הליך שנדון בבית משפט השלום בעפולה, בפני השופט ויסאם חיר, ביום 18.11.21 ניתן פסק הדין בתיק.
הצדדים: – התובעת: קרין גארי; הנתבעת: דלתא גליל תעשיות בע"מ.
העובדות: התובעת רכשה באחת מחנויות הנתבעת בגד ים (של המותג "fix"), בו עשתה שימוש פרטי. התובעת פרסמה בעמוד האינסטגרם הציבורי שלה את תמונתה לובשת את בגד הים ותייגה את עמוד האינסטגרם של הנתבעת.
הנתבעת שראתה את התיוג פרסמה התמונות בעמוד האינסטגרם שלה ובעמוד הפייסבוק שלה.
התובעת טענה כי הפרסום של התובעת מהווה הפרת זכות יוצרים, הפרת פרטיות ועוולות נוספות ועל כן, הגישה התובעת תביעה לפיצוי בסך של 250,000 ש"ח.
תוצאות ההליך: התביעה נדחתה – התובעת לא הוכיחה כי היא הבעלים בצילומים. נפסק כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪.
נקודות מרכזיות שנדונו בהליך:
זכות יוצרים וזכות מוסרית בצילום
סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח 2007 מגדיר יצירה אומנותית ככוללת יצירת צילום.
פרק ח' לחוק זכות יוצרים עוסק בבעלות בזכות יוצרים. סעיף 33(1) לחוק זכות יוצרים קובע כי "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה".
עם זאת, סעיף 35 לחוק זכות יוצרים קובע: "יצירה מוזמנת 35. (א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע. (ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת".
כלומר, כל עוד צילום לא נעשה על פי הזמנה מראש, הרי שזכות הבעלים נתונה ליוצר- הצלם, גם אם האדם המצולם ידע שמצלמים אותו אך לא יזם את התצלום. כמו כן, זכות הבעלות למזמין אינה חלה על צילום שנוצר ביוזמת הצלם.
כלומר, על מנת שתוכל התובעת לתבוע את הפרת זכות היוצרים עליה להוכיח תחילה, כי היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בשתי התמונות. התובעת לא עמדה בנטל זה.
במכתב ההתראה ששלחה התובעת לנתבעת, התובעת לא העלתה את הטענה כי היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. הנתבעת גם לא העלתה טענה זו בכתב התביעה ובתצהיר שהוגש מטעמה.
התובעת טענה כי תמונת התובעת צולמה על ידי חברה שלה. התובעת התייחסה אך ורק לתמונת התובעת ולא למקור צילום תמונת הבגד. התובעת טענה כי היא בגדר מי שהזמינה את הצילום ובעלת הזכויות בו ועצם הבקשה מחברתה לבצע את הצילום מהווה "הזמנה" של היצירה. לכן, טענה התובעת כי לפי סעיף 35 לחוק זכויות יוצרים היא הבעלים הראשון של היצירה, שכן לא סוכם אחרת ביניהן.
לעניין תמונת הבגד, התובעת הסתפקה בטענה כי היא העלתה את התמונה לחשבון האינסטגרם, אך לא ציינה כי היא זו שצילמה את התמונה וכי היא הבעלים הראשון. על פניו, התובעת לא הוכיחה, כי תמונת הבגד צולמה על ידה. מנגד, הנתבעת לא חלקה על כך ולכן, לעניין תמונת הבגד, התובעת הינה הבעלים הראשון של התמונה.
לא כך הדבר לגבי תמונת הדמות. התובעת טענה כי זכות היוצרים בתמונה שייכת לה משום שהיא ה"מזמינה" של התמונה מאת חברתה, אשר לטענתה אינה עוסקת בצילום דרך קבע.
על פי הוראות סעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, נדרש שהיצירה נוצרה על פי הזמנה. השאלה האם התמונות בוצעו לפי הזמנה נבחנת בהתחשב בשאלה מי יזם את צילום התמונות, אם שולמה לצלם תמורה עבור הצילומים וכדומה.
ככלל, עצם בקשת התובעת מחברתה, לבצע את הצילום עבורה, מהווה "הזמנה". עם זאת, נראה כי סעיף 35 לחוק זכות יוצרים עוסק במערכת היחסים ובזכויות בין מי שעיסוקו בדרך קבע בביצוע יצירות לבין מזמין היצירה. מבחינת תכלית החקיקה, נראה כי סעיף 35 לחוק זכות יוצרים לא נועד לסיטואציה כזו.
התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא הזמינה את ביצוע הצילום מחברתה. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי אותה חברה עוסקת בדרך קבע בצילום. כמו כן, התובעת לא הוכיחה מי יזם את הצילום, מי קבע את אופן ביצוע הצילום, תנאי הצילום, תנאי התאורה, המכשיר באמצעותו בוצע הצילום, האם התקבלה תמורה כלשהי בגין הצילום וכו'. כמו כן, סעיף 35 לחוק זכות יוצרים קובע, כי "… הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת". התובעת לא הוכיחה מה הוסכם בינה לבין חברתה, אם בכלל. בנוסף, התובעת לא הוכיחה, כי חברתה העבירה לה את זכות היוצרים בנוגע לאותה תמונה.
לאור האמור לעיל, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח שהיא בעלת זכויות היוצרים בתמונת הדמות, להבדיל מתמונת הבגד, ולכן אינה יכולה לתבוע בגין עילה זו בכל הקשור לתמונת הדמות.
הפרת זכות יוצרים באמצעות תיוג
הנתבעת טענה כי התובעת תייגה את הנתבעת בתמונות ולאחר מכן ביצעה הנתבעת פעולת שיתוף מחדש לתמונות, תוך תיוג התובעת (מתן קרדיט).
לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, בית המשפט קבע כי הוכח שהתובעת תייגה את עמוד האינסטגרם של חברת fix ושרק כך נציגת הנתבעת יכולה היתה להיחשף לתמונות הספציפיות מתוף דף האינסטגרם של התובעת, שבהן מופיעים מוצרי fix ולבצע את השיתוף מחדש.
האם על ידי ביצוע "שיתוף מחדש" של התמונות על ידי הנתבעת, הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובעת (לפחות ביחס לתמונת הבגד)?
סעיף 47 לחוק זכות יוצרים מתייחס להפרת זכות יוצרים:
"הפרת זכות יוצרים 47. (א) העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד".
מעיון בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, לענייננו יכולות להיות רלוונטיות פעולת ההעתקה ופעולת העמדת היצירה לרשות הציבור.
לעניין פעולת ההעתקה, התובעת טענה כי השיתוף מחדש משמעותו "הורדת התמונה, העלאתה לאתר הפייסבוק ואז פרסומה מחדש". טענה זו נטענה לראשונה בסיכומיה של התובעת ולא נכללה בכתב התביעה או בתצהיר עדות ראשית של התובעת ולכן לא ניתנה הזדמנות לנתבעת לחקור נגדית את התובעת בהקשר זה או להציג ראיות מפריכות.
בית המשפט קבע כי אין חולק כי במסגרת פעולת השיתוף מחדש, הנתבעת העמידה את היצירה לרשות ציבור העוקבים הרחב של הנתבעת. העמדה לרשות הציבור מוגדרת בסעיף 15 לחוק זכות יוצרים כ- "עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם".
לכן, לכאורה התקיימה פעולה של "העמדה לרשות הציבור" אשר הינה פעולה אסורה לפי סעיף 47 לחוק זכות יוצרים. אך סעיף זה דורש התקיימות תנאי חשוב נוסף כדי שהפעולות תחשבנה להפרה של זכות יוצרים, והוא, שלא ניתנה רשותו של בעל זכות היוצרים.
בית המשפט קבע כי סביר יותר לראות את התובעת כמי שנתנה לנתבעת רשות להעמיד את התמונות לרשות הציבור, מאשר לראותה כמי שאסרה זאת. לכן, לא התקיימו תנאי סעיף 47 לחוק זכות יוצרים, ואין לראות בפעולות הנתבעת משום הפרת זכות היוצרים של התובעת בתמונות.
התובעת פרסמה את התמונות בעמוד האינסטגרם שלה, שאותו בחרה באופן מודע להגדיר כ-"ציבורי". התובעת תייגה את הנתבעת באופן יזום. הוכח, כי התובעת מכירה את הפעולה של שיתוף מחדש וכי עשתה תיוגים ושיתוף מחדש בעבר. לכן, פעולת השיתוף מחדש היתה פעולה צפויה לאחר התיוג היזום שביצעה התובעת. הוכח, כי הנתבעת ביצעה שיתוף מחדש תוך מתן קרדיט מתאים לתובעת. הוכח, כי התובעת קיבלה חיווי לשיתוף מחדש כאשר בוצע והוכח, כי התובעת השתהתה בפנייתה הראשונה לנתבעת במשך שנה וחצי. לפיכך, יש לראות את התובעת כמי שהסכימה, במפורש או מכללא, לביצוע השיתוף מחדש.
בנוסף, משתמשי רשת האינסטגרם כפופים לתנאי השימוש והמדיניות של הרשת. המשתמשים יכולים להגדיר את הפרופיל שלהם כ"פרטי" – כך שרק משתמשים אותם אישרו יראו אותו או "ציבורי" כך שהתוכן בו יהיה זמין לכל. תנאי השימוש של אינסטגרם, אותם מאשר כל משתמש, מבהירים כי תוכן שהועלה לרשת באופן ציבורי עשוי להיות "משותף מחדש" על ידי צדדים שלישיים. התובעת הודתה כי היא חתמה על תנאי השימוש באינסטגרם. טענתה, כי היא לא אישרה כי היא קראה אותם והבינה והסכימה להם מדעת לא יכולה לעמוד.
הפרת זכות מוסרית בתמונות
התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את זכותה המוסרית בתמונות, בכך שעשתה שימוש בתמונות מבלי לתת קרדיט. סעיף 46 לחוק זכות יוצרים קובע, כי זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין".
סעיף 45(א) לחוק זכות יוצרים קובע, כי "ליוצר … תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית …". כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה כי היא היוצר של תמונת הבגד וכן הוכח, כי היא אינה היוצר של תמונת הדמות. משכך, לכל הפחות לעניין תמונת הדמות, התובעת אינה בעלת הזכות המוסרית.
הנתבעת ביצעה שיתוף מחדש של פרסום שהועלה על ידי התובעת, תוך תיוג התובעת. תיוג התובעת משתמעותו כי ניתן קרדיט שהפרסום והתמונות הועלו על ידי התובעת וכן יידוע התובעת בזמן אמת אודות אותה פעולה. לפיכך, הנתבעת לא הפרה את הזכות המוסרית של התובעת בתמונות (ככל וקיימת זכות כזו לתובעת).
פגיעה בפרטיותה של התובעת
סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 קובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2 לחוק מונה מעשים המהווים פגיעה בפרטיות. לענייננו, רלוונטי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, לפיו "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו, או בקולו, לשם ריווח".
חל איסור להשתמש בתמונתו של הזולת אלא בהסכמתו. לכן, על הנתבעת הנטל להראות כי השימוש שנעשה על ידה בתמונות התובעת, נעשה בהתאם ובתוך גבולות ההסכמה שניתנה. ככל שקיימת אי בהירות בנוגע לגבולות ההסכמה או שהיקף השימוש לא הובהר בצורה נאותה בפני הגורם שנתן את ההסכמה, הנתבעת נוטלת סיכון, כי יימצא שפעולותיה והשימוש שנעשה על ידה בתמונות חורג מגבולות ההסכמה לכן מהווה עוולה אזרחית.
התובעת טענה כי הנתבעת פגעה בפרטיותה בכך שפרסמה את תמונותיה ללא הסכמתה, הן ברשת האינסטגרם והן ברשת הפייסבוק.
הנתבעת טענה כי התובעת נתנה הסכמתה לפרסום תמונותיה. ראשית, התובעת חלקה את תמונתה עם הציבור הרחב והגדירה את התמונות שהועלו על ידה כ"ציבוריות". שנית, התובעת באופן מודע ויזום תייגה את עמוד האינסטגרם של חברת fix ובכך הביעה את הסכמתה ואישורה לביצוע שיתוף מחדש של תמונותיה על ידי הנתבעת.
לעניין פרסום התמונות ברשת האינסטגרם, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי התובעת נתנה את הסכמתה שהנתבעת תפרסם את תמונותיה ברשת האינסטגרם, באמצעות הפעולה של שיתוף מחדש, כאשר תייגה את עמוד האינסטגרם של fix בשתי התמונות.
בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פגעה בפרטיותה של התובעת.
עשיית עושר ולא במשפט
התובעת טענה כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט בכך שהיא לקחה חומר קנייני של התובעת ועשתה בו שימוש בחינם. התובעת טענה כי הנתבעת עשתה שימוש בתמונתה במסגרת של פרסומת שנועדה לקדם את מכירותיה של הנתבעת ועל ידי כך לנתבעת צמחה טובת הנאה מהשימוש שעשתה בתמונה של התובעת.
סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 קובע: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה."
בית המשפט קבע כי התובעת היא שתייגה את הנתבעת באופן יזום ומודע ובכך הסבה את תשומת לבה לתמונותיה. התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת לפעולתה זו.
בנוסף, פעולה של שיתוף מחדש באתר האינסטגרם של המותג דווקא מיטיבה עם מפרסם התמונה ומשום שלעמודי האינסטגרם של מותגים ישנם עוקבים רבים יותר והפרסום בעמוד זה מעניק למפרסם התמונה חשיפה רבה יותר המתורגמת לרווח ישיר ועקיף עבור המפרסם העיקרי. התובעת לא סתרה ולא הפריכה טענה זו.
כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת השיאה רווח עקב פרסום התמונות שלה. משכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה.
