בקשה לביטול רישום סימן מסחר שהוגשה על ידי חברת RICHEMONT INTERNATIONAL כנגד בעלת הסימן חברת FIN.ING.. הבקשה נדונה ברשות הפטנטים, בפני יערה שושני כספי, פוסקת בקניין רוחני. ביום 5.2.2015 ניתנה ההחלטה בתיק.
העובדות: עניינו של הליך זה בבקשה שהגישה חברתRichmont International לביטול סימן המסחר הרשום מס' 207810 "Reporter" בסוג 25, אשר רשום על שם חברת FIN.ING.S.R.L בטענה כי לא נעשה בו שימוש במשך שלוש שנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לביטולו.
ראיות המבקשת כללו תצהיר בו נטען כי לאור בדיקה על ידי חוקרים מטעם המבקשת, בעלת הסימן אינה עושה שימוש בסימן הרשום בישראל לפחות בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול דנן, לא בסחורה לגבי רשום הסימן ולא ביחס לטובין בתחום הביגוד, ההנעלה וכיסויי הראש.
תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה, נפסק כי תצהיר המבקשת לבדו לא שכנע כי בעלת הסימן נמנעה מעשות שימוש בסימן המסחר הרשום במשך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול.
לפנים משורת הדין, ולאור העובדה כי בעלת סימן המסחר הרשום נמנעה מהשמיע עמדתה, ואי לכך יתכן ובכוונתה לזנוח את רישום הסימן, הפוסקת הורתה:
בעל הסימן הרשום מס' 207810 יודיע האם בכוונת מרשתו לזנוח את רישום הסימן, במידה שתשובתו שלילית, יוגש באותו המועד כתב טענות שכנגד מטעם בעלת הסימן.
מבקשת הביטול תגיש תצהיר ראיות חלופי מטעמה.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
ביטול סימן מסחר בטענת היעדר שימוש
הוראת סעיף 41 (א) לפקודת סימני המסחר הינה כדלקמן:
"…רשאי כל אדם מעוניין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק שלא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר שלגביהם הוא רשום ושלמעשה לא היה ששימוש בתום לב בסימן המסחר בקשר לטובין לגביהם הוא רשום או לא היה שימוש כאמור תוך שלוש שנים שקדמו לבקשת הביטול"
כלל ידוע הוא כי סימן מסחר רשום הינו זכות קניינית לכל דבר ועניין, אשר אין לכרסם בה בנקל. לפיכך, נטל ההוכחה כי בעל הסימן נמנע מעשות כל שימוש בסימן המסחר מוטל כל כולו על כתפי מבקש הביטול.
נטל הראיה הוא זה הנודד מבעל דין אחד למשנהו: על מבקש הביטול להביא ראיה ראשונית באשר לאי שימוש בסימן המסחר הרשום. במידה ויוכרע כי זו עוברת את המשוכה הנדרשת, יעבור הנטל הראייתי לבעל הסימן לסתור מחד את ראיות מבקש הביטול ומאידך להביא ראיה כי אכן עשה שימוש בסימנו הרשום. ספק אם יוותר לאור מכלול הראיות, יפעל לטובת בעל הסימן הרשום.
יודגש עוד כי עסקינן באופי השימוש המסחרי שנעשה בסימן המסחר הרשום ולעיתים די יהא בהוכחת שימוש מסחרי מצומצם ומינימלי על מנת שסימן המסחר הרשום לא יבוטל.
בענייננו, נפסק כי קיים קושי ניכר לקבל את תצהיר מבקשת הביטול, כראיה לכך כי בעלת הסימן אינה עושה שימוש בסימן המסחר אשר רשום על שמה במשך התקופה הנדרשת. בנוסף, המצהיר העיד על תוצאות חקירה שנעשתה בגין השימוש המסחרי בסימן המסחר הרשום, אך לא פירט כלל מי הם אלו שערכו את החקירה, מתי בדיוק נערכה, היכן נערכה וכד'. ממילא מן הראוי היה להגיש את תצהירו של אותו חוקר אשר ערך את הבדיקה האמורה. לאור כל אלה, אין לקבוע כי מבקשת הביטול הרימה את נטל הראייה הראשוני הרובץ לפתחה להוכיח העדר שימוש במשך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול.
זאת למרות שבעלת הסימן הרשום לא השיבה לבקשת הביטול, לא הגישה ראיות שכנגד מטעמה ואף לא טענה כנגד משקלן של ראיות מבקשת הביטול. עם זאת, נפסק כי אין באלו כל צורך שעה שמבקשת הביטול לא עמדה בנטל המוטל עליה. זאת לאור הוראת סעיף 71א לתקנות סימני המסחר 1940 הקובעת כדלקמן:
"לא מסר בעל סימן הודעה בתשובה על בקשה לפי תקנה 70 בתוך חודשיים מיום קבלת הבקשה ברשות, יודיע הרשם על כך למבקש והמבקש יגיש ראיותיו לענין זה תוך חדשיים מיום ההודעה. (ב) מסר המבקש ראיותיו יועיד לו הרשם מועד להשמיע טענותיו, ולא ימחוק הרשם את הסימן אלא אם שוכנע שמן הדין לעשות כן."
נפסק כי תצהיר המבקשת לבדו לא שכנע כי בעלת הסימן נמנעה מעשות שימוש בסימן המסחר הרשום במשך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול. אשר על כן, מן הראוי היה לדחות את הבקשה לביטול סימן המסחר הרשום.
