כוס כסימן מסחר תלת ממדי (EUIPO) T-658/20 Philip Jakober v European Union Intellectual Property Office (17.11.2021)

הליך שנדון בבית המשפט הכללי של האיחוד האירופי (the General Court (Tenth Chamber)) בפני השופטים Alexander Kornezov, Krystyna Kowalik-Bańczyk ו-Gerhard Hesse.

הצדדים: המבקש: Philip Jakober; המשיבה: European Union Intellectual Property Office (EUIPO).

העובדות: המבקש הגיש בקשה לרישום סימן מסחר של האיחוד האירופי על הסימן התלת ממדי הבא:

הסחורות והשירותים לגביהם התבקש הרישום היו בסוגים 21 (כלי זכוכית), 30 (משקאות קפה ותה), 32 (משקאות לא אלכוהוליים). הבוחן דחה את הבקשה לרישום הסימן בנוגע לכל הסחורות המוזכרות לעיל. הבקשה נדחתה, בין היתר, משום שלא הובאו ראיות כי כתוצאה משימוש בסימן באיחוד האירופי הוא רכש אופי מבחין.

המבקש ערער על החלטת הבוחן לועדת הערר הרביעית של ה-EUIPO. ועדת הערר הרביעית דחתה את הערעור וקבעה כי הודעת הערעור לא הכילה את כל המידע הנדרש, על אף שניתנה למבקש ההזדמנות לתקנה. המבקש ערער על החלטת ועדת הערר הרביעית לבית המשפט הכללי שהעביר את הדיון לוועדת הערר החמישית של ה-EUIPO.

ועדת הערר החמישית של ה-EUIPO דחתה את הערעור. ועדת הערר סברה, במיוחד בכל הנוגע לאופי המבחין המקורי של הסימן, כי סימן זה התמזג מצד אחד עם מראה כלי השתייה ומצד שני עם דרך הצגתם או אריזתם של המשקאות אותם מסמן הסימן. מאחר והסימן המבוקש אינו חורג באופן משמעותי מהמקובל בענף, הוא נעדר אופי מבחין מקורי. כמו כן, ועדת הערר החמישית קבעה כי אין די בראיות שהגיש המבקש על מנת להוכיח כי הסימן רכש אופי מבחין באמצעות השימוש בו.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט הכללי של האיחוד האירופי.

תוצאות ההליך: הבקשה לרישום נדחתה. נקבע כי הסימן המבוקש הינו חסר אופי מבחין.

נקודות מרכזיות שנדונו באותו הליך:

אופי מבחין נדרש בסימן מסחר תלת ממדי

לא ניתן לרשום סימני מסחר אשר נעדרים אופי מבחין.

אופי מבחין של סימן מסחר פירושו שסימן זה מאפשר לזהות את מקורם של הסחורות שבגינם מתבקש הרישום במפעל מסוים ובכך להבחין בין סחורות אלו לסחורות של חברות אחרות.

על פי ועדת הערר, הסחורות המבוקשות בסוג 21 הינם כלי זכוכית ביתיים, והסחורות המבוקשות בסוגים 30 ו-32 הינם מזון ומשקאות לצריכה יומיומית. סחורות אלו מיועדות לציבור הכללי בכללותו.

בהיעדר ראיות לכך שהסימן המבוקש, שאינו מכיל רכיבים מילוליים כלשהם, ייתפס אחרת בתוך האיחוד האירופי, ועדת הערר קבעה כי בכל הנוגע ל"ציבור הרלוונטי" יש להתמקד בכל הצרכנים בתוך האיחוד האירופי.

למרות שהקריטריונים לבחינת אופי מבחין של סימנים תלת ממדיים המורכבים מצורת הסחורות אינם שונים מאלו של סוגי סחורות אחרים, סימן תלת ממדי המורכב מצורת הסחורות עצמן אינו נתפס על ידי הציבור הרלוונטי באותו אופן כמו סימן מילולי או סימן מעוצב, המורכב מסימן שאינו תלוי במראה של הסחורות לגביהן הוא מבוקש. בהיעדר אלמנטים עיצוביים או מילוליים, הצרכן הממוצע של הסחורות הנדונות אינו נוהג להסיק את מקורן של סחורות אלו מתוצרת הסחורות או אריזתן.

לפיכך, רק סימן החורג באופן משמעותי מהמקובל או מהנהוג בענף ולכן ממלא את תפקידו המהותי לזיהוי מקור הסחורות הינו בעל אופי מבחין.

ועדת הערר הסיקה כי הסימן המבוקש התמזג עם המראה של הסחורות בסוג 21 המשמשות לשתייה ועם המראה או האריזה של שתייה בסוגים 30 ו-32. ועדת הערר קבעה כי על מנת לקבוע כי הסימן המבוקש הוא בעל אופי מבחין מקורי, יש לבחון האם הוא חורג באופן משמעותי מהמקובל או מהנהוג בענף.

המבקש ערער על כך. הוא טען שהסחורות שלגביהן התבקש הסימן אינן כוסות בכלל. הסימן המבוקש אינו מתמזג לא עם "כדים; קנקנים; ערכות מיכל, קומקומים, ערכות תה, מיכלים למשקאות (בית ומטבח)" בסוג 21, וכן אינו מתמזג עם הצורה של "קפה, תה, משקאות לא אלכוהוליים" או עם המראה של "בירה", של "אבקה להכנת תה" או של "עלים להכנת תה" בסוגים 30 ו-32.

לעניין כלי שתייה בסוג 21, הסימן המבוקש הינו ייצוג תלת ממדי בחמש צורות שונות של כלי שתייה שקוף בעל שכבה כפולה עם ידית, שהדופן הפנימית "המרחפת" שלו היא בצורת לב.

נפסק כי כפי שנקבע נכונה על ידי ועדת הערר, הציבור הרלוונטי שרוכש סחורות אלה, יתפוס את הסימן המבוקש ככוס או כוס בעלת שכבה כפולה שהדופן הפנימית שלה בצורת לב. לכן, בניגוד לטענת המבקש, ועדת הערר צדקה כאשר הניחה כי המדובר בסימן תלת ממדי המורכב מהמראה של הסחורות עצמן ובחנה האם סימן זה חרג באופן משמעותי מהמקובל או מהנהוג בענף.

כמו כן, ועדת הערר צדקה כאשר ציינה ששוק הכוסות מאופיין במגוון רחב של צורות. המאפיינים שעליהם הסתמך המבקש לצורך ההנחה כי הסימן המבוקש מסוגל מטבעו להבחין בין הסחורות לגביהן הוא מבוקש לבין אלה של מתחריו הם פשוט הגרסאות הרגילות של כלי שתייה כגון כוסות. לכן, מאפיינים אלו אינם מתאימים לצורך אבחנה של הסחורה הנדונה וככאלה להצביע על מקור מסחרי ספציפי.

אין ספק כי כוסות בעלות שכבה כפולה כבר מוצעות בשוק על ידי יצרנים אחרים. על פי הממצאים של ועדת הערר, לכוסות בעלות שכבה כפולה אלו ישנם היבטים אסתטיים ופונקציונליים. לפיכך, השכבה הכפולה של הכוסות בסימן המבוקש אינה חורגת באופן משמעותי מהצורות המקובלות בשוק, שכן סוג של זה שכבה כפולה משמש למטרות פונקציונליות בתעשייה בגלל האפקט המבודד שלו, המאפשר שמירה על משקאות חמים לאורך זמן.

בניגוד לטענת המבקש, לא עולה מהחלטת ועדת הערר כי היא הניחה שהצורה של הסימן המבוקש הינה טכנית בלבד. ועדת הערר הגבילה את עצמה לקביעה שתכונה זו של הסימן המבוקש הינה נהוגה בענף. בניגוד לטענת המבקש, הציבור הרלוונטי אשר רגיל למצוא כלי שתייה בעלי שכבה כפולה בכל הגרסאות והעיצובים האפשריים, לא יראה את הסימן כמזהה את מקור הסחורות הנדונות.

כמו כן, ישנו שימוש רחב בצורת לב עבור כוסות. המבקש טען כי הצורה הנדונה הינה ייחודית משום שיש בה "לב מרחף קסום" (“magical floating heart”). הוא התלונן על כך שוועדת הערר קבעה כי מדובר בצורה המקובלת בתעשייה על אף שהסימן המבוקש הינו ייחודי משום שהוא נופל תחת הרעיון הכללי של "כוסות עם לבבות".

נקבע כי ועדת הערר לא ביססה את המסקנה שלה על הרעיון הכללי של "כוסות עם לבבות", אלא על ראיות ספציפיות. ועדת הערר קבעה נכונה שבתעשייה הרלוונטית משתמשים בצורת לב לא רק כקישוט חיצוני על הכוס, אלא כצורת הבסיס של סחורות כאלה.

כפי שטען המבקש, חידוש או מקוריות הם אינם קריטריונים מכריעים להערכת אופיו המבחין של סימן מסחר, אבל הסימן המבוקש חייב לאפשר לציבור הרלוונטי להבחין בין הסחורות הנדונות לבין סחורות של חברות אחרות מבלי לנתח אותן ומבלי ליתן תשומת לב מיוחדת. בענייננו, הציבור הרלוונטי אינו מסוגל לראות את סימן המסחר המבוקש כאינדיקציה למקור המסחרי של הסחורות הנדונות מעבר להשפעה העיצובית, הרגשית או הפרסומית של הצורה הנדונה.

לעניין, "כדים", "קנקנים" ו"קנקני תה" בסוג 21, מדובר בכלי נוזלים וכלי שתייה. בנסיבות אלה, ועדת הערר היתה רשאית להניח כי הסימן המבוקש התמזג עם מראה הסחורות עצמן. הציבור הרלוונטי לרוב אינו מסיק את מקורן של הסחורות מצורתן. בענייננו כלי שתייה בצורת לב הינם מקובלים בשוק. בנוסף, מוצרים אלו נמכרים לרוב יחד עם כוסות כחלק מסט. גם עבור סחורות אלה, הציבור הרלוונטי, כאשר יראה את סימן המסחר המבוקש, יכיר רק את הפונקציות המשבחות, הדקורטיביות והטכניות שלהן. הוא לא יראה בו כל התייחסות למקור המסחרי של הסחורות. לפיכך, צדקה ועדת הערר כאשר קבעה כי הסימן המבוקש נעדר אופי מבחין בקשר לסחורות בסוג 21.

בכל הנוגע לסחורות בסוג 30 ו-32, הכוללים "קפה", "תה", "אבקה להכנת תה", "עלים להכנת תה", "משקאות לא אלכוהוליים" ו"בירות", בניגוד לטענת התובע, ועדת הערר לא הסיקה כי סחורות אלה יתמזגו עם הצורה הנדונה. הסימן המבוקש מורכב מצורת הצגת סחורות אלה. לגבי הסחורות הנדונות ובהתחשב בעובדה שהסימן המבוקש מורכב מצורת כלי שתייה שקוף, בית המשפט הכללי הסכים עם ועד הערר. סימן כזה הינו בעל אופי מבחין רק אם הוא מאפשר לצרכן הממוצע של הסחורות להבחין את הסחורות האלה מסחורות של חברות אחרות, מבלי לנתח או להשוות אותו או ליתן להם תשומת לב מיוחדת. הציבור הרלוונטי תופס את הצורה הנדונה רק כגרסה של הצורות הקיימות בשוק לכלי שתייה לצריכה או לאחסון משקאות. המאפיינים של הסימן מבוקש אינם מצביעים על מקור הסחורות כך שהציבור הרלוונטי יזכור אותם. לפיכך, צדקה ועדת הערר כאשר קבעה כי הסימן המבוקש נעדר אופי מבחין בקשר לסחורות בסוגים 30 ו-32.

בהתאם לסעיף (3)7 לתקנה מס' 207/2009, ניתן לרשום סימן מסחר אם הסימן רכש אופי מבחין כתוצאה מהשימוש בו עבור הסחורות או השירותים לגביהם הוא מתבקש.

הנטל להוכחת אופי מבחין לפי סעיף זה מוטל על בעל הסימן המבוקש. על פי הפסיקה, על מנת לקבוע האם הסימן רכש אופי מבחין כתוצאה מהשימוש בו, על הרשות המוסמכת לערוך בדיקה ספציפית ולבחון את כל ההיבטים שעשויים להראות כי הסימן מאפשר לזהות את הסחורות או השירותים הנדונים כמקורה של חברה מסוימת: נתח השוק של המותג הנדון, עומתו, הפיזור הגיאוגרפי שלו ומשך השימוש בו, הוצאות הפרסום של החברה עבור המותג, שיעור הציבור שמזהה את הסחורות כמקורן בחברה מסוימת על בסיס המותג, הצהרות מאתר לשכות התעשייה והמסחר או איגודים מקצועיים אחרים וסקרי דעת קהל.

אם, על פי הקריטריונים המצוינים לעיל, הציבור הרלוונטי או לפחות חלק גדול ממנו, מזהה את הסחורות כמקורן בחברה על פי המותג שלה, מתקיימות הדרישות של סעיף (3)7 לתקנה מס' 207/2009.

נקבע כי הראיות שהובאו על ידי המבקש אינן מכילות מספיק מידע על מנת להוכיח זאת. לכן, הסימן אינו רכש אופי מבחין בהתאם לסעיף (3)7 לתקנה מס' 207/2009.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

היעדר זכויות יוצרים בתמונה שיצרה בינה מלאכותית Thaler v. Perlmutter et al., case number 1:22-cv-01564, in the U.S. District Court for the District of Columbia (August 18, 2023)

הליך שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה שבארצות הברית, בפני השופט Samuel Beryl A. Howell. הצדדים: התובע: Stephen Thaler; הנתבעים: Shira Perlmutter (רשמת זכויות היוצרים ומנהלת

>>>