בקשה למתן סעד זמני בערעור שנדונה בבית המשפט העליון בפני השופטת ענת ברון. ביום 25.2.2108 ניתנה ההחלטה בתיק.
הצדדים: המערערת: ביטס אוף גולד בע"מ נגד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ.
העובדות: חברת ביטס אוף גולד, שעיסוקה במסחר במטבע הווירטואלי "ביטקוין", ניהלה את פעילותה באמצעות חשבון בנק בבנק לאומי במשך כשנתיים. ביום 24.3.2015 התקיימה פגישה בין מייסד החברה ומנהלה מר יונתן רואש ונציגי הבנק, שבמסגרתה הובהר כי דירקטוריון הבנק קיבל החלטה עקרונית שלא לאפשר עוד פעילות הקשורה במסחר במטבעות וירטואליים בחשבונותיו. ביום 4.5.2015, הודיע הבנק בכתב לחברה כי היא נדרשת לחדול בתוך 15 יום (המועד הוארך לאחר מכן) מביצוע פעולות בחשבון שעניינן מסחר במטבעות וירטואליים, ובכלל זה בביטקוין.
בהחלטת הבנק צוין כי זו מבוססת על כך שהסיכונים שתוארו בהודעה לציבור התממשו לכאורה בחשבון "במספר אירועים, הנחזים להיות מרמה והונאה, ניצול לצרכים פליליים לרבות חשד להלבנת הון ו/או מימון טרור וגניבה"; וכי החברה לא הוכיחה, להנחת דעתו של הבנק, כי היא פועלת למניעת התממשות סיכונים אלה.
החברה מצידה מיאנה להשלים עם החלטת הבנק וניסתה להניאו ממנה. משפניותיה בנושא לא הועילו, פנתה החברה להגשת התובענה שהיא ביסוד פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ומכאן הליך זה.
בהליך זה נדונה בקשה למתן סעד זמני בערעור, ובמסגרתה מבוקש כי בית משפט העליון יורה לבנק כי "אינו רשאי לחסום באופן כולל כל פעילות בחשבון המבקשת הקשורה במסחר במטבעות וירטואלים"; תוך שהובהר כי הבנק יהא רשאי לבחון את הפעולות שמתבצעות בחשבון באופן נקודתי, ולהחליט אם לאשרן אם לאו.
ההליך בפני בית המשפט המחוזי: בפסק הדין מיום 6.6.2017, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את תביעתה של המבקשת (כבוד השופט יונה אטדגי, ה"פ 1992-06-15) [פורסם בנבו], תוך שקבע כי החלטת הבנק לאסור על המבקשת לבצע בחשבון פעילות כלשהי הנוגעת למסחר בביטקוין מצויה במתחם הסבירות; ולכן אין מקום להתערב בה. משמעות הכרעה זו היא כי המבקשת אינה יכולה לקיים את פעילותה המסחרית באמצעות החשבון – ועל כך מערערת המבקשת. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה הבקשה דנן.
תוצאות ההליך: הבקשה התקבלה וניתן צו זמני האוסר על הבנק להפסיק באופן גורף את פעילות החברה בחשבון שקשורה במסחר בביטקוין. אין בצו זה כדי לפגוע בזכותו של הבנק לבחון באופן פרטני כל פעולה שמתבצעת בחשבון או לבצע בעצמו צעדים שעניינם מזעור הסיכונים שלשיטתו נשקפים מפעילותה המסחרית של החברה. בנוסף, נפסק כי אין בצו זה כדי לפטור את המבקשת ממחויבותה לשתף פעולה עם הבנק ולקיים את הוראותיו.
הצו הזמני הותנה בכך שהמבקשת תפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסך 200,000 ש"ח, לפיצוי הבנק בגין נזק ככל שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
תנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור
נפסק כי שניים הם המבחנים לבחינת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות שבין הצדדים להליך. מדובר בתנאים מצטברים שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" שלפיו ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, הלכה היא כי בבחינת בקשה למתן סעד זמני, ככלל תינתן הבכורה לשיקול מאזן הנוחות.
סיכויי הערעור
נפסק כי טענות החברה מתמקדות בעיקרן בשאלה העקרונית שעניינה סבירות החלטת הבנק לסרב לאפשר פעולות מסחר במטבעות וירטואליים בחשבון בנק – סוגיה שטרם לובנה וממילא לא הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון. ויוער, כי על פניה סוגיה זו משלבת בקרבה הן הכרעה באשר לאופי הסיכון שנשקף ממסחר במטבעות וירטואליים, ובפרט לנוכח מאפייני פעילות החברה והצעדים שננקטים על ידה להקטנת הסיכון; והן שאלות משפטיות בדבר האיזון הראוי בין היקף חובת הבנק לספק שירותי בנקאות, אל מול אחריותו למנוע פעילות אסורה בדמות הלבנת הון או מימון טרור.
על כן נפסק כי אין לומר שסיכוי הערעור מבוטלים.
מאזן הנוחות
נפסק כי שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. ככל שתידחה בקשת החברה לסעד זמני, היא תעמוד לטענתה מול שוקת שבורה בכל הנוגע לביצוע העברות כספיות בהיקף כספי נמוך; שכן לטענתה לא עומדת לה חלופה להעברת כספים בסכום נמוך מ-15,000 ש"ח, שלא דרך החשבון. מאחר שלטענת החברה, מרבית העסקאות שמבוצעות על ידה מתנהלות בשיעור כספי שאינו עולה על 10,000 ש"ח, אין זה מן הנמנע שללא אמצעי להעברת כספים לביצוע עסקאות אלה, רווחיה של החברה יקטנו משמעותית – באופן שמסכן את המשך קיומה.
נפסק כי הבנק מצידו מבקש ללמוד מההודעה מיום 30.6.2017 כי החברה הסיטה את הפעילות מהבנק לזירות מסחר אחרות; אולם, לשון ההודעה אינה תומכת בקביעה חד-משמעית כזו, ובכל מקרה אין בטענה זו כדי להתמודד עם הקושי הקונקרטי שהציפה החברה בנוגע להעברות כספים בסכומים שנמוכים מ-15,000 ש"ח. נפסק כי אפשר להניח לצורך שלב זה של הדיון, כי משלא נסתרה טענת החברה בדבר היעדר אפשרות לבצע העברות כספים בהיקפים נמוכים שלא דרך החשבון, אזי איסור פעילות מסחר בביטקוין בחשבון הבנק – שהיא ליבת עיסוקה של החברה – לא זו בלבד שעלול לפגוע בהכנסות החברה, אלא אף עשוי להזיק לתדמית החברה, לשמה הטוב ולאמון לקוחותיה. במצב דברים זה, נראה כי החלטת הבנק עלולה להוביל להפסקת פעילות החברה, שאז הערעור יהפוך במידה רבה לתאורטי עבורה. משכך, נפסק כי אי היעתרות לבקשה למתן סעד זמני יכול שתסב לחברה נזקים מוחשיים, שלפחות חלקם עלולים להיות בלתי הפיכים.
הסיכון לבנק בשל מסחר בביטקוין
נפסק כי הנזקים שעלולים להיגרם לבנק ככל שהבקשה תתקבל הם בגדר ספקולציה לעת הזו.
החלטת הבנק מבוססת על ההנחה שפעילות החברה אכן נושאת בחובה סיכונים שעולים כדי הפרה של הוראות הדין, ועל כן הבנק עלול לשלם מחיר בגין התממשותם של אותם הסיכונים. אולם עד היום, במשך למעלה מחמש שנים שבהן החשבון פועל, חששות אלה לא התממשו – כפי שמלמדת אף קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה החברה פעלה בשקיפות ולא הפרה כל הוראת חוק.
יתרה מכך, בידי הבנק כלים למניעת התממשות הסיכונים שעליהם הוא מצביע, ובכלל זאת ביכולתו של הבנק למנוע פעולות שיש חשד לכך שאינן כשרות (כפי שאכן עשה בשנתיים שבהן פעל החשבון טרם שהוגשה התובענה). ראיה לכך שעסקינן בנזקים ספקולטיביים בשלב זה, היא העובדה שהבנק לא ביקש לממש את הערובות שהופקדו על ידי החברה עם מתן הסעד הזמני בבית המשפט המחוזי, ואף לא התנגד לשחרורן בתום ההליך.
על כל פנים, סבר בית המשפט כי אף אם ייגרמו לבנק נזקים בסופו של יום, ניתן יהא לרפאם במידה שתקום זכותו של הבנק לפיצוי כזה. ויובהר כי אין באמור כדי להשליך על השאלה העקרונית שעומדת לפתחו של בית משפט זה – והיא אם רשאי הבנק לסרב לספק שירות בנקאי למסחר במטבעות וירטואליים.
