הליך שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופט רון סוקול (סגן נשיא), ביום 11.2.22 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובעת: אנטואן שוקחה ובניו בע"מ (בפירוק) מופעלת באמצעות הנאמן שהוא הממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון. – הנתבעים: (1) בני פאוזי שמשום בע"מ; (2) חברת אס.אף.אס מאפים בע"מ. – מבקשת הפירוק: בסט יועצים בע"מ.
העובדות: במהלך שנת 2020 חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ נקלעה לקשיים כלכליים, ובהמלצת הנושה בסט יועצים בע"מ, ניתן צו לפתיחת הליכי פירוק כנגדה ומונה נאמן.
הנאמן החל בחקירת נכסי וזכויות החברה ובחודש דצמבר 2020 הגיש דוח שבו צוין כי חברת בני פאוזי שמשום בע"מ עושה שימוש בשם החברה ושימוש בשם שוקחה בצורות שונות. לכן, הנאמן עתר למתן צו האוסר על חברת בני פאוזי לעשות שימוש בשם החברה או בשמות קרובים. ביום 23.12.2020 ניתן צו מניעה זמני האוסר על חברת בני פאוזי לשווק ולמכור מוצרים עם השם "שוקחה" בכל צורה ואופן.
חברת בני פאוזי וחברת אס.אף.אס מאפים בע"מ ("חברת מאפים") (יחד: "המבקשות") עתרו לבטל את צו המניעה או לצמצמו. הן טענו כי היא רכשו כדין מהחברה את הזכות לעשות שימוש בסימני המסחר, הכוללים את שם החברה, ולכן הן רשאיות להמשיך ולשווק מוצרי מזון עם שם זה. לטענת המבקשות צו המניעה שולל מהן את הזכויות שנרכשו על ידן וגורם להן נזק כספי גדול.
תוצאות ההליך: הבקשה נדחתה. נקבע כי הזכויות לעשיית שימוש בסימן המסחר שבמחלוקת, או בכל סימן מסחר אחר הכולל את השם "שוקחה", לא הועברו למבקשות. נקבע כי צו המניעה שניתן ביום 23.12.2020 יישאר בתקפו ובהתאם נקבע כי המבקשות אינן רשאיות להמשיך ולשווק מוצרים תחת השם "אנטואן שוקחה ובניו", אלא אם תושג הסכמה לכך עם הנאמן. המבקשות חויבו לשלם לקופת ההליך את הוצאות הבקשה בסך של 30,000 ש"ח. כמו כן, בית המשפט חייב את גאבי שוקחה, שהתייצב לצד המבקשות, לשלם לקופת ההליך הוצאות בסך 10,000 ש"ח.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
טענה עובדתית סותרת בהליכים משפטיים יוצרת השתק
חברת אנטואן שוקחה ובניו בע"מ (להלן: "החברה") וחברת בני פאוזי שמשום בע"מ (להלן: "בני פאוזי") היו מעורבות בהליכים משפטיים רבים העוסקים בזכויות החברה בסימני המסחר. באף אחד מהליכים אלו לא אוזכר כי הזכויות הנטענות בסימני המחסר נמכרו לחברת מאפים או לכל גורם אחר. בכל ההליכים נטען כי החברה היא המייצרת והמשווקת של המוצרים וכי קבוצת פני פאוזי היא רק המפיצה. בני פאוזי והחברה הדגישו כי לבני פאוזי אין זכויות קניין בסימני המסחר.
נפסק כי בני פאוזי הסתירה במכוון את טענותיה לזכויות בסימן המסחר ונמנעה מלספר לבא כוחה, על הסכם המכר.
הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה עובדתית או משפטית מסוימת מנוע מלטעון באותו הליך או בהליך אחר טענה הסותרת את טענתו המקורית. כלל זה מוכר כ"השתק שיפוטי". תכלית הכלל היא לשמור על טוהר ההליך המשפטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט.
בעניין זה המבקשות ומר גאבי שוקחה עותרים להעדיף את גרסתם לפיה הזכויות בסימן שבמחלוקת נמכרו לקבוצת בני פאוזי, על פני הגרסאות העובדתיות שנטענו על ידם במספר רב של הליכים, בהם טענו כי קבוצת בני פאוזי היא רק המפיצה של המוצרים. למעשה, הם מבקשים שבית המשפט יתעלם מכך שהם "הטעו" ערכאות שיפוטיות שונות, ויקבע כי הזכויות בסימני המסחר נמכרו. בית המשפט קבע כי אין לתת לכך יד.
נפסק כי ברור שהעובדות שהוצגו בהליכים הקודמים (בפני רשם סימני המסחר, בתביעה האזרחית ובערעורים לבית המשפט העליון), נועדו להתאים לטענותיהן של החברה ובני פאוזי לזכויות בסימני המסחר, והסתירו במכוון עובדות שהיו עשויות לפגוע בטענותיהן. בני פאוזי פנו לקבלת ייעוץ משפטי ונענו כי כל עוד לא נרשם סימן המסחר על שם החברה, לא ניתן להעביר את זכויות השימוש בו לבני פאוזי. כמו כן, הובהר לבני פאוזי כי זכותה של החברה לעשות שימוש בסימן שבמחלוקת נסמכת על זכותה של החברה לעשות שימוש אמת בשמה. גאבי שוקחה ובני פאוזי אשר הבינו שלא ניתן להעביר את זכויות השימוש, בחרו להטעות את הערכאות השונות ולהסתיר את הסכם המכר. המבקשות הבינו כי הגרסה העובדתית שהציגו עד כה, ולפיה הזכויות לשימוש בסימן נותרו בידי החברה פוגעת באינטרס שלהן ולכן החליטו לשנות את גרסתן ולטעון בדיוק ההיפך.
בית המשפט קבע כי מאחר והמבקשות וגאבי שוקחה הסתירו בכל ההליכים הקודמים את הסכם המכר וטענו כי הזכויות לשימוש בשם "אנטואן שוקחה ובניו" היו ונותרו של החברה, הן מושתקות מלטעון כעת אחרת.
הסכם מותנה ביחס לסימן מסחר
בית המשפט הסביר כי ייתכן שהמבקשות וגאבי הבינו, לאחר הייעוץ המשפטי שניתן להם, כי לא ניתן לממש את הסכם המכר, ולכן נמנעו מלטעון לקיומו. בית המשפט קבע כי ניתן להסיק מהתנהגותם ומטענותיהם כי הסכימו שהסכם המכר יותנה ברישום סימן המסחר על שמה של החברה. מאחר והסימן לא נרשם אצל רשם סימני המסחר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התנאי לתקפה של עסקת המכר, רישום הסימן על שמה של החברה, לא התקיים ולכן הסכם המכר בטל.
בית המשפט הסביר כי התנהגות צדדים להסכם לפני ואחרי חתימתו יכולה לשמש ראיה לאומד דעתם. בעניין זה התנהגות הצדדים מלמדת כי הם התכוונו להמתין עם העברת הזכויות עד להשלמת הרישום על שם החברה. בית המשפט הסביר כי העובדה כי בני פאוזי פנו לעורך דין, נמנעו מלספר לו על הסכם המכר וביקשו ממנו לפעול לרישום סימני המסחר על שם החברה, מחזקת את ההנחה כי בני פאוזי ידעו והסכימו כי בטרם יירשמו הזכויות על שם החברה אין להסכם כל תוקף.
טיב הזכויות שנמכרו על פי הסכם המכר
הנאמן טען כי הסכם המכר אינו תקף משום שלא ניתן היה להעביר במסגרתו את זכויותיה של החברה לעשות שימוש בשמה המלא כפי שהוסכם ואושר בתביעה האזרחית. בית המשפט קיבל טענה זו.
המבקשות עתרו לצמצם את צו המניעה כך שתינתן להם הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר כפי שאושר בבית המשפט בתביעה האזרחית. המבקשות טענו כי על פי ההסכם שאושר בתביעה האזרחית החברה רשאית לעשות שימוש בסימן "אנטואן שוקחה ובניו" וכי היא היתה רשאית להעביר את זכות השימוש בסימן למבקשות.
בית המשפט הסביר כי טענות אלה כוללות שני כשלים:
ראשית, בתביעה האזרחית אושר לחברה לעשות שימוש רק בשמה המלא "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", ולא בסימן שבמחלוקת, שאינו כוללת את הסיומת "בע"מ". בית המשפט הסביר כי על פי סעיף 47 לפקודת סימני המסחר, לכל אדם נתונה הגנה על "שימוש אמת":
"רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו או בשם עסקו, או בשמו הגאוגרפי של מקום עסקו, שלו או של קודמיו בעסק, או מהשתמש בהגדר אמיתי של מהותם או איכותם של טובין שלו."
ההגנה על פי סעיף זה ניתנת, בין היתר, על שימוש אמת בשמו של אדם. החברה טענה בהזדמנויות שונות כי זכותה לעשות שימוש בסימן המסחר "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" נסמכת על ההגנה הניתנת לכל אדם להשתמש בשמו. בהסכם המכר נמכרו לכאורה הזכויות לעשיית שימוש במספר סימני מסחר ובהם השם "אנטואן שוקחה ובניו" ללא התוספת "בע"מ".
לפיכך, בית המשפט הסביר כי ברור כי הסכם המכר שהתיימר להעביר לחברת מאפים זכויות בסימני המסחר, לא העביר לחברת מאפים או לקבוצת בני פאוזי את הסימן שהוסכם ואושר בתביעה האזרחית. על פי פסק הדין בתביעה האזרחית, לחברה לא היתה זכות לעשות שימוש בסימן המסחר שבמחלוקת, כלומר בשם "אנטואן שוקחה ובניו" ללא התוספת "בע"מ", ולכן לא יכלה למכור את הזכויות בסימן זה למבקשות.
שנית, גם אם החברה היתה מתיימרת להעביר לחברת מאפים זכות בשם המלא "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ", לעסקה זו לא היה תוקף. ההגנה שניתנת לאדם לעשות שימוש בשמו במסגרת סעיף 47 לפקודת סימני המסחר נועדה על מנת לאזן בין ההגנה על סימן המסחר לבין ההגנה על זכותו של אדם לעשות שימוש בשמו. הזכות לשימוש אמת בשמו של אדם אינה אלא הגנה, כלומר, לא ניתן לסחור בה ולהעבירה לאחר. שימוש של אדם בשמו של אחר, גם אם הוא נעשה בהסכמתו, עלול להטעות את הציבור לחשוב כי המוצר שייך לאשם ששמו מתנוסס עליו. סימני המסחר נועדו, בין היתר, לאפשר לצרכן להבחין בין מוצרים של יצרנים שונים, ומתן היתר להעברת ההכנה לפי סעיף 47 תשלול מהצרכן את האפשרות להבחין בין מוצרים.
הלכה היא כי גם ההגנה בדבר שימוש אמת בשמו של אדם תיסוג במצבים שונים. למשל, תנאי הוא כי בעל השם יעשה שימוש בשמו בתום לב. כלומר, השימוש בשם המלא "אנטואן שוקחה ובניו בע"מ" על ידי קבוצת בני פאוזי עלול להטעות את הציבור, ולכן גם אם היתה עושה שימוש בשם זה, היה צריך לאסור זאת.
בית המשפט קבע כי הסכם המכר התיימר להעביר לחברת מאפים זכויות בסימני מסחר שלחברה לא היתה כל זכות בהם ולא היתה יכולה להעבירם ולמכרם. לכן, אפילו אם הסכם המכר היה תקף, אין בו כדי להקנות זכויות כלשהן לקבוצת בני פאוזי.
טענות לעניין התמורה
בית המשפט קיבל את טענת הנאמן כי אין לתת אמון בטענת הצדדים בדבר תקפו של ההסכם, שכן התמורה ששילמה חברת מאפים על פיו, אינה משקפת את שווי הזכויות האמיתיות של החברה.
ביטול העברת זכויות בסימן מסחר
הנאמן טען כי בהתאם להוראות סעיפים 220-221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, יש לבטל את העברת הזכויות הסימן המסחר. בית המשפט קבע כי טענה זו רלוונטית רק אם ייקבע כי הסכם המכר תקף ומעביר את הזכויות בסימן שבמחלוקת לבני פאוזי. מאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם המכר לא העניק לבני פאוזי זכות לשימוש בסימן שבמחלוקת, אין צורך לבחון האם יש בהוראות סעיפים 220-221 לחוק חדלות פירעון בסיס נוסף לביטול העסקה.