בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי ROSHEN Confectionery Corporation, דילר בי.אמ.די. אינטרנשיונל בע"מ, Kharkov Biscuit Factory, דולינה גרופ בע"מ ולטפוד בע"מ כנגד Joint Stock Company Krasnyi Octybar, Open-Type Joint Stock Company Rot Frony, בטר צ'ויס בע"מ. התיק נדון בבית המשפט העליון בפני השופט יצחק עמית. ביום 22.4.2014 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.2.2014 (כב' השופט ג' גינת), בגדרה נדחתה בקשתן של המבקשות לסעדים זמניים האוסרים על המשיבות לאכוף את זכויותיהן מכוח סימני המסחר הרשומים על שמן.
המבקשות הינן תאגידים אוקראיניים ונציגיהם בארץ העוסקים בייצור ממתקים. בלב הסכסוך מצויים ארבעה סוגי ממתקים ושאלת תוקף סימני המסחר שהמשיבות רשמו עליהם.
בשנת 2005 המשיבות רשמו סימני מסחר על הממתקים מושא התביעה (סימני מסחר מס' 184179, 182759, 182758 ו-182763). אולם, רק בשנת 2013, כשמונה שנים לאחר רישום סימני המסחר, המשיבות החלו להשתמש בסימני מסחר אלו ופנו ללקוחות המבקשות בטענה כי המבקשות מפרות את סימני המסחר שלהן.
המבקשות הגישו לבית משפט קמא שתי תובענות בגדרן עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הן אינן מפרות את סימני המסחר של המשיבות, ואינן מעוולות כלפי המשיבות על פי כל דין אחר וכן בקשות לסעדים זמנים שיורו למשיבות שלא לפנות אל לקוחות המבקשות.
בנוסף המבקשות הגישו בקשה לרשם סימני המסחר למחיקת סימני המסחר.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי: לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית משפט קמא בהחלטתה את כל הבקשות לסעדים זמניים. נקבע כי המחלוקת דורשת בירור עובדתי ומשפטי מקיף ואין זה ראוי שבית המשפט יתערב בשלב המקדמי. כמו כן, קבע בית משפט קמא שאין מקום להתערבות בנוסח הפניות של המשיבות ללקוחות המבקשות, ככל שמדובר ב"דיווח אמת" על הליכים משפטיים תלויים ועומדים.
עוד נקבע בהחלטה, כי יש "להקפיא" את הדיון בתובענות העיקריות עד להכרעת רשם סימני המסחר בשאלת תוקף סימני המסחר מושא הדיון.
תוצאות ההליך: הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
סימן רשום הוא בגדר ראיה לכאורה לתוקף הרישום
סעיף 64 לפקודת סימני המסחר מסחר קובע כי "העובדה שפלוני רשום כבעל סימן המסחר ראיה לכאורה לתוקף הרישום המקורי של סימן המסחר".
רישום סימן המסחר מהווה ראיה לכאורה בלבד, ואינו מונע מהמבקשות לנסות ולשלול את תוקפו של סימן המסחר, אך עליהן נטל השכנוע כי הסימן לא היה כשיר לרישום מלכתחילה או כי מתקיימת עילה למחיקתו.
בנוסף נפסק כי אמנם המבקשות רשאיות, כפי שאכן עשו, לפנות לרשם סימני המסחר בבקשה למחיקת הסימן, אך כל עוד סימני המסחר רשומים על שמן של המשיבות 1 ו-2 נותרת החזקה על כנה.
זכות לכאורית זו קמה גם אם טענת המבקשות כי מדובר בשם תיאורי תתקבל. ההגנה שיש לתת לסימן מסחר תיאורי אמנם מוגבלת אך בשלב זה נקודת המוצא היא כי רישום סימני המסחר הוא בתוקף.
תוקף סימן מסחר בהליך זמני
בית המשפט קבע כי במסגרת הליך לסעד זמני זמניים יכול בית המשפט להידרש לשאלת תוקף סימני המסחר.
עם זאת, במסגרת הסעד הזמני בית המשפט לא בוחן בדקדקנות את תוקפו של סימן המסחר, באשר נקודת המוצא הינה כי רישום סימן המסחר תקף וראוי להגנה. הליך הבקשה לסעדים זמניים מתאפיין בדחיפות וכולל דיון ברמה לכאורית בלבד, ובמצב הדברים הרגיל, אינו מתאים לבירור יסודי של השאלות המורכבות הכרוכות ברישום הסימן המסחרי. נוכח זכותו הלכאורית של בעל הסימן המסחר בשלב המקדמי, על הנתבע להוכיח בראיות משכנעות שהסימן המסחרי נרשם שלא כדין, שאז נדרש בית המשפט, עוד בשלב הסעד הזמני, לבחון ברמה הלכאורית את כשרותו של סימן המסחר כחלק מבחינת סיכויי העתירה.
נפסק כי מקרה זה אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים. בשלב הנוכחי, לא עמדו המבקשות בנטל השכנוע הנדרש לסתירת תוקפם של סימני המסחר ברמה הלכאורית, ולא הציגו ראיות משכנעות השוללות את כשרות הרישום.
טענות שיהוי בקניין רוחני
העובדה כי רק בחלוף שמונה שנים מרישום סימני המסחר החלו המשיבות לאכוף זכויותיהן, וגם אז לא על ידי פנייה ישירה למבקשות אלא באמצעות מכתבי "התראה" ללקוחות המבקשות, אכן מעלה תמיהה. ככלל, לנושא השיהוי יש חשיבות בשלב של סעד ביניים גם כאשר בזכות קניין עסקינן, לאור השיקול של שמירה על המצב הקיים.
אולם שעה ששני הצדדים השתהו, וגם המבקשות לא הגישו התנגדות או בקשה למחיקת סימני המסחר במשך שמונה השנים שחלפו ממועד הרישום, לא מצא בית המשפט כי בשיהוי זה כשלעצמו יש בכדי להצדיק מתן סעדים זמניים לזכות המבקשות. עמדה זו מתבקשת גם נוכח הגישה לפיה לא בנקל בית המשפט יקבל טענה בדבר שיהוי כנגד זכות קניין.
