הליך שנדון בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בפני הרשמת הבכירה טלי לה. ביום 31.7.22 ניתן פסק הדין.
הצדדים: התובעת: ענת קינן; הנתבע: תומר צור.
העובדות: התובעת ציירה ציור של עץ תפוחים בצבעי מים, ובשנת 2014 מסרה אותו לנתבע ולבת זוגו דאז, שהיתה חברתה, ללא תמורה. התובעת טענה כי הציור נמסר לבני הזוג לצורך הדפסה על בקבוקי סיידר אותם ייצרו לשימוש ביתי והפצה מצומצמת, מתוך רצון טוב, על אף שהושקעה על ידה עבודה רבה גם בציור וגם בהתאמות עבור ההדפסה והעיצוב הגרפי הנדרש. התובעת טענה כי שנה לאחר מכן דיברה עם חברתה, בת זוגו של הנתבע, והסבירה לה כי היא חשה מנוצלת מכיוון שהשקיעה רבות ביצירה ובעריכתה ולא קיבלה תמורה כספית. במענה לכך, וגם מתוך רצון טוב, העבירה לה חברתה 800 ₪ (למיטב זיכרונה של התובעת). התובעת טענה כי סכום זה הוא סכום סמלי שלא משקף 10 שעות עבודה המתומחרות בסך של כ-250 ₪, ובוודאי שסכום זה אינו משקף תעריף של עיצוב ומיתוג לבית עסק.
התובעת טענה כי בחודש יולי 2020 היא הופתעה לגלות שציורה הפך ללוגו מוביל של בית עסק המכונה "המתססה". התובעת טענה כי הציור מופיע כלוגו באתר האינטרנט, בעמודים העסקיים וברשתות החברתיות של בית העסק, ואף הודפס בשלטי פרסום בכניסה לחנויות, בתי קפה, ועל גבי מארזים, תיקי בד ארגזים ועוד. התובעת טענה כי הנתבע עשה בציור כבשלו, וביצע שינויים משמעותיים בציור ללא רשותה, וזאת על מנת להתאימו למגוון רחב של שימושים ומוצרים, ובכך הפך הנתבע את הציור לפרסומת של עסק מסחרי ללא הסכמתה, ללא מתן תמורה הוגנת, ללא מתן קרדיט ותוך שיבוש היצירה ופגיעה בה.
התובעת טענה כי לאחר שנחשפה להיקף השימוש המסחרי, פנתה לנתבע וביקשה ממנו שיציין עבורה קרדיט כמקובל, וזאת מבלי לקבוע מיקום מפורש. בהיעדר מענה מטעם הנתבע, בחודש אפריל 2021 שלחה התובעת מכתב התראה טרם נקיטה בהליכים משפטיים, וביוני 2021 השיב בא כוחו של הנתבע כי תמורה הועברה לתובעת מבת זוגו לשעבר של הנתבע, ולפיכך הועברו לנתבע זכויות היוצרים ביצירה.
התובעת טענה כי הנתבע הפר כלפיה את הוראות חוק זכות יוצרים, ולכן היא זכאית לפיצוי של 100,000 ₪ בשל כל הפרה, אך מטעמי חיסכון המשאבים ובזמן, בחרה לנקוט בהליך של תביעה קטנה ולהעמיד את התביעה על סך של 33,800 ₪.
הנתבע טען שחיפש דרך לעזור לחקלאים להתמודד עם המציאות הכלכלית הלא פשוטה, המלווה בתנאים חיצוניים מורכבים, ובשנת 2014 הקים מפעל לעיבוד פרי המתבסס על פחת חקלאי של תפוחים והאגסים ממשקים שונים בארץ. לטענתו המפעל נותן מענה לפירות שנתפסים כפגומים ומציע רשת ביטחון כלכלית למשקים ולרוכשים של תוצרי הפרי. הנתבע טען כי לצורך מיתוג מוצרי המפעל, ביקש מהתובעת שהיתה חברתה של בת זוגו לשעבר עזרה מקצועית. הנתבע טען כי בקיץ 2015 הוא שילם לתובעת כסף ועבודתם המשותפת סביב הגרפיקה של המפעל תמה. בכך לטענתו מכרה לו התובעת את מלוא הזכויות בציור לשם מיתוג מוצרים המשווקים על בסיס עסק מסחרי.
תוצאות ההליך: התביעה התקבלה. בית המשפט קבע כי הופרה זכות היוצרים של התובעת וזכותה המוסרית. נקבע כי זכאית התובעת לפיצוי בגובה תביעתה – בסך של 33,800 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
העברת זכות יוצרים והענקת רישיון לשימוש בה
ציור עץ התפוחים, שבוצע על ידי התובעת מוגדר כיצירה אומנותית בהתאם לסעיף 1 לחוק זכות יוצרים.
התובעת טענה כי הציור נמסר ללא תמורה לבת זוגו לשעבר של הנתבע, שהיתה חברתה, לצורך הדפסה על בקבוקי סיידר, שנרקחו בשנת 2014 על ידי בני הזוג, למטרות שיווק מוגבל. בשנה זו, גם על פי עדותו של הנתבע, היה מדובר בראשית התקופה שבה הקים מפעל לעיבוד פרי שנשר במטעים.
סעיף 33 לחוק מעגן את זכותו של אדם על יצירתו וקובע כי "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה;"
העברת זכות יוצרים והענקת רישיון לשימוש בה הוסדרו בסעיף 37 לחוק שקובע כי "(א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי. (ב)העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה. (ג)חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב. (ד)בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור."
זכות היוצרים לא הועברה בחוזה או במסמך בכתב כנדרש בסעיף 37 לחוק. עדותה של התובעת לפיה לראשונה הועברה היצירה ללא תמורה ורק לאור הצורך בהתאמות להדפסה הועבר לה תשלום של 800 ₪ לא נסתרה. בית המשפט הסביר כי להוכחת גרסתו יכול הנתבע לזמן את בת זוגו לשעבר לעדות ולא עשה כן.
לפיכך, בית המשפט קבע כי הנתבע ובת זוגו קיבלו את היצירה האומנותית לשימוש מוגבל להפקת סידר מלקט התפוחים של בני הזוג. לאחר מכן העסק הפך לעסק של הנתבע בשם ה"מתססה" ולנוכח שימוש נרחב בלוגו עץ התפוחים הוגשה תביעה זו.
בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח כי הועברה לו זכות היוצרים והוענק לו רישיון כקבוע בחוק, בוודאי בעקבות המעבר לשיווק ופרסום נרחב במפעל שהוקם על ידו בשם "המתססה". הסדרת זכויות היוצרים בחקיקה משנת 2007 ובלשון החוק נדרש ברורות הסכם בכתב.
בית המשפט קבע כי הסכמתו המסויגת של הנתבע להכיר הזכות התובעת על היצירה – ליתן לה קרדיט בדמות הצגת חתימתה – אך בחלק מן המוצרים לתופת זמן מוגבלת, הפוכה לרציונל הקבוע בסעיף 37(ד), שכן בהיעדר העברת זכות היוצרים, הזכות מוקנית לבעל היצירה במלואה.
לעומת זאת, בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה שימוש נרחב בעשרות פרסומים לצרכים שיווקיים. בהעדר העברת זכות היוצרים ונוכח השימוש הנרחב בציור, מדובר בהפרה של זכות יוצרים.
שימוש הוגן והגנת המפר התמים
למעלה מן הצורך, בית המשפט התייחס לטענת הנתבע לשימוש הוגן המותר אף מבלי מתן הרשאה.
סעיף 18 לחוק קובע כי "על אף הוראות סעיף 11, עשיית הפעולות המפורטות בסעיפים 19 עד 30 מותרת בתנאים המפורטים באותם סעיפים ולשם השגת המטרות המפורטות בהם, אף בלא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים ובלא תשלום תמורה, ולעניין הפעולות המפורטות בסעיף 32 – בתמורה ובהתאם להוראות אותו סעיף."
סעיף 19 לחוק קובע כי "(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. (ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה."
הנתבע טען כי השימוש נעשה למטרת ניצול נשורת הפרי תוך מתן רשת כלכלית למשקים החקלאיים. עם זאת, בית המשפט קבע כי עסקו של הנתבע הינו עסק כלכלי לגיטימי על פי מטרתו ואופיו. לנתבע לא עומדת הגנת המפר התמים.
פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים
בית המשפט הסביר כי בהעדר הגנה ממשית לשימוש הנרחב בציור בעסק החדש, יש להיזקק לתנאים הקבועים בסעיף 56(ב) לחוק המזכים בפיצוי:
- היקף ההפרה – התובעת הוכיחה והנתבע אישר כי התווית שעליה הציור מופיעה על גבי אלפי מוצרים. התובע אישר שמדובר במפעל שיווקי שמשווק סחורה בכל הארץ.
- משך הזמן בו בוצעה ההפרה – הנתבע אישר כי שהתוויות עם הציור הודפסו על המוצרים מראשית הפקת הסיידר בעסק המשותף של בני הזוג ועד היום כאשר לתובע מפעל חדש לפקת מיצים בשם "המתססה".
- חומרת ההפרה – הנתבע אישר כי התווית מצויה על המוצרים, באתר האינטרנט ובשלטים. התובעת צירפה עשרות עמודים של צילומים המתעדים את הציור על גבי פרסומים שונים, הן הציור המקורי והן הציור תוך ביצוע שינויים קלים בו.
- הנזק הממשי שנגרם לתובעת – התובעת טענה כי ציוריה נמכרים בעלות של 1,000-12,000 ₪. הפרסום בו מתנוסס הציור הוא פרסום מתמשך ונרחב, גם באתרי האינטרנט וגם בלוגו הפיזי, על גבי תוויות ושילוט. כל פרסום עשוי היה לזכות את התובעת בתשלום.
- הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה – הנתבע נסמך בכל עסקיו על הציור המופיע בכל פרסום מטעמו, אם כי כימות הרווחים לא נחשף.
- מאפייני פעילותו של הנתבע – על פי הנתבע הוא מנהל כיום עסק המשווק בכל הארץ. התובעת הוכיחה בעשרות צילומים כי הציור מופיע בווריאציות שונות וכי לא ניתן לה קרדיט על אותו לוגו. התובעת עתרה להסדרת הכרה בזכויותיה אך הנתבע עדיין עושה שימוש בציור על כבי התוויות למטרות מסחריות, מבלי לתת קרדיט לתובעת. על יסוד מקומות הפרסום – התוויות, אתרי האינטרנט והשילוט – מדובר בחשיפה ניכרת.
- טיב היחסים בין הנתבע לתובע – הציור נמסר בזמנו לבת זוגו של הנתבע, אשר אינה שותפה ב"המתססה".
- תום לבו של התובע – על אף שהנתבע הביע נכונות בכתב ההגנה ובדיון לתת קרדיט לתובעת, בדמות חתימה זעירה יחסית כמוצע על ידי התובעת, בפועל, עמד הנתבע לכל אורך דיון בסירובו לאפשר את חתימת התובעת לצד הציור וסייג את ההסכמה למס' מוצרים ולמס' חודשים. הנתבע התעלם מהעובדה שהציור ניתן לבת זוגו לשעבר, כאשר עיסוקו אך החל בליקוט הפרי מן המטעים. הנתבע התעלם מהעובדה כי הוא עושה כיום שימוש נחרב דיגיטלי ופיזי בציור לעסק החדש שבבעלותו, המשווק בכל רחבי הארץ, תוך טענה טענה שרכש את הזכויות ביצירה לכל היותר בתשלום לתובעת של סך של 800 ₪ – שלא הוכחו – מידי בת זוגו לשעבר. עם זאת, גרסת התובעת לכיסוי הוצאות בתשלום זה לא נסתרה.
בית המשפט הסביר כי עד היום לא עלה בידי התובעת לקבל קרדיט על יצירתה המודפסת ומתנוססת על מוצרים ופרסומים רבים, למטרות שיווק ומכירה. בית המשפט קבע כי לאור התנגדות זו , שהובעה מפורשות במהלך הדיון, יש להיזקק לרכיב הפיצוי הכספי המגיע לתובעת.
מכל האמור לעיל ובשים לב לתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ביתה משפט קבע כי עם מילוי תנאי סעיף 56(ב) ונוכח ההפרה המתמשכת, התובעת זכאית לפיצוי בגובה תביעתה – בסך של 33,800 ₪.
