מוצרים מסוימים, לרוב מזון ושתייה, הינם שם נרדף למקומות מסוימים בעולם בשל איכותם, והם יכולים להיות מוגנים על ידי זכות הקניין הרוחני הייחודית – כינוי מקור (Geographical indication).
רוקפור, וויסקי, פורטו והוואנה הן רק מספר דוגמאות לשמות הקשורים ברחבי העולם למוצרים בעלי איכות מסוימת, הידועים במקורם הגיאוגרפי ובמאפיינים הקשורים למקור זה.
במאמר זה נסביר מהו כינוי מקור, מה הם המאפיינים של הגנה חוקית זו, מה היקף המונופול המוענק על ידי רישום של כינוי מקור וכיצד ניתן להגן על כינוי מקור.
מהו כינוי מקור?
עץ דיני הקניין הרוחני, ענפים רבים לו. לכל ענף פרי משלו עם מערכת ייחודית של כללים לגבי כשירותו, טריותו ומועד פקיעת תוקפו. ענף כינוי המקור בעץ הקניין הרוחני הוא סוג של זכות שנועדה להגן על שמות של מוצרים הנובעים מהשם הגאוגרפי של ארץ, אזור או מקור, הכלול בשמו של מוצר, ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן בעיקרן פרי אותה סביבה גאוגרפית, טבעה ואנשיה.
ההכרה הבינלאומית המוקדמת ביותר בכינויי המקור נמצאת בסעיף 1(2) לאמנת פריז. סעיף זה מצטט את המונחים "כינוי מקור" ו"סימני מקור" כמאפיינים מרכזיים של רכוש חקלאי, מיוצר ותעשייתי.
כינויי מקור מוגדרים בסעיף 22(1) להסכם TRIPS כאינדיקציות המזהות טובין כמקורו בטריטוריה של מדינה חברה, או באזור או ישוב באותה טריטוריה, כאשר איכות, מוניטין או מאפיין אחר של הטובין מיוחסים בעיקרם למקורו הגיאוגרפי.
כלומר, כינוי מקור הינו סימן המשמש לסימון מוצרים בעלי מקור גאוגרפי מסוים ובעלי איכויות, מוניטין או מאפיינים אחרים הנובעים ממקור זה. על מנת לתפקד ככינוי מקור, הסימן חייב לזהות את המוצר כמקורו במקום נתון. כמו כן, האיכויות, המאפיינים והמוניטין של המוצר צריכים לנבוע ממקום המקור. מאחר שאיכויות המוצר תלויות במקור הייצור הגיאוגרפי שלו, ישנו קישור ברור בין המוצר לבין מקום הייצור המקורי.
כינוי מקור מכיל את השם של מקום המקור של הטובין (למשל Darjeeling). עם זאת, שמות שאינם גאוגרפיים (כגון קאווה או שמן ארגן) או סימנים המתקשרים בדרך כלל עם מקום מסוים, יכולים גם הם להיות מוכרים ככינויי מקור.
ניתן גם לראות בכינויי מקור כתת-קבוצה של סימני מסחר. כינויי מקור מתפקדים כמו סימני מסחר משום שכמו סימני מסחר הם: (1) מזהי מקור; (2) ערבות לאיכות; ו- (3) אינטרסים עסקיים יקרי ערך.
זכות כינוי מקור מאפשרת לבעל הזכות להשתמש בכינוי כדי למנוע את השימוש בו על ידי צד שלישי שהמוצר שלו אינו תואם את הסטנדרט החל. כלומר, בתחומי שיפוט בהם מוגן כינוי מקור עבור מוצר מסוים, היצרנים של אותו מוצר יכולים למנוע את השימוש באותו כינוי עבור מוצרים שאינם מיוצרים באותו מקום גיאוגרפי או אינם מיוצרים על פי הסטנדרטים שנקבעו עבור כינוי המקור.
בין כינויי מקור לסימני מסחר
כינויי מקור וסימני מסחר הינם סימנים המשמשים על מנת להבחין בין הסחורות או השירותים בשוק. שניהם מעבירים מידע לגבי המקור של הסחורות או השירותים ומאפשרים לצרכנים לשייך איכות מסוימת לסחורות או לשירותים.
סימני מסחר מצביעים על מקור הסוחרות או השירותים עבור הצרכנים. הם מזהים את הסחורות או השירותים כמקורם בחברה מסוימת. סימני מסחר מאפשרים לצרכן לשייך לסחורות או לשירותים איכות או מוניטין, בהתאם לחברה המייצרת או מספקת אותם.
כינויי מקור מזהים את הסחורות כמקורם במקום מסוים. בהתבסס על מקום המקור של המוצר, הצרכנים יכולים לשייך לו איכות, מוניטין או מאפיינים מסוימים.
סימן מסחר מורכב לרוב מסימן דמיוני או שרירותי שניתן לשימוש על ידי הבעלים שלו או אדם מורשה. ניתן להקצות או להעניק רישיון לשימוש בסימן מסחר לכל אחד, בכל מקום בעולם, משום שהוא מקושר לחברה ספציפית ולא למקום ספציפי.
לעומת זאת, כינוי מקור מורכב מסימן אשר בדרך כלל מקושר לשם מקום המקור של המוצר, או לשם שבו הוא ידוע באותו מקום. כינוי מקור ניתן לשימוש על ידי כל אדם שמייצר את הסחורות באזור המקור על פי סטנדרטים מוגדרים. עם זאת, בשל הקישור שלו למקום, לא ניתן להקצות או להעניק רישיון לשימוש בכינוי מקור לאדם מחוץ למקום זה או שאינו שייך לקבוצת היצרנים המורשים.
עבור אילו מוצרים ניתן להשתמש בכינויי מקור?
למוצרים חקלאיים בדרך כלל יש תכונות שנובעות ממקום הייצור שלהם והם מושפעים על ידי גורמים מקומיים וגאוגרפיים ספציפיים כמו מזג האוויר והאדמה. לכן, רוב כינויי המקור הקיימים בעולם מיושמים על מוצרים חקלאיים, מוצרי מזון, יין ומשקאות חריפים.
עם זאת, השימוש בכינויי מקור אינו מוגבל למוצרים חקלאיים. כינוי מקור עשוי גם להדגיש תכונות ספציפיות של מוצר הנובעות מגורמים אנושיים שקיימים במקום המקור של המוצר, כגון כישורי ייצור מיוחדים ומסורות.
דוגמה למוצר כזה הוא שעון שוויצרי. הכינוי SWISS כאשר הוא מוטבע על שעון פירושו שהשעון יוצר בשוויץ על פי המסורת, הידע, הקריטריונים והאיכות של ייצור השעונים השוויצרי, שזוכה למוניטין רב ברחבי העולם.
כך למשל, פקודת המועצה הפדרלית להסדרת השימוש בכינוי SWISS לשעונים תוקן חלקית בשנת 2016 על מנת לחזק את ההגנה על כינויי המקור. מטרת הפקודה היא להבטיח את שביעות רצונו של הצרכן, אשר בקניית שעון המיוצר בשוויץ, מצפה שהוא יתאים לאיכות ולמוניטין של מסורת השעונים השוויצרית. על פי פקודה זו, ניתן להשתמש בכינויי המקור Switzerland או SWISS עבור שעון כאשר: (1) הפיתוח הטכני שלו בוצע בשוויץ; (2) המנגנון של השעון הינו שוויצרי; (3) היצרן מבצע את הבדיקה הסופית בשוויץ; ו- (4) לפחות 60% מעלות הייצור מופקת בשוויץ.
מי יכול לבקש הגנה על כינויי מקור?
קבוצת היצרנים של המוצר המזוהה על ידי כינוי המקור יכולים לבקש הגנה על כינוי המקור. היצרנים יכולים להתארגן כישות אחת (כגון עמותה), המייצגת אותן ומבטיחה שהמוצר עומד בדרישות מסוימות שהם הסכימו או עמדו בהן.
בשיטות משפט מסוימות, ההגנה יכולה להתבקש גם על ידי רשות לאומית מוסמכת, כגון רשות ממשלתית מקומית.
כיצד ניתן להגן על כינויי מקור?
ישנן שלוש שיטות עיקריות להגנה על כינוי מקור:
א. מערכות הגנה מיוחדת (sui generis).
ב. שימוש בסימני מסחר קולקטיביים (collective marks) או סימני מסחר מאשרים (certification marks).
ג. חוקים המתמקדים בפרקטיקות עסקיות וחוקי תחרות בלתי הוגנת.
תנאי ההגנה והיקף ההגנה הינם שונים בין שיטה לשיטה. עם זאת, לשתיים מהשיטות הללו – מערכות ההגנה המיוחדות (sui generis) ושימוש בסימני מסחר קולקטיביים או סימני מסחר מאשרים – ישנם מאפיינים משותפים, כמו העובדה שהם קובעים זכויות לשימוש קולקטיבי על ידי מי שעומדים בסטנדרטים מוגדרים.
מערכות הגנה מיוחדות (sui generis)
בשיטות משפט מסוימות, כינויי מקור עשויים להיות מוגנים על ידי מערכת החלה עליהם באופן ספציפי ובלעדי. מערכות כאלה מבססות זכות ספציפית לכינויי מקור, זכות sui generis, הנפרדת מזכות סימן המסחר או מכל זכות קניין רוחני אחרת. באיחוד האירופאי קיימת מערכת הגנה מיוחדת בקשר לכינויי מקור על יינות ומשקאות חריפים, מוצרים חקלאיים ומוצרי מזון. גם בשיטות משפט רבות אחרות, כמו למשל בהודו, שוויץ, מדינות קהילת האנדים וארגון הקניין הרוחני האפריקאי, ישנן מערכות הגנה מיוחדות.
בדרך כלל, בקשה לרישום זכות sui generis צריכה לכלול את הפרטים הבאים: תיחום האזור הגיאוגרפי שבו מיוצר המוצר המזוהה על ידי כינוי המקור; תיאור המאפיינים, האיכות והמוניטין של המוצר; והסטנדרטים של הייצור שבהם צריכים משתמשי הזכות לעמוד. בשיטות משפט מסוימות הקישור בין מאפייני המוצר לבין האזור הגיאוגרפי חייב להיות מוכח.
מערכות הגנה sui generis בדרך כלל דורשות כי יופעלו תוכניות אימות ובקרה על מנת לוודא שהמשתמשים בכינוי המקור עומדים בסטנדרטים של הייצור.
זכות sui generis מגנה לכל הפחות מפני כל שימוש בכינוי המקור שיטעה את הצרכנים באשר למקור הגיאוגרפי האמיתי של המוצר, או שמהווה מעשה של תחרות בלתי הוגנת. כינויי מקור המזהים יין ומשקאות חריפים מוגנים אף יותר מפני כל שימוש על ידי אדם לא מורשה, גם כאשר שימוש כזה אינו גורם להטעיית צרכנים או לתחרות בלתי הוגנת.
בשיטות רבות מסוג sui generis, רישום כינוי המקור אינו כפוף לתקופת תוקף מסוימת. כלומר, ההגנה על כינוי מקור רשום יישאר תקף אלא אם כן הרישום יבוטל.
שימוש בסימני מסחר קולקטיביים או סימני מסחר מאשרים
מדינות מסוימות מגנות על כינויי מקור באמצעות מערכת סימני המסחר, ובמיוחד באמצעות סימני מסחר קולקטיביים או סימני מסחר מאשרים. כך המקרה, בין היתר באוסטרליה, קנדה, סין וארצות הברית.
סימני מסחר קולקטיביים וסימני מסחר מאשרים הינם שונים בכל מדינה ומדינה. עם זאת, התכונה המשותפת לסוגי סימנים אלה היא שהם יכולים לשמש יותר מאדם אחד, כל עוד המשתמשים ממלאים את תקנות השימוש או הסטנדרטים שנקבעו על ידי המחזיק בזכות. התקנות והסטנדרטים עשויים לדרוש שהשימוש בסימן יעשה רק בקשר למוצרים שיש להם מקור גיאוגרפי מסוים או מאפיינים מסוימים.
בשיטות משפט מסוימות, ההבדל העיקרי בין סימני מסחר קולקטיביים לבין סימני מסחר מאשרים הוא שסימני מסחר קולקטיביים ניתנים לשימוש רק על ידי חברי עמותה, בעוד שסימני מסחר מאשרים ניתנים לשימוש על ידי כל מי שעומד בסטנדרטים שהוגדרו על ידי המחזיק בסימן. המחזיק, אשר עשוי להיות ישות פרטית או ציבורית, משמש כגורם אישור המוודא כי השימוש בסימן נעשה בהתאם לסטנדרטים שנקבעו.
הגנה על כינויי מקור שנרשמו כסימני מסחר קולקטיביים או כסימני מסחר מאשרים מוענקת תחת דיני סימני המסחר הכלליים. ניתנת הגנה מפני שימוש מסחרי על ידי צדדים שלישיים ללא הסכמת הבעלים, בסימנים זהים או דומים ובעבור סחורות זהות או דומות, כאשר שימוש כזה יביא לחשש להטעיה.
כינויי מקור הנרשמים כסימני מסחר קולקטיביים או כסימני מסחר מאשרים מוגנים בדרך כלל לתקופה של 10 שנים הניתנת להארכה.
חוקים המתמקדים בשיטות עסקיות ודיני תחרות בלתי הוגנת
כינויי מקור עשויים להיות מוגנים באמצעות חוקים מסוימים המתמקדים בשיטות עסקיות, כגון חוקים המתמקדים במניעת תחרות בלתי הוגנת, חוקי הגנת הצרכן וחוקי סימון מוצרים.
חוקים אלה אינם יוצרים זכות קניין תעשייתי אינדיבידואלית על כינוי המקור. עם זאת, הם מגנים על כינויי מקור באופן עקיף בכך שהם אוסרים על פעולות מסוימות שעלולות להיות כרוכות בשימוש בלתי מורשה בהם.
היתרונות בהגנה על כינויי מקור
כינויי מקור נתפסים ככלי שימושי באסטרטגיות שיווק ומדיניות ציבורית. צרכנים מקדישים יותר ויותר תשומת לב למקור הגיאוגרפי של המוצר, ומתייחסים למאפיינים ספציפיים הקיימים במוצרים שהם קונים. במקרים מסוימים מקום המקור של המוצר מרמז לצרכנים כי למוצר תהיה איכות או תכונה מסוימת בה הם מעוניינים. בדרך כלל, צרכנים מוכנים לשלם יותר על מוצרים כאלה.
הכרה במותג הינה היבט חיוני בשיווק. כינויי מקור מעבירים מידע על המאפיינים הקשורים למקור של המוצר. הם מאפשרים לצרכנים להבחין בין מוצרים בעלי מאפיינים המבוססים על מקור גיאוגרפי מסוים לבין מוצרים אחרים ללא מאפיינים כאלה.
