תביעה שהוגשה על ידי האדריכל אילן פיבקו כנגד חברת הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט גדעון גינת. ביום 16.3.2014 ניתן פסק הדין בתיק.
העובדות: תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכניות אדריכליות אותן העביר התובע לנתבעת כחלק מהזמנת שירותיו לעניין פרויקט נדל"ן ייחודי שבוטל, וכן להפרשי שכר.
התובע סיפק לנתבעת שירותים שבמסגרתם העביר לה תוכניות אדריכליות. בשלב כלשהו בוטל הפרויקט, ובהמשך לכך התגלה לתובע, כי הנתבעת מקדמת מכירת בתים פרטיים ביישוב לגורמים פרטיים, תוך שימוש בתוכניותיו ובאמצעות פרסומן באתר האינטרנט שהוקם לטובת הפרויקט. לטענת התובע לא קיבל תשלום בעבור שירותיו, ופרסום זה נעשה בלא ידיעתו, ואף תוך הפרת זכויות היוצרים שלו בתוכניות האמורות.
התובע הגיש תובענה לבית משפט השלום לסעד כספי בסך של 718,535 ₪, בה טען, כי הנתבעת לא עמדה בתשלום לו התחייבה לפי ההסכם בין הצדדים, עד לשלב הפסקת הפרויקט. בנוסף הגיש התובע תובענה נוספת לבית משפט זה, שעיקרה טענה להפרת זכות היוצרים שלו בתוכניות, בניגוד לסעיפים 35(א) ו- 11(2) לחוק זכויות יוצרים וכן בעילות רבות נוספות, לרבות בין היתר: גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט ומספר עוולות נזיקיות. התביעות אוחדו.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה בעילה של הפרשי שכר, נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע הפרש שכר בסך 127,200 ₪, בצירוף מע"מ כחוק והפרשי ריבית והצמדה מיום סיום ההסכם בין הצדדים. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בתיק הנ"ל של בימ"ש השלום ובתיק הנוכחי וכן שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בתיק:
הפרת זכות יוצרים ביצירה אדריכלית
נפסק כי התוכניות אותן הכין התובע מהוות "יצירה אומנותית" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק זכויות יוצרים. כן לא חלקו הצדדים על היות היצירה ברת הגנה בזכויות יוצרים. המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נוגעת לזהות בעלי אותן זכויות יוצרים בתוכניות, וזאת בהסתמך על פרשנותם השונה להסכם.
הבעלות ביצירה אדריכלית
סעיף 35(א) לחוק זכויות יוצרים, קובע כך:
"ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע."
וכן לסעיף 11(2) לחוק זכויות יוצרים הקובע:
" זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
…
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;"
בנוסף נפסק כי מן ההסכם בין הצדדים עולה באופן ברור, כי התובע הוא הבעלים של זכויות היוצרים בתוכניות. לצד זאת, נראה כי ההסכם קובע מפורשות שלנתבעת ניתן רישיון שימוש מוגבל בתוכניות.
נפסק כי השימוש של הנתבעת בתוכניות התובע נעשה על דרך של פרסומן באתר הפרויקט, ולצורך שיווקם של הבתים בו, בשונה מהתוכנית המקורית- לבניה עצמאית ולא מרוכזת, וזאת לאחר שלא ניתן אישור מהרשויות לבניה מרוכזת, כנדרש. משלא נקבעה בהסכם כל מגבלה לפיה השימוש הפרסומי בתוכניות יכול שייעשה אך ורק למטרת הפרויקט המקורית, לשמה הוזמנו שירותי התובע, הרי אין כל מניעה כי הנתבעת תעשה בהן את השימוש האמור, וכי הוא אינו חורג מגבולות הרישיון שניתן לה בהסכם. נפסק כי תוצאה זו אף מתיישבת עם התחייבותו של התובע לפי ההסכם לבצע מספר מטלות לצורכי שיווק, לרבות ביצוע של התוכניות האמורות שפורסמו, כעולה מנספח מטלות האדריכל המהווה חלק מן ההסכם.
נפסק כי השימוש שעשתה הנתבעת בתוכניות התובע לא היפר את זכויותיו בהן, באופן שחרג מן הרישיון שניתן לה לפי המוסכם ביניהם. שונה הדבר אם הנתבעת היתה מבקשת לעשות שימוש בתוכניות אלה לצרכי פרויקטים אחרים למשל.
הפרשי שכר
נפסק כי ההסכם הסתיים בפועל על ידי המזמין, דהיינו הנתבעת, בהודעתה לתובע על כך, וזאת גם אם הודעתה של הנתבעת על סיומו נבעה מסירוב המנהל לספק את האישור הנדרש להמשך הפרויקט באופיו המקורי.
נפסק כי בהתאם להוראותיו של ההסכם, הרי בעת סיום ההסכם היה על הנתבעת לשלם לתובע בעבור שלב א-1, ו- 25% משלב א-2, אשר לא נקבע תשלום בצידו. לאור האמור, המסקנה היא, איפוא, כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע את יתרת התשלום בעבור שלב א-1 להסכם, כלומר 127,200 ₪, לפני מע"מ.
Views: 44