סימן מסחר מאשר משמש למטרות שונות מהמטרות של סימן מסחר רגיל. סימנים מאשרים מציינים אישור עצמאי של הבעלים שלהם כי הסחורות או השירותים שלגביהן הם משמשים הינם בעלי מאפיינים מסוימים.
במאמר זה נבחן מהו סימן מאשר, במה הוא שונה מסימן מסחר רגיל וכיצד ניתן להגן עליו.
מהו סימן מאשר?
כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"): "סימן המיועד לשמש בידי אדם, שאינו מנהל עסק, לאישור מקורם של טובין פלונים שיש לו ענין בהם, מרכיביהם, דרכי ייצורם, איכותם או תכונה אחרת מתכונותיהם, או לאישור טיבו, איכותו או סוגו של שירות פלוני שיש לו ענין בו".
סימן מאשר הוא סוג של סימן מסחר שנועד לשמש אדם, שאינו מנהל עסק, לאישור מקורם של טובין שיש לו עניין בהם, ומטרתו לסמן תכונות, טיב או איכויות של אותם טובין.
סימן מאשר הוא מילה, שם או סמל (או קומבינציה שלהם) המשמשים אדם או ישות אחרת על מנת לאשר כי לסחורות או לשירותים שלהם יש מאפיינים מסוימים או שהוא עומדים בסטנדרטים מסוימים.
סימן מאשר משמש על מנת להראות לצרכנים שסחורות ו/או שירותים מסוימים, והספקים שלהם, עומדים בסטנדרטים מסוימים.
לסיכום, סימנים מאשרים מראים כי:
הסימן עשוי לאשר מקור גיאוגרפי, חומרי גלם, שיטת ייצור, עמידה בתקן איכות או הכשרה מקצועית של נותן שירות. מטרתו להבחין בין מוצרים או שירותים שאושרו לפי התנאים שנקבעו לבין אלה שלא אושרו, ולא לזהות יצרן מסוים.
במה שונה סימן מאשר מסימן מסחר רגיל?
בניגוד לסימן מסחר אשר משמש את בעל הסימן בעצמו ושמטרותיו הן להצביע על המקור המסחרי של הסחורות או השירותים שלו ולהבחין בינם לבין סחורות או שירותים של גורמים אחרים – סימן מאשר משמש גורמים שאינם הבעלים של הסימן אשר קיבלו את הסכמת בעל הסימן ומטרתו להצביע בפני הצרכנים על טיבם של הסחורות או השירותים, איכותם או תכונותיהם ולהבטיח כי הם עומדים בתנאים שקבע בעל הסימן.
סימן מאשר אינו מבחין בין סחורות או שירותים של יצרן אחד לבין הסחורות או השירותים של יצרן אחר. סימן מאשר משמש על מנת לציין שהסחורות, השירותים או היצרנים של אותם סחורות או שירותים הם בעלי מאפיינים מסוימים או עומדים בכישורים או בסטנדרטים מסוימים שנקבעו על ידי בעל הסימן.
הבעלים של הסימן המאשר שולט במי יכול להשתמש בסימן המאשר אבל בדרך כלל לא משתמש בו בעצמו עבור סחורות או שירותים. בעל הסימן המאשר יאפשר ליצרנים להשתמש בסימן המאשר רק אם הסחורות, השירותים או היצרנים שלהם עומדים בסטנדרטים מסוימים.
רישום סימן מאשר
הרבה מהדרישות לרישום סימן מאשר הינן דומות לדרישות לרישום סימן המסחר המסורתי. כך, עשויות להידחות בקשות לרישום סימנים מאשרים משום שהם דומים מדי לסימני מסחר אחרים או משום שהם עלולים לגרום להטעיה, לפגוע בציבור או לפגוע בהלכות המסחר ההוגן.
סעיף 14 לפקודת סימני המסחר קובע את התנאים לרישום סימנים מאשרים:
"(א) הרשם רשאי לרשום סימן מאשר, אם הוא שוכנע שיש ביכלתו של בעל הסימן לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמנן.
(ב) סימן מאשר ניתן לרישום אף אם אינו בעל אופי מבחין כנדרש לפי סעיף 8(א).
(ג) לא יועבר סימן מאשר אלא לאחר קבלת רשות לכך מן הרשם."
לאור התכלית של סימן מאשר, רשם סימני המסחר נדרש לבחון האם הבעלים של הסימן יכול "לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמנן". כלומר, יש להראות שהמבקש יכול לשלוט על השימוש שיעשה בסימן, באופן שהתכונות שהסימן בא להבטיח יתקיימו בפועל.
על פי סעיף 14(ב) לפקודת סימני המסחר, סימן מאשר ניתן לרישום אפילו אם אינו "בעל אופי מבחין כנדרש לפי סעיף 8(א)". סעיף 8 לפקודת סימני המסחר קובע כדלקמן:
" (א) אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן – בעל אופי מבחין).
(ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום."
סעיף 14(ב) פוטר סימן מאשר מן הצורך להיות "בעל אופי מבחין" מן הסוג הנדרש בסעיף 8(א) לפקודה, אך אינו פוטר סימן מאשר מן הצורך הבסיסי של כל סימן מסחר רשום להיות בעל אופי מבחין כנדרש בסעיף 8 לפקודה.
כלומר, סימן מאשר אינו נדרש להבחין בין סחורות או שירותים של יצרן מסוים לבין סחורות או שירותים של יצרן אחר, אך עליו להיות בעל אופי מבחין, בין סחורות או שירותים המאושרים על ידי בעל הסימן, לבין אלו שאינם מאושרים על ידו (או מאושרים על ידי אחרים).
כמו כל סימן מסחר אחר, גם סימן מאשר כפוף להוראת סעיף 11(10) לפקודת סימני המסחר הקובעת כדלקמן:
"סימן המורכב מספרות, אותיות או מלים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9."
כלומר, על פי סעיף זה, סימן מאשר לא ירשם אם הינו תיאורי או שהינו גנרי או מקובל במסחר. זאת, למעט אם רכש אופי מבחין ברבות השנים על פי סעיף 8(ב) לפקודה.
להרחבה נוספת בעניין זה ראו: ת.א. (מחוזי ת"א) 18306-07-10 העמותה למען חיות משק (חי משק) נ' מן הטבע בארותיים בע"מ (2013).
במה שונה סימן מאשר מסימן קיבוצי ומכינוי מקור?
בסימן מאשר הדגש הוא על גוף המאשר באופן עצמאי עמידה בתנאים ומפקח על השימוש בסימן. סימן קיבוצי, לעומתו, שייך לחבר בני אדם ומשמש את חבריו לפי התקנון. רשות הפטנטים מציגה את ״מיוצר בישראל״ כדוגמה לסימן מאשר ואת ״טוב השדה״ כדוגמה לסימן קיבוצי. ההבחנה נוגעת למטרת הסימן, לזהות בעליו ולמנגנון הפיקוח; ראו הסבר הרשות על סוגי סימני מסחר.
סימן מאשר יכול להצביע על מקור גיאוגרפי, אולם אינו זהה לכינוי מקור, שעניינו שם מקום הכלול בשם מוצר בעל תכונות הקשורות בעיקרן בסביבתו הגיאוגרפית, ומוגן בישראל לפי חוק נפרד. רישום סימן מאשר לציון מקום הייצור אינו מעניק אוטומטית זכות כינוי מקור. להרחבה ראו כינוי מקור.
תקנון פיקוח והעברת זכויות בסימן מאשר
סעיף 14(א) לפקודת סימני המסחר מחייב להראות שלבעל הסימן יש יכולת ממשית לאשר ולפקח על התכונות שהסימן מסמן. בהתאם לתקנה 30 לתקנות סימני המסחר, יש לפרט את הבסיס לבקשה ואת התנאים שבכפוף להם יוענק היתר לשימוש. תקנון ראוי צריך להגדיר את התקן, דרך הבדיקה, הרשאות השימוש והפיקוח על משתמשים. תו איכות פרסומי שאין מאחוריו דרך של ממש לאמת את התכונות עלול שלא להתאים למסלול זה.
לפי סעיף 14(ב), אין נדרשת ההבחנה שבסעיף 8(א) בין הטובין של בעל הסימן לבין טובין של אחרים, אך בהתאם לניתוח פסק הדין חי משק נ׳ מן הטבע בארותיים הסימן עדיין צריך להיות מסוגל להבחין בין מוצרים מאושרים לאחרים ואינו פטור מכל מגבלה על סימן תיאורי או גנרי. סעיף 14(ג) קובע שהעברת סימן מאשר טעונה רשות הרשם, בשל מרכזיות כשירותו של בעל הסימן כמפקח.
ראו גם את ספר המשרד Intellectual Property Law in Israel, פרק 2, סעיף 3.3, עמ׳ 133–135, המנתח את תנאי הרישום, התקנון ואת פסיקת חי משק.
פרוצדורה לרישום סימן מאשר
לצורך רישום של סימן מסחר מאשר בישראל יש להגיש:
לפי שירות רשות הפטנטים להגשת בקשה לרישום סימן מאשר, יש להגיש בקשה הכוללת פרטי מבקש, ייצוג הסימן ופרטת טובין ושירותים (ראו גם המדריך לסיווג סימני מסחר), לשלם אגרות בהתאם לסוגים, ולצרף תקנון המפרט את תנאי מתן ההיתר להשתמש בסימן ואת הפיקוח על השימוש בו. הרשות מפרטת בשירות המקוון את דרכי ההגשה ואת הדרישות לכתובת להתכתבות או לייצוג בישראל. אין להניח שתשלום האגרה או הצגת לוגו מאשר מהווים כשלעצמם הוכחה לקיום מנגנון פיקוח.
לאחר הגשת הבקשה, הבקשה תעבור בחינה לבדיקת כשרות הסימן לרישום בהתאם להוראות פקודת סימני מסחר.
ככל ויהיה בכך צורך דוח בחינה יועבר אל המבקש עם תום הבחינה.
ככל שהבקשה תתקבל, היא תפורסם להתנגדויות למשך שלושה חודשים ממועד הפרסום.
בתום תקופת האפשרות להתנגדות, ככל ולא הוגשה התנגדות, תונפק תעודת רישום סימן מסחר מאשר.
תוקף רישומו של סימן מאשר הוא לעשר שנים מתאריך הגשת הבקשה, כאשר מעת לעת ניתן לחדש את הסימן, כל פעם, ל 10 שנים נוספות בכפוף לתשלום אגרה במועד הנדרש.
תכנון רישום סימן מאשר והכנת תקנון אישור ופיקוח צריך לשקף את מטרת הסימן, את יכולת הגוף המאשר ואת תנאי סעיף 14 לפקודה, ולא רק את צורתו הגרפית.
מאמרים נוספים באשכול: סימני מסחר מיוחדים
כינוי מקור | סימן מסחר תלת־ממדי | Trade Dress: הגנה על חזות מוצר | רישום סימן מסחר על סלוגן | פסק דין Eveready | רישום סלוגן כסימן מסחר בחו״ל
