הכלל של 'הליך תלוי ועומד' (lis alibi pendens) חל בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי המשפט בשל אותה עילה. לנתבע עומדת במסגרת התובענה השניה הטענה של 'הליך תלוי ועומד' לפני בית משפט אחר, ובכך בכוחו לגרום לעיכוב הדיון בה עד למתן הכרעה בתובענה הראשונה. אם לא טען הנתבע טענה זו בתובענה השניה, הרי שגם אם ניתן כבר פסק דין בתובענה הראשונה, הוא החמיץ את ההזדמנות לטעון להשתק עילה.
באותו אופן, כאשר תלויים ועומדים הליכים משפטיים מקבילים בשל אותה עילה בבית משפט במדינה זרה (לפני שהוגשה התביעה באותה עילה בישראל), רשאי הנתבע לבקש מביהמ"ש בישראל, לעכב את ההליכים הנדונים בישראל.
"זהות העילה" אינה נבחנת באספקלריה טכנית-פרוצדוראלית, כי אם באופן מהותי. היינו, השאלה הנשאלת הינה האם אותה סוגייה מהותית עומדת לדיון בשתי הערכאות? [ראה לעניין זה ע"א 9/75 שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, בע' 481].
כך, ייתכן שתתקבל בקשה לעכב הליך בישראל בעילת "עניין תלוי ועומד" לא רק כשמדובר בעילות תביעה זהות ו/או דומות בשתי המדינות, אלא גם כאשר מדובר בעילות תביעה שונות אשר משותפת להן שאלה מהותית, שההכרעה בה תכריע את גורלה של העילות בשתי התביעות" [ע"א 2618/03 פי.או.אס בע"מ נ' ליפקונסקי (לא פורסם)].
בבואו לקבוע האם ניהול הליך בישראל כשקיים הליך תלוי ועומד במדינה זרה, יבחן בית המשפט, בין היתר, האם קיום ההליך בישראל מהווה הטרדה, הצקה או אופן אחר של שימוש לרעה בהליכי משפט כלפי הנתבע [ראה לעניין זה: ע"א 100/76פרלמוטר נ' פרלמוטר פ"ד ל(3) 355; ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817].
על מנת להכריע בשאלה האם יש לעכב את הדיון, יש לעמוד על אלה:
האם עילות התביעה בהליכים השונים זהות באופן מהותי – אין זה הכרחי שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים הנדונים בשתי התובענות (פס"ד עוקבי הנ"ל).
האם הסעדים המבוקשים בהליכים השונים זהים באופן מהותי (וראה בש"א (י-ם) 946/05 אורני נ' Western Steel Svenska (טרם פורסם)).
האם קיימת זהות בין בעלי הדין בהליכים השונים – לצורך מבחן זה יש לבחון האם בנסיבות המקרה היעדר החפיפה בין זהותם של בעלי הדין נגזר מההבדל בסוגיה המהותית העומדת לדיון בהליכים השונים, או שמא מדובר בהיבטים שונים של אותו סכסוך, שאז אין לייחס משמעות להיעדר הזהות בין בעלי הדין (פס"ד אורני הנ"ל).
שיקול דעת בית המשפט – סמכותו של בית המשפט לעכב הליך, כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב (ור' רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' קפלן, תק-על 2002(1) 860).
בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים בישראל בשל הליך תלוי ועומד במדינה זרה שם לנגד עיניו, בין השאר, את יעילות הדיון, הרצון להימנע ניהול הליך כפול, מניעת בזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנות בעניין, והיווצרות מצבים בהם ערכאות שונות תגענה לממצאים סותרים או למסקנות משפטיות סותרות, באותה הסוגיה ובין אותם בעלי הדין [ראה לעניין זה: רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' קפלן, (לא פורסם)].
