הפצת דואר זבל גיא מור נ' אוניברסיטת תל אביב

גיא מור נ' אוניברסיטת תל אביב

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, השופט רונן אילן (ת"ק 36975-03-10) –  19.8.2010

תחום: דואר זבל והתיקון לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

נושאים: פיצויים ללא הוכחת נזק, סעיף 30א (ד) לחוק, הודעת הפרסום הראשונה – הצהרת השימוש בתיבת הדואר האלקטרוני, סעיף 30א (ב) לחוק, הגדרת "דבר פרסומת" בחוק והתיקון מיום 27.5.08, סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

עובדות:

הנתבעת הינה מוסד לימוד השולח לתלמידיו בין היתר הודעות על שירותים בתשלום, לתיבת הדואר האלקטרוני שסופקה על ידה. התובע הינו תלמיד אשר ביקש שלא לקבל הודעות מסוג זה.

נפסק:

התביעה התקבלה:  בית המשפט קבע כי  החוק מקנה לתובע זכות להימלך בדעתו ולחזור בו מהסכמתו לקבל דברי פרסומת (סעיף 30א (ד) לחוק) ופסק לטובת התובע 2000 ₪ פיצויים ו300 ₪ הוצאות משפט.

נקודות מרכזיות

התיקון מיום 27.5.08, סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק")

בית המשפט מזכיר כי במסגרת התיקון הוסף לחוק סעיף 30א.

בסעיף זה נאסר שיגורו של "דבר פרסומת", בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני, ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. הפרת הוראה זו עלולה להיחשב הן כעבירה פלילית והן כעוולה אזרחית, בגינה מוסמך בית המשפט אף לחייב המפרסם בפיצוי לדוגמא בסך של עד 1,000 ₪ בגין כל הודעה ובלא צורך בהוכחת נזק.

בית המשפט קובע כי תיקון זה לחוק נועד להתמודדות עם תופעת הפצתם ההמונית של הודעות פרסומת (spam) באמצעות רשתות התקשורת, תופעה שהגיעה כדי מטרד ציבורי. בית המשפט מוסיף ומזכיר כי מידת חשיבותו של התיקון לחוק לשם הגנה על הציבור מאותו מטרד גובר ברורה בעליל וכי מאז התיקון לחוק ניתנו פסקי דין לרוב לחיוב מפרסמים אשר פעלו בניגוד לו.

הגדרת "דבר פרסומת" בחוק

בית המשפט מזכיר כי דבר פרסומת מוגדר בחוק כך: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".

סעיף 30א (ב) לחוק

בית המשפט מזכיר כי סעיף זה קובע כי לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות הודעה אלקטרונית "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען".

הודעת הפרסום הראשונה – הצהרת השימוש בתיבת הדואר האלקטרוני

בית המשפט מזכיר כי מושכלות יסוד של דיני החוזים המה, כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, כאשר אומד דעת זה הינו המטרות, היעדים, האינטרסים והתכניות אשר בקשו הצדדים במשותף להגשים. על אומד הדעת ניתן ללמוד מלשון החוזה ונסיבות כריתתו.

בית המשפט קובע כי הצהרת השימוש כמוה כחוזה אשר נכרת בין התובע לנתבעת, חוזה אשר מסדיר את השימוש במשאבי המחשב אשר הוקצו לתובע על ידי הנתבעת. ככל חוזה איפה, יש לפרש את ההצהרה בהתחקות אחר אומד דעתם של התובע והנתבעת. עוד קובע בית המשפט כי אמנם אין בהצהרה התייחסות מפורשת לביטוי "דבר פרסומת" אך מאידך, יש ויש בה הסכמה לפרסום שמו של הסטודנט ברשימות התפוצה הפומביות של הנתבעת (סעיף 5 בהצהרה). טענת התובע לפיה יועדה תיבת הדואר לשימושיו האישיים של התובע במסגרת לימודיו בלבד, איננה מתיישבת עם ההסכמה הכתובה בהצהרה. מכאן, בית המשפט קובע כי אין לתובע זכות להלין על ההודעה הראשונה שקיבל.

סעיף 30א (ד) לחוק

סעיף 30א (ד) לחוק קובע:

"הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען"

בית המשפט קובע כי "לשון החוק בעניין זה ברורה, חדה ואיננה משתמעת לשני פנים. הסכמת אדם לקבל דברי דואר איננה מעשה בלתי הפיך ואיננה כובלת אותו בנישואים קתולים. יכול ויכול אדם להסכים ולקבל דברי פרסום ולאחר מכן להימלך בדעתו ולהתחרט. וכשם שיכול כל אדם לחזור בו מהסכמתו, כך גם הסטודנטים הלומדים אצל הנתבעת וכך גם התובע".

בית המשפט מוסיף וקובע כי הוראות התיקון לחוק נראות על פניהם כחלק ממכלול החקיקה המיועדת להגנה על הצרכן ולפיכך הוראות התיקון קוגנטיות, כך שלא ניתן להתנות עליהן כלל.

פיצויים ללא הוכחת נזק

סעיף 30א (י) בחוק, מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק בגין הפרת הוראותיו פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪, "בשל כל דבר פרסומת שקבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה".

שאלה לגבי המאמר?

אולי יעניין אותך גם