בעולם סימני המסחר, רישום בפנקס אינו סוף פסוק. סימן מסחר שאינו נמצא בשימוש בפועל עלול להפוך עם השנים לחסם תחרותי מלאכותי, המונע כניסת שחקנים לגיטימיים לשוק. סעיף 41 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 נועד לתת מענה בדיוק למצבים אלה – אך הדרך לביטול סימן מחמת אי שימוש אינה עוברת בפרשנות משפטית בלבד, אלא בראש ובראשונה בתשתית ראייתית.
הניסיון מלמד כי בהליכי ביטול סימני מסחר, השאלה המכרעת אינה "מי צודק", אלא מי מצליח להוכיח. בהקשר זה, חקירה פרטית מקצועית הפכה בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים והאפקטיביים ביותר באכיפת דיני הקניין הרוחני.
ביטול סימן מסחר מחמת אי שימוש – שאלה ראייתית מובהקת
סעיף 41(א) לפקודת סימני מסחר קובע כי רישומו של סימן מסחר יבוטל אם יוכח כי לא נעשה בו שימוש בתום לב בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום, במשך שלוש השנים שקדמו להגשת בקשת הביטול. לכאורה, מדובר בדרישה ברורה. בפועל, מדובר באחת ממשימות ההוכחה המורכבות ביותר: הוכחת עובדה שלילית – העדר שימוש.
הפסיקה והחלטות רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר חזרו והדגישו כי אין די בתחושה ש"אין פעילות", אין די בכך שבעל הסימן אינו משיב להליך, ואין די בחיפושים כלליים. המבקש לבטל סימן רשום נדרש לפעול בשקידה ראויה, להציג ראיות בעלות משקל, ולהראות כי עשה כל שניתן כדי לבדוק האם מתקיים שימוש מסחרי אמיתי בסימן.
חקירה מקצועית שעובדת: כאשר הנטל מורם והסימן נמחק
במספר החלטות עדכניות, רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר קיבל בקשות לביטול סימנים מחמת אי שימוש, לאחר שהוצגה חקירה פרטית ייעודית, מקיפה ומתועדת היטב.
כך, למשל, בבקשה לביטול סימני מסחר 13922,304531 Promotion In Motion, Inc נ' Kägi Söhne AG, Toggenburger Waffeln- und Biscuitfabrik (נבו 11.5.2025), התקבלה בקשה לביטול סימני מסחר לאחר שהוגש דו"ח חקירה מפורט, אשר כלל חיפושי שוק, בדיקות ברשתות קמעונאיות, ביקורים פיזיים בנקודות מכירה ותיעוד שינויי מיתוג. הפוסקת בקניין רוחני, ד"ר רויה ישראלי קבעה כי אף שמדובר בהוכחת עובדה שלילית, ממצאי החקירה היו מספקים כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש, והנטל עבר לבעלת הסימן – אשר לא הצליחה להציג ראיות סותרות.
מסקנה דומה עלתה גם בתיקים נוספים, שבהם חקירה פרטית כללה פנייה לגורמים הרלוונטיים בשרשרת השיווק, ניסיונות התקשרות עם בעל הסימן, ואף בדיקות במרשמים תאגידיים זרים. כאשר החקירה בוצעה באופן ממוקד, מותאם לאופי הטובין ולשוק הרלוונטי, ונתמכה בתצהיר מסודר – היא שימשה בסיס ראייתי מספק לביטול הרישום.
לקריאה נוספת על אופן ביצוע חקירות בתיקי קניין רוחני, ראו למשל פעילותו של משרד החקירות "דיטקט" – https://www.detect.co.il/
כאשר אין חקירה – או שהחקירה אינה מספקת – הבקשה נדחית
מן העבר השני, החלטות אחרות ממחישות היטב את הסיכון שבהיעדר חקירה, או בביצוע חקירה שטחית ולא מותאמת.
בתיקים שבהם המבקשים הסתמכו על תצהירים פנימיים, על פרסומיהם שלהם, או על חיפושים כלליים במנועי חיפוש – נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת העדר שימוש. הרשם הדגיש כי לא ניתן לבטל סימן מסחר רשום רק משום שבעל הסימן לא הגיש ראיות מטעמו, וכי הנטל הראשוני מוטל תמיד על מבקש הביטול.
כך, בבקשה למחיקה או תיקון סימן מסחר 313445 מלון מגדלות תל אביב, שותפות מוגבלת נ' מאגר אוקינוס במרינה החדשה בע"מ (נבו 10.2.2025), נדחתה טענת אי השימוש חרף העובדה שבעלת הסימן לא השיבה לכתב הטענות ולא הציגה ראיות כלשהן. המבקשת הסתמכה על תצהיר של יועצת משפטית פנימית ועל פרסומיה שלה, מבלי לבצע חקירה ייעודית לבדיקת השימוש שעושה בעלת הסימן בסימן הרשום. הרשם קבע כי אין די בכך, והדגיש כי לא ניתן לבטל סימן מסחר רשום רק על יסוד שתיקת בעל הסימן, וכי המבקש לביטול נדרש להציג ראיות ממשיות להוכחת העדר שימוש.
דוגמה מובהקת נוספת מצויה בבקשה לביטול סימני מסחר 222139, 222140, Modular Inc נ' PALM, INC (נבו 19.12.2024) שם אמנם הוגש דו"ח חוקר, אך הפוסקת בקניין רוחני קבעה כי החקירה אינה מספקת. בין היתר נמתחה ביקורת על כך שהדו"ח לא היה חתום אישית על ידי החוקר שביצע את הבדיקות, כי החקירה התבססה בעיקר על חיפושים כלליים במנועי חיפוש, וכי הפניות שבוצעו לגורמים מסחריים לא הותאמו לאופי הסימן ולקהל היעד הרלוונטי (מפתחי תוכנה, ולא צרכני קצה). בנסיבות אלה נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכחת העדר שימוש, אף שבעלת הסימן לא הציגה ראיות סותרות.
הרשם חזר והדגיש בהחלטות אלה עיקרון יסוד: הנטל להוכחת העדר שימוש רובץ לאורך כל ההליך על מבקש הביטול. נטל הבאת הראיה עשוי לעבור מצד אחד למשנהו, אולם אין הוא עובר לבעל הסימן אך ורק בשל כך שהאחרון בחר שלא להתגונן. רק חקירה רצינית, ממוקדת ומותאמת לשוק ולסימן נשוא ההליך, המניחה תשתית ראייתית מספקת לקיומו של העדר שימוש, עשויה להביא להעברת נטל הבאת הראיה אל בעל הסימן, ובהמשך לכך – לקביעת העדר שימוש בתקופה הקובעת ולביטול רישום הסימן בפנקס.
טעויות נפוצות בהוכחת אי שימוש בסימן מסחר
מן ההחלטות האחרונות של רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר ניתן לזהות שורה של כשלים חוזרים בהליכי ביטול סימנים מחמת אי שימוש. כשלים אלה אינם טכניים בלבד, אלא נוגעים לליבת הנטל הראייתי המוטל על מבקש הביטול. בין הטעויות הנפוצות ניתן למנות:
- הסתמכות על שתיקת בעל הסימן כתחליף להוכחה פוזיטיבית של העדר שימוש;
- ביצוע חיפושים כלליים שאינם מותאמים לתקופה הקובעת, שוק הרלוונטי, לטובין או לקהל היעד של הסימן;
- בלבול בין היעדר פרסום גלוי לבין העדר שימוש מסחרי כהגדרתו בדין;
- דו"חות חקירה חסרים, בלתי חתומים, או כאלה שאינם משקפים מתודולוגיה סדורה וממצה.
כשלים אלה עלולים להביא לדחיית הבקשה לביטול הסימן, אף במצבים שבהם בפועל לא מתקיים שימוש אמיתי בסימן המסחר, ואף כאשר בעל הסימן אינו מתגונן ואינו מציג כל ראיה מטעמו.
דווקא בנקודה זו נמדדות איכויותיהם של החוקר הפרטי ושל המשרד המייצג. הליך לפי סעיף 41 לפקודת סימני מסחר, מקום שבו הצד השני אינו משיב להליך ולא מתקיים שימוש מסחרי ממשי בסימן, הוא ברגיל הליך ברור יחסית – ובלבד שהתשתית הראייתית נבנית כראוי. כשל בהליך מסוג זה, הנובע מחקירה בלתי מספקת, מהיעדר מיקוד או מהבנה לקויה של הנטל הראייתי, אינו כשל גבולי, אלא החמצה מהותית של הזדמנות דיונית. תוצאותיו עלולות להיות דחיית הבקשה, הותרת סימן "מת" על כנו בפנקס, ואף כישלון ברישום סימן מסחר בעל דמיון מטעה לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני מסחר – ביחס לסימן אשר בפועל אינו נמצא עוד בשימוש.
סיכום
ביטול סימן מסחר מחמת אי שימוש אינו הליך טכני, אלא מאבק על טוהר הפנקס ועל הוגנות תחרותית. החלטות רשם סימני המסחר מבהירות כי חקירה פרטית מקצועית, מתוכננת ומותאמת, אינה בגדר כלי עזר בלבד – אלא תנאי ממשי להצלחת ההליך.
כאשר החקירה מבוצעת בשיתוף עם עורך הדין, מגדירה מראש את מטרות ההוכחה ומייצרת תיעוד ראייתי איכותי, היא מאפשרת לרשם לקבל החלטה מבוססת וברורה – ולמבקש הביטול לפעול מעמדת כוח.
