הליך שנדון בבית משפט השלום בראשון לציון, בפני השופטת רבקה ארד, ביום 23.12.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובע: יובל סגל; הנתבע: להב פלג שלמה (ארץ – סטודיו ייחודי לתכנון ועיצוב נוף).
העובדות: התובע, נגר במקצועו, נשכר לבניית בית עץ בגינת ביתו של מר גדי רוקח ("המזמין"). הנתבע, מעצב נוף, נשכר על ידי המזמין לצורך תכנון, פיקוח והרמה של גינת ביתו.
המזמין שכר את שירותי התובע להקמת בית עץ לפי תמונה מהאינטרנט (תמונה של גורם אחר מארה"ב). לאחר בניית בית העץ על ידי התובע, הנתבע (מעצב הנוף) פרסם בספר כ-12 תמונות של גינת המזמין כאשר בשתיים מהן ניתן לראות את בית העץ שבנה התובע.
התובע טען כי הפרסום בספר נועד להטעות את קהל הלקוחות כי הנתבע בנה את בית העץ. בנוסף, התובע טען כי בפרסום זה הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובע בבית העץ ואת זכותו המוסרית. על כן, התובע הגיש תביעה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ ולצו קבוע המורה על הפסקת השימוש בתמונות.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה. התובע נדרש לשאת בהוצאות הנתבע בסך 18,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
האם יש זכות יוצרים ביצירה?
התובע בגין הפרת זכות יוצרים נדרש להוכיח כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, כי הוא בעלים של זכות היוצרים וכי זכותו הופרה על ידי הנתבע.
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע את דרישת המקוריות כדרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה וקובע כי כדי שתקום זכות יוצרים, על היצירה להיות יצירה מקורית.
דרישת המקוריות נבחנת על פי שלושה מבחני עזר: מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור.
על פי מבחן ההשקעה, היוצר נדרש להשקיע עמל מסוים ביצירה, השקעה מינימלית של משאב אנושי כלשהו.
על פי מבחן היצירתיות, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות שיש בהשקעה זו כדי להעשיר את עולם היצירה. לצורך עמידה במבחן היצירתיות נדרשת כמות או מידת יצירתיות מעט מורכבת יותר. מבחן היצירתיות אינו מציב רף גבוה במיוחד עבור היוצר ולעתים די ביצירתיות מועטה ואף חסרת ערך.
על פי מבחן המקור על מקור היצירה להיות ביוצר עצמו והיצירה נדרשת לא להיות מבוססת על יצירה אחרת.
לא די בהתקיימותו של מבחן עזר אחד להוכחת המקוריות. המבחנים לא משלימים – לא ניתן לפצות על העדר אחד מהם באמצעות הוכחת האחר. דרישת המקוריות היא "לב ליבו של החוק" והנדרש שמקור היצירה יהיה ביוצרה.
המלומד בירנהק במאמרו (מיכאל ד' בירנהק, דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית, עלי משפט, כרך ב (תשס"ב) 347, בעמ' 409) מתייחס למקרים שבהם היצירה היא העתק של יצירה קודמת. כדי לבחון האם יש לראות בעתק יצירה שיש ליוצרה זכות יוצרים בה, צריך לבחון מהי מידת המקוריות של יוצר ההעתק. כאשר מדובר בהעתק מדויק של היצירה, יוצר ההעתק לא יזכה לזכות יוצרים בהעתק. גם כאשר קיימים שינויים קלים בין היצירה המקורית לבין ההעתק, לרוב שיניים אלה נובעים מתהליך ההעתקה והיוצר לא יזכה בזכות יוצרים.
כדי שתוענק זכות יוצרים יש צורך בשינויים שיש בהם משום מקוריות וייחודיות אשר יבחינו בין המקור להעתק.
יש להבחין בין עניין זה לבין יצירה נגזרת לפי סעיף 16 לחוק זכות יוצרים, שהיא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כאשר על פי סעיף 11 לחוק, זכות יוצרים היא הזכות הבלעדית לעשות יצירה נגזרת. כלומר, הזכות לעשות יצירה נגזרת נתונה לבעלים של היצירה המקורית.
בית המשפט קבע כי מעיון בתמונות בית העץ שבנה התובע לבין תמונות בית העץ ששימש לו כדוגמא, ניתן לראות דמיון רב ביניהם וכי בית העץ שבנה התובע הינו העתק של בית העץ ששימש לו כדוגמא.
לכל אורך תהליך בניית העץ, המזמין פירט את מידותיו של הבית, החומרים מהם יבנה ואף העביר לתובע שרטוטים שערך באמצעות שרטטת מטעמו. התובע לא ערך שרטוטים של בית העץ במהלך בנייתו, למעט שרטוט בודד של פני הבית אשר לא יצא אל הפועל משום שהתובע לא סיים את בניית הבית.
אמנם קיימים שינויים קלים בין בתי העץ משום שבית העץ נבנה מעץ שונה מזה שממנו נבנה בית העץ המקורי, והדבר ניכר מהצבעים השונים של הבתים. כמו כן, מבית העץ שבנה התובע הוסר גגון שהיה מעל לדלת בית העץ המקורי לבקשת המזמין. אך אין בשינויים אלה מקוריות וייחודיות היוצרים הבחנה בין בית העץ המקורי לבין בית העץ שבנה התובע באופן שיצדיק לראות בבית העץ שבנה התובע כיצירה בפני עצמה שיש בה זכות יוצרים.
על כן נקבע כי לתובע אין זכויות יוצרים ביצירה.
הזכות המוסרית
על פי סעיף 45(א) לחוק זכות יוצרים, הזכות המוסרית היא זכות של היוצר, אף אם אין לו זכות יוצרים ביצירה, אך היא חלה רק ביחס ליצירה "שיש בה זכות יוצרים". מאחר שנקבע שאין בבית העץ זכות יוצרים משום שמדובר בהעתק, אין גם זכות מוסרית.
