הפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בספר עקידת תמר תא (י-ם) 9467-05-10 סודי סינטיה רוזנגרטן נ' נעמי רגן (פורסם בנבו)

תביעה שהוגשה על ידי סודי סינטיה רוזנגרטן ושרה שפירו (תובעת פורמלית) כנגד נעמי רגן וכתר הוצאה לאור בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני השופט עודד שחם. ביום 11.11.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: תביעה של התובעת 1 לסעד כספי ולצו מניעה. עילת התביעה היא בעיקרה הפרה של זכויות יוצרים ושל הזכות המוסרית.
בכתב התביעה הוגדרה התובעת 2, הגב' שפירו כתובעת פורמלית. הסעדים בכתב התביעה התבקשו עבור התובעת 1 בלבד.
התובעת 1, סינטיה (סודי) רוזנגרטן, חיברה לקט סיפורים ובו סיפור בשם"A Marriage Made in Heaven" ׁ ("שידוך משמיים"). התובעת 2, שרה שפירו, היא העורכת של הלקט. בספר בו כלול הלקט אף נכתב, כי זכויות היוצרים בו שייכות לה.
הנתבעת 1, נעמי רגן, חיברה את הספר "The Sacrifice of Tamar". הספר תורגם לעברית בשם "עקידת תמר" ויצא לאור בישראל על ידי כתר הוצאה לאור בע"מ.
התביעה סבה על הטענה כי הגב' רגן העתיקה והשתמשה, ללא רשות, בקטעים מהסיפור "שידוך משמיים", במסגרת פרק 24 של הספר. על פי הטענה, בכך הפרה את זכויות היוצרים בסיפור, ואת הזכות המוסרית שבדיני זכויות יוצרים.
תוצאות ההליך: התביעה מתקבלת בחלקה. נפסק כי הגב' רגן העתיקה חלקים ממשיים ומהותיים מסיפורה של התובעת 1. הצטברות נקודות הדמיון הרבות בין שתי היצירות אינן מאפשרות לקבל כמציאותית את התזה לפיה מדובר בדמיון מקרי.
נפסק כי על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 60,000 ₪.
בנוסף נפסק כי אשר להוצאות משפט. בהתחשב בפער המשמעותי בין הסכום שנתבע ובין הסכום שנפסק, למכלול הקביעות שבפסק הדין, ולהיקף העבודה שנדרש בהליך, יישאו הנתבעות בשכר טרחת עורך דין בסך של 9,000 ₪. כמו כן, יישאו הנתבעות בהוצאות התובעת בסך של 1,700 ₪, המבטא את האגרה היחסית הנגזרת מן הסכום שנפסק. עוד יישאו הנתבעות ב – 10% משכר הטרחה ששילמה התובעת בפועל למומחית מטעמה.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

הבעלות בזכויות היוצרים בסיפור

זכות היוצרים ניתנת להעברה (סעיף 5(1)(2) לחוק הקודם, החל על העברת זכות יוצרים שנעשתה לפני מועד תחילתו של החוק החדש (ראו סעיף 78(ו) לחוק החדש; ראו גם סעיף 37 לחוק החדש)).
מן הכיתוב בספר, עולה בבירור כי זכויות היוצרים שייכות רק לתובעת 2, הגב' שפירו: שכן בספר נכתב Copyright © 1991 by Sarah Shapiro"". מתחת לכיתוב האמור מופיע כיתוב נוסף, "all rights reserved".
בית המשפט לא קיבל את גרסת התובעת 1 כי היא בעלת זכויות היוצרים בסיפור "שידוך משמיים". וכי היא מעולם לא ויתרה על הזכויות האמורות. נפסק כי בפי התובעת 1 לא היה הסבר משכנע לכיתוב הברור שבספר, המעיד על כך שזכויות היוצרים הכלכליות שייכות לגב' שפירו. התובעת 1 לא הכחישה באופן ברור את האפשרות כי חתמה בשנת 1991 על הסכם בו היא מוותרת על זכויות היוצרים שלה בסיפור.
מאחר ובכתב התביעה הוגדרה הגב' שפירו כתובעת פורמלית. הסעדים בכתב התביעה התבקשו עבור התובעת 1 בלבד ונוכח המסקנה כי זכויות היוצרים בסיפור אינן שייכות לתובעת 1, כי אם לגב' שפירו, נפסק כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא נשענת על טענה להפרת זכויות אלה.
למרות האמור החליט בית המשפט להמשיך ולדון בטענות הצדדים.

הפרת זכות יוצרים כעוולה נמשכת

נפסק כי דין טענת ההתיישנות להידחות. כפי שטוענות התובעות, הפרת זכויות יוצרים מהווה, על פי טיבה, עוולה נמשכת, במובנו של מונח זה בסעיף 89(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין). על רקע זה פסק בית המשפט העליון, כי כל יום בו נמשכת ההפרה של זכויות יוצרים, נוצרת עילת תביעה חדשה, אשר מתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות (ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ – מר יצחק שני [פורסם בנבו] (4.4.12), בפסקה 10). אין מחלוקת, כי ההפרה הנטענת של זכויות היוצרים, בדרך של הוצאת הספר "עקידת תמר" לאור, נמשכה עובר להגשת התביעה (ואף לאחריה). די בכך על מנת לדחות את טענת ההתיישנות.

הפרת זכות היוצרים

בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו מספר כללים בבחינתה של טענה להפרה של זכות יוצרים (ראו לעניין זה ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד (1) 825 (1970), בעמודים 830 – 831 לפסק דינו של השופט י' כהן):
(א) יש להוכיח כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות קובעת אלא האיכות.
(ב) ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר היה להניח כי הוא יד המקרה.
(ג) יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר כך גובר החשש כי מדובר בהעתקה.
(ד) השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ודרגה. תשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות אלא לפי התרשמות של השופט מהיצירות בכללותן. בהקשר זה נפסק, כי הוכחה מכרעת לכך שהתקיימה גישה למוצר המועתק, יכול ותקל על דרישה להוכחת דמיון מהותי ולהיפך (ע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבל פלסטיק משוריין, פ"ד נט (4) 365 (2005), בעמודים 381 – 382 לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין).
נפסק כי על רקע עקרונות אלה יש להידרש לעובדות המקרה. אין מחלוקת, כי הסיפור "שידוך משמיים" הוא יצירה ספרותית הזכאית להגנה של דיני זכויות יוצרים.
בית המשפט קיבל ת טענת התובעת, כי קיים דמיון רב ביותר עד זהות בין הסיפור "שידוך משמיים" לבין פרק 24 בספר "עקידת תמר" מאת הנתבעת. התובעת הפנתה בהקשר זה לחוות דעת של מומחית מטעמה, ד"ר אורה ויסקינד – אלפר. על פי הטענה, השימוש שעשתה הנתבעת בספר "שידוך משמיים" בא לידי ביטוי במספר היבטים בפרק 24 האמור, ובהם דמיון מהותי בתוכנו של סיפור השידוך וכן במבנה הספרותי והצורני שלו; דמיון בשימוש בשפה, לשון, מינוח וסגנון; דמיון בדפוסי התנהגות של הדמויות. עוד נטען, כי הגב' רגן ניסתה לטשטש בספרה את מעשה העתקה תוך שינויים טכניים, קלים, ברורים ושקופים.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי אין בסיס לטענה כי הפרה זכויות היוצרים בסיפור "שידוך משמיים". לטענת הנתבעת, מדובר בשתי יצירות שונות לחלוטין הן מבחינת הז'אנר הספרותי, והן מבחינת העלילה, הדמויות, המוטיבים וההיקף. הוטעם, כי הספר עקידת תמר מונה 442 עמודים לעומת הסיפור "שידוך משמיים" אשר מונה 15 עמודים. כדי לתמוך את טענותיה בנקודה זו הפנתה הגב' רגן לחוות דעת של מומחית מטעמה, הגב' יהודית רותם. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי למוסד השידוך מאפיינים קבועים ומוכרים החוזרים על עצמם עשרות שנים, וכי אפשרויות התיאור של שידוך במגזר חרדי הן מצומצמות מאוד וכוללות טרמינולוגיה, שימושי שפה ומינוחים מסוימים וייחודיים.
בנוסף נפסק כי סיפורה של התובעת היה בפני הנתבעת בעת שזו כתבה את ספרה.
וכי אין המדובר בהשראה, או בשאילת רעיונות גרידא. המדובר בהעתקה מהותית וממשית של חלקים מסיפורה של התובעת.

כמות המילים שהועתקו

המומחית מטעם הנתבעת מציינת בחוות דעתה, כי מבחינה כמותית, פרק 24 לספרה של הנתבעת, העוסק בשידוך, "כמעט בטל בשישים, וכל כולו מיועד להוליכנו בסבך הסיפור המפותל ועלילתו המטלטלת. חשיבותו היא אינסטרומנטלית ולא מהותית". אפשר בהחלט כי כך הוא. ספרה של הנתבעת אוחז 442 עמודים. הסיפור "שידוך משמיים" מונה 15 עמודים. ברם, אין בכך כדי לגרוע מקיומה של העתקה של חלקים מהותיים וממשיים מן הסיפור על ידי הנתבעת. אין בממד הכמותי האמור, כמו גם בתפקידו הצדדי, יחסית, של הפרק בספרה של הנתבעת, כדי להתיר לנתבעת ליטול, בלא רשות, את פרי יצירתה של התובעת, ולהעתיק מן הסיפור חלקים מהותיים וממשיים. לעניין זה, מוקד ההשוואה אינו בין סיפורה של התובעת, ובין כלל ספרה של הנתבעת. מוקד ההשוואה הוא בין סיפורה של התובעת, ובין הפרק המסוים, בו נעשתה ההעתקה על ידי הנתבעת.

הגנת שימוש הוגן

הגנת השימוש ההוגן ביצירה קבועה בסעיף 19 לחוק החדש. סעיף קטן (א) מונה רשימה פתוחה של סוגי שימושים ביצירות מוגנות אשר יהיו מותרים והוגנים "כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". סעיף קטן (ב) לחוק האמור מונה ארבעה שיקולים לא ממצים, אשר יש לשקול לצורך בחינת הוגנותו של השימוש שנעשה ביצירה. בכללם מצויים מטרת השימוש ואופיו; אופי היצירה שבה נעשה השימוש; היקף השימוש מבחינה איכותית וכמותית ביחס ליצירה בשלמותה; השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. בית משפט העליון קבע בהקשר זה, כי "אין מדובר בשיקולים הכרחיים או מצטברים, אלא ברשימה בלתי ממצה של פרמטרים שעשויים להצביע על הוגנותו של שימוש מסוים שנעשה ביצירה מוגנת" (ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.5.2012), בפסקה 19 לפסק הדין).
על יסוד מכלול החומר הגיע בית המשפט למסקנה, כי הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעת. ראשית, השימוש שנעשה על ידי הנתבעת בסיפורה של התובעת אינו נופל לגדר השימושים המפורטים בסעיף קטן (א), ואינו מסוג השימושים האמורים. השימוש שעשתה הנתבעת בסיפורה של התובעת "שידוך משמיים" חורג בבירור ממחקר גרידא. מדובר בהעתקה של קטעים ושל אלמנטים תוכניים רבים מסיפורה של התובעת. העתקה כאמור במסגרת ספר אשר יצא לאור בתפוצה נרחבת, ובמספר מהדורות, לצורך מכירתו לציבור הרחב, אינה אחת מן המטרות הנופלות בגדרו של "שימוש הוגן". אין מדובר בלימוד עצמי, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, או בהבאת מובאות. אף לא מדובר בשימוש דומה לשימושים אלה, העשוי ליפול לגדר התיבה "כגון" שבסעיף.
זאת ועוד. היקף השימוש מבחינה איכותית וכמותית ביחס ליצירת התובעת בשלמותה הוא נרחב, כמתואר לעיל. הנתבעת השתמשה ביצירת התובעת לצרכיה, על ידי שילובם של חלקים מהותיים מיצירה זו בספרה. הנתבעת אף לא טרחה לבקש את רשותה של התובעת לעשות שימוש כאמור. ודוק. הנתבעת הייתה מודעת לכך, שמקום בו היא מבקשת להשתמש בחומר מספר שנכתב על ידי אדם אחר, יש הכרח לקבל את אישורו של הלה לצורך השימוש בספר האמור. בהיותה סופרת ותיקה, מודעות זו היא בלתי נמנעת. מעדותה של הנתבעת עולה כי לא פנתה לתובעת כדי לקבל אישור להשתמש בסיפור "שידוך משמיים", הואיל והבינה כי התובעת לא תיתן לה אישור כאמור.
עוד יש להוסיף, כי מן החומר עולה כי הנתבעת ביקשה להסוות את העתקת סיפורה של התובעת, על ידי שימוש בדרכים שונות כגון מילים נרדפות או שינויים בעלי אופי קוסמטי אשר אינם משנים את תוכנו המהותי של הסיפור. גם אלה אינם עולים בקנה אחד עם הניסיון לתייג את השימוש בו עשתה הנתבעת בסיפורה של התובעת, כשימוש "הוגן".

פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים

דיון זה שעשה בית המשפט בפסק הדין הינו דיון תיאורטי בלבד מאחר ובכל הנוגע לזכויות היוצרים, דין התביעה להידחות, הואיל והוכח כי זכויות היוצרים ביצירה אינן שייכות לתובעת.
לצורך קביעת גובה הפיצי נקבע כי חלק מההפרה בוצע בתקופה הרלוונטית לחוק הישן וחלק מההפרה בוצע בתקופה הרלוונטית לחוק החדש. שכן משכך, התקופה הרלוונטית לעניין זה, המביאה בחשבון את תקופת ההתיישנות, היא בין השנים 2003 – 2010.
על כן נפסק כי מכך הוראת סעיף 78(ג) לחוק, עולה כי על עיקר התקופה (כחמש שנים) חל המשטר שנקבע בפקודת זכות יוצרים. על פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, הפיצוי הסטטוטורי, ללא הוכחת נזק, עמד על 10,000 – 20,000 ₪. החוק החדש חל על חלק יחסי קטן של התקופה, כשנתיים.
נפסק כי לצורך חישוב גובה הפיצוי יש להביא בחשבון מספר שיקולים, ובהם (א) עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות. (ב) סוג היצירה. (ג) אשמו של המפר. (ד) הרתעתם של המפר ומפרים פוטנציאליים אחרים.
הדיון בענייננו סב על הפרה מתמשכת של זכות היוצרים, אשר מוצאה בהעתקה של חלקים מהותיים וממשיים מסיפורה של התובעת, והמשכה בפרסום ספרה של התובעת והפצתו ברבים. ההפרה מתייחסת לחלק משמעותי מסיפורה של התובעת. היצירה בה מדובר היא סיפור אוטוביוגרפי, אשר יצא לאור במהדורה אחת במסגרת לקט סיפורים. ההפרה כוללת בין היתר שימוש בטכניקות שונות שמטרתן המסתברת היא לטשטש ולהסוות את דבר ההעתקה. ההעתקה נעשתה, ביודעין, ללא רשותה של התובעת, ואף תוך מודעות כי צפוי שהתובעת לא תרשה את השימוש. מדובר בספר שהופץ ונמכר בארץ ובעולם על פני שנים ממושכות.
בית המשפט גם נתן משקל לשיקולי הרתעה שמטרתם למנוע מהגב' רגן וממפרים פוטנציאלים מלבצע הפרות דומות בעתיד.
בנוסף, לא שוכנע בית המשפט כי לתובעת נגרם נזק חומרי ממשי כתוצאה מן ההפרה. אף טענתה כי ההפרה גרמה לפגיעה בכושר היצירה שלה מסופקת. חוות דעת שצירפה התובעת לעניין זה (מר רמי א' בר גיורא, פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי) אינה מניחה תשתית אובייקטיבית של ממש, העשויה להוות בסיס לקביעה בדבר פגיעה כאמור, או בדבר קשר סיבתי בין פגיעה כאמור ובין ההפרה נשוא ההליך. לא ייחס לה בית המשפט משקל רב לעניין זה. עם זאת, ברור כי רגשותיה של התובעת נפגעו קשות, בשל השימוש הבלתי מורשה ביצירתה, ומן ההקשר בו נעשה.
בנוסף בית המשפט לא שוכנע כי לנתבעת צמח רווח ניכר כתוצאה מן ההפרה. ההעתקה מתייחסת לפרק אחד בספרה של הנתבעת. כמוסבר לעיל, הפרק האמור אינו חלק מרכזי בספר. עיקר העלילה בספר עומדת בעינה גם אלמלא החלק שהועתק. גם מבחינה כמותית, מדובר בחלק קטן מספרה של הנתבעת.
בנסיבות אלה, ובשים לב לסכומים הסטטוטוריים שנקבעו בדין, הקודם והחדש, קבע בית המשפט כי אילו הייתה התובעת זכאית לפיצוי בגין הפגיעה בזכות היוצרים, היה מקום לפסוק לה פיצוי בסך של 35,000 ש"ח.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

היעדר זכויות יוצרים בתמונה שיצרה בינה מלאכותית Thaler v. Perlmutter et al., case number 1:22-cv-01564, in the U.S. District Court for the District of Columbia (August 18, 2023)

הליך שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה שבארצות הברית, בפני השופט Samuel Beryl A. Howell. הצדדים: התובע: Stephen Thaler; הנתבעים: Shira Perlmutter (רשמת זכויות היוצרים ומנהלת

>>>