הגנה על פורמט של תוכנית רדיו (סעד זמני) תא (מחוזי ת"א) 60778-12-17 קול ברמה בע"מ נ' רדיו קול חי משדרים באמונה בע"מ (פורסם בנבו, 7.1.2018)

https://pixabay.com/en/radio-tube-radio-radio-device-1954856/
https://pixabay.com/en/radio-tube-radio-radio-device-1954856/

הליך למתן צו מניעה זמני שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת נועה גרוסמן. ביום 7.1.2018 ניתנה ההחלטה בתיק.

הצדדים: המבקשת: קול ברמה בע"מ נגד המשיבים: 1. רדיו קול חי משדרים באמונה בע"מ, 2. אבי רוזן, 3. בצלאל קאהן, 4. אופיר מלכה

העובדות: המבקשת טוענת, כי המשיבה מעלה לשידור באותו יום ובאותן שעות תוכנית שהפורמט שלה דומה עד זהה, לפורמט התוכנית המשודרת על ידה עד כדי הפרת זכויות היוצרים. בנוסף נטען כי המשיב 4 שהיה מנחה התוכנית אצל המבקשת, עבר לשורותיה של המשיבה, והוא מתעתד להגיש במסגרתה את התוכנית המתחרה.

המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני לפיו המשיבה לא תשדר את התוכנית המתחרה וזאת על רקע טענה להפרת זכויות יוצרים וגרימת נזק כלכלי ותדמיתי למבקשת, עקב שידור התוכנית המתחרה באותו יום ובאותן שעות.

במסגרת התביעה העיקרית ביקשה המבקשת סעד של פיצוי בגובה של 850,000 ₪.

יוער, כי במהלך הדיון המשיבים ביצעו שינויים במסגרת החידון המשודר על ידם, ובכלל זה שינוי שם החידון, אופי השאלות הנשאלות בו, הורדת מאפיינים חיצוניים כגון שעון עצר, אופן הגדרת הניקוד וגובה הפרס. המשיבים עמדו עם זאת, על לוח שידורים זהה מבחינת יום ושעה.

תוצאות ההליך: הבקשה לסעד זמני נדחתה. נפסק כי במתכונת הקודמת של התוכנית ששידרה המשיבה, הייתה המבקשת זכאית לקבלת הצו המבוקש  ואולם המשיבה שינתה את הפורמט באופן משמעותי וכעת אין בתוכנית המשודרת על ידה כדי להפר את זכות היוצרים של המבקשת באופן שיצדיק צו מניעה זמני.

נפסק כי אין הגנה ליום ושעת שידור מכוח חוק זכויות יוצרים.

בנוסף בית המשפט חייב את המשיבה בהוצאות בסך של 7,500 ₪.

נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:

יצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים

דרישת המקוריות הוכרה כדרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה וזאת הוראת סעיף 4 (א) לחוק זכות היוצרים אשר קובע כדלקמן: "זכות יוצרים תהיה ביצירות אלה: (1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, מקורית, דרמתית או מוסיקלית המקובעת בצורה כלשהי".

ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט הינה כי לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכויות יוצרים, יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.

כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד, מבין השלושה לצורך הענקת ההגנה.

דרישת המקוריות נבחנת על פי שני מבחנים עיקריים – מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.

במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה, כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות הקניין הגשמי.

במסגרת מבחן היצירתיות, המתבסס על הרציונל, לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים לציבור, יש לעמוד על אופיה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה, כדי להראות שהיא תורמת להתאמה זו.

נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציף רף גבוה במיוחד עבור היוצר, ולעיתים יהיה די ביצירתיות מועטת לצורך כך.

במסגרת דרישת המקוריות, יש לבחון כי מקורה של היצירה יהיה בידי היוצר, וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת.

אין הגנה על רעיון

נפסק כי יש ליתן את הדעת, לאבחנה שיש לערוך בין רעיון לבין ביטוי.

העיקרון הבסיסי בדיני זכויות יוצרים הוא כי הרעיון העומד בבסיס היצירה אינו מוגן על ידי הזכות, אלא רק דרך ביטויו תזכה להגנה. כלל זה מעוגן במסגרת סעיף 5 לחוק זכות יוצרים.

אבחנה זו מבוססת על התפיסה לפיה מתן הגנה לרעיון בלבד יסכל את אחת המטרות המרכזיות של דיני זכויות היוצרים – עידוד יצירה והותרת די "חומר גלם" בנחלת הכלל.

הגנה על תכנית רדיו/טלוויזיה

בית המשפט בחן את השאלה האם תוכנית רדיו, כבענייננו הוא בגדר יצירה מקורית הזכאית להגנת חוק זכויות היוצרים.

בית המשפט מזכיר את דברי המלומד גרינמן בספרו שם בעמוד 102 :"בין שקיימת זכות יוצרים בפורמט של התוכנית ובין שאינה קיימת, קיימת לבטח זכויות יוצרים ברכיבים השונים שלה, כגון בטקסטים, ככל שהם מפותחים דיים כדי להוות ביטוי, בתפאורה במוסיקה המקורית המהווה את התוכנית".

בית המשפט מזכיר כי דיון מעמיק בסוגיית תכנית טלוויזיה כיצירה הזכאית להגנה לפי חוק זכות יוצרים, נעשתה בת"א 2659-04-15 (מחוזי ת"א) ברודסקי ואח' נ' ארמוזה ואח', [פורסם בנבו]. פס"ד חלקי בשאלת החבות אשר ניתן על ידי כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ביום 23.4.17.

בפסק דין זה נמצא, כי ניתן להכיר בזכות יוצרים גם כלפי פורמט טלוויזיוני, וכשמוכח כי אין מדובר ברעיון בלבד, אלא ברעיון שקיבל ביטוי מוחשי ומיוחד דיו ההופך את הפורמט ליצירה ברת הגנה.

כאשר עסקינן ברעיון שקיבל לבוש מעשי וקרם עור וגידים, ניתן לראות בו יצירה.

אך, אין לראות בהוראות הטכניות של התוכניות עצמן משום יצירה שכזו.

זכות יוצרים עשויה להתקיים, גם בפורמט טלוויזיוני, בשילוב והצגה מקוריים של רעיונות וכלים דרמתיים בתוכנית ואלה יוצרים פורמט בר הגנה.

אך, אם ייושמו הרעיונות והכללים הללו באופן שונה בתוכנית אחרת, מבחינת סוג המתמודדים, סגנון הצילומים וההנחיה, שיטות הכרעה והיבטים נוספים, לא תהא בכך משום הפרת זכות היוצרים בפורמט.

הדברים אמורים גם כלפי פורמט רדיופוני, אשר פופולרי בקרב אוכלוסיות מסוימות אף יותר מן הפורמט הטלוויזיוני.

בית המשפט פסק כי יש כיום נטייה, להכיר באפשרות תיאורטית של זכויות יוצרים גם בפורמט טלוויזיוני או רדיופוני. עם זאת, ההגנה המוענקת לפורמט מעין זה הינה  הגנה דקה ביותר. שכן הפורמט תלוי בחלקו הגדול ברעיונות מרכזיים שאינם מוגנים כשלעצמם. בדרך כלל, רק העתקה גורפת במקרה של הפורמט על רכיבי הביטוי שלו, תהווה הפרה משמעותית.

נפסק כי התוכנית של המבקשת הייתה בחזקת רעיון שמצא את ביטויו בדרך מסוימת, עד כדי גיבוש פורמט.

נפסק כי היה בכך כדי גיבוש הרעיון, הביטוי, התהליך ושיטת הביצוע, לכלל יצירה מקורית הטעונה הגנה.

נפסק כי במתכונת הקודמת בה שודרה התכנית של המשיבה, התמלאו התנאים כפי שהוגדרו בהלכת ת"א 2659-04-15 (מחוזי תל-אביב)  ברודסקי נ' ארמוזה [פורסם בנבו] לעיל.  נוצרה נוסחה שתיארה  את הדרך הנכונה להבאת רכיבי התוכנית השונים, לכדי מצב של תוכנית מוגמרת.

גיבוש הפורמט על ידי עובד

נפסק כי הפורמט נשוא הליך זה גובש על ידי עובדים של התובעת. לעובדי התובעת קיים סעיף מפורש בחוזה ההעסקה, ממנו עולה כי כל התוכניות שיפתחו מתוקף עבודתם אצל המבקשת יהוו רכושה הבלעדי ולא תהא לו כל זכות חוקית או מוסרית בקניין הרוחני הזה, ניתן לומר כי התוכנית הקיימת אצל המבקשת, מהווה איפוא קניינה הרוחני.

על פי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, ביצירה שנוצרה על ידי עובדו, לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת".

נפסק כי הואיל והתוכנית גובשה על ידי עובדי המבקשת, במהלך עבודתם אצל המבקשת, וזכויותיה בתוכנית מוגנות על פי חוזה ההעסקה עם מר מימרן שהוצג לעיני, יש לומר כי הזכויות לתוכנית בפורמט הקיים שלה, שייכות למבקשת.

אשר על כן, נפסק כי הזכויות לתוכנית הקיימת גובשו על ידי עובדי המבקשת, והן שייכות לה.

הפרת זכות יוצרים בפורמט של תוכנית רדיו

התנאים הנדרשים להוכחת הפרת זכות יוצרים הם ארבעה:1. יש להוכיח כי הייתה העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות. 2. ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה. 3. יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר גובר החשש כי מדובר בהעתקה. 4. השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. ההכרעה נעשית לא על סמך השוואה מכאנית אלא על פי התרשמות בית המשפט מהיצירות בכללותן.

בית המשפט השווה בין תוכנית התובעים לתוכנית הנתבעים ונפסק כי במתכונת שהייתה קיימת בעת ביצוע ההקלטות היו נקודות דמיון מהותיות בין שתי התוכניות. התוכניות היו דומות בכמה וכמה אלמנטים משמעותיים, אשר צירופם יחדיו לכלל תוכנית אחת  היה בעייתי ביותר.

נפסק כי הפורמט הקודם של החידון אשר שודר על ידי המשיבה היה דומה עד זהה, לפורמט הקיים של החידון המשודר על ידי המבקשת. אילו הייתה המשיבה מותירה את החידון במתכונת הקודמת, היה מקום להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על פי חוק זכות היוצרים, ולמנוע את המשך השידור במתכונת זו.

נפסק כי הפורמט החדש, כפי ששינתה אותו המשיבה, מכיל רכיבים אחרים ועל כן אינו נהנה מהגנת חוק זכות יוצרים ועל כן נפסק כי אין מקום למתן צו המניעה כמבוקש.

התערבות לא הוגנת

התביעה בענייננו, הוגשה לא רק על פי חוק זכות יוצרים, אלא גם על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999.

על פי הוראות סעיף 3 לחוק האמור: "התערבות לא הוגנת לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

למעשה, כך גורסת המבקשת, המשך השידור של החידון על ידי המשיבה  גם לפי הפורמט המתוקן, יוצר עוולה מסחרית כלפיה. היא טוענת כי המשיבה לא בכדי מאנה לשנות את יום השידור ושעת השידור.

נפסק כי לא ניתן להעניק הגנה לפי חוק עוולות מסחריות ליום השידור ומועד השידור.

גם אם נאמר כי הערך הכספי של הפרסומות נגזר משיעורי האזנה, וגם אם נאמר כי השידור של התוכנית/הפורמט/חידון באותו יום ובאותה שעה, גורם נזק כספי למבקשת, אין די בכך כי לעצור את שידור התוכנית של המשיבה באותו יום ובאותן שעות, וליתן צו מניעה כמבוקש, על פי חוק עוולות מסחריות.

נפסק כי מקום שנזקה של המבקשת ניתן לכימות כספי, וקיימת עתירה ספציפית בעניין זה בכתב התביעה, אין מקום למתן סעד של צו מניעה זמני.

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם

היעדר זכויות יוצרים בתמונה שיצרה בינה מלאכותית Thaler v. Perlmutter et al., case number 1:22-cv-01564, in the U.S. District Court for the District of Columbia (August 18, 2023)

הליך שנדון בבית המשפט המחוזי במחוז קולומביה שבארצות הברית, בפני השופט Samuel Beryl A. Howell. הצדדים: התובע: Stephen Thaler; הנתבעים: Shira Perlmutter (רשמת זכויות היוצרים ומנהלת

>>>