט שהעלתה הנתבעת כלל את התמונה שצילם התובע בצירוף צילום של פסק הלכה, אך מדובר בשתי תמונות, שלכל היותר הונחו אחת ליד השנייה, תמונה ומכתב, ואין בהם משום יצירה עצמאית. הנתבעת לא ביצעה את הצירוף אלא שאבה אותו ממנוע החיפוש של "גוגל", כך שממילא הטענה ליצירה נגזרת לא יכולה לעמוד כהגנה לנתבעת.

הזכות המוסרית

הזכות המוסרית היא זכותו של יוצר ששמו ייקרא על יצירתו וכי לא יוטל פגם ביצירתו. מדובר בזכות אישית העומדת ליוצר, ללא קשר לזכותו הכלכלית. בית המשפט הסביר כי אין חולק שהתובע הוא בעל הזכות הכלכלית והזכות המוסרית ביצירה. כמו כן, אין חולק כי הנתבעת עשתה שימוש בתמונה ללא מתן קרדיט לתובע. בכך היא הפרה את זכותו המוסרית.

סעיף 50 לחוק קובע שמי שעושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכותו המוסרית של היוצר, מפר את הזכות המוסרית שלו.

סעיפים 50(ב) ו-50(ג) לחוק זכות יוצרים קובעים כי "עשיית פעולה ביצירה הפוגעת בזכות המוסרית האמורה בסעיף 46 (2) [הטלת פגם ביצירה, סילוף או פעולה פוגענית ביחס ליצירה – ר.פ.א] אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין…". לעניין זה בית המשפט רשאי להתחשב בין היתר באופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה, באופי הפעולה ובמטרתה.

בית המשפט הסביר כי מטרת פעולת הנתבעת היתה מתן הודעה לציבור הישראלים ממוצא אתיופי אודות השינוי שהרבנות אימצה ביחס ליהדותם של בני הקהילה. מדובר במטרה ראויה, אך עם זאת, הדבר אינו מפקיע את ההגנה על הזכות המוסרית המוענקת לתובע מכוח החוק, בפרט שהמבחן למתן הפטורים הקבועים בסעיף 50 הינו מבחן הסבירות. במקרה זה, ראויה ככל שתהיה מטרת השימוש ביצירה, אין הצדקה לאי מתן קרדיט.

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

משנקבע שהנתבעת הפרה את הזכות הכלכלית והזכות המוסרית של התובע, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 56 לחוק לעניין זכאות התובע לפיצויים בלא הוכחת נזק.

סייג לתחולת הפיצוי הסטטוטורי

הנתבעת טענה כי היא עומדת בסייגים שנקבעו בסעיף 56א לחוק שבהם לא ניתן יהיה לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק מהמפר. היא טענה כי היא עומדת בכל התנאים הנדרשים כדי לחסות תחת הסייג, ובין היתר התקיים התנאי שההפרה לא היתה למטרה מסחרית, או לחלופין שהמפר הוא עמותה שמחזורה אינו עולה על 1,200,000 ₪.

התובע טען כי בנוסף לכך שהנתבעת אינה עומדת בתנאים להחרגה מפיצוי סטטוטורי, תביעה זו יכולה להיות מוכרעת עם הוכחת הזק, מכיוון שהתובע הצליח להוכיח את נזקו, כאשר הנתבעת הודתה בתצהירה כי ערך היצירה הוא 35,000 ₪ במכירה רצונית.

בית המשפט ציין כי אין ממש בטענה כי הנתבעת הודתה בשווי השימוש שלה ביצירה. הנתבעת טענה כי לנוכח הסכום "במחירון" של התובע, הצעתה בסך 2,500 ₪ הייתה הוגנת.

למעט רכיב התביעה הנוגע לעוגמת נפש שכומת כרכיב תביעה נפרד, התובע לא הגיש את התביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק ולחילופין עם הוכחת נזק (או להיפך).

בית המשפט הזכיר את עניין ת.א. 24465-09-21 פלאש 90 בע"מ ואח' נ' הילמן (פורסם בנבו, 17.8.22) בו בית המשפט התייחס באמרת אגב לדרך המקבילה של תביעת פיצויים עם הוכחת נזק וללא הוכחת נזק. בעניין זה, נקבע בהערת אגב כי  גם אם אין תחולה לסעיף 56א לחוק כך שבית המשפט אינו מוסמך לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין נזק, לרבות נזק לא ממוני ככל שהוכח. באותו עניין בית המשפט הסביר כי הנזקים הנגרמים לבעל הזכויות כתוצאה מהפרת זכות יוצרים, ובעיקר הפרת הזכות המוסרית, הם לרוב נזקים לא ממוניים, אשר קיים קושי אינהרנטי בכימותם ובהוכחתם, אך שיעורם והיקף הפיצוי בגינם מסורים לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר ככלל יודרך על ידי אמות מידה ושיקולים הדומים לאלו המדריכים אותו בפסיקת הפיצוי הסטטוטורי מכוח סעיף 56 לחוק.

בעניין זה, בית המשפט הסכים כי זה הדין, אך בדרך כלל אין קביעה פוזיטיבית של המחוקק שמי שעשוי להיות חייב לפי הדרך האחת (תשלום פיצויים בגין נזק שהוכח), פטור על פי הדרך האחרת (תשלום פיצויים ללא הוכחת נזק), ואז אין מניעה לפסוק פיצוי על נזק שהוכח בגין עניין שיש בו קושי אינהרנטי בכימות הנזק כגון במקרה של פגיעה בזכות המוסרית או פגיעה כתוצאה מלשון הרע. בית המשפט הסביר כי לא כך בעניין זה, בו המחוקק קבע במפורש כי במקרים מסוימים לא ניתן יהיה להיפרע ממפר ללא הוכחת נזק.

ניתן אמנם לומר כי התביעה הוגשה ברכיב של "פיצויים ללא הוכחת נזק" אך מכיוון שבמהלך התובענה הוכח נזק (מעצם זה שהוכחה הפרה), מדובר בחיוב שהוא "עם הוכחת נזק". עם זאת, בית המשפט הסביר כי תובע שבחר לתבוע ברכיב של "פיצויים לא הוכחת נזק", בחר בנתיב שבצדו הטבות שונות, והוא גם מחויב לחסרונות שבנתיב זה שבו לא היה חייב לבחור. חזקה על התובע ועל הנתבעת שהיו מודעים לשני הנתיבים השונים של תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק ותביעת פיצויים בגין נזק שהוכח, ובהתאם כלכלו את צעדיהם. לכן, אין מקום ללכת בנתיב שבו לא בחר התובע ומכוח זאת לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים. אילו התביעה היתה מוגשת עם הוכחת נזק, ייתכן שהנתבעת היתה בוחרת להביא ראיות אחרות או לנהל באופן שונה את ההליכים המקדמיים וחקירת התובע המסגרת ההוכחות.

לפיכך, בית המשפט קבע שהדיון יתמקד בפיצויים ללא הוכחת נזק.

על פי סעיף 56 לחוק, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪, ובקביעת הפיצויים בית המשפט רשאי לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים: היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע וכמובן תום ליבו של הנתבע המפר.

שיקולים דומים נלקחים בחשבון גם בעת פסיקת פיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית.

סעיף 27א לחוק מסדיר את תנאי השימוש ביצירה שבעל זכויות היוצרים בה אינו ידוע או לא אותר, בתנאי ש"המשתמש פעל בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים ביצירה". עו"ד ישמח, שהעידה מטעם הנתבעת, טענה כי היא מצאה את תמונת הרב עובדיה בשילוב עם המכתב במאגר התמונות של "גוגל". היא העידה כי לא הכירה נהלים מיוחדים בדבר שמירה על זכויות יוצרים מפני שהנתבעת העסיקה דובר שהיה מעלה תכנים לפייסבוק, אך הדובר פוטר עקב מחסור בתקציב ולכן היא זו שהעלתה את הפוסט. היא העידה שמכיוון שעיסוקה בעמותה נוגע לתחומים שונים לגמרי, היא לא היתה בקיאה בנהלים בנוגע לשמירה על קניין רוחני. כמו כן, היא טענה כי בחרה את התמונה מכיוון שצורף לה פסק ההלכה של הרב עובדיה הנוגע ליהודי אתיופיה. בית המשפט הסביר כי קשה לקבל גרסה זו מכיוון שלא מדובר בנהלים אלא בחוק, וישנה חזקה של ידיעת החוק, בוודאי כאשר מדובר בעורכי דין, גם אם לא מדובר בתחום עיסוקם, במיוחד כאשר בפועל הם ביצעו פעולה באותו תחום.

התובע טען כי כל שנדרש כדי לדעת מיהו בעל זכות היוצרים בתמונה הוא לחיצה על ה"קליק" הימני בעכבר, אולם הוא אישר שהתמונה בצירוף פסק ההלכה מצויים באתר YNET כבר משנת 2013 ושקיימת סבירות שהנתבעת שלפה את התמונה הזו שערך אתר YNET, כמו גם שהנתבעת היא זו שערכה את התמונה וצירפה את פסק ההלכה בדומה למה ש-YNET עשו.

לחיצת קליק ימני על התמונה מ-YNET אינה מפנה באופן מידי לאתר של התובע. עם זאת בית המשפט הסביר כי הדבר אינו פוטר את הנתבעת או כל משתמש אחר, שכן סביר היה שיש לתמונה בעל זכויות ובמאמץ סביר ניתן היה להתחקות אחר בעל זכות היוצרים בתמונה.

התובע טען שהנתבעת הפרה את זכותו בתמונה תוך יצירת רווח. בית המשפט הסביר כי הוכח שהפוסט היה מיועד ליידע את הציבור בדבר הידיעה החשובה של ההכרה של הממסד הרבני ביהדות בני הקהילה. מדובר בעמותה שאינה פועלת למטרות רווח, והפוסט עצמו אינפורמטיבי בלבד.

התובע טען כי בניגוד לטענת הנתבעת, היא אינה מוחרגת מהפיצוי הסטטוטורי לאור תיקון מס' 5, ראשית, משום שמחזורה עולה על 1,200,000 ₪, שנית, משום שהיא נטלה את היצירה מקטלוג התובע (מאחר שלטענת התובע היא לא הוכיחה מאיפה נטלה את התמונה), שלישית, משום שפעלה למטרת רווח שכן שניים מעורכי דינה מופיעים ברשימת "חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה" ולפיכך אינם מתנדבים כך שפעילותם שיווקה את מקום עבודתם ובכך תרמה במישרין לשכרם, ורביעית, הנתבעת לא פעלה להסיר את המחדלים לאלתר.

הנתבעת טענה כי היא חוסה תחת הסייגים לתחולת פיצויים בלא הוכחת נזק לפי סעיף 56א. היא טענה שהתמונה הועמדה לרשות הציבור עוד משנת 2013, שהיא חדלה מההפרה מיד לאחר שקיבלה הודעה מהתובע בדבר ההפרה, שהיצירה לא הועתקה מקטלוג שמטרתו מכירה של היצירות הכלולות בו או מתן רישיון לשימוש ביצירות הכלולות בו וכן שהפרת הזכות לא היתה למטרה מסחרית, ובנוסף טענה שהמפר הוא עמותה שמחזורה אינו עולה על 1,200,000 ₪ בשנה האחרונה.

הנתבעת לא פירטה בתצהירה דבר בנוגע למחזור שהיה לה בשנה הרלוונטית, ולא צירפה אסמכתא לעניין זה, אלא הסתפקה בטענה שהיא עמותה שפועלת למטרות בעלות חשיבות ציבורית. הנתבעת צירפה לסיכומיה ללא רשות מכתב של רואה חשבון לפיו מחזור העמותה לשנת 2021 עמד על 1,072,207 ₪. בית המשפט העיר כי רק בשל כך מן הראוי יה לחייב את הנתבעת בהוצאות.

התובע טען כי מסמך זה הופיע לראשונה בסיכומי הנתבעת וכי המסמך מתייחס לשנת 2021 ולא לשנה שבה נעשתה ההפרה. כמו כן, הוא טען כי מדובר במסמך כוזב מכיוון שבאתר העמותה מופיע סכום אחר.

בית המשפט הסביר כי עמידתה של הנתבעת בכל תנאי סעיף 56א לחוק היא טענת הגנה שהוכחתה מוטלת על הנתבעת. כמו כן, לא היתה כל מניעה שהנתבעת תגיש את הראיה בעניין זה במסגרת התצהירים מטעמה, ותאפשר לתובע לחקור את רואה החשבון. הנתבעת לא עשתה זאת למרות שמדובר בעניין מהותי להגנתה, כאשר הראיה נמצאת בשליטתה, וכאשר גם לפי המסמך שהגישה, מחזורה היה קרוב לגבול שמעבר אליו הנתבעת לא היתה עומדת בתנאי 56א לחוק.

לפיכך, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת בדבר עמידתה בתנאי שבסעיף 56א(א)(3)(ב) – היותה עמותה שהמחזור שלה לא עולה על 1,200,000 ₪ בשנה האחרונה הרלוונטית לתובענה.

עם זאת, בית המשפט הסביר שהתנאים בסעיף קטן (3) לסעיף 56א(א) הם תנאים חלופיים, והנתבעת עומדת בתנאי שבסעיף 56א(א)(3)(א) – שהפרת הזכות לא היתה למטרה מסחרית. עמידתה של הנתבעת בתנאי זה, יחד עם עמידתה בתנאים המצטברים של סעיפים 56א(א)(1) ו- 56א(א)(2) פוטרים אותה מתשלום פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית ללא הוכחת נזק. הוכח כי הנתבעת הסירה את הפרסום מיד לאחר פנייתו של התובע. התובעת לא העתיקה את היצירה מקטלוג אלא מאתר YNET או מחיפוש בגוגל.

בנוסף לתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק, התובע עתר לפיצוי נפרד בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בית המשפט הסביר כי בנסיבות העניין, כאשר מצד אחד בית המשפט לא אפשר לתובע לחרוג מרכיב התביעה של פיצויים ללא הוכחת נזק, יש מקום לבחון את התביעה בגין הרכיב של עוגמת נפש במסגרת הסכום בו נקב התובע. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, בית המשפט ראה לנכון לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך 8,000 ₪.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

היעדר זכויות יוצרים בתמונה שיצרה בינה מלאכותית Thaler v. Perlmutter et al., case number 1:22-cv-01564, in the U.S. District Court for the District of Columbia (August 18, 2023)

הליך שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה שבארצות הברית, בפני השופט Samuel Beryl A. Howell. הצדדים: התובע: Stephen Thaler; הנתבעים: Shira Perlmutter (רשמת זכויות היוצרים ומנהלת

>>>