הגנה על סימן מסחר מתאר כמילת חיפוש למטייל נ' כ.כ.א.ש (ת"א 48058-07-11)

תביעה שהוגשה על ידי חברת למטייל המרכז לטיולים בע"מ וחברת למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ כנגד כ.כ.א.ש. בע"מ והבעלים שלה אליהו ברנס. התובענה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בפני השופטת ד"ר דפנה אבניאלי. ביום 2.9.2012 ניתן פסק הדין בתובענה.

עובדות: התובעות, רשת למטייל, הן בעלות שני סימני מסחר: האחד, ביחס למילה "למטייל" בעברית ו –  lametayel באנגלית והשני, ביחס לסמל (לוגו) של קבוצת "למטייל", הכולל גם את המילה "למטייל".

הנתבעת מפעילה חנות תחת השם "כ.כ.א.ש – המרכז למטייל ולחייל" החלה להפעיל אתר אינטרנט, שכתובתו www.odafim- lamtayel.co.il. הנתבעים פרסמו את האתר במנוע החיפוש "גוגל", תחת השמות "למטייל" ו"עודפים למטייל". כמו כן, רכשו הנתבעים מ"גוגל" קישורים ממומנים, כך שהקשת מילים מסוימות שנבחרו על ידם, מביאה ל"קפיצת" מודעה פרסומית מטעמם בצד הדף, הכוללת קישור לאתר. בנוסף הנתבעים כתבו בדף הראשי של האתר, כי "כל הזכויות שמורות לעודפים למטייל".

בפעילותם זו, נטען כי הנתבעים ביצעו עוולות של גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת, תיאור כוזב והפרת סימני מסחר.

התובעות עותרות להורות לנתבעים לחדול ולהימנע מכל שימוש עתידי בשמות "למטייל" ו- "lametayel" ולחדול משימוש בשם הדומיין  http://www.odafim-lametayel.co.il; לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות פיצויים בסך של  200,000 ₪.

תוצאות ההליךהתביעה התקבלה. נפסק כי השימוש שעשו הנתבעים בסימן "למטייל" הינו שימוש המטעה צרכנים לחשוב כי הם קשורים לרשת למטייל.

על כן, ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בשמות "למטייל" ו- "lametayel", בין באתר המפר ובין בדרך אחרת, לרבות שימוש בשם המתחם .www.odafim – lametayel.co.il.

בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים  לשלם לתובעות פיצוי בסך  100,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

הערת DWO: פסק דין זה מנוגד לפסיקה העקבית שניתנה בשנים האחרונות ביחס לפרשנות עוולת התערבות בלתי הוגנת לפיה עוולת זו תתקיים רק במצב של חסימה פיזית המונעת או המכבידה את הגישה של הלקוחות (ראו למשל פסקי דין בעניין אסף יצחק גולני ובעניין אופנת תוכנה).

בנוסף, המדובר בפסק דין המחדד את הפסיקה (בעניין מתאים לי) לפיה שימוש מטעה במילת חיפוש בגוגל (לרבות קישור ממומן בגוגל) הינו שימוש אסור אשר מנוגד לדיני סימני מסחר וגניבת עין.

נקודות מרכזיות שנדונו בפסק הדין:

שיהוי בהגשת התביעה

הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן התובעות פנו בכתב אליהם עוד בשנת 2007 והלינו על פרסום עסקם, אולם מאוחר יותר זנחו טענותיהן, עד להגשת התובענה הנוכחית.

בית המשפט דחה את הטענה זו משני טעמים: ראשית, פרסומי הנתבעים משנת 2007 היו פרסומים מפרים והתובעות התריעו עליהם בפני הנתבעים. העובדה שלא הוגשה תביעה לבית המשפט אינה יוצרת "ציפייה לגיטימית שלא להיתבע" ואינה מלמדת על השלמת התובעות עם השימוש שנעשה על ידי הנתבעים במילה "למטייל". שנית, התביעה הוגשה בעקבות העלאתו לאוויר של אתר האינטרנט המפר בחודש מרץ 2011 –  אירוע  שונה ומובחן מהפרסומים שנעשו בשלטי חוצות ובמקומונים בראשון לציון בשנת 2007.

מטרת דיני סימני המסחר

מטרתם של דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, היא להגן על שם מסחרי, שהוא קניינו של אדם ועל המוניטין שרכש אדם כאשר עשה בו שימוש. כמו כן, מבקשים דיני רישום סימני המסחר להגן על הציבור מפני הטעייה, עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר.

הגנה על סימן מסחר בעל אופי תיאורי

בשים לב לעובדה, כי מדובר בשימוש במילה "למטייל" השגורה בשפה העברית, טוענים הנתבעים, כי לא היה מקום לרישום סימן מלכתחילה. טענה זו מקומה במסגרת התנגדות המוגשת לרשם סימני המסחר ולא במסגרת ההליך שבפני. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה, כי סימן שהינו מילה מתארת, לעולם יהיה סימן חלש, ומספיק שינוי מינורי בשימוש שעושה אחר באותה מילה, כדי שתישלל מהבעלים של אותו סימן ההגנה שהוקנתה לו, בשל רכישת הסימן.

דימיון מטעה בין סימנים

הפסיקה קבעה מבחן משולב, אשר מטרתו לבחון האם קיים דמיון מטעה בין הסימן הרשום לבין הסימן המפר. החשש הוא שהצרכן הסביר יוטעה לחשוב, כי מקורם של שני סימני המסחר זהה, לאור הדמיון בין השניים. ארבעה רכיבים כלולים במבחן זה:

א. מבחן העין, החזות והפרטים המבחינים ומבחן הצליל.

ב. מבחן סוג הלקוחות, סוג הטובין וצינורות השיווק.

ג. מבחן יתר הנסיבות העשויות להשפיע על שאלת ההטעיה.

ד. מבחן "השכל הישר".

בהתבסס על מבחנים אלו נפסק כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר שמספרו 110911 ביחס למילה "למטייל" ו- lametayel.

מבחן המראה והצליל ביחס לשם מתחם של אתר אינטרנט

מבחן העין, החזות והפרטים המבחינים ומבחן הצליל- ככל שמדובר בסימן הזהה לסימן המסחר הרשום, הטוען להפרה אינו נדרש להוכיח כי הסימן המפר גורם להטעיית הציבור באשר למקור הטובין או השירות. באשר לתוספת מילולית או ויזואלית בסימן, נקבע, כי ייתכן שהדבר יקנה אופי המבדיל משם המסחר הרשום, עד כי יהיה בכך לאיין את החשש מפני הטעיית הציבור. אולם, רק תוספת דומיננטית, בעלת משמעות שאינה שולית לשם הרשום כסימן מסחר, תוכל להקנות אופי מבדיל.

באשר למבחן המראה בענייננו, קיים הבדל ויזואלי בין שני הסימנים. הכיתוב "עודפים למטייל" שונה מהכיתוב "למטייל" מבחינת גודל האותיות, צורתן, הגוון והפונט. יתרה מזאת, באתר התובעות מופיע הכיתוב "למטייל" בשפה האנגלית בצורה הבאה: "Lametayel.co.il" ולצידו מופיע הלוגו של התובעות, המעוגן בסימן מסחר מספר 110919. באתר של הנתבעים מופיע בעברית הכיתוב "עודפים למטייל" בלבד. יחד עם זאת, לא ניתן לאיין לחלוטין את החשש מהטעיית הצרכן הסביר, לאור העובדה ששמם של הנתבעת 1 או מקום עסקה אינם מופיעים באתר, אלא רק לאחר שימוש בלשונית "צור קשר", המפנה לכתובתה של החנות בתחנה המרכזית בראשון לציון.

מבחן המראה והצליל ביחס למילת חיפוש בגוגל

כאשר גולש אינטרנט מקליד את המילה "למטייל" או "lametayel" בשורת החיפוש באתר "גוגל", עולות מספר תוצאות, בהן אתר הנתבעים, הוא עלול להיכנס לאתר ולחשוב, בטעות, כי הגיע לאתר התובעות. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי האתר מופיע ב"גוגל" בשם "עודפים למטייל", למרות שהנתבעים אינם מפעילים עסק בשם "עודפים למטייל", בעוד שהתובעות מחזיקות במספר חנויות הנושאות את השם "למטייל עודפים".

באשר למבחן הצליל, במקרה דנן, נפסק כי הנתבעים עושים שימוש בשם "עודפים למטייל", שם דומה בהחלט לשם בו עושות התובעות שימוש. ביעת המשפט דחה את הטענה כי התוספת המילולית "עודפים" מקנה אופי מבדיל לשם.

מבחן סוג הלקוחות, סוג הטובין וצינורות השיווק – משפחה מסחרית

השאלה שצריכה להישאל היא אם מצויים אנו באותה 'משפחה מסחרית' שבמסגרתה מתקיים החשש שהצרכן יסיק שקיים קשר בין בעל הסימן הרשום לעושים בו שימוש או על חסות מטעמו של בעל הסימן הרשום.

נפסק כי לכאורה, קיים הבדל בין ייעודם של שני האתרים. בעוד שאתר הנתבעים עוסק כל כולו במכירת ציוד טיולים, אתר התובעות מציע שירותי תוכן בנושאי תיירות, טיולים, טבע ועוד. יחד עם זאת, מדובר באותה "משפחה מסחרית" ומכאן החשש שהצרכן יסיק שקיים קשר בין אתר התובעות לבין אתר הנתבעים.

נפסק כי כל עוד מצויים אנו בתחום התיירות והטיולים, בין אם מדובר בממכר ציוד מטיילים או להצעת תכני תיירות, מדובר בטובין "מאותו הגדר".

באשר למבחן סוג הלקוחות וצינורות השיווק, הן הלקוחות של התובעות והן הלקוחות של הנתבעים הם ציבור המתעניין בנושאי תיירות וטיולים. משכך, גם צינורות השיווק דומים מאוד.

הודעת הסתלקות

סימן המסחר המעוצב של הנתבעות נרשם בכפוף להודעות הסתלקות שמסרה התובעת לפיה "רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה למטייל, אלא  בהרכב הסימן".

גם בסימן מסחר הלא מעוצב נרשמה הודעת הסתלקות, לפיה "רישום סימן זה לא ימנע מאחרים שימוש מתאר בתום לב במהלך הרגיל של  המסחר במלה מטייל".

משמעות הודעת הסתלקות ביחס למבחן יתר הנסיבות

נפסק כי אין לקבל את טענת הנתבעים, לפיה בחרו את השם "עודפים למטייל" בתום לב. נפסק כי המדובר ברשת ידועה וותיקה בתחום המחנאות וכי לא בכדי נבחר השם "עודפים למטייל" לאתר הנתבעים. לו ביקשו הנתבעים לאבחן את השם משמן של התובעות, הדעת נותנת כי היו מוסיפות לו את שם הנתבעת 1 או שם מבחין אחר, אולם הן לא עשו זאת.

נפסק כי המסקנה המתבקשת היא שהנתבעים ביקשו לנצל את המוניטין של התובעות בתחום הטיולים, במטרה "למשוך" לקוחות פוטנציאליים רבים.

נפסק כי הנתבעים לא הוכיחו כי פעלו בתום לב.

מבחן השכל הישר

נפסק מבחן זה אינו רלוונטי לענייננו שכן הסימן המסחרי אינו מגלם מסר רעיוני כלשהו. מסיבה זו, אין צורך להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים באמצעות שני הסימנים.

רכישת קישורים ממומנים מחברת "גוגל"

כאמור, לטענת התובעות, רכשו הנתבעים מחברת "גוגל" קישורים ממונים, כך שהקשת מילים מסוימות, אשר נבחרו על ידם, תביא להופעת מודעה פרסומית של הנתבעים בצד דף מנוע החיפוש, הכוללת קישור לאתר. מאוחר יותר, בסיכומי התשובה, ציינו התובעות, כי הן אינן תוקפות את השימוש במילות החיפוש, אלא את ההתחזות של הנתבעים למותג "למטייל".

בית המשפט פסק כי מעבר לדרוש הוא יתייחס בכל זאת לסוגיה זו של רכישת קישורים ממומנים, שיש בה כדי להשליך על שאלת תום לבם של הנתבעים.

שימוש שאינו מטעה במילת חיפוש לצורך קישורים ממומנים ב"גוגל" – עניין מתאים לי

בפסק דינו של כב' השופט אלטוביה בעניין מתאים לי נ' קרייזי ליין, עליו הנתבעים סומכים ידיהם, נידונה השאלה האם שימוש שנעשה באמצעות אתר האינטרנט "גוגל" במילת חיפוש המהווה סימן מסחר של מתאים לי, מהווה הפרת זכויותיהן הקנייניות ויש בו משום שימוש העולה כדי שימוש מעוול.

בעניין מתאים לי, נטען, כי קרייזי ליין רכשה שירות פרסום שכזה, מסרה מילות מפתח וביניהן מילים שהן סימני מסחר כהגדרתם. משמעות הדבר הייתה, כי משתמש "גוגל" המקיש את המילה "מתאים" או את האותיות "ml", מקבל תוצאות חיפוש כמו גם מודעה פרסומית המפנה לאתר הרשת של קרייזי ליין.

בפסק דינו, קבע בית המשפט, כי השימוש היחיד שעשתה המשיבה במילים הנ"ל הוא כמילות מפתח. שימוש זה אינו עולה כדי הפרה, משום שצירוף המילים "מתאים לי", כשהוא לא מעוצב כמו סימן המסחר, הוא צמד מילים נפוץ בשפה העברית. לכן, השימוש בו, גם אם הוא מהווה סימן מסחר של המבקשות, רק ככלי איתור גולשים-אינו שימוש מפר, אלא "שימוש מאחורי הקלעים של המחשב, מה שמכונה שימוש בין מחשבים". עוד נקבע, כי גולש ב"גוגל" המקיש את מילות החיפוש הנטענות, ידע להבחין בין המידע שעולה לבין מודעת המשיבה המופיעה במקום מובדל כקישור ממומן.

בית המשפט אמנם הדגיש בענין מתאים לי, כי מדובר בסימן מסחר רשום של התובעים, אולם הוא שם את הדגש על העובדה שהשימוש המפר לא נעשה לצורך הסטת לקוחות או פרסום מטעה כלפי לקוחות, אלא רק לצורך משני של איתור גולשים במחשב.

שימוש מטעה במילת חיפוש לצורך קישורים ממומנים ב"גוגל" – עניין למטייל

נפסק כי המקרה שלפנינו שונה. מדובר במילה המהווה סימן מסחר רשום שלה הוצמדה באופן מלאכותי המילה "עודפים" במטרה להסוות את השימוש הבלתי מורשה בסימן המסחר עצמו. אמנם, צירוף המילים "עודפים למטייל" הינו צמד מילים נפוץ בשפה העברית, כמו "מתאים לי", או "בא לי".

אולם, בניגוד לפרשת מתאים לי, בענייננו לא עשו שימוש הנתבעים בשם רק ככלי לאיתור גולשים, אלא השם הופיע גם באתר של הנתבעת 1, תוך הסתרת שמה של זו. משכך, אין כל ערובה לכך שגולש המקיש את מילות החיפוש ב"גוגל" ידע, כי מדובר בקישור ממומן של הנתבעת ולא של התובעות.

ההתחזות לחנות מרשת חנויות "למטייל", כפי שתוארה על ידי התובעות נעשתה במכוון. איש לא מנע מהנתבעים לעשות שימוש בקישור ממומן שיוביל לנתבעת, אך משבחרו הנתבעים לעשות שימוש מטעה במילות המפתח ובתוכן הקישור הממומן על ידם, מתחזקת המסקנה כי הפרו את הסימן הרשום של התובעות, "למטייל", גם ברכישת הקישורים הממומנים מחברת "גוגל".

מדובר אמנם בטענה שנזנחה בסיכומי התובעות, אך היא מלמדת על התנהגותם המכוונת של הנתבעים, ועל כך שלא ניתן לומר כי פעלו בתום לב.

גניבת עין

סעיף לחוק עוולות מסחריות קובע כך: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

לצורך הוכחת קיומה של עוולת גניבת העין, יש צורך להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, קיומו של מוניטין שרכש התובע בנכס או בשירות שהוא מציע. השניחשש מפני הטעייה של הציבור, העלול לחשוב, כי הנכס או השירות שמציע הנתבע, שייך למעשה לתובע.

יסוד המוניטין

על מנת להוכיח קיומו של מוניטין, יש להראות כי הציבור מזהה את השירותים שמציע התובע עם עסקו. למעשה, יש להידרש לשאלה הבאה- האם קיימת תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר יוצרת שוק של לקוחות פוטנציאליים. נפסק כי לתובעות מוניטין בתחום המידע, ההרצאות ומדריכי הטיולים.

המחלוקת העיקרית היא האם לתובעות מוניטין בתחום מכירת ציוד לטיולים באינטרנט. בנושא זה, קיבל בית המשפט את טענתה של התובעת, לפיה המותג "למטייל" חולש הן על אתר "למטייל" והן על רשת חנויות "למטייל", שהוקמו שנים לפני הקמת האתר. מדובר באותו תחום פעילות ובאותה "משפחה מסחרית".

האם השם "למטייל", שם תיאורי בהגדרתו, רכש אופי מבחין

האם השם "למטייל", שם תיאורי בהגדרתו, רכש אופי מבחין: "המבחנים שנעשה בהם שימוש לקביעת אופיו המבחין של שם מסחר דומים למבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לקיומו של מוניטין עסקי. כך, נקבע כי תקופת השימוש בסימן,  מידת הפרסום שזכה לו והמאמץ שהשקיע בעל הסימן ביצירת קשר בין המוצר ליצרן הינם גורמים שיש להתחשב בהם בהכרעה בדבר רכישת אופי מבחין. סוג הראיות המובאות לצורך הוכחת אופיו המבחין של שם מסחר וכן המשקל שיש לתת לכל אחד מהמבחנים המנויים אינם קבועים, והם מוערכים על-פי הנסיבות המסוימות של כל מקרה ומקרה"

נפסק כי במקרה דנן, הניחו התובעות תשתית ראייתית מספקת, המובילה למסקנה, כי השם "למטייל" רכש אופי מבחין.

בנוסף נפסק כי קיים מוניטין לזכותן של התובעות בשם "למטייל", גם בתחום הציוד לטיולים.

יסוד ההטעיה

כאשר בוחן בית המשפט יסוד זה, עליו לבחון אם קיים חשש סביר להטעיית הציבור. המבחן המקובל מכיל מספר פרמטרים: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין.

מדובר במבחנים הזהים למבחנים לבדיקת קיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר. נפסק כי קיים חשש להטעיית צרכנים, אשר באמצעות קישור, יכנסו לאתר ויסברו בטעות, כי מדובר באתר התובעות.

על כן נפסק כי הוכחו יסודות עוולת גניבת העין ביחס לשם "למטייל". העובדה כי הנתבעת עושות שימוש בצירוף המלים "עודפים למטייל" אינה שוללת את החשש מפני הטעיה.

התערבות בלתי הוגנת

העוולה של התערבות בלתי הוגנת מוגדרת בסעיף  2 לחוק עוולות מסחריות:  "לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

בפסק דינו של סגן הנשיא כב' השופט זפט בעניין מגנטיקס, נקבע, כי יסודות העוולה הם אלה:

א. קיומם של שני עוסקים- התובע והנתבע.

ב. הנתבע מונע או מכביד על גישת לקוחות, עובדים או סוכנים אל עסקו של התובע.

ג. פעולת הנתבע נעשית באופן לא הוגן.

נפסק כי היסוד הראשון מתקיים בענייננו, שכן התובעות והנתבעים פועלים באותו תחום.

באשר ליסוד השני, נקבע בפסק דין מגנטיקס, כי "בתקופתנו, תקופת האינטרנט המחשב ושאר אמצעי הקשר האלקטרוני, הקשר בין עסק לבין לקוחותיו סוכניו ואף עובדיו מתבצע פעמים רבות באמצעים אלקטרוניים… הגשמת תכלית החקיקה מחייבת הכרה בכל אחד מאמצעי הקשר האלקטרוני… כ"גישה" לעסק במובנו של סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות"

אתר אינטרנט של עסק מחייב קביעת שם דומיין, אשר בדרך כלל נגזר מסימן המסחר לפיו העסק מוכר בציבור לקוחותיו או בציבור כולו. במקרה דנן, נקבע שם אתר האינטרנט של התובעות בהסתמך על סימן המסחר הרשום על שמן- "למטייל". הנתבעים בחרו לקרוא לאתר האינטרנט שלהם בשם "עודפים למטייל", כאשר הם עושים שימוש ברור בסימן המסחר של התובעות, עימו הן מזוהות בקרב בציבור ואינם מזכירים את שמה של הנתבעת 1. בכך, הנתבעים מכבידים את הגישה אל אתר האינטרנט של התובעות. גם אם יצליח הצרכן הסביר לזהות, כי אין מדובר באתר התובעות, יהיה זה בשלב שכבר נכנס לאתר הנתבעים, ולכן ההכבדה ברורה מאליה.

באשר ליסוד השלישי, על חברה פרטית הפועלת בשוק המסחרי חלות חובות אינהרנטיות של שמירה על הגינות. הרציונל העומד מאחורי דרישה זו הוא לוודא שהשוק הפתוח לתחרות לא ינוצל על ידי אלו המבקשים לבצע מעשי מרמה וניצול, לשם קידום עסקיהם.  בענייננו, נפסק כי פעולת הנתבעים נעשתה באופן שאינו הוגן. עצם בחירת השם "עודפים למטייל", העושה שימוש בסימן המסחר של התובעות ובשם בו היא עושה שימוש בחנויותיה ("למטייל עודפים") פועל בניגוד לכללי התחרות ההוגנת, במיוחד כאשר הנתבעים לא טרחו לציין בקישור לאתר ובאתר עצמו את שם הנתבעת 1. בפעולות אלה, ביקשו הנתבעים ליצור מצג לפיו מדובר באתר של התובעות, ובכך לקדם את מוצריהם ולהפיק רווחים כלכליים על חשבונן של האחרונות.

לסיכום האמור, נפסק כי התקיימו יסודותיה של עוולת ההתערבות הבלתי הוגנת.

תיאור כוזב

סעיף 2(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כך: "לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר"

נפסק כי הדמיון הרב בין שם התובעות והשם שבחרו הנתבעים לעשות בו שימוש, העובדה כי הצדדים לתובענה עוסקים באותו תחום והעובדה כי הנתבעים השמיטו את שם עסקים – "כ.כ.א.ש בע"מ" מלמדים על כך שהנתבעים פרסמו מידע שאינו נכון, ועשו כן ביודעין.

פיצויים בגין הפרת סימן מסחר רשום

סעיף 59(א) לפקודת סימני מסחר מורה כי: "במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על  כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו".

הסעיף מאפשר להעניק לנפגע פיצויים, אם יוכיח התובע שנגרם לו נזק בעקבות הפרת סימן המסחר.

התובעות בחרו שלא להוכיח את נזקיהן, אלא עתרו לסעד של פיצויים סטטוטוריים מקסימליים, ללא הוכחת נזק, ביחס לכל אחת מההפרות, על פי סעיף 12 לחוק עוולות מסחריות.

חוק עוולות מסחריות אינו מעניק סעד בגין הפרת סימן מסחר, אלא רק בגין עוולות גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת. חרף עובדה זו, עתרו התובעות לפיצוי ביחס לארבע עוולות, בסך של 100,000 ₪ כל אחת ובסה"כ 200,000 ₪, למרות שהן זכאיות לסעד בגין שלוש עוולות בלבד. בנסיבות אלה, ובהעדר הוכחה לגבי הנזק שנגרם לתובעות בשל הפרת סימן המסחר, לא ניתן לפסוק להם פיצוי בראש נזק זה, אך התובעות זכאיות לסעד של צו מניעה בגין הפגיעה בקניינן.

פיצויים בגין עוולות גניבת העין, התערבות בלתי הוגנת ותיאור כוזב

כאמור, חוק עוולות מסחריות קובע בסעיף 12 זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל עוולה המעוגנת בחוק: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים… לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת."

במקרה דנן, נפסק  כי העוולות בוצעו במסכת אחת של מעשים ולכן הפיצוי לו זכאיות התובעות הינו אחד, לפיכך, נפסק כי הפיצוי יועמד על סך של  100,000 ש"ח בגין כל העוולות המהוות מסכת אחת של מעשים.

אחריות אישית של מנהל בחברה

לטענת התובעות, הנתבע  3 היה מעורב באופן אישי במעשי ההפרה והוא נושא באחריות אישית בגינם. לדבריהן, הנתבע 3 הוא הבעלים והדירקטור היחיד בנתבעת 1, והוא גם זה שקבע את שמו של האתר נשוא התובענה ואת תכניו.

בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין צוק אור, עליו הסתמכו התובעות בסיכומיהן, ניתן לחייב חברה ומנהליה יחדיו, כאשר מוכח, כי המנהלים הורו באופן אישי על ביצוע מעשה העוולה, ויש עילה להטלת אשם אישי עליהם, בנפרד מהחברה.

הנתבע  3 יזם את ביצוע מעשי העוולה ואת קידום האתר במנוע החיפוש "גוגל". על כן נפסק כי יש לחייב את הנתבע  3 באופן אישי יחד עם הנתבעת.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

חיפוש ובדיקה לפני רישום פטנט – בדיקת פטנטביליות אסטרטגיות, שלבים, והמלצות לביצוע חיפוש פטנטים אפקטיבי במאגרי מידע חינמיים

לפני הגשת בקשה לרישום פטנט, חיוני לבצע בדיקת פטנטביליות מעמיקה כדי להעריך את הסיכוי להצלחה בתהליך הרישום. בעוד שסוגים אחרים של חיפושי פטנטים, כגון חיפוש

>>>