בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר -שבע מיום 25.8.2020 בת"א 66067-11-19 שניתנה על ידי כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד.
הליך שנדון בבית המשפט העליון, בפני השופטים נעם סולברג, מני מזוז ועופר גרוסקופף. ביום 28.4.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – המבקשת: אילה פלסט בע"מ; – המשיבה: פוטקס תבניות בע"מ; צד קשור: היועץ המשפטי לממשלה.
עובדות: המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת בגין הפרת מדגמים שנרשמו בפנקס המדגמים לפני שנכנס לתוקפו חוק העיצובים, תשע"ז-2017. המשיבה עתרה למתן צו מניעה קבוע לשם הבטחת זכויותיה במדגמים ומניעת המשך הפרתן, למתן חשבונות ולפסיקת פיצויים בסך של 500,000 ₪.
התביעה היא תביעה בענייני קניין רוחני ולכן הדיון נסב אודות הסמכות העניינית לדון בתביעה – האם הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום על-פי הלכת גבריאל, או שמא הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי על-פי סעיף 51(1) לפקודת המדגמים.
תוצאות ההליך: בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי לפי סעיף 51(1) לפקודת המדגמים (להבדיל מעיצובים), הסמכות לדון בתובענה בגין הפרת מדגם מסורה לבית המשפט המחוזי בלבד (סמכות שיפוט ייחודית).
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
מפקודת המדגמים לחוק העיצובים
עד לחקיקת חוק העיצובים בשנת 2017, "מדגם" היה זכות הקניין הרוחני שניתן היה לקבל ביצירה המהווה את המרכיב העיצובי, הבלתי פונקציונאלי, בחפץ המיוצר לשיווק המוני. זאת, באמצעות עמידה בתנאים שנקבעו בפקודת המדגמים, כולל רישום בפנקס המדגמים וחידוש הרישום אחת לחמש שנים עד לתקופת הרישום המקסימלית, אשר עמדה בעבר על 15 שנה, והוארכה בחוק העיצובים לתקופה של 18 שנה.
בסעיף 51(1) לפקודת המדגמים נקבעה הוראה מיוחדת בנוגע לסמכות לדון בתביעה בגין הפרת מדגם: "משפט על הפרת פטנטים וזכות מדגם למדגמים יהיה בגדר שיפוטו של בית המשפט המחוזי".
כלומר, לפי פקודת המדגמים, סמכות השיפוט העניינית הייחודית לדון בתביעות בגין הפרת מדגם הייתה נתונה לבית המשפט המחוזי, ללא קשר לסעד שהתבקש (ראו ספרם של דרורי ווירז'נסקי-אורלנד, דיני עיצובים ומדגמים, עמ' 556-555).
חוק העיצובים, אשר נכנס לתוקפו באוגוסט 2018, נועד ליצור הסדר מקיף ועדכני בדין הישראלי בכל הנוגע לעיצובים. בחוק העיצובים לא נקבעה הוראה מיוחדת לגבי הסמכות העניינית לדון בתביעה בגין הפרת עיצוב. מכאן עולה שבעניין זכויות עיצוב יחולו כללי הסמכות העניינית הכלליים, כפי שהובהרו בהלכת גבריאל (רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד (פורסם בנבו, 7.5.2020)). אך המחוקק לא ביטל את פקודת המדגמים. במקום זאת, סעיף 113 לחוק העיצובים מורה על תיקון פקודת המדגמים, כאשר היא תישאר בתוקף, אך רק ביחס למדגמים שנרשמו, שהוגשה בקשה לרישומם או שפורסמו בציבור לפי פקודת המדגמים קודם לכניסת חוק העיצובים לתוקף.
הסמכות העניינית לדון בתביעות בגין הפרת מדגם
נפסק כי על-פי כללי הפרשנות בדין הישראלי, כאשר קיימת סתירה בין נורמה כללית לבין נורמה מיוחדת (או ספציפית) – יש להעדיף את האחרונה. בענייננו, הנורמה המשפטית הכללית היא מבחן הסעד שמעוגן בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט וחל גם על תביעות בנושא קניין רוחני (בהתאם להלכת גבריאל), ואילו הנורמה המיוחדת היא הוראת החוק שמעוגנת בסעיף 51(1) לפקודת המדגמים על-פיה ישנה סמכות עניינית ייחודית לבית המשפט המחוזי בתביעות בגין הפרת מדגם, ללא קשר לשווי התובענה.
כאמור, הנורמה המיוחדת היא זו שגוברת על הנורמה הכללית, ולפיכך הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה בגין הפרת מדגם, אשר חלה עליו פקודת המדגמים, נתונה לבית המשפט המחוזי. הלכת גבריאל, אשר עסקה בהבהרת כללי הסמכות הכלליים הקבועים בחוק בתי המשפט, אינה רלוונטית בהקשר זה.
לא ניתן להפעיל את הלכת גבריאל באופן רחב, גורף ומוכני על כל התביעות בענייני קניין רוחני, אלא יש להבחין בין שני מצבים: האחד – כאשר ישנה הוראת חוק ספציפית לעניין סמכות עניינית ייחודית, יש להעדיפה על פני מבחן הסעד, וממילא לא תהיה תחולה להלכת גבריאל; והשני – כאשר מוגשת תביעה בענייני קניין רוחני, אשר לא חלה לגביה הוראה לעניין סמכות עניינית ייחודית של בית משפט מסוים, יש לבחון את הסמכות העניינית על-פי מבחן הסעד והפרשנות שניתנה לו בהלכת גבריאל.
לסיכום, לפי סעיף 51(1) לפקודת המדגמים, הסמכות לדון בתובענה בעניין הפרת מדגם מסורה אך ורק לבית המשפט המחוזי. הסדר זה, אשר ממשיך לחול על תביעות להפרת מדגם מכוח הוראת סעיף 3ב לפקודת המדגמים (שהוסף בסעיף 113(1) לחוק העיצובים), גובר על ההסדר הכללי בנושא הסמכות העניינית הקבוע בחוק בתי המשפט.