http://tutitu.tv/playground

תביעה שהוגשה על ידי דותן ישראל כנגד 1. טוויסט אנימציה בע"מ, 2. יוסי דהן, 3. טלמון גמליאל. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופט רחמים כהן. ביום 7.8.2017 ניתן פסק הדין בתיק.

העובדות:  תובענה שעניינה הפרה של זכויות קנייניות ביצירות מוזיקליות, שהלחין ועיבד מר דותן ישראל עבור הסדרה "טוטיטו" שהופקה על ידי חברת טוויסט אנימציה בע"מ ומנהליה.

הצדדים התקשרו בשני הסכמים להעברת זכויות הקניין הרוחני של התובע לנתבעים. התובע קיבל תשלום בעבור הזכויות והוסכם, שהעברת הזכויות אינה גורעת מזכויות התובע לקבל תמלוגים עבורה. עוד הוסכם, שהמפיקים מתחייבים לכלול קרדיט בכל פרק בתכנית ובכל מקום אחר בו יעשה שימוש במנגינת הנושא או בחלק ממנה, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין.

בהמשך התקשרו הצדדים בהסכם להעברת מלוא הזכויות ביצירות המוזיקליות באופן המבטל את זכותו של התובע לגבות תמלוגים עבור השימוש ביצירות המוזיקליות. ההסכם תיקן את שני ההסכמים הקודמים לגבי סעיפים הנוגעים לזכות התובע לגבות תמלוגים עבור השימוש ביצירות המוזיקליות.

לתובע בתחילה ניתן קרדיט כיוצר ומלחין של מנגינת הנושא והעיבודים המוזיקליים בסדרה. הקרדיט ניתן בצורה של הצגת שקופית מסך רקע חלקה בצבע כחול בסיום הסדרה המהווה חלק אינטגרלי מהסרטון ובמרכזה הכיתוב: Original Music By: Dotan Israel.

החל מחודש דצמבר 2012 לא ניתן לתובע קרדיט בפרקים שונים המשודרים ביוטיוב.

ביום 5.6.2013 פנה התובע באמצעות באי כוחו לנתבעים בהודעת ביטול ודרישה לפיצויים לפיה, משלא ניתן לו קרדיט כמתחייב בהסכמים, הוא מודיע על ביטול הסכמי העברת הזכויות ביצירות המוזיקליות.

במכתבם מיום 16.6.2013 השיבו הנתבעים, באמצעות באי כוחם, שהשמטת  הקרדיט נעשתה בתום לב עקב תקלה ושלמחרת קבלת מכתב התובע הושבו הקרדיטים ובכלל זה הקרדיט לתובע.

השבת הקרדיט לתובע לא נעשה במתכונתו המקורית. במתכונת החדשה הוחלפה שקופית מסך הרקע הכחול בשקופית צבעונית המהווה חלק אינטגרלי מהסרטון, שעל גביה מצוירים "שלטים", המאפשרים לצופה, בלחיצת כפתור על ה"שלטים", לעבור לסרטון אחר בסדרה ולחלופין להירשם לערוץ המציג את הסדרה. בחלקה התחתון של השקופית הופיעה מעין "בועית" שגודלה כגודל הקרדיט המקורי, המהווה שכבה נוספת על הסרטון (ולא חלק אינטגרלי ממנו) ועל גביה הופיעו הקרדיטים של כלל יוצרי הסדרה (להלן – הקרדיט המתוקן הראשון).

לאחר מכן שוב תוקנה מתכונת מתן הקרדיט. במתכונת הסופית, שוב הוצגה השקופית שעל גביה מצוירים "שלטים" ועל גבי חלקה העליון של השקופית הופיעה מעין "בועית" המהווה שכבה נוספת על הסרטון ולא חלק אינטגרלי ממנו (וניתנת להסרה מהשקופית) ועל גביה מופיע הכיתוב: Original Music By: Dotan Israel (להלן – הקרדיט המתוקן הסופי).

בעקבות הודעת הביטול ודרישת התובע לפיצויים בגין אי מתן קרדיט, פנו הצדדים לניהול משא ומתן באמצעות הליכי גישור. הגישור לא צלח. התובע הודיע לנתבעים על ניהול המשך ההליכים המשפטיים והודיע שוב על ביטול הסכמי העברת הזכויות ביצירות המוזיקליות ומכאן הליך זה.

תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך כולל של 800,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית וזכויות היוצרים של התובע ביצירות המוזיקליות.

בנוסף נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 93,600 ₪.

בנוסף ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות שימוש ביצירות המוזיקליות.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

משמעות השמטת קרדיט שניתן בעבר

נפסק כי אף אם לא הייתה כוונת זדון להשמיט את הקרדיט, בפועל, הקרדיט הושמט והנתבעים לא נתנה לכך את הדעת. גם לאחר שהובא לידיעתם עניין השמטת הקרדיט (תהא הסיבה אשר תהא) והנתבעים התוודעו לחוסר שביעות רצונו של התובע מהשמטת הקרדיט, היה בידם לתקן את הטעות, אלא שלא פעלו לעשות כן.

הנתבעים התחייבו בהסכמים לכלול קרדיט בהיקף ובמידה הראויים "בנסיבות העניין". במשך כשנתיים וחצי ניתן לתובע קרדיט במתכונת מסוימת – הקרדיט המקורי. מתן קרדיט באופן זה היה מוסכם על הצדדים. משלא היה שינוי בנסיבות העניין, לא היה מקום לשנות את מתכונת הקרדיט המוסכמת, מבלי לקבל את הסכמת התובע לשינוי.

נפסק כי אין בקרדיט המתוקן כדי לרפא את ההפרות שכבר נעשו, בפרט כשבנסיבות העניין לא נראה שהקרדיט המתוקן היה בהיקף ובמידה הראויים.

על כן נפסק כי די בדברים אלה כדי לקבוע, שהנתבעים הפרו את זכותו של התובע לקבל קרדיט כיוצר המוזיקה בסדרה.

בנוסף נפסק כי אין מדובר בהפרה הסכמית בלבד, אלא הפרה של זכויות קנייניות של התובע ביצירות המוזיקליות. כן נפסק כי ההפרה עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים.

נפסק כי ככל שהתובע מוותר על זכויותיו ביצירות המוזיקליות, ובכלל זה הזכות לקבל תמלוגים וכן הזכות לקבל קרדיט, אין זה סביר, שהיה מסתפק בתמורה הכספית שניתנה לו. ניתן להניח, שלכל הפחות, כנגד התמורה הכספית המועטה שקיבל, ביקש התובע לשמור על זכותו לקבלת קרדיט.

נפסק כי הפרת ההסכם מהווה הפרה יסודית היורדת לשורשו של עניין ומקימה לתובע זכות לבטל את הסכמי העברת הזכויות ביצירות המוזיקליות. בנקודה זו עולה ההיבט השני של טענת הנתבעים, הנוגעת לאופייה של ההפרה ולכך, שאין לראות בהפרה משום הפרה הסכמית בלבד, אלא הפרה של זכויות קנייניות.

חשיבות הזכות המוסרית

בעניין זכותו של יוצר לקבל קרדיט (ייחוס) עבור יצירתו קבע בית המשפט העליון ברע"א 12/17 שריר נ' נירית זרעים בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 28.3.2017, שזכות הייחוס היא הזכות להיות מוכר כיוצר היצירה ופגיעה בזכות המוסרית לייחוס מהוה הפרה של זכות לפי חוק זכות יוצרים. הזכות המוסרית היא ביטוי להכרת המחוקק בקשר האישי-תרבותי-רוחני, שקיים בין היוצר לבין יצירתו והיא מגנה גם על שמו הטוב וכבודו של היוצר ועל המוניטין שלו. מתן "קרדיט" ליוצר ביחס ליצירתו חשוב לא רק מפאת כיבוד הקשר בינו לבין יצירתו, אלא גם מהטעם, שיש בכך "דחיפה" לבניית המוניטין שלו ולהשתכרותו העתידית.

בנסיבות העניין, נפסק כי הופרה זכותו של התובע לייחוס שמו כיוצר המוזיקלי של היצירות במשך חודשים רבים עת הופצה הסדרה וזכתה לצפיות רבות, מבלי שניתן קרדיט לתובע כיוצר המוזיקלי.

הפרת זכות יוצרים לאחר ביטול ההסכם

נפסק כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובע (הזכות הכלכלית).

מרגע שנשלחה כדין הודעת הביטול. ההסכמים בוטלו ומאותו מועד היו הצדדים חייבים להשיב זה לזה את שקיבלו מכוח ההסכמים וזכויות היוצרים ביצירות המוזיקליות הושבו לתובע.

נפסק כי כל שימוש ביצירות המוזיקליות, שנעשה על ידי הנתבעים, ממועד הודעת הביטול, ביום 5.6.2013, מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובע.

עצם הפרה מגלם את הנזק – הקושי בהוכחת נזק בהליכי קניין רוחני

נפסק כי טענת הנתבעים, לפיה לא נגרם לתובע כל נזק – נדחית. עצם הפרת זכויותיו של התובע מגלמת את הנזק והטעמים העקרוניים למתן פיצוי ללא הוכחת נזק נעוצים בקושי המיוחד שבהוכחת נזק עבור פגיעה בזכויות הקניין הרוחני, כמו גם בקלות היחסית של הגזל בתחומים אלה (ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן, [פורסם בנבו] מיום 13.5.2013, פסקאות 70-72, להלן – עניין שטן).

בחירת מסלול הפיצוי

נפסק כי זכותו של תובע לבחור בין מתן חשבונות לבין פיצוי כספי סטטוטורי ובכלל זה את זכותו לממש בחירה זו גם בשלב דיוני מתקדם, לאחר שהובאו ראיות בעניין הרווח שהופק מההפרה (ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל פ"ד מו(2) 254, להלן – עניין שגיא; ת.א. (ת"א) 2062/02 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' האולפנים המאוחדים בע"מ, [פורסם בנבו] מיום, 25.3.2008):

"ההסדר נועד לאפשר לתובע מכוח זכות יוצרים, לאחר שהוכיח כי הוא זכאי לתבוע לפי זכות זו ולאחר שהוכיח דבר הפרתה של הזכות בידי הנתבע, לתבוע פיצוי בגין ההפרה ללא צורך בהוכחת הנזק הממשי. סעד זה ניתן כאמור בסעיף, לפי בקשת התובע (ובכפוף לשיקול-דעת בית המשפט), אשר רשאי לבחור בפיצוי כאמור משיקוליו שלו: יכול שתובע יבקש נזקיו הממשיים כפי שהוכחו ויכול שתובע יבקש סעד של הפיצוי הסטטוטורי. אמנם, כפי שנאמר בדברי ההסבר, ההסדר נועד בעיקר למצבים בהם לתובע יש קשיים להוכיח את נזקו הממשי, אולם זהו עניין סובייקטיבי, ולטעמי אין היגיון במניעת הפעלתו של הסעיף, גם כשהתובע יכול היה לנסות ולהוכיח נזקו אך בחר להסתפק בפיצוי הסטטוטורי" (עניין שגיא, בעמ' 264).

מטרת הפיצוי ללא הוכחת נזק

ההסדר של פיצויים ללא הוכחת נזק נועד לאפשר לבעל הזכות לתבוע פיצוי בגין ההפרה, במצבים בהם יש קושי להוכיח את הנזק הממשי. עם זאת, הפסיקה הרחיבה את היריעה ובתי משפט פוסקים פיצויים ללא הוכחת נזק לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזק ממשי אולם בחר משיקוליו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל 1983 בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 23.3.2002, להלן – עניין רובינשטיין; ראו גם בעניין שטן).

בנסיבות העניין נפסק כי בהיעדר נתונים בדבר שווי הצפיות וקבלת התמלוגים, קיים קושי להעריך את הנזק שנגרם לתובע. הקושי גדול עוד יותר נוכח העובדה, שיש קושי רב לאמוד את תרומתן וחלקן היחסי של היצירות המוזיקליות מהסך הכולל של היצירה השלמה – הסדרה טוטיטו.

פיצוי ללא הוכחת נזק

סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים מונה רשימת שיקולים בשאלת קביעת שיעור הפיצויים:

"56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) היקף ההפרה;

(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;

(3) חומרת ההפרה;

(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;

(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;

(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;

(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;

(8) תום לבו של הנתבע."

רשימת השיקולים המנויים בסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר שיעור הפיצויים, אינה רשימה סגורה. במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, רשאי בית המשפט לפסוק את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, גם כאשר ההפרות מינוריות אך נמשכות על פני תקופה ניכרת, או כאשר היקפן נרחב (עניין שטן, פסקה 73).

בקביעת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק, קבע בית המשפט העליון שני עקרונות:

"שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכות יוצרים: האחת – פיצוי של בעל הזכות; השנייה הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין… מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השניה להתחשב לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון… שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיוצא בזה." (עניין שגיא, בעמ' 271-272).

הנתבעים טענו בסיכומיהם, שעל בית המשפט להידרש לרווחים שקמו לתובע מצבירת המוניטין לאור ריבוי הצפיות. לטענתם, הפגיעה בתובע עולה כדי 2 אחוזים מכלל הצפיות ויש לחשב את ההפסד כשיעור ההפרש בין שיעורי החשיפה לשיעורי אי החשיפה.

נפסק כי טענת הנתבעים נדחית. הנתבעים לא שכנעו, שהשמטת הקרדיט מקורה בטעות. מהראיות שהוצגו קיים קושי לקבל את הטענה, שמדובר בתקלה. תמוה, שבמשך חודשים לא הבחינו הנתבעים בתקלה של השמטת הקרדיטים מסרטון שאורכו – 3 דקות. בפרט נוכח העובדה, שהסדרה בשפות האחרות הועלתה כשהקרדיט נעדר בפרקי כל העונות, ולא רק מאותם פרקים שבהם הושמט הקרדיט לכאורה עקב תקלה.

נפסק כי בנקודת זמן מסוימת החליטו הנתבעים להסיר את כל הקרדיטים ובכלל זה את הקרדיט לתובע.

נפסק כי טענות הנתבעים לפיהן, השיבו את הקרדיט ושמדובר בטעות בתום לב, אינן משכנעות. במשך כשנתיים וחצי הוענק לתובע קרדיט באופן מסוים הכולל הצגת שמו על רקע שקופית מסך. על אופן זה של מתן הקרדיט הושגה הסכמה בין הצדדים, שהועלתה על גבי ההסכמים להעברת הזכויות. ככל שהיה מדובר בטעות שבתום לב, מתעוררת באופן טבעי השאלה – מדוע לא הושב הקרדיט במתכונתו המקורית? העובדה, שפעלו לשינוי אופן מתן קרדיט מעלה, שהשמטת הקרדיט לא נעשתה בתום לב, אלא מתוכננת במטרה לעשות שימוש בזמן המסך לצורכיהם של הנתבעים על פני מתן הקרדיט.

נפסק כי הנתבעים הסירו את הקרדיט לתובע מ- 260 פרקי הסדרה, ששודרו ב-12 ערוצים בשפות שונות. גם לאחר שהשיבו את הקרדיט, שינו אותו מבלי לקבל את הסכמת התובע לשינוי. הקרדיט המתוקן אין בו כדי לרפא את ההפרות שבוצעו.

הפרת הזכות המוסרית החלה בדצמבר 2012 ונמשכה עד לחודש לפברואר 2014. הפרת זכויות היוצרים החלה ביום 5.6.2013, עת הודיע התובע על ביטול ההסכמים ונמשכה עד ליום 5.2.214. הפרת הזכויות נמשכה תוך התעלמות הנתבעים מדרישת התובע, שלא לעשות שימוש ביצירותיו.

הסדרה טוטיטו זוכה לצפיות רבות. נכון ליום הגשת התובענה הסדרה זכתה לכמות של כמיליארד צפיות. לא הוצגו נתונים בדבר היקף פעילות הנתבעים והסדרה, אך ידוע, שקיים יחס ישיר בין כמות הצפיות לרווחי הנתבעים. תפקידם של הנתבעים כמפיקי הסדרה ומפיקי האנימציה מעלה, שבידם האחריות המלאה למתן קרדיט לתובע כמתחייב בהסכמים.

על בסיס השיקולים האמורים, נפסק כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כל אחת מההפרות על הצד הגבוה לפי הפירוט הבא:

בגין הפרת זכותו המוסרית של התובע במנגינת הנושא – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכותו המוסרית של התובע בעיבוד הלחן של השיר ABC – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכותו המוסרית של התובע בעיבוד הלחן של השיר Jingle Bells – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכותו המוסרית של התובע בעיבוד הלחן של השיר We wish you a Merry Christmas – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע במנגינת הנושא – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע בעיבוד הלחן של השיר ABC – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע בעיבוד הלחן של השיר Jingle Bells – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע בעיבוד הלחן של השיר We wish you a Merry Christmas – ישלמו הנתבעים לתובע סך של 100,000 ₪.

נפסק כי הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך כולל של 800,000 בגין הפרת הזכות המוסרית וזכויות היוצרים של התובע ביצירות המוזיקליות.

שאלה לגבי המאמר?




Have a question about the article?